הדמעה של הודו – סרי לנקה (2)

הינדואיזם

הוא שם שניתן במאה ה-19 על ידי חוקרי תרבות מערביים לדת השלטת בהודו, דת הידועה גם בשם ברהמיניזם. להינדואיזם מספר גדול של אופני פולחן, זרמים ופילוסופיות. ההינדואיזם היא מהעתיקות שבין הדתות בעולם, ועם כ-1.05 מיליארד מאמינים, היא הדת השלישית בגודלה בעולם.

בהתאם להגדרה הרווחת במערב, הינדואיזם היא הדת השלטת בהודו, בה חיים 96% מההינדים בעולם. המאמינים בהינדואיזם נקראים הינדו. ההינדואיזם היא דת פוליתאיסטית המאמינה באלים רבים, וההינדים עובדים לאלים שונים, כאשר בקהילות שונות קיימים דגשים שונים מבחינת חשיבותם של אלים למאמינים, וההיררכיה ביניהם. אלה הנחשבים בדרך כלל לחשובים שבין האלים הם ברהמה, וישנו, אינדרה, קאלי ושיווה, והם מיוצגים על ידי פסלים. בתפיסה הפילוסופית העמוקה יותר של הדת, תפיסה שלא כל פשוטי העם שותפים לה, האלים נתפסים כהתגלמויות שונות של המהות העליונה האחת, הברהמין.

כתבי הקודש המרכזיים של הדת הם הוודות, שהן בין כתבי הקודש העתיקים ביותר בעולם, והתרגולות הרוחניות של הדת נקראות בשם הכולל יוגה.

ההינדואיזם כולל בתוכו גם תפיסה חברתית, מאמיניו מתחלקים לכתות הידועות גם בשם "קסטות". בין הקסטות קיימת חלוקה היררכית וחלוקת תפקידים. בראש הפירמידה עומד מעמד הכוהנים, הברהמינים, המופקדים על הפולחן, פירוש כתבי הקודש והנהגת הקהילה. אחריהם באות קסטות נוספות דוגמת אלה של הסוחרים ושל הלוחמים. בתחתית המדרג החברתי עומדים "הטמאים", אלה שאינם נכללים במדרג, אין להם שייכות קבוצתית והמגע איתם אסור על השייכים לקסטות.

עלייה לרגל לאתרים הינדיים

מוטומארי אמאן Muthumari Aman

אחרי העיר מטאלה, על הדרך, נמצא אחד המקדשים ההינדים המרשימים בסרי לנקה. מקדש זה, שהוקם במאה ה-16, מהווה מרכז חשוב למתפללים ומאמינים הינדים. עולים לרגל נוהרים אליו ומקיימים בו טקסים לאלים גניש ושיווה. המקדש גדול וציורי מאד, ומעוטר בפסלים וציורים המתארים סיפורים מהאפוס ההינדי. עולים לרגל פוקדים אותו, מקיימים טקסים, מעלים מנחות ומתפללים, ביניהם ילדים רבים. זוגות שנולד להם תינוק חדש, מביאים אותו בן יומו כדי לקבל ברכה מהאלים.

מוטמארי סיטה Muthamari Sita

מקדש הינדי קטן היושב על נחל זורם ומסמל את המקום שאליו נחטפה סיטה, אשתו האהובה של ראמה, על ידי רוואנה, והוחזקה בו עד אשר ראמה והנומן האל הקוף שחררו אותה. לצד הנחל הזורם עומד עץ משאלות, ענוד כולו בסרטים אדומים וזהובים, המבטאים את משאלותיהם של העולים לרגל. המקום הומה קופים. אולי מתוך הזדהות עם האל הנומן, הקוף הנאמן.

