ארץ גיזת הזהב

במיתולוגיה היוונית, גיזת הזהב הייתה שרידי צמרו של האייל האגדי כריסומאלוס אשר שימשה עילה למסעם של יאסון וגיבורים מיתולוגיים נוספים לעיר קולכיס על הספינה ארגו, מסע המכונה מסע הארגונאוטים. סיפור המסע והרקע לו מכונים לרוב בשם גיזת הזהב.

קולכיס הייתה אזור גאורגי בצורת כמעט משולש, וממלכה בקווקז ששיחקה תפקיד חשוב בגיבוש התרבות האתנית של האומה הגיאורגית. הממלכה כיסתה את רוב חלקה המערבי של גאורגיה כיום.

גיאורגיה (גרוזיה)

גיאורגיה בפי העולם והיום גם באופן רשמי, גרוזיה בפי הרוסים, סקרתוולו בפי בניה – ליבו הכלכלי, החברתי והפוליטי של הקווקז הקטן (טראנס-קווקז, מעבר לקווקז) – האזור המשתרע בין הים הכספי לים השחור, ומהווה מעין גשר תרבותי וכלכלי בין אירופה לאסיה. על פי המסורת הגיאורגית לקחה גיאורגיה את הטוב שבשני העולמות: אסיה ואירופה. כשאלוהים חילק את העולם לכל העמים, הוא נתן לרוסים את סיביר ושלגיה, לארמנים את אבניה של ארמניה, לשחורים את אפריקה החמה, וחלקה אחת קטנה, היפה והמוצלחת ביותר, שמר אלוהים לעצמו. לאחר שנגמרה החלוקה הגיעו הגיאורגים, שכרגיל מגיעים באיחור (הם עצלנים ידועים), וראו כי לא נותרה להם חלקה. אלוהים ראה שאין ברירה, ונתן להם את החלקה ששמר לעצמו, וכך קיבלו הגיאורגים את החלק הטוב ביותר.
גיאורגיה היא פאזל המורכב ממספר ממלכות קטנות שבהן קבוצות אתניות שונות: קולכיס (הארץ האגדית של גיזת הזהב) – היא קיליקיה אשר לחוף הים השחור, וכמוה גם אצ'ריה, אבחאזיה ודרום אוסטיה בצפון, ואיבריה במזרח. כל מחוז טוען לאוטונומיה, ועל רקע זה כבר היו כמה סכסוכים ומלחמות עקובות מדם. הגיאורגים המירו את דתם לנצרות במאה הרביעית, בהשפעת הטפותיה של נינו הקדושה, ובעקבות ארמניה שכנתה, שעשתה זאת כשלושים שנה קודם לכן. הנצרות הגיאורגית היא זרם מזרחי עצמאי, שיש לו גם פטריארך משלו המכונה קתוליקוסי. הגיאורגים שומרים מאוד על דתם, מצמיחים כנסיות על כל גבעה רמה, ומקפידים להצטלב שלוש פעמים בכל פעם שהם רואים כנסיה (תעשו חשבון לבד). בגיאורגיה נופים מגוונים, החל מהאזור ההררי והגבוה בצפון, עבוד דרך האזור הממוזג והימי שלחוף הים השחור, וכלה באזור היין הפורה והמשגשג בדרום מזרח (טעימות יין בלתי פוסקות לחובבי הז'אנר). כל אזור מציע נופים אחרים, מראות שונים, טעמים מגוונים וריחות מקומיים וכמובן הרבה כנסיות וגם טירות עתיקות. הגיאורגים חמי מזג ומסבירי פנים, מארחים למופת, אוהבים לשתות, לשיר ולרקוד, ויש להם מאכלים מיוחדים. צריך רק לדעת להשתלב בסצינה המקומית כדי ליהנות הנאה מלאה.

