לטייל בסלוניקי

 

סלוניקי היא עיר ששווה לטייל בה. יש לה להציע מכל מה שהעין חומדת והלב חושק" היא העיר השנייה בגודלה ביוון, עיר נמל חשובה במיוחד, והיא בירת אזור מקדוניה.היא מהווה מרכז כלכלי חשוב, תעשייתי, מסחרי וחקלאי. יש לה מסורת היסטורית ארוכה ומעניינת והיא משמרת מבנים מהתקופה הרומית, הנוצרית המוקדמת ומהביזנטים. כמה מהמבנים שבתוכה הוכרו על ידי אונסק"ו בתור אתרי מורשת עולמית.  האיחוד האירופי בחר בה בתור בירת התרבות באירופית לשנת 1997.

בסלוניקי שוכנת האוניברסיטה השנייה בגודלה ביוון, וזה אומר עיר שמאכסנת בתוכה אלפי סטודנטים, עיר צעירה במיוחד. העיר תוססת ומלאת חיים, צעירים רבים ממלאים את הרחובות ובתי הקפה בשעות הערב, לבושים במיטב האופנה. בכל מקום בילוי נשמעת מוסיקה בעיקר מערבית ורק במקומות שמרניים יותר, בטברנות קטנות אפשר לשמוע יוונית את הרמבטיקו העתיק. בסוף השבוע מתמלא המזח בנמל שבלב העיר והמתחם סביבו באלפי בני אדם שצועדים הלוך ושוב על הטיילת, בתי הקפה והמסעדות עמוסים בקהל רב. במקומו של השוק המקומי שסגור ביום א, נפתח בזאר אוכל ענק במחירים סבירים. אזור הטברנות של סלוניקי ידוע במיוחד בזכות היותו תוסס ושוקק בעונת התיירות מידי ערב. הטברנות הפתוחות בהן מנגנים מוסיקה יוונית מסורתית תחת כיפת השמיים ידועות באווירה הייחודית שבהן. הלהקות היווניות המנגנות את מוסיקת הסירטאקי הסוחפת תורמות לאווירה, שבירת הצלחות על רחבת הריקודים והעפת עלי הכותרת כמיטב המסורת הופכים את הבילוי בטברנה לחוויה מושלמת. יש גם מועדונים באווירה מערבית יותר, שהידועים שבהם הם ה- Troll וה- Apologee. המועדונים מנגנים מוזיקה מערבית לכל דבר ומתאימים לתיירים הצעירים יותר שבחבורה.
מלבד הנאה צרופה בחוף הים של סלוניקי, ניתן לבלות גם ברחוב הקניות Tsimiski, לאכול בטברנות המעולות של סלוניקי שרובן נמצא במעלה רחוב Aristotekou עם הגב לרחוב Tsimiski. הטברנות מציעות אוכל טוב וטעים ומוזיקה יוונית אוטנטית, הזדמנות להתערבב עם המקומיים המבלים בהמוניהם עד השעות המאוחרות של הלילה.

נוף סלוניקי

נוף סלוניקי

חיי הלילה בכיכר אריסטופולס, שבמרכז העיר, תוססים מאוד. בעיקר בסופ"ש שישי-ראשון , המוני הצעירים בעיר גודשים את כל המסעדות ובתי הקפה מהשעה 19:00 . הבילוי המסורתי של סלוניקי גם לצעירים, גם למבוגרים וגם לתיירים הוא הטברנות, ומהן לא חסר. אם ממשיכים בכיכר אריסטופולס  לכיוון דרום, ישנה סמטה עמוסה במיוחד בטברנות עממיות שפעילות גם בחורף גם בקיץ. טברנה אחת ליד השנייה, הן מתחרות ביניהן מי הטברנה הכי שמחה. נגני בוזוקי, דרבוקות, להטוטני אש ושלל מופעי הרחוב מופיעים מטברנה לטברנה. (הטברנות הן עיקר הבילוי החורפי של היוונים, אלא שיש כאלו הפתוחות גם בקיץ ומאפשרות מקומות ישיבה בחוץ).

