מינכן – זכרונות קשים


ובכל זאת – קשה לי עם גרמניה –  מינכן

אינני בוחרת בגרמניה בתור מקום לטיול או לבילוי, מהסיבות ההיסטוריות הידועות. ובכל זאת סיבות טכניות הביאו אותי אליה שוב ושוב, בעיקר כנסים מקצועיים שמארגניהם בחרו לקיים אותם בערים שונות בגרמניה. כך הגעתי לכמה אתרים בגרמניה וכבר ניצלתי את שהותי בה כדי להלך בעקבות אירועים היסטוריים הנוגעים ליהודים ולגורלם בגרמניה במהלך ההיסטוריה. ובשנה זו, 2023 , הגעתי לכנס במינכן.

מריאן פלאץ – הכיכר המרכזית של מינכן

מריה הקדושה אמו של ישו, במרכז הכיכר הנושאת את שמה

מינכןMünchen )  היא בירת מדינת בוואריה שבדרום גרמניה. היא העיר השלישית מבחינת גודל אוכלוסייתה בגרמניה אחרי ברלין והמבורג והעיר השישית בגודלה מבחינת שטחה. העיר שוכנת על גדות נהר איזר (Isar) צפונית להרי האלפים הבווארים.

השעון בכיכר מריאן

מינכן היא עיר יפהפייה ובה כיכרות מרשימים, בעיקר מריאן פלאץ הגדולה, העטורה מבנים מרכזיים כגון בית העיריה, הקתדרלה הגדולה והאטרקציה העיקרית, השעון בראש המגדל הגדול המפעיל בובות דמויות אישים ואירועים מההיסטוריה של מינכן.

העיר מינכן נוסדה בשם מוניכן (Munichen) שמשמעותו "מקומם של הנזירים" ב.1158.

בהתאם לכך, אחד מסמלי העיר הוא דמותו של נזיר עטוי קפוצ'ון. סמל זה מוטבע בכל פינות העיר במיקום מעניין ביותר: מכסי הביוב.

מכסה ביוב בעיר מינכן

במינכן יש שוק צבעוני, ססגוני, שבו ביתנים מאוד מעניינים כגון "בית הדבש". הכל נקי, מטופח  מקורי ויצירתי.

בכניסה לשוק

אפשר להמשיך ולהתפעל ממינכן בלי סוף, אך לא זוהי מטרתי.

אצלי באופן אישי השם מינכן מעורר אסוציאציות קשות. האסוציאציה הראשונית היא מידע שלמדתי אך לא חוויתי. בשנת 1919 חזר לעיר אדולף היטלר ובה חבר לקבוצות הקיצוניות שאחר כך נודעו בשם המפלגה הנציונל-סוציאליסטית ובקיצור נאצים. בערב 8 בנובמבר 1923 נערך בעיר הפוטש במרתף הבירה. בשנת  1938  נחתם בעיר הסכם מינכן , שהעביר את חבל הסודטים, שהיה חלק מצ'כוסלובקיה, לגרמניה. החל מתחילת שנות ה-30 ועד סוף מלחמת העולם השנייה פעל מחנה הריכוז דכאו בעיירה דכאו הסמוכה לעיר.

כיכר מריאן פלאץ במהלך הפוטש (ויקיפדיה)

שער הכניסה למחנה הריכוז דכאו" העבודה משחררת (ויקיפדיה)

ההקשר השני, שאינו מידע היסטורי אלא חווייה ששמעתי את מהלך התרחשותה דקה אחרי דקה ברדיו (עוד לא הייתה טלוויזיה) היא כמובן רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972. הזוועה שמילאה את לבי בשעה שהאזנתי בדריכות, ביחד עם כל הישראלים, להתרחשויות הנוראות בזמן שהן קרו, לא תשכח מלבי לעולם. בשבילי השם מינכן מקושר לעולם לרצח הנורא ההוא. אמנם לא הגרמנים בצעו אותו, אלא ארגון הטרור "ספטמבר השחור", אבל המשטרה הגרמנית גילתה אזלת יד קשה בנסותה לפתור את המשבר. 11 ספורטאים ישראלים נרצחו בקור לב. את הזוועה הזאת לעולם לא אשכח. העיר מינכן אמנם לא אשמה אבל היא לעולם מקושרת בלבי עם הרצח הנורא הזה.

