שליט העולם ממונגוליה

בשנת 1167 נולד ליסוגיי ולהוילון בן. הם קראו לו טמוג'ין. פירוש השם על פי אחת הגירסאות הוא "חרש הברזל". עם צאתו לאוויר העולם אחז הרך הנולד בידו גוש של דם קרוש, והיו מי שפירשו זאת בתור אות לאומץ לב… בשנת 1206 כינס טמוג'ין את כל המנהיגים וראשי השבטים באזור מונגוליה במקורותיו של נהר אונון. בכינוס זה, הקרוי קורטילאי, העניקו לו הנאספים את התואר חאחאן (קגאן) שפירושו "החאן הגדול", ובמהלכו אימץ טמוג'ין את השם ג'ינגיס חאן, שמשמעותו קרובה למונח "שליט העולם". ג'ינגיס חאן היה כעת השליט הבלתי מעורער של כל שבטי מונגוליה, ועמד לפי מקורות בני התקופה בראש צבא שמנה כמאה אלף חיילים.

(מתוך "מונגוליה", מאת דן גולדנברג, הוצאת מפה 2005)

הנוודים המונגולים

רוב המונגולים חיים עד היום על פי אורח החיים הקדום של אבותיהם: הם רועים עם עדריהם במישורי המדבר והערבות הירוקות, נודדים עם עדריהם ועם הגרים (אוהלים) המתקפלים שלהם ממקום למקום בעקבות העשב והמים. "גר" (בקזחסטן אותו מבנה נקרא "יורטה") הוא אוהל עגול המורכב תוך שעתיים. גר תמיד נראה אותו הדבר. מבנה מעוגל בקוטר שישה מטר עם דלת עץ קטנה הפונה תמיד דרומה, עטוי לבד-צמר, סביב גדר עץ, ושעון על עמוד מרכזי ואופן עץ המונח עליו, ועשרות כלונסאות התומכות את גגו. בגר יש מספר מיטות בהיקף, אבל לא תמיד יש מיטות, לעתים שוכבים על מצעים הפרושים על הרצפה. בצפון הגר ארונית מעוטרת בסגנון קבוע המשמשת גם מעין מקדש, ועליה מראה, תמונות המשפחה, פסלוני בודהה, ולעיתים גם טלוויזיה ו-DVD המחוברים למצבר מכונית ישן, ושבשבת חשמל או משטח פוטואלקטרי, ולרוב גם צלחת לווין גדולה. במרכז הגר תנור הפועל על ענפים, עצים, פחם או גללים של בקר, סוסים, או גמלים, בהתאם לאזור בו נמצאים. הגר מקושט בחלקו הפנימי בהיקפו בשטיחים צבעוניים. פרטיות היא מושג זר למונגולי, והכניסה והיציאה מהגר הן ללא התראה. הנוודים חיים מתוצרי גמלי בקטרה כפולי דבשת, ומתוצרי היאקים, הכבשים, העזים והסוסים. מחלב הסוסות הם מכינים את האייראק – שהוא חלב סוסות תוסס (שבקזחסטן נקרא קומיס). זהו משקה עשיר בויטמינים ובתכונות מרפא, והוא משמש גם בטקסים ובפולחן. מחלב נקבות היאק, הנאקות העזים והכבשים הם מכינים יוגורט חמוץ וגבינות. השוטטות במדבר והמפגש עם הנוודים מאפשרים לטיילים לראות את חליבת הסוסות ונקבות היאק. השיטה פשוטה: במשך הלילה כלואים הסייחים והעגלים במכלאה קטנה כדי שלא יינקו. עם בוקר מביאה האישה את העגל אל אמא יאק, העגל מתחיל לינוק ומעורר את פעולת הפטמות. ואז מסלקת אותו האישה מן הפטמות, אבל משאירה אותו צמוד לאמו, כדי שהיא תהיה רגועה, והיא עצמה מתחילה בחליבה. כשסיימה לחלוב, היא מחזירה את העגל כדי שיגמור את הטיפות האחרונות. הנוודים מארחים בסבר פנים יפות ומכבדים אותך ממאכליהם הפשוטים: קערית תה בחלב (זהירות – מלוח), יוגורט, אייראק, גבינה, וגם מיני מאפה פשוטים העשויים בצק מטוגן. כשאתה נכנס לגר – שמור על ראשך. הכניסה נמוכה והטיילים חוזרים עם חבורות על ראשיהם. בכל גר יש תנור לחימום וארובה המתנשאת אל מחוץ לגר. במדבר אין עצים בכלל ולכן מסיקים הנוודים את תנוריהם בארגולים, שהם הגללים המיובשים של העדרים. מצמרם של הכבשים הם מכינים את הכיסוי לגר, נעליים, כובעים, וגם לצמרם של הגמלים יש שימוש רב. את הצמר הם גוזזים לקראת הקיץ, מקפידים לא לחשוף את הבהמות לקור העז השורר בחורף. התעבורה היא בג'יפים רוסיים מתפרקים בדרכי עפר, או על גבי אופנועים מרוטים, ולמי שאין לא זה ולא זה, רוכב על סוס או על גמל. תינוק שנולד לומד לרכב על סוס לפני שהוא לומד ללכת. הנופים מישוריים וחדגוניים בדרך כלל. לאורך הדרך עוברים על פני עדרי כבשים, עיזים, פרות ויאקים, ומיליוני סוסים. מעט האנשים החיים במישורי העשב הללו הם אנשים חברותיים ומכניסי אורחים, לפעמים חברותיים מדי ובעלי ריח אלכוהול מפיותיהם, המזמינים כל אורח לחלוק איתם את חלב הסוסות המותסס ואת שרידי המרמיטה, אותו מכרסם שהם מכרסמים כמו שאנו בולסים גרעיני חמניות. התה שהם שותים עשוי מים חמים עם מעט עשבי תה סובייטי והרבה חלב נאקות או יאקים מלוח ושמנוני, המזכיר במידה מסוימת מרק. משארית החלב מכינים יוגורט מיובש, שטעמו הוא של אבן גיר חמצמצה.
הלבוש מסורתי מעל ומודרני מתחת, כמו גם שגרת חייהם המכבדת את המסורת, תוך התקדמות לעבר אופנות ונוהגים מסורתיים פחות. היום זוהי מדינה חופשית עם אנשים מאושרים, החיים באורח חיים פשוט וטבעי, שאינם חשים על בשרם את השלטון המרכזי, הנשלטת יותר על ידי עדרי הענק וחיות הבר, מאשר על ידי אוכלוסיית הנוודים הדלילה. זוהי מדינת הנופים הפראיים כפי שרבים מאיתנו היו רוצים לראות, ואולי גם לחיות בה. זוהי ארץ ניגודים ונופים, אגמים והרים, הרי געש ומדבריות, שלגים ויובש קיצוני, אוזבקים וקזאחים ומונגולים וסינים, יאקים ואיילי הצפון, לצד נמרי שלג ודובי המדבר.

