קלן – אז והיום

גזרות תתנ"ו

בשנת 1095 נשמעה קריאתו של האפיפיור אורבן השני לגאולת כנסיית הקבר הקריאה הובילה ליציאה למסע הצלב הראשון, כשהמסע הסתיים בכיבוש ירושלים בשנת 1099.

קדם למסע הצלב הראשון מסע צלב בלתי מאורגן של איכרים. בדרכם מזרחה, דרך ערי אשכנז וצרפת, נשמעה הקריאה לטפל בכופרים מבית: היהודים. האיכרים המשולהבים העמידו בפני היהודים את הבחירה בין טבילה לנצרות לבין מוות. חלק גדול מהיהודים בחרו למות ולא להיטבל.

הקהילות הגדולות ביות בעמק הריין היו קהילות שו"ם: שפיירא (שפייר) ורמייזא (וורמס), מגנצא (מיינץ).  בשפיירא חטפו  הפורעים עשרה יהודים לכנסייה בנסיון להטבילם בכח. החטופים סירבו ונרצחו על ידי החוטפים (9 במאי 1096,ח' באייר ד'תתנ"ו). שאר יהודי הקהילה נמלטו לארמונות ההגמון של העיר ולארמון הקיסר שם ותחת הגנתם ניצלו.

הקהילה הבאה, ורמיזא, סבלה הרוגים רבים יותר. כמות הפורעים גדלה בהשוואה למספרם במקומות הקודמים. ב-24 במאי 1096, כ"ג באייר ד'תתנ"ו החל האספסוף בהרס וביזה של בתי כנסת ובתי היהודים וב-31 במאי, ראש חודש סיוון, החל ההרג. גם המעטים שמצאו מסתור אצל הגמון העיר התאבדו לאחר שהוצבה בפניהם הברירה בין טבילה למוות. חלק מהיהודים המירו דתם וחלקם ניסו להתנגד. לאחר הטבח הובאו לקבורה בורמיזא 800 יהודים.

העיר הבאה שנפגעה בפרעות הייתה מגנצא. בתחילה מצאו 1300 יהודים מחסה בבית ההגמון, תמורת סכום כסף רב. אולם אנשי משמר הארמון לא ניסו לעמוד בפני הפורעים ואלה טבחו ביהודים ורק כ 60 מעשירי העיר הוברחו אל מחוץ לעיר אולם גם הם נתפסו ונרצחו. בפרעות אלה גם עלה באש חלק מהעיר.

בקלן החלו הפרעות בערב חג השבועות בביזה, הרס ושריפת ספרי תורה. יהודי העיר הוברחו בסיוע ההגמון המקומי לכפרי הסביבה ובמשך שלושה שבועות הסתתרו מפני הרוצחים. אלא שביום 24 ביוני הגיעו אליהם הפורעים והרגום.

סיכום מספר הטבוחים בכל רחבי הריין בתוך חודשיים, הגיע לכדי 12,000 יהודים.

 

יהודים נרצחים בעת מסע הצלב. ציור בתנ"ך נוצרי משנת 1250

יהודים נרצחים בעת מסע הצלב. ציור בתנ"ך נוצרי משנת 1250

 קֶלְן Köln

מוכרת בשפות רבות גם כקולון או קולוניה, היא העיר הרביעית בגודלה בגרמניה, עם אוכלוסייה של כמיליון תושבים. מבחינת שטחה נמצאת קלן במקום השלישי בגרמניה, עם 405 קילומטרים רבועים.

קלן הינה העיר הגדולה ביותר השוכנת לגדות נהר הריין, העיר הגדולה ביותר במדינת נורדריין-וסטפאליה (המדינה המאוכלסת ביותר בגרמניה), והעיר הגדולה המערבית ביותר בגרמניה, במרחק עשרות קילמטרים בלבד מהגבול עם הולנד ובלגיה. בקלן שבעה גשרים החוצים את הריין, יותר מבכל עיר אחרת השוכנת על גדות נהר זה.

קלן היא העיר הגדולה העתיקה ביותר בגרמניה. היא נוסדה בשנת 38 לפנה"ס לאחר שמרקוס ויפניוס אגריפה העביר את אובים, שהיו שבט גרמאני, לגדה השמאלית של הריין במהלך מסע מלחמה שערך באזור. העיר הפכה לבירה של גרמניהתחתית. הקיסר קלאודיוס העניק לעיר מעמד של קולוניה בשנת 50, ושינה את שמה לקולוניה אגריפינסיס (Colonia Agrippinensis) על שם אשתו אגריפינה הצעירה. העיר הפכה למרכז חשוב בקיסרות המערבית ובה היה מוצב בסיס חשוב של הצי הרומי, היא נהנתה משגשוג עד כיבושה בידי הפרנקים בשנת 456 לערך. מספר שרידים מתקופת הרומאים עדיין קיימים בעיר. בסוף ימי הביניים הייתה קלן העיר הגדולה ביותר בגרמניה.

