סלוניקי – יהודים ונוצרים

1ויהי אחרי עברם באמפפוליס ובאפלוניא ויבאו אל-תסלוניקי ושם בית כנסת ליהודים: 2 ופולוס נכנס אליהם כמשפטו ושלש שבתות התוכח עמהם מן-המקראות: 3 פתוח והוכח להם כי-צריך היה שיענה המשיח ויקום מן-המתים והוא המשיח ישוע אשר אני מגיד לכם: 4 ויאמינו מקצתם ויספחו על-פולוס וסילא וגם-יראי אלהים מן-היונים לרב וגם-נשים חשובות לא-מעט:

(הברית החדשה, מעשי השליחים פרק יז)

יהודים – תולדות הקהילה

עדות חשובה על קהילה יהודית בסלוניקי (תסלוניקי, שאלונקי, שאלוניקה) נזכרת בברית החדשהף פאולוס ביקר בקהילה היהודית בתסלוניקי, בעשור השישי של המאה הראשונה בקירוב. שם ניסה לעשות נפשות לדת החדשה. מכאן עולה שהיתה בסלוניקי קהילה יהודית מבוססת בימיו. יש איזכורים של קהילה יהודית בסלוניקי כבר בתקופה ההלניסטית, בסביבות 140 לפני הספירה.

לאחר גירוש ספרד (1492) הגיעו אל סלוניקי עשרות אלפי יהודים, שהשתקעו בה והפכו אותה למרכז היהודי ספרדי המפואר והגדול ביותר. לאחר גזרות ת"ח ות"ט בפולין (הכינוי המקובל בפי היהודים לפרעות שנערכו ביהודי אוקראינה בשנת 1648 במהלך מרד חמלניצקי – התקוממות הקוזקים והצמיתים המקומיים בהנהגתו של בוגדן חמלניצקי [בפי היהודים: "חמיל הרשע"] נגד האיחוד הפולני-ליטאי) היגרו גם ממנה יהודים לסלוניקי. בזמן שלטון האימפריה העות'מאנית במקום (כ-500 שנה, 1912-1430) הגיעו אליה יהודים רבים משאר מדינות אירופה שבהן ישבו נוצרים ותרמו לשגשוג הכלכלי שידעה העיר בתקופה זו..

בסוף המאה ה-18 הייתה קהילת סלוניקי בין הגדולות שבקהילות היהודיות בעולם. במחצית השנייה של המאה ה-19 היוו היהודים למעלה ממחצית מתושבי העיר, והקהילה נחשבה לאחת הקהילות החשובות ביותר בין קהילות הבלקן ואף כונתה "ירושלים דבלקן". הנוכחות היהודית בעיר הייתה כה ניכרת עד כי עסקי המסחר בה, לרבות הנמל, הושבתו ממלאכה בשבתות ומועדי ישראל.

יהודי העיר פיתחו מאוד את הפעילות הכלכלית בה, ובכלל זה מסחר, תעשייה, ובנקאות. בין היתר היו בבעלות יהודית בתי מלאכה גדולים שבהם עבדו חלק מבני הקהילה באריגה ובצביעת בדים.

שפת הלאדינו שהביאו עמם יהודי ספרד פרחה בעיר זו מבחינה שירית ותרבותית. בין המאות ה-16 וה-18 הייתה העיר למרכז של תורה ותרבות יהודית. רבני העיר פיתחו ספרות שו"ת והדפוס שהוקם בעיר עסק בהוצאת ספרי הלכה וספרים שונים שהופצו ברחבי העולם היהודי. במאה התשע עשרה היו מאה בתי מדרש ושלושים בתי כנסת היסטוריים וביניהם בית כנסת בית אל. כולם מפוזרים בשכונות ולפי קהלים כמו קהל אראגון, קהל קשטיליה, קהל סיציליא. עוד היו בשנות המאה התשע עשרה ארבע עשרה ישיבות. במאות ה-19 וה-20 פיתחו היהודים את התעשייה והבנקאות במקום. חברת כל ישראל חברים פתחה בה בתי ספר והופיעו עיתונים יהודיים בלאדינו ובצרפתית. נוסדו אגודות להפצת העברית וספרותה והחלו ניצנים של אגודות ציוניות.

