יהודים בצמרת
טיול למצרים אינו רק מפגש עם התרבות הפרעונית. כשאנו מטיילים במצרים ומתרשמים עמוקות מפירמידות והירוגליפים, כדאי שנזכור גם רבדים היסטוריים אחרים במצרים, רבדים הקשורים בנו, היהודים, ולא רק "עברנו את פרעה", "ערי מסכנות", "עשר המכות" ו"יציאת מצרים". יש לנו גם פרשות אחרות הקשורות במצרים.
מקורות ערביים ויהודיים חושפים בפנינו שורה של אישים יהודים שתפסו מקום מרכזי בחיי הכלכלה בממלכות האסלאם, ואת הבעיות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות הכרוכות בפעילותם זו. אישים אלה, בעלי ממון ועמדה בחצר, מילאו תפקיד מרכזי בחיי המדינה האסלאמית, ובכוח השפעתם הכריעו בשאלות פוליטיות כגון מינויים לעמדות בכירות, והיו מעורבים בחיי החצר התוססים. מזימות, קשרים גלויים וסמויים, ורשת של פעילות שהקיפה אנשי צמרת יהודים ומוסלמים כאחת נפרשת בפנינו בעזרת תעודות מרתקות. סיפורם של שני אישים יהודים קראים, המכונים בשם האחים התוסתרים, מגולל בפנינו פרשה נסתרת ועלומה, על פעילותם הכלכלית והמדינית של היהודים בצמרת השלטון של הפאטימים במצרים במאה ה-11.
הפאטימים
קבוצה שמוצאה מהשיעים. מהשיעים התפלגה קבוצה שנקראת איסמעיליה ומהאיסמעיליה התפלגו קבוצות קטנות אחרות. אחת מהן היתה קבוצה שנקראה פאטימים. הפאטימים הגיעו לצפון אפריקה, למגרב, עשו נפשות בקרב הברברים, השתלטו על המגרב ועל עיר הבירה שלה קירואן, הקימו לעצמם עיר נמל על יד קירואן, מהדייה, והתחילו לפתח את המסחר במגרב ובים התיכון. נוכח ההתפוררות של הממלכה העבאסית, התחילו לתפוס את הבכורה במסחר העולמי מהממלכה העבאסית והחזירו את הזירה הכלכלית והמסחרית לאגן הים התיכון, אך לא משכו ידם גם מהודו וסין. הפאטימים לא הסתפקו בישיבה במגרב אלא לטשו את עיניהם לעבר מצרים שהיתה אז נתונה תחת שלטון חלש ומתפורר של שליט ממוצא סודאני. כוונתם היתה, בסופו של דבר, להגיע לליבו של העולם האסלאמי, היא בגדד, ולהשליט את הדוקטרינה הפאטימית-שיעית ברחבי העולם האסלאמי. מסיבה זאת נטשו את המגרב וכבשו את מצרים בשנת 969, ותוך שנה הם הצליחו לכבוש גם את ארץ ישראל, את דרום סוריה, חלקים קטנים מחצי האי ערב, ולהקים לעצמם עיר בירה חדשה במצרים, עיר בירה שהם קראו לה אלקאהירה, קהיר. מהרגע שהפאטימים השתלטו על מצרים, ארץ ישראל וסוריה, העבאסים לא הצליחו להחזיר לשם את שלטונם וכל האזור הזה ניתק מהם. גם המגרב שנשאר לכאורה תחת שלטון הפאטימים, נשלט על ידי שבטי הברברים, בעיקר שבט הזירים. הם הכריזו מחדש על נאמנות לבית עבאס אבל למעשה שלטו באזור באופן עצמאי. כלומר, מה שניתק מהממלכה העבאסית, היה האזור של מצרים, ארץ ישראל וסוריה. הפאטימים שלטו במצרים, סוריה וארץ ישראל 100 שנים, עד הכיבוש הצלבני, ב-1099. הצלבנים כבשו מהם את סוריה וארץ ישראל אבל לא הצליחו לכבוש מהם את מצרים. בסוף המאה ה-12 קם מפקד הצבא הפאטימי שהיה סוני ושמו היה צלאח אלדין, לקח לעצמו את השלטון במצרים, הביס את הצלבנים והשתלט על כל הממלכה הפאטימית לשעבר: מצרים, ארץ ישראל וסוריה.