 

בתים צבעוניים בשוק המרכזי העתיק של קלן

בתים צבעוניים בשוק המרכזי העתיק של קלן

הקתדרלה של קלן Kölner Dom

המבנה החשוב ביותר בעיר, ואחד האתרים המתויירים ביותר בכל גרמניה, הוא הקתדרלה של קלן. הקתדרלה, על שני צריחיה שנראים למרחק רב, הפכה לסמלה הבלתי רשמי של העיר, והיא מופיעה בשלטים ובסמלים של ארגונים, חברות ועסקים רבים באזור. אחת הרחבות הגדולות המקיפות את הקתדרלה נקראת "מעלוֹת" והיא עוצבה על ידי הפסל הישראלי דני קרוון. הקתדרלה, שנבנתה בסגנון גותי החל בשנת 1248 והושלמה בסגנון התחייה הגותית ב-1880, היא אחת הקתדרלות הגדולות בעולם והכנסייה הגדולה ביותר בצפון אירופה.

במלחמת העולם השנייה סבלה העיר הפצצות כבדות, ו-90% ממנה היו להריסות. הקתדרלה ספגה 14 פגיעות של הפצצות מהאוויר במלחמת העולם השנייה אך לא קרסה. העיר שוקמה במהירות, ולעתים בפזיזות, לאחר המלחמה. הדבר הביא לכך שהחדש והישן מעורבים בקלן בצורה שאינה קיימת בערים אחרות. הניגוד בין התקופות בולט לעין בכל פינה בעיר.

זוהי קתדרלה גותית קתולית קתדרלת קלן המשמשת כמקום מושבו של הארכיבישוף של קלן. הקתדרלה מוכרזת אתר מורשת עולמית מאז שנת  1996, והמבנה תואר על ידי ארגון אונסק"ו כ"עבודה יוצאת דופן של גאונות יצירתית אנושית". הן בגלל גודלה, הן בגלל האדריכלות שלה והן בגלל אוצרות האמנות שבה, נחשבת הקתדרלה של קלן לאחת הקתדרלות החשובות והידועות באירופה.

הקתדרלה של קלן

הקתדרלה של קלן

הקתדרלה  היא אחד מהמבנים הגותיים המרשימים ביותר שנבנו אי פעם. הקתדרלה נבנתה על פי מידות שאמורות לשקף את כוחה, בהיותה מקום מושבו של הארכיבישוף, שהיה אחד משבעת האלקטורים של האימפריה הרומית. מאוחר יותר נשארה הקתדרלה לשמש כמקום מושבו של הארכיבישוף של גרמניה. הדחיפה הראשונה לבנייתה של הקתדרלה ניתנה עם הבאתם  של שרידי האמגושים (שלושת האמגושים [גם שלושת המגים, שלושת חכמי הקדם] הם על פי הברית החדשה והמסורת הנוצרית שלושה חכמים או מלכים שהגיעו מהמזרח אל בית לחם כדי לסגוד לישו, "מלך היהודים", לאחר לידתו) כאשר התחילו בבניה, המטרה שעמדה בפני המתכננים הייתה לבנות מבנה שישקף את הפאר והגדולה של המקום ועל כן הם בחרו להשתמש בסגנון הגותי החדש יחסית ולא בסגנון הרומי המאוחר, שהיה עדיין בשימוש באזור הריין. חלקה המזרחי של הכנסייה הושלם ב-1322, אך אז החלו להיווצר סיבוכים עקב היומרנות של התכניות המקוריות, כך שבשנת 1560 ננטש הפרויקט עד למאה ה-19. הקתדרלה העומדת בפנינו היום היא למעשה תוצאה של מחווה של דור לדור שקדם לו – בעודם נעזרים בשרטוטים מקוריים שהתוו את התכנית המקורית לבניית הקתדרלה, המשיכו הבנאים את הבנייה כשהם מחקים את הטכניקות בהם השתמשו קודמיהם. צריחי הכנסייה, היו בתחילה המבנה הגבוה ביותר בעולם, אך תוך זמן קצר בוטל יתרון זה וכיום אפילו בעיר עצמה ניתן למצוא מבנים גבוהים יותר. עם זאת, העלייה לראש המגדל עדיין כרוכה במאמץ – אך היא שווה בזכות הנוף המדהים של העיר ושל חבל הריין שנחשף ממנו.

