לפענח את כתב החרטומים

האגיפטולוגיה Egyptology  היא מדע העוסק בחקר מצרים הקדומה – תולדותיה, לשונה, ממצאיה הארכאולוגיים, אמנותה, דתה, משפטה, חיי החברה שלה וכלכלתה – למן ראשיתה ועד הכיבוש הערבי; במשמעות פופולרית ומצומצמת יותר – חקר מצרים הפרעונית.

מצרים של היום היא בהחלט לא מצרים של פעם. מצריים הקדומה הייתה אימפריה של ממש והרבה מהתרבות והידע האנושי ניתן לזקוף לזכותה. עד המאה ה-19 רוב הידע על התרבות המצרית והתפתחותה היה מצוי בעיקר בכתבים יוניים ורומיים כגון כתביו של הרודוטוס, סופר והיסטוריון יווני שתרגם חלק מסיפורי המיתולוגיה המצרית וספריו הם מקורות חשובים עד היום לתולדתו מצרים העתיקה. כל זה השתנה עם נפוליאון ומסעו למצרים. התקופה שבה שהה נפוליאון במצריים עם גייסותיו הייתה פשוט כר פורח עבור כל מיני ציידי עתיקות ואוצרות ש"על הדרך" גם תרמו משהו למדע הארכיאולוגיה וחקר התרבות המצרית. וזוהי ראשיתה של האגיפטולוגיה כמדע – במסעו של נפוליאון למצרים ב-1799.

נפוליאון בקרב על יד הפירמידות 1798

נפוליאון במצרים

נפוליאון בונפרטה שב מאיטליה באוקטובר 1797 לאחר ניצחונותיו הגדולים כמפקד בצבא המהפכה. אבל נפוליאון שאף ליותר, להרבה יותר. "פריז רובצת ומעיקה עלי כאדרת של עופרת", כתב נפוליאון, "אירופה שלכם היא תלולית חולד! רק במזרח, מקום שם יושבים שש מאות מיליונים בני אדם אפשר להקים ממלכות אדירות ולחולל מהפכות גדולות!" וכך הפליג נפוליאון במאי 1798 למצרים מטולון בצרפת בראש צי שכלל 328 אוניות, ו- 38,000 חיילים. מטרתו המוצהרת היתה לפגוע באנגליה והמסחר שלה עם הודו. מבין צריחי המסגדים והכיפות הנוצצות של האסלאם התרוממו מתוך הישימון הצהוב פירמידות הענק של גיזה, עדות לעולם שנעלם עוד לפני הולדתו של מוחמד וכאשר נבנו פיתום ורעמסס היו פירמידות אלה כבר בנות אלף שנה. באביב 1798 הרצה נפוליאון במכון הצרפתי לפני אנשי מדע, תופף על סיפרו של ניבור, "מסעות ערב", וביקש ממהנדסים, כימאים, משוררים ומזרחנים להצטרף אליו. במסגרת אותו מסע של נפוליאון במצרים, התלוותה אל חיל המשלוח הצרפתי משלחת המדעים והאמנויות, שהייתה גוף של 167 מדענים, שעסקו בחקר מצרים ועתיקותיה, ותוצאות מחקריהם פורסמו ב-24 כרכים – "תיאור מצרים" (1821/9 ;Description de l'Egypte).

בין יתר אנשי המדע הצרפתיים מהשורה הראשונה שהצטרפו לנפוליאון במסעו למצרים היה גם המתמטיקאי-פיזיקאי ז'אן-בטיסט פורייה. ב-15 ביולי 1799 עבדו חיילים צרפתים על חיזוק הביצורים של מבצר ז'וליאן, מספר קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר הנמל המצרית רוזטה, היום רשיד. בין האבנים שחשפו החיילים בעבודות, מצאו אבן שחורה וענקית בגודל של 8.5 על 11 מטרים, מסוג גרניט, שעליה היו חקוקות אותיות מסתוריות בכמה סוגים של כתב. הממצא דווח לאגודה המדעית של נפוליאון בקהיר, המכון של מצרים, שהוקם זה מכבר, בדו"ח שחיבר חבר המשלחת. הוא ציין בדו"ח כי האבן כללה שלוש כתובות בשערו נכונה כי שלוש הכתובות הן גרסאות של אותו הטקסט. במקביל, הועברה האבן לקהיר לבחינתה על ידי חוקרים, ואף נפוליאון בעצמו בחן את מה שכבר החל להיקרא בשם "אבן רוזטה", זמן קצר לפני חזרתו לצרפת באוגוסט של אותה שנה.

