גמד וענק או איך עברתי מרוסיה לפינלנד

בשנת 1994 הייתי שליחה מטעם הסוכנות בעיר הרוסית הנפלאה סנקט פטרבורג השוכנת לחוף הים הבלטי והמפרץ הפיני ולחוף אגם לדוגה. ניצלתי את ההזדמנות של סוף שבוע ארוך והחלטתי לצאת לגיחה קצרה לפינלנד השכנה ולבקר בהלסינקי. חווית הנסיעה מרוסיה לפינלנד לא תשכח מלבי לעד. רכבת מתנהלת בין תחנת פטרבורג (תחנת לדוז'סקי) לבין תחנת הלסינקי שהמרחק ביניהן 386 ק"מ. אותה הרכבת הולכת ועוברת בין שתי התחנות כמה פעמים ביום, אבל לקטר הרוסי קוראים גלינקה (מת 1857, היה המלחין הרוסי הראשון שזכה בהכרה נרחבת בארצו, ורואים בו את אבי המוזיקה הקלאסית הרוסית), ולקטר הפיני קוראים סיבליוס (מת 1957, מלחין פיני. המוזיקה שחיבר וכשרונו הרב היוו מרכיב בהתהוותה של הזהות הלאומית הפינית). השמות מעידים על המעבר. אגדה עממית אומרת כי ברגע שעוברים את הגבול בין רוסיה לבין פינלנד, אפילו העצים בצד הפיני מחייכים… לא אתחיל אפילו לתאר את התלאות והטרטורים שידעתי בצד הרוסי של הנסיעה, ואת ההרגשה המעיקה שהרגשתי. ברגע שהרכבת עברה את הגבול נשמתי לרווחה וחייכתי גם אני אל העצים שבצדי הדרך. הבילוי בהלסינקי של סוף השבוע הזה היה כולו נשימה לרווחה: אני במערב החופשי, אפשר לנשום…

שמה של פינלנד בשפת תושביה הוא סואומי (Suomi) שמשמעותו "אדמת ביצה". השם פינלנד מקורו בשפה השוודית, שבה פירושו "ארץ משובחת". הלסינקי הוקמה בשנת 1550 על ידי גוסטב ואסה מלך שוודיה, אשר שלט באותם ימים בפינלנד.

היא הוקמה בתור עיר מסחר מתחרה לטאלין בירת אסטוניה, אשר נמצאת מעבר למפרץ פינלנד. הלסינקי שוכנת לחופי הים הבלטי, הקפוא במשך כחצי שנה, עובדה שהפריעה לא מעט לפיתוחה במהלך כל ההיסטוריה שלה. שנותיה הראשונות של העיר היו קשות, והיא צמחה באיטיות. הלסינקי עברה תלאות רבות, הייתה מוכת עוני ומחלות במשך שנים. בשנת 1710 פקדה את העיר מגפה קטלנית אשר השמידה אחוז גבוה מאוד מהתושבים.

למרות זאת, הלסינקי היוותה מוקד אסטרטגי צבאי חשוב ונקודה ימית אסטרטגית במהלך המלחמות הרבות באזור בין המעצמות של אז – רוסיה ושוודיה. העיר התחזקה קמעה בעת בנייתו של מבצר סביבורג Sveaborg. ב-1748 החלה בנייתה של מצודת סואומנלינה Suomenlinna על קבוצת איים מדרום לעיר. לאחר ששוודיה הפסידה במלחמתה מול רוסיה, סופחה פינלנד לרוסיה בשנת 1809, דבר שהיא לשגשוג ניכר של העיר. בירת פינלנד הייתה טורקו, כ-170 ק"מ מערבית להלסינקי, אך ב-1812, החליט הצאר אלכסנדר השני להכתיר את הלסינקי בתור עיר הבירה של פינלנד, משום קרבתה אל פטרבורג. את ההשפעות של האחרונה על הלסינקי אפשר לראות עד היום בבירור, בעיקר באדריכלות.

