מרוקו – מסע בעקבות הזמן ט

פרק ט

מרוקו – עובדות והתמצאות

 

לִי זְ'וְואזְ' פְדְּלָאם אִי טְלְּאק פְנְהָּאר.

המתחתן בחושך פתאום, סופו שיתגרש באור יום.

תקנה חתול בשק, דבר שבוחרים בלילה, באור יום מתגלה פגמו)

                                                                                        פתגם השגור בפי יהודי מרוקו

 

מרוקו – אַלְמַמְלַכַּה אלְמַעְ'רִבִּיַּה, المملكة المغربية (הממלכה המערבית), או לחלופין אַלמַגרִבּ,    المغرب (המערב), יש המכנים אותה אלמַעְ'רֶב אְלאַקְצָא, שפירושו "המערב הקיצון (הרחוק)". היא ממלכה בקצה הצפון-מערבי של יבשת אפריקה. מצפון היא גובלת ביים התיכון, בסאוטה, במלילה ובמצר גיברלטר, במערבה באוקיינוס האטלנטי, במזרחה באלג'יריה ובדרומה בסהרה המערבית. השם מרוקו בשאר השפות מקורו בשם הבירה הקודמת של מרוקו – מַראכֶּש – "ארץ האלים" בשפה הברברית (מרקש =   מוֹרוֹקֶש = מוֹרוֹקו = מרוקו).

מרוקו היא המדינה הערבית הרביעית בגודלה, אחרי מצרים, סודאן ואלג'יריה.

רוב אוכלוסיית מרוקו מתגוררת מערבית לרכס הרי האטלס, אזור המבודד על ידי רכס ההרים ממדבר סהרה.

 

ערים גדולות ומפורסמות במדינה הן:

* טַנְגִ'יר – בה יש נמל חשוב המקשר בין מרוקו לספרד, מתגוררים בה כ-850 אלף תושבים.

*תטוואן – מתגוררים בה כ-800 אלף תושבים.

*אוּגְ'דָה וסביבתה –  מתגוררים בה כמיליון תושבים.

*קניטרה – מתגוררים בה כ-850 אלף תושבים.

* קַזַבְּלַנְקָה (דָאר אַלְבִּידָ'ה) –  מרכז המסחר והתעשייה במרוקו וכן נמל חשוב, מתגוררים בה כחמישה מיליון תושבים.

* רַבָּאט – בה מרוכזים כל משרדי הממשלה והממשל, מתגוררים בה כ-1.6 מיליון תושבים (באזור רַבָּאט וסלה ומקומות אחרים, כ-1.9 מיליון תושבים).

*אגדיר והסביבה – מתגוררים בה כ-750 אלף תושבים.

*לעיון – מתגוררים בה כ-150 אלף תושבים.

* פַאס – העיר החשובה ביותר לעם הערבי במרוקו ובה המרכז הדתי של המדינה, מתגוררים בה כ-1.8 מיליון תושבים.

* מַרַאכֶּש – אתר תיירותי חשוב מאוד, באזור מתגוררים השבטים הבֶּרְבֶּרִים, מתגוררים בה כשני מיליון תושבים.

* מֶכְּנָאס – מתגוררים בה כ-800 אלף תושבים.

 

שטח מרוקו: 446,550 קמ"ר (מקום 56 בעולם).

שטח הסהרה המערבית: 266,000 קמ"ר (הסהרה בשליטת מרוקו משנת 1976).

סה"כ שטח מרוקו כולל הסהרה המערבית: 712,500 קמ"ר.

אוכלוסיית מרוקו: כ-32.7 מיליון נפש (נתון נכון לשנת 2005 ומקום 36 בעולם). כמו כן חיים במדינה כ-100,000 תושבים שאינם אזרחי המדינה אלא עובדים בה בלבד ללא אזרחות, רובם תושבי צרפת וספרד. ממרוקו מהגרים הרבה מרוקנים לאירופה, מונים כחמישה מיליון מהגרים. יותר מחצי מיליון מרוקנים עובדים במדינות אירופה וכ-30% מהם עובדים באיטליה.

אוכלוסיית הסהרה המערבית: 267,000 נפש (לשנת 2004).

שטח מדבר הסהרה: מעל 8 מיליון קמ"ר.

אוכלוסיית מדבר הסהרה: 2.5 מיליון נפש, והוא מחולק בין 11 מדינות.
בירת מרוקו: רַבָּאט.

חסות צרפתית: 30.03.1912 – 2.3.1956

עצמאות: 18.11.1956.

מרוקו הצטרפה לליגה הערבית בשנת 1958 והיא חברה באו"ם.

מרוקו מחולקת ל-37 מחוזות (פרובינציות, כולל שני מחוזות עיר: רַבָּאט וקַזַבְּלַנְקָה, (לא כולל ארבעת מחוזות הסהרה המערבית).

גבולות: אלג'יריה במזרח, סהרה המערבית בדרום (בשליטת מרוקו), שני שטחי שלטון ספרדי (מְלִילְיָה וסֶאוּטָה) בצפון ובמיצר גִיבְּרַלְטַר, אשר מפריד בינה לבין ספרד.

תושבים: 60 % מוסלמים סונים, 38 % בֶּרְבֶּרִים שאוסלמו, שני אחוז תושבי חוץ ואחרים כולל יהודים.

שפות: ערבית היא השפה הרשמית, וכן מדברים כאן ניבים בֶּרְבֶּרִים, צרפתית, ספרדית ואנגלית. השפה המרוקנית (דאריג'ה – לשון רגילה) נשמעת אחרת לגמרי מהערבית המדוברת של המזרח התיכון, וניבים בֶּרְבֶּרִים רבים מדוברים בפנים הארץ, בייחוד בהרים.
דת: אסלאם (99% מהתושבים הם מוסלמים סונים)
משטר: רפובליקה מלוכנית (מונרכיה חוקתית), ולמלך סמכויות שלטון נרחבות. המוסד המחוקק מורכב משני בתים: האחד בית נבחרים ובו 325 צירים אשר נבחרים אחת לשש שנים, ואילו השני הינו בית יועצים אשר נבחרים אחת לתשע שנים. החוקה שאושרה בשנת 1970 במשאל עם, מגדירה את מרוקו כממלכה, שהמלוכה בה עוברת בירושה.

מלך: המלך מוחמד השישי מ-29 ביולי 1999, הוא בנו של חסן השני ונכדו של מוחמד החמישי. בילדותו התחנך במרוקו ולאחר מכן בצרפת. כשהיה בן 16 הוכתר ליורש העצר, זאת לאחר שאביו שינה את החוק אשר הגביל את גילו של היורש ל-18 שנה. בשנת 1993 הגיש יורש העצר הצעיר את עבודתו, "יחסי המגרב עם הקהילה האירופאית המשותפת", והוענק לו תואר דוקטור במשפטים מטעם אוניברסיטת ניס. במקביל עבר הכשרה צבאית ובשנת 1994 מונה לדרגת גנרל (אלוף) והופקד על התיאום בין זרועות הצבא. במרץ 2002 התחתן מוחמד שנחשב לרווק מושבע, עם סלמה בנאני בת ה-24, מהנדסת מחשבים מהמעמד הבינוני במרוקו.