בקתדרלת קלן חלונות ויטראז' רבים מזכוכית צבעונית. החלונות הם מתקופות שונות, החל מימי הביניים, עבור במאה ה-16 ובמאה ה-19 וכלה בחלון מהמאה ה-21‏‏‏. יצירת האמנות והאוצר החשוב ביותר בקתדרלה היא מקדש שלושת האמגושים, סרקופג גדול המצופה בזהב, כסף ועיטורים נוספים, מסוף המאה ה-13 זהו שריד הקודש הגדול ביותר בעולם המערבי, ולפי המסורת שמורים בו שרידיהם של שלושת האמגושים. הסרקופג נפתח ב-1864, ונתגלו בו שרידי בגדים ועצמות ומטבעות. הסרקופג נמצא באפסיס בלב בית המקהלה, לפני המזבח הראשי.

החלון בבית הרוחב הדרומי מאת גרהרד ריכטר, 2007

החלון בבית הרוחב הדרומי מאת גרהרד ריכטר, 2007

מוזיאון Romisch-Germanisches

הוא אחד מהמוזיאונים הארכיאולוגיים החשובים ביותר בגרמניה. המוזיאון כולו נבנה במיוחד סביב פריט התצוגה העיקרי שלו, הפסיפס של דיוניסוס. זוהי עבודה הטובה ביותר מסוגה בכל צפון אירופה, שנוצרה עבור חדר אוכל בוילה של אריסטוקרט מקומי, בסביבות שנת 200 לספירה, כשהיא מכסה שטח של כ-70 מטרים רבועים. פריט מרכזי נוסף הוא הקבר של Poblicius המתוארך לשנת 40 אחרי הספירה, ומגיע לגובה של 15 מטר. אוסף הזכוכית של המוזיאון נחשבת לאחד הטובים בעולם, אם כי אוסף התכשיטים שבמקום, שמקורם בעיקר מתקופת ימי הביניים, מושך הרבה יותר.

 

המוזיאון הרומי-גרמני ליד הקתדרלה

המוזיאון הרומי-גרמני ליד הקתדרלה

בית העירייה וחפירות ארכיאולוגיות

בית העירייה בנוי מתערובת של כמה סגנונות עם מגדל מתומן. גולת הכותרת שלו הוא אכסדרת הרנסאנס היפהפייה. דלת הממוקמת מול הכניסה לבית העירייה מובילה אל תוך המקווה, השריד היחידי לגטו היהודי, שהוחרב מיד לאחר צו הגירוש של 1424. אתרים תת קרקעיים נוספים נמצאים בקרבתו, דוגמת ה-Praetorium – היסודות של ארמון המושל הרומי, תעלות הביוב הרומיות ומעברים אלגנטיים קמורים.

 

רחוב היהודים - על יד בית העירייה, במקום שבו עמד הגטו היהודי שנכחד

רחוב היהודים – על יד בית העירייה, במקום שבו עמד הגטו היהודי שנכחד

קלן לאורך הריין

הנהר ריין (Rhein), הוא אחד הנהרות החשובים של אירופה – מבחינה גיאוגרפית, היסטורית וכלכלית כאחת.  אמנם מקורותיו בשוויץ ושפכו בהולנד, אך זהו נהר גרמני, שסביבו נרקמו המיתוסים שעיצבו את רוחה של האומה; לאורכו נבנו עריה הראשונות של גרמניה, ועל גדותיו נערכו הקרבות שחרצו את גורלה של גרמניה.  הריין שימש גם כעורק התחבורה הראשי שהוביל את המוצרים הגרמניים אל מעבר לים.  אכן, חשיבותו האסטרטגית פחתה במרוצת הדורות, אך ערכו הסמלי והפולקלוריסטי בעינו עומד.  הריין מושך מטיילים רבים, שנהנים ממרכזי התרבות שפרחו לאורכו. הם באים לכאן בהמוניהם, ברכב, על גבי אופניים או בשייט תענוגות.  הנהר מתפתל בנוף קסום, לעתים מרגיע ולעתים מסעיר.  טירות עתיקות ועיירות מנומנמות מתחלפות לסירוגין, ואין במראה השלו דבר שיסגיר את עברו הסוער של האזור.