אבן רוֹזֶטָה היא אסטלה* מאבן גרניט מצרית עתיקה אשר עליה חקוק צו מלכותי, שהוצא בממפיס בשנת 196 לפני הספירה מטעם המלך תלמי החמישי. הצו כתוב בשלושה סוגי כתב שונים: כתב חרטומים**, כתב דמוטי *** וכתב יווני עתיק. ומאחר שתוכנו היה זהה בכל שלושת סוגי הכתב, יכול היה להיות מפתח לפענוח כתב החרטומים המצרי.

באוגוסט גילה גנרל נלסון הבריטי את צבא נפוליאון ליד אבו קיר והביס את הצי הצרפתי כולו. רעב ומגפה הכו את הצבא שנותר במצרים ללא יכולת תחלופה ואספקה, באוגוסט 1799 ערק בלילה נפוליאון ויצא לבדו לצרפת, כדי לתפוס בה את השלטון בטרם תתפרסם תבוסתו. ב- 1801 נכנעו שרידי צבאו של נפוליאון וכל עתיקות מצרים נמסרו לאנגליה, אולם לא לפני שהצרפתים יצרו לעצמם העתק של כל הממצאים. בין הממצאים היתה אבן הרוזטה, המפתח לפענוח כתב החרטומים.

כעבור זמן, במצרים, החרימו החיילים הבריטים את האבן מידי הצבא הצרפתי, משם אחר כבוד הובאה האבן לבריטניה ומאז ועד היום היא מוצגת במוזיאון הבריטי למעט שנתיים במהלך מלחמת העולם השנייה, אז נשמרה האבן במקום מסתור מתחת לאדמה עקב חשש שתושמד על ידי מפציצי הצבא הגרמני.

* אַסְטֶלָה היא אבן או בול עץ, שגובהה גדול בדרך כלל מרוחבה, והמוקמת למטרות הנצחה או זיכרון כמונומנט. בדרך כלל על האסטלה רשומים, מצוירים או חרוטים שמותיהם ותאריהם של המתים או החיים שאת שמם היא מנציחה.

** כתב חרטומים או כתב הירוגליפי מצרי הוא צורת כתב שהייתה נהוגה במצרים העתיקה על ידי מלומדים ומכשפים, שנקראו בתנ"ך חרטוּמים. כתב זה ייחודי בכך שהוא מבוסס על שילוב של לונוגרמות (סימנים שכל אחד מהם מייצג מילה שלמה) יחד עם סימנים אלפא ביתיים (שכל אחת מהם מייצג עיצור או תנועה). מלאכת הכתיבה דרשה לימוד של אלפי תמונות, ולכן לא שימשה את הציבור הרחב. כתב החרטומים המצרי שימש רק את כוהני הדת המצרית – כתב שלא היה מובן להמוני העם, ושהכוהנים השתמשו בו גם כשפת סתרים לצרכים הפנימיים שלהם.

*** כתב דֶמוֹטִי, אחת משלוש צורות הכתב שבהן נכתבה השפה המצרית העתיקה. הכתב המצרי הראשון שנוצר הוא הכתב ההירוגליפי הידוע גם כ"כתב החרטומים". כתב הירוגליפי הוא כתב אסתטי, אך מסורבל ואיטי לכתיבה, ולכן התפתח ממנו הכתב המחובר המצרי הקרוי כתב היראטי. הכתב קיבל את שמו מהמילה היוונית היראטיקוס ("של כוהן") בזמן שהכתב היה בשימוש לכתבי קודש בלבד. טקסטים חילוניים לשימוש יומיומי נכתבו בכתב אחר, שלישי, הכתב הדֶמוֹטִי (ביוונית "דמוטיקוס" – "עבור העם").

ב-1790, שמונה שנים לפני שנפוליאון יצא למצרים, נולד בעיירה פיג'אק ילד ושמו היה Jean-François Champollion‏ ז'אן פרנסוא שמפוליון (מבטאים שנפוליאון). בגיל 16 הוא כבר ידע 16-15 שפות. בין היתר ידע סינית, יוונית, עברית, ערבית, פרסית, לטינית, אשורית, כשדית וקופטית. ב-1806 כאשר הוא היה בן 16 הצרפתים כבר עזבו את מצרים. יום אחד הגיע לבית ספרו של שמפוליון המפקח פוריה. פוריה המתמטיקאי-פיזיקאי המפורסם, שוחח עם שמפוליון ונתרשם ממנו מאד עד שהזמינו לביתו והראה לו את האוסף המצרי שלו, שאותו קיבל כשותף למסעו של נפוליאון, שבה היה גם העתק של אבן הרוזטה. שמפוליון השחרחר, שכונה על ידי חבריו, "המצרי", התבונן בביתו של פוריה באוסף הפפירוס ובהעתק אבן הרוזטה ושאל אם ניתן לקרוא את הסימנים הללו. פוריה הניד בראשו לשלילה, ושמפוליון אמר: אם יהיה מישהו שיפענח את הכתב, יהיה זה אני. אני אקרא אותם. בקיץ 1807 והוא נער בן 17 הגיש שמפוליון לאקדמיה שבה למד בגרנובל עבודת גמר, חיבור על מצרים בימי הפרעונים. המורים הנדהמים עמדו פעורי פה ונשיא האקדמיה, רינודון, חיבק אותו והודיע לנער שהאקדמיה החליטה לקבלו כחבר. בגיל 19 כבר היה שמפוליון פרופסור להיסטוריה.

