חגים וטקסים בפרו

 

פרו היא ארץ האינקה. כ-45% מהאוכלוסייה הם אינדיאנים, רובם צאצאי האינקה, חלקם שומרים על תרבותם הייחודית ועל אורח חייהם המסורתי. השכבה העשירה ביותר היא זו של הלבנים (15%) והמסטיסים –  בני תערובת של אירופאים ואינדיאנים, המונים יחד כ-52% מהאוכלוסייה. כמו כל מדינות דרום אמריקה (לבד מברזיל) נשלטה פרו על ידי הספרדים שהביאו איתם את הנצרות הקתולית. אבל שוב, כמו בכל מדינות דרום אמריקה, לצד הנצרות הקתולית שימרו רוב תושבי פרו גם אמונות פגאניות, ויצרו סינקרטיזם מגוון ומרתק של אמונות, מנהגים, חגים וטקסים.

הייתי עדה לשלושה טקסים, או ליתר דיוק לשלוש תהלוכות, שהתקיימו בשלוש ערים שונות בפרט, בארקיפה, בנסקה ובלימה. כל תהלוכה והגוון המיוחד לה.

 

חג אוגוסטינוס הקדוש Agustin בארקיפה Arequipa

האוניברסיטה החשובה בארקיפה היא האוניברסיטה הלאומית על שם אוגוסטינוס הקדוש Universidad Nacional San Agustin de Arequipa.

אוגוסטינוס מהיפו (היום עיר באלג'יריה) הינו אחד ההוגים הבולטים בתולדות הכנסייה. כתביו הרבים בשפה הלטינית השפיעו על התיאולוגיה הנוצרית עד עצם היום הזה.

אוגוסטינוס נולד בתגסטה, בצפון אפריקה (היום סוק אחרס באלג'יריה) ב-354 למשפחה מעורבת – אביו היה פגאני ואמו, מוניקה (שהוכרזה אף היא כקדושה וחגה חל יום קודם, ב-27 באוגוסט) הייתה נוצרייה אדוקה שהתפללה שבנה יזכה להכיר את המשיח. בעודו צעיר, אוגוסטינוס בלט כאיש מבריק אולם עדיין לא הכיר את המשיח וחי על פי הלכי הרוח של התקופה. יום אחד, לאחר שקרא את הביוגרפיה של אנטוניוס הקדוש, פתח את הברית החדשה וקרא כמה פסוקים מהאיגרת אל הרומים של פאולוס השליח מאז חל מפנה מהפכני מחייו. הוא נטבל על ידי אמברוסיוס הקדוש, הגמון מילאנו. לימים כתב את קורות חייו ותיאר את המעבר מחיים גשמיים בעולם לחיי אמונה. (הספר תורגם לעברית על ידי פרופ' אביעד קליינברג, וידויים, בהוצאת ידיעות אחרונות, 2001).

אוגוסטינוס הקדיש חייו לכתיבה, בין כתביו נכללים ספרים רבים וחשובים בתולדות התיאולוגיה הנוצרית. ספרו "עיר האלוהים" מתאר את תולדות הישועה ועלייתה של הנצרות בקיסרות הרומית. ב-391 הוא הוסמך לכהונה ונודע בשל דרשותיו. זמן קצר לאחר מכן, הוא מונה הגמון העיר היפו בצפון אפריקה והוא שימש בתפקיד זה עד מותו ב-430.

אוגוסטינוס תיאר בספרו "וידוים" את המעבר לחיי אמונה: "לקחתי את הספר, פתחתי אותו וקראתי בדומייה את הפסוק הראשון שעליו נחו עיני: "וּכְמוֹ בַּיּוֹם נִתְנַהֵג נָא כַּיָּאוּת, לא בְּהוֹלְלוּת וּבְשִׁכְרוּת, לא בְּזִמָּה וּפְרִיצוּת, לא בְּרִיב וְקִנְאָה, כִּי אִם לִבְשׁוּ אֶת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, וְאַל תִּדְאֲגוּ לַגּוּף בִּמְגַמָּה לְהַשְׂבִּיעַ אֶת הַתַּאֲווֹת" (אל הרומים יג:13 – 14). לא רציתי לקרוא עוד וגם לא הייתי זקוק לכך. בבת אחת, עם המילים האחרונות במשפט, כמו הציף אור הביטחון את ליבי. כל צללי הספק נעלמו" (ספר 8, פסקה 30).

חגו של אוגוסטינוס חל ב-28 לאוגוסט.