 

אתרים בעיר

המגדל הלבן

זהו סמלה של העיר. המגדל הלבן ניצב צמוד לוף, בלב הטיילת. במאה ה-13 שלטו בסלוניקי העות'מאנים, והם הקימו את המגדל בתור מבצר חופי כדי להגן על החזית הימית של אזור מקדוניה. העות'מאנים השתמשו בו לשימושים מגוונים. תקופות רבות היה בו בית סוהר. בעיקר נודע בקשר אליו הטבח הגדול שהתבצע בו ביניצ'רים (יחידות עלית תורכיות) שנכלאו בו בעקבות מרד נגד השלטאן מחמוד השני בשנת 1826. אז נהגו לקרוא לו "מגדל הדמים".

כשהיוונים מרדו נגד העות'מאנים והכריזו על שחרור יוון (1832-1822) וסלוניקי עברה לשלטון יווני, המגדל קיבל פנים חדשות ונצבע בצבע לבן. מי שביצע את הצביעה היה אסיר יהודי בשם נתן גוידילי, ששוחרר מהכלא תמורת עבודתו. במעשה זה הכריזו היוונים על מחיקת השלטון העות'מאני ופתיחת דף חדש ונקי בהיסטוריה של העיר. הצבע הלבן דהה ונעלם במהלך השנים, אך השם "המגדל הלבן" נשאר בתור זכר להכרזת העצמאות.

המגדל הלבן בולט מאוד על רקע קו הנוף העירוני של סלוניקי. בראשו מסעדה שקופה ומסתובבת, שבה יושבים, אוכלים וצופים על הנוף ממרומי המגדל נשקף נוף נפלא של כל העיר סלוניקי ממעוף הציפור כמו גם של כל האזור המפורץ המרהיב של לשונות היבשה הפולשות אל תוככי הים האגיאי בשילוב קסום של ים ויבשה.

המגדל הלבן

המגדל הלבן

המגדל מאחסן בתוכו מוזיאון קטן של תרבות ביזנטית. לצדו ניצב אחד מסמליה הנוספים של העיר: פסלו של אלכסנדר מוקדון רכוב על סוסו  המפורסם 'בוקפאלוס'. אותו סוס הרבעה שחור ויפה, אך בלתי ניתן לריסון.

מקורות יווניים קדומים כגון פלוטרכוס מספרים שלא ניתן היה לרכוב על בוקפאלוס משום שהיה נוהג לנשוך את כל מי שניסה לרכוב עליו. בשנת 344 לפנה"ס הוצע הסוס למכירה לאביו של אלכסנדר, המלךפיליפוס השני, אולם הלה סירב לרוכשו בשמעו על מזגו הרע של הסוס ומחירו המופקע – 13 טאלנטים (או 16 טאלנטים, לדברי הכרוניקאי פליניוס הזקן- סכום הגבוה פי שלושה ממחיר הסוס המשובח ביותר)‏. בסופו של דבר שכנע אלכסנדר הילד, בנו של פיליפוס, את ידידו הטוב של פיליפוס – דמרטוס מקורינתוס, לקנות את הסוס בהבטיחו לו שהוא עצמו (הילד) יאלף אותו. אלכסנדר בן ה־10 הצליח לאלף את הסוס על ידי כך שדיבר אליו בנועם והפנה אותו כלפי השמש, ובכך מנע ממנו לראות את צילו שהפחיד אותו.

אלכסנדר רוכב על סוסו בעת קרב - פסיפס הלניסטי

אלכסנדר רוכב על סוסו בעת קרב – פסיפס הלניסטי

גירסה אחרת מספרת שאלכסנדר בן ה-10 נטל את הרסן ללא רשות אביו פיליפוס השני מלך מקדוניה ואולימפיאס. משיכת הרסן של הילד השובב גרמה לסוס להפנות את מבטו לעבר השמש המסנוורת. לרגע הזה ציפה הנער, שקפץ על גב הסוס והחל לדהור צפונה. ראש חיל הפרשים המבוהל החל לדהור אחריו עם סוסו, שנחשב למהיר ביותר, ולאחר זמן קצר התייאש ושב לבשר למלך שאינו יכול להשיג את בנו הקטן הרכוב על 'בוקאפלוס', המהיר בעולם.

עוד מודיעה לנו האגדה הקדומה אצל פלוטרכוס, כי הסוס הוא צאצא של הסוס האגדי המכונף פגסוס, והסיבה שפיליפוס רכש את הסוס הייתה על פי נבואה של האורקל מדלפי לפיה מי שירכב על הסוס שבראשו סימן של שור ישלוט בעולם.

