מונגוליה – מסע קסום

ארץ השמיים הכחולים" היא מקום קסום, בעל נופי עשב ירוק, צאן ומקנה. מאז צאת הסרט "אורגה" ופתיחתה למטיילים בשנות התשעים, היא יעד בעל תדמית רומנטית של נופי עד ודהרות סוסים, והמציאות אף יפה מהתדמית. המדינה נמצאת בין רוסיה לסין, ומכסה מליון וחצי קמ"ר (כ-75 פעם מדינת ישראל), וחיים בה 2.5 מליון איש בלבד, דבר הגורם להרגשה שהארץ בתולית וריקה. ימים אפשר לנסוע בדרכיה בלי לראות ישוב גדול או שדה מעובד, וגם בלי לראות כביש…

צילום: אימאג' בנק

הטופוגרפיה במרבית מונגוליה מישורית גבעית, ואת שליש המדינה מכסה מדבר גובי שחלקו מישורי, וחלקו רצועה חולית מאורכת, העשויה זיפזיף צהבהב בערמות של 400 מטר גובה. במישורי המדבר רועים להם גמלים דו-דבשתיים, המסוגלים לחיות באזור בו בקיץ ובחורף יש 40 מעלות צלזיוס, רק שבחורף המעלות הן מתחת לאפס ובקיץ מעליו…
מונגוליה היא מדינה בה העבר המפואר נקבר מתחת ערמות חול, ומהאימפריה הגדולה בעולם במאה ה-13 של הכובש ג'ינג'יס חאן ונכדו קובלאי, שהגיעו מחופי יפן ועד הונגריה, ואפילו לארץ ישראל, ושאותם פגש וסיפר עליהם הנוסע הוונציאני מרקו פולו, לא נשאר דבר, וההשפעה היחידה המורגשת היא השפעת המשטר הסטליניסטי של עשרות השנים האחרונות. גם לכאן מחלחלת תרבות ה-MTV, ובמועדוני הריקודים רוקדים את אותם שירים הנשמעים בדיסקוטקים בארץ, אם כי בצניעות, בעיגול, וכשמגיע הסלואו רק האמיצים נשארים על רחבת הריקודים.

צילום: אריה דהאן

אורח חיים

זוהי מדינתם של נוודים ורועים פסטורליים, החיים באוהל עגול הנקרא "גר" ומורכב תוך שעתיים. גר תמיד נראה אותו הדבר. מבנה מעוגל בקוטר שישה מטר עם דלת עץ קטנה הפונה תמיד דרומה, עטוי לבד-צמר, סביב גדר עץ, ושעון על עמוד מרכזי ואופן עץ המונח עליו, ועשרות כלונסאות התומכות את גגו. בגר ישנן מספר מיטות בהיקף, בצפון הגר ארונית המשמשת מקדש, ועליה מראה, תמונות המשפחה, פסלוני בודהה, ולעיתים גם טלוויזיה ו-DVD המחוברים למצבר מכונית ישן, ושבשבת חשמל או משטח פוטואלקטרי, ולרוב גם צלחת לווין גדולה. במרכז הגר תנור הפועל על ענפים, עצים, פחם או גללים של בקר, סוסים, או גמלים, בהתאם לאזור בו נמצאים. הגר מקושט בחלקו הפנימי בהיקפו בשטיחים צבעוניים. פרטיות היא מושג זר למונגולי, והכניסה והיציאה מהגר הן ללא התראה.
התנועה במדינה היא בג'יפים רוסיים מתפרקים בדרכי עפר, בנופים מישוריים בדרך כלל. לאורך הדרך עוברים על פני עדרי כבשים, עיזים, פרות ויאקים, ומיליוני סוסים. הנוף מזכיר את אמריקה של המערב הפרוע, הנזכרת בסדרת "וינטו ויד הנפץ" של קארל מאי. מעט האנשים החיים במישורי העשב הללו הם אנשים חברותיים ומכניסי אורחים, לפעמים חברותיים מדי ובעלי ריח אלכוהול מפיותיהם, המזמינים כל אורח לחלוק איתם את חלב הסוסות המותסס ואת שרידי המרמיטה, אותו מכרסם שהם מכרסמים כמו שאנו בולסים גרעיני חמניות. התה שהם שותים עשוי מים חמים עם מעט עשבי תה סובייטי והרבה חלב נאקות או יאקים מלוח ושמנוני, המזכיר במידה מסוימת מרק. משארית החלב מכינים יוגורט מיובש, שטעמו הוא של אבן גיר חמצמצה.

מחכה לחליבה

מחכה לחליבה / צילום: אריה דהאן

הלבוש מסורתי מעל ומודרני מתחת, כמו גם שגרת חייהם המכבדת את המסורת, תוך התקדמות לעבר אופנות ונוהגים מסורתיים פחות. היום זוהי מדינה חופשית עם אנשים מאושרים שאינם חשים על בשרם את השלטון המרכזי, הנשלטת יותר על ידי עדרי הענק וחיות הבר, מאשר על ידי אוכלוסיית הנוודים הדלילה. זוהי מדינת הנופים הפראיים כפי שרבים מאיתנו היו רוצים לראות, ואולי גם לחיות בה. זוהי ארץ ניגודים ונופים, אגמים והרים, הרי געש ומדבריות, שלגים ויובש קיצוני, אוזבקים וקזאחים ומונגולים וסינים, יאקים ואיילי הצפון, לצד נמרי שלג ודובי המדבר.

מומלצים לקריאה ולצפיה

סרטים:
"אורגה, מקום לאוהבים": אורגה הוא מוט הלאסו המונגולי, הסרט מספר על חיי משפחה מונגולית ונהג רוסי מטורף בתקופת השילטון הסובייטי במונגוליה.
"דמעות של גמל": הפקה גרמנית על חיי המונגולים, חיי גמל הבקטרה, והקשר ביניהם.
ספרים:
"הזאב המונגולי" מאת הומריק (הוצאת כנרת) – רומן המתאר את חייו של ג'ינגיס חאן כפי שמספרם חברו הקרוב. הרבה מנהגים, אורחות חיים, ואהבה לסוסים.
"מונגוליה מג'ינגיס חאן ועד מרקו פולו" מאת דן גולדנברג (הוצאת מפה) – תרבויות. בעיקר הפער התרבותי בין מזרח ומערב בימי האימפריה המונגולית הגדולה.

קסמה העיקרי של מונגוליה הוא, לטעמי, מדבר גובי רחב הידיים. אפשר לנסוע שעות ארוכות ולא לראות נפש חיה. המרחבים עוצרי נשימה, השמים כחולים. ממעל רק כמה עזניות שחורות פורשות כנף. הערבות מצמחות עשב כסוף הנע ברוח. מידי פעם נתקלים באובו (תל לנשמתן של הרוחות) ומבצעים את טקס הקפתו. אחר יקילומטרים רבים מגיעים למקור מים. עשב רענן צומח על גדות הנחל. כמה גרים לבנים ועדרים גדולים של יאקים, סוסים טיבטיים וגמלים כפולי דבשת. מן הגר מגיחה אישה וחיוך מזמין אורחים ניצת בפניה. אין כמו מדבר גובי.

מדבר גובי Great Gobi

 

 

מדבר גובי בשקיעה

מדבר גובי בשקיעה

כ-600 ק"מ דרומה לאולן, פארק לאומי נפלא, הרביעי בגודלו בעולם. זהו מדבר המשתרע על יותר משליש שטחה של מונגוליה, ושלוחותיו חודרות אף לסין. קוראים לו מדבר, אבל האמת היא שיש בו צורות גיאולוגיות רבות, שונות ומשונות ונופיו מגוונים מאוד: ממישורי חצץ עצומים, שצמח לא צומח בהם, אזורי הרים וסלעים בעלי צבעים עזים, קניונים עמוקים והעיקר – הדיונה הגדולה. למרות היותו מדבר, הוא מכוסה שלג חודשים רבים בשנה.
חלק מהדברים היחודיים במדבר הם בעלי החיים: הדובים, הגובים, נמרי שלג וגמלי פרא. רוב המטיילים לא זוכים לראות את החיות הנדירות הללו.
במזרח השמורה קיים משך רוב השנה קרחון מדבר יחודי (יולין אם), וצפונית אליו המצוקים הבוערים, בהם התגלו יותר שרידי דינוזאורים ומאובנים ממרבית האתרים הדומים בעולם, בדומה לפארק לאומי באדלנדס בדקוטה הדרומית, ארה"ב.

רועת הצאן

רועת הצאן

למרבה הפלא חיים במישורי המדבר נוודים רבים, הנודדים עם עדריהם ועם הגרים (אוהלים) המתקפלים שלהם ממקום למקום בעקבות העשב והמים. הנוודים חיים מתוצרי גמלי בקטרה כפולי דבשת, ומתוצרי היאקים, הכבשים, העזים והסוסים. מחלב הסוסות הם מכינים את האייראק – שהוא חלב סוסות תוסס (שבקזחסטן נקרא קומיס). זהו משקה עשיר בויטמינים ובתכונות מרפא, והוא משמש גם בטקסים ובפולחן. מחלב נקבות היאק, הנאקות העזים והכבשים הם מכינים יוגורט חמוץ וגבינות. השוטטות במדבר והמפגש עם הנוודים מאפשרים לטיילים לראות את חליבת הסוסות ונקבות היאק. השיטה פשוטה: במשך הלילה כלואים הסייחים והעגלים במכלאה קטנה כדי שלא יינקו. עם בוקר מביאה האישה את העגל אל אמא יאק, העגל מתחיל לינוק ומעורר את פעולת הפטמות. ואז מסלקת אותו האישה מן הפטמות, אבל משאירה אותו צמוד לאמו, כדי שהיא תהיה רגועה, והיא עצמה מתחילה בחליבה. כשסיימה לחלוב, היא מחזירה את העגל כדי שיגמור את הטיפות האחרונות. הנוודים מארחים בסבר פנים יפות ומכבדים אותך ממאכליהם הפשוטים: קערית תה בחלב (זהירות – מלוח), יוגורט, אייראק, גבינה, וגם מיני מאפה פשוטים העשויים בצק מטוגן. כשאתה נכנס לגר – שמור על ראשך. הכניסה נמוכה והטיילים חוזרים עם חבורות על ראשיהם. בכל גר יש תנור לחימום וארובה המתנשאת אל מחוץ לגר. במדבר אין עצים בכלל ולכן מסיקים הנוודים את תנוריהם בארגולים, שהם הגללים המיובשים של העדרים. מצמרם של הכבשים הם מכינים את הכיסוי לגר, נעליים, כובעים, וגם לצמרם של הגמלים יש שימוש רב. את הצמר הם גוזזים לקראת הקיץ, מקפידים לא לחשוף את הבהמות לקור העז השורר בחורף.

פעילות ביתית

פעילות ביתית

דיונת חונגורין אילס Khongorin Els

 

דיונות חונגורין אלס בפארק לאומי גובי גורבנסאיחן, מחוז אומנוגובי, מונגוליה

דיונות חונגורין אלס בפארק לאומי גובי גורבנסאיחן, מחוז אומנוגובי, מונגוליה

חונגורין אילס (החולות המזמרים) היא אחד מפלאי הטבע של מדבר גובי. דיונה עצומת ממדים המשתרעת לאורך של 180 ק"מ ומגיעה לגובה של עד 100 מטר ויותר. קשה לדמיין את המראה הנפלא הזה של רצועת חולות צהובים, שהרוח מכה בהם גלים והם הולכים ומשתנים לנגד עיניך על פי עוצמת הרוח. יש אומרים שכשהרוח חזקה מאוד שומעים את גרגרי החול המשתפשפים זה בזה ומשמיעים כעין מנגינה. הטיילים אוהבים לטפס על הדיונה ברגליים יחפות, ולהתגלגל למטה כשהם נהנים מהמגע החמים והנעים של החול הרך. לרוב הולכים אל הדיונה ברגל, אבל המתקשים בהליכה, או לחילופין ההרפתקנים שבחבורה, בוחרים לרכב על גמל כפול דבשת, המובל בידי בעליו הרכוב גם הוא על גמל.

במנזר

במנזר

מנזר אונגין Ongiin Khiid Khans

בשולי המדבר זורם נהר אונגי. במעלה הנהר, כשנוסעים דרך אפיקו החרב, בנוף מצוקי ויפה הזרוע בעצים אדירי ממדים, נגיע לשרידי מנזר אונגין, שהיה המנזר הגדול ביותר במדבר גובי, וכלל בתוכו שלושה מתחמים גדולים שבכל אחד היו עשרות מקדשים. כל המכלול הענק הזה נהרס בידי הפורעים הקומוניסטים בשנות ה-30 של המאה ה-20.
היום אפשר לטייל במתחם הענק ולראות את נסיונות השיקום, הנראים דלים למדי לנוכח העבר עתיר הממדים. בתחומי המכלול העליון זורם מעיין של מים מתוקים וקדושים, כמובן.
היום יושבים שם כעשרה נזירים, ועוד כמה עשרות מגוייסים לאסוף תרומות לשיקום המקום. שני מקדשים קטנים כבר משוקמים, ויש בהם את כל מה שמקדש בודהיסטי צריך: פסלי בודהה ושאר אלוהויות, שולחנות המיועדים לטקסי הקריאה בספרים הקדושים והתפילה, וכמובן, השולחן המיוחד שאליו מתקבצים העולים לרגל המבקשים ברכה ומקטירים את התערובת שהוכנה במיוחד בשבילם. במקום גם שני גרים המשמשים כעין מוזיאונים קטנים, ובהם שרידי פסלים וחפצים שנמצאו בין ההריסות.

Remnants of the Yolyn Am ice field, September 2006

Remnants of the Yolyn Am ice field, September 2006

עמק יול (יולין אם) Yoliin Am (Yol Valley)

פירוש השם: פי הנשר. המקום נמצא בשמורת גורבאן סאיחאני (Gurvan Saikhan) שבמדבר גובי. אחד האזורים המתויירים ביותר במונגוליה, וכמעט כל מי שמגיע למדבר מגיע לאזור. עמק הנשרים, ביתם של חיות בר רבות, כגון יעלים, עזי בר וכבשי בר. האובו המקומיים (התל שהוא משכן לרוח) מקושטים בגולגלות בעלות קרניים ארוכות של יעלים או קרניים מסולסלות של כבשי בר. מוקד המשיכה הוא הקרחון שנמצא בתוך הקניון ומפליא לב כל רואיו. בשביל להגיע לקרחון צריך ללכת כשני ק"מ בתוך הקניון, המרהיב עין בפני עצמו. הקניון הולך ונעשה גבוה ותלול יותר ויותר ככל שמעמיקים לתוכו. אם מגיעים ביולי עוד אפשר לראות חלק גדול מהקרחון ההולך ונמס ככל שחום הקיץ גדל. הקרחון הנמס יוצר צורות מופלאות ונחמד לראות את הטיילים מנסים ללכת על פניו, או מתחתיו, מחליקים ונופלים.
מי שמתקשה לצעוד שני ק"מ לא צריך להיות מודאג. בפתח הקניון ממתינים לו מונגולים מסבירי פנים ומציעים לו לרכב על סוסים או על גמלים עד הקרחון.

 

אולן בטאר Ulaan Baatar

עיר הבירה של מונגוליה, בת כמיליון תושבים, כלומר, קרוב למחצית מתושבי מונגוליה מתגוררים בעיר הבירה המשתרעת לאורך עמק נהר הטול. פירוש שמה: גיבורים אדומים. השם הזה משקף את ההיסטוריה המודרנית של העיר: בשנת 1921, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה בין הרוסים הלבנים לאדומים, כבשו הרוסים הלבנים את מונגוליה, שנשלטה אז בידי הסינים. לאומנים מונגולים פנו אז לכוחות האדומים וביקשו את עזרתם. ביחד הם כבשו מחדש את אולן בטאר ביולי 1921. לכבוד הכוחות האדומים נקראה העיר בשם אולן בטאר. שמה הקדום היה אורגה (Urga). נוסדה כעיירת מנזרים בודהיסטים ב-1639, ולאחר מכן הפכה לתחנה חשובה על דרך התה מרוסיה לסין.
העיר, המכונה בקיצור UB, היא שילוב של מסורת מונגולית בצד מודרניזם קומוניסטי, שמתבטא בארכיטקטורה של העיר. חלק מהתושבים מתגוררים בשיכונים רבי קומות בסגנון הקומוניסטי המיושן, אך רבים אחרים גרים בשוליה בצריפים ובגרים – הלא הם אוהלי הנוודים המונגולים, העשויים מצמר כבשה מהודק ללבד, מוקפים בעדרי העזים, כבשים, סוסים, גמלים, יאקים שלהם. בכבישים (אולן בטאר היא המקום היחיד במונגוליה שיש בו כבישי אספלט סלולים, בשאר המדינה – אך ורק דרכי עפר), נוסעות אלה לצד אלה מכוניות מיושנות מדגמים סוביטיים ודגמים יפניים חדישים ביותר. רבים מתושבי העיר מצויידים בטלפונים סלולריים אך רבים מהם גם לבושים בלבוש המונגולי המסורתי: דל – מעין גלימה רחבה, החגורה באזור בד רחב או בחגורת עור רחבה ומגפיים. העיר כולה בנוייה בסגנון סובייטי עם כיכר ענקית במרכזה שסביבה מבני הממשל ובתי עסקים, ושיכונים רבי קומות. אך היא מעוטרת לרוב באלמנטים מונגוליים. יש כאן שווקים מעניינים, מנזר נפלא וארמון, המשמש כיום כמוזיאון. בעיר מתקיימות חגיגות פסטיבל נדאם הגדולות במדינה. לכבוד חגיגות 800 שנים לאימפריה המונגולית הגדולה (2006-1206) קושט ההר הקדוש שמדרום לעיר בציורי ענק: פורטרט של ג'ינגיס חאן, סמלה של מונגוליה, המורכב מצירוף של אלמנטים בודהיסטיים וכתובת במונגולית עתיקה וגם באותיות קיריליות (שהן היום הכתב הרשמי של מונגוליה): "מונגוליה הגדולה – 800".

ג'ינגיס חאן מעטר את ההר מול אולן בטאר

ג'ינגיס חאן מעטר את ההר מול אולן בטאר

ארבעת ההרים הקדושים

ארבעה הרים מקיפים את עמק הטול ואת אולן בטאר היושבת בתוכו. הם מקיפים אותה מארבע רוחות השמיים, ונחשבים קדושים. ההרים הם יעדים נפלאים לטרקים, ובהם יערות של עצי ערבות, חיות בר רבות וציפורים מסוגים שונים. כדי לעלות על ההרים, הנחשבים לשמורות טבע, יש צורך ברשיון מיוחד המוענק בשערי הכניסה לפארקים הלאומיים שלהם. ההר הגבוה ביותר מדרום לאולן בטאר מתנשא לגובה של 2,260 מטר, ויש בו כמה מסלולי טיול. המסלול הקל ביותר הוא מצידו הדרומי של ההר, ולאורכו כרי עשב ענקיים, משטחים מסולעים והרבה תילי אובו, שמבקרים מקיפים אותם, מגישים שם מנחות ומעטרים את המקום בסרטים כחולים. כל אחד חייב להניח שלוש אבנים על התל, וכך לאפשר את צמיחתו לגובה.

ארמון החורף של בוגד חאן Bogd Khan Winter Palace

נבנה בין השנים 1893-1903, והיה ביתו של הבוגד חאן (הבודהה החי) השמיני, המלך האחרון של מונגוליה, בעשרים השנים האחרונות לחייו. על חייו נמסרות גירסאות סותרות: האחת טוענת שחי חיי שחיתות והתעוור כתוצאה מעגבת. השנייה מוסרת שהיה מנהיג מסור ופעל למען עמו. מכל מקום, לאחר מותו בשנת 1924 אסרה ממשלת הבובות הקומוניסטית של מונגוליה על קיומם של גלגולים נוספים של בודהה. בתחומי ארמון החורף יש ששה מקדשים שבהם אצורים אוספי מתנות שקיבל החאן, כולל קבוצה גדולה של חיות מפוחלצות.

ארמון החורף

ארמון החורף של בוגד חאן

המוזיאון ההיסטורי לטבע The Museum of National History

לא רחוק מכיכר סוחבטאר נמצא המוזיאון לטבע, המציג את הגאוגרפיה, החי והצומח של מונגוליה. המוצגים המרשימים ביותר הם שני שלדי דינוזאורים מושלמים שנמצאו במדבר גובי.

המרכז המונגולי לפולקלור The Mongolian Folk Ensemble

אולם ענק, בנוי במתכונת אולמי האופרה הרוסיים, והוא משכנה של להקת הפולקלור: ריקודים ושירים מונגוליים. המרכז מטרתו לשמר את תרבות מונגוליה, והוא מקיים מופע ריקודים, שירים ונגינה מדי ערב בשעה 19:00. המופע מורכב ויש בו להקת רקדנים, להקת זמרים, תזמורת נגנים, מופעי אקרובטיקה בסגנון הסיני, זמרי סולו ונגני סולו. ההופעה מרשימה וצבעונית.

מופע מונגולי

מופע מונגולי

השוק השחור (Khar Zach   ,Naran Tuul) 

// //

שוק שחלקו פתוח וחלקו מקורה, המשתרע על שטח ענק. כאן מוכרים וקונים מכל הבא ליד. יש שוק פירות וירקות, שוק בדים, שוק סידקית, והמעניינים מכל הם השטחים המוקצים לעתיקות מונגוליות, כגון פסלונים בודהיסטים, תשמישי קדושה בודהיסטים שונים, המון נחושת, ציורים של אלים בודהיסטיים ולחילופין של ג'ינגיס חאן, ומיני מזכרות. שטח ענק מוקדש למגפיים מונגוליות מעוטרות, לכובעי פרווה מסוגים שונים, ולגלימות הדל המסורתיות. אפשר לבלות בשוק שעות, אך מעניין שדוכני מאכל כמעט ואין למצוא כאן.

בשוק מסתובבים כייסים רבים, ויש לקחת אליו מינימום כסף וציוד.

נמצא בדרום מזרח העיר בצומת רחובות TEEVERCHIDIIN & IKH-TOIRUU
הגעה במיניבוס עולה כמה מאות טוגרוג, במונית בערך דולר וברגל כ-45 דקות הליכה ממרכז העיר.

כיכר סוחבטאר Suhbataar Square

הכיכר המרכזית הענקית של העיר. בנקודה זו הכריז ביולי 1921 דמדיני סוחבטאר, "גיבור המהפכה", על עצמאות מונגוליה מסין. זוהי הכיכר שבה מתקיימות ההפגנות הגדולות. בשנת 1989 התקיימו בה הפגנות המהפכה הדמוקרטית, שהביאה לסיום השלטון הקומוניסטי במונגוליה. במרכז הכיכר ניצב פסלו של סוחבטאר רכוב על סוס, על פי הדגם הידוע של פיוטר הגדול בפטרבורג שברוסיה – וזהו האלמנט הסובייטי. אך סביב הגיבור הלאומי ניצבים "הנמרים השומרים", שהם אלמנט מונגולי-בודהיסטי מובהק.
סביב הכיכר מבנים שונים: בצד הצפוני בניין הפרלמנט, שהיום (קיץ 2006) עובר תהליך נרחב של שיפוץ לצורך הקדשתו למעין מונומנט ענק לכבוד מונגוליה הגדולה, שעיקרו עיטורי החאנים הגדולים. בצד המזרחי שני אולמות – האחד בית התרבות, שבו גלריה לאמנות מונגולית, והשני אולם הבלט. הכיכר גדולה מאד אך גם ריקה מאד. מי שרגיל לפעילויות המתקיימות בדרך כלל בכיכרות כאלה משתומם למראה הריקנות: כמעט ואין דוכני מכירות, ורק אנשים מסתובבים להם בנחת וילדים רצים ביניהם, וגם כמה יונים.

כיכר סוחבטאר

כיכר סוחבטאר

מנזר גנדנטגצ'ינלן Gandantegchinlen Khiid Monastry

בראשית המאה ה-19 היו באולן בטאר יותר ממאה מקדשים ומנזרים, רובם נהרסו במהלך הטיהורים הסטאליניסטיים שנערכו במונגוליה בשנות ה-30 של המאה ה-20. אחד המנזרים היחידים שניצל הוא מנזר גנדנטגצ'ילנלן. המנזר נוסד ב-1838 כמרכז הרוחני של הזרם הבודהיסטי סוטרה טנטרה, ומהר מאד הפך לקומפלקס של מרכזים לימודיים, שכלל מחלקות של לימודי אסטרולוגיה ורפואה. המקום ניצל מהרס על ידי הקומוניסטים, משום שהממשל ייעד אותו להיות מוצג מוזיאוני. פירוש השם הוא "המקום הגדול של האושר המוחלט". במכלול מספר מקדשים מרהיבים המעוטרים בזהב וביהלומים. יש כאן פסלי עץ וברונזה ישנים ומרשימים, וזהו ביתו של פסל ה-Migjid Janraisig בן עשרים וחמשת המטרים. במקום מכהנים כ-150 נזירים, והם עורכים טקסים, שרים מזמורים ואוספים תרומות לשימור המקום.

האנדרטה הרוסית Russian Monument

מדרום לעיר, על צלע ההר הקדוש, בין שני העיטורים החדשים לכבוד יובל ה-800 של מונגוליה הגדולה, מתנוסס מונומנט סובייטי מובהק המסמן את הידידות בין ברית המועצות לבין מונגוליה. זוהי למעשה עמדת תצפית טובה על העיר, ורואים ממנה את העיר הארוכה והצרה, המשתרעת לאורך גדות נהר הטול בתוך עמק צר וארוך המוקף בארבעה הרים שהתקדשו על פי המסורת המונגולית.

אנדרטה לחיילי הצבא האדום

אנדרטה לחיילי הצבא האדום

עוד במונגוליה

  המפל האדום Red Waterfall

נהר האורחון (Orkhon) הוא הארוך בנהרות מונגוליה ואחד הגדולים שבהם, והוא נשפך אל ימת בייקאל שבסיביר. שבטו של ג'ינגיס חאן חי בעמק אורחון. שרידי ערים תורכיות קדומות ועירו של ג'ינגיס חאן – קרקורום, מנזרים בודהיסטיים ואוהלי גר מלבינים בעמק הירוק והפורה הזה, הנחשב קדוש בגלל השרידים הקדומים הרבים. בשוליו הרים מיוערים ובערבותיו רועים רבבות בעלי חיים: סוסים, עזים, כבשים, גמלים כפולי דבשת, יאקים. מקורו של נהר אורחון במפל מרשים הזורם בתוך קניון מצוקי. רבים המטיילים אליו, והנועזים שבהם גם שוחים במימיו הקפואים. בכרי העשב ליד המפל הוקמו מחנות גרים תיירותיים, אבל גם שוכנות משפחות נוודים, המארחות בגרים הפרטיים שלהם טיילים המעוניינים בחוויה הזאת. בגרים הפרטיים אין אפשרות להתקלח וכמובן אין גם שירותים – ראו הוזהרתם. אבל שמורות חוויות מסוג אחר של מפגש בלתי אמצעי עם המשפחה. מפגש כזה אפשרי בעיקר אם מתלווה אליך מישהו דובר מונגולית.

 

מפל אורחון השוצף. אורכו של הנהר ממנו הוא נשפך כ-1,200 ק"מ  צילום: אפרת נקש

מפל אורחון השוצף. אורכו של הנהר ממנו הוא נשפך כ-1,200 ק"מ
צילום: אפרת נקש

חרחורין (קרקורום) Kharkhurin (Karakorum)

פירוש השם המקורי והעתיק קרקורום – סלע שחור. ג'ינגיס חאן היה זה שהחליט לבנות עיר בירה, דבר המנוגד לאופיים הנוודי של המונגולים, יש אומרים על פי דרישת אשתו בורטה. את עירו בחר לבנות על המישורים הפוריים שליד נהר האורחון. האזור היה מאוכלס עד אז בנוודים טורקים, ג'ינגיס חאן התחיל בבנייה בשנת 1220, אבל מת שבע שנים לאחר מכן, לפני שהספיק לסיימה. העיר הושלמה על ידי בנו אוגדיי, שבשנת 1229 נתמנה לחאן, ובשנת 1235 גמר לבצר את העיר והכריז עליה כעל עיר הבירה של האימפריה המונגולית. העיר שימשה בתפקיד זה ארבעים שנה בלבד. נכדו של אוגדיי, קובלאי חאן, העתיק את מרכזו לבייג'ין של היום, וייסד את שושלת יואן, ששלטה בסין כמאה שנים. העיר ננטשה ונחרבה על ידי חיילים מנצ'וריים שפלשו למקום עם קריסת האימפריה המונגולית בסוף המאה ה-14.
במאה ה-16 הוקם על חורבות העיר מקדש בודהיסטי-טיבטי, ארדן זו (Erden Zuu). כיום אפשר לראות במקום שרידים וחורבות של העיר העתיקה, שנחפרו בידי ארכיאולוגים. במקום הוקם כפר (או עיר, במונחים מונגוליים). הכפר בנוי כולו צריפי עץ וגרים (Gerim – אוהלי הנוודים המונגוליים), לכל 'בעל בית' כזה מקצה הממשלה שטח אדמה סביבו. הבתים והשטחים מגודרים על ידי גדרות עצים גבוהות, וכל המקום נראה כמו אוסף של גדרות. יש גם כמה חנויות. על כבישים ותשתיות אין מה לדבר.
את העיר קרקורום העתיקה הקיפו ארבעה פסלי צב ענקיים מארבע רוחות השמיים, המסמלים אריכות ימים וחוסן גופני. היום נשתמרו שניים בלבד, כל אחד מהם מוצב על גבעה המשקיפה אל העיר החרבה. המעניין הוא שבמונגוליה אין בכלל צבים.

כ-370 ק"מ דרום מערבית לאולן בטאר, 7 שעות באוטובוס.

 

הצב בחרחורין

הצב בחרחורין

טובחון Tovkhon Sum

מקדש-מנזר יפה בנוי על פיסגת הר מיוערת, ובולט במצוקיו מעל כל סביבתו. כל הסביבה מיוערת בעצים מחטניים והנוף מרתק. את המנזר בנה זנבסר, אחד המייסדים של הדת הבודהיסטית המונגולית במאה ה-17. אותו נזיר נחשב גם ממציא הכתב המונגולי העתיק (שהיום הוחלף בכתב הקירילי – אבל ממשיכים ללמד אותו בבתי הספר כדי לשמר את המסורת). הנזיר הגיע למקום בעיקר בגלל האפשרות להתבודד במערות הרבות שבמקום, והקים את המקדש היפה הזה. אחרי כמה דורות של שלטון קומוניסטי מדכא, שבו היה האתר סגור, חזר המקדש להיות פעיל ונחשב לאחד ממקומות העלייה לרגל החשובים ביותר למונגולים, ורבים מהם פוקדים אותו.
המקום נמצא בתוך שמורה שעיקרה יער מחטני. הנסיעה בתוך היער קשה במיוחד ורבים המטיילים, ובעיקר העולים לרגל, העושים את דרכם באמת ברגל. הסיום הוא עלייה תלולה שבסופה מגיעים למכלול שבו שלושה מקדשים קטנים ויפים. המהדרין ממשיכים לעלות במעלה הצוק, שם נמצאת מערה עמוקה וחשוכה. המערה נקראת "רחם האישה", ועל פי המסורת כל מי שנכנס למערה עד סופה ויוצא ממנה נולד מחדש.
בין העצים הסמוכים למקדש צומחים שני עצים, שהמיוחד בהם הוא ענף אחד המחבר בין שניהם. המקום מגודר והרבה בדים כחולים כרוכים על הגדר הזאת. סביב המקדש ניצבים גלי אובו רבים, מקושטים סרטים כחולים. בגלי האובו האלה שוכנות לפי התפיסה השמאנית-בודהיסטית רוחות הטבע של המקום.

נמצא על הכביש לאורך גדתו הצפונית של נחל אורחון, כחמישים ק"מ דרום מערבית לחרחורין.

טובחון סום

טובחון סום

 

 

השאר תגובה