עולם החי של פרו

אחד המראות המרהיבים בשמורת פרקאס

שמורת פרקאס Paracas

שמורת פרקאס נמצאת לחוף האוקיינוס השקט באיקה Ica, מחוז פיסקו, 260 ק"מ מדרום ללימה. השמורה כוללת את חצי האי פרקאס, שנכלל באיי בלסטאס Ballestas, את שטח האוקיינוס שסביב לו וכן מדבר טרופי ענק. באזור זה התקיימה חברה אינדיאנית שתרבותה נקראת תרבות פרקאס, בשנים 800-100 לפני הספירה.

בחלק הימי של השמורה מתקיימים חיי בר תוססים ומשגשגים, של בעלי חיים הנוהגים לחיות באזור הביניים שבין האוקיינוס לבין סלעי החוף. שיוט בין סלעי השמורה, בינות לגלים המתנפצים בזעף, וצפייה בבעלי החיים הרובצים, המעופפים המקננים, בין הסלעים, על הגלים, בשמים ועל פני המים – היא חווייה חד פעמית. יש אמנם המכנים את שמורת פרקאס בכינוי "גלפאגוס לעניים", אבל אני לא הרגשתי ענייה כלל כששייטתי בין בעלי החיים של פרקאס.

בין בעלי החיים בולטים בעיקר אריות הים. אריות הים הם בעלי סנפירים ארוכים, אוזניים קטנות, ומסוגלים ללכת על ארבעת סנפיריהם, המתפקדים כמעט כמו רגליים. כושרם לכופף את הסנפירים האחוריים שלהם לפנים, מקנה להם את היכולת לטפס במהירות על גבי סלעים. קולו של אריה הים הוא נביחה רמה.

על גבי הסלעים מתרוצצים גם פינגווינים מהסוג פינגווין הומבולדט (הנקרא כך על שם המדען שתיאר אותו לראשונה לקהילייה המדעית. זהו פינגווין דרום אמריקאי המתרבה בפרו ובצ'ילה. גודל הפינגווינים במין זה בינוני. הם בעלי ראש שחור ופס לבן עובר מאחורי עיניהם, סביב האוזניים וסביב הסנטר. על החזה שלהם פס שחור שמגיע עד לרגל.

באוויר ועל גבי הסלעים מתעופפות סולות כחולות רגל המכונות בובי Blue footed Bubi.  אזור הגידול הטבעי של הסולה כחולת הרגל הוא איים טרופיים לחוף הפסיפי של דרום אמריקה, מפרו למכסיקו, כולל איי גלפאגוס, אזור התפוצה הנודע ביותר שלהן, שם אוכלוסייתן שופעת. הסולה כחולת הרגל מפיקה קולות אנקה או צעקה קולניים וקולות שריקה דקים.

השקנאים הכבדים אמנם מיטיבים לעוף אבל מעדיפים להתגודד על הסלעים. אצל השקנאים כל ארבע האצבעות מחוברות על ידי קרום שחייה, דבר המבדיל אותם משאר העופות הימיים. עופות אלה הם שחיינים וצוללנים מצוינים והם היחידים מכל עופות-המים שטרפם הוא כמעט אך ורק דגים, והם צדים את טרפם בשחייה או בצלילה. השקנאים נפוצים בכל רחבי העולם.

ההופעה המרהיבה ביותר היתה של הקורמורנים. קורמורן ימי הוא עוף ימי גדול שתפוצתו שייכת לרוב חלקי העולם. על פי רוב הוא מצוי בחופים סלעיים וגבוהים. תזונתו של קורמורן ימי מבוססת על מזון מן הים. עוף זה הוא בעל יכולת צלילה מפותחת המאפשרת לו לשהות מתחת למים לפרק זמן של עד כ-100 שניות. רגליו המסיביות בעלות קרומים המחברים בין אצבעות הרגליים, דבר המאפשר לו להתנייד בקלות רבה תחת המים. עיקר תזונתו מבוססת על דגים. הקורמורנים מתלהקים בלהקות של אלפי פריטים, וכולם ביחד "מהלכים" על פני המים, כלומר עפים ממש על פני המים וזה נראה כאילו הם מהלכים על פני המים. מדובר בהופעה מרהיבה. אפילו ישו לא הצליח כמותם.

הקונדורים של קניון קולקה Colca

כ-160 ק"מ צפון-מערבית מהעיר אריקיפה נמצא קניון קולקה העצום והמרהיב שעומקו כפול מעומק הגראנד קניון האמריקאי ודרכו זורם נהר הקולקה. זוהי למעשה האטרקציה המרכזית באיזור אריקיפה, ובצדק: הנוף הפראי הנשקף ממנו הוא חוויה שלא תרצו לפספס.