היחסים בין רוסיה הענקית לבין פינלנד הננסית מעולם לא היו יחסי קירבה ושכנות טובה. כל זמן ששוודיה שלטה בפינלנד, היו המלחמות בין שוודיה לרוסיה. אבל בב-6 בדצמבר 1917, זמן קצר אחרי מהפכת אוקטובר שהתרחשה ברוסיה והביאה לקץ שלטון הצארים, הכריזה פינלנד על עצמאותה. השלטון הסובייטי החדש ברוסיה הכיר תוך כחודש בעצמאות פינלנד, והסכם שקבע את הגבול בין המדינות נחתם ב-1920. לטישת העיניים של הענק הרוסי ותיאבונו שאינו יודע שבעה לזלילת עוד ועוד שטחים הביאה למלחמות פינלנד-רוסיה. הראשונה שבהן היתה מלחמת החורף.

מלחמת החורף פרצה כאשר ברית המועצות תקפה את פינלנד ב-30 בנובמבר 1939, שלושה חודשים ושבוע לאחר חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ושלושה חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. כתוצאה מפלישתה זו, הושעתה ברית המועצות מחבר הלאומים. סטלין לא צפה קשיים, והניח כי הצבא האדום יכבוש את פינלנד כולה עד סוף 1939. אולם הצבא הפיני, שנחיתותו המספרית התבטאה בהתחלה לכל הפחות ביחס של אחד לשלושה ואחר כך גדלה אף יותר, הוכיח התנגדות שהפתיעה את הסובייטים, תסכלה אותם והסבה להם אבדות ניכרות (לסובייטים נהרגו כ-125,000 חיילים לעומת כ-27,000 פינים). הצבא הפיני הקטן אך המיומן בלוחמת שלג התגונן היטב והסב אבדות כבדות לסובייטים, תוך שהוא מסתייע באקלים ובתנאי הקרקע הביצתיים של מזרח פינלנד. פינלנד החזיקה מעמד עד חודש מרץ 1940, אולם בתום 100 ימי לחימה הכריעה העדיפות המספרית את הכף לזכותו של הצבא האדום והפינים ביקשו הפסקת אש. אז נחתם הסכם שלום בין המדינות, אשר חייב את פינלנד לוותר על כעשירית משטחה ועל כחמישית מהיכולת התעשייתית שלה ולמסרם לברית המועצות בתמורה להפסקת הלחימה. על תוצאות המלחמה מבחינת ברית המועצות, אמר גנרל סובייטי: "השגנו שטח בן 57,000 קמ"ר. זה יספיק כדי לקבור את מתינו".

עם חתימתה על הסכם מוסקבה ב-ב-13 במרץ 1940, נאלצה פינלנד לוותר על האזור הפיני של קרליה (כעשירית מכלל שטחה של פינלנד; שם היה ליבה התעשייתי של המדינה כמו גם העיר השנייה בגודלה), אף על פי שחלקים גדולים ממנה עדיין הוחזקו על ידי הצבא הפיני. כ-422,000 פינים תושבי האזור, שהיוו בסך הכול 12% מהאוכלוסייה, איבדו את בתיהם ונאלצו לנדוד מערבה. פינוי האזרחים והחיילים מהאזור היה מהיר ביותר, כדי שלא ייעשו נתיני ברית המועצות. והיו עוד ויתורים.

הפינים הזדעזעו לנוכח תנאי השלום הנוקשים, ונראה כאילו מחיר השלום היה יקר ממחיר המלחמה. האהדה שגילה כלפיהם העולם, ושבדיה במיוחד – ערכה היה מועט. התנאים הללו הביאו את הפינים לבקש את תמיכתו של הרייך השלישי בעתיד, ולהתייחס לנקמה בברית המועצות בתור עשיית צדק. מעשי האיבה שבו וחודשו בין פינלנד לברית המועצות כעבור שנה בלבד, במלחמת ההמשך.