ביום זה יוצאים אנשי סגל האוניברסיטה על שם אוגוסטינוס בארקיפה ותלמידיה לתהלוכה ארוכה ונחשבת מאוד ברחובות ארקיפה. לצורך זה סוגרת המשטרה את הרחובות שבהם עוברת התהלוכה, היוצאת משערי האוניברסיטה, מקיפה את הכיכר המרכזית לס ארמס, וממשיכה לצעוד ברחובות הסמוכים עד שהיא חוזרת לאוניברסיטה.

בראש צועד נושא סמל האוניברסיטה ואחריו צועדים דיקן האוניברסיטה והבישוף המקומי ואחריהם תזמורת האוניברסיטה. אנשי הסגל בארשת רצינית פוסעים עקב בצד אגודל. סטודנטים צעירים נושאים את צלם אוגוסטינוס על כתפיהם, דבר הנחשב לכבוד רב. סטודנטיות צעירות מקטירות קטורת לפני הצלם.

 

סטודנטיות מקטירות קטורת

התהלוכה ארוכה ארוכה, סגל בכיר, סגל זוטר, תזמורת האוניברסיטה, סטודנטים בוגרים, סטודנטים צעירים, ילדים, סתם סקרנים מזדנבים. העיר נסתמת לשעה ארוכה ואוגוסטינוס הקדוש רווה נחת.

 

שוטרי ארקיפה חוגגים לכבוד אם האלוהים, הבתולה הקדושה

מרים (מריה) הייתה אמו של ישוע. כינויה בקרב נוצרים רבים הוא "מרים הקדושה" (Santa Maria, סנטה מריה), לפי המסורת הנוצרית, מרים התעברה מרוח הקודש, ולכן נותרה בבתוליה. בתום הריונה ילדה את ישוע.

כאשר הספרדים הגיעו לאזור האנדים במאה ה-16 הם רצחו את מלך האינקה, כבשו את  קוסקו הבירה ובצורה שיטתית ומאורגנת שרפו את מקדשי השמש, ניפצו את פסלי האלים השונים, ויותר מכל עסקו בביזת הזהב והכסף הרבים שנועדו לחלות את פני האלים. בכל מקום שבו היה מקדש לאלים, הקימו הכובשים במקומו כנסיה או מנזר. על הריסותיו של כל מזבח נעצו צלב. את המומיות של האבות הקדמונים אותם עבדו בני האינקה, הם ביזו, ניפצו ושרפו על שלל הכלים והמנחות היקרות שהיו עימם. הם רצחו את הילידים כדי להציל את נשמתם. ברחבי האנדים נבנו כנסיות, נערכו הטבלות המוניות ועקרונות הנצרות הקתולית התפשטו עד לכפרים הנידחים ביותר.

הילידים קיבלו על עצמם, מי בהסכמה ומי בכוח את דתם של הכובשים. סביר להניח שביום היה היליד מתפלל לקדושים הנוצריים ובלילה לאלי הטבע. עם הזמן חל מיזוג בין אלו לאלו וכך דמותו של האל הבורא וירָה קוֹצָ'ה (Viracocha) התמזגה בזו של ישו ואילו אמא אדמה, פאצ'אמאמא (Pachamama), קיבלה ביטוי נוצרי בדמותה של הבתולה מריה.

בכל שנה ב-15 באוגוסט חוגגים את יום עלייתה של מריה השמימה (Assunzione della Vergine Maria). באותו יום הייתי בעיר ארקיפה וזכיתי לראות איך אנשי המשטרה המקומית עורכים תהלוכה ברחובות לכבוד חג זה.

שוב, סוגרים את הרחובות והתנועה נעצרת. כל אגפי המשטרה מיוצגים בתהלוכה, תזמורת המשטרה, בשוטרים, השוטרות, הבלשים, פקחי הטבע ושאר אגפים – כולם צועדים בדבקות ונושאים צלמי מריה על כתפיהם ובידיהם זרי פרחים.

פסטיבל קדושים לילי בנסקה

נסקה היא עיירה קטנה השוכנת על רמה מדברית בפרו המשתרעת על שטח של כ-85 ק"מ. העיירה שוכנת במרחק של כ-440 ק"מ דרומית לעיר הבירה לימה ומונה כ-60,000 תושבים. העיירה קרויה נסקה על שם אחד השבטים הקדומים שחיו בפרו. כיום העיירה שוממת למדי, תיירים המגיעים אליה מגיעים לרוב ליום אחד בלבד ועוצרים בה בדרך ליעדים שונים, בכדי לראות את האטרקציה המרכזית הקיימת בעיר והיא קווי נסקה. מדובר באחת מהאטרקציות המפורסמות והמסתוריות של דרום אמריקה.

