טיול בסלובניה (2) בנוף הפתוח

מדינה קטנה, חלק מיוגוסלביה לשעבר. כל הדברים הטובים ביוגוסלביה – נאספו בה. נופים מגוונים, תופעות טבע מופלאות, יופי עוצר נשימה, ובעיקר אנשים טובים ונעימים. מזלה הגדול של סלובניה הוא, שהיא, לעומת המדינות האחרות שהרכיבו את יוגוסלביה באופן מלאכותי תחת שרביטו של המנהיג השנוי במחלוקת טיטו (קרואטיה, סרביה, מונטנגרו, מקדוניה ובוסניה-הרצגובינה), הומוגנית מאוד. 90% מתושביה סלובנים וקתולים. כך שהבעיה העיקרית של מאבקי קבוצות מיעוטים נמנעה ממנה. הרושם העיקרי שמקבל המבקר הוא של שקט, שלווה, שגשוג ושמחה. במקום בו נושקים האלפים לחופי הים האדריאטי תוכלו ליהנות מנופים מגוונים – הרים נישאים, אגמים מקסימים, נהרות, מפלים, כפרים ציוריים, מערות קארסט וחופי ים שטופי שמש. אם תרצו להתרחק מעט מהמוני התיירים הגודשים בקיץ את אזור בלד-בוהין הפופולרי והמקסים, סעו מעט מזרחה לשמורת לוגרסקה דולינה, שם יד אדם טרם קילקלה את נוף האלפים הנפלא. כבישים צרים יוליכו אתכם בינות לכפרים ובתי חווה עמוסי פרחים בשלל צבעים. חגיגה לעיניים. ולא פחות חשוב – המקומיים חביבים ומסבירי פנים לתייר.

לטייל בסלובניה

שקופיה לוקה Skofja Loka

מערבית ללובליאנה – עשרים וחמש דקות נסיעה. עיירה עתיקה, ציורית ומקסימה ששמרה על צביונה הימי-בניימי משנת 973 לספירה שבה הוקמה, והיא אחת משלוש הערים העתיקות השמורות של סלובניה. השתיים האחרות הן פיראן ופטוי. היא נחשבת לאחת הפנינים התיירותיות של סלובניה, ולכן אסור לוותר עליה. העיר יושבת על נחל סורה (Sora) באמצע הדרך בין לובליאנה לאגם בלד. שמה הנוכחי ניתן לה בימי הביניים, כשהעיר ניתנה במתנה לבישוף אברהם מפרייסינג שבבוואריה על ידי הקיסר הגרמני, ופירוש השם הוא: "השטח על יד הנהר השייך לבישוף". זאת גם היתה התקופה שבה היתה שקופיה לוקה מרכז מסחרי חשוב, וכדי להגן עליה בנו סביבה במאה ה-14 חומה, שחלקים ממנה נשתמרו עד היום.

המקום ניתן על ידי מלך גרמניה לבישוף מבוואריה בשנת 973, והבישופים שלטו בה מעל 800 שנה. רק מ-1808 היא עברה לידי בית הבסבורג. כבר ב-1274 מוזכרת שקופיה לוקה בתעודות כעיר. היא התפתחה כמרכז מסחרי חשוב בעיקר בשל מרבצי הברזל שבסביבתה, אך הצטיינה גם במסחר בפרוות וכותנה. החומה, שנבנתה במאה ה-14, נועדה בעיקר להגן עליה מהתקפות של שליטים שחמדו את עושרה. העיר סבלה מהתקפות רבות, בעיקר במאה ה-15, שבה תקפו אותה התורכים כמה פעמים וגרמו בה להרס. כדי להשלים את התמונה באה רעידת האדמה הגדולה במאה ה-16 ובעקבותיה שריפות גדולות. רק במאה ה-19, כשבית הבסבורג שלטו באזור, שיקמו אותה, שיחזרו אותה וחזרו לטפח אותה בגלל מיקומה החשוב.
חזיתות בתי הבורגנים העשירים מהמאה ה-16 הם שנתנו לה את שמה "עיר הבתים המצוירים". החלק העתיק של העיר נשמר כיום כאזור מוגן וחל איסור לעשות כל שינוי בחזיתות הבתים. בתקופת הזוהר של ימי הביניים המאוחרים היתה העיר השוקקת מוקד לפעילותם של בעלי מלאכה ואומנים רבים: נפחים, חייטים, ציירים, כדרים, אורגים ועוד.