 

מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה

ביום שבת ל' באב ה'תרע"ז (18 באוגוסט 1917) כילתה שריפה גדולה את הרובע היהודי ומאז חלה שקיעה במצבם של היהודים בעיר. בזמן מלתמת העולם הראשונה רבים מהיהודים עזבו את העיר הן בשל תוצאות השריפה של 1917 אשר הותירה יהודים רבים חסרי קורת גג, והן בשל הגירת פליטים יווניים רבים מאנטוליה בעקבות הכיבוש התורכי. בקרב הפליטים הללו התפתחה תנועה אנטישמית, שחבריה פרעו ביהודים בשנות ה־30 הראשונות ובנוסף נחתו גזרות על תושבי סלוניקי היהודים, כגון איסור פתיחת עסקים בימי ראשון והגבלה על לימודי בתי הספר היהודיים.

בשנות ה-30 עלו כעשרת אלפים יהודים מסלוניקי לארץ ישראל. העולים התיישבו בשכונות כמו שכונת פלורנטין ושפירא בתל אביב, שכונת בן ציון בנתניה והמושב צור משה. העולים, שרבים מהם היו קשורים לעסקי הימאות עוד בסלוניקי, תרמו תרומה מכרעת לפיתוח ענף הימאות בארץ. רבים מהם עבדו בנמל חיפה, והם היו מעורבים באופן בולט בפתיחת נמל תל אביב בעקבות השבתת נמל יפו במהלך המרד' הערבי הגדול. מאות משפחות של יהודי סלוניקי, כמו זו של יהודה פוליקר, עלו לישראל בשנות ה-30 ובנו את נמל תל אביב.

 

מלחמת העולם השנייה, שואת יהודי סלוניקי

בשנת 1935 היו ביוון 31 קהילות פעילות, חלקן רומניוטיות (קהילות עתיקות מימי רומא) וחלקן קהילות ספרדיות – מימי גרוש ספרד והיו אף קהילות מאשכנז. למעלה ממאה בתי כנסת שימשו את הקהילות השונות ברחבי יוון. אחת הגדולות והחשובות היתה הקהילה בסלוניקי, שבה היו למעלה מ-50 בתי כנסת פעילים.

הגרמנים כבשו את העיר ב-9 באפריל 1941, אך רק בינואר 1943 החל תהליך השמדת היהודים. עד אז הפעילו חוקים מיוחדים נגד היהודים, העבידו אותם בעבודות כפייה והתעללו בהם ברחובות. בינואר 1943 פורסמו חוקי הגזע בסלוניקי והיהודים רוכזו בשלושה גטאות צפופים. ב-15 במרס 1943 יצא המשלוח הראשון של 2,800 יהודים. בקרונות שיועדו לשמונה סוסים העמיסו מעל מאה איש. המשלוח ה-19 והאחרון יצא מסלוניקי ב-10 באוגוסט 1943 והגיע לאושוויץ ב-18 באוגוסט 1943. עדויות מספרות שיהודי יוון סבלו באושוויץ, יותר מהאחרים, מכיוון ששפתם הייתה שונה, תרבותם שונה ותנאי האקלים שונים. סה"כ הוגלו מסלוניקי 46,061 יהודים, ואך מעטים מהם שרדו.

על שלט זיכרון הקבוע  בתחנת הרכבת הישנה כתוב: "מוקדש כזיכרון קדוש ל-50,000 יהודי סלוניקי, שממרס עד אוגוסט 1943 הועמסו בידי הנאצים על קרונות בקר ונשלחו לאושוויץ, שם מתו מות קדושים".

 

מילה טובה על פרנקו

בדצמבר 1924 החליט הפרלמנט הספרדי להעניק אזרחות מלאה לכל בעלי החסינות הספרדית , כולל היהודים דוברי הלאדינו. מעטים מיהודי סלוניקי ניצלו זכות זו. ערב מלחמת העולם השנייה היו רשומים בקונסוליה הספרדית בסלוניקי רק כ-560 יהודים בעלי אזרחות ספרדית.

