הפלישה לנורמנדי D Day

השנה מלאו 75 שנה למבצע הנחיתה הימי הגדול בהיסטוריה. זאת הייתה הפלישה של צבאות בעלות הברית המערביות לחופי נורמנדי שבצרפת הכבושה על ידי הגרמנים.

הפלישה לחופים התרחשה בשישה ביוני 1944 ונמשכה בחדירה לאדמות צרפת הכבושה עד 30 ביוני 1944. הפלישה לנורמנדי מסמנת את פתיחתה של חזית שנייה, נוסף על החזית המזרחית, נגד גרמניה. זאת הייתה ראשית הקץ של מלחמת העולם השנייה וראשית הקץ של גרמניה הנאצית.

D Day

הנוהל הצבאי המקובל בעריכת תוכנית צבאית אינו מפרט בדרך כלל את התאריך שבו תתחיל הוצאתה לפועל, משום שזוהי החלטה המתקבלת בנפרד. שם הקוד שניתן למבצע הפלישה לנורמנדי היה מבצע אוברלורד. אבל בלשון העיתונאית התבסס הכינוי D-Day כשמו המיוחד של היום הראשון של מבצע אוברלורד, אף שהוא אינו שמו הרשמי; עוד קודם לפלישה לנורמנדי וגם לאחריה נעשה שימוש במונח D-Day למבצעים ופלישות, שפירושו "היום שייקבע בבוא העת לפתיחתו של מבצע כלשהו". האות D מציינת Day, יום.

החומה האטלנטית

לאחר הצטרפות ארה"ב למלחמה היה ברור להיטלר, כי הסיכון של פלישה מאנגליה גדל, והיות והוא היה מסובך לגמרי בחזית המזרחית – במבצע ברברוסה וקרב סטלינגרד שכשלו – הוא העדיף להשקיע במערב פחות כוחות ויותר טכנולוגיה. הוא חלם על חומה ענקית מנורבגיה ועד דרום צרפת לאורך 2,685 ק"מ להגן על הרייך השלישי.

עשרות אלפי אסירים ועובדי כפיה נשלחו לבנות ביצורים לאורך האוקיינוס. אבל הביצורים לבד לא הספיקו, שכן בפועל רוב הביצורים לא אוישו, למעט האזור של קאלה בצפון נורמנדי. בתחילת 1944 רומל מונה כאחראי למגננה כאן והאמין, כי הביצורים הכרחיים להגנה ועצירת הפלישה הצפויה. קצב הבנייה התחזק ולאורך החופים נבנו בונקרים, הוקמו גדרות תיל, תעלות, חפירים ובים פוזרו מוקשים (6 מיליון מוקשים נזרעו כאן). רוב המאמצים הושקעו באזור נורד פה דה קאלה בצפון. זאת בגלל מבצע הטעייה נרחב של הבריטים, מבצע פורטיטיוד. לגרמנים לא היה מושג היכן בעלות הברית מתכננות לפלוש, ואי לכך היה צורך לבצר קו חוף באורך אלפי קילומטרים. סיבה נוספת טמונה בקשיים של הגרמנים להעביר חומרי בנייה (ברזל, מלט וחול) לחזית, כתוצאה מהרס שיטתי של תשתיות הדרכים בגרמניה ובצרפת על ידי הפצצות בעלות הברית ופעילות חבלנית מצד המחתרת הצרפתית, הרזיסטנס.

הפלישה

ב-6 ביוני 1944 החל מבצע הנחיתה הימי האדיר של בנות הברית בחופי צרפת הכבושה, שסימן את ראשית הקץ של גרמניה הנאצית. 156 אלף חיילים נחתו בה באותו יום בסיוע 12,000 כלי טיס ו-6,900 כלי שיט. הדי האירוע הזה עדיין מפעמים בעיירות החוף היפות של נורמנדי במוזיאונים, בתי עלמין, אינסוף מזכרות ושרידי ציוד מכוסים ירוקת שנראים עדיין על החוף.

בו ביום הפליג צי ענק מחופי אנגליה לצרפת ומיקוד הנחיתה היה בחופי נורמנדי. ב-6 ביוני הם הגיעו לחוף בשעות הבוקר המוקדמות – חמשת החופים נקראים עד ימינו על שם שמות הקוד מאותה תקופה: יוטה ואומהה בהם נחתו האמריקאים, גולד וסווארד בהם נחתו הבריטים וג'ונו אליהם הגיעו הכוחות הקנדיים.