מבנים רבים מציגים היטב את הסגנון הגותי. מעניין הוא בנין העיריה בן שלוש הקומות. כנסיית ג'יימס הקדוש אף היא דוגמא לבניה גותית. היא נבנתה במאה ה-13, יש בה מזבח משיש מ-1700, דבר נדיר בתקופה בה נהגו לבנות מזבחות מעץ. בכנסיה תמונות של הבישופים, קדושים ואנשי העמל שתרמו לבניה. מעבר לכנסיה בית הכמרים מהמאה ה- 16.
מצודת העיר בולטת ושולטת על העיר העתיקה. המצודה נבנתה בתחילת המאה ה-13, נהרסה ברעידת אדמה ונבנתה מחדש באמצע המאה ה-16. כיום משמשת המצודה כמוזיאון העיר.

בניין בשקופיה לוקה

בניין בשקופיה לוקה

 העיירה בלד Bled

בלד נמצאת כ-45 ק"מ צפונית-מערבית ללובליאנה. אוטובוסים יוצאים מלובליאנה לבלד בכל שעה עגולה ומהווים תחבורה נוחה ביותר.

עיירת הנופש בלד יושבת לצידו המזרחי של אגם בלד.

העיירה בלד לחוף האגם
זוהי עיירה שכל הווייתה תיירות ונופש, ולכן יש בה כל השירותים שתייר צריך ורוצה. ראשיתה בימי הביניים, כשעולים לרגל נהרו ובאו אל הכנסיה שעל האי בלד ונזקקו לשירותים. במאות ה-17 וה-18 איימו על המקום כל מיני יזמים שרצו לייבש את האגם הקטן לצרכי נדל"ן וחקלאות. האגם ניצל בעיקר בזכותו של רופא שוויצרי בשם ארנולד ריקלי (Arnold Rikli), שהיה ראשון ההוגים של רעיון תיירות המרפא והבריאות. הוא היה חלוץ במובנים רבים: פתח במקום מרפאה לריפוי טבעי שהציעה טיפולים הכוללים רחצה במעיינות מרפא, שחייה, טיולים רגליים, כל מה שהיום כל כך אופנתי, ועד לימיו של ריקלי לא היה ידוע כלל. כדי שיבואו מתרפאים טרח גם על פיתוח העיירה, דאג למגוון של מקומות לינה, המתאימים לכל כיס, ואפילו התקין מסלולי הליכה נוחים. העיירה יודעת עד היום להעריך את מפעלו הראשוני, ושמו מונצח בכל מקום אפשרי בעיירה. יש אומרים שמי שבילה בבלד ולא טעם מעוגות הקרם-שניט המפורסמות שלה, כאילו לא היה שם.

הצבי הקטלני

לחופו של אגם בלד, בצידה של העיירה, ניצב פסל ברונזה של צבי, שכל המבקרים מרבים להצטלם על ידו ולגעת בו, עד שהברונזה קיבלה גוון מוזהב במקומות שמרבים לגעת בהם. בצבי הזה קשורה אגדה מקומים אכזרית משהו: מעשה בנערה יפה שעלם צעיר היה מאוהב בה נואשות. היא ביקשה ממנו ללכת ולקטוף על פיסגת ההר שעל יד האגם את פרח החיים. כולם ידעו מכבר שהפרח הזה שייך לצבי ההרים הקטלני ובן האלמוות. הצעיר המאוהב לא חשב פעמיים, יצא לדרך, שם ידו על הפרח, ומיד הופיע לידו צבי ההרים ודחף אותו אל מותו. לא נעים… לא רחוק משם ניצבת אנדרטה לזכר שלושת המטפסים הראשונים שטיפסו אל פיסגת הטריגלאב, וזוהי לא אגדה אלא מציאות.

 אגם בלד Bled

אגם בלד נמצא בלב האיזור ההררי של האלפים היוליאניים, 26 ק"מ מהעיר בלד.

