בעקבות ליאונרדו

כשהייתי ילדה בת 14, תולעת ספרים אובססיבית, קוראת כל מילה שנזדמנה לידי, הגיע הספר "ליאונרדו דה וינצ'י" של הסופר הרוסי דמיטרי מרז'קובסקי לידיי. קראתי אותו בנשימה עצורה. החיים באיטליה של המאות ה-15 וה-16 צויירו ביד אמן, ובמרכזם ניצב האיש המופלא הזה, שהסעיר את דמיוני. כעבור שנה, ליום הולדתי ה-15, ביקשתי מאת הוריי, וגם קיבלתי, אלבום גדול ומפורט שמכיל את כל יצירותיו של ליאונרדו דה וינצ'י, וגם את אלה המיוחסות לו, כולל רישומיו האנטומיים, המדעיים, רישומי התעופה – שלל גוונים ואפשרויות בלתי נדלות שנבעו ממוחו הגאוני והלא מובן לגמרי עד היום. מאחר שנקלעתי לפריז החלטתי לעקוב אחר שנותיו האחרונות של ליאונרדו ככל שהן באות לידי ביטוי בצרפת.

השנים האחרונות

בדצמבר 1515 עזב ליאונרדו את רומא, כחבר בפמליה האפיפיורית שיצאה לפירנצה ובולוניה, בדרכה למפגש חשוב בין האפיפיור ליאו העשירי למלך צרפת החדש, פרנסואה הראשון, שהפך לפטרונו האחרון והמסור של ליאונרדו. פרנסואה התוודע בעבר ליצירותיו של האמן והמהנדס האיטלקי, וייתכן שהזמינו לגור בארמונותיו בצרפת, ואולם אין בידינו כל תיעוד להזמנה כזו. ליאונרדו חזר לרומא עם הפמליה האפיפיורית, אך מקץ זמן קצר, בקיץ 1516 עזב את העיר ויצא למסעו האחרון והארוך ביותר לצרפת. ב-1517 קיבל ליאונרדו את הזמנתו של מלך צרפת פרנסואה, שהעריץ את כישרונותיו, ועזב את איטליה לטובת פריז. לקראת סוף השנה התיישב ליאונרדו בעמק הלואר, ליד המכלול המלכותי באמבואז, בבית אחוזה שקיבל מהמלך בקלו. קלו לוסה Clos Lucé היא בית אחוזה באמבואז בעמק הלואר שבצרפת. האחוזה ממוקמת כקילומטר דרומית לארמון אמבואז (Château d'Amboise) ושני האתרים מקושרים זה לזה בתעלה תת-קרקעית. בית האחוזה נבנה בידי אטיין ללופ באמצע המאה ה-15, ונרכש בשנת 1490 על ידי שרל השמיני, מלך צרפת, עבור רעייתו, אן מברטאן. מאוחר יותר שימש בית האחוזה את פרנסואה הראשון, וכן את אחותו, מרגריט מנווארה. בשנת 1516הזמין פרנסואה הראשון את ליאונרדו דה וינצ'י לאמבואז, והעניק לו את בית האחוזה בקלו כמקום מגורים (האזור נקרא באותם ימים קלו בלבד). ליאונרדו הגיע למקום עם שלוש דוגמאות מיצירותיו, המונה ליזה, מריה וישו העולל עם הקדושה אנה, ויוחנן המטביל.

ליאונרדו התמנה לצייר, אדריכל ומכונאי בחצר המלך. וקיבל קצבה של אלף סקודי בשנה. שם מכאן ועד יום מותו, ב-1519, עסק בעיקר במחקריו, שכללו תיאורים סיפוריים של סוף העולם כתוצאה ממבול עתידני במה שאפשר לכנות אותו כמדע בדיוני מוקדם. באחוזה בקלו חי עד מותו ב-2 במאי 1519, על פי האגדה, בזרועותיו של מלך צרפת.