אלכסנדר רכב על סוסו במהלך קרבות רבים, והסוס מוזכר על ידי היסטוריונים של העולם העתיק. בעקבות האזכורים הרבים מופיע אלכסנדר במרבית הציורים והפסלים המתארים אותו כרכוב על הסוס. הסוס ככל הנראה‏ מת ביוני 326 לפנה"ס בעת שנפצע בקרב הידספס (כיום נהר ילום בפקיסטן). אלכסנדר האבל הקים עיר הקרויה "בוקפאליה" על שמו של הסוס.

 

אלכסנדר רוכב על סוסו בטיילת ניקיס

אלכסנדר רוכב על סוסו בטיילת ניקיס

טיילת ניקיס

המגדל הלבן ואלכסנדר על סוס הם חלק מטיילת ניקיס. הטיילת של סלוניקי משמשת כטיילת הליכה ועגינה של ספינות רבות המשמשות כבתי קפה צפים על המים ומידי שעה יוצאות לשייט של חצי שעה. בשייט כזה ניתן לראות את העיר פרוסה לנגד עינינו – מחזה מרהיב בעיקר בעת השקיעה.
טיילת ניקיס היא הטיילת המרכזית של סלוניקי הנפרשת לאורך כל קו החוף. זהו המקום המועדף על ידי תושבי סלוניקי והתיירים הרבה שבה לטיול נעים בשעת בין ערביים, אז השמש מתחילה לשקוע, הטמפרטורות יורדות ונמל סלוניקי נצבע בצבעי שקיעה מרהיבים. אט אט בשעות בין ערביים יוצאים תושבי סלוניקי, לבושים במיטב מלבושיהם לטיול נעים של אחר הצהריים לאורך טיילת ניקיס. אז גם מתחילים בעלי הטברנות להשמיע את המוסיקה היוונית המסורתית ו"לחמם מנועים" לקראת מופעי הטברנות המסורתיים שיחלו עוד שעות מספר.
הרחובות הראשיים מקבילים לטיילת ניקיס, השוכנת לאורך שפת הים. בקצה הטיילת ממוקם מגדל המשמש כנקודת ציון של העיר. בערבי הקיץ נראה שכל תושבי סלוניקי המכבדים את עצמם יוצאים לטיול ערב המכונה "וולטה", כשהם לבושים במיטב בגדיהם. הרחובות מצטלבים ונחצים על-ידי כיכרות גדולות.

מומלץ לחזור לטיילת גם בשעות הערב המאוחרות, השעות בהן פנסי התאורה משלימים את התפאורה להצגה השייכת לצעירי העיר. אלו השעות בהן נוהגים צעירים מקומיים וסטודנטים, הלומדים באוניברסיטאות ברחבי עיר, להגיע אל המועדונים ובתי הקפה הצמודים זה לזה לאורך הטיילת הארוכה, והופכים את האזור לחגיגה ענקית של שירה, ריקודים ושתיית אלכוהול, עד לאיבוד חושים.

אוהבי המוסיקה היוונית ושתיית ה'אוזו' המקומי ימצאו עצמם שרים ורוקדים על השולחנות, לקצב זמרי הטברנות, המלאות אדם, לאורכו ורוחבו של הרובע הצבעוני 'לדדיקה', הסמוך לנמל. אותו רובע שבעבר היה מוקד לפשיעה וזנות שינה פניו ללא הכר. בתי הזונות, אליהם הגיעו ימאים מכל העולם לפרוק סחורות ואת יצריהם, הפכו למלונות בוטיק מפוארים. כיום רובע 'לדדיקה' הפך למקור משיכה לתושבים המקומיים ומושך אליו תיירים רבים, המצטרפים לשירה היוונית הנשמעת מהטברנות. השירה וריקודי הרמבטיקו בשילוב המזטים ומאכלי הדגים, הנערמים ללא הכרה על השולחנות, הם חלק עיקרי בתרבות הבילוי של תושבי סלוניקי, המדביקים באהבתם את התיירים הרבים, המוצאים עצמם, ללא הבדל צבע ולאום מצטרפים לחפלה יוונית משכרת חושים הנמשכת עמוק, עמוק לתוך הלילה.

טיילת ניקיס

טיילת ניקיס

מורשת רומי וביזנטיון

לא מעט חורבות רומאיות וכנסיות ביזנטיות מרשימות מפוזרות בעיר, וחלקן בתהליכי שיפוץ מאז רעידת האדמה הגדולה שפקדה את העיר ב-1978.