הוא שוכן בדיוק בין האלפים היוליאניים לבין אגן לובליאנה, וממנו מתחיל הפארק הלאומי טריגלאב. זהו אגם שנוצר על ידי קרחון שנכלא בין ההרים, ובחורף הוא קפוא ואפשר להחליק עליו. במרכז האגם אי ועליו כנסיה קטנה על שם יוחנן המטביל. אפשר למצוא כאן שיט באגם בסירת משוטים, מסלולי הליכה של הקפת האגם (כ-6 ק"מ), רכיבה על אופנים מסביב לאגם, ומשחק מיני גולף. אורכו בערך שני ק"מ ורוחבו 1,300 מטרים, עומקו המרבי 30 מטרים, וטמפרטורת המים היא 19 מעלות ביולי, ומינוס 2 מעלות בינואר. למרות קוטנו הוא נחשב לאטרקציה התיירותית הראשונה במעלה בסלובניה. מהאגם אפשר לעלות לתצפיות ממצודת בלד, טירה העומדת על צוק תלול, ומשקיפה על האיזור כולו. לצידו של האגם שוכנת עיירת הנופש בלד, המציעה מגוון מקומות לינה ופעילות לתיירים, כולל תיירות בריאות. מסביב לאגם עומדות כמה גבעות, ביניהן גבעת וישצה (555 מ' גובה), גבעת קוחובניצה (Kuhovnica), שגובהה 714 מ', וגבעת אוסויניצה (Osojnica). זהו מקום נחמד לטייל בו למשך כמה שעות רגועות בסביבה נופית. מיועד לכל מי שלא בעל כושר גופני גבוה, ואינו מיטיב לכת.

אפשר לערוך שיט בסירת משוטים קטנה באגם. אפשר לעגון ליד האי ולעלות עליו. חוויה לכל המשפחה, ובמיוחד לילדים שיהנו לחתור ולא ירצו לחזור. המבוגרים יהנו מהשלווה ומהנוף. ישנן מספר נקודות השכרה, הנוחה ביותר היא לחופו המערבי של האגם, שם ניתן למצוא חניה בקלות. גברת חביבה תקשקש לכם מעט בעברית, ותמורת 10 יורו הסירה שלכם לשעה, על כל שעה נוספת תשלמו 10 יורו (וסביר להניח שתשלמו כי לא תרצו לחזור). לעצלנים שביניכם, ניתן לעלות על סירה גדולה יותר עם חותר מקצועי.

אגם בלד והאי בלד

אגם בלד והאי בלד

האי בלד Blejski Otok

הסלובנים אומרים שהאי הקטנטן בלד, הנמצא בלב אגם בלד, הוא האי היחיד שברשותם. כבר מהמאה התשיעית משך המקום עולי רגל שהקימו עליו כנסיה המוקדשת למריה הקדושה. מיקומו המיוחד הוא שמעניק לו קסם וכנראה כפועל יוצא מזה – גם קדושה. מהכנסיה המקורית נותרו רק שרידים ועל ידה גם שרידי קברים. הכנסיה הנוכחית נבנתה במאה ה-14, ובמאה ה-15 הוסיפו לה מגדל פעמונים. גם במאה ה-17 דאגו לשפצה ולהרחיבה, והוסיפו לה את גרם המעלות המרשים משיש, המוביל אל הכנסיה ומונה 99 מדרגות.
יש כמה דרכים להגיע אל האי. המיוחדת שבהן היא באמצעות סירות מעניינות דמויות גונדולות, סירות פלטנה, המופעלות על ידי מקומיים, והן גם אמצעי התחבורה היקר ביותר (10 אירו לאדם). אבל אפשר גם לשכור סירת משוטים במזח הנמצא בחוף הדרומי של האגם בסכום דומה, ולעבוד קשה כל הדרך אל האי.
בדיוק מול האי, בצד שמול הטירה, נמצא ארמון גדול שהיה במאה ה-19 ארמון הקיץ של הקיסרים לבית הבסבורג. אז למה אתם חושבים שהמנהיג הקומוניסטי הנערץ טיטו יסתפק בפחות מכך. לטיטו היו כמה מעונות קיץ (כמו גם כמה נשים…) והאהוב עליו מכולם היה ארמון הקיץ על גדת אגם בלד.