 

מורשת בריטית

נווארה אליה Nuwara Eliya

פירוש שמה בסינהלית: עיר האורות. כ-100 ק"מ דרומית לקנדי, בגובה 2,000 מטרים, זו העיר הגבוהה והקרירה במדינה. במרכז האזור ההררי של המדינה, מוקפת ביערות ירוקים, מטעי תה ומפלים, הרים נישאים מכוסים לעתים בעננות רכות, לבנות ומיסטיות. זו עיר שהשפעות השלטון הבריטי ניכרות מאד בארכיטקטורה שלה. הבריטים הם שנטעו את מטעי התה הענקיים המשתרעים על פני קילומטרים רבים, על כל גבעה רמה. הבריטים הם גם שהביאו את הטמילים מדרום הודו כדי לעבוד במטעים הללו, לאחר שהסינהלים סירבו לעבוד תחת פיקוח בריטי. היום, לצד מטעי התה, מהווה נווארה אליה מרכז של גידול ירקות. מגדלים אותם בכל מקום, בטראסות מעובדות ומטופחות היטב: תירס, ליק (ממשפחת הבצל), מלפפונים (כל אחד באורך של מטר בערך), עגבניות, קולרבי, חסה, מאות ערוגות בטראסות, כשפה ושם בולט דחליל בשטח. בתוך השטח גרות בצריפונים רעועים ובתנאים ירודים ביותר משפחות של עובדים, רובם טמילים, המעבדים את השטח בשביל בעלי הקרקע.

נוארה אלייה היתה בעבר היל סטיישן (עיר נופש הררית) החביבה ביותר על הבריטים בסרי לנקה, ועדיין השתמר בה שמץ מן האווירה הקולוניאליסטית: שילוב של אדריכלות טיודורית וג'ורג'יאנית, גגות עם גמלונים, מדשאות מטופחות עם שיחי ורדים ומצבות מכוסות טחב. כדי לספוג את האווירה הקסומה, לכו לראות את בית הדואר הקולוניאלי, ולבקר בהיל קלאב (Hill Club) שבו יש הכול, מגרש גולף, מגרשי טניס, ואפילו כמה עותקים של המגזין הכה אנגלי "קאנטרי לייף". לחילופין אפשר לבקר בגנים הבוטניים ובמטעי התה שבגבעות באזור.

אוטובוסים אל נווארה אלייה יוצאים מקולומבו אחת לשעה בערך, וגם מקנדי יוצאים אוטובוסים תכופים. אתם יכולים גם לנסוע ברכבת, אף שתצטרכו לרדת בנאנו אויה (Nanu Oya) ולהמשיך משם באוטובוס או במונית, עד נווארה אלייה, כיוון שאין תחנת רכבת בעיירה עצמה.

תה ומטעי תה

התה הוא סוג ממשפחת Theaceae. זהו עץ ירוק-עד ועשוי להגיע בטבע, או במטע ללא גיזום, עד לגובה של 10 מטרים ואף ליותר מזה. עץ התה מתקיים עשרות שנים והיבול הנאסף ממנו איננו הפירות, כי אם הצימוח הצעיר על סעיפיו ועליו. לעלים צבע ירוק-כהה ואורכם משתנה מאד, לפי הזנים. הפרח לבן, עם 7-5 עלי כותרת, ואבקנים ועליים רבים. במטע תה מסחרי אין הצמחים מגיעים אף פעם לפריחה, בגלל הגיזום המתמיד.
מולדתו של עץ התה באזורים ההרריים של ארצות דרום מזרח אסיה. גידולו ידוע מתקופות קדומות בסין. בהודו ובציילון החלו לגדלו רק במאה ה-19. ייצור התה בשנים האחרונות נאמד בקצת יותר ממיליון טונות – עלייה ניכרת מאוד לגבי העבר. שתי היצואניות הראשיות, הודו וסרי לנקה, מייצאות, כל אחת, יותר מ-200,000 טונות בשנה.