לצרפתים היו העתקים גרפיים של הכתוב על הרוזטה. הנער הלך למוסדות שבהם היו ההעתקים והתבונן בהם שעות ארוכות. מה שגילה היה המפתח להבנת כתב החרטומים המצרי. על אותה אבן נחקק טקסט קדום דומה אך בשתי שפות שונות ובשלושה סוגי כתב שונים. כתב דמוטי, כתב הירוגליפי (כתב חרטומים) וכתב יווני. שמפוליון שידע יוונית על בוריה תרגם את הכתב היווני לצרפתית ולאחר מכן ביצע עבודת מחקר מקיפה כדי להשוות ואולי להסיק משהו על הכתב ההירוגליפי המצרי ועל הכתב הדמוטי המצרי. הוא הבחין בעובדה שאיש לא שם לב אליה לפניו: המלך נקרא פטלומאוס והמלכה נקראה קליאופטרה. שמפוליון הסתכל על הכתובות וראה שישנם סימנים אליפסיים אופקיים וחלקם אנכיים, ובתוך הסימנים מופיעים סימנים הירוגליפיים. שמפוליון שאל שאלה פשוטה שלא שאלו לפניו. מדוע הסימנים הם בתוך האליפסות? הוא נתן על כך תשובה הגיונית ביותר – הסימנים הם הדבר החשוב ביותר. אלה היו הספונסרים, התורמים למקדש שבתחומו נמצאה אבן הרוזטה: פטלומאוס וקליאופטרה. בשמות אלו יש שלוש אותיות משותפות: פ ט ל . הוא השווה את הסימנים והיו בידו שלוש אותיות זהות וכך הגיע לשבעה סימנים. כל זה על סמך הקופטית שידע. הקופטים הם הנוצרים של מצרים שקדמו לאסלאם והם הצאצאים של המצרים הקדמונים ושפת התפילה שלהם היא התפתחות של המצרית הקדומה. הוא ידע שעל האובליסקים מצוינים שמות הפרעונים , ולכן החל לנסות לפרש את הציורים שהיו עליהם. את תמונות ההירוגליפים שהיו על האובליסקים קיבל מחבר ששהה במצרים דרך הדואר. הוא עבד ללא מחשבים ללא תקציב במשך 14 שנה. בפיענוח כתב החרטומים נעזר שמפוליון בעבודתו של הפיזיקאי הבריטי תומס יאנג, שהיה הראשון שתחיל לנסות ולפענח את אבן הרוזטה, והוא שהראה כי הן הכתב הדמוטי והן הכתב ההירוגליפי מכילים גם סימנים אלפביתיים וגם סמלים, שיש ביניהם קשר הדוק.

לאחר עבודה ממושכת הוא העתיק את הכתובות לקופטית וב-1822 פרסם את ספרו שבו כתב את מסקנותיו ואת האלף-בית המפוענח של כתב החרטומים המצרי. כך עלה בידי שמפוליון לפענח את כתב ההירוגליפים המצרי (1822) ולעמוד על הקרבה שבין המצרית לקופטית – השלב האחרון של המצרית. הקופטית נכתבה באותיות יווניות והייתה ידועה לחוקרים. הוא פרסם את ממצאיו בשלבים בשנים 1821 – 1822, ובסיום שורת הפרסומים הגיע לפענוח כמעט מלא של הכתב המצרי הקדום ושל יסודות הדקדוק של השפה המצרית. בכך נפתחה הדרך להבנת הממצאים המצריים הכתובים. על סמך רשימותיו הוציא אחיו, ז'ק שמפוליון-פיז'אק, ספר דקדוק (1836) ומילון (1841) מצריים. מאז ואילך חלה התקדמות מהירה במחקר בתחום האגיפטולוגיה ולהבנת כל הכתוב על פריטי הארכיאולוגיה שנמצאו עד אז במצרים ושעתידים היו להימצא גם להבא. בזכות פיענוח שפת החרטומים נחשב שמפוליון למייסד תורת האגיפטולוגיה.

