הרוח והטחנות

 

 

 

דון קישוט אתה יכול לנוח

יש כל כך הרבה טחנות רוח

אתה לא תספיק אתה לא תספיק

אתה לא תספיק דון קישוט

פזמון השיר "דון קישוט"
מילים: יהונתן גפן
לחן: שם טוב לוי

יש לנו כל מיני אסוציאציות כשאנחנו שומעים "טחנות רוח". הנפוצה ביותר היא "מלחמת דון קישוט בטחנות הרוח". אך נראה לי שהשנייה בתור היא הולנד.

טחנת רוח

טחנת רוח היא מבנה שבו מותקנת מכונה בעלת "כנפים" הדומות לכנפי המאורר, שהרוח מסובבת אותן. האדם למד לרתום את הרוח לשירותו לפני מאות רבות של שנים. לצורך השיט בים הוא בנה ספינות בעלות מפרשים, ועל היבשה הקים טחנות רוח. טחנות הרוח הראשונות נבנו בארצות המזרח לפני 3,000 שנה. במקור טחנת הרוח שהגיעה מתורכיה, ידעה להמיר את אנרגית הרוח לתנועה סיבובית, כך שהיה ניתן לשאוב מים, לטחון קמח, תבלינים ושמן. טחנות רוח עשו את דרכן לאירופה מהמזרח התיכון לפני המאה ה-13. כנראה שהגיעו עם חזרתם של הצלבנים ממסעות הצלב למזרח התיכון. הממצאים המוקדמים ביותר לשאיבת מים בעזרת טחנת רוח, הם משנת 1414 מאיזור ריירוורד (Reijerwaard). בסוף המאה ה-16 נבנו לראשונה בהולנד טחנות רוח מאבן שבראשן כנפי עץ. הטחנות נבנו לפי רעיון שהציע האמן והמדען לאונרדו דה וינצ'י בשנת 1500.  טחנות הרוח נבנו בדרך כלל על גבעות שבהן מנשבות רוחות חזקות. הרוח סובבה את הכנפיים שהפעילו אבני ריחיים לטחינת קמח או משאבה לשאיבת מים.

 

ההמצאה ההולנדית שהפכה את טחנת הרוח לכלי תעשייתי מהפכני הייתה בשנת 1594. היה זה בעל טחנת רוח הולנדית בשם, קורנליוס  (Cornelis) שהמציא את "גל הארכובה" בעזרתו ניתן היה להפוך את האנרגיה הסיבובית לאנרגיה אנכית.

השימוש בטחנות רוח הגיעו לשיא פריחתם במאות ה-16 וה-17. השימוש הראשון המוכר של טחנת הרוח בהולנד היה לטחון גרגרי תירס. אחר כך הוקמו מפעלים ומנסרות עץ. דרכם הפכה הולנד לאחת המעצמות בבניית ספינות. ברגע שטחנת הרוח הפכה הולנדית כל כך, כל שנותר היה לעצב את דמותה כך שתתאים לתפאורה ולנוף ההולנדי הכפרי.

במאות ה-17 וה-18 הייתה טחנה הרוח שחקן מרכזי בעולם המסחרי. כעשרת אלפים טחנות רוח היו פרושות ברחבי הארץ המישורית עוד בתחילת המאה ה-20. אפשר לומר שההולנדים גילו את טחנות הרוח, הרחיבו את השימוש בהם, וייצאו אותם לשאר העולם בהנדסה מעודנת. הידע כיצד לנצל את כוח הרוח הנושבת, התפשט בכל העולם בזכות אניות המסחר וספינות הצי שלהם, והגירת אזרחים הולנדים רבים.

ההולנדים התאהבו בטחנות הרוח ולכל בית כפרי הולנדי היה חלום להחזיק בטחנת רוח אישית תוך ניצול אנרגית הרוח לרווחה כלכלית של המשפחה. כך לדוגמא, נגרים השתמשו בטחנת הרוח להנעת מסורים וניסור עצים, תעשיית המזון ניצלה את טחנות הרוח לטחינת קמח, תבלינים, שמן ועוד.

טחנת הרוח ליד זנדאם

בתעשייה השימוש בטחנות רוח היה ליצירת כוח, אנרגיה עבור טחינת תבואה וחומרי גלם אחרים, וכן תחנות לניסור עץ (מנסרות) – שני שימושים חשובים ביותר בתעשייה הולנדית. אי אפשר להתעלם ממגוון המוצרים הרחב המיוצרים על-ידי ההולנדים בעזרת טחנות הרוח. תחנות הרוח אפשרו להולנדים לעסוק בהפקת וייצוא דגנים, טבק, קקאו, גם גריסת וטחינת תבלינים, צבעים, גיר וסיד, היו בין שימושי הטחנות. יש אומרים שהצהרת העצמאות האמריקאית נכתבה על קלף שנעשה בבית בורסקאי שהופעל על-ידי טחנת רוח בזאנס סכאנס (Zaanse Schans).

דוגמא טובה של טחנת רוח שמשמשת בתעשייה, נמצאת באיזור זאן (Zaan). הקרבה לאמסטרדם, הימצאותם של נהרות ורוחות טובות, אלה הסיבות שתרמו לטחנת רוח זו להיות המרכז התעשייתי הראשון בעולם ששרת את אימפריית המסחר של מדינה מתפתחת במאה ה-16. יש שם מנסרות המופעלות באנרגיית הרוח על-ידי טחנות הרוח, ותוצרת הקרשים שהופקו שם עלתה באלפי אחוזים.

