"אבינו, אב הרחמן, המרחם, רחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד, לשמור, לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה".
מתוך תפילת שחרית
"אני מאמין באמונה שלמה שהבורא, יתברך שמו, הוא ראשון והוא אחרון.
אני מאמין באמונה שלמה שהבורא, יתברך שמו, לו לבדו ראוי להתפלל ואין לזולתו ראוי להתפלל"
שני עיקרים מתוך שלושה-עשר עיקרי האמונה שניסח הרמב"ם בסוף המאה ה-12.
בית כנסת הינו בית התפילה היהודי. השם 'כנסת', מקורו מהשורש כ.נ.ס, והוא נקרא כך על שם ההתכנסות של האנשים בו. היהודי מחויב על פי מצוות הדת להתפלל שלוש פעמים ביום, בבוקר תפילת שחרית, אחר הצהרים תפילת מנחה ובערב תפילת ערבית. בשבתות, ראשי חודשים וחגים נוספת תפילה אחר תפילת שחרית ושמה תפילת מוסף (ביום כיפור נוספת גם תפילת נעילה לאחר תפילת מנחה). בית הכנסת מכונה מקדש מעט מפאת קדושתו והשוואתו לבית המקדש. כדי שתפילה תחשב כ"תפילה בציבור" נדרש מניין- מינימום של עשרה גברים בוגרים. "ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם? שנאמר אלהים נצב בעדת אל" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ו, א). תפילה במניין מתקיימת בדרך כלל בבית הכנסת.
ואלה תולדות
בתי הכנסת החלו להופיע בעקבות גלות בבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון, אז היה חשש בקרב מנהיגי העם כי ללא בית מקדש העם ישכח את יהדותו. בתקופת בית שני היו בתי כנסת בכמה מקומות בארץ וגם בתפוצות. בתלמוד הירושלמי מסופר כי עוד לפני חורבן הבית השני היו בירושלים 480 בתי כנסת. מכל מקום, לאחר חורבן בית המקדש השני עלתה חשיבותו של בית הכנסת, כאשר התפילה בו היוותה תחליף לעבודת הקורבנות בבית המקדש. בתקופת המשנה והתלמוד שימש בית הכנסת למטרות נוספות: ללימוד תורה ולענייני ציבור, כגון עזרה הדדית וצדקה. בימי הביניים קיבל בית הכנסת עוד תפקיד: הוא שימש כבית מדרש לציבור הרחב והייתה בו ספרייה תורנית.
סופיה, בולגריה
בית הכנסת של סופיה הוא הגדול ביותר בכל הבלקן. הוא נבנה בין השנים 1909-1903, ויכול להכיל 1,200 מתפללים באולמו הגדול. ליהודים בבולגריה היסטוריה ארוכה ומיוחדת. הראשונים הגיעו לבלקן במאה השניה, אחרי חורבן בית שני והכיבוש הרומי. יש קברים יהודיים מן התקופה הזאת המעידים על כך. בימי הביניים התרכזו היהודים בשכונות משלהם בערים הגדולות, ונהנו מיחס סובלני, להוציא כמה מקרים יוצאי דופן שבהם הואשמו היהודים וגם קבוצות לא נוצריות אחרות בחילול כתבי הקודש הנוצריים. זה קרה בשתי מועצות שכונסו על ידי אשתו של הצאר איוואן אלכסנדר במאה ה-14. אשה זו היתה יהודיה שהתנצרה ונישאה לצאר. אחרי מרד כושל של הבולגרים בתורכים, בשלהי המאה ה-19, החליט הפחה סולימאן להחריב כליל את העיר סופיה. כל מסעות השכנוע וההשתדלות של גדולי הכנסיה הנוצרית והפטריארכים הבולגרים לא עזרו. אז ביקש להתקבל אצלו רב הקהילה היהודית, הרב אלמוזלינו. הוא ניגש לפחה ירום הודו ולחש דבר מה באזנו. הפחה הודיע מיד על ביטול פקודת ההרס של העיר. איש לא ידע מה לחש הרב באזני הפחה. האגדה מספרת שהרב גילה לפחה שמוצאו ממשפחה יהודית וששמו האמיתי הוא שלמה. כך או כך, הבולגרים כיבדו את זכר הרב בקריאת הפארק מול מלון גרנד הוטל בסופיה על שמו. באירוע הגדול של פתיחת בית הכנסת היפה בסופיה בשנת 1909 נכחה כל צמרת השלטון המקומי ואפילו הצאר פרדיננד בעצמו, בלוויית אשתו המלכותית.