היטלר רצה שפרנקו (הגנרליסימו הספרדי) יצטרף לצדו במלחמה, לכן הוא לא נגע לרעה ביהודים אלו, והם היו פטורים מכל הגזרות הנאציות. הם לא נדרשו לשאת טלאי צהוב ולעבור לאזור הגטו. כאשר התברר בהמשך המלחמה שפרנקו אינו מעוניין להצטרף להיטלר, אותרו כ-367 יהודים על פי רשימת הכתובות שהייתה בקונסוליה הספרדית ונשלחו לברגן-בלזן, לשמש כבני ערובה ואמצעי לחץ על פרנקו להצטרף למלחמה. קבוצה זו נשארה מה-30 ביולי 1943 עד ל-2 בפברואר 1944, אז הצליח פרנקו לשחררם ולהעביר אותם ארצה דרך מרוקו ומצרים. הם הגיעו לתל אביב ב-4 בדצמבר 1944.  היהודים שלא נתפסו במשלוח הראשון הצליחו לברוח ולהסתתר באתונה. ב-2 באפריל 1944 הם נשלחו לברגן- בלזן והגיעו ב-14 באפריל. מעמדם היה שונה מיתר כלואי המחנה. הם היו פטורים מכל העבודות ונהלו את עצמם בצורה עצמאית על ידי ועד שהיה מקובל על הקבוצה. קבוצה זו שוחררה מעט לפני שחרור המחנה כולו. הגרמנים ניסו להעביר קבוצה זו ברכבת, יחד עם קבוצות מיוחסות אחרות, למחנה טרזיינשטט לפני הגעת הבריטים, אך נתקלו בכוחות אמריקנים ששחררו אותם באזור מגדבורג.

הקהילה הנוכחית

הקהילה הגדולה של יהודי סלוניקי הושמדה כמעט לגמרי. לאחר השואה נותרו בחיים רק 2,000 מיהודי העיר. רוב הניצולים מהשואה עלו למדינת ישראל לאחר המלחמה בשנים 1945-1948. היום יש בעיר קהילה יהודית קטנה ומזדקנת של כ-1,000 איש, העושה מאמץ לשמר ולו במעט את ההיסטוריה המפוארת.

רוב בתי הכנסת ביוון כולה הוחרבו ע"י הגרמנים במהלך המלחמה. כיום 70 שנה אחרי, רק כעשרה (אולי פחות ) בתי כנסת עדיין פעילים.  הפעילות מועטה בגלל דלדול במספר היהודים המתגוררים במקום מה שגורם ליותר ויותר בתי כנסת להסגר. בית הכנסת המרכזי בסלוניקי, בית הכנסת של מונסטיריוטס, הוקם בשנת 1927 על ידי משפחת מונסטיר שעברה לסלוניקי לאחר מלחמת הבלקן ב-1912. בתקופת הכיבוש הנאצי, כשיהודי העיר נשלחו אל מותם, הפך המקום למחסן של הצלב האדום ולכן גם ניצל מהריסה. בית הכנסת הזה נמצא סמוך לכיכר אריסטוטלוס וסמוך אליו נמצא גם המוזיאון היהודי. בית כנסת קטן נוסף – "יד לזיכרון", נפתח ב-1984, לזכר קרבנות השואה.

עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקרבנות. מידי שנה, ב- 27 בינואר, נערך טכס זיכרון, מול האנדרטה שהוקמה בעיר לזכר הנספים.

 

המוזיאון היהודי

בעיר יש מוזאון יהודי קטן, השוכן בבניין מרשים, ששרד את השרפה שזרעה הרס עצום בשנת 1917 וכילתה רבים מבנייני הרובע היהודי. בעבר  שימש הבניין את "בנק אתונה", שהיה שייך ליהודי, וכן הייתה בו מערכת של עיתון יהודי. הבניין שופץ בשנת 1997, השנה שבה נבחרה סלוניקי כבירת התרבות של אירופה.

