הקרטרה אוסטרל – מסע בפטגוניה

הקרטרה אוסטרל (La Carretera Austral)

הקרטרה אוסטרל הוא כביש מפורסם בצ'ילה, שעובר דרך העיירות והכפרים של פטגוניה הצ'ילאנית. טיול לאורך הכביש הוא חוויה תיירותית יוצאת דופן שעוברת בכפרים אותנטיים ששומרים על מסורת ארוכת שנים ובעיקר בנופים מרהיבים, מהיפים בעולם, שכוללים פיורדים, שמורות טבע, קרחונים תלויים, לגונות צלולות וכל מה שאופייני לחבל פטגוניה המפורסם ביופיו. 

נוף בקרטרה אוסטרל

נוף בקרטרה אוסטרל

שמשמעותה בספרדית היא "האוטוסטרדה הדרומית", הוא השם הנפוץ לכביש מספר 7 המפורסם, אשר נמתח לאורך 1,247 ק"מ ומחבר את הכפרים והעיירות הנידחים של פטגוניה הצ'ילאנית לשאר חלקי המדינה. הכביש, שנסלל רק בתחילת שנות ה-80, אפשר לראשונה גישה יבשתית נוחה לאיזורים נידחים אלה, שהבידוד גרם להם להישאר עשרות שנים מאחור ביחס להתפתחות בשאר צ'ילה. הגעתו של הכביש פתחה אותם לעולם וגררה פיתוח של תשתיות רבות, וביניהן גם תשתיות תיירות. ובכל זאת, עדיין מדובר בכפרים מאוד אותנטיים, אשר משמרים במידה רבה את דרך החיים המסורתית והפשוטה אשר אפיינה את האיזור הזה עוד בימי ראשוני החלוצים.

מסע לאורכה של הקרטרה אוסטרל, אחת הדרכים היפות ביותר בעולם (ויש האומרים היפה מכולן). הדרך נמתחת לאורך יותר מ-1,200 ק"מ, חולפת בנופים מפעימים של לגונות כחולות, נהרות שוצפים, הרים ויערות, ומסתיימת בקרחונים אדירים

בשנות השמונים של המאה העשרים, כחלק מפרוייקטי בנייה מגלומניים של מנהיגי העולם השלישי, החליט הגנרל אוגוסטו פינושה לפרוץ דרך בת יותר מ-1,200 ק"מ, שתחבר בין העיירה פוארטו מונט (Puerto Montt) במרכז צ'ילה לעיירה הנידחת וייה אוהיגינס (Villa Ohiggins), בקצה הדרומי של המדינה הארוכה והצרה הזאת. עד אז, הדרך היחידה להגיע מיעד אחד לשני היתה בתעבורה ימית.

נוף בקרטרה אסטרל

נוף בקרטרה אסטרל

כיום, הקרטרה אוסטרל (Carretera Austral), שבשנים הראשונות נשאה גם את שמו של הגנרל המודח, משמשת כערוץ תחבורה חשוב שעובר בנתיב יפה להפליא. הדרך היפהפייה מחברת בין אגמים מרהיבים לקרחונים מיוחדים ומגוונים, והיא משמשת את התרמילאים והמטיילים הרוצים להתרשם מנופי הפלא של פטגוניה, מדרום לאזור האגמים.

הטיול לאורך הקרטרה הוא אומנם חוויה תרבותית, אך ייחודה האמיתי של הדרך הם הנופים בהם היא עוברת. מאות הקילומטרים של הקרטרה אוסטרל, אשר נחשבת לאחת הדרכים היפות ביותר בעולם, עוברים לאורכם של נופי בראשית עוצרי נשימה שנולדו מתוך השילוב הייחודי של הרי האנדים האימתניים ורווי הגשם מצד אחד וארץ הפיורדים הצ'ילאנית מהצד השני. לאורך הדרך מחכים לכם אינספור מראות מדהימים של פסגות מושלגות, נהרות שוצפים, אגמי ענק תכולים, יערות גשם עבותים, פיורדים צרים וארוכים וקרחונים שנעלמים לתוך האופק. כמעט מחצית מהשטח שסביב הקרטרה מוגנים בפארקים לאומיים ושמורות טבע שבהם אינספור מסלולי טיול נפלאים שיקחו אתכם למחוזות כל כך יפים שהעין פשוט מתקשה לעכל. אבל הדבר אשר הופך בעיני רבים את הקרטרה למיוחדת כל כך, היא העובדה שאין לאורכה רגע דל, והיופי האמיתי של הטבע פשוט נמצא שם על הדרך עצמה, מתחלף כל הזמן ותמיד נמצא במרחק נגיעה.

היציאה לטיול בקרטרה היא יציאה להרפתקה אל הלא נודע ולא תוכלו באמת ללכת בדיוק לפי התכנון, אך ההפתעות (הטובות והרעות) וחוסר הוודאות הן חלק בלתי נפרד מקסמו של המסע. פנצ'ר בגלגל, שביתה, פסטיבל גדול, הצפות, תיקונים בכביש ואפילו התפרצות הר געש – בקרטרה אוסטרל הכל אפשרי וסבלנות ואורח רוח הם שם המשחק.

חזזית על הסלע

חזזית על הסלע

למרות ששמה של הקרטרה התפרסם בעיקר כמקום שבו מטיילים בטרמפים, גם אלו מכם שהחוויה הזו לא מתאימה להם ימצאו את הדרך שלהם לטייל בה, כשמגוון האפשרויות שעומד בפניכם רק גדל ומתפתח משנה לשנה. למרות כל מאמצי הפיתוח והבנייה, רובה המכריע של הקרטרה היא עדיין דרך עפר מלאה בורות ומהמורות, אך יותר ויותר חלקים מהדרך נסללים כל שנה ובשנים הקרובות צפויה הדרך להיות סלולה במלואה, מה שוודאי ישנה לחלוטין את פני האיזור ואת התיירות בו. לכן, כדאי לכם להזדרז ולצאת לדרך, ובין אם בטרמפים, טיול מאורגן, רכב שכור או בכלל זוג אופניים – מובטחת לכם חוויה מדהימה שלא תשכחו לעולם.