שמפוליון מעולם לא ראה את אבן הרוזטה. האנגלים רצו להזמין אותו לאנגליה, אך בשל שנאתו אותם סרב לבוא. למצרים הגיע שמפוליון רק בשנת 1828. אז הפליג למצרים במשלחת מחקר צרפתית-טוסקנית. הוא מת בגיל 42 לאחר אירוע של התקף לב (1831-1790).

האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו

חומות סלע תלולות, כפרים תלויים על צלע הר, נהר מתפתל ומִצפורים המשקיפים על נוף עוצר נשימה – ברוכים הבאים לעמק הלוט, בדרום מערב צרפת, אחד האזורים המרהיבים בצרפת כולה, שנמצא בין חבל אקוויטניה, דורדון ופריגור. הלוט הוא נהר צנוע, הזורם ממזרח למערב, ואורכו 480 ק"מ. הוא יכול היה לזרום לו בנחת ובלי לעורר תשומת לב מיוחדת, אילולי נגזר על מסלולו לעבור בגזרה של סלעי גיר, מה שהכריח אותו לכרות לו בתוכם ערוץ עמוק וצר, המזמן קניונים מרהיבים ונופים יפהפיים.

שבעה ק"מ צפונה מעמק הלוט נמצאת העיר הקטנה פיז'ק Figeac שיש לה שתי מורשות מעניינות: עיר הגמונים ימי-ביניימית, וגם עיר הולדתו של חוקר מצרים ומפענח כתב החרטומים, ז'אן פרנסוא שמפוליון. אנשי עירו חולקים לשמפוליון את הכבוד הראוי, בהקדישם לו פינה שראוי לבקר בה.
בתוך חצר חבויה בכיכר אקריטור Place des Ecrutures, בין הבתים היפים משתרע על הרצפה בגודל רב של 14 מטרים על שבעה מטרים, ובדיוק רב, העתק של אבן הרוזטה, שיצר ג'וזף קושוט Joseph Kosuth, אמן אמריאי קונספטואלי, בשנת 1991.

את בית הולדתו של שמפוליון הקדישו אנשי העיר לזכרו והוא המוזיאון שלו.

מוזיאון שמפוליון Musée Champollion

בחזית הכניסה למוזיאון יש ריקועי כתבים על גבי נחושת מבריקה בכתב חרטומים, כתב לטיני, וגם באותיות עבריות. המוזיאון כולל ארבע קומות. קומת הקרקע מוקדשת כולה לתיעוד חייו של שמפוליון ובעיקר לתיעוד שלבי פיענוח אבן הרוזטה. מוצגים שם מכתבים שכתב על הקשיים שנתקל בהם, רשימות והערות שרשם לעצמו תוך כדי מחקר, וגם תוך כדי שיטוט על גדות הנילוס בחיפוש אחר ממצאים.

בקומות האחרות מוצגים המתעדים את החיים ואת המנהגים במצרים הפרעונית, וגם את הכתב המצרי הקדום. בקומה הראשונה יש מיצגים של מצבות וכלי כתיבה. בקומה השנייה יש סרקופגים (ארון קבורה מאבן של המומיות המצריות המלכותיות), כולל מומיה מהעיר המצרית תבי, וגם כדים מהעיר קנופיס.

העיר עצמה שווה טיול קצר. זוהי עיר המשמרת את ימי הביניים ומתהדרת בבתים מן המאות 14-13. יש בעיירה רובע עתיק ומעניין, ושם – בין סמטאות עתיקות מאוכלסות בבתים שמורים היטב, כנסיות וקאפלות – תגלו בין היתר את אוטל דה לה מונה ,Monnaie מִטבָּעה מהמאה ה-13 שקיבלה אישור מלכותי להנפיק מטבעות כסף; את כיכר ויוואל; את מדרחוב אורטבדיאל ;(Ortabadial) את מדרחוב גאמבטה ;(Gambata) את אוטל דה בלן Hôtel de Balène , שבמאה ה-14 היה בית הסוהר המקומי; את כנסיית סן-סובר (St-Sauveur)  שיסודה במאה ה-12 אך שופצה לאחר מכן, ואת המוזיאון הארכאולוגי וההיסטורי המקומי.

 

קרדיטים

*אביטל ענבר, מסע אחר

*ויקיפדיה

*אתר טריפי

*אופק עולמי, אתר הבית של דוד נתנאל