הבית בכפר האולימפי בו התרחש הטבח הנורא

אני הלכתי לפארק האולימפי, צפיתי על הכפר האולימפי שבחדריו ארע הרצח הנורא, ובעיקר חיפשתי את האנדרטאות לזכר י"א הספורטאים שלנו. האנדרטה הראשונה שבה נתקלתי הרשימה אותי מאוד. מבנה גדול שעל קירו מוקרנים סרטים המנציחים את האירועים דקה אחרי דקה, מנציחים את תגובות מנהיגי ישראל ומנהיגי גרמניה. במרכז המבנה קיר גדול שעליו סיפוריהם ותמונותיהם של 11 הספורטאים. כל המכלול מכוסה במעין גג שעליו צומח דשא. מרשים ביותר. כשעמדתי והתבוננתי שעות ארוכות בכל הסרטים המוקרנים במכלול זה ראיתי צעירים גרמנים העוברים לתומם בפארק, מתעכבים וצופים ביחד אתי. זה מצא חן בעיניי.

האנדרטה הגדולה לזכר הנרצחים

הכפר האולימפי (ויקיפדיה)

לאחר שישבתי שעות ארוכות במבנה ההנצחה הזה המשכתי ללכת בפארק האולימפי ולפתע ראיתי אנדרטה שנייה, והיא פשוטה וצנועה, ועליה רק חרוטים שמות הספורטאים הנרצחים. למרגלותיה לוח נחושת המספר את המעשה הנורא. פשטותה נגעה ללבי הרבה יותר, ולא יכולתי לעצור בעד דמעותיי. הנחתי פרח למרגלות האנדרטה והתייחדתי עם הנרצחים.

אנדרטה פשוטה ונגעת ללב

 

טבלת הנחושת ליד האנדרטה הנסבירה את האירוע

כן. קשה לי עם גרמניה מכל הסיבות הידועות. מאז שאני זוכרת את עצמי בתור נערה צעירה בלעתי את כל הספרים העוסקים בנושא השואה. בעיקר השפיעו עלי ספריו של ק.צטניק (יחיאל דינור), שקראתי כשהייתי נערה רכה בשנים. לעולם לא אשיח ולעולם לא אסלח.

נדר / אברהם שלונסקי

על דעת עיני שראו את השכול
ועמסו זעקות על ליבי השחוח
על דעת רחמי שהורוני למחול
עד באו ימים שאיימו מלסלוח
נדרתי הנדר לזכור את הכל
לזכור – ודבר לא לשכוח.

דבר לא לשכוח – עד דור עשירי,
עד שוך עלבוני, עד כולם, עד כולם,
עדי יכלו כל שבט מוסרי
קונם אם לריק, יעבור ליל הזעם
קונם אם לבוקר אחזור לסורי

 

אתר זיכרון לי"א הספורטאים בתל אביב

 

נעזרתי בויקיפדיה

צילומים: סיגל ברקת

2 comments

  • דניאל דוד

    אלינער יקרה,
    כתיבתך מרגשת וגרמה לי להיות לצידך במינכן.
    גם אני הייתי במינכן וביקרתי במחנה ההשמדה דכאו הידוע לשימצה.
    ביקרתי גם במחנה האולימפי בטרם נבנתה האנדרטה שביקרת בה.
    בקיצור ולעניין- אסור לשכוח את שאירע לאזרחי עמנו וכל שכן את הפתרון הסופי שהגה היטלר הצורר ואושרר בממשלתו הנאצית.
    יהי זכר חללינו חקוק לעד🇮🇱✡️

השאר תגובה