את שיחי התה מגדלים אך ורק מזרעים. הושגה התקדמות ניכרת על ידי בירור וגידול בנפרד של עצי-אם נושאי זרעים מובחרים. מטעי תה מתקיימים בתנאי אקלים שונים מאוד, אך כדי להגיע לצירוף המוצלח ביותר של כמות ואיכות היבול, דרוש אקלים הררי ממוזג, בעל גשמים רבים ברוב עונות השנה ולחות אוויר מרובה מאד, רצוי עם ערפילים בעונה החמה. רוב מטעי התה גדלים ללא השקיה, בארצות בעלות כמות גשמים רבה מאד. הפעולה החשובה ביותר במטע תה היא הגיזום, הדרוש גם לשם עיצוב הצורה ושמירת גובה הצמחים, וגם לשם זירוז מתמיד של הצימוח החדש הדרוש לקבלת היבול. עיצוב הצורה מכוון ליצירת "שולחן", כלומר, גובה אחיד של כל שיחי המטע, המאפשר פעולת איסוף נוחה. בכל איסוף ואיסוף נקטף הלבלוב הצעיר. העבודה המושקעת בקטיפת התה רבה מאוד, וההספק אינו עולה על 10 ק"ג עלים ליממה.

קטיף התה מתבצע גם כיום בשיטה המסורתית: את עלי התה קוטפים באופן ידני והם נאספים לסלים רחבים המונחים על גבם של קוטפי התה. הקטיף הידני מבטיח כי רק העלים הטובים ביותר של צמח התה ילוקטו וישמשו להפקת תה. במדינות אסיה עונת קטיף התה נפתחת עם תחילת האביב ונמשכת ממאי ועד אוגוסט. באפריקה קטיף תה נמשך כל השנה. יבול התה הראשון בכל שנה זוכה לכינוי "תה חדש" והוא עשיר בטעמים ובארומה. בתהליך עיבוד התה משתמשים בניצן הצמח ובשני עלים צעירים בלבד.
פרחי התה נקטפים אף הם, מיובשים ומשמשים להוספת ארומה לתערובת התה. המוצר הסופי של שיחי התה הם עליהם המיובשים, המשמשים להכנת משקה חם או קר. בארצות אסיה משווק גם תה ירוק, המתקבל על ידי ייבוש מהיר של העלים מיד לאחר איסופם ולפני שהתחילה בהם תסיסה.

קולומבו Colombo

בירתה התוססת של סרי לנקה, אין בה אטרקציות מיידיות כמו שיש במקומות האחרים במדינה, אבל האווירה הרועשת, אך החברותית, מאד מיוחדת. ישנם מוזיאונים נחמדים ואזור הטיילת בדרום העיר מצוין לטיולים בשקיעה. פירוש שמה: נמל עלי המנגו.
למרבה השמחה, התקלות למיניהן, התנועה הפקוקה והפסקות החשמל בעיר, מתקבלים כולם בחיוך ובמשיכת כתפיים. "נו פרובלם" (אין בעיה) יכול בקלות להיות המוטו הלאומי, זהו ללא ספק המשפט שכולם מכירים ויודעים להגיד. בעיר עצמה אין הרבה אתרי תיירות מובהקים, בהשוואה לחלקים אחרים של האי, אבל היא ססגונית למדי ושווה לבקר בה כדי לראות את מרכז הכוח, המניע את סרי לנקה.

קל יחסית להתמצא בקולומבו. מצפון נמצא רובע הפורט (Fort, המבצר). מדרום לרובע הפורט נמצא גאל פייס גרין (Galle Face Green), אזור פתוח, על שפת הים, עם שטחים ירוקים, המשמשים למשחקי קריקט, להעפת עפיפונים ולמפגשי אוהבים. סינמון גארדנז (Cinammon Gardens, 'גני הקינמון), צפונה יותר, היא השכונה הסטייליסטית ביותר בקולומבו, עם בתי אחוזה אלגנטיים, רחובות עטורי עצים והפארק הגדול ביותר בעיר. ממזרח לפורט נמצא בזאר פטה (Pettah bazaar) המעניין. אפשר לשוטט כאן ולהתפעל משלל המוצרים והסחורות – פירות, ירקות, בשר, אבנים יקרות, זהב, כסף, נחושת וג'אנק.