1,200 אוניות מלחמה ו-4,000 נחתות צלחו את התעלה. 1,500 טנקים הובאו לכאן והתפרשו על 80 ק"מ של חוף. 156,000 חיילים מלאומים אלו הגיעו בבטן האניות. המבצע היה מלווה גם בפעילות אוויר עזה, בעיקר הפצצות על הגרמנים, שלא יוכלו להתארגן למתקפה נגד הפולשים. מחיר הפלישה היה 10,000 הרוגים.

כוחות בעלות הברית נחתו בחמישה חופים, ממזרח למערב:

חוף סוורד: כוחות בריטיים. המטרה העיקרית היתה כיבוש העיר Caen ושדה התעופה קרפיקה שלידה. מטרה זו לא הושגה, אלא כעבור 6 שבועות. בחוף שרר בלגן עצום, כי גלי הנחיתה הנוספים הצטופפו על רצועת חוף שהלכה והצטמצמה בגלל הגאות. עם זאת, ראש הגשר התייצב, עד הלילה היו בו כ- 30,000 חיילים. נפגעים: 630.

חוף ג’ונו: כוחות קנדיים. גם כאן חזר סיפור הגאות. היעדים לא הושגו, אבל ראש הגשר הורחב והועמק לפנים הארץ. למעלה מעשרים אלף חיילים על החוף עד הלילה. כ- 1,000 נפגעים.

חוף גולד: כוחות בריטיים. ההתנגדות בחוף היתה קלה מהצפוי. עד רדת הלילה התקדמו הכוחות כ- 10 ק”מ לפנים הארץ, אבל לא הצליחו להשתלט על באיו, שהיתה היעד המרכזי. 25,000 איש החזיקו בשטח שנכבש, במחיר כ- 1,000 נפגעים.

חוף אומהה: כוחות אמריקאיים. התופת בהתגלמותה. מתוך 32 טנקים אמפיביים, 27 טבעו או הושמדו. כתוצאה מכך נחתו הרגלים כמעט ללא סיוע. רבים הורדו הרחק מהחוף ונאלצו לשחות אליו. אסדות נחיתה הושמדו באש מרגמות. אחרות הגיעו לחוף בשלום, אך החיילים ירדו מול אש מקלעים שקצרה מחלקות שלמות. מתוך 34,000 איש שהורדו לחוף, היו כ- 4,000 נפגעים. ראש הגשר התבסס, אף כי הכוחות לא התקדמו יותר מ 2.5 קילומטרים לעומק.

חוף יוטה: כוחות אמריקאיים. הנחתות נסחפו כשני קילומטרים דרומה מהמתוכנן. ההתנגדות היתה קלה. עד הלילה היו על החוף 23,000 לוחמים, במחיר 197 נפגעים. המטרות לא הושגו, אבל ראש הגשר התייצב.

אין ספק שהנחיתה בנורמנדי היתה, כאמור, התחלת סופה של המלחמה. הגרמנים נאלצו להעביר כוחות מהחזית המזרחית, שהיתה אמנם קשה יותר, אבל רחוקה מאד מגבול גרמניה, לחזית המערבית, שאיימה על חבל הרור החשוב. אבל אחרי כשבועיים פתחו הרוסים במבצע ברגטיון, בו הובס הצבא הגרמני ונאלץ לסגת מרוב שטחי ברית המועצות, והצבא האדום חדר לפולין והתקרב לגבול גרמניה ממזרח. כך, למעשה החלו המלקחיים להיסגר על גרמניה.

חוף אומהה  Omaha Beach  

בתור אמונים על ההזדהות עם האמריקאים ובהיותנו ניזונים מהסרטים האמריקאים, בחרנו בחוף אומהה כד להמחיש לעצמנו את הפלישה העצומה ואת מוראותיה.

