פריס אוהבת מהפכות

 

המרסייז

מילים ולחן: רוז'ה דה ליל, 1792

קומו ילדי המולדת,
הגיע יום התהילה.
נגדנו ניצבת העריצות,
דגל מוכתם בדם הונף.
דגל מוכתם בדם הונף.
שומעים אתם, בשדות
גועים הגייסות הפראים הללו,
מגיעים עד זרועותינו
לשסף את בניכם, את רעיכם.

אל הנשק, אזרחים!
הערכו בגדודים,
צעד, צעד!
ירווה דם טמא
את תלמינו.
כן. ההמנון הצרפתי רווי בהרבה דם. הפריסאים אוהבים מהפכות. מהרגע שטעמו דם במהפכה הראשונה שלהם, המהפכה הצרפתית 1789, הם כבר לא יכולים להפסיק. (אגב, הם מתגאים בראשוניות שלהם בעידן המודרני – עידן המהפכות. אבל הם לעולם לא יודו שקדמו להם מושבות אמריקה במלחמת העצמאות שלהם (1783-1775) שהיתה למעשה המהפכה הראשונה בעולם המודרני ושימשה מודל לחיקוי למהפכה הצרפתית).

מיד לאחר המהפכה הצרפתית ונפוליאון באו מהפכת יולי 1830, מהפכת 1848, הקומונה הפריסאית 1871, השביתה הגדולה-מרד הסטודנטים 1968, ומאז ועד היום הפריסאים לא מחמיצים שום הזדמנות לערוך שביתות גדולות כגון שביתת נהגי המשאיות שחסמו את כל המבואות לפריס או המחאה הגדולה נגד העלאת גיל הפרישה. רק תנו להם הזדמנות. הם מיד חוסמים את הרחובות בבריקדות: כל מי שיש לו ארון או פסנתר זורק אותם לרחוב, מקימים בריקדה, ויוצאים להילחם. הם אוהבים את זה.

 טיול בעקבות המהפכות

 

הרובע ה-11

הרובע ה-11 הוא רובע היסטורי בפריז. כאן גרו אלפי דלת העם, קשי יום, בעלי מלאכה ושאר עניים, שכינו את עצמם סן קילוט (חסרי המכנסיים). ב-14 ביולי 1789, יצאו אלפי נגרים, חייטים ונפחים מבתי המלאכה הקטנים והשתלטו על בית הכלא של הבסטיליה במה שהפך להיות המאורע המכונן של המהפכה הצרפתית. היום יש כאן תערובת שוקקת של מהגרים, אמנים, סטודנטים ומשפחות צעירות. אמנים, ארכיטקטים ומעצבים עצמאים פתחו כאן את משרדיהם, ובנייני תעשייה ישנים הוסבו לבנייני מגורים של לופטים ודירות מעוצבות.

שני צירים מרכזיים ומעניינים עוברים ברובע ה-11:
לביקור ביום – האזור שממזרח לכיכר לה בסטי (Place de la Bastille, הבסטיליה): סביב רחוב שרון (Rue de Charonne) ורחוב קלר (Rue Keller) יש מבחר רב של גלריות, חנויות בגדי מעצבים מקוריים, חנויות קומיקס ומנגה, רהיטים מיד שנייה וענתיקות. בין החנויות שלל בתי קפה וברים מקסימים.
גם בערב הרובע הזה מלא חיים. בברים של רחוב שרון, במועדונים של רחוב לה פורז' רויאל (Rue de la Forge Royale) שנמצא במרחק כמה צעדים ממנו ובמדרחוב לאפ (Rue de Lappe) הסמוך שמציע שפע אדיר של ברים ובתי קפה.

כיכר הבסטיליה Place de la Bastille

הכיכר זכורה בעיקר כמקום בו החלה המהפכה הצרפתית, ב-14 ביולי 1789. בכיכר הזאת ניצבה מצודה חזקה, מוגנת על ידי שמונה צריחים, שנבנתה במחצית השניה של המאה ה-14, על ידי המלך שרל החמישי, כחלק ממערך הביצורים וההגנה של פריס. לימים הפכו את המצודה לבית כלא "בסטיליה סנט-אנטואן" (Bastille Saint-Antoine), שבו הוחזקו בעיקר אסירים פוליטיים שהיתה בהם משום סכנה ליציבות המלוכה.

