תרבויות קדומות בפרו

 

כולם מכירים את תרבות האינקה. בפרו, בעיקר בעיר קוסקו, אבל בכלל בכל פרו, כמעט כל מוצר מתויג בתוספת המילה "אינקה": גלידריה אינקה; קפה אינקה; כיכר אינקה. כן, השם הזה הולך טוב מבחינת תיירות, וגם מתאים למגמות התרבותיות העכשוויות של פרו, "להחזיר עטרה ליושנה", מה שקוראים "חזרה לשורשים".

אבל, האם השורשים הם באמת רק האינקה? בני האינקה שלטו רק תקופה קצרה בהיסטוריה של דרום אמריקה. משנת 1200 בערך ועד שנת 1532 שבה נכבשה האימפריה שלהם בידי הספרדים. כלומר בסך הכל ב-300 שנה, תקופה קצרה יחסית. אמנם בתקופה זו שלטה אימפריית האינקה על שטח גדול שכלל חלקים מהמדינות המודרניות פרו, בוליביה, אקוודור, צ'ילה וארגנטינה. באימפריה זו חיו כשישה מיליון איש בני עמים שונים, שדיברו ביותר מ-700 שפות. אמנם השפעתם בכל תחומי החיים, כגון, תרבות, כלכלה, בנייה, מנהל, דת ופולחן – היתה עצומה. אבל בכל זאת צריך לזכור שהם לא צמחו יש מאין אלא על ברכי תרבויות שקדמו להם, ושאותם הם דיכאו ועליהם שלטו, בדיוק כפי שעשו להם הספרדים לאחר מכן.

להלן נעסוק בשתי תרבויות פרה אינקה שאני באופן אישי פגשתי בהן – תרבות פרקאס ותרבות נסקה.

תרבות פראקס   Paracas

תרבות של חברה שהתקיימה בין 800 לפני הספירה לבין 100 לפני הספירה באזור  שהיום מכונה אזור איקה Ica שבפרו. חברה זו גילתה ידע עמוק בניהול ממשק המים לצרכי חקלאות וגידולים, ויכולת מופלאה באמנות הטקסטיל. הממצאים אודות חברה זו נתגלו לראשונה בחפירות שנתקיימו בחצי האי פראקס על ידי הארכיאולוגי הפרואני חוליו טיו Julio Tello בשנות ה-20 של המאה ה-20

חצי האי פראקס הינו מדבר סחוף רוחות. עד לפני זמן קצר היה זה ישימון, אך הארכיאולוגית הפרואנית קריון קאצ'ו (Carri'on Cachot)  הוכיחה כי לפנים האקלים היה לח יותר וכי מתחת לחול נמצאת שכבת אדמה פורייה הקולטת רטיבות מאקוויפרים עמוקים.

בסגנון פראקס מבחינים בשני שלבים:

השלב הראשון היה קברי מערות (Cavernas), כלומר קברי פיר חצובים בסלע, המגיעים עד לעומק של שבעה מ'. בכל פיר נמצאו מספר גופות. רבות מן הגולגלות נמצאו מחוררות – וודאי מטעמים מגיים. חלקן מכוסות בלוחיות זהב. חלק מן הגופות נמצאו חסרי ראש בכלל. הראשים הוסרו לצורך פולחן ונקברו לחוד אחרי השימוש. נמצאו גם סכיני אובסידיאן, ששמשו לניתוחים מסובכים. אמנות המערות אינה מצטיינת במוצרי טקסטיל, אלא בכלי חרס, עדינים וצבעוניים. החוקר ויליאם סטרונג William Strong כינה אותם "אמנות פראקס הקדומה". הם הפותחים במסורת הקדרות הצבעונית, האופיינית לפרו הדרומית. הכלים שנמצאו שם כוללים בקבוקים דקי-צוואר, עם אוזניים או בלעדיהן, קערות עמוקות, כלים ששני פיותיהם מגושרות בעזרת פס. כל הכלים נצבעו אחר שרפתם, עם קווי מתאר חרותים.