תחנה ראשונה – הלובר

מוזיאון הלובר מחזיק בחמש יצירות של ליאונרדו או המיוחסות לו. יצירותיו מוצגות באולם ביחד עם יצירות רבות אחרות בנות התקופה, אני עוברת באולם ורואה פתאום את יצירותיו של ליאונרדו המוכרות לי. אני מחפשת בעיניי את המונה ליזה – והיא איננה. מה מוצג באולם הכללי:

*הבתולה של הסלעים – קיימת בשתי גרסאות שונות, דומות אך לא זהות. גרסת הלובר נחשבת למעשה ידיו של ליאונרדו ולמוקדמת יותר מבין השתיים, מהשנים 1465-1483 לערך. גרסה מאוחרת יותר נמצאת בגלריה הלאומית בלונדון, ומתוארכת לשנים 1503 – 1506. גרסה זו לא צוירה כולה בידי ליאונרדו, אלא גם בידי אמברוג'ו דה פרדיס. "הבתולה" צוירה בהזמנת "אגודת ההתעברות ללא רבב" עבור הקפלה שלה בכנסיית סן פרנצ'סקו גרנדה (נהרסה ב-1576). ישנה חריגה ניכרת בין הציור לבין ההזמנה המקורית, דבר שהוביל ליצירת כמה גרסאות של הבתולה של הסלעים, ולמאבקים משפטיים ארוכים בין ליאונרדו לבין האגודה. במקור היו אמורים להיות בציור שני נביאים ומלאכים סביב ישו ומריה, ואלו אינם קיימים בציורים הסופיים. בציור המוקדם יותר ניכרת השפעתו של ורוקיו בעיצוב הדמויות, והאווירה הכללית חמימה ורכה יותר מזו של הגרסה השנייה, בה הגוונים קודרים יותר והאווירה מחמירה וסגפנית.

*הנפחית היפה, לה בֶּלֶה פֶרוֹניֶרֶה, La Belle Ferronniere,‏ 1495 לערך. זהו פורטרט של אחת מפילגשיו של לודוביקו ספורצה; לוקרציה קריוולי, שהחליפה את צ'צ'יליה גלראני במיטתו של הדוכס.

*מריה וישו העולל עם הקדושה אנה, 1513-1508 לערך.

*יוחנן המטביל (1516-1513). יוחנן המטביל היה הקדוש הפטרון של פירנצה, וציורו הוזמן ככל הנראה על ידי האפיפיור הפיורנטיני ליאו העשירי לבית מדיצ'י.

*מושיע העולם, 1500 לערך. ציור פורטרט של ישו, היה באוסף של המלך צ'רלס הראשון עד שנמכר ב-1763 במכירה פומבית. הציור התגלה שוב (לאחר ששינו את צבעו של ישו בציור) בשנת 1900, לאחר שנעלמו עקבותיו. ב-2013 נמכר לאספן פרטי ב-127.5 מיליון דולר. ב-2017 נמכר הציור במחיר של 450.3 מיליון דולר במכירה פומבית בני יורק לנסיך מוחמד בן סלמאן אל סעודי, יורש העצר הסעודי, לטובת מוזיאון הלובר, והיה לציור שנמכר במחיר הגבוה ביותר עד אז.

כל אלה מוצגות באולם הכללי, אבל המונה ליזה היא סיפור בפני עצמו. לה הקדישו חדר גדול מאוד ומיוחד רק לה לעצמה. התמונה הקטנה יחסית מוגנת על ידי לוח זכוכית משוריינת ומשני צדיה ניצבים שני שומרים חמושים. קהל גדול צובא עליה. כולם מתאמצים לראות משהו וגם אולי לצלם משהו, אבל קשה מאוד להגיע אליה. זהו מחיר הפרסום.