לחובבי תרבות אסור לפספס את המוזיאון הלאומי (National Museum), את גלריית האמנות (Art Gallery), המתמקדת בפורטרטים ובתערוכות מתחלפות של אמנים מקומיים, וכן את המסגדים והמקדשים ההינדים והבודהיסטים הרבים של העיר. לאחר שעורכים היכרות עם התרבות של סרי לנקה, אפשר להתוודע אל בעלי החיים של האי, בגן החיות דהיוואלה (Dehiwala Zoo). גולת הכותרת של גן החיות היא מופע הפילים, שנערך בשעות אחר הצהריים. חוף הרחצה האמיתי הקרוב ביותר נמצא במאונט לאביניה (Mt. Lavinia), אתר נופש דהוי, עשרה ק"מ מדרום לעיר. המלונות והמסעדות הזולים והחנויות הטובות ביותר נמצאים ברובע הפורט וברובע פטה (Pettah). אין חיי לילה של ממש, אף שזו בהחלט חוויה ללכת לראות סרט בבית הקולנוע שברובע הפורט.

רובע הפורט (המבצר) הוא מרכז העסקים של העיר, שבו חנויות כלבו, חנויות ספרים, משרדים של חברות התעופה וגם סניף Central Bank, שבו פוצץ עצמו מתאבד מהנמרים הטאמילים בינואר 1996. יש בו אתרים רבים אחרים, כמו מגדל השעון (Clock Tower), מגדלור לשעבר, משכן הנשיא (המכונה משכן המלכה בפי שמרנים חסרי תקנה), ומקבץ של מבנים קולוניאליים, שמקנים לרובע אווירה אימפריאליסטית, שחלף זמנה. אין מה לחפש ביצורים וחומות, כי לא נותר מהן דבר במהלך השנים. לעומת זאת, באזור פורט אפשר למצוא שרידים קולוניאליסטיים מתקופת ההולנדים, בתוך הארכיטקטורה הבריטית.

קנדי Kandy

קנדי היא הבירה הרגועה של האזור ההררי של סרי לנקה, והמעוז ההיסטורי של השלטון הבודהיסטי באי. היא בנויה סביב אגם שליו ומוקפת גבעות ציוריות. גגות הרעפים המשופעים מקנים לה אופי ייחודי, ומרכז העיר הוא מקבץ נהדר של חנויות לממכר עתיקות, רעש, אוטובוסים, שווקים ומלונות. קנדי היתה עיר הבירה הסינהלית אשר נוסדה ב-1472 ונהרסה ב-1815 עם נפילתו בשבי של המלך הסינהלי האחרון.

זוהי עיר יפה ומרשימה הידועה בשל מאמצי תושביה לשמור על הסביבה, התרבות, האמנות, סגנון הבנייה, התלבושות המסורתיות (קנדיאן סרי) והאמונות הייחודיות שלהם. מוקד העניין המרכזי בעיר הוא דאלדה מאליגאווה (Dalada Maligawa, מקדש השן). אתרי תיירות עירוניים נוספים הם המוזיאון הלאומי (National Museum) הקטן אך מצוין, הגנים הבוטניים פראדנייה (Peradeniya Botanic Gardens) ושמורת אודאוואטאקל (Udawattakelle Sanctuary), גן עדן שלו לבעלי כנף.
יש הרבה מסלולי הליכה יפים באזור קנדי, שאחד מהם מוביל אל המאהאוולי (Mahaweli), שם תוכלו לראות כיצד רוחצים את הפילים. במרכז לתרבות ואיגוד האמנות קנדיאן (Kandyan Art Association & Cultural Centre), שליד האגם, יש תצוגות יפות של עבודות יד מקומיות ואולם למופעי ריקוד פופולרי.
קנדי נמצאת 100 ק"מ מצפון מזרח לקולומבו. אין בה אמנם נמל תעופה, אך מספר רב של אוטובוסים ושל רכבות נוסע בין שתי הערים.

