צרפת – אל הכפרים התלויים

בהדרכת ספרו של אביטל ענבר, התענוגות של פרובאנס

 הסופר הפרובנסאלי אלפונס דודה כתב על מחוז פרובאנס האהוב עליו שהוא "נולד בשמש וחי באור". חבל ארץ קסום זה העניק השראה לגדולי הציירים כמו ואן גוך, מאטיס, סזאן, שגאל, פיקאסו,ועוד…, ולגדולי הסופרים והמשוררים כמו פטרארקה, מיסטראל, מרסל פאניול, וז'אן ז'יונו, שציירו ושרו את הנופים השטופים בשמש ובאור המיוחד במינו, והצבועים בצבעים מרהיבים.

פרובאנס (Provence)

הוא אזור גאוגרפי בדרום צרפת, לשעבר פרובינקיה רומית וכיום חלק מחבל פרובאנס -אלפ-קוט ד'אזור. האזור נמצא דרומית לחבל בורגונדי וגובל בים התיכון מדרום ובאיטליה ממזרח. האזור כולל באורח מסורתי את הנפות ואר, ווקלוז, בוש-דו-רון, וכן חלקים מנפות אלפ-מאריטים ואלפ-דה-אוט-פרובאנס.פרובאנס התפרסמה בין השאר באתריה ההיסטוריים והתיירותיים, במטבח הפרובנסאלי הייחודי יינותיה המשובחים.

ממראות הכפים התלויים בפרובאנס

ממראות הכפים התלויים בפרובאנס

פרובאנס הוא שמו המוכר יותר של מחוז פרובנס-אלפים-הריביירה, שהוא אחד האזורים המתויירים ביותר בצרפת. טיולים רבים מגיעים לכאן, להתענג על הכפרים המקסימים, על הכרמים והיקבים, ועל חופי הזהב של הריביירה הצרפתית, ועיירות הנופש המפורסמות שלה.
לפרובאנס, ובעיקר לחלקים הצפוניים שלה – כמה מאפיינים וסמלים: הבתים הכפריים שרבים מהם צבועים צהוב, ומתמזגים עם הצהוב העז של פריחת האביב, השטחים הרבים של צמח הלבנדר, הפורחים בסגול וצובעים שטחים עצומים בצבעם, הציקדות, חרקים גדולים בעלי כנפיים שקופות, המשמיעים קולות צקצוק רמים ומחרישים את האוויר. (כמעט מעל כל דלת של בית בכפרים תוכלו לראות ציקדות קרמיקה תלויות לקישוט, וכמובן, גם תוכלו לרכוש כאלה בחנויות, מהן יודעות גם להשמיע צקצוק כשלוחצים על הנקודה המתאימה), הסנטונים (קדושים קטנים) אלה בעיקר פסלים קטנים של קדושים שמציבים על כרכוב האח, אבל התעשייה התרחבה גם לפסלונים קטנים של דמויות כפריות טיפוסיות. אין בית בפרובנס שלא מחזיק סנטונים על האח. גם אותם אפשר לקנות בחנויות.

הכפרים התלויים Les Villages Perches

מחוז ניס, מעל לריביירה, במרחק של בין 10 ל-40 ק"מ מהחוף. הנוף אלפיני, הרים, תהומות, פיתולים, כבישים צרים, הראש סחרחר, הנסיעה איטית וזהירה. באזור זה, וגם באזור שמצפון לרצועת החוף המערבית יותר, פזורים כמה עשרות כפרים עתיקים, מהם מימי הרומאים ומהם מימי הביניים. הם תלויים מראשי ההרים, והעין אינה חדלה להתפעל. השאלה איך מתנהלים חיים נורמליים בנסיבות כל כך בלתי אפשריות, ומה מוביל אנשים לחיות כך – מתגמדת מול היופי וההתפעמות שבנופים, שבציוריות, שבחיים בחיק ההרים הפראיים.