מונה ליזה

מונה ליזה לה ג'וקונדה (1503 – 1519), ציורו המוכר ביותר של ליאונרדו, שהפך לאייקון תרבותי. הפיכת המונה ליזה לציור המפורסם בעולם היא תופעה מודרניסטית בעיקרה, והתרחשה רק במחצית המאה ה-19 (עד אז הציור נחשב לאחד הטובים והמפורסמים בעולם). בתקופת היקסמות תרבותית רבה מהרנסנס האיטלקי, וכחלק מעיסוק נרחב בפנטזיית ה]אפ פטאל, שחברו יחד לעליית תרבות ההמונים וליכולת לשעתק ולהפיץ יצירות אמנות במסות גדולות. מהיצירה נחתכו קטעים מימין ומשמאל לאחר מות האמן.

מעמדה של המונה ליזה זכה לשדרוג משמעותי כתוצאה מגניבתה מהלובר ב-1911. לאומן איטלקי, ששאף להחזירה למוזיאון בארצו, החזיק בה במשך שנתיים עד שנתגלתה מחדש. בינתיים נחשדו בגניבה בטעות כמה סופרים ואמנים ידועי שם, ובהם פבלו פיקסו. משהושבה ללובר, הפכו פניה של המונה ליזה למוכרים בעולם כולו. הם היו מושא לאינספור מחוות ופרודיות, כמו התמונה המפורסמת של מרסל דושן שהעניק לה שפם, או ההעתק שיצר אנדי וורהול. אחרים הצמידו לשפתיה מקטרת או שילבו אותה בפזמונים, כולל אחד בעברית של מירי אלוני, “מונה ליזה של המאה ה-20”.

קשה קצת להסביר את אווירת המסתורין האופפת את המונה ליזה וגם את ליאונרדו עצמו. אפשר לומר שהוא עצמו אחראי לא מעט למסתורין ולמיסטיקה שהתאבכו סביבו. יצירתו המפורסמת ביותר, וכנראה גם התמונה המפורסמת ביותר בעולם, מציגה אישה המחייכת חיוך מסתורי, על רקע נוף אגדי. ליאונרדו אהב את התמונה הזאת במיוחד, ותעיד על כך העובדה שהוא נשא אותה אתו לכל מקום. הוא העניק אותה במתנה למלך הצרפתי פרנסואה הראשון, אבל התנה אתו שרק אחרי מותו תעבור התמונה לידיו, כי לא רצה להיפרד ממנה.

קשה להבין על מה ולמה זכה דווקא ציור זה לפרסומו העולמי ולכל הספקולציות והמסתורין שנקשרו בו. כמה תיאוריות, כמה ספרים, כמהסרטים כבר נכתבו על אותה מונה ליזה לה ג'וקונדה. כמה שירים הושרו עליה. כל אחד מייחס לה ערימות של ערימות של הסברים והיא רק מחייכת לה את חיוכה הסתום. צוחקת על כולם.

תחנה שנייה –טירת אמבואז

 הטירה בנויה על צוק הצופה על גשר אסטרטגי חשוב שעל נהר הלואר. בנייתה החלה במאה ה-11 על ידי פולק השלישי רוזן אנז'ו. במשך השנים הטירה הורחבה ובוצרה, ובאמצע המאה ה-15 עברה לידיו של שרל השביעי,מלך צרפת, לאחר שבעליה, לואי מאמבואז, הוצא להורג באשמת קשירת קשר נגד המלך לואי האחד עשר.

הטירה הפכה במהרה לאחד המשכנים האהובים על מלכי צרפת. המלך שרל השמיני החליט לבנות אותה מחדש בשנת 1492בסגנון הגותי המאוחר, אולם בשנת 1495הצטרפו למלאכה שני בנאים איטלקיים שהפכו את טירת אמבואז לראשונה בצרפת שכללה אלמנטים מסגנון הרנסנס. שרל השמיני מת באמבואז לאחר שנחבט בחוזקה במשקוף נמוך בתוך הטירה.

המלך פרנסואה הראשון גדל בטירת אמבואז, שהייתה שייכת באותה התקופה לאימו, לואיז, נסיכת סבויה. במהלך השנים הראשונות לכהונתו כמלך צרפת הטירה הגיעה לשיא הדרה. ליאונרדו דה וינצ'י הגיע לטירה כאורחו של המלך בדצמבר  1515. שם בילה ועבד עד מותו בשנת 1519, ושם גם נקבר.