"חוף אומהה", שנמצא בין יוטה לגולד, היה החוף המוגן ביותר בנורמנדי. אורכו כ־10 קילומטרים, שטחו היה צר, בלי אפשרות איגוף, עם מצוקים גבוהים שהגרמנים הקימו עליהם ביצורים ששלטו על אזור הריגה רחב ופתוח לכל כוח רגלי שינסה לצלוח את רצועת החוף. מתכנני בעלות הברית סלדו מהרעיון להסתער על חוף אומהה, מאחר ששטח הנחיתה היה גרוע, אך נחיתה בו הייתה הכרחית כדי לחבר את החופים הבריטים ממזרח לבין חוף יוטה ממערב, שכן אם הנחיתה לא הייתה מצליחה בחוף זה, הכוח של בעלות הברית היה מתפצל לשני ראשי גשר נפרדים ופגיעים. לפיכך רוכזו באומהה שני שלישים ממאמץ הנחיתה האמריקני.

ההרעשה המקדימה שביצע חיל הים האמריקאי כמעט ולא הייתה אפקטיבית ולא הצליחה לנטרל את המגינים בעמדותיהם המבוצרות היטב. הרוחות והמים הסוערים הסיטו את מרבית הנחתות מיעדיהן, ורק 5 מ־32 הטנקים האמפיביים שהורדו למים במרחק של 5,500 מטרים מהחוף הגיעו לחוף. הרגליים הורדו מהנחתות במים שעומקם הגיע עד לראשם, ונאלצו לצלוח את המרחק עד לחומת הים תחת אש כבדה של מקלעים ומרגמות, כל זאת ללא סיוע שריון. בשעה 08:30, לאחר שהפיקוד האמריקאי הבין שהכוח הנוחת מרותק לחוף מבלי יכולת להתקדם לאחר שספג אבדות כבדות, הוחלט לעצור זמנית את משלוח גלי הנחיתה הבאים עד להתבהרות המצב. למרות המצב הקשה שנוצר בחוף, במהלך שעות הבוקר החלו קבוצות קטנות של לוחמים, שפעלו ביוזמה מקומית, להיחלץ מהחוף הפתוח, לטפס על המצוקים, ולתקוף את העמדות הגרמניות ששלטו על החוף בסיוע אש ממשחתות שהתקרבו לטווח קצר מאוד מהחוף. האש הגרמנית פחתה בהדרגה, לאחר שחלק מהעמדות הגרמניות הושמדו, וחלקן אוגפו והותקפו מהעורף על ידי הלוחמים האמריקאים. בהדרגה טוהרו היציאות מהחוף ועד לשעות הערב הצליחו הכוחות הנוחתים לאבטח את חוף אומהה ולבסס ראש גשר יציב. (הצפייה בסרט "להציל את טוראי ראיין ממחישה באופן הריאלי ביותר את אימי הנחיתה בחוף אומהה).

ביקור באתרי חוף אומהה

החופים השלווים של אותה מלחמה, שבה נפלו 25 מיליון חיילים ועוד 50 מיליון אזרחים, כבר חזרו מזמן להיות אתרי נופש. הבונקרים והעמדות שהוקמו לאורך החוף, שדות המוקשים וגדרות התיל פורקו והוסרו, והשרידים היחידים שעוד נותרו הם עשרות אתרי הנצחה, ששומרו בקפדנות על מנת להפוך לאתרי זכרון וביקור, ועשרות בתי הקברות של החללים מכל הצדדים.
חופי הנחיתה בנורמנדי הם אתר תיירות המושך קהל רב. בכל שנה מגיעים אליהם מאות אלפי מבקרים, ובשנות יובל וציון — מיליונים. שלטים עם סימול מיוחד מציינים את הדרך אל אתרי ההנצחה. מוזאונים, רשמיים ופרטיים, ממלאים את החופים ואת אזורי הלחימה בנורמנדי, והשמות שניתנו לחופי הנחיתה מונצחים לא רק כשמותיהם הרשמיים של החופים אלא גם במלונות, בבתי קפה, בחנויות ובמסעדות. בחגיגות יובל השבעים למערכה הגדולה מעטים הלוחמים בחופי נורמנדי שעוד נותרו בחיים, אולם בני משפחותיהם, שמורשת הנחיתה הפכה לחלק מהנרטיב המשפחתי שלהם, ממלאים את נורמנדי, מלווים במדריכים הבקיאים בפרטי השתלשלותו של כל קרב וקרב.
ההנצחה והזיכרון של אותה מלחמה, הקשה בתולדות האדם, הפכה למוקד של תעשיית תיירות משגשגת. כל אזורי הנחיתה האמריקאים מקושטים בדגלים אמריקאים וצרפתים, בכתובות ובחנויות מזכרות.