לא כל הכפרים התלויים דומים זה לזה. יש ביניהם הבדלים רבים. יש כפרים – שהם הקרובים יותר לחוף הים ומטבע הדברים יותר נגישים – שהם מתויירים מאוד ולכן גם ממוסחרים מאוד: ידוענים מבלים בהם, הרבה חנויות מזכרות, הרבה גלריות וכמובן הרבה בתי קפה ומסעדות. יפה לטייל בהם אבל גם צפוי מאוד. יש ביניהם כפרים שהם קצת יותר רחוקים מהחוף וקצת פחות נגישים, שיודעים לשמור על איזון בין גוון תיירותי מובהק לבין אותנטיות וחיים אמיתיים. הכפרים המרתקים באמת הם אלה שלרוב אינם נזכרים במדריכי התיירים. אלה כפרים נידחים, קטנים, נחבאים אל ההרים, ולעתים אפילו לא נמצא בהם לא בית קפה ולא מסעדה. שם חיים את החיים האמיתיים.

סימטה בכפר תלוי

סימטה בכפר תלוי

מצפון למנטון

מהעיר מנטון צפונה, במקביל לגבול האיטלקי, נמצאים אחדים מהכפרים התלויים היפים ביותר, למשל קאסטלאר (Castellar) וגורביו (Gorbio). משם מגיעים לסנט אנייס (AgnesSainte) שהוא אחד היפים ביותר מבחוץ, ומשקיף על נופים מרשימים. הכביש קשה, צר ומתפתל, ונסיעה לאורך 12 הקילומטרים נמשכת עשרים דקות, אבל כדאי.

סנט אנייה Saint Agnes

הגבוה ביותר (800 מטרים) מבין הכפרים התלויים הסמוכים לחוף. הוא נחשב לאחד היפים בכפרים התלויים, וממרומיו נשקפים היפים שבנופים. זהו כפר מטופח ומתוייר מאד, ולטייל בסימטאותיו המטופחות זהו תענוג אמיתי. יש בו כמה מסעדות היושבות על גזוזטראות מעל התהום ממש, מול הנוף.
לצד הכפרים שלאורך הגבול האיטלקי כמו סנט אנייה, נותרו ביצורים של קו מז'ינו הדרומי, שנועד להגן על צרפת מפני מתקפה איטלקית במלחמת העולם השנייה. לרגלי סנט אנייה, ממש בכניסה, ניצב אחד הביצורים האימתניים ביותר, שהצטיין בעוצמת אש כבדה. היום יש בו מוזיאון צבאי.

סינט אנייה

סנט אנייה

אגדת אנייה (אגנס) הקדושה: אגנס היתה נסיכה מוסלמית שעברה במקום עם אלף לוחמיה. סערה עזה אילצה אותם למצוא מפלט במערה גדולה במורד הצוק (המערה קיימת עד היום) חודש ימים שהו במערה בלי אפשרות לצאת ממנה, ללא מזון ומים, אבל לא רעבו ולא צמאו. במהלך הימים האלה נגלה לאגנס חיזיון ששכנע אותה להמיר דתה לנצרות, ובעקבותיה כל אנשיה. הם התפללו לאל החדש, ואז חלפה הסערה. כשיצאו מהמערה מצאו לפניהם את הכפר בנוי ומחכה רק להם שיתישבו בו. וכך הוא קיים עד היום הזה.

מסנט אנייס נוסעים – לפיי (Peille)

פיי Peille

כפר תלוי מרשים במיקומו ובנופיו, בדרך העולה צפונה לאורך הגבול האיטלקי. מצוקים תלולים ניצבים זקופים בתוכו, תחתיו ומעליו. במצוקים אלה נעזרים החושקים בתחביב המסוכן של טיפוס מצוקים בעזרת חבלים, גלגילות ומדריכים מנוסים. בראש הכפר מבצר עתיק וחרב, ובראש אחד הצוקים הצופה פני העמק ניצבת אנדרטה לחללי מלחמת העולם השניה.

מפיי ממשיכים ופונים בפנייה לפיון. נוסעים בדרך כמעט חד-סטרית שלושה קילומטרים ומגיעים לפיון.