מלחמת ההמשך פרצה ב1941 ונמשכה עד 1944. מלחמה זו נקראת כך על ידי הפינים על מנת להדגיש את העובדה כי היא המשכה של מלחמת החורף. פינלנד הייתה המדינה הפחות ידועה בין מדינות הציר במלחמת העולם השנייה. השותפות הפינית-גרמנית התבססה כמעט במלואה על אויב משותף בדמותה של ברית המועצות. פינים רבים סלדו מהיטלר ומהנאציזם, אך ניסיון העבר הוכיחם כי אין בכוחם להיאבק בסובייטים ללא תמיכה חיצונית כלשהי. ראייה נוספת לכך היא העובדה כי לאחר התבוסה ב-1944, לחם הצבא הפיני בכוחות הגרמניים במטרה להוציאם מארצם, מערכה זו כונתה בשם מלחמת לפלנד שבסופה גורשו הגרמנים מאדמת פינלנד. באפריל 1945 גורשו הכוחות הגרמנים האחרונים מהמדינה. מלחמת ההמשך הסתיימה רשמית בחוזה שנחתם בין ברית המועצות לבין פינלנד בריז 1947 ובו אושררו תנאי שביתת הנשק מ-1944, והפינים העבירו לברית המועצות את חבל קרליה, סאלה ופטסמו.

טיילתי הרבה באזורים שהיו פעם שייכים לפינלנד והיום הם שייכים לרוסיה. הכל נשאר פיני כשהיה, הבתים, התכנון, המראות, ורק התושבים הם רוסיים. יש הבדל משמעותי ובולט לעין בין האזורים הרוסיים האותנטיים לבין האזורים הפיניים לשעבר. גם אדם שאינו מודע לתהליך הטראגי של גירוש וסיפוח יכול לראות בעיניו שכאן זה לא בדיוק רוסיה, עד היום הזה.

למרות עמידתה של פינלנד לצד גרמניה הנאצית במלחמה, יחסה של פינלנד ליהודיה היה טוב, והיא לא הסגירה אותם לידי הגרמנים. פינלנד התנגדה לאידאולוגיה האנטישמית הנאצית. יהודי פינלנד שירתו בצבא הפיני ובית הכנסת בחזית היה מהיחידים במלחמה בצד מדינות הציר. במספר מקרים היהודים בצבא הפיני קיבלו את עיטור צלב הברזל הגרמני, אך היהודים דחו אותו. במספר מקרים אף רופאים צבאיים יהודים הצילו את חייהם של חיילים גרמנים. רק שמונה יהודים, אזרחים זרים, נמסרו ליד הנאצים, ולזכרם הוקמה אנדרטה בהלסינקי. היישוב יד השמונה ליד נווה אילן בהרי ירושלים אף הוא קרוי על שמם. המגויסים היהודים הפינים היו היהודים המוצהרים היחידים שנלחמו לצד הנאצים במלחמת העולם.

במאה העשרים התפתחה העיר במהירות, תיעוש, מסילות ברזל, רכבות ובעיקר העיצוב המודרני הנקי האופייני. ב-1952 אירחה הלסינקי את האולימפיאדה, דבר שהביא לפיתוח מואץ עוד יותר. לרגל האולימפיאדה נבנה בהלסינקי האיצטדיון האולימפי הגדול שמשרת אותה עד היום. בפתח האיצטדיון ניצב פסלו של פאבו נורמי. פאבו נורמי (מת 1973) היה רץ פיני למרחקים בינוניים וארוכים, ואחד הספורטאים האולימפיים הגדולים ביותר אי פעם. נורמי, שנודע בכינוי "הפיני המעופף", היה מסמליה של האומה הפינית הצעירה של שנות העשרים של המאה העשרים. הוא זכה ב-12 מדליות אולימפיות (תשע מזהב ושלוש מכסף), יותר מכל מתחרה אחר באתלטיקה קלה, מאז חודשו המשחקים האולימפיים ב-1896.