האתר מורכב מכמה חלקים:

מרכז מידע ומוזיאון לנופלים

נקודת תצפית והסבר

אנדרטה לנופלים על החוף

גן החללים שלא נודע מקום קבורתם

קפלה יהודית-נוצרית

ליד המוזיאון

המוזיאון

המוזיאון מנסה להמחיש את עמדות שני הצדדים, את כלי הנשק ואת התחמושת. את הביצורים והנחתות, את המדים והקסדות. כמו כן מוצגים במוזיאון חפצים אישיים של הלוחמים, מסמכים היסטוריים, כלי רכב ומדים של שני הצדדים. מוצג בו גם סרט דוקומנטרי קצר בן 25 דקות המלווה בעדויות של ותיקי הקרב האמריקאים. היום התצוגה הזאת נראית קצת מיושנת ופחות מרשימה. היא בנוייה על פי תפיסות מיושנות ואינה נעזרת באמצעים מודרניים המיטיבים להמחיש את אווירת הקרב, הייאוש והאובדן הנוראים ששררו על חוף זה. במלים אחרות, המוזאון קצת מאכזב ואינו מספק את ההתרגשות הראויה לאתר הייחודי של חוף אומהה.

האמיצים – אנדרטה לנופלים

האנדרטה לנופלים

חוף הים, זירת הדמים האיומה של שישה ביוני, חזר והפך במהלך שבעים השנים שעברו מאז לחוף ים שקט ונינוח. אין זכר וסימן לדברים שקרו כאן. גילחו את כל המצוקים והבונקרים של הגרמנים, החול רך ובהיר, כזה שילדים אוהבים לשחק בו. השחפים ממלאים את האוויר בצריחותיהם הלוחמניות. אבל חוץ מצריחותיהם אין זכר וסימן ללוחמה כלשהיא. אפילו "הקיפודים", אותם מכשולים אנטי-טנקיים ידועים, המפארים כל סרט מלחמה, נעלמו מן החוף.

במרכז החוף החולי ניצבת האנדרטה Les Braves (האמיצים) שפיסל הפסל הצרפתי אנילור באגון. אנדרטה זו הוצבה במרכז חוף אומהה בשנת 2004, והיא מתארת שלושה כוחות – כנפי התקווה, רוח החופש, וכנפי האחווה. הפסל, שחלקיו הגבוהים מתנשאים עד לגובה של 30 מ', הוזמן על ידי ממשלת צרפת לציון יום השנה ה-60 לפלישה ואמור היה להיות במקום לזמן קצוב. עקב דרישת הציבור הוחלט להשאירו במקומו.

האנדרטה הרשמית

לא רחוק ממנה ניצבת האנדרטה הרשמית לזכר הלוחמים האמריקאים שנפלו על חוף אומהה. עליה חרותה כתובת לזכר הנופלים בשתי השפות – אנגלית וצרפתית.

בית הקברות הצבאי האמריקאי

בקרבת החופים שבהם נחתו חיילי ארצות הברית, ומשקיף על חופים אלה, נמצא בית הקברות הצבאי האמריקאי. בבית הקברות טמונים 9,387 חללים אמריקניים, אשר נפלו ביום הפלישה ובקרבות שהתחוללו בשבועות שלאחריו, וחלל אמריקאי בודד אחד, שנהרג במלחמת העולם הראשונה. בית הקברות הזה הוא אחד מבתי הקברות הצבאיים הידועים ביותר בעולם, ומספר גדול של מבקרים פוקד אותו מדי שנה.

10 אלפים מצבות

שורות ארוכות וישרות של מצבות צלבי שיש לבנים ניצבות על כר הדשא, וביניהן מבצבצת, פה ושם, מצבת מגן דוד לבנה ומבהיקה: לסטר וייס מניו יורק, הנרי פרויד מניו יורק ואחרים. על בסיס כל מצבה שמו, דרגתו ומספרו האישי של אחד מחללי המלחמה ההיא. מספרי החללים בקרב על נורמנדי גדולים בהרבה מהקבורים בבתי הקברות הסמוכים לאתרי הנחיתה.

