זוטות סרביות

*הארמון הלבן Beli Dvor

באמצע שנות התשעים התיר נשיא סרביה דאז, סלובודן מילושביץ', לבנו של פטר השני, אלכסנדר קראג'ורג'ביץ', ובני משפחתו שישבו עד אז בגלות, לשוב לסרביה. הם קיבלו לרשותם את הארמון המלכותי בֶּלי דבוֹר – הארמון הלבן. ארמון זה היה שייך לשושלת המלוכה האחרונה של סרביה. כשהוקמה יוגוסלביה לקח המרשל טיטו את הארמון לרשותו וניהל שם חיי רווחה ביחד עם אשתו האחרונה. שמו האמיתי של טיטו היה יוסיפ ברוז Josip Broz ואת הכינוי טיטו אימץ לעצמו. לטיטו היו שלוש נשים. האחרונה היתה יובנקה. היא נולדה בקרואטיה ושירתה לצד טיטו כאחות בכוחות הפרטיזניים במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן היא הפכה למזכירתו האישית ולבסוף לרעייתו השלישית בשנת 1952. בני הזוג טיטו היו נשואים במשך קרוב ל-30 שנה. מאז מותו של טיטו בשנת 1980 נשללו ממנה זכויותיה והוחזקה במעצר בית. בשנת 2009 קיבלה יובנקה סוף סוף דרכון סרבי ואף שלעתים נדירות נשאה דברים באופן פומבי, נצפתה מדי שנה במאוזוליאום של טיטו ב-4 במאי, יום השנה למותו. בשנת 2013 מתה יובנקה בגיל 88 ונקברה לצד בעלה במאוזוליאום "בית הפרחים" שבבלגרד.

הארמון הלבן עבר מרשות טיטו לרשות המדינה. עם חזרתם שלמשפחת המלוכה לבלגרד, הם קיבלו לרשותם את הארמון הלבן והותר להם לגור בו. אבל המדינה ממשיכה להחזיק בארמון. בני משפחת המלוכה הם דיירים בארמון ברשות המדינה ולא בעלי הארמון.

*יום הקדוש

לכל משפחה בסרביה הנוצרית-אורתודוכסית יש קדוש שהוא הפטרון של המשפחה. על פי לוח השנה של הנצרות המזרחית לכל קדוש יש יום בשנה. כל משפחה חוגגת את יום הקדוש שלה. לכבוד היום הזה מכינים מאכל מיוחד הנקרא ז'יטה סה שלאג, קצפת עם חיטה. לוקחים קילו חיטה, קילו אגוזים, קילו סוכר. משרים את החיטה היטב, פורשים לייבוש וטוחנים עם הסוכר ועם האגוזים. ביום הקדוש עורכים את השולחן לקבלת האורחים ושמים עליו איקונה של הקדוש ולידו נר ופרח, צלוחית עם ז'יטה ומים. מגיע הכומר ומזה מים קדושים. כל אורח שנכנס טועם מן הז'יטה ושותה מים.

* במצודה

המבצר של בלגרד Beogradska Tvrdava שבתוך פארק קלמגדאן Kalemegda, אוצר בתוכו וסביבו דברים בעלי עניין, הבאר הרומית, למשל, שעומקה 60 מטרים. ולמה קוראים לה כך? על פי סיפורי העם. לכל דבר עתיק שלא ידעו את מקורותיו קראו "רומי".אבל האמת ההיסטורית היא שהמצודה בראשיתה נבנתה על ידי הרומאים בתחילת המאה הראשונה לספירה, אז החל תהליך בנייתה, שנמשך עד למאה ה-18. לאורך ההיסטוריה היא שינתה צורתה, נבנתה, נהרסה, נכבשה ושוקמה ואז שוב נחרבה וחוזר חלילה, בידי כל כובש שמשל בעיר. היותה מושלת בנקודה, שבדיוק מעל חיבור נהרות הדנובה והסאווה, הקנה לה את חשיבותה האסטרטגית הגדולה. בסוף המאה ה-18 שוקמה ונבנתה בפעם האחרונה בסגנון של בארוק אוסטרי. במתחם המצודה ניצבת אנדרטה לפרטיזנים היוגוסלבים שנלחמו נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה. תמצאו שם את דיוקניהם של ארבעה פרטיזנים, וביניהם בולט דיוקנו של משה פיאדה, מהפכן יהודי ממוצא סרבי. הוא היה סגנו של טיטו בזמן המלחמה נגד הנאצים. בקרב הפרטיזנים היה דמות פופולארית וכינו אותו הדוד ינקו צ'יצ'ה ינקו. הפרטיזנים שרו עליו: "בא משה מסרביה / עובר את הרי רומניה / להכות בשוואבים (גרמנים)". אחרי המלחמה היה חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית ויו"ר הפרלמנט היוגוסלבי הפדרלי. הוא מת ב-1957 ונקבר בשדרת גדולי האומה בטבורה של בלגרד. המספיד על קברו היה טיטו. עד היום ניצב פסלו באחד מכיכרות במרכז העיר, נוסף לדיוקנו במתחם המצודה.