נהר הריין הוא הנהר הארוך ביותר שעובר במערב אירופה, הנהר עובר בין שוויץ, איטליה, גרמניה, צרפת, אוסטריה והולנד. אורכו של נהר הריין הוא אלף מאתיים ושלושים קילומטרים כאשר הערים הגדולות בהן הוא עובר הן : באזל בשוויץ, בון,
שטרסבורג בצרפת, אמסטרדם, קלן בגרמניה ומספר לא קטן של עיירות וכפרים ציוריים, נקודת המוצא שלו היא בגראובינדן שבשוויץ. ההיסטוריה של הנהר רוויה סכסוכים בין צרפת  לגרמניה ומאבקי כוח בין עמים גדולים וחזקים. כיום הנהר מהווה מקור תעשייה גדול לערים השוכנות על גדותיו ומשמש כערוץ תעבורה ומוקד תיירות אדיר לכל לאורכו. בזכות הנהר התפתחו ענפי תיירות רבים : מלונות באזור, מסעדות, טיולים על גדותיו  וכמובן שייט על הנהר שהוא אחד מהסמלים של נהר הריין.

מרחבת המוזיאון מוליכות מדרגות אל טיילת הנהר שעל הגדה המערבית. בימי שמש מצטופפים שם תושבי העיר ותיירים. נתיב ההליכה (או השיט) דרומה משם מוביל אל גשר דטזר ולגשר סברין. את העין לוכד המזח הישן שעליו מבנים אחדים, ישן וגם חדש. בקצה המזח ניצב מוזיאון השוקולד, שבנוסף לקתדרלה נחשב לאתר המושך ביותר בעיר.

 

אחד מ-17 הגשרים על הריין

אחד משבעת הגשרים על הריין

מוזיאון השוקולד של קלן Schokoladenmuseum

מוזיאון השוקולד בן השלוש קומות, ממוקם על נהר הריין וסוקר 3000 שנה של שוקולד. המוזיאון בנוי בהשראת ספינה ממתכת וזכוכית, וניתן לראות בו את מסעו של פול הקקאו מהרגע שירד מהעץ ועד שהגיע אל הפה שלכם כשוקולד מוגמר. המוזיאון גם מציג כלים היסטוריים איתם ייצרו את משקאות הקקאו ואת השוקולד לאורך ההיסטוריה. האטרקציה המרכזית במוזיאון היא המזרקה בצורת עץ קקאו זהוב, המשפריצה שוקולד של חברת Lindt & Sprüngli, והמבקרים יכולים לגשת ולטעום.

המוזיאון הזה הוא חוויה מיוחדת לכל אוהבי השוקולד והמידע. המבנה המרשים  של שלוש קומות מזכוכית ואלומיניום השוכן על הגדה השמאלית של נהר הריין, הוא עולם ומלואו המקפל בתוכו את כל רזי השוקולד. שלושת אלפים שנות היסטוריה של שוקולד מסופרות בו. ממעמדו כמזון לאלים, צמח מרפא ומטבע עובר לסוחר, דרך מעמדו  המיוחד  כמעדן של מעמד האריסטוקרטיה ועד הפיכתו למוצר תעשייתי המוני החביב על גדולים וקטנים.
המוזיאון מלווה את השוקולד החל ממוצאו ביערות האמזונס ונדידתו אל בני המאיה והאצטקים, דרך הגעתו במאה השש עשרה  לחצרו של מלך ספרד ובמאות שבע עשרה, שמונה עשרה  לשאר חצרות המלוכה האירופאיות וכלה בזמינותו ובמגוון המוצרים והחברות בנות ימינו.
במוזיאון ממחישים את כל תהליכי הייצור בגודל טבעי ובזמן אמת. מעצי הקקאו השונים הגדלים בחממה הטרופית בחברת עצי וניל, בננה, שיחי קפה דרך פס יצור אמיתי  ועד המוצר המוגמר שזורם במזרקה  דמויית עץ קקאו מוזהב, מזרקה השופעת שוקולד סמיך, ריחני ומזמין לטעימה. המייסד הנס אימהוף (Hans Imhoff)  שנולד במרץ 1922,  הפך ברבות הימים לתעשיין ואיש עסקים מצליח.  אחרי המלחמה יסד בית חרושת לשוקולד וסוכר.  בשנת 1972 קנה את חברת השוקולד סטולוורק  Stollwerk שפשטה את הרגל ובמהלך השנים רכש חברות נוספות עד שהפך לאימפריית שוקולד.  כשב 1993 עבר אחד מסניפי החברה למבנה חדש היה זה הרגע לממש את חלומו  ולהפוך ציוד שכבר יצא משימוש לממצאים מוזיאונים. הנס ימהוף נפטר ב 21 בדצמבר 2007 בגיל 85.