הרבה פרשות עלומות התרחשו בין כתלי הבסטיליה, מהן פרשת האסיר "בעל מסכת הברזל", לכאורה אחיו התאום של המלך, שסיפורו הדימיוני למחצה הונצח בסרטים רבים. אסיר מפורסם אחר, אמיתי לגמרי, היה המרקיז דה סאד, שגם סיפורו שימש בסיס לסרטים וספרים. כמובן, כל מי שקרא את ספרו של דיקנס "שתי ערים", או לחלופין ראה את הסרט על גירסאותיו השונות, לא ישכח לעולם את הכלא הקודר והדרמטי. בית הכלא, שהיה סמל לעריצות השלטון המלוכני, הותקף על ידי כ-1,000 מתושבי פריס, והושמד כליל. מאבניו בנו לימים את גשר הקונקורד. כיום עומד במרכז הכיכר "עמוד יולי" (Colonne de Juillet), המציין דווקא את מהפכת יולי 1830. בכיכר נמצא בית האופרה החדש של פריס, וזהו אזור בילויים ליליים מהראשיים בעיר.

כיכר קונקורד Place de la Concorde

אחת הכיכרות המוכרות והאהובות בפריס נמצאת בקצה המזרחי של שאנז אליזה. זהו מקום שנעים לטייל בו בתור נקודת יציאה כמעט לכל נקודה בפריז של התיירים. ממרכזה של הכיכר אפשר להביט מערבה לעבר השאנז אליזה ושער הנצחון הגדול; דרומה, לעבר גשר הקונקורד וארמון בורבון שהיום הוא מושב האסיפה הלאומית, בית הנבחרים של צרפת; ממזרח נמצאים גני הטילרי והלובר עם שער הנצחון הקטן; ומצפון הרחוב המלכותי שבקצהו כנסיית מדלן. הכיכר היא מרכזה של תמונת ה"מראה" המפורסמת המייחדת את פריס: ציר מרכזי, הכיכר, שממנו רואים משני הצדדים מראות כאילו בהשתקפות. במרכז הכיכר מתנשא אובליסק מצרי לגובה של 22.8 מטרים, וקצהו פירמידה מוזהבת.

הארכיטקט ז'ק-אנז' גבריאל בנה את הכיכר בין השנים 1754 – 1763 עבור לואי ה-15. האירוניה היא שדור מאוחר יותר (ב-1791) הורד פסלו של לואי ה-15, ובמקומו הוצבה בכיכר הגיליוטינה של אנשי המהפכה הצרפתית, ששימשה להוצאה להורג של בנו, לואי ה-16, כמו גם את הוצאותיהם להורג של מרי אנטואנט אשתו, דנטון – אחד המהפכנים הראשיים ועוד כ-2,800 אחרים, ובסופו של דבר גם של הוגה ההוצאות להורג והטיהור – רובספייר, וכל זאת במהלך מעט יותר משנה (1793 – 1795). השמועות מן העבר דיווחו על ריח חריף של דם שהורגש בכיכר כל היום, אז נקראה הכיכר "כיכר המהפכה". לאחר שחלפו ימי שפיכות הדמים העניקו לה שם חדש "קונקורד", איחוד לבבות. בשנת 1934 היתה הכיכר זירה למהומות שאירגנו הפשיסטים נגד הממשלה.

האובליסק שניצב בלב הכיכר נבנה בשנת 1300 לפני הספירה, ונלקח ממקדש רעמסס השני בלוקסור. מוחמד עלי, שליט מצרים במאה ה-19, העניק את האובליסק בתור מתנה למלך לואי-פיליפ ב-1829 ויש אומרים שלואי-פיליפ פשוט בזז אותו. סביב האובליסק מזרקות מרשימות, בניינים מפוארים, והרבה שארם צרפתי. עוד בכיכר שתי מזרקות גדולות ובהן נימפות ואלילים היורקים מים ללא הרף, זהות לאלו שבכיכר סן פטרוס שברומא. בשמונה פינות הכיכר ניצבים שמונה פסלים המסמלים כל אחד עיר גדולה בצרפת: ברסט, רואן, ליל, נאנט, בורדו, מרסיי, ליון וסטרסבורג. בין הכיכר לבין הכניסה לשאנז אליזה, ובין הכיכר לבין הכניסה לגני טילרי, ניצבים בכל כניסה שני סוסים רבי רושם ה"שומרים" על הכניסות. הפסלים הם העתקים של סוסי מארלי מן המאה ה-18, שפוסלו על ידי גיום קוסטו. הפסלים המקוריים נמצאים בחצר הלובר.

היכל המשפט והקונסיירז'רי Palais de Justice, Conciergerie

שני המבנים האלה, שאינם אלא מכלול אחד, מתפרשים כמעט על פני כל חלקו המערבי של האיל דה לה סיטה (Ile de la Cite), שממנו התחילה העיר פריס. היכל המשפט הוא ליבה של מערכת המשפט הריכוזית של צרפת. בעבר הרומי ניצב שם ארמון שבו הוכתר במאה הרביעית הקיסר יוליאנוס. אפשר ללכת לאורך החזית הארוכה של היכל המשפט, הגובל בנהר הסיין, ולהתרשם מחזותו החיצונית, אבל אפשר גם להיכנס לאולם הכניסה הגדול – סל דה פה פרדו (Salle de Pas perdus) ולראות את התכונה האופיינית לבתי משפט: עורכי דין, עדים, תובעים ונתבעים, אנשי תקשורת, כולם מתרוצצים בעצבנות על פני האולם הגדול.