הלסינקי זכתה לתואר עיר העיצוב העולמית בשנת 1912 והתיאור הזה מאפיין אותה מאוד. מימיי לא ראית עיצובים נקיים ומדהימים כמו שראיתי בהלסינקי, אפילו סתם בשוטטות ובהתבוננות בחלונות הראווה בעיר עמדתי נפעמת מול העיצוב, שלא לדבר על סגנון הבנייה ועל הארכיטקטורה המרשימה. האדריכלות בהלסינקי מאופיינת בסגנון מאופק. העיר מצטיינת בבנייה נמוכה במרכזה, ומתקיימים בה עקרונות מתקדמים של נגישות, פיתוח סביבתי ותחבורה ציבורית. נופה העירוני של הלסינקי מגלם את החיבור שנעשה דרכה בין המערב הסקנדינבי והמזרח הרוסי, כאשר שלושת המבנים שחולשים על קו הרקיע במרכז הם תחנת הרכבת הגדולה, כנסיית אוספנסקי האורתודוכסית וקתדרלת הלסינקי בעלת האוריינטציה השוודית.

קרבתה של הלסינקי לתרבויות מגוונות העניקה לה את אופייה הקוסמופוליטי שקצת יותר קשה למצוא במקומות אחרים במדינה. העיר מודרנית, אך אין בהלסינקי גורדי שחקים; להיפך, המרחבים הפתוחים והפרקים קרוב לים מעניקים לעיר אווירה אינטימית. העיר משנה את צבעה בהתאם לעונת השנה, בעיקר בקיץ כאשר מגיעים מרבית התיירים. הלסינקי היא עיר נאה, בעלת חן סקנדינבי טיפוסי.

מהיותה של פינלנד כלי משחק בין המעצמות בכל הזמנים ובכל התקופות ניכרות בעיר השפעות מן המזרח ומן המערב. כל אלה לא מנעו מן העיר גם לשמור על צביונה הפיני הייחודי. הים והאיים הם חלק בלתי נפרד מן הנוף ומן ההוויה המקומית. כעדות לתהפוכות השלטון בהלסינקי ניכרים בעיר סגנונות ארכיטקטוניים שונים: ניאו קלאסיים, ארט נובו, רומנטיים, פונקציונליים ומודרניים.

בירת פינלנד יושבת על "דרך המלכים" בין סנט פטרסבורג לשטוקהולם, בירות של שתי מעצמות ששלטו בה 500 שנים. היא עיר קומפקטית ונקייה, ששליש משטחה מוקדש לפארקים. חצי האי שעליו היא יושבת מוקף מצדו האחד בים ובמאות איים ומצדו האחר ביערות ובאגמים.
הלסינקי היא עיר נמל ידידותית, עם רחובות מטופחים ונקיים ובתים בעלי ארכיטקטורה מעניינת. מרחובותיה של העיר ומאתריה השונים אפשר ליהנות בכל דרך אפשרית: בהליכה ברגל, בנסיעה בתחבורה הציבורית או בטיול מאורגן באוטובוס. ההתמצאות בעיר פשוטה למדי. בין המבנים ואתרי התיירות שוכנים פאבים וברים, בתי קפה רבים.

הלסינקי אינה עיר יפה ממבט ראשון – היא לא סנט פטרסבורג מעבר לים הבלטי – אבל אוצרותיה מתגלים לאט. זאת עיר של מבט שני, של פרטים קטנים. רק צריך להביט במרזבים כדי לראות את רמת תשומת הלב שמשקיעים פה בנוף העירוני. זה אולי נשמע סוטה, אולי קיצוני, אבל בכל מקום שאליו נושאים מבט, המרזבים מעוצבים בקפידה מסביב למסב או מוסתרים היטב בחזית. אפשר לעשות סיור שלם שיתמקד בידיות הדלתות, במנורות המרפסות ובשאר פריטים משונים.