איור פאטמי מהמאה ה-11
THE AGA KHAN TRUST FOR CULTURE
יהודים בצמרת
בבית הספר היסודי וגם בתיכון אנחנו לומדים על "תור הזהב" של יהודי ספרד, ועל שמואל הנגיד שהגיע למעלת וזיר אצל המלך המוסלמי. מה שאנחנו לא לומדים, ונשאר עלום מעינינו, היא העובדה שבימיו של שמואל הנגיד, במאה ה-11, לא היה הוא מקרה יחיד ויוצא דופן. מקרים דומים, של יהודים שעלו לגדולה בחצרות המלכים המוסלמים אנחנו מוצאים גם בבגדאד וגם במצרים, ועוד מקרים בספרד. "תור הזהב" היה לא רק בספרד. המקרה של האחים התוסתרים מיוחד במינו ונתגלה בעזרת תעודות ומסמכים שנמצאו ונחשפו בגניזת קהיר.
אבי המשפחה הגיע מהעיר תוסתר שבעיראק. הוא היה סוחר וראה לנכון להגר למצרים, שהעניק יותר אפשרויות כלכליות. שלושה בנים היו לאב הזה, ושלושתם עסקו במסחר ובחלפנות כספים. שניים מהם התעשרו מאוד ונודעו ברבים בתור סוחרים גדולים, עשירים ונאמנים. לבכרו קראו חסד ולשני קראו אברהם. הם עסקו במסחר בקנה מידה בינלאומי, פעלו פעילויות ממון, החזיקו פקדונות הלוו כספים וסיפקו מצרכים יקרים ומותרות לחצר הפאטימית.
מדרסת אלאזהר בקהיר, נוסד על ידי השושלת הפאטמית
העלייה לגדולה
האח הבכור, חסד, היה הראשון שהצליח לרכוש לו השפעה בחוגי השלטון, וגם קיבל תפקיד בכיר בממשל הפאטימי, כשמינו אותו להיות הפקיד הבכיר של מפקד הצבא הפאטימי בארץ ישראל. אבל האח השני, אברהם, הוא האיש שעלה לגדולה אמיתית. על פי מקורות מוסלמים היתה לו, לאברהם שפחה סודנית. המקורות אינם מתארים אותה, אבל יש להניח שהיתה יפהפייה חושנית, ויש גם להניח שאברהם רכש אותה לא כדי שתשטוף רצפות. מכיוון שאברהם היה ספק החצר לחפצי מותרות, היה בא ויוצא בחצר המלך. המלך הפאטימי אלט'אהיר, היה גם הוא בן בית אצל אברהם. הוא ראה את השפחה. מכאן ואילך התגלגלו הדברים בנתיב הברור מאליו: המלך חמד את השפחה ורכש אותה מאת אברהם. האם אברהם מכר אותה ברצון? יש להניח שלא. אך דבר המלך הוא חוק. אותה שפחה ילדה למלך בן. בשנת 1036 מת המלך, והבן של הסודנית, שהיה עודו ילד, הומלך במקום אביו בשם אלמוסתנסיר. השפחה הסודנית לשעבר נעשתה גבירת הממלכה וריכזה כוח רב בידיה. לצורך שליטה היתה זקוקה לעזרה מאדם שסמכה עליו, וזה היה אברהם התוסתרי. היא הכניסה אותו לחצר ומינתה אותו להיות המשנה שלה. בהדרגה עברו כל סמבויות השלטון, הכספים, מדיניות הפנים והחוץ לידיו של אברהם ואפשר להגיד בבטחון שהוא ניהל את ענייני הממלכה הפאטימית כולה.
תככי חצר
בצבא השכיר של הפאטימים היו שלושה מרכיבים: גדודים של סודנים, גדודים של תורכים וגדודים של ברברים. בין שלושת המרכיבים הללו היתה עוינות רבה ומאבקי כוח ושררה. המלכה ואיש אמוניה, אברהם, נתפסו באופן טבעי בתור פטרונים של החיילים הסודנים. כשאברהם התוסתרי עלה לגדולה, הוא דחק את רגליו של הוזיר הרשמי, וזה האחרון הרבה להישען על הגדודים התורכים והסית אותם נגד יריבו.