סיור במוזיאון המרתק הזה הוא אתר חובה ומקור משיכה לישראלים ויהודי העולם וחושף את המבקרים לסיפורה של הקהילה המפורסמת, שהייתה אחת המשפיעות בעולם.

סיפורה של הקהילה מגובה בצילומים ובמסמכים רבים, המוצגים לעיני המבקרים במוזיאון, השוכן באחד הבניינים הנדירים, בבעלות יהודית, ששרדו את השריפה הגדולה. הבניין המפואר נמצא במרכז העיר ושימש תקופה ארוכה את 'בנק אתונה' ואת משרדי העיתון היהודי במקום. הביקור במוזיאון, המשתרע על שני מפלסים, מרגש עד דמעות. בקומת הקרקע מוצגות מצבות ישנות, וסדרת תמונות של בית הקברות היהודי כפי שצולם בשנת 1914 (בית הקברות הישן עצמו הופצץ על ידי הגרמנים, ועל המגרש נבנו בניינים של האוניברסיטה). מוצגים בו, מלבד תמונות נדירות ושמות הנספים בשואה, עמודי קבורה מבית העלמין היהודי הגדול, ספרי קודש ובית יהודי טיפוסי, הכולל תלבושות מסורתיות. הביקור מעניק למבקר תמונה כוללת של החיים הדתיים וחיי היום יום של יהודי העיר.

בקומת הקרקע מוצגות מצבות ישנות, וסדרת תמונות של בית הקברות היהודי כפי שצולם בשנת 1914 (בית הקברות הישן עצמו הופצץ על ידי הגרמנים, ועל המגרש נבנו בניינים של האוניברסיטה). כמו כן, נמצאת בקומה העליונה ספרייה ומרכז אודיו ויזואלי, עם ספרים חשובים שנדפסו בסאלוניקי בין המאה השש עשרה למאה העשרים.

 

המגדל הלבן

המגדל הלבן הוא סמלה הבולט ביותר של סלוניקי. הוא סוייד בלבן על ידי אסיר יהודי בשם נתן גוידילי, בתמורה לשחרורו.

---

יהודי סלוניקי שרו בלאדינו על המגדל הלבן שיר אהבה:

בים יש מגדל,
ובמגדל חלון.
בחלון בחורה צעירה,
הקוראת למלחים.

תני לי ידך, יונתי
לטפס אל קינך.
זהו חטא שאת ישנה בודדה,
אבוא לשכב לצידך!

אם הים יהפוך לחלב,
אהפוך לדייג.
אדוג דגים למכאוביי,
עם מילות של אהבה.

 

נוצרים – תולדות הקהילה

כזכור, ביקר פאולוס בקהילה היהודית בתסלוניקי, בעשור השישי של המאה הראשונה בקירוב. שם ניסה לעשות נפשות לדת החדשה. באותה תקופה נוצרה קהילה נוצרית בסלוניקי. בברית החדשה מתועדות שתי אגרות שכתב השליח פאולוס אף כתב אל התסלוניקאים. מאותה תקופה התקיימה קהילה נוצרית בעיר.

בתחילת המאה הרביעית קבע הקיסר גלריוס את סלוניקי כמקום מושבו העיקרי ובנה בה מתחם קיסרי. בשנת 390 הורה הקיסר תאודוסיוס הגדול על טבח בתושבי העיר (לפי דיווח של בן התקופה נטבחו 7000 בני אדם) כעונש על רצח המפקד הרומי של העיר.

האחים הקדושים קירילוס ומתודיוס שלהם מיוחסת יצירת האלפבית הקירילי נולדו בסלוניקי בסוף המאה התשיעית.

בעקבות מסע הצלב הרביעי, בשנים 1204 עד 1224, היתה סלוניקי לבירת ממלכת סלוניקי הלטינית. הממלכה היתה גם פרובינציה כנסייתית קתולית וכנסיית האגיה סופיה קיבלה מעמד של קתדרלה, מעמד שנשאר לה גם לאחר חזרת העיר לנצרות היוונית-אורתודוכסית, שעל פיה נוהגים עד היום רוב תושבי העיר.