שימור וזכרון

על גבעה נישאה ליד חרחורין הקימו המונגולים לכבוד מלאת 800 שנים לאימפריה המונגולית הגדולה (2006-1206), מונומנט גדול ונישא. המונומנט מורכב משלושה קירות המקיפים מבנה מסוגנן וגבוה בדמות אובו (Ovo). האובו הוא שריד לתקופה השמאנית בעברה של מונגוליה, היא תקופת האימפריה הגדולה והחאנים הגדולים. האובו הוא גל אבנים, מצבור אבנים הממוקם באתר מקודש כגון מעיין, ראש הר, או לצידי דרכים. לא יעלה על דעתו של מונגולי לעבור על פני אובו (וכאלה יש אלפים במונגוליה, וגם נראה שכל יום מישהו מקים לו אובו חדש) בלי לעצור, להקיף את גל האבנים שלוש פעמים (עם כיוון השעון) להניח כמספר הזה חלוקי אבן על מצבור האבנים (ההולך וגדל בצורה כזאת), ולתת מנחה של טבק, סרט כחול, כמה טיפות אלכוהול, קווצת שיער, והיום גם כל מיני בובות פלסטיק ועטיפות של נשנושים, משום שאובו פירושו מעונה של רוח. ואת הרוח יש לכבד, להזין, להעריץ ולהעניק לה אותות של תשומת לב מכל הבא ליד.

סביב מבנה האובו הסמלי הזה במרכז המונומנט ניצבים שלושה קירות זקופים, ועל כל אחת מהם מצויירת או מפוסלת מפה המסמנת תקופת זוהר מסויימת בתולדות מונגוליה: הקיר האחד מראה את מונגוליה בתקופת האימפריה ההונית (המאה הרביעית לספירה), הקיר השני מראה את מונגוליה בתקופת השבטים התורכיים (המאה השישית לספירה), והקיר השלישי מייצג את האימפריה המונגולית הגדולה בימי ג'ינגיס חאן ובניו, האימפריה שהיתה מבחינת שטחה ושלטונה האימפריה הגדולה ביותר שידע העולם מימיו (המאה ה-13 לספירה). המונגולים של היום מעריצים את זכרו של ג'ינגיס חאן ודיוקנו נמצא בכל מחנה גרים תיירותי, בחדר האוכל או בבית הקפה. הם רואים בו, ובצדק, את מייסדה של האימפריה הגדולה ביותר בעולם, את העבר המפואר שלהם ואת הצידוק להווה הפחות מפואר, אבל בהחלט נעים ונינוח. האימפריה המונגולית נוסדה על ידי ג'ינגיס חאן בשנת 1206. בשיאה הייתה האימפריה היבשתית הגדולה ביותר בתולדות האנושות, כשהיא מתפרשת על פני כ-36 מיליון קמ"ר – מדרום-מזרח אסיה ועד לאירופה. תחת שלטון האימפריה חיו קרוב למחצית תושבי העולם, כ-100 מיליון תושבים, והיא שלטה ביד רמה גם במדינות גדולות כמו סין, איראן ורוסיה.