לילה אחד, כשלנתי בעיר נסקה, במלון ממש על הכיכר המרכזית, לס ארמס, שמעתי קולות שירה ונגינה.

כבר במהלך היום ראיתי שעומד להתרחש דבר מה. בכיכר המרכזית תלו הודעות, ערכו שולחנות, היתה אווירה של הכנות לחגיגה. החגיגה עצמה התקיימה בלילה. למרבה תמהוני המשתתפים העיקריים היו ילדים.

פסטיבל צבעוני בעיר לימה

בכנסייה על שם פרנציסקוס הקדוש התכנסות רבתי. המוני אנשים, כולם אינדיאנים, רובם בתלבושות עממיות, צבעוניות ומגוונות, משפחות שלמות, המון ילדים – כולם בתלבושות עממיות. כמובן גם תיירים "לבנים" הצופים בנעשה ומצלמים בטירוף.

זהו חג הנחוג בשבוע הרביעי, האחרון של אוגוסט, ומעלה על נס את כל הקבוצות האתניות בפרו, על תלבושותיהן וריקודיהן. מתחילים בטקס בתוך אגף צדדי של הכנסייה ואז פוצחים בתהלוכה ססגונית ברחובות לימה. בראש התזמורת ואחריה צועדות קבוצות אתניות שונות, כולם לבושים, מאופרים וחובשי מסכות מתאימות. הם אינם צועדים סתם, הם רוקדים, מתנועעים, אחוזי התלהבות עד אכסטזה.

יש קבוצה של שחורים המייצגים את האפריקנים (במסכות כמובן) יש קבוצות של שבטים שונים, כל אחד עם תלבושתו האופיינית, כולם חבושי מסכות. יש אפילו קבוצה של יהודים, המיוצגים, בנימה אנטישמית משהו (ברוח הקריקטורות של דר שטירמר), על ידי טליתות, פאות וכמובן מסכות מתאימות, רוקדים מעין ריקוד חסידי.

המסכה היא חובה באירועים מסוג זה. המסכה מאפשרת לאדם החובש אותה חופש פעולה. הוא אינו מזוהה, הוא יכול להיות משהו אחר, אולי לפרוק אפילו קצת יצרים אפלים (ראו ספרו המשובח של ויליאם גולדינג, בעל זבוב). חבישת מסכות, לפחות פעם בשנה, נהוגה בכל הדתות ובכל התרבויות, מתוך ההבנה הבסיסי שכל אחד צריך לפרוק, ולו פעם בשנה, את המשא הכבד של חיי היום יום הנורמטיביים. חג זה בלימה מאפשר פורקן עליז ביותר.

ונקנח בטקס חילופי המשמר

They'r changing guard at Buckingham palace

Christopher Robin went down with Alice

 

מחליפים ת'משמר בארמון מלך חינה,

אורי ניגש לראות איך זה, עם רינה…

(א"א מילן, פעוטים היינו, תרגום יעקב אורלנד)

 

הרבה מדינות אוהבות להתנאות בחילופי משמר, אם לפני ארמון המלך, לפני ארמון הנשיאות, לפני הכנסת, לפני קבר החייל האלמוני. כל התיירים רצים לראות את האטרקציה הזאת, ותהי מגוחכת ככל שטקס צבאי יכול להיות, ומצלמים ומצלמים…

גם לימה אוחזת בטקס חילופי משמר המתקיים כל יום בשעה 11 לפני ארמון הממשל הניצב בכיכר לס ארמס שבלימה.

למען האמת, הטקס מגוחך כאמור, וגם ארוך ומייגע. הוא מתנהל מאחורי גדר, כך שכל הצילומים מקושטים בסורגים. התזמורת המלווה את הטקס גם טורחת לפני הטקס לערוך לנו קונצרט ארוך ומשמים. בכל יום ראשון מגדילים לעשות: מקימים ספסלים מחוץ לגדר עבור הקהל המשתוקק, והטקס מלווה בפרשים המבצעים את חילופי המשמר ובאים בתהלוכה המתבצעת ברחובות. הקהל גומל להם בתשואות חן חן.

 

 

קרדיטים

הקטע על אוגוסטינוס לקוח מאתר: נציגות יעקב הצדיק לקתולים הדוברים עברית בישראל

הקטע על האינקה באנדים לקוח מאתר: פרו – החגיגה הגדולה באנדים – גילי חסקין

ויקיפדיה