טירת בלד Blejski Grad

כאשר אנחנו עומדים על מרפסת התצפית הגבוהה (139 מטר מעל האגם), ומביטים אל האגם והעיירה, קל להבין מדוע סירבו הבישופים של מחוז בריקסן אשר בטירול לעזוב את המקום במשך יותר מ-800 שנה. בשנת 1011 העניק הקיסר של האימפריה הרומית הקדושה, היינריך השני, את הטירה שהתנוססה על צוק גבוה מעל אגם בלד, לבישוף של בריקסן לצמיתות. הבישוף הזה כבר החזיק בשטחים שבין נהר סאווה בוהינקה לבין נהר סאווה דולינקה (שהם שני הנחלים המזינים את הגדול שבנהרות סלובניה, הסאווה), החל משנת 1004, ועכשיו נוספה לו גם הבעלות על הטירה. במאה ה-16 הרסה את הטירה רעידת אדמה חזקה והמקום שופץ ונבנה מחדש. שוב שופצה הטירה בשנות השישים של המאה ה-20, והפעם לצרכי תיירות. אנשי המקום טוענים שחלק זה של סלובניה מעולם לא נכבש בכוח צבאי כל שהוא.
בטירה שני חלקים: החלק העליון, הכולל מרפסת תצפית, חדרי מגורים וכנסיה בסגנון גותי, והחלק התחתון, שהוא החלק המגן על הטירה, הכולל חומה רומנסקית ומגדל שמירה בסגנון גותי. בטירה היום מוזיאון מעניין, שבו תצוגה הסוקרת את התפתחות ההתיישבות סביב האגם, אוסף של כלי נשק וקאפלה מרשימה מן המאה ה-11, שהשתמרו בה חלקים של ציורי קיר מעניינים: האחד מציג את הקיסר היינריך השני והשני את אשתו קוניגונדה. כן בטירה גם מסעדה, חנות מזכרות, חנות לצמחי מרפא ומרתף לייצור יין. אבל ברור שהאטרקציה העיקרית שמציעה הטירה הזאת היא המראה הבלתי נשכח הנשקף ממנה: אגם בלד הכחול שבאמצעו שוכן האי היחיד של סלובניה, האי בלד, האלפים היוליאניים הירוקים המקיפים אותו, והעיירה הציורית השוכנת למרגלותיו.

שבילים מוליכים מן העיירה אל הטירה, והנוח ביותר עולה מכיוון צפון לדרום. מאחורי האכסניה שברחוב גריסקה צ'סטה (Grajska Cesta). הטירה נמצאת כ-100 מטרים מעל האגם בלד. אפשר גם לעלות במכונית עד למגרש החניה של הטירה.

תצפית מהטירה על העיירה בלד

תצפית מהטירה על העיירה בלד

בוהיניסקה בלה Bohinjska Bela

במרחק קילומטרים ספורים מהעיר בלד נמצא כפרון קטן ושלו, ובו מספר צימרים נחמדים. המחירים נמוכים יותר מאשר בבלד, וקל יותר למצוא כאן חדר בעונה העמוסה. כמובן, המקום שקט ושליו יותר. בכפר יש סופרמרקט ומספר מסעדות. הכפר שוכן בעמק הסאוה, ויוצאים ממנו מספר שבילי הליכה.
מעל הכפר הזה כפר נוסף, יפה לטיול ולשוטטות, שבו מצוי מוזיאון מקומי קטן. מן הכפר הזה היו יוצאים האיכרים עם עדריהם בקיץ אל ההרים, ובחורף חוזרים לכפר. בזמן שהותם בהרים נהגו להכין לעצמם מאכל מקמח תירס בחלב, מאכל מקומי. על יד המוזיאון הקטן יש מסעדה המכינה את המאכל המקומי הזה. תיירים וטיילים מוזמנים לשבת אל שולחנות קטנים עטויי מפות משובצות, ולטעום את טעם המקום, שהוא טעים בהחלט.