השלב השני היה קברי נקרופוליס (עיר מתים, או בית עלמין). אמנות בתי העלמין, שהינה שלב מאוחר יותר, איננה מצטיינת בכלי חרס. הכלים הינם חיוורים ומונוכרומיים. הם מחווירים בפארם לעומת אריגי התקופה. אם כי דפנותיהם דקים יותר ושרפתם משובחת יותר מאשר הקרמיקה שקדמה להם. פראקס של נקרופוליס ידועה באיכות הטקסטיל שלה. התכריכים הגדולים מצטיינים באיכותם ובצבעיהם, האריגים נודעו בגודלם ובמצב ההשתמרות הנפלא שלהם. חלקם נמצאו רכים ובוהקים, ממש כמו ביום בו נוצרו. החוקר ג'יניוס בירד Junios Bird מומחה לשאלות הטכניות של תרבות האנדים, סבור כי מדובר בשיא מבחינת הטיב והצבעים. מלבד כותנה טוו גם צמר לאמות (יאמות), מה שמעיד על קשר עם אזור ההר. טיו, שכאמור חפר במקום בין השנים 1925-1923, גילה שם אתר קבורה ובו למעלה מ-400 חנוטים, שנמצאו עטופים באריגים יקרים.

בבית הקברות באתר וארי קיאן Wari Kayan, שני אגפים ובהם מאות גופות קבורות בצפיפות, פני כולן מופנים כלפי צפון, לעבר מפרץ פראקס. את הגופות מקיפות מנחות של כלי קרמיקה, מקושטים באדום ובלבן, של כלי אוכל, של סלים ושל כלי נשק. הגופות מונחות במצב של ישיבה ועטופות בשכבות רבות של טקסטילים שונים. בבית הקברות של פראקס הגיע פולחן המתים לפזרנות שלא נודעה בפרו לאחר מכן. דומה שהחיים עסקו בעיקר בהכנה למוות. הבגדים שבקברים היו חדשים ונארגו במיוחד ליום המוות. המתים נמצאו במצב קריסה, כשהם עטופים בכמה שכבות של אריג גס. פיהם ועיניהם מכוסות בלוחיות זהב קטנות ורגליהם קשורות. הפנים כוסו באבקת תחמוצת ברזל, כדי לשוות להן אודם רענן. מרבית הגולגלות צרות מאד. כנראה שילדי המעמד העליון עברו דה- פורמציה של הגולגלות.

התכריכים עשויים בטכניקות מגוונות ומסובכות של אריגה וקשירה. הם רקומים בדמויות שונות, בעיקר של יצורים מגיים, אלים-מפלצות, לוחמים ומחוללים עם גולגלות, מזכרות ניצחון, דגים, לטאות, עופות ובריות מוזרות שהעלה כוח הדמיון. בעיטור התכריכים נעשה שימוש בעשרות צבעים. לעתים, בשורה של דמויות שוות חוזרים הצבעים במקצב מסוים, שהיתה לו בשעתו, ללא ספק, משמעות דתית, והחוקר טיו סבור שבא לסמל את מחזור הלבנה. נמצאו גם צרורות ובהם חנוטים פולים. הפול נחשב לסמל הפוריות בגלל מהירות צמיחתו.

תרבות נסקה Nazca

נסקה נמצאת כ- 160 ק"מ מדרום-מזרח לפראקס. נראה שתרבות נסקא הינה תולדה של תרבות פראקס. ייתכן מאד שאפילו ללא שינוי באוכלוסייה. הדמויות הדמוניות של תרבות נסקה דומות להפליא לאלו המופיעות על כלי החרס של פרקאס. תרבות נסקה היתה בלתי ידועה עד שנת 1901, עד שנחשפה ע"י הארכיאולוג הפרואני מקס אוהלה Max Uhale.לפני שהחל לחפור היו במוזיאונים כולם רק חמישה כלי חרס (בלתי מוגדרים) של תרבות זו.