מלך בלי גבולות: לפי חוקת מרוקו, המלך חייב להיות ממין זכר. הוא ראש המדינה, והוא הממנה את ראש הממשלה ואת הקבינט. יש לו זכות להטיל וטו על חוקים, ומוקנית לו אף הסמכות לבטל את החוקה.

כוחות ביטחון ותקציב: כוחות הביטחון מונים כ-320 אלף איש, הכוללים פלוגות משמר המלך, הצבא והמשטרה.

משטרה: המשטרה ממונה על ביטחון פנים, התנועה והמעברים מאזור לאזור וכניסה ויציאה ממרוקו. ישנם שלושה סוגי משטרה: 1. המרכזית ושוטריה לבושים בכחול ומצויידים בנשק.

2. הג'נדרמייה, לבושים כמו חיילים והם מצוידים באלות ומשרוקיות בלבד ומבצעים משימות אזרחיות. 3. משטרת תנועה הלבושים באפור. בממוצע שוטר מרוויח בסביבות כאלף דרהם (125$) לחודש ומכאן נובעת תופעת ה"בקשיש", עוד הכנסה על מנת להתקיים.

חינוך: בשנת 1956 (לאחר שלטון הפרוטקטורט הצרפתי) עמד שיעור הבערות 69.5% מכלל האוכלוסייה (55.2% מהגברים ו-78% מהנשים). במרץ 1989 השקיע הבנק העולמי 83 מיליון דולר בפיתוח החינוך הכפרי. ברוב בתי הספר היסודיים מלמדים צרפתית החל מכיתה ג ומלמדים גם אנגלית בכיתות גבוהות יותר. משכורתו של מורה הממוצעת כ-350 דולר. מטפלת יכולה להגיע ל- 500 דרהם לחודש (65$).

אוניברסיטאות: במרוקו ישנן שבע אוניברסיטאות (פַאס (2), קזבלנקה, רבאט, מראכש, איפראן ואוּגְ'דָה) שבהן לומדים כ-140 אלף סטודנטים. בנוסף יש 24 מכללות ומכונים להשכלה גבוהה.

בריאות: שיעור פטירת תינוקות שעמד על 160 לכל 1000 לידות בשנת 1953, ירד ל-15 בשנת 1989 (בארצות מפותחות השיעור הוא בין 5- 9 פטירות לכל 1000.

תוחלת החיים: תוחלת החיים עלתה מממוצע גיל 53 בשנת 1978 ל-63 בשנת 1990, כיום: גברים – 68 ונשים – 73  (בארצות מפותחות מגיעים ל-78 +).
הדגל: הדגל בעל רקע אדום ובמרכזו כוכב מחומש חלול בצבע ירוק. אדום הוא הצבע המסורתי של מרוקו מהמאה ה-16, שמסמל את קשר הדם בין משפחת המלוכה ובין הנביא מוחמד, אך יש אומרים שהכוונה היא: "בדם נפדה את ארצנו", כלומר למאבק המרוקנים בצרפתים עד לעצמאות. הכוכב החלול הירוק, האמור לתאר את חותם המלך שלמה – מלך יהודה וישראל, נוסף מאוחר יותר לדגל. יש אומרים שחמש הצלעות של "חותם שלמה" יש להם זיקה למלך הראשון מוחמד החמישי. סברה אחרת אומרת שהמחומש על שם חמש המצוות העיקריות של האסלאם.

הסמל:  הוא שלט אבירים שבחלקו התחתון מצויר "חותם שלמה" בצבע ירוק על רקע אדום, במרכז השלט מצוירים הרי האטלס ומאחוריהם זורחת השמש. מעל שלט האבירים מצויר כתר המסמל את בית המלוכה. משני צידי הסמל שני אריות תומכים. מתחת לסמל, על רצועת קלף ציטוט מהקוראן: "אם אתה תעזור לאל, האל יעזור לך" (סורה 47).

כלכלה ותיירות: כלכלתה של מרוקו אופיינית לכלכלת מדינות מתפתחות, שקצב גידול האוכלוסייה בהן מהיר והן מתבססות על משק חקלאי. מלבד החקלאות באות הכנסותיה של מרוקו ממחצבים ומכרות (בעיקר פוספטים), מתעשייה ותיירות, כאשר משנה לשנה כמות התיירים הולכת ועולה וכיום האומדן מגיע בין ארבעה לחמישה מיליון תיירים מבקרים במרוקו מידי שנה. כמו כן, רבים מתושביה עוסקים בעבודת חוץ, תופעה שרווחת מאוד לאחר איחוד אירופה והצטרפות מרוקו לשוק האירופי המשותף. תופעה חדשה שהולכת ומתרחבת, היא הקמת "ריאדים", כלומר הפיכת בתי חצרים עתיקים לבתי מלון זולים ולמקומות הסעדה על ידי משקיעים זרים וביניהם גם ישראלים. יותר מחצי מיליון מרוקנים עובדים במדינות אירופה בתעשייה, בשירותים שונים ובבניין. הם מהווים מקור חשוב בהכנסות  לאוצר המדינה. ההכנסה הלאומית עומדת היום על כ-200 דולר לנפש בממוצע שנתי. תוצר מקומי גולמי לשנת 2005 עמד על 138 מיליון $, ותמ"ג לנפש על 4,217 $. האינפלציה: שישה אחוזים וצמיחה שנתית: 6.8 אחוז.

סחר חוץ: היצוא מורכב בעיקר מפוספט, דשנים, מתכות, הדרים, ירקות, פירות ודגים. היבוא כולל נפט, דגנים, כלי רכב, ציוד חקלאי, ציוד תעשייתי, מכשירי חשמל, ציוד אלקטרוני, כימיקלים, תרופות, מוצרי מזון וציוד צבאי. סחר החוץ מתנהל בעיקר עם צרפת, ספרד, גרמניה, איטליה וארה"ב.

תעשייה: עובדי התעשייה (10% מכוח העבודה) עוסקים בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית, בייצור מוצרי מזון, ביגוד, זיקוק מתכות, הרכבת כלי רכב, ייצור כימיקלים, דשנים, מוצרי עץ, נייר, שטיחים וחומרי בניין.

חקלאות: כמחצית מאוכלוסיית מרוקו מתגוררת באזורים חקלאיים. כ-40% מהם עוסקים בחקלאות ודיג. החקלאות מספקת כ-90% מהמזון הנצרך וכ-50% מן היצוא. החיטה והשעורה תופסות את מרבית השטח המעובד ובשאר השטח מגדלים: זיתים, תמרים, גפנים, קטניות, קני סוכר, סלק סוכר, טבק, ירקות ומספוא. מוצרי היצוא החקלאי הם הדרים (מרוקו היא יצואנית ההדרים הגדולה בעולם), שמן זית, קטניות ועגבניות. משק בעלי-החיים מבוסס על גידול עיזים, כבשים ובקר, ומהווה את עיקר תצרוכת הבשר של מרוקו.