פיי - כפר תלוי אותנטי

פיי – כפר תלוי אותנטי

פיון Peillon

יושב סמוך לכפר פיי, ליד נחל פיון הנשפך לים בחופה של ניס. פיון מתגלה באחד מעיקולי הדרך כמו קן נשרים בין הצוקים. המראה מדהים. הכפר מימי הביניים, יפה ומטופח, אך אינו תיירותי. מגיעים לכיכר קטנה ושם חונים. מטפסים בסמטאות ובגרמי המדרגות שבין בתי המגורים הסבוכים זה בזה עד רחבת הכנסייה הקטנה שבראש הכפר. ליד הכנסייה מבנה בית הספר הישן. במרכז הכיכר מזרקה ולידה לוח זיכרון לחללי הכפר. מצידה השני דרך המובילה במעלה מדרגות אל קפלה קטנה ונעולה, שבה ציורי קיר עתיקים. פתחה של הקפלה אינו דלת אלא סורג ברזל. סמוך לדלת יש מתקן ובו חריץ. משלשלים מטבע פנימה ובקפלה נדלק אור המאפשר לראות היטב את ציורי הקיר ואפילו לצלמם. לצד הקפלה בית קפה אוטומטי קטן, המופעל גם הוא באמצעות מטבעות. על כל המכלול שומרים גמדי גינה הניצבים פזורים סביב הקפלה ועל יד בית הקפה.

 מניס לאוט פרובאנס

ממערב ניס עולים צפונה. כעבור קילומטרים ספורים מבחינים בכפרים התלויים הראשונים: משמאל גאטייר (Gattieres) וכנסייתו הגותית, והכפר קרוס.

בתים בכפר תלוי

בתים בכפר תלוי

קַרוס Carros Village

אולי הכפר היפה ביותר בין כל הכפרים התלויים האחרים, הנזכרים בספרים בתור הכפרים היפים ביותר בצרפת, ולטעמי – היפה ביותר. כפר קטן, שקט, נעים, שלמרות חזותו הצנועה יש לו הרבה להציע. מיד בכניסה פוגשים את טחנת הרוח מהמאה ה-19, משומרת היטב ומושכת תשומת לב. לידה נקודת תצפית על כל העמק. משם מטפסים ועולים אל מרום הכפר המציע את הטירה שנבנתה במאה ה-12 כמשכן לאדוני הכפר. היום יש בה תערוכות אמנות ומוזיאון לעתיקות המקום. יסודות כנסיית הכפר הסמוכה הונחו במאה ה-17 והיא שופצה ונראית כחדשה, על שעון הקיר הגדול המתנוסס עליה. קפלה נוספת נמצאת בכפר, שמשמר בתוכו גם את היסודות הרומים העתיקים בצורת ממצאים ושרידים המוצגים לראווה. קרוב לטירה יש חנות בית קפה נעים ביותר. שם מציעים עוגות מאפה יד, שתייה מעשבים מקומיים ומזכרות. הכפר כולו מטופח מאד, מקושט בעציצים פורחים ומשרה אווירה של שלווה ונועם.

חולפים ליד לה ברוק (Le Broc), על רקע הצוקים הענקיים המכונים באו (Baou) והמאפיינים את סביבות ואנס. חוצים את הנהר מערבה ומטפסים.  והנה הפתעה: ז'ילט.

 

ז'ילט Gillete

צללית הכפר ז'ילט, תלוי על צוקיו, מפתיעה בבת אחת בעיקולו של כביש, 40 דקות מניס, 470 מטר גובה, אלף תושבים. הכפר שמר על אופייו הביניימי, ובו גרמי מדרגות וסמטאות תלולות, אשכולות בתים דבוקים זה לזה, שרידי טירה עתיקה במרומי ההר וכולו עליות תלולות ומורדות תלולות עוד יותר. במרכז ז'ילט, אבל בפינה צדדית, נמצאת המכבסה הציבורית. כמוה נמצאות כמעט בכל כפר, גם בצרפת, גם בספרד: בריכת מים קטנה שנשות הכפר היו באות לכבס בה את בגדיהם, ובדרך אגב, גם לרכל קצת. היום מכונות הכביסה עושות את העבודה, אבל ברוב הכפרים בצרפת ובספרד עדיין תמצאו מזכרות לעידן שחלף. כשראיתי את עקרות הבית מטפסות עם הסלים ממעט החנויות שלמטה, שאלתי את עצמי מה קורה אם שכחו לקנות לחם, האם הן חוזרות ועושות את כל העלייה התלולה, או דוחות למחר למרות מחאות בני הבית.