קניון וינטגאר

קניון וינטגאר

קניון וינטגאר Vintgar

כעשר דקות נסיעה מבלד נמצא אחד ממראות הטבע היפים של סלובניה. כגודל יופיו כן רבה הנהירה אליו, ומסלול ההליכה שלו עמוס מטיילים, אלה הולכים, אלה באים, והשביל צר מאד מאד…
וינטגאר הוא קניון מצוקי שיצר נחל רדובנה (Radovna). מגיעים לכפר הקטן וינטגאר, שכל קיומו תלוי בקניון הזה, ויוצאים לדרך. מסלול ההליכה, שאורכו 1,600 מטרים, הוא שביל עץ צר תלוי וצמוד לקירותיו הזקופים של הקניון, וחוצה את הנחל מפעם לפעם. הכל ירוק, מטפטף ומרהיב מאוד. החלק הראשון של הקניון הוא גם היפה יותר: קניון צר מאוד שקירותיו זקופים ומלאים צמחיה סבוכה. בנקודת האמצע, פחות או יותר, במקום שבו הקניון מתרחב ונפתח, יש פינה קטנה ובה ספסלים, שולחן, וטבלת זיכרון צמודה למצוק, ובה רשומים שמות האנשים שגילו את הקניון ודאגו לפיתוחו ולפירסומו. המתקשים בהליכה יכולים להסתפק במחצית הראשונה ולחזור כלעומת שבאו. אלה שרוצים תמיד להגיע עד הסוף ימשיכו בקניון רחב ופתוח, עד שיגיעו למפל שום (Sum), שהוא סוף הדרך, ויצפו עליו. ומשם – כל הדרך חזרה. זמן הליכה משוער כשעתיים הלוך חזור.
אופציה נוספת, למי ששבע מההמולה בקניון ורוצה לעשות את דרכו חזרה בדרך שונה – לצאת בקצה הקניון וללכת שמאלה (מזרחה) לפי השילוט "Katarina". לאחר כ-45 דקות של הליכה ביער תגיעו לקפלת קתרין הקדושה (chapel of St Catherine) מעל הכפר זסיפ (Zasip), ובה ספסלים, גן משחקים ותצפית מרשימה על כל העמק עד טירת בלד. כאן הדרך מתפצלת לשניים -הליכה קלה של עוד 45 דקות, עם תצפית לכל אורכה, תחזיר אותכם למגרש החניה של וינטגאר. האפשרות השניה היא לרדת דרך Zasip ישירות לטירת בלד, הליכה רגועה של כשעה בירידה (יש שילוט), בדרך תוכלו לראות גינות ירק מושקעות כמעט ליד כל בית.

קניון וינטגאר

קניון וינטגאר

מערת פוסטוינה Postojnska jama

המערה הגדולה ביותר בסלובניה נמצאת ליד העיירה פוסטוינה כ-50 ק"מ דרום-מערבית לליובליאנה. המערה נוצרה על ידי נהר פיבקה Pivka שחתר בסלע הגיר ועיצב את הנטיפים והזקיפים הרבים שבה. אורכה למעלה מ-20 ק"מ. מערת הנטיפים בה מספר המבקרים הגדול ביותר באירופה. במשך 190 השנים שהמערה פתוחה לקהל ביקרו בה למעלה מ-31 מיליון איש.
יש עדויות ארכיאולוגיות כי המערה הייתה מוכרת לאנשים שחיו בתקופות הקרחונים ושימשה להם מקום מסתור. מבקרים שונים ביקרו בה בימי הביניים אך היא נפתחה לציבור רק ב-1809.

אור בקצה מהערה

אור בקצה מהערה

המערה תוארה לראשונה במאה ה-17 על ידי וולווסור (Valvasor). אזור חדש של המערה התגלה במקרה ב-1818 על ידי צ'ץ' (Čeč) כאשר הכין את החלק הידוע של המערה לקראת ביקור של פרנץ הראשון קיסר אוסטריה. ב-1819 נפתחו המערות לציבור, וצ'ץ' היה למדריך התיירים הרשמי הראשון במערות. ב-1884, עוד בטרם הגיע חשמל לבירה לובליאנה, הותקנה במערה תאורה חשמלית. ב-1872 החלה לפעול במערה רכבת תיירים המאפשרת למבקרים להגיע לאולמות בלב המערה. בתחילה רכבת התיירים נדחפה בצורה ידנית, אך בתחילת המאה ה-20 היא הוחלפה בהנעה באמצעות קטר גז. לאחר 1945 הוחלף קטר הגז בקטר חשמלי. הרכבת נוסעת סמוך מאוד לתקרה ולקירות וצריך לשמור את הידיים ואת הראש בתוכה. 5.3 ק"מ מהמערה פתוחים לביקור הקהל ובמקום מועברים סיורים מודרכים הנמשכים שעה וחצי. הטמפרטורה במערה קבועה בין 8 ל-10 מעלות צלזיוס, לכן רצוי להצטייד בלבוש חם. המערה היא בית גידול למין אנדמי של פרוטאוס, הידוע בכינויו "הדג האנושי" ואשר מופיע בלוגו האתר.