במתחם המצודה שוכן גם הפסל "ויקטור", המוצב על עמוד בגובה 14 מטר. הפסל נחנך בשנת 1928, לאות שחרור העיר מהאימפריה העות'מנית. הפסל הפך להיות סמלה המוכר של העיר והוא בולט מאוד בנופה.

*נקודת מפגש

אם יש את נפשכם לדעת באיזה קו אורך, או קו רוחב, או מה גובה המקום שאתם עומדים בו, או למשל מה כוח המשיכה המופעל עליכם ברגע זה – כל אשר עליכם לעשות הוא לגשת  למדרחוב הנקרא על שם הנסיך מיכאיל, רחוב קנז מיכאילובה, Knez Mihailova שם, בכניסה למדרחוב תמצאו ציון המספק לכם את כל המידע הזה. זהו רחוב הקניות המרכזי של בלגרד ואחד האיזורים העמוסים ביותר במהלך שעות היום.

מדובר במדרחוב יפה, הנמצא תחת השגחתן של הרשויות, שכן הוא הוכר כאיזור בעל מורשת לאומית. הבניינים היפים שלאורכו הם דוגמה מצויינת לסגנון ארכיטקטורה היפה של סוף המאה ה-19. היסטוריונים מצאו ששם היה גם מרכז הישוב בתקופת השלטון הרומאי. כיום, מלא הרחוב חנויות, דוכנים, ושאר פעילויות המרחיבות דעתו של אדם. משם תגיעו גם לכיכר הרפובליקה Trg Republike, שהיא הכיכר המרכזית בבלגרד, מקום מפגש ובילוי. במרכז הכיכר פסלו של האביר מילוש, שקיבל עם שחרורה של סרביה מעול העות'מאנים את מפתחות העיר מידי שליטה העות'מאני של העיר. ואם כבר מזכירים את השלטון העות'מאני, בנקודה זו היה שער העיר אל הדרך שהובילה מבלגרד אל איסטנבול.

*הפיל והשאלה היהודית

בית הכנסת היחיד ששרד בבלגרד, קהילה שוקקת חיים לפני מלחמת העולם השנייה, הוא בית הכנסת האשכנזי. כל  יתר בתי הכנסת שהיו בה, אינם עוד. כיום, קהילת יהודי בלגרד היא אחת משלוש הקהילות היהודיות שנותרו לפליטה במדינות יוגוסלביה לשעבר. הקהילות האחרות הן קהילת יהודי סרייבו וקהילת יהודי זאגרב. האירוניה היא שרוב המתפללים היום בבית הכנסת הזה הם ממוצא ספרדי. יום שישי בערב, ביקור חטוף בבית הכנסת. נוכחים 25 מתפללים, מהם שבע נשים. קצת עצוב. ואולי לא, כי יהודי סרביה שנותרו בחיים לאחר השואה עלו ארצה.

*דגל וסמל

סרביה היא נוצרית-אורתודוכסית. שפתה הסרבית באה ממשפחת השפות הסלאביות. היום כותבים את הסרבית בשתי דרכים ושתיהן רשמיות ונלמדות: באותיות קיריליות ובאותיות לטיניות. שתי הצורות משמשות יחדיו ובערבוביה ואף אחת מהן לא אומרת: צר לי המקום. סמלה של סרביה מיטיב לתאר את מהותה. מגן המחולק לארבעה רבעים באמצעות צלב. על כל אחד מהרבעים מעוצבת האות C, שתיים במצג רגיל ושתיים הפוכות, לאמור: רק איחוד הסרבים מציל (את סרביה) Samo Sloga Serbina Stashava כמובן באותיות קיריליות. מעל המגן מתנוסס כתר. אמנם סרביה כבר מזמן אינה מלוכה, אבל בכל זאת – כבוד להיסטוריה ולנצר המלוכה שעדיין מתגורר בקרבה. גם ההמנון מבטא את התהפוכות שידעה סרביה. ההמנון נקרא בוז'ה פראבדה, אלוהים של צדק. השיר היה המנונה של ממלכת סרביה. כיום הוחלפה המילה מלך במילים: ארץ ואלוהים.

קרדיטים: ערכים בויקיפדיה