 

מכבסה ציבורית בז'ילט

מכבסה ציבורית בז'ילט

ביציאה מז'ילט – שמאלה. דרך יפה, מתפתלת בין יערות לתהומות, לכיוון פיירפה (Pierrefeu). פונים ימינה אל דרך שהיא כה צרה, עד ששלט ממליץ לצפור מדי פעם. לפתע, משמאל, נוף כביר של כפר תלוי. חונים בפתח הכפר וייה פיירפה.

וייה פיירפה Pierrefeu Vieux

כלומר פיירפה העתיקה. והנה שער צר בחומה, ועל הקרקע חרות השם הרומי של המקום: פטרה איניאריה (Petra Ignaria), שפירושו אבן צור, ללמדך שהיה כאן בימי הרומאים. בפיירפה העתיקה אין ולו בית קפה אחד לרפואה, אבל הכיכר מקסימה.

85 קילומטרים מהפנייה לפיירפה שמאלה ומשם לחוף, שמונים קילומטרים של כבישים מתפתלים, כשלוש שעות נסיעה. קודם כול צריך לעבור מצלעו הצפונית של עמק האסטרון לדרומית: נוסעים מערבה עד העיירה רוקסטרון (Roquesteron), שבתיה הציוריים נשמרו כמעט ללא דופי, וצולחים על הגשר היחיד באזור.

דרומה – ומיד מזרחה, בדרך הררית צרה וקירחת, לשמאלה נופי צוקים ותהומות, ולצדה כפרים תלויים: קונסגוד (Consegude), לה פר (Les Ferres), בויון (Bouyon) ואחרים.  משם נוסעים לבזודון לז אלפ (Bezaudon les Alpes) ולקורסגול (Coursegoules) שעל המצוק. פונים לדרום מזרח וחוזרים לחוף. אפשר עוד לבקר בסן ז'אנה (SaintJeannet), לרגלי הצוק הענקי המגונן עליו, הבאו.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

 דרך המלח

מלח בישול

או נתרן כלורי הוא תרכובת יונית (נתרן כלורי, NaCl) המשמשת לתיבול ולהכנת מזון. המלח משמש הן לתיבול המזון והן בתהליכי ההכנה והשימור שלו. הוא משמש לשימור בשר לאורך זמן, לכבישת ירקות ופירות, לחביצת גבינות ולהוצאת הדם מהבשר (גם מטעמי כשרות). מייחסים למלח תכונות חיטוי, למשל כטיפול בדלקת גרון. הבדווים משתמשים במלח סדום לריפוי צאן ובקר. המלח בתקופה העתיקה ובימי הביניים היה יקר. מכאן נגזרו ביטויים כמו: "מלח הארץ" שניתן לתלמידיו של ישו, שכוונתו שהם הטובים והראויים ביותר‏, ביטוי המציין גם היום אנשים איכותיים מעילית החברה. עדות נוספת לערכו ומחירו של המלח הייתה שק המלח שהיה ניתן לחיילי רומא כמענק. משמו הלטיני salarium, מלשון Sal (מלח),  נגזרה המילה משכורת במספר שפות לטיניות-אירופיות. בעבר התייחסו אל המלח כאל מחצב יקר וכמתנת הטבע ובשל חשיבותו הרבה הוא קיבל תפקיד פולחני בתרבויות שונות ויוחסו לו תכונות ומיתוסים שונים.

נתיב המלח עבר דרך העיר סוספל. כשנוסעים לכיוון סוספל (Sospel). לא פונים לפיון אלא ממשיכים צפונה. עוברים בבר דז אלפ (Berre des Alpes) ובל'אסקארן (L'Escarene), שבו שורה של בתים עתיקים יפים מעל לערוץ נהר. החל במאה ה-16 זו הייתה דרך המלך להעברת מלח לצפון איטליה, סחר שהקנה לכפרים שגשוג רב.