ג'ינגיס חאן

ג'ינגיס ח'אן (1162 – 18 באוגוסט 1227) מייסד האימפריה המונגולית ו-"אבי האומה". נחשב לאחד מגדולי הכובשים והמצביאים בכל הדורות. הוא נולד בשנת 1162 בצפון מונגוליה בשם טמוג'ין בורג'יגין כבנו של יסוגי בורג'יגין, ראש שבט מונגולי. שבט נוודים זה נדד על פני שפלות אסיה התיכונה בחיפוש אחר מרעה לעדרי הצאן והבקר שלהם. שבט זה (כמו שאר שבטי המונגולים), היה שבט פרשים ולוחמים מצוינים.
בשנים הבאות טמוג'ין ומשפחתו חיו כנוודים חסרי-כל והתקיימו בעיקר מפירות וחיות קטנות שצדו. בשנת 1182 נלכד טמוג'ין בידי שבטו הקודם שיצא לפשיטה אך ברח בעזרת אביו של חילאון (Chilaun), שיהיה בעתיד קצין בכיר בצבאו של ג'ינגיס. בערך באותה תקופה הצטרפו אליו ג'למה (Jelme) ובואורחו (Bo'orchu), שיהיו גנרלים שלו בעתיד. טמוג'ין התחתן עם בורטה בסביבות גיל 16. מאוחר יותר היא נחטפה בידי שבט המרקיט ושוחררה על ידי בעלה וחבריו. תשעה חודשים לאחר ששוחררה, בורטה ילדה את בנה הראשון, ג'וחי, מה שמעלה שאלות אודות זהות האב ולימים התנקם בו בשאלות ירושה.
טמוג'ין הלך וגדל ונודע בכשרון הלחימה שלו ואומץ ליבו. הוא משך רבים ללכת אחריו, עד שב-1206 איחד את כל שבטי המונגולים תחת שלטונו. לאחר שהשתלט על מונגוליה כולה, החלו לכנותו "ג'ינגיס ח'אן" (במונגולית: גדול השליטים / השליט העולמי).
ג'ינגיס חאן איחד את השבטים המונגוליים ב-1206 וייסד את האומה המונגולית. במהרה נקלעו במונגולים למלחמה בממלכת ג'ין וממלכת שיאה המערבית בצפון סין. הם כבשו את מזרח פרס ב-1220, ועד מהרה כבשו את מזרח רוסיה והקווקז. ב-14 שנות שלטונו האחרונות הקים את האימפריה הגדולה מעולם, שהשתרעה מסין עד הים הכספי. הוא כבש חלקים מסין, הודו, קוריאה, אפגניסטן, איראן, עיראק ורוסיה. בירתו הייתה העיר קרקורום שבמונגוליה.

קַרַקוּרוּם

פירוש השם המקורי והעתיק קרקורום – סלע שחור. ג'ינגיס חאן היה זה שהחליט לבנות עיר בירה, דבר המנוגד לאופיים הנוודי של המונגולים, יש אומרים על פי דרישת אשתו בורטה. את עירו בחר לבנות על המישורים הפוריים שליד נהר האורחון. האזור היה מאוכלס עד אז בנוודים טורקים, ג'ינגיס חאן התחיל בבנייה בשנת 1220, אבל מת שבע שנים לאחר מכן, לפני שהספיק לסיימה. העיר הושלמה על ידי בנו אוגדיי, שבשנת 1229 נתמנה לחאן, ובשנת 1235 גמר לבצר את העיר והכריז עליה כעל עיר הבירה של האימפריה המונגולית. העיר שימשה בתפקיד זה ארבעים שנה בלבד. נכדו של אוגדיי, קובלאי חאן, העתיק את מרכזו לבייג'ין של היום, וייסד את שושלת יואן, ששלטה בסין כמאה שנים. העיר ננטשה ונחרבה על ידי חיילים מנצ'וריים שפלשו למקום עם קריסת האימפריה המונגולית בסוף המאה ה-14.
במאה ה-16 הוקם על חורבות העיר מקדש בודהיסטי-טיבטי, ארדן זו (Erden Zuu). כיום אפשר לראות במקום שרידים וחורבות של העיר העתיקה, שנחפרו בידי ארכיאולוגים. במקום הוקם כפר (או עיר, במונחים מונגוליים). הכפר בנוי כולו צריפי עץ וגרים (Gerim – אוהלי הנוודים המונגוליים), לכל 'בעל בית' כזה מקצה הממשלה שטח אדמה סביבו. הבתים והשטחים מגודרים על ידי גדרות עצים גבוהות, וכל המקום נראה כמו אוסף של גדרות. יש גם כמה חנויות. על כבישים ותשתיות אין מה לדבר.
את העיר קרקורום העתיקה הקיפו ארבעה פסלי צב ענקיים מארבע רוחות השמיים, המסמלים אריכות ימים וחוסן גופני. היום נשתמרו שניים בלבד, כל אחד מהם מוצב על גבעה המשקיפה אל העיר החרבה. המעניין הוא שבמונגוליה אין בכלל צבים.