 

כנסיית האגיוס דמטריוס

כנסיית האגיוס דמטריוס (דמטריוס הקדוש) בסלוניקי, היא כנסייה יוונית-אורתודוכסית מהתקופה הביזנטית, המוקדשת לקדוש דמטריוס מסלוניקי הכנסייה נחשבת כמקום הקדוש ביותר לנצרות בעיר סלוניקי. הוכרזה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1988, יחד עם מבנים עתיקים נוספים בעיר מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית.

כנסייה ראשונה נבנתה במאה הרביעית במקום שקודם שכן בו בית מרחץ רומי. כעבור כמאה שנים, הכנסייה הורחבה לבסיליקה, אך עלתה באש. נבנתה מחדש כבסיליקה גדולה יותר בין השנים 634-629, מבנה שהשתמר ברובו עד ימינו.

באולם התפילה הקדשה מיוחדת לדמטריוס הקדוש – צ'יבוריום (ciborium) מבנה קטן בעל גג משושה, מצופה כסף ומכוסה משי, משמש כמעין קבר סמלי של הקדוש. שש רצועות של פסיפס מעטרות את הבסיליקה מהמאות השביעית או השמינית.

החל משנת 1493 ועד 1912 שימש המקום בתור מסגד, והדבר ניכר הן בפסיפסים המעטרים אותה והן בסגנון הבנייה שמשלב סגנונות ביזנטיים קדומים עם תוספות מוסלמיות מאוחרות.

בשנת 1917 פרצה שריפה בעיר סלוניקי, וגרמה להרס של התקרה ושל הקירות העליונים בכנסייה. שיפוץ המקום נערך בשנות ה-30 וה-40 ובמהלכו התגלו במרתף שרידים של בית המרחץ הרומאי – המקום שבו לפי האמונה הוחזק דמטריוס הקדוש בכלא ולאחר מכן הוצא להורג על ידי חיילים רומים. כן התגלתה באר מים, שלפי המסופר – לתוכה הושלכה גופתו. הממצאים הארכיאולוגיים מצויים כיום במרתף הכנסייה המשמש בתור קריפטה. כיום היא פתוחה לקהל ומהווה אבן שואבת לתיירים רבים המבקרים בעיר.

כנסיית האגיה סופיה

כנסיית האגיה סופיה (חכמה קדושה), הנמצאת בכיכר באותו שם בסלוניקי, היא כנסייה יוונית-אורתודוכסית מהתקופה הביזנטית. הכנסייה הוכרזה בתור אתר מורשת תרבות עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1988, יחד עם מבנים עתיקים נוספים בעיר מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית.

הכנסייה הראשונה במקום נבנתה בשנת 315. המבנה הנוכחי הוקם במאה השמינית. ב-1205, לאחר כיבוש העיר במהלך 1205, הוכרזה הכנסיה קתדרלה, מעמד זה לא נשתנה גם לאחר חזרת שלטון ביזנטיון ב-1246. ב-1430, לאחר כיבוש העיר על ידי הסולטאן העות'מאני מוראד השני, הפכה הכנסיה למסגד. עם כיבוש העיר על ידי היוונים ב-1912המסגד הפך שוב לכנסייה.

לכנסייה מבנה ייחודי: התוכנית הסטנדרטית של בזיליקה בעלת אולם תווך ושתי סיטראות משולבת בתוכנית של "צלב יווניי" ומעליה כיפה בקוטר 10 מטר. היא מהווה את אחת הדוגמאות הבולטות של מבנה כזה, האופייני לארכיטקטורה של אמצע התקופה הביזנטית. בתקופה העות'מאנית נוסף מינרט, שחלקו התחתון שרד.

פנים הכנסייה: בפסיפס שבכיפה תמונת עליית ישו לשמיים, מוקף במרים, שנים-עשר השליחים ושני מלאכים. בולטות גם כותרות העמודים עם עיטורי עלי אקנתוס.

 

חלק מהמידע נלקח מויקיפדיה.