לטייל בהלסינקי

כיכר הסנאט (Senaatintori)

שבלב העיר הוא מקום נפלא ללמוד בו על ההיסטוריה של הלסינקי ושל האומה הפינית. הבניינים מספרים כאן הרבה סיפורים. ב-1809 עברה הלסינקי מבית המלוכה השוודי לידי הרוסים, שהפכו את הלסינקי לבירה החדשה של פינלנד. הצאר אלכסנדר ה-1 הזמין את האדריכל הפרוסי קארל לודוויג אנגל לתכנן את מרכז העיר, על פי המודל הרוסי של סנט פטרסבורג. וכך היה. שלושת המבנים המרכזיים שבכיכר, הקתדרלה, מזכירות המדינה ואוניברסיטת הלסינקי תוכננו על ידי אנגל בין השנים 1822 ל-1852. כיכר הסנאט הוא מרכז העיר עם אווירה וסגנון רוסי. המבנים המקיפים את הכיכר הם מבנים ניאו-קלאסיים, מרשימים ביופיים. רבים מהמבנים המקיפים את הכיכר משמשים כמבני ממשל. כיכר הסנאט והבניינים הסמוכים אליה יוצרים דוגמאות חיות לארכיטקטורה ניאו-קלאסית. בין הבניינים המקיפים את הכיכר והמושכים את תשומת הלב נמצאת אוניברסיטת הלסינקי והקתדרלה הלותרנית. הקתדרלה היא מבנה ניאו קלאסי מרשים, שעולים אליו במדרגות ומשקיפים על הכיכר והנמל, המרוחק רק מרחק של דקות מספר מהכיכר. מומלץ להעפיל במדרגות אל הכנסייה הגדולה ומשם להביט אל כיכר הסנאט ואל הנמל של הלסינקי. מהכיכר יוצאים רחובות קטנים ומעוצבים אל אזור הנמל ושוק הדגים. שימו לב למנורות הגז שעדיין פועלות באזור הכיכר, וגם לתא הטלפון הציבורי הישן שמשלים את התפאורה הרומנטית.

במרחק הליכה משם נמצא כיכר השוק, שבחודשי הקיץ מתאפיין בדוכני פירות צבעוניים, מזכרות אותנטיות ודגים מעושנים.

המרכז העתיק של הלסינקי

בנוי מסביב לכיכר הסנאט. הוא משלב בין השפעות שוודיות והשפעות רוסיות – שתי המעצמות האזוריות ששלטו בפינלנד לאורך ההיסטוריה. במרכז הכיכר פסל נפלא של הצאר אלכסנדר ה-2 ומעליו מתנשאת הקתדרלה הלותרנית הגדולה של הלסינקי. המבנים שמסביב לכיכר מספקים תחושה של להיות בהלסינקי, אבל להרגיש פטרבורג. אגב, הרבה סרטים שעלילתם מתרחשת כביכול ברוסיה, צולמו למעשה בהלסינקי, ביניהם "אדומים" (1981, וורן ביטי) ו"לילות לבנים" (1985, טיילור הקפורד).

נמל הלסינקי

נמצא כזכור במרחק הליכה קצר מהכיכר. ממנו יוצאות מעבורות גדולות לשטוקהולם ולטאלין (בירת אסטוניה) ומעבורות קטנות יותר לאי סואומנלינה, Suomenlinna שמהווה בית לקהילה הולכת וגדלה של צעירים, אמנים, מוזיקאים ואנרכיסטים. אל הנמל מגיעים דרך סמטאות צרות ומפותלות, בדרך עוברים בשוק הדגים. הנמל שוכן על הים הבלטי וממנו ניתן להגיע ליעדים רבים, לרבות האי סואומנלינה, אשר מאכלס אמנים לסוגיהם.