 

פרט מקשת גלריוס

פרט מקשת גלריוס

קשת גלריוס

הקשת נבנתה בפקודת הקיסר גלריוס, בשנים 299-298, לציון הניצחון הרומי על הפרסים הססאנים, ונחנכה ב-305. הקשת היתה מבנה של שמונה עמודים: ארבעה ראשיים שתמכו את הקשת המרכזית והכיפה שמעליה, ושניים נוספים בכל צד שתמכו את הקשתות המשניות. גרעין המבנה היה עשוי מאבנים גסות ולא מסותתות, שצופה בלבנים ועליהן חיפוי לוחות שיש עם תבליטים המפארים את הקרבות של גלריוס בססאנים. מיפתח הקשת המרכזית 9.7 מטר וגובהה 12.5 מטר. מפתח הקשת המשנית היה 4.85 וגובהה 6.5 מטר.

כיום שרדו רק שלושה עמודים וחלק מהמבנה שעליהם. שרידי המבנה יוצבו בחיפוי לבנים מודרני. על שנים מהעמודים הראשיים נשארו תבליטי השיש המציגים את מלחמותיו של גלריום כנגד הססאנים. הקשת הוכרה על ידי אונסק"ו בתור אתר מורשת עלמית.

 

קשת

קשת גלריוס

הרוטונדה

הרוטונדה, היא כנסיית גיאורגיוס הקדוש (ביוונית Agios Georgios). נבנתה בשנת 306 בפקודתו של הקיסר גלריוס ולפי השערה אחת נועדה להיות המאוזוליאום שלו, אולם הוא נקבר במקום אחר. לכן סבירה יותר ההשערה שהמבנה נועד להיות מקדש פגאני. קוסטנטין הראשון

(337-324) הורה על הפיכת המבנה לכנסיה שהוקדשה לגיאורגיוס הקדוש (הלוחם בדרקון, הוצא להורג על אמונתו הנוצרית בשנת 303.גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה. הוא הקדוש החשוב ביותר בארצות הנצרות האורתודוכסית). . הכנסיה היתה מעוטרת בפסיפסים, מהם נשארו רק שרידים מעטים. ב-1430, עם הכיבוש העות'מאני, המבנה פסק לשמש ככנסייה ובשנת 1590הפכה הכנסייה למסגד. עם כיבוש העיר על ידי היוונים ב-1912המסגד הפך שוב לכנסייה. הרוטונדה, שהיא הכנסייה הקדומה ביותר בסלוניקי, נכללת בקבוצת המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית בסלוניקי שהוכרו על ידי אונסק"ו בתור אתרי מורשת עולמית.

קוטר המבנה 24.5 מטר, עובי קירות התוף הוא כ-6 מטר, מעליהן מתנוססת כפה, בנויה מלבנים, המגיעה לגובה 30 מטר. בבניין המקורי היה אוקולוס (פתח עגול להכנסת אור טבעי) בראש הכפה. את המינרט הוסיפו עם הכיבוש העות'מאני וההפיכה למסגד.

 

הרוטונדה

הרוטונדה

המוזיאון הארכיאולוגי

המוזאון הארכיאולוגי של סלוניקי הוא אחת מגאוותיה של העיר. המורשת ההיסטורית של סלוניקי חשובה מאוד לתושבי העיר, לא בכדי מוזיאון הארכיאולוגיה של העיר זוכה למקום של כבוד בתיירות המקומית ונחשב לאחד מהאתרים המרתקים במקום. חובבי הארכיאולוגיה ימצאו במקום עניין רב. במוזיאון הארכיאולוגיה יש ממצאים מרשימים המתוארכים לתקופות קדומות ביותר. אחד המוצגים המרשימים במוזיאון הוא שלד עצמותיו של המלך פיליפוס השני שהיה מלך מקדוניה ואביו של אלכסנדר מוקדון. עוד בטרם בנו הפך לשליט המוכר אשר נחרט בתודעתנו ההיסטורית, הספיק אביו פיליפוס השני, שמת בטרם עת בגיל 33, להקים אימפריה ענקית שחלשה על שטחים עצומים מהודו ועד יוון. כל גובהו של האב לא עלה על 157 ס"מ, וגם בנו (1.62 מ') לא היה יכול להיחשב בתור מועמד מתאים לקבוצת כדורסל.