חברת נסקה התקיימה החל מ-200 לפנה"ס עד 600 לספירה. לא נבנו בה מבני אבן ואף לא מבני ציבור גדולים, אלא רק בתים קטנים. התמונה הינה של חברה דמוקרטית, ללא הבדלי מעמדות ברורים. כנראה ללא דת ממוסדת. ניכרים הבדלים פחות קוטביים בין קברי עשירים לקברי עניים. נראה שנשים זכו למעמד מקביל לזה של הגברים. לא נראים שרידים לעבודות ציבוריות בקנה מידה גדול. נראה שהזמן הפנוי של האנשים נוצל לייצור אינדיווידואלי, במיוחד של אריגים עדינים במיוחד וכלי חרס. מחקר בתי הקברות אנו לומדים על פולחן אבות מפותח. בגדים שדרשו כמות בל תיאמן של עבודה שמשו למתים בלבד. האוריינטציה היתה של דת אינדיווידואלית, פחות מאשר מקדשי ענק, מעמד כוהנים תאוקרטי וכל הכרוך בזה.

תרבות הנסקה התפתחה בדרום המדינה, דרומית ללימה, והיא הצטיינה בכלי חרס מרהיבים ובידע אסטרונומי ומתמטי מרשים. תרבות זו פיתחה את תחום הקדרות באופן מואץ, רבים הכלים שנמצאו והעניקו לארכיאולוגים בני ימינו מידע רב ואיכותי על צורת חיים הייחודית. הם גם יצרו, על פי רוב התאוריות, את קווי נסקה המרשימים והמסתוריים.

קווי נסקה

עם תחילתן של טיסות מסחריות סדירות לעבור מעל מדבר נסקה שבפרו, מדבר שבו שורר מזג אוויר יבש ללא רוח כמעט לחלוטין, הבחינו הטייסים בקווים וצורות ענקיות ששורטטו באמצעות סידור סלעים או גילוי אדמה. המישור המדברי שנראה מהקרקע חשוף ושומם התגלה כלוח ציור עצום ממדים. עשרות ציורי ענק, כמה מהם בגודל של כמה עשרות מטרים ואחרים בגודל של מאות מטרים. יש בערך 50 צורות שנוצרו ע"י אנשי נאסקה ביניהן צורות של בעלי חיים, צמחים וצורות גיאומטריות. על חלק מהצורות אין ויכוח למה התכוונו היוצרים, ציורים מדויקים של בעלי חיים, כגון קוף ענק עם זנב ספירלה, קונדור, לטאה עכבישים, כלבים, לטאות אבל ישנן צורות שניתנות לפרושים, למשל ידיים שנראות גם כמו קקטוס או עץ. הקווים, שהגיעו לאורך של כ-20 ק"מ, יצרו לעיתים גם דמויות של בני אנוש מסתוריות כגון אסטרונאוט, ועוד מגוון צורות גיאומטריות סימטריות ומדויקות ופסים ישרים.

בשפה המקצועית, מכונים התרשימים הללו "גיאוגליפים", ויצירתם מיוחסת לבני תרבות הנסקה, בין השנים 200 לפני הספירה ועד לשנת 600 לספירה, אלא שיצירתם לא יכולה להראות בשלמותה מהקרקע, אלא רק ממבט עילי ומהחלל. הארכיאולוג האמריקאי פול קוסוק והארכיאולוגית הגרמנייה מריה רייכה היו מראשוני החוקרים שתיעדו את האתר והשקיעו בו שנות מחקר רבות. כיום האתר מוכרז אתר מורשת עולמית על ידי אונסקו, וכל אזור הקווים, שמשתרע על פני כ-500 קמ"ר, מוגן ושמור. חוקרים רבים עסקו בשאלה כיצד יצרו בני הנסקה את התרשימים המסוגננים ומדוע.

אחדים מהחוקרים סברו כי בני הנסקה עשו שימוש בכדורים פורחים קדומים, כדי לתכנן ציורים מגובה רב. אבל כשמתבוננים מקרוב בציורים אפשר להסביר כיצד באופן טכני נעשו גם בלי סיוע מהתבוננות מגובה: הקווים ישרים ונמשכים לאורך מספר קילומטרים, חלקם יותר מ- 50 ק"מ בלי סטייה. את הדיוק המדהים הזה השיגו בעזרת עמודים שבקצה העליון שלהם הייתה מראת כסף מלוטשת. בעזרת המראה סימנו את הכיוון והעמידו ממול עוד עמוד עם מראה. בין שני העמודים מתחו חבל ולאורכו פינו את שכבת האבנים העליונה בצבע חום כהה וחשפו את שכבת הקרקע שמתחת שבצבע בהיר. הסטת האבנים הכהות, פינוי החצץ השחור המכסה את מישורי המדבר וחשיפת הקרקע הבהירה שמתחתיו אפשרה לצייר את הקווים, גם בלי מבט מעל אלא על פני האדמה.