אם יש את נפשכם לחוש באמת את אימי המשפט והצדק, לכו לבקר בקונסיירז'רי, שהכניסה אליו נפרדת. המקום נקרא כך כי במקור היה זה מקום מגוריו של הקונסיירז' – שומר הסף של המלך, במבנה שהיה פעם חלק מארמון המלוכה של המאה ה-14. אבל המקום שינה את ייעודו ובשנת 1793, בשיאו של שלטון הטרור של רובספייר לאחר המהפכה הצרפתית, החזיק את האצילים הכלואים שחיכו לתורם אצל "גברת גיליוטינה". הרבה אצילים, ובהם המלכה מרי אנטואנט, דנטון, סן ז'יסט ואפילו רובספייר עצמו, עשו את ימיהם האחרונים ביציע האסירים (Galerie des Prisonniers). אפשר לראות את המקום ואת התאים שעד היום הם מעוררי צמרמורת. אפשר לראות באולם הז'ירונדים (Salle des Girondins) את להב הגיליוטינה המוצג שם לראווה. אפשר לטייל בחצר הנשים (Cour des Femmes) ולדמיין את הבעלים, הנשים, בני המשפחה, נפרדים לאחרונה מיקיריהם, ואפשר אפילו לדמיין את שקשוק גלגלי עגלת הנידונים למוות הבאה לקחת אותם אל הגיליוטינה. בקונסיירז'רי עברו בערך 2,500 קורבנות של המהפכה העקובה מדם.

כיכר ונדום Place Vendome

הכיכר נחשבת לאלגנטית ביותר בפריס. לואי ה-14 הקים אותה בסוף המאה ה-17 כדי שתשמש מצבה לזכרו, ולכן התיר רק לבעלי הון לשכור את בתי הכיכר. במרכז הכיכר הציב עמוד ובראשו התנוססה דמותו. המהפכה הצרפתית הניפה בסוף המאה ה-18 את קרדומה על כל האצילים והמלכים, כולל פסליהם. במקומו של לואי ה-14 הוצב עמוד המנציח את נצחונותיו של נפוליאון, ובראשו ניצב פסל הקיסר עצמו. העמוד נבנה בנוסח רומי, חיקוי לעמוד טריאנוס שברומא, ונוצק מברונזה שנלקחה מ-250 תותחים אוסטריים ורוסיים שנפלו שלל בידי צבא נפוליאון אחרי קרב אוסטרליץ.
בימי הקומונה המהפכנית בסוף המאה ה-19 הופל הפסל, אך האדם שהסית למעשה זה, הצייר גוסטב קורבה (Courbet) אולץ להציבו מחדש שנתיים לאחר מכן, עם גוויעתה של הקומונה המהפכנית. כך ממשיך נפוליאון לחלוש על הכיכר, ומשגיח על המוסדות החשובים הניצבים סביבו: משרד המשפטים, בנקים חשובים, חנויות תכשיטים מפורסמות ומלון ריץ.

גם היום פוקדים את המקום בעיקר בעלי ההון היכולים להרשות לעצמם את המותרות האלה וכמובן, תיירים מזדמנים. אחת האטרקציות של הכיכר היא המטר הראשון. רובספייר, השליט העריץ של המהפכה הצרפתית, הוא שהחליט לעבור לשיטה המטרית, ובזמנו עיצבו את המטר הראשון, שמאז הפך להיות קנה המידה המקובל בעולם. המטר המקורי שמור בכספת של הבנק הגדול, אך העתקו מוצג על קיר הבנק וניתן לחזות בו. בבית מס' 12 בכיכר חי המלחין הפולני שופן עד יום מותו.

בית העירייה של פריס Hotel de Ville

בית העירייה של פריס נבנה מחדש בסגנון ניאו-רנסנס בשנים 1874 – 1882. המבנה הישן נשרף בתקופת הקומונה הפריזאית בשנת 1871, לאחר שנכנעה צרפת לגרמניה שהתאחדה באותה שנה. חזית המבנה מעוטרת ב-108 פסלים של אישים פריסאיים מפורסמים. הרחבה שלפני בית העיריה כיכר פריסאית נעימה ויפה. כיכר זו שימשה בתקופת ימי הביניים לאירועים כגון חגיגות גדולות אבל גם מרידות, שריפות ספרים ואפילו הוצאות פומביות להורג. היום מפגינים שם דרך קבע אזרחים נרגנים וכל מיני איגודים אזוטריים, תולים כרזות ומניפים דגלים.
יש אפשרות לסיורים מודרכים, בררו לגביהם במקום. בכניסה יש גם אולם עם תערוכות מתחלפות.