דיג: הדגה מהווה את אחד הענפים המשגשגים. נמלי הדיג העיקריים הם בסָאפִי (אָצְפִי) ואַגָאדִיר. תעשיית הדגים מרוכזת בנמלי הדיג והיא מייצרת בעיקר שימורי סרדינים ומקרלים (הדייגים שולים למעלה מ-850,000 טון דגים בשנה) מרוקו מייצאת גם קמח דגים המשמש כדשן ומזון לבעלי חיים.

טבע: כעשרים אחוז משטחי מרוקו מכוסים ביערות. בהרים גדלים בעיקר עצי ארז אטלנטי, אשוח, אורן וערער. באזורים הנמוכים יותר צומחים עצי זית ואלון השעם. על גבול המדבר גדלים עשב החִלפָה ולענת המדבר. העץ הטיפוסי לנאות המדבר הוא דקל התמר.
בעלי החיים האופייניים למרוקו כוללים את הצבאים, את כבש הבר, המכונה "מופלון", את הפנק, הקטן בשועלים, ושלושה מיני גרבילים אנדמיים. במרוקו חיים עופות נודדים רבים, ובהם חסידות, הבונות את קניהן על גגות הבתים, פלמינגו ואנפות בקר. הודות לפעילות לשמירת הטבע אפשר עדיין לראות ביערות האטלס את מקוק גִיבְּרַלְטַר, מין של קוף. מרוקו סובלת מבעיות סביבתיות קשות, ובהן בירוא יערות ומדבור, רעיית יתר וזיהום מי תהום בשפכים גולמיים.

מרוקו היא יעד קינון מרכזי במסלולי הנדידה של ציפורים, ולאורך חופיה מקננים עופות רבים. השחף הכספי (Larus argentatus) מקנן על מצוקי החוף, בדיונות ובאיים והקורמורן המרוקאי הגדול (Phalacrocorax carbo) מקנן במקווי מים בתוככי הארץ. חופמי הגדות (Charadrius dubius)  חורף בשפכי נהרות, ולאורכו של וואד מאסה דוגרים עופות הפלמינגו המצוי (Phoenicopterus ruber) על ביציהם. המגלן המצויץ (Geronticus eremita)  שראשו אדום ובעורפו ציצית נוצות ארוכה ופרועה מקנן על גדות הנהר בצד צולל חלוד (Aythya ferina) ומינים שונים של ברווזים. בסך הכל, כ-300 מיני עופות מקננים במרוקו או נודדות בשמיה.

גיאוגרפיה: על פני מרבית שטחה של מרוקו משתרעים מערכת הרי האטלס: השלשלת הצפונית של מערכת זו, היא הרי הריף (יש אומרים שמקור השם הוא על שמו של מנהיג יהודי, ר' יעקב פריינטה), המשתרעת במקביל לחוף הים התיכון, בכיוון מזרח-מערב. שלוש השלשלות האחרות הינן האטלס התיכון, האטלס הגבוה ומול האטלס אשר חוצות את המדינה בכיוון צפון מזרח ודרום מערב. בהרים פסגות רבות מעל  3,000 מ' ומספר פסגותיו מגיעות לגובה של 4,000 מ', כאשר בין ההרים משתרעים עמקים רחבים. ממזרח להרים נמצאים שטחי מדבר שמהווים את השוליים הצפון מערביים של מדבר הסהרה. רוב אזור ההרים והשטחים שממערב להם מתנקזים לנהר מְלַאוְויָה ולים התיכון, ואילו הנהרות סֶבּוֹ, אוּם אַרַבִּיע, תֶנֶסִיפְט, סוּס, מתנקזים לאוקינוס האטלנטי, ורוב החלק המזרחי מתנקז לאגנים אטומים במדבר.

הרי האטלס: שלשלת הרים באפריקה הצפון מערבית, משתרעת מים התיכון בצפון עד מדבר סהרה בדרום, וממפרץ סִירֶטָה במזרח עד חוף האוקיאנוס האטלנטי במערב. הגבול הדרומי נמשך בקו ישר משפך ואדי דְרַאע עד העיר גָאבְּס במזרח (תוניס), אורכה 2,300 ק"מ ורוחבה 300 ק"מ.

רכס הרי הריף: ממיצר גִיבְּרַלְטַר מזרחה מקביל למישור החוף של ים תיכון, בנוי אבן חול ואבן גיר ושיא גובה הרכס 2,448 בהר תידיגין. הגבול הדרומי הוא מישור תַאזַה, מישור צר המפריד בין רכס הריף לאטלס התיכון. בציר זה נמצאות הערים מֶכְּנָאס, פַאס ואוּגְ'דָה. אזור גשום קרבתו של הרכס לים התיכון הפכה אותו למקום הגשום ביותר במרוקו, שרוב מימיו מתנקזים מערבה, אל האוקיאנוס האטלנטי,,באפיקי הנהרות סֶבּוֹ ולוֹקוּס ליד העיר קְנִיטְרָה.

רכס האטלס התיכון: מתרומם ממישור תַאזַה שהוא הגבול צפוני, בנוי באבן גיר מאופיין בדרגשים קשים ובטרשונים, אבני בזלת מחצבות טוף, מזכיר את נוף רמת הגולן. הצמחיה: חורש אלונים טבעי, ארז אטלנטי וערער. הגבול הדרומי של רכס האטלס התיכון הוא וואדי מְלַוְויָה (מלופף), המנקז את רכסי הריף, האטלס התיכון והגבוה ונשפך לים התיכון בין מְלִילְיָה לאוּגְ'דָה. אורכו כ-450 ק"מ (מְלַוְויָה היחיד שנשפך לים התיכון), שיא גובה הרכס 3,340 מ' בהר בּו נאצֶר.

רכס האטלס הגבוה: אורכו כ – 700 ק"מ מחוף האוקיאנוס האטלנטי לצפון מזרח. שיא גובה 4,167 מ' בגַ'בְּל טוֹבְקָאל. שולי הרכס פונים לצפון מערב, צד ממנו מנשבות רוחות ים. צמחייה: האזור מכוסה יערות ערער אלון עצי ארגן שיחי רוזמרין רפואי. מרכז הרכס בנוי סלעי יסוד שעוצבו בפעולת קרחונים, וסלעים מותמרים שנוצרו מחיכוך או לחץ, שוליו אבן גיר ואבן חול. הרכסים הגבוהים מושלגים כמחצית השנה. במישור ובבקעה שבשולי ההרים מתקיים משטר אקלימי מדברי בצל גשם, העננים החולפים באזור לא מורידים גשם, וכמות המשקעים קטנה, 100 מ"מ בשנה. יובלי הרכס הצפוניים מתנקזים לואדיות מְלַוְויָה ואוּם אְלְרְבִּיע (מקורו מהאטלס התיכון והגבוה והוא נשפך לאוקיאנוס האטלנטי, סמוך לאַזֵמּוּר. אורכו כ-600 ק"מ), המתנקזים לוואדיות תֶנֶסִיפְת וסוּס הנשפכים לאוקיאנוס האטלנטי. ואדי סוּס תוחם את רכס האטלס הגבוה מצד דרום ומפריד בינו לבין הרי מול האטלס.