התפילות מתקיימות היום בחדר צדדי קטן, משום שמספר הבאים בימי שישי ובשבתות הוא בין 50-30 איש. התפילות מתקיימות בלדינו. רק בחגים נערכות התפילות באולם הגדול, אבל הוא פתוח למבקרים. בחצר יש גם מקווה שנתרמה על ידי נדבן. בית הכנסת תוכנן ונבנה על ידי ארכיטקט וינאי מפורסם בשם גריננגר (Gruenanger) בסגנון ספרדי-מורי המושפע גם מהסגנון הבולגרי הרומנטי. בתקרתו כיפה בת שמונה צלעות, וממנה תלויה הנברשת הגדולה ביותר בבלקנים, שמשקלה 2,250 ק"ג. הקירות מעוטרים להפליא והרצפה עשויה ממוזאיקה ונציאנית.
בית הכנסת בסופיה
קורדובה, ספרד
בית הכנסת העתיק בקורדובה הוא היחידי ששרד באנדלוסיה לאחר גירוש יהודי ספרד ב-1492, ואחד מבין שלושה בתי כנסת עתיקים ששרדו בספרד. השניים האחרים נמצאים בטולדו. בית הכנסת כבר לא משמש כבית תפילה, אך הוא הוכרז כאתר לאומי, ומשמש כמקור גאווה לקהילה הקטנה של יהודי קורדובה. בית הכנסת נבנה בשנת 1315, והוא מעוצב בחלקו העליון של הקירות בפיתוחי סטוקו בסגנון המודחאר. בין הפיתוחים כתובות בעברית, ביניהן אחת הנוקבת בתאריך בניית המרפסת ששימשה כעזרת נשים. עד היום ניתן להבחין בגומחה שבה נשמר בעבר ארון הקודש. לאחר גירוש ספרד השתמשו בו הספרדים כבית חולים, ומשנת 1588 שימש כקפלה קתולית, ועל אחד הקירות נותר עד היום צלב. בימי שלטונו של פרנקו הוחזרה הגזלה לבעליה החוקיים, וכבודו של בית הכנסת הושב לו. הכתובת הברורה בעברית אומרת: "מקדש מעט ונוה תעודה, שכללו יצחק בן מחב בן הגביר אפרים ירוה, שנת שבעים וחמש, כן שעה אלוה, יש לבטח ירושלים".
כתובת עברית בבית הכנסת
אמבווה, אתיופיה
העניין בכפר הזה הוא ליהודים בלבד. הכפר נמצא במחוז גונדר שהיה מרכזם של היהודים באתיופיה לפני שעלו ארצה. זה היה הכפר המרכזי שאליו נהרו בחג הסיגד כל היהודים מכל כפרי גונדר. בכפר בית כנסת, שלאחרונה התגייסה קהילת האתיופים בישראל לשפצו ולשמרו. בית הכנסת מתנוסס במרכז הכפר, על גגו מגן דוד גדול, ובשער הכניסה הכתובת 'ביתא ישראל'. על בית הכנסת שומר איש הכפר, נוצרי שנשכר לשמור על המקום. כשרוצים להיכנס יש לקרוא לו מהבקתה הסמוכה, והוא בא ופותח את השער ואת דלת בית הכנסת. בתוך בית הכנסת הריק ניצב רק ארון אחד ובו ספרי קודש בלויים.