 

עדר גואנקו בפטגוניה

עדר גואנקו בפטגוניה

פטגוניה

פטגוניה (Patagonia) היא חבל ארץ המשתרע על פני כמיליון קמ"ר בחלקה הדרומי של אמריקה  הדרומית, בתחומיהן של ארגנטינה (כ-787 אלף קמ"ר) וצ'ילה (כ-256 אלף קמ"ר). האזור מיושב בדלילות, וחיים בו כ-2 מיליון תושבים, רובם בארגנטינה. מקור שמה של פטגוניה במילה פטגון (Patagón), שפירושה "בעלי כפות רגליים גדולות". כך כינה פרדיננד מגלן את תושביה הילידים של פטגוניה, שהיו גבוהים בהרבה מהאירופאים (באותה העת היה הגובה הממוצע כ-1.55 מ', בעוד תושביה של פטגוניה התנשאו לגובה של 1.80 מ')

ממצאים ארכאולוגיים מעידים על התיישבות קבע בפטגוניה מאז  האלף העשירי לפני הספירה. בני הטוולצ'ה, שאכלסו את פטגוניה, ניזונו בעיקר מציד גואנקו, ובמידה פחותה יותר מציד ננדו. בסביבות האלף הראשון לפני הספירה הגיעו לפטגוניה בני המפוצ'ה, שביססו בה חקלאות.פטגוניה משתרעת בין האוקיינוס השקט לבין האוקיינוס האטלנטי. גבולה הדרומי הוא מיצר מגלן, המפריד בינה לבין ארץ האש. חלקה המזרחי של פטגוניה, המצוי כולו בתחומי ארגנטינה, מהרי האנדים ומזרחה, מאופיין במישורים צחיחים ורחבי ידיים, המכוסים בשיחים נמוכים. כמות המשקעים באזור זה מועטה, והוא מצוי בצל הגשם. הנוף המאפיין את האנדים הפטגוניים שונה בתכלית. ההרים מכוסים ביערות עד, פסגותיהם מושלגות, ויש סביבם אגמים, חלקם אגמים קרחוניים. באזור הדרומי של ההרים שדות קרח וקרחונים. מורדותיהם המערביים של הרי האנדים הפטגוניים, נושקים למימי האוקיינוס השקט ויוצרים פיורדים.

נוף בפטגוניה

נוף בפטגוניה

האירופאי הראשון שהגיע לפטגוניה היה ככל הנראה פרדיננד מגלן, שהפליג לאורך חופיה ב-1520 בדרכו למצוא את המעבר מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, דרך המיצר המכונה כיום על שמו מיצר מדלן. מגלן הוא שנתן לפטגוניה את שמה, כמו גם לאתרים שונים לאורך חופיה. גם אנגליה תבעה בעלות על פטגוניה, אבל  גם הספרדים וגם האנגלים לא השתקעו במקום.

הספרדים החלו בניסיונות של ממש להשתלט על פטגוניה רק בסוף המאה ה-18. לאחר עצמאותן של ארגנטינה וצ'ילה, החלו השתיים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 לנסות להרחיב את תחומי השפעתן. ב-1881 נקבע הגבול בין המדינות, על קו פרשת המים של הרי האנדים.

בעקבות התייצבות השליטה של ארגנטינה וצ'ילה בפטגוניה, החלה התיישבות קבע באזור, והוקמו ערים ויישובים חדשים, חלקם בידי מהגרים שהגיעו מרחבי העולם, עם זאת, גם כיום מאוכלסת פטגוניה בדלילות רבה, וצפיפות האוכלוסין בה נאמדת בכ-1.9 תושבים לקמ"ר (2.2 בארגנטינה ו-1.0 בצ'ילה). עיקר התושבים מתרכזים לאורך החוף האטלנטי, באזור הצפוני של הרי האנדים ובחלקו הצפוני של חוף האוקיינוס השקט.

הקרטרה אוסטרל

הקרטרה אוסטרל

המסע

מסענו בקרטרה אוסטרל מתחיל דווקא מעברו השני של הגבול, בעיירת השוקולדים, הסוודרים ומסעדות הבשר, סאן קרלוס דה ברילוצ'ה (Bariloche), הממוקמת בלב אזור האגמים הארגנטינאי. משם ממשיכים דרומה אל עיירת גבול נידחת, אל בולסון, שכמו יצאה מתוך סרטי המערב הפרוע של שנות השישים. שם, למרגלות ההרים הגבוהים, ברור לגמרי שאנחנו מחוץ למסלול התיירים השחוק.
נקודת המוצא לדרך קרטרה אוסטרל בצ'ילה היא:

 

אוהבים רפטינג?

אוהבים רפטינג?

תחנה ראשונה – פוטאליפו (Futaleufu)

אחרי חציית הגבול לצ'ילה, מגיעים לעיירה פוטאליפו שתושביה הפכו אותה לאתר אמנות יוצא דופן, עם תחנות אוטובוס מיוחדות, פחי אשפה מעוצבים ועצים הגדלים פרא בלב בתי המגורים. אך גולת הכותרת של האזור היא נהר הפוטלפו (Rio Futalefu)  השוצף שנחשב לאחד הנהרות הטובים בעולם לרפטינג אתגרי. כיום מאיים על פעילויות האקסטרים הללו פרויקט הידרו-אלקטרי גדול, שבסיומו סכר יחסום את מי הנהר. למרגלות הסכר המים הגועשים יהפכו לאגם רגוע, מה שיחסל כליל את הפעילות האתגרית.

זוהי עיירה צבעונית היושבת בתוך נוף קסום שנדמה ויצא מתוך גלוייה. העיירה הנעימה והשלווה הזו היא שער הכניסה והיציאה המרכזי לחלקה הצפוני של הקרטרה ועבור רוב האנשים מדובר בתחנה הראשונה או האחרונה במסלול. העיירה עצמה יושבת בעמק ירוק יפהפה בין הרים ירוקים נישאים ממש על גדתו של נהר הפוטאליפו בעל המים המהפנטים בצבעי טורקיז-ירוק. הנהר הוא גם מקור הפופולאריות המרכזי של העיירה והעובדה שהוא נחשב לאחד משלושת המקומות הכי טובים בעולם לעשות בהם רפטינג וקיאקים, גורמת לכך שמטיילים ומקצוענים כאחד מגיעים לכאן כל שנה בכדי לבדוק מקרוב את הטענות וליהנות מחווייה מלאת אדרנלין. בנוסף לפעילויות ספורט אתגרי, באיזור פוטאליפו מחכות לכם מספר נקודות תצפית יפות ומגוון גדול של מסלולי הליכה מצויינים שיובילו אתכם בין נהרות שוצפים, אגמים ולגונות בצבעים מיוחדים, עמקים ירוקים ופסגות מושלגות. להבדיל מרוב עיירות הקרטרה, לפוטאליפו, הקרובה לארגנטינה והנגישה יחסית, מגיעים תיירים במשך שנים רבות ולכן תשתיות התיירות מפותחות יחסית לשאר יישובי הקרטרה, והאווירה כאן היא אווירת תרמילאים צעירה ושמחה שבהחלט מצדיקה עצירה של לפחות ללילה אחד או שניים.