מנקודת התצפית Cruz del Condor ניתן לחזות מקרוב בתעופת הקונדורים הענקיים (רצוי בשעות הבוקר המוקדמות) ולהתרשם מיופיו של הקניון והרי הגעש הסובבים אותו. הדרך לקניון מהעיר אריקיפה שזורה בכפרים אנדיים אותנטיים וטראסות חקלאיות בתוך הקניון זורם נהר הקולקה ולאורך הקניון תמצאו כפרים, ששוכנים ממש על צלעות ההרים בתוך הקניון. תיירים רבים מגיעים לכאן רק על מנת להגיע לתצפית הקונדורים המפורסמת. הקונדור היא ציפור גדולה במיוחד, שניתן למצוא באזורים מסוימים ביבשת. בקניון ישנה תצפית הנקראת Cruz del Condor, שמשקיפה על הקניון ועל הקונדורים. מטיילים רבים מגיעים לכאן כדי לעשות טרק באזור הקניון, לטייל בכפרים ולטבול במעיינות המים החמים הזורמים בקניון.

קונדור האנדים Vultur gryphus הוא עוף ממשפחת הקונדוריים (אינו נשר). הוא הגדול שבעופות הדורסים, אורך גופו 1.20מ’ ומוטות כנפיו מגיעות לשלושה מטרים. גופו שחור, ראשו קירח ולצווארו פלומה לבנה. לזכר כרבולת אפורה. לנקבה אין כרבולת. הוא אוכל פגרים ונבלות, ויכול להגיע אף לגיל 50.

הקונדור מהווה סמל בפולקלור ובמיתולוגיה של דרום אמריקה, הוא סימל את התגלמותו של אל וייצג את עולם השמיים. תפקידו היה להעביר את המתים לעולם הבא. לא לחינם הוא סמל לאומי בקולומביה, צ’ילה, אקוודור ובוליביה. בשפת הקצ’ואה העתיקה (שפת האינקה) נקרא kuntur  והתגלגל לקונדור. הקונדור נחשב כיום בדרגת "קרוב לסיכון", בשל הריסת סביבות המחיה שלו ובשל הרעלה ע"י פגרים רעילים שהוא אוכל ולכן הוא נחשב עוף מוגן והרשויות דואגות לרבייה שלו בשבי.

בגלל גודלו וכבדו קשה לקונדור להתחיל מעוף בכוחות עצמו, ולכן הוא מחכה להתחממות האוויר ודואה על גבי גלי תרמיקה (אויר חם). כשהוא נעזר בתרמיקה אינו מניע כלל את כנפיו אלא דואה ועולה עם גלי האוויר החם לגבהים עצומים. משם הוא משקיף למרחקים כדי לאתר כל נבלה או פגר הנמצא גם במרחק של עשרות קילומטרים משם. כשקונדור מאתר נבלה הוא שועט לעברה ועד מהרה מצטרפים אליו כל חבריו לסעודה.

גמלי האנדים

כשיוצאים מקניון קולקה עוברים בדרכי הרים ומישורים ופוגשים עדרים גדולים של יאמות ואלפקות, ואז מתפנים לברר מה הוא מי ומי הוא מה ואיך מבדילים ביניהם. לאחר חקירה ממושכת אצל כל המדריכים המלווים אותנו, אנחנו מגיעים לתובנות הבאות:

יש שני סוגי גמליים בהרי האנדים. הסוג האחד הוא למה, או כשמו בשפת המקום יאמה. בסוג הזה מבחינים בשני מינים: יאמה מצוייה וגואנקו. הסוג השני הוא ויקוניה שבו יש שני מינים: ויקוניה מצויה ואלפקה. אנחנו שאנחנו סתם הדיוטות קוראים לכולם למה ומסתפקים בכך. אבל המדקדקים יודעים להבחין בין הארבעה ולתת בהם סימנים.

 

*למה (יאמה) מצויה היא אחד אחד מסמליו המובהקים של הרי האנדים, ומוכרת כחיה מבויתת באמריקה, כלומר אין היא נמצאת בצורה טבעית בחיי הבר. היא בויתה כבר במאות הראשונות לפני הספירה ושמה מקורו בשפת הקצ'ואה. היאמה משמשת לבשר וכבהמת משא עיקרית בידי הילידים של דרום אמריקה, שם היא חיה בגבהים של 4,000-2,300 מטרים מעל פני הים. היאמה גם מספקת בשר למאכל, חלב למשקה, עורות, שומן למאור, גללים לחומר תבערה וגם בתור בהמות משא.

היאמה, כיתר הגמליים, בעלת צוואר וגפיים ארוכים. אוזניים ארוכות ומחודדות ושפה בולטת. כמו כל הגמליים של העולם החדש היא חסרת דבשת ומכוסה פרווה צמרית על כל גופה, הזנים השונים בעלי גדלים שונים וצבעי פרווה מרובים. הכסות הנפוצה היא בגוון חום אדמוני, עם טלאים צהובים ולבנים.