מקדש השן Temple of the Tooth

מקום משכן שיניו של הבודהה, ואחד האתרים הקדושים ביותר בסרי לנקה. זהו מקדש מתומן, שבו שמור השריד הדתי החשוב ביותר של סרי לנקה – השן הקדושה של הבודהה. השן הזאת נדדה במהלך השנים מבירה לבירה, עד שבסופו של דבר מצאה את משכנה הסופי בקנדי. היא מונחת בתוך תיבת זהב, ואי אפשר לראות אותה. טקסים יומיים נערכים לכבודה של השן הקדושה, שאל כל אחד מהם נוהרים עולי רגל, עוטי לבן, הנושאים פרחי לוטוס ויסמין ריחניים. במהלך חגיגות הקנדי אסאלה פראהרה המרהיבות, נישא העתק של המקדש, על גב פיל, ברחבי העיר. המקום שמור ביותר ואסור לצלם בתוכו.

כמו סביב כל מקדש בודהיסטי, גם סביב המקדש הזה מונפים דגלי הבודהה שבהם חמישה צבעים: כחול, המסמל את עיניו של בודהה; צהוב, המסמל את צבע עורו; אדום, המסמל את צבע דמו; לבן, המסמל את צבע שיניו; כתום, המסמל את צבע בגדו.

תולדות השן

השן של הבודהה עברה תלאות רבות עד שזכתה להיות "מסמר" הפסטיבל. היא נעקרה מפיו של הבודהה בידי נזיר בודהיסטי לפני שגופתו נשרפה, יחד עם עוד חמש שיניים, שגורלן שפר עליהן פחות. הסרי-לנקים יודעים לספר שנסיכה הודית הבריחה את השן לארצם מהודו בשערותיה בראשית המאה הרביעית לספירה. במאה ה-12 הפכה השמירה על השן לסמל רשמי של השלטון (באותה תקופה היה המלך עצמו נוהג לרכב על הפיל שנשא את השן בימי התהלוכה). אז גם הוקם מקדש השן הראשון בסרי לנקה, והשן החלה מדלגת מעיר לעיר עם המשפחה המלכותית. במאה ה-13 נחטפה השן חזרה להודו, אך הושבה בשלום למקדש השן הראשון באי, דור אחד מאוחר יותר.

כשהפורטוגזים כבשו את סרי לנקה בראשית המאה ה-16, הם ניתצו את רוב מקדשי הבודהיזם, וביניהם גם את מקדש השן הראשון באי. אך למרות שהנוצרים טענו כי השמידו את השן, התעקשו הבודהיסטים לספר כי היה זה רק העתק שלה, שהוכן מבעוד מועד על ידי כוהני הדת, בעוד השן המקורית הוברחה לפני הכיבוש והוסתרה במקום בטוח. כך או כך, לאחר גירוש הפורטוגזים מסרי לנקה בראשית המאה ה-17, הובאה השן למקדש השן בקנדי, שנבנה ב-1687.
אך בזאת לא נסתיימו תלאותיה, שכן אחרי הפורטוגזים הגיעו ההולנדים לסרי לנקה, וגם הם משום מה לא חיבבו את מקדש השן בקנדי, והרסו אותו. המקדש הנוכחי נבנה רק במאה ה-19, על ידי המלך האחרון בשושלת סינהאלה, שגם היה אחראי לבניית המגדל המתומן שבראשו, וליצירת האגם המלאכותי שלצדו.
ב-1998 הטמינה מחתרת "הנמרים הטמיליים" פצצה במקדש, והרסה חלק ממנו, אך לשמחתם של הבודהיסטים ברחבי העולם יצאה השן מההתנקשות ללא כל פגע. עם היסטוריה שכזו, לא פלא שאין מעיזים להוציא את השן המקורית מהמקדש אפילו בימי התהלוכה.

