ללכת עם אריות

רפובליקת זימבבואה (באנגלית Republic of Zimbabwe) היא מדינה ללא מוצא לים בחלקה הדרומי של יבשת אפריקה. היא גובלת מוזמביק במזרח, דרום אפריקה בדרום, בוטסואנה במערב וזמביה בצפון.

העיירה ויקטוריה פולס

עיירת הנופש הנושאת את שם המפלים ויקטוריה פולס Victoria Falls, ונמצאת ממש על גבול השמורה, מן הצד של זימבבואה. בעיירה ניתן להצטייד בכל הנדרש למסעות באזור, ולבחור אם להשתכן במלונות המצוינים או במבחר קמפינגים השווים לכל כיס. בשל הקרבה ניתן לשלב את הביקור במפלים עם ביקור בפארק צ`ובה שבבוטסואנה או בפארקים נוספים בזימבבוואה כל הפעילויות מאורגנות על ידי סוכנויות רבות הנמצאות בעיר וגם בתוך בתי המלון. בהתאם לעיר המתפרנסת מתיירות הפעילויות מאורגנות להפליא ומיומנות אבל המחירים אינם זולים, לעתים אפילו יקרים.

שיט ערב על הזמבזי: שלוש שעות

שייט על ספינת טיולים פתוחה בשעות אחר הצהריים עד רדת החשיכה. צופים בבעלי חיים, ומתכבדים בשתייה חופשי על הבר. מעט מאוד בעלי חיים, פה ושם תנין – הם לא זזים ולא נעים. בקושי רואים משהו. פה ושם היפו, בתוך המים, רואים רק אזניים, לפעמים נחיריים, ובועות יוצאות. עופות מים מעטים. לא משהו. אבל נעים לשוט על פני הזמבזי. זה כמובן תלוי במזל. בעלי חיים לא באים על פי הזמנה. אמנם סיפרו לנו שבעונת היובש בעלי חיים רבים באים לשתות מהנהר, אבל כנראה שבעלי החיים עצמם לא שמעו על זה.  

פיל חוצה נהר

פיל חוצה נהר

ללכת עם אריות: שלוש שעות.

פרויקט חשוב באיזור הוא פרויקט יחודי של שיקום ושימור אריות.כשישה ק"מ בלבד מהעיירה של מפלי ויקטוריה,  בתחומי הפארק הלאומי "זמבזי", נמצא הפרויקט. זה משתרע לצד גדת נהר הזמבזי לאורך 40 ק"מ וכולל אוכלוסיה של פילים, באפלו, אנטילופות למיניהן ואריות כמובן. כל זאת בתוך צימחיית סבך טיפוסית (Bush).שיקום ושימור הדורות הבאים של האריות מבוסס על שיטת שלבים (ארבעה במספר) עד הגעתם של האריות לבגרות. הטיפול השוטף באריות מתבסס על פעילות של מתנדבים, אוהבי בעלי חיים בכלל ואריות בפרט, ביניהם גם מתנדבים מישראל. משך הפעילות נע בין שבועיים לשישה שבועות, כאשר הגיל המינימאלי של המתנדבים הינו 17 והמכסימאלי מותנה במצבו הבריאותי של המתנדב. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר: www.lionalert.org