מצמחי פטגוניה

מצמחי פטגוניה

בקצה המזרחי של העיירה ישנו אגם מלאכותי קטן ויפה הנקרא Laguna Espejo שבקצו השני ישנה נקודת תצפית יפה מראש גבעה קטנה. נקודות תצפית מעט מרוחקות יותר, אך יפות בהרבה תמצאו על פסגת Cerro La Bandera וב- Mirador de la Virgen, שאל שניהם מובילים שבילים ברורים שקל להתמצא בהם.
איזור פוטאליפו עשיר במסלולי הליכה נפלאים וחובבי הטבע מביניכם יצטרכו לפחות יומיים-שלושה בכדי ליהנות מהם כמו שצריך. מגוון המסלולים גדול מאוד והם עוברים בין לגונות מדהימות, מפלים יפים, נקודות תצפית משגעות ונהרות שוצפים. אם אתם חייבים לבחור רק מסלול אחד, לכו על המסלול ל- Piedra del Águila (כשלוש שעות לכיוון), מצוק אבן אדיר שאפשר לטפס לפסגתו וליהנות מנוף בלתי נתפס. אבל אם יש לכם קצת יותר זמן, בהחלט שווה לטייל גם באיזורים של Lago Espolón ו- Lago Las Rozas. את המסלולים ניתן לעשות ברגל, על סוסים או באופניים.
עשרה ק"מ מהעיירה נמצאת שמורת פוטאליפו, Reserva Nacional Futaleufú המגינה על מגוון גדול של בעלי חיים וטבע פראי. נופי השמורה יפים מאוד. לאורך השמורה ישנם מספר מסלולי הליכה מסומנים וכן אתרי קמפינג.

 

נוף בקרטרל אסטרל

נוף בקרטרה אוסטרל

מכאן מתחילים את המסע דרומה, בדרך היפה, הקרטרה אוסטרל. הדרך, שנכבשה בשנת 1988, היא הדרך הדרומית ביבשת המקשרת בין פוארטו מונט לאושואיה – העיר הדרומית ביותר בעולם. חלק מהדרך עוברת בדרכי עפר קופצניות, אך על פי רוב מדובר בדרך סלולה החוצה נופים נפלאים של יערות, קרחונים, אגמים לצד הרים מושלגים.

 

מצמחי פטגוניה

מצמחי פטגוניה

תחנה שנייה – פויוהואפי (Puyuhuapi)

נהר הפוטאליפו נחשב לנקודת ההתחלה במסע אל הקרטרה אוסטרל. כבר בתחילת הדרך מבחינים בהבדלים בין האזור הצחיח יחסית של מזרח פטגוניה לאזור הירוק והפורה של צ'ילה. מכאן ממשיכים בדרך מעניינת שזרועה בלגונות כחולות, שמהגדולה בהן – אגם יאלצ'ו היפהפה, זורמים מעיינות זכים שמתחברים אל נהר הפוטאליפו הגועש. הדרך הירוקה ממשיכה דרומה, אל חופי פיורד מרהיב הממוקם למרגלות יער גשם ירוק. בעיירת הדייגים פויוהאפי (Puyuhuapi) כדאי לעצור ולהתענג על השלווה המיוחדת השורה על האזור.

פויוהאפי מהווה נקודת יציאה נוחה אל אחד הקרחונים המרשימים ביותר בעולם. הקרחון, שנושא את השם המסובך וונטיסקוארו קולאנטה (Ventisquero Colgante),  קיבל את הכינוי "הקרחון התלוי", בשל גושי הקרח הגדולים שצונחים ממנו. בפארק קאולאט (Qeuelat שבלבו ממוקם הקרחון המרשים, יש מסלולי הליכה מגוונים שחולפים לצד נהרות, הרים עצומים ויערות גשם מרשימים. כל אלה הופכים את הביקור לחוויה מגוונת ומרתק.

כפר דייגים

כפר דייגים

פויוהואפי הוא כפר דייגים קטן וסימפטי, היושב ממש על הקרטרה, לחופו של פיורד יפה באותו השם. הכפר הוקם על ידי מתיישבים חלוצים מגרמניה, וההשפעה הגרמנית עדיין ניכרת כאן בסגנון הבניה, בלבוש ובמאכלים. הכפר מוכר בצ'ילה בזכות המעיינות החמים היוקרתיים שלו, אך בעבור רוב התרמילאים, הכפר הוא נקודת היציאה הנוחה ביותר לביקור בפארק הלאומי Queulat הסמוך, שחלק מהקרטרה עובר ממש בתוך השטח שלו. הפארק, שרובו מכוסה יער גשם עשיר בנחלים ומפלים, הוא אחד מהמרשימים ביותר באיזור הקרטרה ובו נמצא, לצד נופים יפים נוספים, גם "הקרחון התלוי" המפורסם.