רכס מול האטלס: הנמוך בשרשרת הרכסים, בנוי סלע יסוד גרניט אדום (מזכיר את נוף ההר הגבוה של סיני). שיא גובה 3,304 מ' בהר הגעש סִירְוָוא, שהוא החוליה המחברת את שרשרת ההרים. באזור זה גדלים עצי ארגאן, עץ אנדמי הגדל רק באזור הזה עד לאוקיאנוס האטלנטי. האזור אינו משופע מים ומתבסס על חקלאות בעל, וגידולי עצי שקד, תאנה תמר חרוב זית גפן וירקות.

שולי הסהרה: ממורד דרום האטלס דרומה למרחק 1,500 ק"מ, משתרע המדבר הגדול בעולם. על פני השטח שכבות של אבן חול ואבן גיר היוצרות סדרה של רבדים, המפרידים בין מספר רמות מישוריות מכוסות חמאדה. בינה לבין האטלס מתנשא גַ'בְּל בָאנִי, שפסגתו 1,700 מטר, בשטח הרבדות ובחלק מהמשקעים מצוי חצץ דק. החולית המפורסמת ביותר היא החולית של עִירְק שָאבִּי, הגדולה בדיונות של מרוקו. גובהה 150 מ', ואורכה 15 ק"מ. לא הרחק מהחולית נמצא כפר מָרְזוּגָה ונאת המדבר מַוָואסִי.

מדבר הסהרה: מדבר הסהרה הוא הגדול במדבריות העולם ומשתרע לאורך 5,000 ק"מ (לכל רוחב אפריקה הצפונית), ולרוחב 1,600 ק"מ, מן האוקיאנוס האטלנטי במערב ועד לים האדום במזרח. המדינות הנמצאות בתחום מדבר הסהרה כמעט במלואן הן: הסהרה המערבית, מאוריטניה, ניג'ר, לוב ומצרים. גובהו הממוצע של  מדבר הסהרה 300 מ' מעל פני הים ורוב שטחו מכוסה בחצץ דק. חמישית משטחו מורכבת מחול. כמות המשקעים ברוב חלקי הסהרה פחותה מ-100 מ"מ בשנה וישנם שטחים שאינם מקבלים גשם במשך כמה שנים. רוב הממטרים מגיעים באופן פתאומי והינם עזים, ולאחר מכן באה תקופת יובש ממושכת. מידות החום מגיעות ל-45 מעלות בצל ובמקרים חריגים אף ל-50 מעלות, אך הלילות קרים. הבדלי הטמפרטורה ביום ובלילה משפיעים על הרוחות החזקות בעיקר באזור החולי. הצמחייה דלילה מאוד ובולט בה הדקל אשר גדל בנאות מדבר והינו נפוץ. במאה העשרים התגלה שבמדבר הסהרה מצויים מרבצים של אוצרות טבע, בעיקר פוספטים. ממצאים אלה תרמו מאוד לפיתוח אזורים מסוימים במדבר ולהפיכתם למרכזי מסחר ותעשייה בכל הנוגע לניצול אוצרות טבע.

הסהרה המערבית: הסהרה המערבית היא טריטוריה כבושה על ידי מרוקו מאז 1976  (27.2.76), השנה שבה ספרד פינתה אותה. מאז ישנה מחלוקת בנוגע לשטח זה בין מרוקו לבין מאוריטניה.

עיר הבירה – לעיון. שטחה –  266,000 קמ"ר. אוכלוסיה –  268,000. אורך החוף – 1,110 ק"מ. אורך הגבול היבשתי – 2,046 ק"מ. יש בה מעט מחצבים, כמות הגשמים מועטה מאוד וצריכת המזון מבוססת על יבוא. הסהרה המרוקאית תופסת שליש משטחה של מרוקו.

החוף האטלנטי: מרוקו מוכרת לרבים כארץ ים תיכונית ומדברית, אך הפן הנוסף שלה הוא היותה גם מדינה אטלנטית. החוף שלה, זה הגובל באוקיאנוס האטלנטי משתרע לאורך 2,800 ק"מ. הקרבה לים משפיעה גם על האקלים, הקיץ חם פחות והחורף יותר נוח. החוף מורכב מקטעים גדולים וסלעיים שאינם מציעים מחסה לספינות. בדרך כלל החוף הינו מישורי אבל פה ושם נקטעת החדגוניות על ידי קטעי חוף מפורצים. האזור שימש מקום משיכה לסוחרים מאז ומתמיד. כבר באלף השני לפנה"ס גילו הסוחרים הפניקיים את העושר הטמון בסחר המקומי. אחריהם באו הקרתגים, הרומאים, הערבים, הספרדים, הפורטוגלים ולבסוף הצרפתים. כיום מצויים לאורך החוף מספר נמלים חשובים המשמשים את התעשייה, המסחר והתיירות.

הנהרות הגדולים במרוקו

מְלַוְויָה (מלופף):  מנקז את רכסי הריף, האטלס התיכון והגבוה ונשפך לים התיכון בין מְלִילְיָה לאוּגְ'דָה. אורכו כ-450 ק"מ (מְלַוְויָה היחיד שנשפך לים התיכון).

אוּם אְלְרְבִּיע: מקורו מהאטלס התיכון והגבוה והוא נשפך לאוקיאנוס האטלנטי, סמוך לאַזֵמּוּר. אורכו כ-600 ק"מ.

סֶבּוֹ: מקורו מהרי האטלס הגבוה והרי הריף ליד קְנִיטְרָה, והוא נשפך לאוקיאנוס האטלנטי. אורכו כ-500 ק"מ.

בּוּ רֶגרֶג: נהר העובר בין הערים  רַבַּאט וסָאלֶי, והוא נשפך לאוקיאנוס האטלנטי. אורכו כ-250 ק"מ.

תֶנֶסִיפְת:  מקורו מהאטלס הגבוה, ליד העיר סָאפִי, והוא נשפך לאוקיאנוס האטלנטי. אורכו כ-270 ק"מ (נהר אכזב).

סוּס: מקורו באַגדִיר, והוא נשפך לאוקיאנוס האטלנטי (נהר אכזב).

זִיז: מקורו מהאטלס הגבוה, והוא נשפך למדבר הסהרה בצד מזרח. אורכו כ-270 ק"מ.