ללכת עם אריות

ללכת עם אריות

מגיעים למקום ויושבים בסוכה מוצלת, שבה מקבלים הסבר מפורט על הפרוייקט. לאחר מכן כל מטייל מצוייד במקל, לשם זהירות ואנחנו יוצאים ללכת עם האריות. מלווים אותנו לפחות שישה אנשים מהפרוייקט. המסביר, שומרים ואחד שמתרוצץ ומצלם כל הזמן. מקבלים הוראות מאוד מפורטות איך לנהוג עם הגורים ופוגשים שתי גורות צעירות מאוד, בנות כמה חודשים. הולכים איתן בשבילי הבוש. כל פעם זוג אחר מהמטיילים צועד לצד הגורות. אפשר ללטף אותן ולגעת בהן. הצלם לא מפסיק לצלם. הזוגות המטיילים מתחלפים על פי הוראת המדריך. בשלב מסויים עוזבות אונתו הגורות ומביאים לנו שני גורים בוגרים יותר, זכר ונקבה. הזכר כבר מצמח רעמה ראשונית. אנחנו הולכים איתם, הליכה ממושכת. מגיעים למקווה מים, שם הגורים שותים ואנחנו מצטלמים איתם. פגשנו שתי מתנדבות סקנדינבית וצרפתייה, שמספרות עד כמה הן נהנות מהשהות במקום. מתברר שהשהות במקום בתור מתנדב עולה סכום לא קטן. כל ההכנסות מהמתנדבים ומהתיירים הם קודש להחזקת הפרוייקט, שמטרתו העיקרית היא החזרת האריות לטבע. נגמרת ההליכה. האריות חוזרים למעונם ואנחנו ממשיכים ליהנות. החוויה כוללת גם ארוחת בוקר עשירה המוגשת על ידי הצוות בצל העץ ליד הסוכה. אחריה חוזרים לסוכה המוצלת לצפות בסרט הוידאו שהצלם צילם אותנו. כל הרוצה – קונה עותק.  

ללטף אריות

ללטף אריות

ספארי על גבי פילים, חצי יום

רכב החברה מגיע למלון לאסוף אותנו. בדרך כלל הקבוצות המשתתפות בפעילויות הללו הן קטנות, שלושה-חמישה זוגות. נוסעים כשישה ק"מ בדרכים, בהתחלה בכבישים הראשיים, ואחר כך בתוך הבוש, ומגיעים לתחנת הפילים. שם יושבים בצל סוכה מוגנת ומקבלים תדריך. עד מהרה מתייצבים הפילים מולנו, ליד רמפה מיוחדת המשמשת אותנו לטפס על גבם הגבוה. כל פיל אוחז בחדקו ענף עץ כדי לברך אותנו. על כל פיל יושב המוביל שלו. היינו ארבעה זוגות ולכן הגיעו ארבעה פילים, שלוש פילות ופיל זכר אחד גדול וענק. לעלות על הפיל זאת כבר חוויה. בחרתי בפיל הזכר ועליתי לגבהים עצומים. יושבים על גבי שמיכה בפישוק, מאחורי גבו של מוביל הפיל ויוצאים לדרך. זהו סיור בבוש. מלווים אותנו גם מדריכים ההולכים לצדנו, וגם הצלם הבלתי נמנע שכל הזמן רץ ומצלם אותנו מכל זווית.הבוש נפלא. אמנם זוהי עונת היובש, הכל יבש והעצים חשופים, אבל לכן אפשר לראות טוב יותר אם יש בעלי חיים בסביבה. הרבה תילי טרמיטים. הם אינם פעילים בעונה הזאת. המון קינים, מושבות שלמות על העצים של קינים של ציפורים אורגות, הבונות קינים מיוחדים התלויים מהענפים , עם מחילת כניסה. הן גרות במושבות צפופות, האחת ליד השנייה. המראה מרהיב.

להאכיל פיל

להאכיל פיל

המסע על גבי הפיל אינו שיא הנוחיות. הוא הולך בכבדות, נע מצד לצד, הפישוק רחב והישיבה אינה ממש נוחה. גם הגובה מלחיץ. פני האדמה אינם ישרים. כשהפיל עולה על תלולית או יורד לתעלה צריך להחזיק חזק ולהתאמץ לא להחליק אחורה או קדימה. הפיל משעשע את עצמו בדרך. מושיט חדק ועוקר להנאתו עץ וגורר אותו איתו.