הקרחון התלוי

הקרחון התלוי

מסלול הליכה קצר וקליל המטפס מהגשר שבקצה העיירה (תזהו אותו בזכות בולי העץ הצבועים באדום-לבן) והולך דרך הצמחיה עד לנקודת תצפית יפה המשקיפה על הכפר ועל פיורד פויוהואפי היפהפה.
באיזור פויוהואפי ישנו מספר לא קטן של נביעות של מעיינות חמים, אשר חלקם הוסבו לאתרי ספא יוקרתיים. המפורסם שבהם הוא אתר Termas de Puyuhuapi, מתחם מפואר של ספא ומלון שאליו אפשר להגיע רק בסירה מיוחדת מהכפר והכניסה אליו היא לאורחי המלון בלבד. אפשרות פרקטית יותר עבור תרמילאים הם המעיינות החמים היפהפיים Termas del Ventisquero שנמצאים על הקרטרה, שישה ק"מ דרומית לכפר, וגם בהם מתחם ספא מפנק. גם מעיינות אלה יקרים מאוד (החל מ-15 אלף פסו לאדם) אך בהחלט נותנים תמורה טובה לכסף. אפשרות זולה ופשוטה בהרבה תוכלו למצוא בהמשך הדרך צפונה על הקרטרה, במעיינות החמים El Sauce, שנמצאים כ-20 ק"מ מערבה מהעיירה La Junta.

גשר תלוי בשמורת

גשר תלוי בבפארק הלאומי קאולט

הפארק הלאומי קאולט (Parque Nacional Queulat) הוא הפארק המזוהה ביותר עם הקרטרה, בעיקר בגלל שבתחומו נמצא "הקרחון התלוי" (El Ventisquero Colgante), קרחון יפהפיה אשר "תלוי" בין שני הרים בגובה רב מעל לגונה יפה. מראה הקרחון בהחלט מרשים מאוד ותוכלו ליהנות ממנו מנקודת תצפית הסמוכה לכניסה, או לחילופין להגיע עד ללגונה שלרגליו. בנוסף, יוצא מכאן שביל המטפס לנקודת תצפית קרובה בהרבה (כשלוש שעות הליכה סך הכל). מסלולי ההליכה הללו מתחילים מהכניסה הראשית לפארק, אשר נמצאת ממש על הקרטרה, כ-20 ק"מ דרומית לפויוהואפי. מלבד הקרחון התלוי, הפארק טומן בחובו עוד מגוון גדול מאוד של מסלולי הליכה מצויינים. המסלול המרשים ביותר הוא בלי ספק "היער המכושף" (El Bosque Encantado), אשר עובר ביער גשם יפהפיה וממשיך ללגונה קרחונית עוצרת נשימה שאליה נשפכים שישה מפלים אשר נמסים מקרחונים קטנים. המסלול כולו לוקח כשלוש שעות סך הכל והוא מתחיל ממש מהקרטרה עצמה, 32 ק"מ דרומית לפויוהואפי (אתם תראו שלט עץ קטן). הכניסה חופשית. מסלול יפה נוסף, אך כזה ששווה לעצור בו רק אם יש לכם רכב, הוא מסלול הליכה קצר (כ-100 מטר) המוביל בתוך יער הגשם אל מפל עוצמתי ומרשים המכונה Salto Padre Garcia. גם במקרה זה תזהו את השביל על פי שלט עץ קטן בצד הדרך, כ-40 ק"מ דרומית לפויוהואפי. מעבר למסלולים השונים, עצם הנסיעה בקרטרה המתפתלת לאורך הפארק היא חוויה מיוחדת במינה, היות ורובו מורכב מיער גשם ירוק וצפוף (יורדים כאן 4,000 מ"מ גשם בשנה!), שבו תוכלו לראות בין היתר עלי ענק שיותר גדולים מכם ואינסוף מפלים.

 

הר הטירה

הר הטירה

תחנה שלישית – שמורת ריו סימפסון (Reserva Nacional Rio Simpson)

שמורת טבע יפה בהרבה אשר נמתחת לאורך נהר סימפסון מקויאקה לכיוון פוארטו אייסן. המתחם המרכזי של הפארק, בו ישנה גם בקתת פקחים (דמי כניסה 3,000 פסו), נמצא על הכביש לפוארטו אייסן, 37 ק"מ מקויאקה, ומכאן יוצאים מספר שבילי הליכה אשר מובילים למפלים מרשימים, שהמפורסם מביניהם הוא Cascada de la Virgen. ייתכן ונוכל לראות את השוליים הצפוניים של כיפת הקרח הפטגונית הגולשת לתוך האוקיינוס השקט. אחד המקומות הבודדים על פני כדור הארץ אשר מעצם היותם כה מרוחקים לא נפגעו מפגעי האדם.

חווית הטיול בקרטרה אוסטרל נמשכת גם בשמורת הטבע ריו סימפסון. כבר בכניסה רואים את המפלים המרשימים המעטרים את השמורה, ואפשר לצאת בה למסלולי הליכה מיוחדים. מכאן ממשיכים אל שמורת הטבע סורו קסטיוCerro) Castillo ) המכונה גם "הר הטירה" בפי התושבים המקומיים, על שם ההר המרשים שבמרכזה. זוהי אחת משמורות הטבע היפות בצ'ילה, עם מסלולי הליכה, נהרות, נחלים, מפלים, קרחונים ולגונה יפהפייה.

ארמדיל

ארמדיל

תחנה רביעית –  קויאקה Coyhaique)

ברוכים הבאים לעיר היחידה בקרטרה ומי שנחשבת כעיר הבירה של האיזור כולו. קויאקה ממוקמת פחות או יותר באמצע הקרטרה, וכשתגיעו לכאן אחרי מספר ימים של טיול בדרכי עפר משובשות בין כפרים קטנים, ודאי תרגישו מעין תחושה של חזרה לציביליזציה. כאן תמצאו סוף סוף סופרמרקטים גדולים ומודרניים, מבחר גדול של חנויות, אינטרנט קפה למכביר ואפילו תחנת אוטובוסים מסודרת (יחסית). אך בנוסף לעצירה ההכרחית לקצת מנוחה והצטיידות בדרך, באיזור קויאקה ישנם גם כמה אתרי טבע שמצדיקים ביקור, ואלה מכם שיוכלו להרשות לעצמם את התענוג יוכלו לצאת מכאן גם לשייט אל הפארק הלאומי המדהים לגונה סן רפאל.
הקטע של הקרטרה שעובר דרך קויאקה נוסע לאורכו של ריו סימפסון, ולאורך הכביש ישנן מספר מרפסות תצפית שמהן ניתן ליהנות מהנוף היפה של הנהר רחב הידיים שזורם מתחת.
שמורת קויאקה (Reserva Nacional Coyhaique) – שמורת טבע אשר נמצאת חמישה ק"מ מצפון לעיר. השמורה מגינה על איזור גבעות מיוער שבו מספר לגונות, שהבולטת מביניהם היא Laguna Verde. בשמורה ישנם מספר מסלולי הליכה קלים להליכה אשר מקיפים את השמורה ועוברים בין האגמים השונים. המסלול הפופולארי ביותר הוא מסלול מעגלי אשר לוקח כ- 3-4 שעות.