מערת פויסטוניה

ביציאה ממערת פוסטוניה

 

טירת פרדיאמה Predjamski Grad

במאה ה-13 חי על פי המסורת באזור ההררי של האלפים הדינאריים מין גיבור חצי אגדתי ששמו היה אראסמוס מפרדיאמה. הוא בנה לו טירה בתוך ההר, בין הסלעים, מעל מערות קרסטיות ומעיין קרסטי, מקום שאי אפשר לכבוש אותו, ומן הטירה הזאת היה יוצא לשדוד סוחרים עשירים שעברו על דרך המסחר הראשית. אבל אל תטעו בו, באראסמוס, הוא לא שדד ממניעים של תאוות בצע, אלא ממניעים הומניטריים, הוא שדד את העשירים וחילק לעניים (כנראה כל עם רוצה שיהיה לו רובין הוד משלו). הקיסר של האימפריה הרומית הקדושה, שישב באוסטריה ושלט גם בסלובניה, לא יכול היה לתת למפגע הזה להימשך, ושלח צבא חמוש היטב לכבוש את הטירה ולמגר את השודד. הצבא כלל מלבד גדודים מאומנים גם מכונות מצור, ובעיקר קטפולטות כדי להרוס את הטירה. הם צרו על הטירה זמן ממושך. לפי חשבונם לוחמי הטירה כבר היו צריכים לגווע ברעב מזמן. וראה זה פלא: אספקת המזון והתחמושת לא רק שלא אזלה, אלא התגברה. החידה נפתרה כרגיל בעזרת משתף פעולה מתוך הטירה, אחד המשרתים שהתגנב אל הצרים וגילה את אזנם שהטירה יושבת על מערה קרסטית, שיש לה פתח נוסף מעבר להר, ומבעד לפתח זה מגיעה כל האספקה. המשרת גם גילה את אזנו של המפקד האוסטרי את מיקומו המדוייק של… בית השימוש הקטן שבו גם אראסמוס יושב לעשות את צרכיו. כיוון מדוייק של הקטפולטה לעבר המקום המיועד בשעה המשוערת, חיסל את השודד האציל.
הטירה נמצאת תשעה ק"מ צפון-מערבית למערת פוסטוינה. היא שימשה מאז בידי מושלים שונים, עד שהגיעה לידיה של ממשלת סלובניה, שהפכה אותה לאתר תיירות ולמוזיאון. הטירה היא מראה מופלא מאין כמוהו, בת ארבע קומות, בנויה ממש לתוך הצוק שגובהו 123 מטרים. על פי המחקר נבנתה במאה ה-16, על שרידי מבנה בן המאה ה-12. מתחת לטירה נמצאת מערת פריאדמה שאיפשרה לגיבורים להחזיק מעמד. אפשר לסייר גם בה, אבל היא לא ממש בנוייה לתיירות, ואפשר להיכנס לתוכה רק עם פנסים, וללכת בה בערך קילומטר אחד מתוך שבעה.

טירת

טירת פרדיאמה

פירן על הים

פיראן על הים

פיראן Piran

העיר הקטנה (למעלה מ-5,500 תושבים) נחשבת לעיר היפה ביותר של החוף הסלובני, ולאחת משלוש הערים הימי-בינימיות השמורות ביותר בסלובניה, נוסף על שקופיה לוקה ופטוי. זוהי עיירה ציורית עם בנייה בניחוח ונציאני, גותי וערבי. יושבת על לשון יבשה צרה בפינה המערבית ביותר של החוף הסלובני. מקור השם פיראן (או פיראנו כפי שיש מי המכנים אותה) הוא במילה היוונית פיר שמשמעותה אש. בתקופה ההלניסטית שימשה פיראן נמל, ותושביה הדליקו אש על חופה בלילות, כדי להאיר לספינות העושות דרכן אליה. במלים אחרות, היא היתה המגדלור של החוף הסלובני. בימי הביניים שלטה על העיר המעצמה הימית הגדולה של ונציה, והעיר שגשגה בעיקר בזכות המלח שנכרה בסביבתה. השלטון הוונציאני השאיר את חותמו הניכר בסגנון הבניה ובסמלה של ונציה – האריה המכונף, שאפשר לפגוש אותו עד היום במקומות מרכזיים בעיר.