סנקט פטרבורג, רוסיה
בית הכנסת של פטרבורג (היא לנינגרד) היום הוא השני בגודלו בארופה. ב-1893 נבנה בית הכנסת הגדול, שהכיל 1,200 מקומות. זה היה מקור גאווה וגיבוש לקהילה היהודית בפטרבורג, מה גם שהוא נחשב אז לגדול ולמפואר שבכל בתי הכנסת באירופה. המבנה מרשים ביופיו ומעוצב בסגנון הביזנטי. בשנת 1930 נסגר בית הכנסת הגדול וננטש, ועקבות הסגירה ניכרו בו עוד שנים רבות. הבניין נראה מוזנח ועלוב. בית הכנסת נפתח שוב בעקבות פניות חברי הקהילה. הוא שופץ בין השנים 2000 – 2003 בעזרת קרן אדמונד ספרא. במקום יש גם בית כנסת קטן יותר. בית ספר יהודי מקיים את לימודיו בתוך מבנה בית הכנסת. משמאל לבית הכנסת יש חנות כשרה. לרוב מספר המתפללים הוא זעום ורק בחגים הגדולים מתמלא המקום, אך בוודאי לא כמו בימי הזוהר שלו.
בית הכנסת בסנקט פטרבורג
טביליסי, גיאורגיה
הקהילה היהודית בגיאורגיה, ובעיקר בטביליסי, היא עתיקת יומין. מסורת היא בידי יהודי גיאורגיה, שמוצאם מעשרת השבטים, שהוגלו על ידי ממלכת אשור מישראל במאה השמינית לפני הספירה. הם מסתמכים על כמה שברי פסוקים ושמות במקרא, וכמה רמיזות בדברי חז"ל. בימי הביניים היתה גיאורגיה מרכז יהודי תוסס ומלא חיים, שהוליד מתוכו כמה מן התנועות המשיחיות המעניינות שעברו מן העולם. גם קראים ישבו בגיאורגיה. במאה ה-19 התחילו יהודים גיאורגים לעלות לארץ ישראל, וישבו בעיקר בירושלים. בעיר כמה בתי כנסת קטנים, אבל בית הכנסת המרכזי, הניצב בשכנות הדוקה למסגד המוסלמי ולכנסיה גרוזינית, נבנה רק בשנת 1901, והוא בניין הדור ומכובד המכבד את באיו. בשנת 2002 כמעט התמוטט ברעידת אדמה שפקדה את האזור, אבל מאז עבר שיפוצים, והוא מפואר וזוהר. בכניסה מקדמות את פני הבאים עשרת הדברות ולוח זכרון לנכבדי הקהילה לדורותיהם. חצר גדולה ומרווחת אינה אלא הקדמה לפאר, שכמעט ואין מצפים לו כשנכנסים לאולם התחתון, ועוד יותר כשעולים לקומה השניה, שבה אולם נוסף, מפואר יותר מהתחתון, ועזרת נשים. קצת עצוב שהפאר הזה אינו יכול לכסות על מספר המתפללים המועט שבו, אפילו בחגים.
ורשה, פולין
בית הכנסת נוז'יק היה בית הכנסת הייצוגי של ורשה, והוא אחד מחמשת בתי הכנסת הגדולים בוורשה של המאה ה-20. בית הכנסת הוקם ב-1899 מכספי בני משפחת נוז'יק, שביקשה להנציח את שמו של אחד מבני המשפחה. היה זה בית הכנסת היחיד שהוקם בחזית הרחוב, בעוד שיתר בתי הכנסת היו חבויים בחצרות. בית הכנסת המה מתפללים חובבי נגינה, שנהרו אליו אף ממרחקים. בית הכנסת התקיים 65 שנה ונחרב בתקופת השואה. הוא נכלל תחילה בתחומי גטו ורשה (באזור "הגטו הקטן"), אבל אחרי שצומצם שטח הגטו, נותר בית הכנסת בחוץ. עד לסתיו 1941 הותר ליהודים להתפלל בבית הכנסת, אך לאחר מכן חולל המבנה והוחרם, הגרמנים השתמשו בו בתור אורוות סוסים ומחסן. פיצוץ בית הכנסת, ב-16 במאי 1943, בטקס רב רושם, סימל את סיומו של מרד גטו ורשה. בית הכנסת שוקם בכספים יהודיים בעידוד ממשלת פולין, נחנך מחדש ב-1983, ומשמש היום כבית הכנסת המרכזי בעיר. בשנות ה-90 של המאה העשרים היה בית הכנסת נוז'יק יעד למספר התקפות אנטישמיות. הפגיעה החמורה ביותר היתה הצתה בשנת 1997, שבה ניזוקו קשה הכניסה הראשית והאולם הקדמי. כיום משמש בית הכנסת, שמשתייך לזרם האורתודוכסי, את הקהילה היהודית הקטנה בוורשה.