ה

קויאקה

הדרך נמשכת וחולפת על פני החוות הענקיות של הגאוצ'וס, הבוקרים המקומיים שרועים את עדרי הצאן והבקר במרחבים האינסופיים. רגע לפני שנפרדים מהדרך היפה וממשיכים במסע הארוך באמריקה הדרומית, כדאי לעצור בעיירה פוארטו צ'קאבוקו (Puerto Chacabuco) כדי להתרשם מכיפת הקרחון האדירה ממנה בוחרים רבים לצאת לשייט אל אחת הלגונות היפות בעולם – לגונת סן רפאל.

אגם קרחוני

אגם קרחוני

הפארק הלאומי לגונה סן רפאל (Parque Nacional Laguna San Refael) – פארק קרחוני עוצר נשימה, שבמרכזו לגונה רחבת ידיים אשר מוקפת בהרים מושלגים ובקרחונים אשר נשפכים לתוכה משדה הקרח הצפוני. מראות הקרחונים בלגונה עוצרי נשימה, ובנוסף לכך במים שלה צפים גושי קרח ענקיים שניתקו מהקרחונים ונסחפו למרכז הלגונה. למרות שישנו כביש בבניה, כיום אין דרך יבשתית המובילה ללגונה, והאפשרויות היחידות שעומדות בפניכם הן להגיע בשייט או בטיסה, אשר שניהם יוצאים מקויאקה. בשני המקרים מדובר באפשרויות יקרות מאוד שמחירן יהיה לכל הפחות כמה מאות דולרים, כשבנוסף אליהם תשלמו עוד דמי כניסה לפארק. השייט יוצא מפוארטו צ'קבוקו והוא נמשך שלושה ימים, כשבלילה שטים עד ללגונה, במהלך היום מסיירים בה עם סירות זודיאק קטנות ואז חוזרים חזרה באותו הלילה. הטיסה יוצאת משדה התעופה של קויאקה ומגיעה לשדה תעופה קטן בפארק, משם תוכלו לערוך סיור רגלי קצר ולשוט בסירה בלגונה. במידה ותרצו, תוכלו גם להישאר לישון באתר הקמפינג שבפארק, שהלינה בו היא ללא תשלום נוסף.

שמורת

לגונת סן רפאל

אגמים ולגונות נוספים – איזור קויאקה עשיר במיוחד באגמים ולגונות והעיר היא נקודת בסיס טובה לצאת ולטייל בהם, אשר רבים מהם נחשבים לאתרי דייג מצויינים. האגם הנגיש ביותר הוא אגם Las Torres, שנמצא צפונה מקויאקה ממש על הקרטרה עצמה, בסמוך לכפר Villa Amengual. מסביב לאגם היפהפה הזה ישנו מסלול הליכה נחמד ואם תרצו אפילו תוכלו לישון כאן בקמפינג נוח או בבקתות עם נוף ציורי.

 

פינגוין מגלן

פינגוין מגלן

תחנה חמישית –  מושבת הפינגווינים סנו אוטוואי Ceno Otway

במפרץ אוטוויי נמצאת שמורה – בית גידול פינגווינים מגלניים. זהו מקום שהפינגווינים בחרו להפוך אותו לאתר מדגרה, והוא נקרא הפינגווינריה. המקום מגודר, ומסודר עם שבילים למבקרים, ותשלום כמובן. כמות הפיגווינים שם אינה מדהימה, אך חווייה לראותם.
לפעמים הם צועדים בשורה, עורפית, שניים או שלושה, ואז מצטרף גם רביעי לתהלוכה. בכל השטח פזורים קינים של הציפורים המיוחדות והמעניינות האלה, שנראות כל כך אנושיות בהליכתן הזקופה וברגליהן הברווזיות הקצרות. בקינים החפורים בקרקע, יש לפעמים גוזלים אפורי פלומה, והם משמיעים קולות קריאה רמים להוריהם, כנראה ממתינים למזון שצריך להגיע.
ריח של זבל עופות מרחף בחלל האויר, מזכיר ריחו של לול תרנגולות. וראיתי ושמעתי את קריאתו הגברית של הזכר הפינגווין שבעונת החיזור מדגים לעין כל, בעיקר לעין הנקבות שבחבורה, את יכולות ריאותיו המדהימות. הוא נעמד זקוף וגבוה עד כמה שנתן לו הטבע, פורש את כנפיו הקטנות לצדדים, מרים ראשו לשמיים ופוצח בהשמעת קול צווחה ממושך המזכיר קול שופר, להבדיל. הוא קורא או צווח, ואחרים מתחרים בו, והשמחה והצהלה גדולים.

גוזל מציץ מחורו

גוזל מציץ מחורו

פינגווין מגלן הוא פינגווין בינוני בגודלו. המבוגרים בעלי גבות שחורות ובטן לבנה, ושני פסים שחורים מהראש ומהחזה לכיוון מטה. ראשם שחור ופס לבן רחב חוצה מאחורי העין מסביב לאף ועד לסנטר. לעומת זה גוזלים ראשם אפור-כחול, החזנ בצבע כחול עם קצת אפור, גבותיהם גם כן כחולות אפורות ועל רגליהם יש כתמים. בטבע פינגווינים אלה חיים על למעלה מ-25 שנה. כמו כלל הפינגווינים הם בעלי כנפיים חזקות, ויכולים לצבור מהירות גבוהה בשחייה. פינגוויני מגלן הולכים בקבוצות גדולות כדי להשיג מזון. מיליוני פריטים חיים בחופי ארגנטינה וצ'ילה.

הם מקננים בחופי ארגנטינה, בדרום צ'ילה ובאיי פוקלנד, בצפיפות של 20 קנים לכל 100מ"ר. תקופת הדגירה בין 39-42 יום וההורים מתחלקים בתפקיד בין 10-15 ימים. הם מקננים שנה אחרי שנה, והזכרים מכינים מחדש בכל פעם אתה מחילות.