בית המכס על הגשר

בית המכס על הגשר בסוספל

סוספל Sospel

העיר סוספל יושבת על נהר הבוורה (Bevera). לאורך גדות הנהר ניבטים בתיה העתיקים והצבעוניים של העיר, המהווים תמונה צבעונית ויפה לעין, אם כי מבט חודר יותר יראה שאין אלה בתי עשירים, אלא בתים שאולי ניתן להגדירם אפילו כשכונות עוני. על הנהר מתוח גשר שנבנה במאה ה-11. באמצע הגשר מתנוסס בית המכס. זה היה הנתיב העיקרי להעברת מלח, מצרך מבוקש ויקר בימי הביניים. המלח הופק באזור טולון, הובא בסירות לניס, הועמס על גב פרדות ועבר דרך נתיב ההרים דרך סוספל עד פיימונט שבאיטליה. המלח שימש לשימור מזון, לתזונת הבקר ולתעשיית העורות. כל המלח שעבר דרך סוספל היה חייב בתשלום מס לשלטונות המקומיים ובבית המכס שעל הגשר, שעליו עברו כל השיירות, גבו את המס. בסוספל נמצאת הקתדרלה הגדולה ביותר באזור ניס, היא קתדרלת סן מישל, שנבנתה בשני סגנונות שונים, ראשיתה ברומנסקי ואחריתה בגותי.
השוק בסוספל מתקיים בימי ה', ושוק האיכרים בימי א'.

מצפון לסוספל, עמק הרויה (Roya). בעיירת הקיט היפה בריי לה רויה (Breil la Roya) כנסייה מעניינת. בכביש העובר בקניוני הרויה, סטייה קלה ימינה מובילה לעיירה סאורז' (Saorge) היפהפייה התלויה על הר, מופת לבנייה עירונית הררית בימי-הביניים. אפשר לבקר במנזר הבארוקי נוטר-דאם דה מיראקל (Notre Dame des Miracles), החולש על העמק.

פינה בסאורז'

פינה בסאורז'

סאורז' Saorge

כפר תלוי, אחד מארבעים הכפרים התלויים היפים ביותר בצרפת, שרובם מתרכזים בפרובאנס. הכפר תלוי מעל קניון עמוק ומרשים של הנהר רויה (Roya) והנוף לא יאומן. הכפר מוקף בחומה מימי הביניים, מופת לבנייה עירונית הררית בימי הביניים. בכניסה לכפר ניצב מגדל שמירה גבוה ומרשים. בכפר מנזר פרנציסקני בסגנון הבארוק, נוטר-דאם-דה-מירקל (גבירתנו של הנסים – Notre Dame des Miracles). המנזר חולש על העמק, בתוכו ציורי קיר ועל קירותיו החיצוניים שעוני שמש. כמעט בכל כפר במזרח פרובאנס נמצא שעוני שמש אנכיים על גבי הקירות. לרוב בכנסיות אבל גם במבנים ציבוריים אחרים ואפילו בבתים פרטיים. נראה שהיה זה יותר פריט קישוטי מאשר שימושי, מאחר ורובם אינם מדוייקים כלל.

שעון השמש

הוא האמצעי הקדום ביותר הידוע לנו ששימש למדידת זמנים, וכנראה גם המכשיר המדעי הראשון. שעון השמש מבוסס על העובדה כי צילו של חפץ נע מצדו האחד לצדו האחר כתלות ב"תנועת" השמש ממזרח למערב במשך היום. למעשה השמש אינה נעה ונשארת במקומה וכדור הארץ מסתובב סביב עצמו בכיוון המנוגד לכיוון השעון כשפנינו לכיוון צפון. מכיוון שאנו לא מרגישים את סיבובו העצמי של כדור הארץ, השמים (וגרמי השמים שבהם) נראים לנו כנעים ממזרח למערב.
שעון השמש: ראשיתו של שעון השמש ב-3500 – 5000 לפנה"ס. המתקן הראשון שמציין את הזמן ביום הוא כנראה הגנומון Gnomon. הוא נבנה בדרך כלל ממקל אנכי או אבנים שנערמו זו על גבי זו. הצל שהמקל או ערימת האבנים הטילו על הקרקע, נתן סימן לזמן במשך היום. בסביבות 1200 לספירה כתב המדען הערבי אבו אלחסן על חלוקת משטחים כגון גליל, קונוס ואחרים לשעות. החלוקות שהוא מציע מביאות להגדרת השעות "הקבועות" ונעשה בהן שימוש לצרכים אסטרונומיים.
ב-1300 לספירה נבנה השעון המכאני הראשון. מבנה גדול מברזל המונע על ידי משקולות. מטרת השעונים המכאניים הראשונים לא היתה להראות את הזמן על לוח כלשהו, אלא לשמש כמכשיר עזר למדירות אסטרונומיות ולצלצל או להשמיע רעש כלשהו שיבדיל בן שעה לרעותה. שעונים אלה ממוקמים במנזרים ובמרומי מגדלי פעמונים. הדגם הישן ביותר הפועל הידוע כיום הוא משנת 1386. הדגם נמצא בקתדרלת סולסברי באנגליה. שעונים מכאניים מגדירים שעות "קבועות". כלומר משך הזמן לכל שעה – קבוע ולא משתנה בעונות השנה או בכל הגדרה אחרת. בזה בא הקץ על שעוני שמש בתור המכשיר היחיד למדידת זמן, שנשארה לו פונקציה קישוטית בלבד.