יוצאים לדרך

יוצאים לדרך

המוביל מסביר דברים ומראה דברים. מידי פעם הוא נותן לי חופן של מאכל פילים כדי שאאכיל את הפיל. הפיל מושיט את חדקו הארוך כלפי מעלה ואני מניחה את המזון ליד אפו. אפו נראה לי כמו שואב אבק ענק ולח. הוא מרחרח את ידי, ושואב ממנה את המזון, כמעט שואב את ידי פנימה. אחר כך מכניס את חדקו לפיו ואוכל בתיאבון ומיד מושיט את חדקו לבקש תוספת. מסע ארוך בבוש הסתיים. אנחנו חוזרים לתחנה. שם יורדים וסועדים בארוחת בוקר עשירה המוגשת על ידי הצוות. אחרי ארוחת הבוקר הולכים להתיידד עם הפילים. הפילים מחכים לנו ואנחנו מכבדים אותם בתפוח ובשאר מזונות, יושבים על רגלם הכפופה, קרוב קרוב לראשם ומצלמים אותנו מכל הזוויות. ואחר כך כמובן אנחנו צופים בקלטת הוידיאו ומי שרוצה – קונה.  

רפטינג וגלישה על נהר הזמבזי  –  יום שלם

מכונית החברה באה לאסוף אותנו מהמלון. אנחנו שלושה זוגות, על המכונית עמוסות שלוש סירות גומי. זה לא בדיוק הקנו שראיתי בדמיוני אבל אולי זה עדיף. איתנו שלושה מלווים. הכל מאורגן למופת. הרכב הוא רכב ספארי פתוח ואנחנו נוסעים בו בדרכי הבוש עד שמגיעים לנקודה בנהר הזמבזי שבה מתחיל השייט. שם אנחנו יורדים. כל אחד מקבל חגורת הצלה ובקבוקי מים. אנחנו מתחלקים לסירות ומקבלים תדריך מפורט. החתירה היא עם משוט אחד. בכל סירה יושבים שניים. השיוט עובר בניחותא. אנחנו רואים בעלי חיים בדרך: תנינים, היפופוטמים, פילים, ג'ירפות, להקות עצומות של פניניות עדינות ויפות, להקות של אימפלות, תאואים, קודו, קופים, הרבה עופות מים, הדרך יפה והיום נעים. מפעם לפעם מגיעים לאשדות קטנים, וחווים גם את השייט ב"מים הלבנים", ואת הרפטינג. שום דבר מסוכן, אבל לפעמים הלב מחיש את דפיקותיו בכל זאת. כך חותרים וגם נותנים לזרם לשאת אותנו במורד נהר הזמבזי, ןגם יורדים קצת לגדה, עד שהגיעה שעת הארוחה. הארוחה העשירה מוגשת לנו על ידי הצוות, מתחת לעץ עבות על אחת הגדות, אוכלים, נחים קצת וחוזרים לסירות. זה היה יום נעים במיוחד.

מים לבנים?

מים לבנים?

ספארי בשמורת צ'ובי בוטסואנה, יום שלם

מכוניות הספארי באות לקחת אותנו אל מעבר הגבול עם בוטסואנה. הכל מאורגן מופת ומתקדם במהירות. עוברים את הגבול, עולים על מכוניות הספארי של בוטסואנה ונוסעים אל שמורת צ'ובי. יום של שיטוט בתוך המשורה, בתוך בוש שלעתים הופך ליער לא צפוף במיוחד. שוב עובדת לטובתנו העובדה שהעונה היא עונת היובש ואפשר לראות את בעלי החיים. הצלחנו לראות נמר, או כמו שהם קוראים לו לאופרד, אמנם בקושי רב. הוא שכב על גבי ענף במרום העץ ופשוט נמנם לו. הוא היה מוסווה כל כך טוב עד שהיה מאוד קשה לראות אותו. אבל הוא היה שם. לאחר כמה מאות מטרים ראינו גם לביאה גדולה נחה בצל העץ ובקושי מניעה את זנבה כדי לגרש את הזבובים. פילים ראינו בשפע – עדרים עדרים, גדולים וקטנים, זכרים ונקבות, אמהות וגורים. הם חצו את הבוש לכאן ולכאן ושוטטו  כדי לחפש מרעה מתאים. גם הג'ירפות האירו לנו פנים במופעים רבים, וכמוהם האימפלות, הקודו, הפניניות והקופים. כששבענו נסיעה ברכב הספארי העלו אותנו על ספינה פתוחה כדי לצפות בחיי הנהר. ושוב שייטנו לנו בניחותא, וראינו מחזות מרתקים כגון הפיל שהחליט שהוא חוצה את הנהר מגדה לגדה. הוא כנראה מתמצא בדרכים, כי הוא חצה את הנהר במקום שבו הוא הכי רדוד וצר. בנהר יש איים גדולים שעליהם רועים (כמו בסרטי הטבע, מתברר שזה אמיתי) זה לצד זה אימפלות, תאואים, קודו, פילים והיפופוטמים. תנינים רובצים לגדות הנהר. ראינו תנין מנסה לצוד איביס (עוף מים גדול) ונכשל בבושת פנים. המון עופות מים, והאטרקציה העיקרית – נחשון, עוף מים שהיה פעם מצוי בארץ ונכחד ממנה. וכמובן קורמורנים בלי סוף. שייטנו, ראינו, צפינו, שתינו, אכלנו. – יום נפלא ומאורגן למופת.  