 

ערבה צחיחה

ישימון צהבהב בדרך

תחנה שישית – טורס דל פיינה Torres del Paine

בדרום הרחוק של דרום אמריקה, בשולי פטגוניה, בדרך אל "ארץ האש", קיים אזור מופלא ובו ריכוז מרשים של צוקים אגמים וקרחונים.  רובו  בארגנטינה וחלקו בצ'ילה.  את החלק המרהיב של האזור הצ'ילני תופס הפארק הלאומי "טורס דל פיינה" שבפרובינצית "מגלן", בקצה הדרומי-מערבי של רכס האנדים.  הביקור בפארק הינו גולת הכותרת של הטיול בצ'ילה ואחד משיאי הטיול בדרום אמריקה.  הפארק קיבל את שמו ממגדלי הסלע הפראיים (Torres) ומצבעם הירוק-כחול של המים, שהילידים,  נתנו לו את השם "פייני".  בשפתם:  כחול.  הפארק הזה נמצא 400 ק"מ צפונה לבירת הפרובינציה פונטה ארנס (Punt Arenas) ו-160 ק"מ מעיירת המחוז הקרובה פורטו נטלס (Porto Natales).  חלקו המערבי של הרכס ממשיך מזרחה, אל משטח הקרח הגדול של ארגנטינה, המכונה גם "אנטארקטיקה הקטנה". תיאורטית, ניתן לצעוד מהפייני, עד לקרחונים הגדולים של פארק הקרחונים המפורסם שבארגנטינה, שבמרכזו העיר קלפטה (Calafate).  הפארק הזה הוא תמציתה של החוויה הפטגונית.  המטייל הנוסע ברכבו מפורטו נטלס, נוסע צפונה בישימון צהבהב, פה ושם נגלית לעיניו אְסְטָנְסְיָה (חווה גדולה), שעדיין מגדלים בה כבשים, אחרת שהפכה לאכסניה, או ננטשה.  פה ושם הוא מאתר בעיניו ארנבון או מארָה (יונק הדומה לארנבת ענקית), אך רוב הזמן, רק מישור מדברי חדגוני. לפתע, בלי כל אזהרה מוקדמת, הוא ניצב מול אגם סרמיינטו  (Saramiento) שצבעו כחול עז וברקע צוקי ענק מרשימים, המזדקרים בתלילות מעל השטח.  זוהי שמורת טבע שהיא עולם ומלואו.  יש בה שילוב מסחרר של צוקים פראיים המזדקרים בתלילות מעל למישורים הצחיחים של המדבר הפטגוני; צוקי גרניט המשורגים כקרני איל קדמון; לגונות בשלל צבעי כחול ואגמים בהם צפים גושי קרח.  יש בה, לשונות קרח בוהקות בלבן, מערות כחולות בתוך הקרחונים, חריצים בצבע כחלחל שצבעם הולך ומתחזק ככל שמביטים לעומקם פנימה, עושר של בעלי חיים: גואנקו (ממשפחת הלמה), שועלים, קונדור, ניאנדו (יען דרום אמריקאי, לעתים פלמינגוס ולעיתים נדירות יותר פומה.

הרבה מים יש בפארק הזה. אגמים בצבעי כחול עמוק, ירוק, תכלת, אפור וחלבי וגם צבעים אלו משתנים מעונה לעונה, מיום ליום, משעה לשעה.  יש בפארק גם מפלי מים מרשימים, שהגדול מביניהם הוא סלטו פייני (Salto Paine), שנראה כמו לוע ענק. זרימת המים של המפל היא כה עזה, עד שב-1983 הוא שטף את הגשר שנבנה בקרבתו.  בצידו המערבי של הפארק בולטים שני קרחונים גדולים, שניהם נקראים על שם חוקרים: גריי (Grey) ודיקסון (Dikson), הנמצאים בצידו המערבי של הפארק.  מראה הקרחונים, הבוהקים בלבן, למרגלות הסלעים הכהים, מרשים במיוחד. הפסים הכחלחלים, החורצים את שדות הקרח, מעניקים למקום משנה קסם.

טורס (מגדלי) הפיינה

טורס (מגדלי) הפיינה

הכינוי של פארק טורס דל פיינה הוא "היהלום של צ'ילה". מעטים המקומות בעולם שיכולים להתחרות עם יופיו של הפארק המופלא הזה. פסגות צוקי גרניט עצומים שמתנשאות לגובה 2800 מטרים מעל פני הים, מרחבים אדירים, יותר ממאה מיני ציפורים צבעוניות, כל אלה הם רק חלק זעיר מן המקום הייחודי הזה. במהלך האביב מתכסה הפארק בפריחה אדומה מרהיבה. בתקופת הסתיו משנים עלי העצים את צבעם לזהוב. רוח עזה שורקת בין הצוקים ומעניקה לחוויית הביקור ערך מוסף ומרתק. רבים מתארים את הפארק באומרם שאין זה מקום שרק מבקרים בו. הטור דל פיינה הוא מקום שחווים אותו.

למרות שהם ממוקמים בקרבת הרי האנדים, הטורס דל פיינה הם יחידה גיאולוגית נפרדת שנוצרה לפני שלושה מיליון שנים. פעילות של קרחונים ואקלים קשה פיסלו את הצורות המופלאות של צוקי הפארק. משמעות השם היא "המגדלים הכחולים" ושם זה מעלה על הדעת את האגמים בעלי הצבע העז שמופיעים בסביבת הפארק.

הפארק הוכרז ב-1959 ועשרים שנה לאחר מכן הוכר כשמורה ביוספרית בעלת ערך עולמי בזכות יופיו והסביבה הייחודית שלו. שטחו של הפארק 1800 קילומטרים רבועים. יש בו שלושה שערי כניסה. שני האתרים שמומלצים ביותר לביקור בשטח הפארק, גם במהלך ביקור בן יום אחד או יומיים הם הקרחון פריטו מורנו והכפר אל קלפטה. הכניסה לפארק כרוכה בתשלום.

הטורס דל פיינה אינו הפארק שהכי קל לבקר בו. רצוי מאוד להגיע אליו במסגרת מסודרת, שמקלה מאוד על הלוגיסטיקה של הגעה לנקודות ההתחלה והחזרה מנקודות הסיום. מסלולי ההליכה אינם קלים ורצוי מאוד להתנהל באזור זה בחברת מדריך מנוסה ומקצועי.