חלקו העיקרי של המתחם, הכולל את שטח הקבורה והאנדרטה, משתרע ממערב למזרח על פני שטח של כ-180 דונם. כל שטחו נטוע דשא ועצים רבים ניצבים בו וסביבו. מעבר מרכזי מתמשך לאורך מתחם בית הקברות. משני צידי המעבר, עד לקצהו המערבי של המתחם, משתרע שטח הקבורה. בקצהו המערבי של המעבר, משני צידיו, ניצבים שני פסלי גרניט, המייצגים את ארצות הברית וצרפת.

מפת הקרבות

מעבר נוסף נסלל לרוחב שטח הקבורה, קרוב למרכזו. בצומת של שני המעברים הוקם בניין מעוגל מאבן חול, בית תפילה. בתקרתו משובץ פסיפס צבעוני, המתאר את ארצות הברית המברכת את בניה היוצאים באוויר ובים אל הקרב.

בחלקו המזרחי של המתחם ניצבת האנדרטה. בינה לבין שטח הקבורה משתרעת ברכת מים מלבנית זרועה נימפיאות. בסמוך אליה, משני צידי המעבר המרכזי, ניצבים תרנים ועליהם מונפים דגלי ארצות הברית.

האנדרטה היא מבנה עמודים חצי מעגלי מאבן גיר, הפתוח כלפי חלקו הפנימי. בתוכו קבועים על גבי הקירות מפות צבעוניות וטקסטים, המספרים את סיפורי הקרב על נורמנדי והקרב לשחרור מערב אירופה. במרכז הרחבה המוגבהת המוקפת על ידי מבנה האנדרטה ניצב פסל ברונזה. שמו הוא "רוחם של הצעירים האמריקאים". הרחבה, המרוצפת חלוקי אבן מחופי נורמנדי, משקיפה מערבה לעבר הבריכה ושטח הקבורה.

בשעה שביקרנו באנדרטה המעגלית, התקיים במקום טקס. במקום נוכחו מבקרים רבים, ביניהם משפחות אמריקאיות שביקשו לקיים טקס לזכר בנם שנפל. המנחה נאמה וברכה. נשמעו צלצולי פעמון, הושר ההמנון האמריקאי והושמעה נעימת האשכבה.

רוחם של הצעירים האמריקאים

באתר האנדרטה מוצב מגדל פעמונים, אשר הוענק לבית הקברות ב-1987 על ידי האגודה האמריקנית של ותיקי מלחמת העולם השנייה, קוריאה ווייטנאם. ממזרח לאנדרטה, על גבי קירותיו החצי-מעגליים של גן הנטוע שם, נחרתו שמותיהם של 1,557 חללים, אשר נפלו בקרבות נורמנדי ומקום קבורתם לא נודע. כלול ביניהם זוג תאומים. 33  זוגות של אחים נקברו בבית הקברות זה לצד זה. קבורים בו גם אב ובנו.

שביל הפונה מדרום לצפון מוביל את המבקרים ממגרשי החנייה ומרכז המבקרים של האתר, על פני האנדרטה שמימינו והבריכה שמשמאלו, ועד לנקודת תצפית על שפת הצוק, המשקיפה אל חוף אומהה. מפה המוצבת בה מתארת את הנחיתות בנורמנדי. שביל סלול מוביל מנקודת התצפית למטה אל החוף.

נקודת תצפית על חוף אומהה

ממשלת צרפת העניקה לארצות הברית את הקרקע עליה ניצבים בית הקברות והאנדרטה לצמיתות וללא תמורה. בית הקברות והאנדרטה נבנו ומתוחזקים על ידי הוועדה האמריקאית למצבות קרב. הטקס לציון יום השנה החמישים לנחיתות בנורמנדי, ב-6 ביוני 1994, נערך בשטח בית הקברות, במעמד נשיא ארצות הברית דאז קלינטון וקבוצת ותיקי מלחמה אמריקניים שהשתתפו בנחיתות. הטקס לציון יום השנה ה-75 נערך ב-6 ביוני 2019, במעמד נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא צרפת עמנואל מקרון.

לא רחוק משם, ליד העיירה באיו, נמצא בית קברות לחיילים גרמנים – גם הוא שורות שורות של צלבים. צלבים בלבד. שחורים. פרוסיים. מסודרים בשלשות על פני כר דשא גדול שבמרכזו מתנשא תל קבורה ועליו צלב גדול ושני פסלי ענק של גבר ואישה, אל ואלה. 21,000 חיילים גרמנים קבורים שם.

נעזרתי באתרים מהאינטרנט

צילומים: סיגל כהן ברקת