שעון שמש

שעון השמש של קוקטו בקוארז

הכביש מוביל לפונטאן (Fontan), בלב עמק מוריק ועשיר במעיינות, המתהדר במגדל הפעמון הצבעוני של הכנסייה.

טנד (Tende)

הציורית. צריח צבעוני עגול מזדקר מעל בתיה העתיקים והגבוהים, שגגותיהם מצופים אבנים. ביישוב כנסיות מתקופת הבארוק. בשבע כנסיות בשישה יישובים – סוספל (סן מישל), בריי (סנטה מריה), סאורז' (סן סובר), פונטאן, לה בריג (סן מארטן), טנד (שאפל דה לה מיזריקורד וקולז'יאל דה ל'אסומפסיון) – שבעה עוגבים עתיקים יחידים במינם בצרפת, שבנו אומנים איטלקיים.

 עוד כפרים תלויים

אז

אז

אז Eze

כפר הררי עתיק מימי הביניים הנמנה על הראשון משלושת סוגי הכפרים התלויים: הסוג המתוייר והמפורסם. הוא נחשב לאחד הכפרים היפים ביותר מעל לריביירה (אבל כאלה יש עוד עשרות). ממוקם על ראש גבעה וכולל את כל המרכיבים הרגילים: ביצורים, סמטאות תלולות, בתים עתיקים מקושטי אדניות וחתולים, ושפע תיירים ודוכני מזכרות בתקופת הקיץ. מעל הכל – גן מקסים ותלול אף הוא, המכיל מיני קקטוסים וצמחים טרופיים.
בכניסה לכפר ניצב שלט הומוריסטי עליו כתוב: "Eze = Chevre", דהיינו, הדרך התלולה המעפילה אל הכפר יאה לעזים בלבד. מיקומו של הכפר יוצא דופן. גיבוב של בתים בראש צלע תלולה של הר, הצוללת מגובה של 400 מ' היישר אל הים. הכפר אז נצמד כקן נשרים אל צוק הסלע הנישא שלו. כאן ישבו הפניקים והליגורים וביצרו אותו, כל עם וסגנונו, בפני שודדי הים. לואי ה-14 פקד להרוס את הכפר והטירה שבלבו, אך אלו נבנו שוב ב-1760.
בכפר נמצאת קפלה בשם פניטאן בלאן (Penitents Blancs). הקאפלה נבנתה ב-1306 ונשמרה ללא דופי. היא מצטיינת באולם תווך מיוחד במינו בסגנון הבארוק. בכניסה לכפר נמצאים מפעלי הבשמים פרגונאר (Fragonard) וגלימאר (Galimard), שמרכזם הראשי נמצא בעיר הבשמים גראס. המפעלים פתוחים לסיור בקו הייצור.

סימטה באז

סימטה באז

 גורדון Gourdon

גורדון יושבת על ראש צוק, בצפון עמק הלו, על נהר הלו (Loup), נהר הזאב. היא נמנית על הכפרים המתויירים ובעונה היא עמוסה במטיילים הבאים בעיקר כדי לצפות על הנוף המרהיב, הכולל את הריביירה, את עמק הלו ואת ההרים התלולים. ביום בהיר אפשר לראות גם את הים ממרחק של 50 ק"מ. בגורדון יש טירה עתיקה עם גנים יפים, ובה גם מוזיאון היסטורי ומוזיאון לאמנות נאיבית. הכפר מלא חנויות, גלריות, אטליה של בשמים, מנפחי זכוכית וחנויות מעדנים פרובנסאליים.