המוזיאון הוא אחד המוזיאונים הארכיאולוגים המושקעים והעשירים ביותר באירופה בממצאים הארכיאולוגים שלהם והוא שני רק למוזיאון האקרופוליס העצום שבאתונה. במוזיאון מוצגים פריטים החל מהתקופה הפרהיסטורית ועד לזמנים המוקדוניים והלנסיטיים קדומים, לחובבי ארכיאולוגיה ואולי גם לכאלה שפחות הביקור במוזיאון זה הוא בגדר חובה. מלבד היותו מוזיאון מרתק מבחינת האוצרות שלו גם האווירה הנינוחה והעיצוב המיוחד הופכים את הביקור לחוויה שלא כדאי לפספס.

 

מצבת קבורה משפחתית הלניסטית - ממוצגי המוזיאון הארכיאולוגי

מצבת קבורה משפחתית הלניסטית – ממוצגי המוזיאון הארכיאולוגי

כיכר אריסטוטאלוס

היא הכיכר המרכזית בעיר סלוניקי בדומה לכיכר סינטאגמה באתונה, מדובר באחת הכיכרות המרשימות והגדולות ביוון, היא מוקפת ארמונות ובנוסף מספקת מבט ישיר למפרץ תרמאיקוס של העיר סלוניקי ובימים בהם הראות טובה ניתן גם לראות את הפסגות של הר האולימפוס השוכן מדרום לעיר סלוניקי. הכיכר תמיד רוחשת ותוססת ובתי הקפה וההמולה יוצרים אווירה נעימה ומלאת חיים. הכיכר מהווה נקודת מוצא למגוון אפשרויות וכיוונים בעיר סלוניקי.

 

כיכר

כיכר אריסטוטאלוס

הרובע התורכי

רובע זה של סלוניקי הוא אחד האזורים העתיקים של העיר. בניגוד לשרידים הביזנטיים הפזורים בעיר, הרובע התורכי הוא בעל מאפיינים מוסלמיים יותר, עדות לתקופה שבה הייתה סלוניקי בידיהם של המוסלמים התורכים כחלק מהאימפריה העות'מאנית. הטיול בסמטאות הרובע מהווה חוויה תיירותית נפלאה. ברובע שמורים שרידי חומת המצודה שניצבה בו, שאפשר גם לטייל עליהם ולצפות על הנוף. אפשר למצוא בו חמאם תורכי אותנטי – ביי חמאם, הניצב ליד שוק הפרחים.

השווקים

בלב העיר שוכנים שני שווקים (אחד הוקם מן היסוד ואחד שוקם), מרוחקים זה מזה רק מרחק חציית כביש סואן, שיוצרים רקמת חיים מלבבת, צבעונית וקולנית להפליא, מצפון לשדרת אריסטוטאלוס – החוצה את המרכז – מכיכר בתי המשפט במזרח ועד הכיכר הגדולה סמוך לחוף הים.

את שוק מודיאנו תכנן אלי מודיאנו, מהנדס ובן למשפחת בנקאים יהודית אמידה. השוק נמצא בתוך מבנה מלבני גדול בעל חזית אבן גמלונית וחיפוי של תקרת זכוכית, ויש בו סמטאות שחלקן מסתיימות בפתחים אל הרחובות שמסביב.

שוק מודיאנו

שוק מודיאנו

שוק ולאלי נושק לשוק מודיאנו הקטן ממנו. קו ההפרדה בין השניים עובר רחוב הרמו, על שלל חנויותיו וחלונות הראווה שלו. שוק ולאלי הוא השוק העתיק ביותר בסלוניקי. במקור היה מרכז הקמעונאות של העיר. את שמו המקורי Ut Kapan, "בזאר הקמח", נתנו לו התורכים. אלו היו תולים בכיכר קטנה במרכזו את המנהיגים המקומיים של הקהילה היוונית. לאחר השריפה של 1917 תוכנן השוק מחדש ושמו שונה רשמית לשוק ולאלי, על שם יורגו ולאלי, אזרח פעיל ומכובד של סלוניקי שהשתתף במהפכה של 1821 ונטבח באירועי הדמים של מאי באותה שנה. למרות השם הרשמי רבים עדיין קוראים לשוק בשמו הישן.

 

 

 

השאר תגובה