תהלוכה דתית בכיכר המרכזית של פיראן

תהלוכה דתית בכיכר המרכזית של פיראן

כשמתקרבים לעיר מרחוק ויורדים אליה, כבר אפשר להתרשם מיופיה ומגגותיה האדומים, אבל כדאי לשים לב לבריכות המלח שעדיין מוחזקות בכניסה לעיר. פעם מוצר הסחר העיקרי של העיר – היום מוחזק בתור תחביב של כמה מאזרחיה, שממשיכים לייצר מלח בדרכים העתיקות. כדאי להגיע עם הרכב (או ברגל) ישירות אל טירת פיראן הצופה על העיר. אפשר לעלות אל ראש הטירה במעלות תלולות ולצפות אל העיר ממרומיה, ואז רואים היטב את צורת המשולש הקטן, לשון היבשה הצרה החודרת אל הים ועליה מצטופפת העיר העתיקה על גגותיה האדומים וסימטאותיה הצרות והמפותלות. משם ברגל (רק ברגל אפשר לטייל בעיר הזעירה הזאת) יורדים אל כיכר העיריה, או ליתר דיוק כיכר טרטיני (Tartinijev Trg). ג'וזפה טרטיני היה מלחין וכנר בן המאה ה-18 ובן העיר, האישיות הדגולה ביותר שיצאה מן העיר, ולכן חלקו לו את הכבוד, קראו על שמו את הכיכר הראשית והציבו את פסלו במרכזה. סביב הכיכר המבנים המרכזיים של העיר: בית העיריה שבחזיתו מתנוסס סמל האריה המכונף של ונציה, בית המשפט, הספריה הציבורית – כולם מבנים יפים שחותם איטלקי ברור טבוע בהם. מהכיכר עולים במעלה גבעה נישאה אל כנסיית סנט ג'ורג'. גם מכלול הכנסיה בנוי בסגנון איטלקי והוא כולל כנסיה, מגדל פעמונים ובפטיסטריום (ביתן הטבילה) כנהוג באיטליה.
משם כדאי לרדת ולשוטט בסמטאות העיר העתיקה עד לקצה לשון היבשה. תגלו בדרככם כמה פנינים כגון כיכר מאיה (Maja Trg), שבה שתי בארות מעוטרות על במת אבן , ועל ידה את כיכר היהודים (Zidovski Trg), עדות אילמת לקיומה של קהילה יהודית קטנה בימי הביניים. בקצה לשון היבשה ניצב מגדלור ולידו כנסיה. אין בעיר חוף רחצה של ממש, אלא פה ושם משטחי בטון שעליהם רובצים המשתזפים למיניהם, אבל היא גדושה בבתי מלון ובבתי קפה ומסעדות לרוב, בדיוק כמו שהיא גדושה בתיירים. סוד שנרמז בלשכת המודיעין לתיירים הנמצאת בכיכר טרטיני הוא, שאין בעיר שירותים ציבוריים, אבל אפשר להיכנס חופשי למסעדות ולבתי קפה לצורך זה "כי הם כבר רגילים לזה".
עוד אטרקציה הוא המוזיאון הימי של פיראן, הניצב ברחוב הראשי המוביל אל הכיכר. המוזיאון שוכן בבניין בן המאה ה-17 ובו דגמים ושרידים שונים המציגים את ההיסטוריה הימית של סלובניה.

מידע חשוב לבעלי הרכב: בכניסה לעיר קונים כרטיס חניה, ורק בעזרתו ניתן להיכנס לעיר ולהחנות בכל מקום. יש כאלה (והרבה), שלא משלמים, מחנים את הרכב בחוץ, ולוקחים מיניבוס אל מרכז העיר.

הכיכר המרכזית של פיראן, תהלוכה דתית

הכיכר המרכזית של פיראן, תהלוכה דתית

השאר תגובה