המוזיאון הענקי כולל מיצגים היסטוריים ובוטניים שמספרים בצורה אינטראקטיבית על השוקולד והדרך בה התפתח, ומפעל קטן לייצור ממתקים ממש בתוך המוזיאון. מאחורי קירות זכוכית תראו את העובדים מכינים סוכריות, וכל המכונות כוללות חלונות זכוכית שמאפשרים לראות מה קורה בפנים. כמו כן, בכל תחנה אפשר גם לטעום את התוצרת. לעתים מקיים המוזיאון גם סדנאות הכנת ממתקים בגרמנית ובאנגלית. במוזיאון תצוגות של פסלי שוקולד של דמויות מתוך ספורי אגדות, ושולחנות שעל ידם יושבים ילדים ומבוגרים מאושרים, הזוללים שוקולד בכל פה.

עץ השוקולד במוזיאון השוקולד

עץ השוקולד במוזיאון השוקולד

ונחתום כפי שהתחלנו – בקהילה היהודית

הקהילה היהודית בקלן היא מן הוותיקות בגרמניה ובצפון-אירופה ככלל. בקלן היה יישוב יהודי עתיק. באזור נחשפו מממצאים מהתקופה הרומית ועד ימי הביניים. אלה כוללים בית כנסת, מקווה ובנייני ציבור שנחשפו במהלך השנים. החפירות באתר נערכות מאז 2007 ולפני שמונה חודשים התגלתה כתובת עברית, שלאחרונה הועלתה לאתר האינטרנט של המוזיאון. הכתובת נמצאה סמוך לבית הכנסת העתיק בעיר קלן. על אבן משקוף במרתף של בית פרטי נחקק המשפט הסתום: “זה החלון להוציא צואה דרך שם". לפי ההערכות של מומחים, הכתובת מתוארכת למאה ה-13. זו עדות חשובה ביותר לשימוש של העברית בחיי היומיום של יהודי אשכנז. המילה 'צואה' מסמנת כל סוגי ההפרשות, האשפה והלכלוך ולאו דווקא צואת אדם.

הכתובת (הארץ, 7 באוגוסט 2014)

הכתובת
(הארץ, 7 באוגוסט 2014)

בשנת 321 אישר הקיסר קונסטנטינוס ליהודים להיבחר למועצת קלן. בזמן מאורעות תתנ"ו, שנערכו ביהודי גרמניה במהלך מסע הצלב הראשון, נעשה מאמץ רציני להגנה על יהודי העיר על ידי הארכיהגמון. הוא פינה את היהודים מן העיר אל מספר מצודות מרוחקות. למרות זאת, ב-ב-30 במאי 1096, תקפו הצלבנים את הרובע היהודי, וזמן קצר לאחר מכן הוצאו להורג היהודים ששוכנו במצודות. מסמך היסטורי חשוב הנמצא בקתדרלה הוא כתב הזכויות של היהודים מ-1266. זהו מסמך שנחקק באבן על קיר הקתדרלה לבקשת יהודי קלן על ידי הארכיבישוף אנגלברט השני פון פאלקנבורג (Engelbert II. von Falkenburg), והמעניק להם זכויות כמו קבורה ללא הפרעה ואישור לעסוק בהלוואת כספים. הארכיבישוף הגן על היהודים שכן תרומתם לכלכלה והמסים ששלמו סייעה לאוצר העיר קלן ולאוצר הקתדרלה.

פוגרום נוסף ביהודי העיר מתוארך לשנת 1349. בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו שרידי בית הכנסת של קלן שנחרב באותו פוגרום. בשנת 1424 גורשו יהודי העיר ובשנת 1798 הם הורשו לשוב אליה.

ערב מלחמת העולם השנייה חיה בקלן קהילה גדולה של כ-20 אלף יהודים, עם ששה בתי כנסת. רוב היהודים הושמדו בשואה. בית הכנסת הראשי בעיר, בסגנון גותי מפואר, נהרס בליל הבדולח ושוחזר לאחר המלחמה. בין השנים 1942-1919התקיימה בעיר הגימנסיה היהודית היחידה בחבל הריין – "יבנה".

כיום מונה הקהילה היהודית כ-5,000 נפש (השלישית בגודלה בגרמניה, אחרי ברלין ופרנקפורט), רבים מהם מהגרים מברית המועצות לשעבר. בשנת 2005 ערך האפיפיור הגרמני בנדיקטוס ה-16 ביקור היסטורי בבית הכנסת בקלן, והתקבל על ידי רב הקהילה דאז, נתנאל טייטלבאום, ונכבדי הקהילה.

 

Roonstrasse Synagogue

Roonstrasse Synagogue

השאר תגובה