התנאים הטבעיים גם הם אינם קלים. הרוחות באזור עשויות להגיע עד למהירות של 160 קילומטרים בשעה וגשם ושלג יכולים לרדת גם באמצע הקיץ. מטילים עלולים להתאכזב לעתים, כיוון שמשג האוויר ההפכפך עלול לגרום לכך שישהו שבוע באזור מבלי שיצליחו להעיף מבט בצוקים הגבוהים שמסתתרים לפעמים בערפל ובעננים.

הנה כמה מן המסלולים הטובים ביותר.

צמחים בדרך

צמחים בדרך

המגדלים Las Torres
מסלול זה מוביל אל מגדלי הגרניט הגבוהים והמפורסמים של האזור. ההליכה נמשכת יום שלם ואינה קלה אבל התמורה פנטסטית. רוב המטיילים תחילים בטיפוס ממושך שיוצא מהוסטריה לאס טורס. באמצע היום מגיעים לרפוחיו צ'ילנו ואפשר לחלק את המאמץ ולהישאר לון בו למשך הלילה.

המעגל The Circuit
מסלול זה הוא מסלול הליכה ארוך וקשה למדי, שמוביל את המטיילים בו להקפה שלמה של צוקי הטורס. ההליכה נמשכת כשבוע רצוף. המסלול מעניק לצועדים בו כמה מן המראות היפים ביותר באמריקה הדרומית. יש בו הכול – מישורים ירוקים, נהרות שוצפים, יערות עבותים וסבוכים, פסגות ומשלגות ומבט שלא שוכחים על קרחון גריי (Glacier Grey) כפי שרואים אותו ממרומי מעבר ג'ון גרנר. תמיד כדאי לצאת למסע זה נגד כיוון השעון כיוון שהעליות מעט יותר קלות והנוף מול הצועדים ולא מאחוריהם. חשוב לזכור שהאזור מבודד מאוד וכדאי להיערך היטב לקראת צעדה כה ארוכה.

The W
מסלול זה נקרא W כיוון שהצועדים בו חלפים במין זיגזג ארוך בשלושה עמקים שונים. המסלול מוביל אל הטורס – הצוקים המזדקרים הבולטים והמפורסמים ביותר באזור ואל הקרחון גריי. הוא נחשב למסלול הפופולרי ביותר באזור כיוון שהוא אטרקטיבי מאוד וההליכה בו נמשכת 5-4 ימים בלבד.

קרחון

קרחון פיריטו מורנו

תחנה שביעית – אל קלפאטה El Calafate וקרחון פריטו מורנו Perito Moreno

אל קלפאטה היא עיירה פטגונית קטנה וטיפוסית, שבעשורים האחרונים הפכה לתיירותית במיוחד. זאת, בגלל קרבתה לאחד מהאתרים המפורסמים ביותר בפטגוניה ובארגנטינה כולה – קרחון פיריטו מורנו, הידוע בקרב הישראלים בכינויו "הקרחון המתנפץ". קרחון זה הוא אחד הקרחונים היחידים בעולם, שלא רק שהוא לא מתכווץ בגלל ההתחממות הגלובלית, הוא דווקא ממשיך לגדול בכשני מטרים ביום. תוך כדי תהליך הגדילה המתמיד שלו, נופלים ממנו גושי קרח ענקיים, שיוצרים מחזה מדהים ורעש מחריש אוזניים (ושומרים אותו פחות או יותר בגודל קבוע). מעבר לכוח המשיכה הבלתי ניתן לתיאור, לעבר גושי הקרח שמתרסקים אל המים, הקרחון עצמו מרהיב ביופיו ונמצא לגדתו של אגם ארגנטינה מצדו האחד ולכוד בתוך שרשרת הרים מושלגים, מצדו השני.

במשך שנים, הקרחון נחשב לאחת מתחנות החובה של המבקרים בפטגוניה, מה שמושך לאל קלאפטה המוני תרמילאים כל שנה, שמהווים רק טיפה בים התיירים, שמגיעים לכאן מכל העולם, בכדי להינות מ"ארץ הקרחונים" המדהימה, שהעיירה היא שער הכניסה אליה. רוב התיירים שמגיעים לכאן הם דווקא אנשים מבוגרים ומבוססים יחסית מבחינה כלכלית, ולכן המחירים כאן גבוהים למדי והופכים את הביקור בקרחון המתנפץ ובאל קלפאטה בכלל, לחוויה יקרה יחסית. אבל שהמחיר לא ירתיע אתכם – רוב המטיילים תמימי דעים שהמראה המדהים של הקרחון הענק והיפה, יחד עם ההתרגשות העצומה שבצפייה בגוש קרח בגודל משאית שמתרסק ברעש למים ממש מולכם, הם משהו שפשוט אין לו מחיר. הקרחון המתנפץ יושב על שפת אגם ארגנטינה. הוא מבין הקרחונים הבודדים בעולם שעדיין מתקדמים ולא נסוגים עקב התחממות כדור הארץ. לעתים, תוך כדי התקדמותו חוסם הקרחון את אגם ארגנטינה ויוצר קיר של קרח מוצק. זהו אחד מהמראות המופלאים עלי אדמות.

אל קלפאטה נמצאת בקצה הדרומי של אזור פטגוניה וקרובה יחסית לרכס הרי האנדים ולכן החורפים כאן קרים מאוד. הטמפרטורות מגיעות לפעמים גם אל מתחת לאפס. ימי הקיץ לא חמים במיוחד, הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא סביב ה-15-20 מעלות. הקרבה להרי האנדים גורמת לכך שנושבות כאן רוחות חזקות מאוד ולכך שכמעט לא יורד כאן גשם (שנחסם לרוב בצד הצ'ילאני של האנדים). עם זאת, קחו בחשבון שמזג האוויר באזור פארק הקרחונים ובקרחון המתנפץ שונה מאוד מזה שבאל קלפאטה עצמה, ובאזור הפארק קר יותר וגם הרבה יותר גשום. לכן, מזג האוויר שיש לכם בקלפאטה לא בהכרח מעיד על מה שיהיה לכם בביקור בקרחון. כמו כן, כשאתם מתכננים את היום שלכם, קחו בחשבון שעומדות לרשותכם שעות אור רבות. זאת, בגלל הקרבה לקוטב הדרומי, השמש בקיץ זורחת כבר בסביבות השעה 5:00 ושוקעת רק בשעות 22:00-23:00 בלילה.