דְרַאע: ניזון מהאטלס הגבוה, הוא נבלע בסהרה, ואורכו כ-750 ק"מ.

אקלים: נופיה של מרוקו מגוונים, יש בה חולות, ים ושלג באופן שיזמי מועדון הים התיכון יכלו רק לחלום עליו. החוף המערבי הופך בדרומו לחופו האטלנטי של מדבר סהרה, בעוד שבצפון ממלאת רוב אוכלוסייתה של מרוקו את מרגלות הגבעות של הרי האטלס, שפסגותיהם מושלגות לעתים קרובות. ההרים מהווים מחיצה נגד השכנה הפרועה והמסוכנת ממזרח, אלג'יריה, וביניהם לבין חופה האטלנטי של מרוקו משתרעים רמות ומישורים פוריים וגשומים. בדרום הרחוק, בקצה הרי מול האטלס, גוועים בהדרגה הזרמים שבתחתית הוואדיות לתוך מרחבי החול והאבן האינסופיים של הסהרה. בצפון האקלים הינו ים תיכוני, בו הקיץ חם והחורף ממוזג. במזרח ובדרום, האקלים יבשתי ומדברי, הקיץ חם מאוד והחורף ממוזג. בהרים תנאי האקלים תלויים בגובה ובכיווני המדרונות. גשמים יורדים בחורף וכמות המשקעים השנתית הממוצעת הינה: בין  500 ל-900 מ"מ באזור החוף בצפון, 200-300 מ"מ באזור החוף בדרום וכ-100 מ"מ בדרום מזרח.

בחורף עלולה לשרור קרה, בייחוד באזורים הגבוהים, ואילו בקיץ, ההרים חמים ביום וקרים בלילה. עונת הגשמים בין נובמבר לאפריל אינה מורגשת, כיוון שהגשמים בה מעטים וקלים. האקלים במרוקו הוא ים תיכוני בצפון ומדברי בדרום. העונה המומלצת לסיור בהרי האטלס היא הקיץ, ובסהרה טוב לטייל בחורף. לסיור כללי במרוקו מומלץ להגיע בסתיו או באביב.

התניידות ותחבורה

בחלק הצפוני יש רשת רכבות יעילה ונוחה. אפשר להתנייע בקלות מקזבלנקה לרבאט, למקנס ולפס בעזרת הרכבות הנוחות. מקזבלנקה לרבאט 93 ק"מ ומחיר כרטיס כ-40 דרהם (כעשרים שקל); מרבאט למקנס 138 ק"מ והמחיר הוא בערך 70 דרהם. ממקנס לפס 60 ק"מ והמחיר בערך 30 דרהם. בחלק הדרומי של המדינה אין רכבות וההתנייעות נעשית באמצעות אוטובוסים. יש שתי חברות הובלה במרוקו, האחת נקראת CTM. האוטובוסים שלה ישנים והסדרים לא מצטיינים, אבל היא מגיעה לכל מקום בדרום. החברה השנייה נקראת Supratpous, האוטובוסים שלה חדישים ונוחים, הסידורים מצויינים. צריך לשלם לחוד על המזוודות, לכל פריט תשלום לחוד אבל למשל מאסוירה צפונה היא כבר לא פועלת וצריך לנסוע ב-CTM. ממראכש לאסוירה 176 ק"מ, מחיר כרטיס 65 דרהם.
בתוך הערים התחבורה נוחה מאוד. לא כדאי להתחיל לנסוע באוטובוסים העירוניים הצפופים בלי לשלוט במפה שלהם. אבל בכל עיר יש עשרות פטי טקסי – טקסי קטן, בעל ארבעה מושבים. הם לוקחים אתכם לכל מקום. יש בעייה קצת לתקשר אתם, וצריך לבדוק אם יש מונה. אם אין מונה – צריך לסכם את המחיר מראש כי אחרת זה ויכוח גדול. המחירים נעים בין שישה דרהם (מחיר מינימום) לבין 15 דרהם, תלוי במרחק. פטי טקסי יכולים לנוע רק בתוך העיר. אם רוצים לצאת אל מחוץ לעיר עם מונית, צריך לקחת גרנד טקסי (טקסי גדול) והמחירים בהם יותר גבוהים, אם כי לא בשמים.

מה נשתה ומה נאכל

הישראלי המצוי מכיר היטב את המאכלים המרוקאיים הנהוגים לרוב בארץ. אין כמעט אדם בישראל שלא מתגאה באיזה אמא או חותנת מרוקאיות שמפליאות להכין קוסקוס. בכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. באופן כללי המאכלים המבושלים במרוקו טעימים להפליא, ולא חשוב אם תאכלו במסעדת פאר או בכוך פועלים – האוכל תמיד טעים. לא נפסח על החרירה, אותו מרק סמיך, בֶּרבֶּרי במקורו, המכיל בשר, עצמות מח, חומוס, עדשים ומתובל בהרבה כוסברה; מאכלי הגריל המקובלים הם בעיקר צלעות כבש, כופתאות – דהיינו, קציצות מבשר כבש טחון ללא פירור של לחם, ונקניקיות חריפות שטעמן מופלא; מאכל נפוץ מאד המוגש במסעדות העממיות, כמו גם ביוקרתיות, הוא הטג'ין, זוהי שמה של קדירת חרס מיוחדת, בעלת מכסה קוני המזכיר כובעו של ליצן, וגם שמו של התבשיל המוכן בה. בקדירה מונח בדרך כלל נתח של בשר כבש, עוף או דג, המתבשל על גחלים במשך שעות ארוכות. את התבשיל אוכלים יחד עם לחם הנבצע ונטבל ברוטב. בכל הנוגע למגוון מאכלי הטג'ין, אין גבול לדמיון; המאכל המרוקאי שהתפרסם בעולם כולו הוא הקוסקוס, המוכן מסולת, המאודה בסיר מיוחד ומוגש לצד בשר או ירקות. יש המעדיפים קוסקוס בשרי וכאלו המעדיפים קוסקוס חלבי. התשתית אחידה; הגיוון תלוי בתוספות ובמרק.
באשר למתוקים, השמיים הם הגבול. דוכנים מלאים עוגיות מתוקות מכל הסוגים אורבים לכם בכל פינה, כך גם הפירות היבשים ושפע של פירות טריים וירקות. לקינוח כדאי לנסות את הרַיבּ, מעדן חלב שבתוכו גם דנונה וסוכר, והא מקורר היטב וסמיך מאוד. טעם גן עדן. באשר לשתייה, אין מה לדבר: מיץ תפוזים טבעי, סחוט הרגע, קר וטעים, מוגש לכם בכל דוכן ובכל מסעדה. בתיאבון.