השוק המקורה (Kauppatori)

 אם התחילה לנשוב רוח מקפיאה או שאתם סתם רעבים, בקרו בשוק המקורה, או שוק הדגים הצמוד לנמל. ז כידוע הלסינקי היא עיר של אסתטיקה, יופי ועיצוב. המבנה של השוק היא דוגמא נהדרת לכך, המבנה שהשוק נמצא בתוכו יפהפה, עשוי מלבנים בצבעים שונים, בעיקר מלבנים צהובות ואדומות, והוא יוצא דופן, הן בצבעיו והן בעיצובו. השוק זוכה לעדנה מחודשת בימים אלה, חרף התפתחותם של מרכזי קניות מפלצתיים שקמו מחוץ לעיר. בתוך המבנה החמים מצויים שלל דוכני אוכל וגומחות קטנות של טעם טוב ואינטימיות, שכוללים אוכל פיני, אוכל רוסי, אוכל מלפלנד, מסעדת סושי נפלאה המגישה דגים טריים המגיעים הישר מלפלנד או מנורבגיה, בית אוכל המגיש מאכלים מאזור קרליה על גבול פינלנד-רוסיה, בית קפה קטן המייצר עוגות נהדרות ומציג תערוכה של ציורי מטוסים עתיקים של הצבא הפיני ואפילו מקום קטן המייצר שוקולד איכותי לאניני טעם. בדוכנים אחרים תוכלו למצוא בשר פאטה של דוב או של אייל הצפון. מהנה ומעניין לשוטט בשוק האיכרים הקטן, ההנמצא במרחב בחלק הצפוני של הנמל. אפשר למצוא שם עבודות יד נהדרות, תכשיטים מיוחדים ואבני חן מקומיות. שם נמצא גם שוק האוכל של הלסינקי, שוק מרתק, המשתרע על פני מספר רחובות של אוכל פיני מעולה וטרי מוגש לעוברים ושבים שרובו נעשה ממש מול העיניים שלכם. שם פירות טריים, דגים ופירות ים, קינוחים ועוגות מתוצרת מקומית, בתיאבון.

שדרת אספלנדה ופארק אספלנדה (Espalanda Park)

אם תטיילו (ואוי לכם אם תחמיצו) לאורך שדרות אספלנדה, אתם נמצאים בלבו של מקדש העיצוב והקניות הפיני. שדרת המעצבים והבוטיקים של הלסינקי (למשל מארימקו Marimeko, ארביה Arabia ועוד. בקצה השדרה ניצב הכלבו הגדול ביותר בפינלנד סטוקמן (Stockman), שבו תוכלו לרכוש כמעט הכל. בצמוד לבית הכלבו נמצאת חנות ספרים הגדולה ביותר בסקנדינביה, ומול הכלבו שוכן בית התיאטרון השוודי של הלסינקי. שימו לב לשלטי הרחובות, שכתובים הן בשוודית והן בפינית. בפארק אפשר לנוח, לשחק פריזבי, לטייל.. זהו הסנטרל פארק של הלסינקי, כמו כן בפארק לעיתים תוכלו לתפוס מופע כזה או אחר.

חובבי קניות הבוטיק והמעצבים רצוי שיטיילו בשדרות אספלנדה בעלת חלונות הראווה הנוצצים שלה. המועדונים בעיר אינם רבים ומתאפיינים במינימליזם ובחוסר יומרות. את רובם תמצאו במרכזה של העיר, מה שחוסך כסף וזמן למי שרוצה להתנסות בכמה מועדונים או ברים בלילה אחד.

הכנסייה הלותרנית, כנסיית הסלע "טמפליוקיו" (Temppeliaukio) 