הקרחון המתנפץ

הקרחון המתנפץ

"הקרחון המתנפץ": המחזה המרשים של קרחון פיריטו מורנו אדיר המימדים – 60 מטר גובה ו-4.5 ק"מ רוחב – הכלוא בין אגם צלול להרים מושלגים, בשילוב עם ההתרגשות של צפייה בטונות של קרח מתרסקות למים ברעש ענק, הם הסיבה המרכזית לבקר באל קלפאטה. הנגישות הטובה והקרבה היחסית לאל קלפאטה (80 ק"מ), יוצרים לכם הזדמנות נדירה לצפות במחזה מדהים שכזה, גם בלי לעשות טרק קשה של כמה ימים. הקרחון נמצא בתוך תחומי הפארק הלאומי Los Glaciares ("הקרחונים") ועלות הכניסה היא 130 פסו. רשת נוחה של מדרגות, שבילים ומרפסות מאפשרים אינספור נקודות צפייה נהדרות על הקרחון ועל האגם שאליו הוא נמס, Lago Argentino.

מעבר למראה המרשים של הקרחון עצמו, האטרקציה המרכזית כאן היא צפייה וניסיונות צילום (בדרך כלל כושלים) של גושי קרח גדולים, שמתרסקים ברעש גדול לאגם שמתחת ויוצרים גלים מרשימים. עם זאת, קחו בחשבון שאין דרך לדעת מתי תתרסק חתיכה מגוש הקרח וההמתנה יכולה להיות לפעמים ממושכת מאוד. לכן, גם קשה להגיד כמה זמן כדאי להקדיש לביקור בקרחון, יש כאלה שיספיק להם לראות אותו וזהו (ואז שעה-שעתיים זה די והותר), אך הרוב ירצו להישאר עוד ולעקוב אחרי התנפצויות הקרח למשך שעות רבות אם תרצו, תוכלו להוסיף כמה עשרות פסו למחיר הכניסה ולצאת לשייט קצר על האגם לעבר הקרחון (אין צורך להזמין מראש).

הקרחון המתנפץ

הקרחון המתנפץ

הליכה על הקרחון – דרך מרגשת ואתגרית לחוות את הקרחון היא לצאת לטיול עליו. הטיולים הללו יוצאים פעם ביום, בלווי מדריכים ועם כל הציוד הדרוש (פטישי קרח, גרמפונים לנעליים וכדומה) והם מיועדים לאנשים שאין להם ניסיון קודם בהליכה על קרח. הטיול על הקרחון הוא חוויה בלתי נשכחת, שרק כשחווים אותה, מתחילים באמת לתפוס את הגודל העצום של הקרחון הזה. במסגרת המסלול, שמתחיל בשייט אל עבר הקרחון, תזכו לראות צורות מדהימות בקרח, לגונות ונהרות שנמסו וכן מערות ונקיקים עמוקים. החוויה, עם זאת, לא זולה בכלל ותעלה לכם קרוב לאלף פסו. ההליכה על הקרחון עצמו אורכת כשעתיים, אך הטיול כולו הוא כתשע שעות סך הכל. ישנה גם גרסה ארוכה ומאומצת יותר של הטיול, שנקראת Big Ice, בה תלכו על הקרחון במשך ארבע שעות.

עוד באזור

לגונה נימז – שמורת טבע יפה אשר נמצאת כקילומטר ממרכז העיר, כרבע שעה הליכה. מדובר בלגונה טבעית, יפה מאוד ומסלול הליכה נחמד של כ-500 מטר. בלגונה תוכלו לראות ממש מקרוב ציפורי פלמינגו וורודות רבות. זהו מקום חביב למדי, שלא צריך להקדיש לו יותר משעה, לפני או אחרי הביקור בקרחון.

טיולי שייט בפארק Los Glaciares – טיולים מדהימים נוספים, אותם ניתן לעשות בזמן הביקור באל קלאפטה, הם טיולי שייט למשך יום שלם, באגם Argentino, שאליו "נשפכים" גם שאר הקרחונים שבאיזור הזה של הפארק הלאומי. בסיורים אלה תזכו ליהנות מנופים עוצרי נשימה ותוכלו לחזות בקרחונים מרשימים מאוד, שלא ניתן להגיע אליהם בדרך אחרת ובהם קרחון אופסלה (Upsala), שהוא הקרחון הגדול ביותר בדרום אמריקה וקרחון ספגזזיני (Spegazzini) המדהים, שגבוה פי שניים מהקרחון המתנפץ. ישנם מגוון מסלולי טיול מהם ניתן לבחור, כשחלקם גם משלבים טיול רגלי או טיול סוסים, בתחומי הפארק וכן ארוחת צהריים. רוב טיולי השייט משלבים גם ביקור מודרך בקרחון המתנפץ ולכן אין צורך להקדיש להם זמן, בנוסף ליום שתכננתם להקדיש בכל מקרה לביקור בקרחון. הסיורים אורכים לרוב כעשר שעות ומחירם משתנה בהתאם למסלול, כשבכל מקרה צפו להוצאה די כבדה לכיס של תרמילאי ממוצע.

אזור אגם רוקה (Lago Roca) – אזור נוסף של הפארק הלאומי Los Glaciares, אשר נמצא כ-50 ק"מ מהקרחון המתנפץ (עיקוף לא גדול יחסית, בדרך בין קלפאטה והקרחון). באזור זה תוכלו ליהנות מאגם רוקה היפהפה, לשבת בנחת או לעשות אסאדו לגדתו. כמו כן, בתחנת הפקחים שבכניסה לאזור יוכלו להפנות אתכם למסלול הליכה, אשר מתפרש מהאגם לנקודת תצפית מדהימה בפסגת הר Cerro de los Cristales. כשלוש שעות הלוך-חזור. שם תוכלו ליהנות מהנוף המדהים של אזור האגם והפארק כולו, כולל קרחון פיריטו מורנו. הכניסה לחלק זה של הפארק היא ללא תשלום.

צופים בקרחון המתנפץ

צופים בקרחון המתנפץ

 

תם המסע

השאר תגובה