מסורת ולבוש

מרוקו היא מדינה המיטיבה לשמר את המסורת שלה. ככלל, אין הם מתפתים אחרי פיתויי מהמערב, אופנותיו המתחלפות ולבושו החושפני. מסייע בידם האסלאם. מרוקו אינה קנאית. ההיפך הוא הנכון, היא מאוד ליברלית ופתוחה, אך גם משכילה לשמר את מסורתה בכל הנוגע למנהגים ולבוש. ברחובות הערים המודרניות ביותר, רוב התושבים לבושים בבגדים המסורתיים. הנשים לובשות ג'לאבות צבעוניות, ועוטות צעיפים לראשן. הגברים חלקם לובשים גם הם את הג'לאבה המסורתית ואת נעלי העור הנראות כמו נעלי בית. הג'לאבה היא לבוש יפה, ולנשים הוא מחמיא מאוד. הנשים נראות מאוד נשיות ויפות עם הג'לאבות והצעיפים. לצד הג'לאבה לובשים גם את הכפתאן, שהוא ללא הקפישון ההכרחי בג'לאבה. בהרי האטלס התושבים הרבה יותר שמרנים. הנשים מתעטפות בשתי יריעות בד גדולות המכסות את כל כולן ומשאירות רק את העיניים חשופות. הגברים לובשים את הגונדרה, שהיא כותונת כחולה, תכלת או לבנה, ועליה רקומים סמלים אופייניים בצבע צהוב. לראש הם עוטים יריעת בד גדולה באותם צבעים, כשהם צונפים אותה במיומנות כדי לכסות את ראשם וחלק מפניהם. יפה לראות את התלבושות האלה, ויפה לראות איך אנשים יודעים לכבד את המסורת שלהם. גם בבנייה שומרים בקפדנות על המסורת. כל אזור וסגנון הבנייה שלו. בסהר והרי האטלס הבנייה היא מבוץ ואדמה, הסגנון מאוד ייחודי, והבתים מתמזגים עם הנוף עד שכמעט אין להבדיל ביניהם. גם בערי החוף שומרים על המסורות המקומיות, אם זוהי מורשת פורטוגלית, מורית או ספרדית. גם בתים חדשים נבנים באותה מתכונת.

כניסה למרוקו

עד לפני זמן לא רב, ישראלים יכלו להיכנס למרוקו רק בקבוצות מאורגנות עם ויזות קבוצתיות. היום התפוגג האיסור הזה, ויחידים יכולים לקבל אישור לויזה מרוקאית. בארץ יש מספר חברות העוסקות בנושא זה. השוק הזה עדיין פרוץ, והמחירים משתנים לפי הדחיפות של הנוסע והרצון של החברה, לכן כדאי לעשות "סקר שווקים". כשמגיעים לנמל התעופה במרוקו צריך לגשת עם אישור הויזה למשרד משטרת הגבולות, ולקבל את הויזה האמיתית בדרכון. בדרך כלל לא עושים בעיות והכל מסתדר. מהרגע שיוצאים משדה התעופה – השמים הם הגבול. אין שום בעייה להסתדר במרוקו לבד. התחבורה הציבורית לרוב טובה ואפילו מצויינת, מלונות מחכים על כל צעד ושעל, האנשים ידידותיים, ובעיקר רוצים את התשלום בסוף השרות האדיב. אנגלית אינה שפת תקשורת במרוקו. עוזר מאוד אם יודעים קצת ערבית וקצת צרפתית. אבל אפשר להסתדר והמאמץ שווה כי למרוקו יש הרבה מה להציע לתייר.

טיפים

צריך להכיר קצת את המנטליות המרוקאית לפני שנכנסים לכל מיני סיבוכים.
*בקניות אסור לקפוץ על המחיר הראשון, יש לנהל משא ומתן, אבל בנועם ובהגיון. להציע מחיר הרבה יותר נמוך מהראשון ואחר כך לעלות ולהיפגש באמצע. בדרך כלל זה עובד יפה.
*במקומות כמו קצבות או מלאחים או מֶדינות, שהסימטאות בהם מפותלות ועקלקלות ולעולם לא תוכלו להתמצא בהם לבד, כדאי לשכור מדריך מקומי. כאלה מחכים לכם בכל מקום ערימות ערימות, וכל אחד מציע את שירותיו ולא מרפה ממך. האמת היא שבלעדיהם לא תגיעו לכל מיני דברים קטנים ומעניינים שעושים את הטיול, אבל חייבים להתמקח איתם לפני היציאה לדרך ולקבוע מחיר שיהיה מקובל על שני הצדדים. לעולם אל תסכימו ל"בסוף הסיור נראה" או "כמה שאתה רוצה, אדוני" – זה אף פעם לא נגמר בהסכמה בסוף הטיול ומשאיר הרגשה לא נעימה.
*אל תתנו טיפים גדולים מדי. זה משחית את המקבלים ומקשה על הבאים אחריכם. לילדים לא לתת יותר מחמישה, שישה דרהמים. וגם למבוגרים לא להגזים, כולל נהגי מוניות.
*כל אחד שתשאלו ברחוב איך מגיעים ל… מיד יתנדב ללוות אתכם, להדריך אתכם ולהראות לכם. התנערו מהם בעדינות (לא תמיד העדינות מספיקה) ותבקשו רק שיראה לכם מרחוק או יסביר לכם. פשוט אין לזה סוף.

 

 