אבל למי היה צורך ומה היה הצורך לבצע את עבודות הענק האלה, שעל פניו נראה שהן דורשות מאמץ עצום ללא שום תועלת ממשית לצרכי כלכלה או פרנסה? עד היום לא ידוע באופן ברור מה משמעותם של קווים אלו וכמספר החוקרים כן מספר התיאוריות.

אריך פון דניקן שבספרו "מרכבות האלים" מעלה את ההשערה שאלו מנחתים של יצורים שבאו מהחלל החיצון. יצורים מהחלל הגיעו לכאן ושרטטו את הצורות האלה כמסר לבני האדם. הציורים מסמנים ליצורים הללו את שטחי הנחיתה וההמראה ומצביעים על קשר עם הכוכבים. אבל לאור העובדה שמצאו ציורים דומים על כדים של תרבות הנסקה יש להניח שבכל זאת בני אדם ביצעו את העבודה. יש הסבורים כי בני הנסקה ניסו ליצור מפה של תעלות מים תת-קרקעיות או שניסו ליצור אסטרונומיה מוקדמת ולהצביע על המקום באופק הרחוק שבו השמש וגופים שמימיים אחרים זרחו או שקעו, או שהם מהווים לוח שנה ענקי. ארכיאולוגים שבדקו את הציורים טוענים שאלו קשורים לטקסים דתיים: בני הנסקה ניסו ליצור דמויות שרק האלים ממבטם העילי יוכלו לראות, זאת כדי לנסות לתפוס את תשומת הלב של האלים שלהם בעת תקופה קשה של בצורת.

מעניינת גם השאלה כיצד נשתמרו הקווים הללו לאורך כל מאות השנים ולא נהרסו. כל זה קרה כנראה תודות לתנאי מזג האוויר. באזור כמעט ולא יורד גשם – אולי שעתיים בשנה – עובדה המונעת סחף ושיטפונות. המדבר בלילה קר ולכן לפנות בוקר מתעבה על הקרקע טל ש"מדביק" את האבק והחול למקומם. במשך היום השמש מחממת מאוד את הסלעים הכהים ונוצרת "כרית" של אוויר חם בגובה פני הקרקע שמונעת מרוחות להסיע כמויות גדלות של חול ולכסות את הקווים. מערבולות אוויר קטנות שואבות קצת את האבק וכך "מנקות" את המישור.

שאלה גדולה נוספת היא לאן נעלמו בני הנסקה, מה הביא להיעלמותם? הממצאים הארכאולוגים מלמדים כי כבר כאלף שנים לפני הגעת הספרדים נעלמו רוב הישובים של בני נסקה, כלומר לא הכיבוש הספרדי גרמם להיעלמותם, וגם לא שלטון בני האינקה, שגם הוא התרחש כמה מאות שנים לאחר היעלמותם.. טענה נוספת היתה כי בעקבות תופעת אל-ניניו (סערה ותופעות טבע נלוות במאה החמישית), היו באזור שיטפונות הרסניים, שיטפונות שמנזקיהם לא הצליחו בני הנסקה להתאושש.

אבל צוות חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה בראשות דר' דוויד ג'ונס מפרסם את תשובתו לחידה בירחון Latin American Antiquity. החוקרים מייחסים את העלמות בני הנסקה להתעלמותם של בני הנסקה מעובדות ביולוגיות וזואולוגיות הקשורות לאקולוגיה של האזור.