 

קרמיקה בגודרון

קרמיקה בגורדון

טורט סור לו Taurrettes Sur Loup

העיירה טורט סור לו היא כפר תלוי מסוג הביניים, ממוסחר במידה, בלי לאבד את צביונו האותנטי. היא בירת גידול הסיגליות בצרפת, פרח המשמש גם לנוי, גם לבושם, גם לייצור ממתקים. כל העיירה מתהדרת בסמל הסיגלית ובצבעיה. בעיירה רובע ביניימי מרשים ביותר. יש בו סמטאות פתלתלות ומבנים מעניינים. לעיר העתיקה יש שער כניסה הנושא על גבו צריח פעמון. החנויות בתוך העיר העתיקה מעוצבות בעיקר בצבע הסגול. על המדרכות, בכניסות לחנויות, טרחו פרנסי העיר לצייר מעין עקבות בצורת פרח הסיגלית, עקבות המובילים אל תוך החנויות. בלב העיר העתיקה כנסיה רומנסקית שעל קירה החיצוני שעון שמש, כצפוי. העיר כולה מטופחת ומושכת עין והנופים סביבה מרהיבים ביופיים.

טורט סור לו

טורט סור לו

לוסראם Luceram

מצפון לניס בכיוון לעמק הוזובי (Vesubie), כפר תלוי יפהפה, גוש מוצק של בתים עתיקים שאין כניסה לתוכו ברכב. חונים והולכים לטייל בסמטאות העתיקות ובגרמי המדרגות שבין הבתים היפים, המרפסות המעניינות, הקאפלות. במרומי הכפר ניצבים שרידי מבצר עתיק, אך הרבה לפניו מגיעים אל הכנסיה, האוצרת יצירות של אמנות כנסייתית מהחשובות באזור ניס, הנסגרת בדיוק בשעה 12:00 ונפתחת שוב אחר הצהריים בכל יום פרט ליום א'. בלוסראם יש גם כמה מוזיאונים, אחד מהם נמצא בקאפלה מצויירת, מול הכנסיה. יש בה חנויות של מוצרים אזוריים ומסעדות.

בית בלוסראם

בית בלוסראם

קואראז Coaraze

בדרך ההרים המתפתלים לעמק הוזובי, אחרי מעבר ההרים סן רוק (מעל 1,000 מטרים), בתוך מראה כביר של צוקים גבוהים ובתווך עמק עמוק. שם שוכן הכפר קואראז. קואראז הוא אחד הכפרים היפים בצרפת. יש בו שעוני שמש שיצרו כמה מטובי האמנים בצרפת, ביניהם ז'אן קוקטו. מיד בכניסה לכפר רואים את בית העירייה שעל קירו הייצוגי ארבעה שעוני שמש מיוחדים: האחד מהם מעוטר בציורי לטאות ושממיות. הלטאה היא סמל הכפר, ולכן נפגוש אותה גם מעטרת פתחי בתים (עשויות מקרמיקה, כמובן), וגם נוכל לרכוש לנו לטאות קרמיקה בצבעים וגדלים שונים בחנויות המזכרות של הכפר.
בין ארבעת שעוני השמש, רק לאחד נשאר מחוג המטיל את צילו. האחרים חסרי מחוגים ואפילו לא מנסים לעשות רושם שהם מודדים את הזמן. הם אלמנט קישוטי בלבד. כשנכנסים לכפר ומטיילים בו מגיעים לרחבת הכנסיה. יש בו כנסיה בסגנון הבארוק ועל קירות הרחבה עוד שישה שעוני שמש דקורטיביים וגדולים. כל אחד מהם מראה שעה אחרת. קצת מבלבל.