פריס, צרפת
ידוע גם בכינויו בית הכנסת הגדול או בית הכנסת רוטשילד. נבנה בשנת 1874. בית הכנסת המרשים הזה נמצא מעבר לפינת הרחוב של הקונסיסטואר, מאחורי גלריית לפייט. מדהימה העובדה שהרשו בכלל ליהודים לבנות בית כנסת כזה גדול ומושקע ברחוב מרכזי בעיר. מדהימה עוד יותר העובדה שזהו בניין מרשים ביותר בצורתו החיצונית. האולם המרכזי שלו הוא גדול מאוד והוא בית הכנסת של האשכנזים (למרות העובדה שרוב יהודי צרפת היום הם ממוצא צפון אפריקאי). זהו אולם מפואר,עם חלונות עגולים צבעוניים ונברשות גדולות. תקרותיו מגיעות עד לגובה של 26 מטרים. נוסף לאולם זה יש גם אולם קטן יותר לספרדים, ובקומה השנייה אולם מיוחד ליהודי מצרים. יש אולם קטן מיוחד לחתונות, ארכיון וספריה, חדרי לימוד וגם כסאות אליהו מפוארים לבריתות. בקיצור, מכלול המכיל כל מה שנפש יהודי משתוקקת אליו. בכניסה לוחות זכרון להרוגי מלחמות העולם. בית הכנסת נשמר בקפדנות רבה על ידי אנשי בטחון מקומיים וישראלים.
בית הכנסת ויקטואר
ירוואן, ארמניה
ידיעות שונות מעידות על קשר יהודי בארמניה החל מהמאה השישית לפני הספירה. ידיעות נוספות מצביעות על קשרים בין הורדוס לבין ארמניה, ועל קיומם של יהודים שם בתקופתו. גם ההתפשטות המהירה של הנצרות בארמניה במאה הרביעית מעידה על קיומו של יישוב יהודי גדול שם, שהרי בדרך כלל היתה התעמולה הנוצרית פותחת בפעולותיה רק במקומות שהיה בהם יישוב יהודי ניכר. אבל הקהילה הזאת נידלדלה, ודי נעלמה כבר במאות
15-14. מאז אין ידיעות על קהילה יהודית אותנטית. מעט היהודים שחיים היום בירוואן הגיעו בעיקר מרוסיה. בית הכנסת הוא בית פרטי בן שלוש קומות, שקנו חב"ד והוא בבעלותם ובשליטתם. מבחוץ הוא נראה כבית מגורים רגיל. הקומות הראשונה והשניה מוקדשות למשרדים וחדרי לימוד, ובית הכנסת נמצא בקומה השלישית, ונראה כמו מה שהוא: דירה שהוסבה לצורך תפילה. מעט יהודים מגיעים אפילו בימים הנוראים ויום כיפור. וכל החיזיון עצוב משהו.
הוואנה, קובה
ברחוב 23 בהוואנה יש בית כנסת, אחד משלשה בתי כנסת בהוואנה. בית הכנסת הזה נקרא "שלום ישראל" והוא רפורמי: נשים וגברים מתפללים בו יחד. בנות ובנים עומדים על הבמה ומבצעים שירים ישראליים, תפילת כניסת השבת ביום שיש דומה יותר לקבלת שבת בקיבוץ מאשר לתפילה יהודית מסורתית: המקהלה המעורבת שרה "עוף גוזל", קוראים קטעי ספרות. בחורה חבושה כיפה מברכת על הבמה. באולם קהל מעורב, רובם צעירים, הרבה ילדים. חוויה קצת מוזרה בקובה הקומוניסטית ושוב נוכחנו לדעת שהקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך