ירדן – אחות וראי

"ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני יריחו ויראהו ה' את כל הארץ ואת הגלעד עד דן. ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון. ואת הנגב ואת הככר בקעת יריחו עיר התמרים עד צוער. ויאמר ה' אליו: זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה, הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור. וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי. ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה".
(דברים לד 6-1).

הירדן סמוך למוצאו מהכנרת

הירדן סמוך למוצאו מהכנרת

לא לחינם הראה אלהים את הארץ המובטחת למשה דווקא מפיסגה בצד המזרחי של הירדן. כל מי שמתעניין קצת בארכיאולוגיה, בהיסטוריה, בחי ובצומח, בגיאולוגיה ובתרבות של ישראל, כדאי לו, כדי להרחיב את ידיעותיו ואופקיו, לטייל בארץ הראי של ישראל, המשקפת את רוב מה שקורה בישראל, בהפוך. ירדן היא אחות ומראה לישראל. ישראל משתקפת בה בהפוך על כל שלל הנופים שהיא מציעה לתושביה ולאוהביה.

ממלכת ירדן (שמה הרשמי: "הממלכה הירדנית ההאשמית", אלממלכה אלארדניה אלהאשמיה) שוכנת במזרח התיכון, והיא גובלת בצפון בסוריה, במערב בישראל, בדרום בים סוף (מפרץ אילת) ובערב הסעודית, במזרח בערב הסעודית ובצפון מזרח בעיראק. שמה של הממלכה מעיד על כך ששליטיה, בית המלוכה ההאשמי, רואים את עצמם צאצאים ישירים של הנביא מוחמד, שהיה מבית האשם, וייחוס זה הוא שנותן להם את הלגיטימציה לשלטון.

נוף אופייני במדינת ירדן המדברית

נוף אופייני במדינת ירדן המדברית

היסטוריה
עבר הירדן המזרחי, הידוע כיום כממלכת ירדן, היה החל מהמאה ה-16 כלול בשטח מחוז דמשק שבאימפריה העות'מאנית ולא היה לו ייחוד היסטורי משלו, ולאחר סיום מלחמת העולם הראשונה היה חלק מן המנדט הבריטי על ארץ ישראל (שהובטח ליהודים בהצהרת בלפור). בשנת 1921, בעקבות "ועידת קהיר" באותה שנה החליטה בריטניה להוציא את האזור שממזרח לנהר הירדן משטח המנדט ולכונן בו נסיכות ערבית בראשות עבדאללה הראשון, שהוא ומשפחתו (השושלת ההאשמית) עזרו רבות לבריטים במלחמה במאבקם בשלטון הטורקי. כלומר, מדינת ירדן אינה יישות היסטורית, אלא יצור מלאכותי שנברא על ידי האנגלים. הממלכה שקיבל עבדאללה הראשון הייתה שונה מאוד מן הממלכה של ימינו, שכן הרכבה הדמוגרפי כלל בעיקר ערבים בדואים, אשר היו נאמנים לשושלת ההאשמית. מלחמת העצמאות של ישראל ב-1948 הביאה עמה גל של מאות-אלפי פליטים פלסטינים שחצו את הירדן וקיבלו אזרחות, והפכו עד מהרה לרוב תושבי הממלכה, בנוסף לשלטון על הפלסטינים בגדה המערבית שסופחה במלחמה (והשלטון הירדני עליה הוכר רק על ידי בריטניה ופקיסטן). עבדאללה נרצח ביולי 1951 על ידי פלסטיני בעת ביקור בהר הבית. את כיסאו של עבדאללה ירש בנו הבכור טלאל, אך הוא הודח לאחר שנה בשל מחלת רוח. בנו הקטן של טלאל, חוסיין, עלה לשלטון במקומו והוכתר למלך בשנת 1953 בהיותו בן 18. שלטונו של המלך הצעיר היה בתחילה לא יציב. היו אלו שנים בהן פרחה התנועה הלאומית הערבית מיסודו של גמאל עבד אלנאצר. ממשליהם של מלכים ברחבי העולם הערבי קרסו לטובת כתות של קצינים בעלות אופי לאומי ופאן ערבי כבמצרים ובעיראק. פלסטינים מהגדה המערבית סייעו בתחילת שנות ה-50 לפדאיון המצרי בפעולותיהם נגד ישראל, והצבא הירדני נאלץ לרסן אותם. בשנת 1964 הוכרז על הקמת אש"ף בהר הזיתים שבירושלים אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) שהיווה ארגון-גג לכל התנועות הפלסטיניות (ובראשן פת"ח) שהתבסס בעיר כראמה. יש לציין כי ממלכת ירדן לא עודדה את הקמת הארגון, לעומת מדינות ערביות אחרות, שראו בכך הזדמנות להשלת החובה המוטלת עליהם על שחרור העם הפלסטיני. בשנת 1965 נערכו חילופי שטחים בין ירדן לבין ערב הסעודית. ירדן ויתרה על כ-6000 קמ"ר שטחי מדבר נרחבים בפנים היבשה (מעל 6% משטח הממלכה), תמורת רצועת חוף של 12 קילומטרים דרומית לעיר עקבה.
טעות אסטרטגית משמעותית מצד חוסיין הייתה ההצטרפות של ירדן למלחמת ששת הימים, אשר גרמה לאבדן שטחי הגדה המערבית ומזרח ירושלים. חוסיין לא חזר על טעות זו, ונמנע מלהצטרף לסוריה ולמצרים במלחמת יום הכיפורים. למעשה, הוא אף נפגש עם ראש ממשלת ישראל דאז, גולדה מאיר, והזהירה בדבר התקיפה הקרובה של מדינות ערב (המלך חוסיין נפגש מספר פעמים עם גולדה מאיר עוד לפני פרוץ המלחמה).
תוצאות מלחמת ששת הימים הביאו לפריחה של הלאומיות הפלסטינית, וחוסיין נאלץ להתמודד עם הארגונים פלסטינים החמושים אשר התבססו בממלכתו (כאשר 80% מאזרחי ממלכתו הינם ממוצא פלסטיני) ותקפו משטחה את ישראל, שהגיבה בפעולות תגמול (פעולת כראמה ב-1968) בהם השתתף גם הצבא הירדני. תגובתו האלימה של חוסיין למצב הידועה בכינוי "ספטמבר השחור", נגרמה בספטמבר 1970 בעקבות נסיון התנקשות כושל בחייו, כאשר סוריה עודדה קבוצות פלסטיניות למרוד בממלכה. בספטמבר השחור טבח חוסיין באנשי פת"ח והארגונים הפלסטינים (תוך נסיון של סוריה לפלוש מהצפון), וסילק את הנהגותיהם מהמדינה, לדרום לבנון (שם למעשה הוקם פת"ח לנד, והחמירה את בעיית הפליטים הפלסטינים והטרור הפלסטיני מלבנון).
החל מסוף שנות השישים ניהל חוסיין מערכת יחסים סודית עם ישראל, שהפכה להיות גלויה יותר ויותר עד לחתימת הסכם השלום בשנת 1994. במצב עדין עמדה הממלכה בימי מלחמת המפרץ הראשונה כאשר חוסיין נדרש לאזן בין האינטרסים של סדאם חוסיין, שנתמך על ידי הארגונים הפלסטינים, אשר היה בכוחם לנסות ולערער את המצב הפנימי במדינה ובין האינטרסים של מדינות הקואליציה. בשנות התשעים החל מצב בריאותו של חוסיין מדרדר. מזה שנים היה ידוע כי יורשו הוא הנסיך חסן, אחיו הצעיר. סמוך למותו הדיח חוסיין את אחיו מתפקיד יורש העצר, ומינה לתפקיד זה את בנו עבדאללה, אשר עלה לשלטון עם מותו של חוסיין, בשנת 1999.
עבדאללה השני הוא מלך צעיר ומתון, בעל חינוך בריטי ונטייה פרו מערבית ברורה. נראה כי הוא מצליח לשמר את מורשת אביו, לאזן בין הגורמים השונים בממלכתו, ולשמור על כיסאה של השושלת ההאשמית, אל מול הזעזועים העוברים על המזרח התיכון בתקופת מלכותו, לרבות אינתיפאדת אל-אקצה, פיגועי ה-11 בספטמבר, מלחמת המפרץ השנייה, ומלחמת לבנון השנייה.

בדווים בירדן

בדווים בירדן

פוליטיקה וחברה
בשנת 1952, בזמן שלטונו הקצר של המלך טלאל, חוקקה חוקה חדשה. תחת החוקה ירדן הוא מונרכיה חוקתית, אף על פי כן ניתן יותר כוח למונרך מאשר במדינות אירופה השונות כמו בריטניה והולנד. לאחר ניסיון ההפיכה בשנת 1957 המלך חוסיין פיזר את הפרלמנט. בשנת 1989 הוא החזיר את הבחירות הפרלמנטריות והתיר בהדרגה ליברליזציה פוליטית. בשנת 1992 הותר להקים מפלגות פוליטיות, ובשנת 1993 ירדן קיימה את הבחירות הרב מפלגתיות הראשונות שלה מאז 1956. בשנות ה-2000, בדומה למדינות ערביות אחרות במזרח התיכון, חלה התחזקות בכוחן של המפלגות האסלאמיסטיות. כך, בבחירות הפרלמנטריות האחרונות ביוני 2003 זכו האחים המוסלמים (תחת השם "חזית הפעולה האסלאמית") ב-20 מתוך 84 מושבי הפרלמנט.
אחת הבעיות הקשות של ירדן היא הרוב הפלשתינאי. למעשה הפלשתינאים הם אזרחים סוג ב בירדן, המתנאה במורשת הבדווית-ערבית שלה. רק הבדווים מתמנים לעמדות בכירות בממשל ובצבא. הפלשתינאים מקופחים מכל בחינה והדבר יוצר רגשות קיפוח ומרמור חזקים.

עמאן - דגל ירדן תלוי על תורן הענק ליד מסגד המלך עבדאללה הראשון

עמאן – דגל ירדן תלוי על תורן הענק ליד מסגד המלך עבדאללה הראשון

לטייל בירדן
על ירדן נהוג לומר שהיא הראי של ישראל: אם תציב ראי לאורך הירדן, מול ישראל, תקבל כמעט אותה תמונה גיאוגרפית, בוטנית, זואולוגית, גיאולוגית – אבל בהפוך. טיילים ותיקים ומקצועיים אומרים שאם אתה רוצה להבין טוב את ישראל מכל הבחינות האלה, לך לטייל בירדן.
ירדן, או הממלכה הירדנית ההאשמית, כשמה כן היא, נשלטת על ידי מלך משושלת שמייחסת את עצמה לבית האשם, היא משפחת הנביא מוחמד. עבדאללה, שהיה אמיר של עבר הירדן משנת 1921, תחת חסות הבריטים (תוצאה ישירה של הסכם סייקס-פיקו משנת 1916, הסכם שחילק את השליטה באזור בין הבריטים לבין הצרפתים), נטל בשנת 1946 תואר מלך, ובשנת 1950 השלים את השתלטותו, והפך את עבר הירדן לממלכה ההאשמית. הגורמים הלאומניים הערביים האשימו אותו בשיתוף פעולה עם היישוב העברי ולכן רצחו אותו בשנת 1951. בנו טלאל התגלה כחולה רוח, ולכן הומלך נכדו חוסיין (זה שישראל כל כך אהבה לאהוב). היום שולט בנו של חוסיין, עבדאללה השני. הבדווים הם העלית השלטת, המשכילה, המחזיקה בכל עמדות המפתח בממשל, בצבא, במדיניות ובכלכלה. השכבה הנחותה יותר מכל בחינה, חברתית, כלכלית ומעמדית, הם הפלשתינאים, שרובם פליטי מלחמת 1948. המורשת הבריטית ניכרת בכל פינה ובכל מצב, בעיקר בערים. התושבים רובם דוברי אנגלית, והמבוגרים שבהם גם התחנכו על פי המורשת הבריטית. הדברים ניכרים גם בצורתן החיצונית של הערים, בעיקר של עיר הבירה עמאן.
הטייל הישראלי מתקבל בדרך כלל בסבר פנים יפות. לא צריך להירתע גם משיחות וקשירת קשרים עם האנשים ברחוב, אפילו אם הם פלשתינאים. השיחות תמיד מעניינות, לטוב או לרע.
בירדן אפשר לטייל בכל הדרכים המוכרות, חוץ מטרמפים, שהם לא מקובלים: טיול מאורגן, שכירת רכב, תחבורה ציבורית, מוניות. אפשר בחבורה, אפשר ביחידים.
הכניסה לירדן יכולה להתבצע דרך שני מעברים: בצפון, דרך גשר שיח' חוסיין, ובערבה, דרך מעבר הגבול שליד אילת. המעבר נוח ודי מהיר. רצוי להצטייד בדולרים, אבל גם בדינרים. מיד עם המעבר תוכלו לראות אוטובוסים, מוניות קטנות וגדולות – מחכים ללקוחות.

התיאטרון הגדול בג'רש - צילום: דורון יושע

התיאטרון הגדול בג'רש – צילום: דורון יושע

ג'רש

אתר הלניסטי-רומי ענק ומדהים. אפשר להסתובב בו שעות, רצוי בלויית מדריך. המבנים בו נשארו כמעט שלמים, דבר המאפשר לטייל לדמיין עיר הלניסטית על מבניה הציבוריים. האתר מסודר, לפניו רחבה ובה דוכני מזכרות, קופת כרטיסים ושער כניסה לאתר. צריך להיות מוכנים לבילוי ארוך באתר השופע כל טוב. האטרקציות באתר כוללות:
התיאטרון הגדול והתיאטרון הקטן. שני מבנים שנשארו כמעט בשלמותם ושימשו את אזרחיה תאבי התרבות של העיר לחזות בהצגות ובמופעים. האגורה, היא הכיכר המרכזית של העיר, שבה התכנסו האזרחים לאספות, ובה התקיים גם השוק המקומי. צורתה אובאלית. הקרדו, הרחוב הראשי של העיר, שמשני צדדיו שורות עמודים ששימשו בסיס לגג. בדרך כלל הקרדו היה מקורה ומתחתיו היו חנויות. מקדש זאוס, המקדש הראשי לאל הראשי. מרשים בגודלו ועמודים העצומים. מקדש ארטמיס, אלת הירח והצייד. היפודרום, מגרש הכדורגל של העת העתיקה, אבל במקום כדורגל היו בו מרוצי סוסים ומרוצי מרכבות, הספורט הנפוץ והמקובל ביותר בעת העתיקה וגם בתקופה הביזנטית. מגרש ענק שצורתו אובאלית. כנסייה ביזנטית, שריד לתרבות שבאה אחרי התרבות ההלניסטית-רומית האלילית, החל מהמאה הרביעית, הלא היא הנצרות.

הר "שבעת עמודי החוכמה" בואדי רם

הר "שבעת עמודי החוכמה" בואדי רם

ואדי רם
ואדי ענק, אזור מחייתם של שבטים בדויים המוצאים את פרנסתם מתיירים, בעיקר אנגלים, הבאים להתרפק על זכרו הרומנטי של לורנס איש ערב. תומס אדוורד לורנס, קצין אנגלי שנמשך לרומנטיקה של שבטי הערבים, אירגן ועמד בראש המרד הערבי נגד התורכים, בגיבויו של הצבא האנגלי, במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1917 כבש את עקבה מידי התורכים ואחר כך כבש את דמשק מידי התורכים. אישיותו המוזרה ומלאת הסתירות והניגודים משכה רומנטיקנים וסופרים, ועד מהרה הפכה דמותו לאגדית למחצה. הוא היה סופר מוכשר שספרו הידוע ביותר 'שבעת עמודי החכמה' העניק את שמו לאחד האתרים בואדי רם. הבדווים המקומיים, המעריצים את דמותו, היום בעיקר בתור מקור פרנסה בטוח, לוקחים את התיירים והטיילים בג'יפים שלהם אל מרחבי הואדי, שבו אירגן לורנס את הצבא הערבי של השבטים המפורדים תחת פיקודו האחיד, ואל האטרקציות שבו. באחד הנקיקים שבתוך ההרים המקיפים את ואדי רם מצויירים ציורי סלע קדומים מאוד וברורים מאוד, מתקופות פרה-היסטוריות. בני אדם, חיות הצייד, כלי הצייד, הכל מצוייר ברור ובהיר. הר הבולט מעל פני השטח בואדי רם, ובו חצובים באופן טבעי מעין עמודים, שבמאמץ לא גדול ניתן לראות בהם שבעה עמודים. ההר זכה לשם בזכות ספרו הידוע של לורנס.

ואדי רם

ואדי רם

מידבא
במידבא ניצבת כנסיית סנט ג'ורג' הביזנטית שאליה נוהרים כל התיירים, לא מחמת קדושתה היתרה, אלא כדי לצפות במפה העתיקה ביותר בעולם, יצירת מופת מן המאה הרביעית. המפה אינה אלא מעשה פסיפס על רצפת הכנסיה, ורצוי לצפות בה בעמדכם מסביב, בעזרת מדריך. המפה מתארת את ארץ ישראל על שתי גדותיה, המערבית והמזרחית. כל הנקודות החשובות מתוארות בה בחיוניות וביצירתיות. הנקודה הידועה והבולטת היא ירושלים, המתוארת על כל מבניה החשובים במאה הרביעית, כולל כנסיית הקבר, הקרדו, שער שכם והחומה. יפו לחוף הים מתוארת על ספינותיה, וכך הלאה. כל מקום מצוין בשמו (ביוונית כמובן), ומתואר בחינניות רבה. המפה הזאת היא חומר היסטורי וארכיאולוגי ראשון במעלה, שסייע בידי החוקרים להבין איך בדיוק נראתה ארץ ישראל במאה הרביעית. בכנסייה עוד ציורי פסיפס ושרידים, אבל מי בכלל רואה אותם. המפה כל כך מדהימה שאי אפשר לראות דבר אחר לידה.

ירושלים במפת מדבא

ירושלים במפת מדבא

עמאן
עיר הבירה של ירדן, היא רבת עמון המקראית, היא פילדלפיה של התקופה ההלניסטית-רומית. עמאן מזמנת למבקריה חוויות מכל הסוגים. קודם כל טיול בעיר, המרשים לטובה את מי שהתכונן לראות עזובה נוסח עזה או משהו דומה. העיר אירופאית לכל דבר, על רחובותיה וחנויותיה. המורשת הבריטית ניכרת כאן היטב בסדר ובניקיון, ובדיבור האנגלי הקולח של אזרחי העיר. בלב העיר ניצב אמפיתיאטרון רומי, מורשת השלטון ההלניסטי-רומי במאות הראשונה והשנייה לספירה. האמפיתיאטרון שמור במצב טוב ונחמד לטייל בו דווקא בשעות הערב. תקופת שלטון בית אומיה, השושלת הראשונה באיסלאם (750-616) השאירה למזכרת חורבות ארמון. האומיים השאירו ארמונות בכל אזורי שליטתם, כולל בישראל. על גבעה הצופה על עמאן ניצב מקדש הרקולס, שריד מימי פילדלפיה ההלניסטית-רומית. זוהי חוויה כפולה: המקדש עצמו על עמודיו הענקיים, והתצפית על העיר כולה. לכן רצוי לעשות זאת בשעות הבוקר. ובלילה – "כאן זמאן", המועדון, שתרגום שמו הוא "היו זמנים", הוא מועדון לילה מיוחד במינו, הבנוי באורחן עתיק, המשלב מוזיאון, תצוגת פולקלור ובילוי לילי תחת קורת גג אחת. בילוי מומלץ לשעות ארוכות בערב. האוכל הוא כפי יכולתך, אבל משקאות (ואפילו מים מינרלים) הם בתשלום נוסף.
מונית תוביל אתכם למקום בשמחה, ואל תהססו לקשור שיחה עם הנהג (קרוב לודאי פלשתינאי) שישמח לספר לכם על בית אביו ביפו או ברמלה…

ארמון אומיה במצודת עמאן

ארמון אומיה במצודת עמאן

 

החזאנה בעיר העתיקה פטרה

החזאנה בעיר העתיקה פטרה

שאר ירקות
ונזכיר כאן את הואדיות והקניונים המופלאים, נחל זרקא מעין, נחל ארנון, ולא נשכח את האתרים ההיסטוריים השונים כגון הר נבו, עג'לון וכרך, ואם חשבתם לרגע שנשכח את פטרה הקסומה, שיופיה אינו פג גם לאחר כל הסיפורים והשירים, אלא להיפך משביח והולך כשבאים לראות את המקום, אין סיכוי. רצוי גם כדאי להיכנס ולקרוא את כתבתו של עוזי טאובר על פטרה באתר טריפי. ירדן מציעה למבקריה שפע של נופים מרהיבים ומיוחדים, אתרים עתיקים שמורים היטב כגון מבצרים צלבניים וערים יווניות שמורות היטב, היכרות קרובה עם הירדנים וגם עם הפלשתינאים החיים בה. על פטרה מרבים לדבר, אבל כדאי לזכור שבדרך לפטרה נמצא הואדי הקסום, ואדי רם, מקום עלילותיו המופלאות של לורנס איש ערב, הר שבעת עמודי החכמה, הבדווים האצילים הלבושים לבן, נסיכי המדבר, שיסיעו אותכם הפעם על ג'יפים ולא על גמלים. שם תוכלו לחזות בציורי קיר פרה-היסטוריים יחודיים. זה המקום לפרץ של געגועים ונוסטלגיה לכל מיני אירועים קסומים שהיו ולא ישובו עוד.

תצורת מלח בחוף הירדני של ים המלח.

תצורת מלח בחוף הירדני של ים המלח.

השאר תגובה