*גואנקו נפוץ לאורך הרי האנדים. הוא חי באזורים מגובה פני הים ועד לגובה של 4,000 מטר. תוחלת חייו היא כ-20 עד 25 שנים. לגואנקו גוף רזה, צוואר ורגליים ארוכות. צבעו עשוי לנוע מחום בהיר ועד חום אדמדם, חלקו התחתון לבן ופניו אפורות. גואנקו בוגר יכול לרוץ במהירות של עד 55 קמ"ש. הריצה חיונית להישרדותו, שכן באזורים הפתוחים בהם הוא חי אין מקומות מחבוא. עור הגואנקו שימש בעבר להכנת בגדים. ופרוותו שימשה להכנת מזרנים ושמיכות, מה שגרם לירידה באוכלוסייתו. בעקבות כך, הוכנס הגואנקו לרשימת החיות המוגנות והאסורות במסחר.

*ויקוניה מצויה

הויקוניה קטנה מעט מהגואנקו. פרוותה חומה-צהבהבה מלבד על הגרון ובבטן, בהן היא לבנה וארוכה יותר. ראשה של הויקוניה קצר מעט מזה של הגואנקו, ואוזניה מעט ארוכות יותר. הויקוניה מצויה באזור המרכזי של הרי האנדים. האוכלוסייה הגדולה ביותר מצויה בפרו. הויקוניות חיות באזורים שבהם ניתן להגיע למקור מים בקלות, על מנת שיוכלו לשתות את כמות המים הדרושה להן ביום-יום.

הויקוניות מאוד חששניות, ורעש קטן יכול לגרום לגרום להן לנוס. הזכר הדומיננטי בדרך כלל מזהיר את העדר בקריאת אזהרה. הויקוניות יכולות לרוץ במהירות של כ-47 קמ"ש ברום של כ-4,500 מטרים.

צמרה הוא היקר ביותר בעולם, הודות לקלות משקלו, כושר החימום שלו ומרקמו החלק. צעדי הממשלה, שעודדה את לכידת הויקוניות המצויות לשם גז צמרן בלי לפגוע בהן ופיתחה שווקים למסחר בצמר, לאחר שנים של הגבלות חמורות ואיסורי סחר במדינות שונות, כמו ארצות הברית, הביאו לגידול חד במספרן, והוא עומד כיום על 200 אלף פרטים.

תושבי הכפר לוקאנס בפרו מגינים על הוויקוניות המצויות. זה ארבע עשרה שנים הם לוכדים אותן וגוזזים את צמרן בטקס צ'אקו עתיק, ששרד והשתמר בקרב הכפריים מימי האינקה. הרבה אירועי צ'אקו קטנים מתקיימים ברחבי פרו בין מאי לספטמבר, אבל האירוע הלאומי הגדול נערך כחלק מפסטיבל תרבות של שלושה ימים, ובמהלכו מכתרים האיכרים, אורחים מרחבי פרו ותיירים, את עדרי הויקוניות ודוחקים אותם לאט ובהדרגה אל מכלאות תחת כיפת השמיים, שם גוזזים את צמרן היקר וחוזרים ומשחררים אותן. את הכסף שמכניסה מכירת הצמר משקיעים בעיירה לטובת כלל תושביה.

חיה זו הייתה בסכנת הכחדה, משום שבמשך מאות שנים צדו אותן אנשים אשר חשקו בצמרה ובעורה. הויקוניה המצויה נחשבה לחיה מקודשת באימפריה של האינקה עד שנת 1532, כשהספרדים פלשו אליה, כבשו אותה והחריבוה. אבל היום מגינים עליה והיא שורדת בשמורות.

*אלפקה ידועה בעיקר בזכות יכולתה לירוק על יריביה בעת סכסוכים וגם להגנה.

האלפקות בטבע היום מעטות, והיא מגודלת בעיקר בצורה מבויתת. תאלפקה נפוצה במרומי הרי האנדים מעל גובה של 3,000 מטר. צווארה ופניה דומים לאלה של הגמל ואילו גופה נראה כגוף כבש. גופה מכוסה כולו בצמר ארוך ועדין, במיוחד בצווארה הארוך. הרגליים מסתיימות בשתי אצבעות שקדמתן מכוסת פרסה וביניהן כריות ריפוד, עליהן דורכת היא בשעת פסיעתה.

האלפקה בויתה כבר על ידי בני אינקה. בשרה נחשב טעים למדי, אך היא גודלה לצמר בלבד, ששימש לייצור גלימות למשפחת המלוכה וביגוד לשאר העם. בימינו, נחשב הצמר לטוב וליקר ביותר בעולם בשל רכותו, והוא מבוקש מאוד במפעלים לייצור בדים. האלפקות רועות בהרים ובהַגיע עונת הגז, מורידים את העדר מן ההרים ומכנסים אותו במכלאות. הצמר הוא ענף יצוא חשוב בארצות האנדים ורבים מתושביהן עוסקים במלאכת הגז, במלאכת טווית הצמר, צביעתו וסריגתו לבגדים שונים. הרבה בתי מלאכה מתנאים בייצור סריגים מצמר אלפקה, או טוב יותר, מצמר של טלאי אלפקה, שהוא המשובח ביותר. האלפקה גם מספקת בשר למאכל, חלב למשקה, עורות, שומן למאור, גללים לחומר תבערה וגם בתור בהמות משא.

 

תודה למדריכים שונים בפרו

תודה לויקיפדיה על המידע והתמונות