תמצית הפיניות הוא מינימליזם. פשטות וטבע. כמבחינה זו כנסיית הסלע "טמפליוקיו" (Temppeliaukio) היא האתר החשוב והייחודי ביותר בעיר. הכנסייה משלבת באופן מופלא בין עקרונות הארכיטקטורה הפיניים לבין מוזיקה. תולדה של רעיון גאוני של שני אחים, טימו וטומו סומאלינן (Timo and Tuomo Suomalainen). הכנסייה נחצבה בתוך סלעי הגרניט בשנת 1968 במבצע ארכיטקטוני מעורר השתאות, באמצעות פיצוץ בדינמיט אל תוך הסלע. את החלל כיסו המעצבים בכיפת זכוכית מעוטרת בסליל נחושת מתפתל ואינסופי. הקירות הגסים של המבנה מצופים בכיפת נחושת כמו מטבע שנשחקה בדרך. כך יצרו חלל עם אקוסטיקה מושלמת. לשבת בכנסיה ולשמוע קונצרט או מקהלה זו חוויה שמימית, בלי קשר להשתייכות דתית. יש בה כוח מוזר שהופך לפלאי ברגע שהמוזיקה מתנגנת בתוכו. הכנסייה הזאת מהווה את אחת הדוגמאות הבולטות בפינלנד לארכיטקטורה מודרנית, ומושכת אליה עשרות אלפי מבקרים מדי שנה. בזכות האקוסטיקה הנפלאה שבמקום מתקיימות במקום הופעות ווקאליות ומוזיקליות מרשימות ביותר. הכנסייה נמצאת ברובע טולו (Toolo) של הלסינקי.

הקתדרלה הלותרנית של פינלנד (Tuomiokirkko)

המבנה המרשים הזה הושלם ב-1852, ותוכנן על ידי הארכיטקט המפורסם קארל לודוויג אנגל, שאחראי גם על מספר מבנים נוספים בעיר. חלל המקום צבוע בגווני כחול וכולל שלל הפסלים ויצירות האמנות. חוויה ארכיטקטונית ממדרגה ראשונה.

הבר הקפוא (Arctic Ice Bar)

הוא בר שעשוי כולו מקרח, ומהווה אטרקציה תיירותית ומקום בילוי יחדיו. במקום שוררת טמפרטורה של מינוס חמש מעלות, טמפרטורה שבערבי חורף בפינלנד היא גבוהה יותר מאשר בחוץ. דמי הכניסה 10 יורו והם כוללים משקה ראשון. כל אחד מהאורחים בבר מקבל כובע מיוחד, מגפיים וכפפות. הבר פתוח כל השנה ונמצא ברחוב Yliopistonkatu 5 (הכניסה ממסעדת la Bodega). זה המקום ללגום וודקה פינלנדיה, שם היא מרגישה בבית. בבר 12 מקומות ישיבה בלבד כך שאולי תאלצו להמתין מעט למקום ישיבה.

המצודה הימית – האי סואומנלינה (Suomenlinna)

ארכיפילג של כ-300 איים, השייך לתחום השיפוט של הלסינקי ואפשר להגיע אליו מידי יום באמצעות סיור בשייט, היוצא מכיכר השוק. ההפלגות יוצאות מדוכן בחלקו הצפוני של נמל הלסינקי, סמוך לשוק האיכרים. אפשר לבחור לשוט לכמה מבין איים אלו, אבל אם רוצים לבחור רק באחד, כדאי לשוט אל האי סואומנלינה שבמבואות מפרץ הלסינקי. האי נמצא במרחק של שעה מנקודת המוצא בנמל הלסינקי. באמצע המאה ה- 17 השוודים בנו את המבצר השולט על מכלול האיים הקטנים, כאשר ביקשו להתגונן מפני המתקפות של רוסיה. כדאי לבקר במבצר הצבאי ולהתרשם ממנו. מדובר באחת המצודות היומיות הגדולות ביותר בעולם, הבנויה על לא פחות משישה איים וזוכה לפופולריות עצומה בקרב מבקרים. מדובר במתחם ענק של פעילויות ובו מוזיאונים, הופעות חיות, בתי קפה ומסעדות. יש כאן גם מסלולי הליכה עם נופים נהדרים. את האי מכסים עצים ושיחים יוצרת גוון ירוק והשמש מאירה באור נעים עד השעות המאוחרות, אווירה פסטורלית. אפשר לטייל באי ברגל במשך שעות אחדות. במקום מתגוררים כאלף תושבים ויש למעגן הקטן שבו הפלגות תדירות. ארגון UNESCO הכניס את האתר לרשימת אתרי מורשת עולמית.

 

 

נעזרתי בויקיפדיה וברשימות שונות מתוך אתרי טיולים.