נספחים

1. תעתיק

• רבית יהודי אַזֵמּוּר כיתר יהודי מרוקו אינם קוראים וכותבים ערבית, כי לא נלמדה שפה זו בבתי הספר היהודיים. זוכרני, בוודאות, שרק בשנות ה-60 של המאה ה-20, החלו ללמד ערבית בבית הספר, וזאת משתי סיבות: האחת, היא הלאמתם של כל מוסדות "אַלְיַאנְס" היהודיים ששולבו ברשת החינוך הכללית בצו מיום ה – 9 במארס 1960, כאשר הוסב שמה של "אַלְיַאנְס" ל"אלאִתִחאד אלמַגְרֶבּ". הסיבה השנייה היא הידלדלות הקהילה היהודית, מי עלה ארצה ומי עבר לקהילות אחרות במרוקו.עד לפני הכיבוש הצרפתי והחלת הפרוטקטורט על מרוקו בשנת 1912 ברוב שטחה של מרוקו ובמקביל להחלת השלטון הספרדי בעיקר בחלקה הצפוני של מרוקו, דיברו יהודי מרוקו בערבית מַגרִבּית המיוחדת ליהודי מרוקו. על פי הסברה, שפה זו היתה שגורה בפי יהודי מרוקו עוד לפני הכיבוש הערבי במאה השביעית לספירה. לאחר שספרד וצרפת השתלטו על מרוקו, החלו  השפות הצרפתית והספרדית  לשלוט ברחוב והפכו לשפה היום יומית על פי אזור מגוריהם, מלבד זקני העדה שהמשיכו לשמור על השפה היהודית המַגרִבּית.השפה המדוברת היא שפה דינאמית, כלומר זו שפה שמתפתחת ומשתנה, ואילו השפה הספרותית היא שפה קלאסית, שכמעט אינה משתנה. יצירת וידיעת השפה המדוברת היהודית הלא מושלמת היא תוצאה של מספר גורמים: תוצאה של לימוד השפה מהשמיעה ומהרגלי הדיבור היומיומי מזה רבות בשנים, וגם מהצורך להקשות על השכנים המוסלמים להבינה בקלות;  אי ידיעת השפה הערבית בשיטה לימודית בבתי הספר. עובדה זו יצרה אצל היהודים שיבושים בביטוי ובהיגוי בשפה המדוברת; לשפה הערבית היהודית המדוברת, השתרבבו עם השנים מספר מלים משפות זרות ועקב כך נוצרו מלים וביטויים חדשים, אשר אין להם שום זיקה לשפה הערבית הספרותית הקלאסית והן תועתקו על פי צליליהן.התעתיק מאותיות ערביות לאותיות עבריות היא עבודה לא פשוטה. יהודי אַזֵמּוּר כיתר יהודי מרוקו, שכתבו את הערבית באותיות עבריות, לא למדו קרוא וכתוב ערבית בצורה שיטתית, ולכן הדיבור בשפה היהודית המַגרִבּית נהפך משובש בהיגוי ובמבטא. מאחר ובאַזֵמּוּר התגוררו יהודים שמוצאם מערים אחרות, כגון, רַבָּאט, פַאס, מָרָאכֶּשׁ, מֶכְּנֶאס, קַזַבְּלַנְקָה, אִסָוִוירָה, נוצר מצב שתושבי המְלָאח ביטאו אותיות במספר היגויים על פי אזורי מגוריהם בעבר: למשל האות "קוף", היו יהודים שהיגו אותה כאות "כף" ואילו יהודים שהתקשו בהיגוי האות "קוף", היגו אותה כאות "אלף", למשל המילה קְרִיבּ, שפירושה קרוב, הגו אותה אְרִיבּ; במקום המילה קוּלְתלו, שפירושה אמרתי לו, הגו אוּלְתלוֹ. דוגמה אחרת נעוצה במילה בערבית ספרותית גַּלְתּ, שפירושה אמרה.  יהודי מרוקו יבטאוה במספר היגויים על פי אזור מגוריהם:  גַלְתּ לפי ערביי המקום, קַלְתְּ לפי יהודי קַזַבְּלַנְקָה, כַּלְתְּ לפי יהודי מָרָאכֶּשׁ, אַלֵתְּ לפי יהודי מֶכְּנֶאס, אַלְתְּ לפי המתקשים בהיגוי האות קוף, גם יהודים וגם ערבים. דוגמה נוספת: המילה קְרְעָה פירושה בקבוק בערבית מדוברת, ואילו המילה כְּרְעָה פירושה רגל של פרה. לו היינו מתעתקים בלטינית, היינו משנים את משמעות המילה מבקבוק לרגל של פרה. דוגמאות באותיות אחרות: את המילה שְׁמְס שפירושה שמש הגו סְמְס; את המילה עְשְׁרָא, שפירושה עשרה, הגו עְסְרָא; את המילה רְגְ'לִין, שפירושה רגליים, הגו רְזְלִין; במקום רָגְ'ל שפירושו גבר הגו רָזְל.בהיות השפה המַגרִבּית היהודית וגם הערבית המדוברת והספרותית בלתי מנוקדות כמו העברית, נוצרו גם היגויים רבים לאותן מילים. לאחר התלבטויות רבות החלטתי לנקד את המילים כפי שהגו אותן באַזֵמּוּר, ולכן ייתכן וההיגוי יהיה מעט שונה מקהילות אחרות. חשוב להדגיש שרוב המילים בשפה המַגרִבּית היהודית מתחילות בשוָוא, דבר המקשה לבטא את המילה, ולכן הרבה מילידי מרוקו שעלו צעירים לארץ או צאצאיהם שמדברים את השפה היהודית משתמשים בפתָח או בקָמָץ, אך אני השתדלתי לנקד כפי שהגו את המילים. בנוסף לכל האמור כדי להבדיל בין מילים דומות השתמשתי בכמה סימנים ובכתיב מיוחד לנוחות הקורא:אות א – תבוא תמיד בכתיב מלא, אחרי ההברה קמץ או פתח, וגם בסוף מילה, גם אם היא נקבה, כמו למשל המילה מָאגָאנָא שפירושה שעון.

  אות  ב – אות רפויה כמו במילה אהבה אינה קיימת בערבית ותמיד יש לבטא אותה בדגש חזק או בדגש רפה, למשל המילה מַבְּרוּכּ, שפירושה מבורך.

  אות ג – לאות ג בערבית יש שלושה היגויים:

  1. ג רפויה כמו במילה גְלִיד – עְ'לִיד, שפירושה עבה, או בְּלְגָא – בְּלְעָ'א, שפירושה נעל, או מַגרִבּ- מַע'רִבּ, שפירושה מערב.
  2. ג' כמו במילה תָאגְ'ר שפירושה עשיר, או חְגְ'רָא, שפירושה אבן, או זוּג', כלומר שניים, או כַ'ארְג', שמשמעותה יוצא. יש לשים לב שכאן הגרש הוא אחרי האות ג'.
  3. גּ דגושה קל תבוא עם דגש באמצע האות, כמו במילה גְּנְפוּד, שפירושו קיפוד, או מְגְּלוּבּ, שפירושו הפוך, או המילה גְּרָאבָּא, שפירושה מוכרי המים, או גְּרְבָּא, שפירושה נאד למים או לחלב.

  אות ד – האות ד' יש לה שני היגויים בערבית: הראשונה לשונית, כמו המילה דַאכֶ'ל, משמעותו נכנס; והשנייה גרונית, כמו המילה דָ'אווֹ, שפירושה אור, או עְדָ'אם, כלומר עצמות, וסימנה גרש אחרי האות ד'.

  אות ה – האות ה' בסוף מילה תמיד נבלעת בהברה שלפניה, למשל המילה עְלִיהּ, שפירושה עליו; כאשר האות ה' באמצע מילה, דינה כדין אות אחרת, כמו למשל המילה יִהְרְבּ, שפירושה יברח.

  אות ו – האות ו' תבוא תמיד אחרי חולם, לדוגמה המילה עְרוֹבִּיָא, שפירושה בדואים;  ו' שרוקה תסומן בנקודה בתוך האות ואם היא כפולה תבוטא, למשל במילה קְהְוָוא, שפירושה קפה.

  אות ח – הרבה משתמשים בטעות באות ח' במקום כ' רפויה,  למשל את המילה צְבָּאח אְלְכִ'יר, שפירושה בוקר טוב, הטועים כותבים בח' – צְבָּאח אְלְחִ'יר ולא כפי שצריך אְלְכִ'יר.