 

הגן הבוטני פראדניה Peradeniya Botanical Gardens

גן בוטני המרכז בתוכו אוסף של צמחיה אופיינית לסרי לנקה. בגן למעלה מ-5,000 מיני עצים וצמחים, ביתן סחלבים, גן תבלינים, והמוני צפורים מסוגים שונים. בגן נמצא אחד העצים הגדולים בעולם, פיקוס בנז'מין, בעל שורשי אויר בשטח של כ-75 מטר. בגן גם אוסף גדול של סחלבים, ועצים המשמשים גם כמקום לינה לעטלפים. המקומיים מצטלמים כאן לפני החתונה, וכיתות של בתי ספר באות לסיורים לימודיים.

מופע פולקלור Mallawarachchi Show

מפיקי מופע הפולקלור בקנדי מבצעים מופע באופן קבוע מדי ערב. במופע להקת רקדנים ורקדניות, בלווי מתופפים ומחללים, המבצעים ריקודים אותנטיים מאזורים שונים של סרי לנקה. התלבושות מרהיבות, והביצועים מדהימים. בחתימת הערב מתבצע מחוץ לאולם מופע אש וריקודים עם לפידים והליכה על גחלים. זהו מופע לתיירים, ואין תייר שמגיע לקנדי פטור מ"עונשו" של זה.

רטנאפורה Ratnapura

כ-100 ק"מ דרום מזרחית לקולומבו, בשולי האזור ההררי, נמצאת בירת אבני החן של סרי לנקה. חלק גדול מחציבת וליטוש האבנים נעשה בדרכים המסורתיות בנות מאות שנים. בעיר ישנם מספר מוזיאונים המוקדשים לנושא. בכל האזור סביב רטנאפורה מחפשים אבני חן, בתוך שדות אורז, בשולי הרים, בשפכי נהרות. הרבה פעמים משקיעים כסף בחפירה ובמתקנים, לרוב פרימיטיביים, ומעלים חרס. הפועלים עובדים בתנאים קשים ותוך סיכון נפשם בחפירות מאולתרות, המגיעות לעתים לעומק של 30 מטרים, בתוך קרקע בוצית, הנתמכת רק על ידי כלונסאות ועלי בננה.

הכורים מוציאים מתוך האדמה שפוכת של בוץ ואבנים קטנות, שוטפים אותה בעזרת מים בתוך סלסלות קלועות, שולבים ידיים לתפילה לאלים, ואז בוררים מתוך האבנים את אבני החן, למשל אבני ספיר. אבני ספיר נמצאו בטבע באמריקה הצפונית, מדגסקר, ברזיל, הודו, תאילנד וסרי לנקה בתוך סלעים וחלוקי נחל. הם מאותרים באדמה בתהליך כרייה מייגע הכולל חפירות ופיצוצים של סלעים, חציבה וחיפושים ממושכים. לעתים ניתן למצוא אותם ליד נהרות, לשם הם נפלטו בתהליך טבעי הם נוצרו באדמה בתהליך שנמשך מיליוני שנים ונקרא קריסטליזציה.
בעל המכרה מביא את האבנים ל"בורסות האבנים". בורסות אלה מתקיימות מדי בוקר בכמה ערים קטנות סביב רטנאפורה, למשל בעיר Niwithigala. בכיכר העיר מתאספים עשרות סוחרים והם מחליפים ביניהם אבנים, מידע וכסף. משם עוברות האבנים למפעלי הליטוש וייצור התכשיטים. מפעלים כאלה פזורים בסביבות רטנאפורה. אפשר לבקר במפעל כזה במסגרת סיור מאורגן: מושיבים אותך באולם קולנוע, מציגים בפניך סרטון קצר על תהליך ההפקה והעיבוד, מזמינים אותך לשבת מול מרכז המכירות, מגישים לך שתייה, מוליכים אותך בין ארונות התצוגה של התכשיטים ורוצים שתקנה. לא חייבים, אבל מפעילים המון לחץ.