במהלך המהפכה הצרפתית הטירה נהרסה ברובה והיורשים ניסו לשחזרה. במהלך פלישתם של הנאצים לצרפת בשנת  1940הטירה נפגעה על ידי הפצצות. משנות החמישים של המאה ה-20 יורשיו של לואי פיליפ, ובראשם אנרי, רוזן פריס המשיכו בשחזור הטירה, עבודה שנמשכת עד היום. הטירה הקיימת כיום מהווה רק חמישית מהגודל של הטירה המקורית.

בחסות טירה זו בילה ליאונרדו דה וינצ'י את שנותיו האחרונות, כשפטרונו, המלך פרנסואה הראשון, מושך לו קשרי ידידות. המלך ראה את עצמו "פטרון האמנויות והספרות" ומאוד התגאה ברכש החשוב שלו לאוסף. ביוני 1518 רכש במלך מליאונרדו כמה מיצירותיו, ביניהן את ציורה של חנה הקדושה, שאותה תלה באחד מחדריו העיקריים. טירת אמבואז של היום מתנאה מאוד באורחה הנכבד ומקדישה לו חלק ניכר מחדרי הטירה: "הלשכה של ליאונרדו", חדר העבודה של ליאונרדו", וכך הלאה. בשנת 1781 הזמין המלך לואי ה-16 את הצייר הצרפתי פרנסואה-גיום מנגוט (Menageot) לצייר את "מותו של ליאונרדו דה וינצ'י". הציור תלוי באחד החדרים המרכזיים של הטירה. ליאונרדו שוכב על מיטת חוליו בחדרו שבקלו. הוא מוקף בפמליה של מטפלים, מטפלות ומעריצים. המלך פרנסואה הראשון רוכן אליו, מחבק את ראשו ומקבל את נשמת אפו האחרונה של ליאונרדו. הציור הוא דמיוני. במציאות לא נכח המלך לצד ליאונרדו בעת מיתתו, אלא שהה הרחק בעיר אחרת. בשנת 1818 הציור שוחזר על ידי הצייר אוגוסט-דומיניק אינגרס (Ingres).

בחלק הנמוך של גני אמבואז ניצבת פרוטומה לבנה של ליאונרדו. היא ניצבת על המקום שעל פי המשוער עמדה כנסיית סן פלורנטין. ביום 23 באפריל 1519 ניצב ליד מיטתו של ליאונרדו עורך הדין ג'יום בורו (Boureau) ורשם מפיו של ליאונרדו את צוואתו. ליאונרדו ביקש להיקבר בכנסיית סן פלורנטין של אמבואז, ושגופתו תינשא לשם על ידי הכמרים של סן פלורנטין. ביום 2 במאי 1519 מת ליאונרדו ונקבר במקום שאותו ביקש.

מקום קברו של ליאונרדו

בימי המהפכה הצרפתית, (בין 1806ל-1810)  נחרב המקום, ומקום קבורתו של ליאונרדו לא נודע עוד. בשנת 1863 נערכו חפירות באזור שבו עמדה הכנסייה ומצאו גולגולת "מלכותית" המעוצבת "בצורה נפלאה כל כך". לצדה נמצאו גם מטבעות מימי ליאונרדו שאפשרו לקבוע שזהו שלדו של ליאונרדו. את העצמות קברו בשנת 1871 בקפלה של כנסיית סן הובר.

מנוחה נכונה

עצמות ליאונרדו נקברו בקפלה קטנה, הנקראת סן הובר. הקפלה נמצאת לפני הכניסה לטירת אמבואז. הקבר עצמו בצדה השמאלי של הקפלה. משני צדיה על הקיר שתי כתובות זיכרון, האחת באיטלקית והשנייה בצרפתית, מתארות את ימיו האחרונים, את צוואתו, את קבורתו ואת גלגוליה של גופתו עד למקום מנוחתו האחרון בקפלת סן הובר.

נעזרתי בערכים מהויקיפדיה

צילומים: תרצה פלח