  אות י – אין חיריק קטן (בלי יוד) בערבית (כמו בעברית בִּכורים, שִבולת). אחרי כל הברה בחיריק תבוא יוד, כמו למשל המילה טְרִיק, שפירושה דרך, או המילה אִיבְּרָא, שפירושה מחט.

  אות כ – כ' דגושה תסומן בדגש, כמו למשל במילה רְכְּבָּא, שפירושה ברך, או המילה כְּבִּיר, כלומר גדול; אך אם היא רפויה, היא תבוא עם גרש, לפי הדוגמה כְ'רוּג', כלומר יציאה. (טעות בידי אלה שכותבים אְלְחִ'יר במקום אְלְכִ'יר).

  אות פ – אינה קיימת בערבית והם כותבים למשל בָּאבּוֹר, שמשמעותה אונייה במקום בָּאפוֹר; בֶּסָח במקום פֶסָח. אם האו פ' רפויה, היא  תסומן בגרש, כמו למשל המילה פְ'לְפְ'לָא, שפירושה פלפל; בסוף המילה היא תמיד תהיה רפויה, כמו המילה דִ'יף, שפירושה אורח.

  אות צ – אינה בשימוש כפי שהיא נשמעת בעברית וצלילה נשמע כמו האות ס', ולכן אם רוצים להגיד את המילה סְבָּאח אְלְכִ'יר, שפירושה בוקר טוב, כותבים צְבָּאח אְלְכִ'יר באות צ'. מרבית יהודי מרוקו מתקשים להגות את האות צ', למשל המשפט צרה צרורה יבטאו אותה סרה סרורה, או השר צור – הסר סור, או למשל את שם העיר אָצְפִי מבטאים אָסְפִי.

• אותיות גרוניות

  האותיות ה' , ע' , ר' ופ' רפויות, בערבית הן מקבלות דגש חזק כמו למשל המילה דה'אן, שפירושה מושח, סח'אר (מכשף), לע'אב (שחקן), פיר'אן (תנור), טח'אן (טוחן), סר'יאק (גנב), נפ'אר (חצוצרן), גד'אר (בוגד). סימנם  גרש מעל האות.

  תעתיק עברי-אנגלי-ערבי

  א – a – ا; בּ  – b – ب; ב – v; ג – g – ج; ג' – g – ج ;; ד – d –  د; ה -h  – ة ه ;  ; וו – w – و;  ז – z  – ز; ז' – j;  ח – – h ح; ט – t – ط; י – y – ي ; כּ – k – ك; כ – kh – خ; ל – l – ل; מ – m – م;  נ – n- ن; ס – s –  س; ע – ' – ع;  ע' –gh – غ ;   פּ – p; פ – f – ف; צ – s – ص (מבטאים ס') ; צֹ – d – ض; ק – q – ق; ר – r – ر; ש – ch – ش; ת – t – ت; ת' – th – ث;  א – מציינת תנועות  a – أ

   

2. מפתח כללי

אבו חצירא

אַגַדיר – أگادير – أغادير – Agadir

אדריכלות כפרית

אַהל אַלדִ'מה (בני החסות)

אופראן (פרשת אופראן)

אַזֶמּוּר –  أزمّور – Azemmour

אזרו –  أزرو‎ – Azrou

אימֶלשיל – إملشيل – ‎ Imilchil

אלגַ'דידה (מַזַגאן) – الجديدة –  El Jadida

אֶלְעַרַאֵיש –

אלרשידיה

אֻמַיים (בית אמיה)

אֶסַוירה (מוּגַדוּר – موغادور) – الصويرة – Essaouira

אַסְפִי (סַאפִי) – آسفي – Safi ‎

אִפראן –  إفران – Ifrane

אַצפי – צאפי – آسفي  Safi  – ‎

ארזילה – أصيلة –  أرزيلة –  Asilah –  Arzila

ארמון תוּהאמי

אֶרפוּד – أرفود – Erfoud ‎

ביזנטים (ביזנטיון)

בין אלווידאן

בּנוּ וַטאס (וטאסים)

בַּנוּ מַרין          (מרינים)

בּנוּ סַעַד (סעדים)

בני החסות (אהל אלד'מה)

בני מלאל – بني ملال – Beni-Mellal   ‎

בֶּרבֶּרים

דְהָיָה אְלכּאַהִנָה

האטלס הבינוני

האטלס הגבוה

הכיבוש הערבי

המאבק לעצמאות

הרי האטלס – جبال أطلس – Atlas (massif)

ואזאן

ווֹלוּבִּילִיס (וּוַאלִילִי) –  وليلي –   Walili – Volubilis

וַרזַזאת – ورززات – Ouarzazate

זַגוֹרא

זגורה – زكورة – Zagora ‎

חַ'וָארִג'

חולית (דיונה) מֶרזוּגה

חִ'ירָלְדָה

חסות (פרטקטורט) החסות הצרפתית

טיזין טיצ'קה  (מעבר הרים) – Tizi n Tichka

טַמַגרוּט

טַנג'יר – طنجة ، طنجيس – Tangier, Tanger, Tingis

מוואצי (מאוואסי) – المواسي – Mawasi

מֻוַחִדוּן

מוּלאי אִדְריס – مولاي إدريس – Moulay Idriss

מוּרים

מידֶלת – ميدلت – Midelt

מֶכּנאס – مكناس – Meknès

מלילה – مليلية – Melilla

מעיינות מולאי יעקוב

מפלי אוּזוּד –  Cascade d' Ouzoud

מצר גיברלטר – مضيق جبل طارق – Strait of Gibraltar

מֻראבִּטוּן

מַראכֶּש – مراكش – Marrakesh

מרזוגה –   Merzouga

סאוטה – سبتا – seota

סהרה המערבית

סהרה המערבית –  الصحراء الغربية –  Western Sahara

סַלֶה – Salé  –  سلا‎

סלטאן, סֻלטאנים

ספרד

עַלַוִים

עלייה

עמק האוּרִיקָה

עמק הדאדס

עמק הדאדֶס – (Gorges du Dadès (Vallée du Dades

עמק הדרע – درعَا – Drâa valley

עמק הטוֹדרה – تدرة جورج –Gorges du Todra

פאטִמים

פאס – فـاس – Fès

פּוּנים

פורטוגל

קולוניאליזם

קַזַבּלַנקה – الدار البيضاء – کازابلانکا –  Casablanca

קניטרה – القنيطرة – Kenitra

קַצבַּת אַיַת בן חַדוּ –  آيت بن حدّو – Aït-Ben-Haddou

קצבת תאורירת

קצבת תאורית – Taurirt Uanás

ראשידיה – الراشيدية – rachidia

רַבּאט – الرباط – Rabat

רוֹמים

ריצאני  (ריסאני) – Rissani

ריש

שפשואן –   شفشاون –Chefchaouen

שַריפים

תֶטוּאן – تطوان – Tétouan

תנאי עֻמַר

תפילאלת – تفيلالة – Tafilet