על פי חקיורת, חפירות ובדיקות קרקע, הגיעו החוקרים למסקנה שעד המאות הרביעית והשלישית ולפני הספירה היו באזור נסקה חורשים (דלילים) שבהם העץ השולט היה הינבוט. הינבוט החיוור, Prosopis pallida, ששמו העממי הוא מסקיט

Mesquite או huarango, הוא אחד המינים של הינבוט, מין אופייני למדבריות דרום אמריקה. עלי הינבוט (המינים האמריקאים) נאכלים על ידי צאן כמרעה, מפירותיו ומשורשיו ניתן להפיק שיקויים רפואיים מסורתיים ומשקאות אלכוהוליים. הפרחים מספקים צוף שממנו מייצרות דבורים דבש מעולה, העץ משמש לקירוי לבניה ולבעירה וכחומר לגילוף, גרעיני הפרי מהווים תוסף לקפה, השרף משמש כדבק, הצמח מעשיר את הקרקע בחומרי מזון (חנקות), כלומר תחליף לדשנים. מעל לכל (לענייננו) הינבוט מהווה מיצב קרקע באזור בו גשם חזק גורם לשיטפונות.

בני הנסקה כרתו את חורשי הינבוט, העצים שימשו לבניה, לבעירה ולשימושים רבים אחרים. במקום חורשי הינבוט נזרעו שדות תירס לספק את צרכי האוכלוסייה הגדלה, כריתת חורשי הינבוט חשפה את הישובים והשדות לפגעי הטבע, חשיפה שגרמה להטיית המאזניים לעברו של הסף האקולוגי, סף שמעבר לו לא היה מה שיגן על הסביבה משיטפונות אל-ניניו. החורשים יצרו מאגרים (ספוג) למי השיטפונות, מאגרים שנתנו אפשרות השקיה במשך שנים שחונות. ללא חורשי הינבוט זרמו מי השיטפונות והעמיקו את אפיקי הזרימה, העמקה שהשאירה את מערכות ההשקיה של בני נסקה גבוהות ויבשות.

השקיית גידולי תירס באדמות האזור היובשני הביאו להמלחת הקרקעות, המלחה שמנעה המשך הגידולים. ואכן בשכבות העליונות של הקרקע נמצאים סימנים לצמחי מליחות, כלומר, ע"י כריתת חורשי הינבוט הסירו בני הנסקה את עוצרי השיטפונות, וגרמו להמלחת הקרקעות, וכך למרות היותם מומחים בבניית מתקנים להובלת מים, למרות כישוריהם המרובים כחקלאים, אומנים ומהנדסים, הביאו בני נסקה את סופם על עצמם.

ואמנם, טעימה אקראית של הקרקע במדבריות אלה תבהיר לנו עד מהרה שהקרקע מלוחה. מהנדסים בני זמננו בפרו השתמשו במרבצי המלח הגדולים שנוצרו כדי לסלול עם המלח כבישים באזור. במקום להשתמש באספלט היקר להובלה השתמשו במרבצי המלח המקומיים ובכך חסכו כסף רב.

השטח של קווי נאסקה סגור לתנועה על הקרקע מכיוון שכל אדם שלא לדבר על כלי רכב שעובר על הקווים מזיז את האבנים והורס אותם. התנועה גורמת גם ליצירת אבק -"פודרה") שעף עם הרוח. אפשר לראות היטב את קווי נסקה אך ורק בטיסה מעל האזור. אפשר לצפות בקווים אלו ממגדל התצפית הממוקם ליד כביש פנאמריקנה – (25 ק"מ צפונית לעיירה נסקה). שימו לב שזווית המגדל יכולה קצת לעוות את הציורים, אך עדיין ניתן להתרשם מהמראות. אבל כמובן, המראה אינו מושלם כפי שהוא ממבט ממעוף הציפור, או המטוס.

גם הקבורה של נסקה היתה ייחודית לתרבות שלהם, ושרידיה קיימים עד היום הזה ופתוחים לעין המטייל.

בית הקברות צ'אוצ'ייה Cementerio de Chauchilla

זהו אתר ארכיאולוגי ששוחזר ובו יש כעשרה קברים פתוחים שבהם אפשר לראות שרידי שלדים חנוטים, או במילה אחרת – מומיות. זהו אתר תיירותי ולכן הדרך שבה מוצגות המומיות היא כמו במוזיאון בשטח הפתוח.