אברהם התוסתרי נפל קרבן למאבק האכזרי שהתנהל בין גדודי השחורים הסודנים ובין גדודי התורכים. הכרוניקות המוסלמיות מספרות שאברהם יצא בבוקר רכוב על סוסו מארמונו לארמון המלך. בדרך תקפו אותו התורכים ורצחו אותו. עוד מספרו הכרוניקות שהתורכים התעללו בגוויתו. אחר שנרגעו הבינו שביצעו פה רצח של אישיות בכירה ונבהלו מאוד. 20 אלף תורכים חיילים תורכים התכנסו אז, רכובים על סוסיהם, בכיכר שמול ארמון המלך, וגרמו בהלה אדירה בעיר. אבל האמת היתה כמובן שהמלך הצעיר לא התאבל במיוחד על מות אברהם, כי ראה בו יריב לשלטון. החיילים המתינו מול הארמון בשקט עד שעות הצריים המאוחרות, אחוזים בפחד מפני העונד. השמש האכזרית קפחה על ראשיהם והמתח הלך וגבר. אז יצא אליהם שליח של המלך ושאל אותם בפקוטדת המלך האם הם נאמנים למלך. הם הצהירו נאמנות והודו בביצוע הפשע. אז ציווה עליהם המלך להתפזר והם צייתו לו.
המקורות יודעים לספר שבני משפחתו של אברהם אספו את שרידי גופתו והניחו אותם על מיטת אפיריון בביתו. אבל אש מנרות דולקים שהוצבו למראשותי אחזה בווילון שהיה מעל לארונו והארון על אשר בו נשרף. בלחצה של הגבירה פיטר המלך את הוזיר המסית וכחצי שנה לאחר רצח אברהם הוציא אותו להורג.
שיירת סוחרים
גורלו של חסד
חסד, האח הבכור, חשב שגם יומו הגיע. אבל המלך קרא לו והפקיד בידיו תפקיד בכיר יותר בממשל הפאטימי, ומינהו אחראי לענייני ארץ ישראל וסוריה. במסגרת תפקידו היה חסד מעורב במאבק הפנימי שהתנהל בצמרת השלטון הפאטימי בשאלת המדיניות בצפון סוריה. הבעייה העיקרית היתה מושל העיר חלב שבסוריה, שניהל מדיניות אנטי פאטימית. אותו מושל שלח שליח למצרים, כדי לנסות להשיג התפייסות עם המלך. השליח נעזר בחסד התוסתרי. בעזרת חסד הצליח השליח להשיג התפייסות, ומיד לאחר מכן ביצע שליט חלב פעולות איבה נגד השלטונות הפאטימים. הוזיר הפאטימי האשים אז את חסד שבהעמידו פני מתווך ריגל בעצם לטוב שליט חלב, וכל מה שביקש היה לנקום את רצח אחיו אברהם. ואמנם נתפסו מכתבים מאת מושל חלב אצל חסד, ואז האשימו אותו בריגול והוציאו אותו להורג בעינויים קשים בקיץ של שנת 1049.
מעורבות בקהילה היהודית
למרות שהיו קראים, סייעו שני האחים לאחיהם היהודים, קראים ורבניים כאחד, כסוגיות רבות. הם ניצלו את השפעתם בחצר כדי לפתור בעיות של תשלום מסים, הלשנות ומאסרים של יהודים. הם היו מעורבים מאוד בענייני הקהילה היודית וגם הכתיבו בה מהלכים פוליטיים כגול מינויים ומישרות. הם תרמו הרבה כסף להנהגת ארץ ישראל שהיתה במצוקה כלכלית, וגם סייעו כלכלית לקהילות שהיו במצב דומה.
אנחנו כאן בארץ גדלנו על האסכולה הבכיינית של "כל העולם נגדנו" ו"כולם אנטישמים". במצב כזה הנטייה הראשונית של שומעי הסיפור הזה היא להגיב מיד בטענה שהרגו אותם כי הם היו יהודים. אך הדברים אינם עומדים כך. הם הסתבכו בתככי חצר, בדיוק כמו בעלי מעמד דומה להם מקרב המוסלמים, שהיה להם גורל דומה. האחים התוסתרים לא היו היהודים היחידים שהגיעו לתפקידי מפתח בצמרת השלטון הפאטימים, אבל תקצר כאן היריעה לספר את סיפורם של כל האישים היהודים המרתקים שפעלו במצרים במאות העשירית ה-11 וה-12.
לקריאה נוספת: משה גיל, התוסתרים; המשפחה והכת, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תשל"ט.