אימפלות ופניניות

אימפלות ופניניות

ביקור בכפרים

יש פעילות מאורגנת על ידי סוכנויות של ביקור בכפרים. אנחנו בחרנו לעשות זאת באופן עצמאי. לקחנו מונית מויקטוריה פולס ונסענו  לשני כפרים קרובים לעיירה, מונוקי ושיסומה. שוטטנו קצת בכפרים. באחד ראינו מרכז המיועד לביקורי תיירים. הכל נראה אותנטי מחד, אבל גם תיירותי מאידך. בקתות ציוריות ומעוטרות, נשים ישבו והכינו אוכל על טבונים קטנים ביתיים, חזירים בדירים, ברווזים ותרנגולות מסתובבים בשטח, מטילים את ביציהם בקיני הטלה מוגבהים העשויים קש. הכל ציורי ושליו. נחמד לראות, לצלם ולחזור למלון. בכפר אחר שנכנסנו לחצר בית, דיברנו עם האישה וילדיה. ראינו את הצעצועים שהילדים מכינים לעצמם מכל מיני גרוטאות ונזכרנו בימים שהיינו ילדים ועשינו לעצמנו רוגטקה מענף וקורקינט מארגז וקוגלגר.

בית קטן בכפר

בית קטן בכפר

 

ילדים בכפר

ילדים בכפר

העץ הגדול

עצי הבאובב הרבים הצומחים באזור ויקטוריה פולס מרשימים בגודלם ובעוביים. אחד מרשים ממשנהו. אבל מבין כל העצים המרשימים הללו בולט אחד ומיוחד, שניתן לו כינוי מבטיח 'העץ הגדול'. יצאנו לטייל דרך הבוש מהשער האחורי של המלון, עברנו ליד הכניסה לפארק של מפלי ויקטוריה והלכנו על גדת נהר הזמבזי, ככל שאפשר לנו השביל. הטיול נעים. בדרך אפשר לראות תנינים והיפופוטמים (מרחוק. רצוי לא להתקרב אליהם יותר מדי). מידי פעם עצרנו, נכנסנו קצת למים, קרוב לחוף עם מבטים לכל עבר מחשש לתנינים. ישבנו על גזעי עצים לנוח. כך הלכנו עד שהגענו לעץ הגדול. בדרך חלפנו על פני כמה עצי באובב מרשימים מאוד אבל ידענו שהגדול עוד מחכה לנו. הגדול מוקף גדר ויש לידו שילוט עם נתונים של שנים, גובה והיקף וקוטר (20 מטרים). אילן יוחסין עתיק וכתובות גרפיטי משנות העשרים והשלושים של המאה העשרים חרוטות בגזעו. קשה לתאר את העוצמה ואת היופי.        

העץ הגדול

העץ הגדול

השאר תגובה