את המתים שלהם קברו בני נסקה בפירים דמויי בקבוק, עם פיר היורד אל חדר בעומק של 4.5 מ'. החדרים חפורים באדמה ומדופנים בלבני בוץ. מרבית הגולגלות עברו דה פורמציה והגופות קעקוע. את כל הגופות חנטו ע"י הוצאת האברים הפנימיים וייבוש של הגופה בתנור. את הגופה המיובשת הלבישו בבגדים וקברו בישיבה כשהפנים פונות מזרחה בהתאם לאמונה שבכיוון זה מגיעים לעולם הבא. חלק מהשלדים עטורים בשיער ארוך. אלה הם הכוהנים, שלא הסתפרו כל חייהם וקברו אותם עם שערותיהם. יחד עם הגופה קברו גם כלי חרס וזהב לשימוש בעולם הבא. בקברים נמצאה קרמיקה מעודנת, בצבעים זוהרים. סולם הצבעים עשיר מאד, כמו זה שבתכריכי פראקס. מוזר שהצבע הירוק נעדר מהם. כמעט כל כלי החרס ממורקים דק: החיפוי והציורים נראים כמו מבעד זיגוג עדין. ייתכן שהשתמשו במין לכה, כי זיגוג של ממש לא היה מוכר. את הקבר כיסו בקורות ועליהם צמחי תירס, סיבי כותנה ואדמה. כך יכלו לפתוח את הקבר ולקבור את כל המשפחה. החפצים שנקברו עם המומיות אינם כי שודדי קברים לרוב פקדו את הקברים האלה במהלך המאות. הם התעניינו בעיקר באריגים ובבגדים שנקברו עם הגופות. את הבדים,  בניגוד לכלי החרס והזהב, אי אפשר לזייף או לחקות. הגופות המכופפות היו עטופות באריגים עדינים, אם כי לא כמו אלו של פראקס. אריגי נסקה צבועים בצבעים רבים ועליהם שפע של ציורי עופות ופירות. מספר הגוונים שמנו באריגים עולה על מאה. בתקופה זו הרבו להשתמש בצמר, דבר המעיד על קשר הדוק יותר עם ההר.

בני תרבות זו נהגו לקרקף את ראשיהם של אויביהם. הדבר נלמד מהציורים על האריגים ועל כלי החרס, וכן מגולגלות ממולאות ומקושטות שנמצאו בקברים. כנראה שמנהג הקרקוף, בדומה לכמה מאיי האוקיינוס השקט, עד כמעט לימינו, נועד להוכיח גבריות. ככל שיש בידי הגבר יותר קרקפות, כך גבריותו חזקה יותר, כי התגבר על מספר רב של אויבים.

המוזיאון לאמנות פרה-קולומביאנית  Museo de Arte Precolombino

מוזיאון חשוב זב נמצא בכיכר דה לאס נזרנס Plaza de las Nazarenas שבקוסקו, פרו. זהו מוזיאון חדש ומודרני שבו מוצגות מאות עבודות מהשנים 1250 לפני הספירה ועד 1532 לספירה, כולל עבודות קדרות, עבודות עץ ותכשיטים של תרבות האינקה, תרבות הנסקה, תרבות הצ'ימו, תרבות המוצ'ה ועוד תרבויות.

מוזיאון אנטוניני Museo Antonini

בתחילת המאה ה-20 מלבד קווי נאסקה נתגלו מגוון שרידים של תרבות אנשי הנסקה בעיירה וסביבתה: כדים, חרסים, צלחות וספלים. על שרידים אלו יש ציורים של בעלי חיים, צמחים וישנו עיצוב מיוחד לכלים. דרך כל אלו אפשר ללמוד רבות על האנשים, התרבות, האמונה, על האלילים של תושבי המקום באותה התקופה, אפשר ללמוד על כלי הבית שהשתמשו בהם ואף כלי הנגינה בהם נהגו לנגן. את השרידים האלו תוכלו למצוא בתצוגה במוזיאון אנטוניני בעיר נסקה. מחוץ למוזיאון גן בו מוצגים מבנים וקברים משוחזרים, של תרבות הנסקה.

 

 

 

קרדיטים

נעזרתי באתרים באינטרנט של:

צוות יוצאי דרום אמריקה

אייל ברטוב

אסף רוזנטל

גילי חסקין