שעון הלטאות

שעון הלטאות בקוארז

 רוקברון Roquebrune

כשיוצאים ממונקו מזרחה מגיעים מיד אל הכפר רוקברון. זהו כפר תלוי על מצוק, יפהפה ובעל נוף אדיר, בין כף מרטן למונקו. ביישוב התלול יש מבצר עתיק, שחומותיו מהמאה העשירית, סמטאות וגרמי מדרגות לרוב, ולמטייל דרוש כושר גופני תקין. החלק התחתון של רוקברון, על המים, משולב בכף מרטן. גם הוא תלול בחלקו ויורד עם גגותיו האדומים היישר אל תוך המים.

 עמק הלוברון Massif du Luberon

כל עמק החמדה הזה שופע כפרים תלויים וציוריים וערים עתיקות. מעבר למקומות הבולטים בעמק, אפט, גורד, לה בורי, רוסיו ובונייה.

בתים ב

בתים בבונייה

בונייה Bonnieux

כפר תלוי היושב בעמק הלוברון, מרחק של כ-10 דקות נסיעה מעיר המחוז אפט (Apt). זהו כפר רומנטי החובק גבעה ירוקה ובראשה כנסיה עתיקה ונופים מרהיבים. מסמטאות הכפר נשקף עמק קולון. יש בו שלושה מפלסים. מדרגות תלולות ושבילים תלולים מקשרים בין מפלס למפלס. בכפר כנסיה עם צריח גדול הבולט למרחקים, מספר גלריות נחמדות, וצימרים חביבים. בכפר ישנו מוזיאון לחם והאפייה, השווה ביקור. לאלו הרוצים להיות ביום השוק של שבת באפט, מומלץ ללון לילה לפני כן ואף יותר בבונייה.

כדאי לבקר את הכפרים מדרום לגורד ולרוסיו כמו אופד לה וייה (Oppede le vieux – אופד העתיקה), כפר תלוי יפה ומרשים.

מנרב (Menerbes)

נחשב לאחד הכפרים היפים באזור. היה פעם מעוז הפרוטסטנטים במחוז ווקלוז, היה חלק ממחמה עקובה מדם בצרפת, מלחמה שנמשכה יותר מחמש שנים בין הקתולי לפרוטסטנטים. הכפר משמר בתוכו שרידי מצודה וכנסייה עתיקה. היום הוא כפר אמנים ציורי, שבו התגורר גם פיטר מייל, כותב הספר "שנהבפרובאנס",שהעתיק את חייו לאזור למשך תקופה. קריאת הספר מעלה על דעת רבים הרהורים אודות קסמם ויופיים של החיים, וההפתעות שצופנת שהות ארוכה מחוץ לבית לשם מגורים בחבל ארץ מרוחק ויפהפה. ליד מנרב, נמצא מוזיאון מאוד מיוחד: מוזיאון חולצי הפקקים. המוזיאון נפתח בשנת 1993 במבנה היקב Domain de la citadelle. במוזיאון אוסף של יותר מ- 1000 חולצי פקקים, מהמאה ה-17 ועד היום. סביב הכפר כרמים לרוב, כמו בשאר האזור.

נוף ב

מבנה הטחנה בקרוס

לקוסט (Lacoste)

כפר תלוי יפה ועתיק, ובו ארמון שהיה שייך למשפחת סאד. המרקיז דה סאד ישב בארמון במאה ה-18, והפך אותו לאתר של הוללות. במהפכה הצרפתית נהרס הארמון בחלקו. לא רחוק מהכפר ניצב גשר רומי שלם ומקסים, פונט ז'וליאן (Le Pont Julien), שעדיין נוסעים עליו. יפה לרדת אל מתחת לגשר, לשבת על ידי הנחל הקטן ולאכול משהו טעים. האזור כולו נטוע כרמי גפנים ומטעי דובדבנים שבעונת פריחתם הם מהווים תמונה ציורית מאוד. צקצוקי הציקדות האינסופיים ממלאים את האוויר. לא לחנם מהווה הציקדה אחד מסמלי אזור פרובאנס. חנויות המזכרות מלאות בציקדות עשויות קרמיקה, בצבעים שונים ובגדלים שונים, מהן אף מצויידות בכפתור הגורם להן לצקצק. על רבים מחזיתות הבתים בפרובאנס תלוייה ציקאדה מקרמיקה לשם קישוט וסמליות.

 

השאר תגובה