 

 

אירגון האימפריה

המשטר באימפריה היה מושתת על מערכת חוקים שיצר ג'ינגיס חאן, שנקראה יאסה. עיקריה היו נאמנות עיוורת לח'אן, ואיסור מריבות בין שבטים. עבירות כנגד היאסה נענשו בחומרה – מה שהפך את האימפריה לאחד המקומות הבטוחים והיעילים של אותה תקופה, מצב שכונה על ידי אנשי המערב בשם "פקס מונגליאנה" (השלום של מונגוליה) כפרפרזה על המונח המקובל "פקס רומאנה" (השלום של רומא). המיתוס המקובל הוא, כי אישה יכולה לשאת שק זהב בבטחה מצידה האחד של האימפריה לצידה השני מבלי לחשוש לדבר. גם בכתביהם של חוקרי ארצות מאירופה (והמפורסם שבהם – מרקו פולו) נרשמת התפעלות מהיעילות והסדר ששרר באימפריה. ג'נגיס חאן קבע בין השאר, כי כל צורות העינוי אינן חוקיות באימפריה.
החאן היה השליט הישיר של האימפריה, אך היה מונהג בה פרלמנט שנקרא קורילטאי, בו נאספו מנהיגי השבטים ודנו בענייני חוץ ופנים. המסחר באימפריה הוסדר באמצעות מערכת דואר מפותחת, ומערכת של דרכי מסחר (שנקראו "יאם") לשימושם של סוחרים מסין, אירופה והמזרח התיכון.
ג'ינגיס חאן ולוחמיו ידועים כסמל לאכזריות עד היום, אם כי "אכזריות" היא עניין של תפיסה תרבותית, ולא ערך מוחלט. הם היו לוחמים פראיים שזרעו הרס ואימה בכל מקום בו עברו, כשהם רכובים על סוסים קטנים וחזקים. ג'ינגיס ולוחמיו נדדו במהירות רבה מעיר לעיר, וטבחו בכל מי שהתנגד להם, כדוגמת העיר הפרסית נישפור שבה ציווה לבנות פירמידה ענקית מראשי תושבי העיר, במטרה להרתיע ערים אחרות.
ג'ינגיס חאן נהרג ב-18 באוגוסט 1227. סיבת מותו אינה ברורה לחלוטין עד היום. יש מספר גרסאות הנעות בין כך שנהרג בקרב נגד ממלכת שיאה המערבית ועד לכך שנרצח בידי נסיכה טנגוטית שנלקחה כחלק משלל המלחמה, או שנהרג במהלך מסע צייד. לאחר מותו התחלקה הקיסרות שלו, שהשתרעה מסין במזרח עד נהר הדניפר במערב, בין ארבעה מבניו ולא האריכה ימים. נכדו קובלאי חאן היה קיסר סין שמרקו פולו ביקר אצלו, ושושלת מצאצאיו היו שליטי הודו במאות ה-16 וה-17.

שיר אהבה לאלטאי, רכס הרים במונגוליה
אלטאי, אלטאי, רם ונישא
מקום מוצא הרוחות
הסופות עם רצועות האש שלהן
אנא, חוס על עדרינו
האביב פורם את בגדיך הלבנים
עוטה אלף פרחים על גווך, מצחך קורן עד האוקיינוס,
אלטאי, אלטאי, צח וטהור
עם הצפרים ההומות
עם הפלגים העליזים
אסוף נא את אהבותינו
בן בלי גיל, מעורר יראת כבוד, מדוע אינני יכולה, כמוך,
להסתיר את דמעותי בעננים

(מתוך: "הזאב המונגולי", מאת הומריק, הוצאת כנרת 2002)