באופן ציורי, אפשר לומר שההולנדים בנו את ארצם בכוח טחנות הרוח.

ניקוז מים מאדמה מוצפת, הוא עדיין עיסוקה בשגרה של מדינה קטנה, הנמוכה מפני הים ולחה. ללא טחנות הרוח, המים היו מנצחים, מכסים ומשתלטים על אדמת הולנד. עד לפני כ-350 שנה מרבית אדמותיה של הולנד היו מוצפות מים. עבור ההולנדים הטכנולוגיה להפוך את אנרגית הרוח לתועלתם ולהקים מאות טחנות רוח לסיוע בשאיבת המים וייבוש הקרקע, הייתה הצלה. אלמלא טחנות הרוח שיכולת השאיבה שלהן יכולה להגיע למאות קוב בשנייה, מרבית השטחים בהולנד היו נשארים מוצפים במים ולא היה ניתן לנצלם לחקלאות, תעשיה ומגורים.

המקום הטוב ביותר לביקור באיזור של טחנות רוח אשר נשמרו עד היום הוא קינדרדייק (Kinderdijk) בסמוך לרוטרדאם (Rotterdam). בהצטלבות הנהרות לק (Lek) ונורד (Noord), טחנות רוח אלה שמשו במאבק המתמשך מול המים המאיימים תמיד להציף. כבר מתחילת המאה ה-13 הם עזרו בשאיבת מים על-מנת למנוע הצפות מנהרות אלה.

היום נותרו רק כ-1200 תחנות בלבד. אלה נשארים ונשמרים היום כאתרים היסטוריים ותרבותיים והם מהאתרים היותר פופולאריים לתייר בהולנד ומהווים אטרקציה מלבבת. אבל מעניין לדעת שעם זאת, היום, בשל הצורך להיפטר מהתלות בדלקים יקרי מציאות, אנו מחפשים מקורות אנרגיה חלופיות בעלויות נמוכות כדוגמת טחנות הרוח.

 

מוזיאון טחנות רוח בזאנסה סכאנס (Zaanse Schans)

אזור הזאאנסטרייק הוא האזור סביב הנהר זאאן, שהיווה את אחד מעורקי התחבורה הימית החשובים בצפון הולנד ונחשב לאזור המלאכה העתיק ביותר באירופה. כיום האזור עמוס באטרקציות שונות. טחנות הרוח מייצרות וטוחנות שמנים שונים, משמשות כמנסרות ואף מייצרות צבעים. שם אפשר גם לפגוש את יוצרי נעלי העץ המסורתיות ולחזות בתהליך הכנתן, לעבור במחלבה ולראות את יצור הגבינות הצהובות, ובעיקר לטעום ולקנות.

אחד הכפרים המעניינים והייחודיים בהולנד הוא אזור זאנסה סכאנס שידוע בטחנות הרוח שבו. פה נדמה שהמאה ה-17 עדיין בעיצומה: הבתים קטנים וירוקים, טחנות הרוח פעילות והכול סובב את נהר הזאאן. רבים מהבתים שוקמו רק בשנות ה-60 של המאה ה-20, אבל העבודה נעשתה תוך הקפדה על אופי הבניה והמראה של המאות ה-17 וה-18, אותן אפיין גם הצבע הירוק.

אחד המוזיאונים הוותיקים והפופולאריים בכפר זאנסה סכאנס, שמשמש גם כארכיון בעל חשיבות לאומית, הוא מוזיאון טחנות הרוח. המוזיאון הוקם בשנת 1925 בבניין העיריה הישן ומאז הפך למקור ידע יחיד במינו בו ניתן למצוא מידע היסטורי, טכנולוגי ותעשייתי על התפתחות טחנות הרוח בהולנד מרגע שהגיעו מתורכיה ועד עצם היום הזה.

במוזיאון מוצגים דגמים של טחנות רוח, שמראים כיצד פועל המנגנון הגאוני שמפעיל את טחנת הרוח. דרך המפרשים וכלה בגלגלי השיניים. בנוסף תמצאו במוזיאון אוסף תמונות וציורים שמתעדים את טחנות הרוח על נופיה השונים של הולנד.

כשמטיילים בכפר זאנסה סכאנס יש תחושה שמטיילים בתוך עולם הזוי, מעין בית בובות. הבתים הקטנים עטורי הגינות הסטריליות והמתוקות, הווילונות הלבנים בחלונות הגדולים, התעלות וכרי הדשא, השלווה והשקט, ומעל לכל – טחנות הרוח מפזורות בשטח ומניעות לאט לאט את כנפיהן הגדולות – הכל נרה בדיוני ולא מציאותי, משהו מהאגדות. אפשר לעלות בתוך הטחנות ולראות בקומת הקרקע את בחנות, בקומת הביניים את גלגלי השיניים הענקיים העשויים עץ ומניעים את כל התהליך ולבסוף למעלה, לעמוד מתחת לכנפיים הענקיות מחד, ולצפות על הנוף הקסום שמסביב מאידך, ולהתפעל מהעולם.

 

ערכים וצילומים מויקיפדיה