הרי הקווקז

הרי הקווקז

באטומי, היא קולכיס

בבאטומי שורר מזג אוויר נוח שמקורו במיקומה לחוף הים השחור ולרגלי רכס הרי קאוקאזוס (קווקאז). כך הפכה העיר לבית גידול של צומח סובטרופי מלבב, ובהשפעת הרוחות הקרירות הנושבות תדיר מהקווקאז גדלים כאן גם עצי תויה ותאשור. המעיינות החמים הנובעים בסביבתה, הגן הבוטני ולאחרונה הדולפינריום, הפכו את באטומי לאחת היפות שבערי גרוזיה. בהשפעת הכיבוש הרוסי-אנגלי ובשל קרבתה לגבול הטורקי מתאפיינים בתי העיר בעירוב של סגנונות. בבניה הקולוניאלית-רוסית והקולוניאלית-אנגלית משתלבים אלמנטים ערביים: בתי אבן, קשתות וקמרונות. העיר מחולקת לרחובות שתי וערב וגרעינה הקדום מאופיין בבתים צמודי קרקע הבנויים משילוב של עץ ולבנים. רחובות השתי מתנקזים אל טיילת הנשענת על רצועת חוף חולי ורך. בתי הקפה והמסעדות שלאורכה היו שוממים בעונה זו, אבל בקיץ שוקק המקום חיים. הטיילת מסתיימת בנמל העיר שבו עוגנות אוניות סוחר. בעבר עמדו גם יורדי הים היוונים והרומים על יתרונו של הנמל, שהיה עמוק מטבעו, ובמאה השביעית לפני הספירה נוסדה במקום עיר שנמלה שימש חוליית קשר עיקרית בין הקווקז לשאר חלקי הקיסרות. כאן עגנה הספינה "ארגו" בה הפליגו הארגונאוטים המיתולוגיים ממילטוס דרך הים השחור, כדי להביא את גיזת הזהב מארץ קולכיס. קולכיס שכנה בקצה המזרחי של הים השחור מדרום לקווקז, והתיאור מתייחס כנראה לגרוזיה של היום. הרומים כינו את העיר בטיס והביזנטים ואטי, ומכאן מקור השם באטומי. במאה ה-12 סופחה העיר למלכות גאורגיה על ידי המלכה תמרה
וב-1221 נכבשה על ידי טימורלנג. עם התפוררותה של מלכות גאורגיה ב-1483 נפלה העיר בחלקם של הטורקים, שעקרו מתוכה כל זכר ושריד לתרבות הביזנטית והגיאורגית. אחריהם באו הרוסים (1878 -1886), הטורקים (1886- 1918) והאנגלים (1918- 1920). היום שייכת העיר לגיאורגיה, היא גרוזיה.

מסע הארגונאוטים

בעיני היוונים הקדמונים כאן היא קולכיס הקדומה, שלמלך שלה אאיטס, שגידל באורוותיו פרי נחושת נושפי אש, הייתה בת ושמה מדיאה. מדיאה הייתה מכשפה יפהפיה, בוגדנית וקטלנית. האגדות מספרות כי בחלק הגבוה של הקווקאז נהגו התושבים ללכוד פירורי זהב בעזרת גיזות צמר כבשים. מכאן נולד כנראה הסיפור על יאסון ושנים עשר הארגונאוטים, שייטי האוניה "ארגו" שהגיעו אל קולכיס כדי להביא את גיזת הזהב. אגדות מספרות על מלכים קדמונים שנהגו להעלות את כל אוצרות הזהב שלהם למרומי ההרים הללו כדי להפקידם בידיהן של המשפחות ההרריות הזועפות, ששימשו מעין בנק. בצאתם לקרב הם ידעו שהאוצרות נמצאים במקום מבטחים. אומרים שזהו מקור העושר האגדי של הקווקז ההררי.
ומעשה שהיה כך היה: לאתאמאס מלך בויאוטיה ואשתו הראשונה נאפלה, נולדו בן פריקסוס ובת הלה. לאחר מותה של אמם נשא המלך את אינו לאשה ונולדו להם שני ילדים. לפי עצתו של האורקל מדלפי שמקורה בתככים של אשתו השנייה, עמד אתאמאס להקריב את פריקסוס והלה קורבן לאלים למניעת בצורת בארצו. נאפלה הופיע בחלומו של פריקסוס ואמרה לו לקחת את אחותו ולברוח. הרמס שליח האלים הביא להם אייל מופלא שצמרו זהב. האייל ידע לדבר בשפת אנוש ולעוף. הילדים עלו על גב האייל, וזה החל לעוף לקולכיס שבחצי האי קרים. כאשר עברו מעל המיצר המחבר את הים האגאי לים השיש התחוללה סופה והלה נפלה למיצר המים הנושא את שמה: "הלספונטוס". פריקסוס הגיע לקולכיס והתקבל על ידי אאיטס המלך. הוא והאייל חיו בשלווה עד סוף ימיו. כשהזדקן האייל ביקש מפריקסוס להקריבו לזאוס. את צמרו הזהוב תלה אאיטס על עץ אלון בחורש הקדוש של מארס. על משמר גיזת הזהב הופקד דרקון.
פליאס, דודו של יסון, שלח אותו להביא את גיזת הזהב, בתקווה שלא ישוב ממסעו. לטענתו, נשמתו של פריקסוס תנוח בשלום רק כאשר תשוב גיזת הזהב למולדתו (של פריקסוס), ומשימה זו מוטלת על מי שחפץ למלוך ביולקוס. יסון גייס חבורה של לוחמים אמיצים וידועים, ביניהם הרקולס הגבור הגדול, ואורפיאוס הנגן המפורסם. הם בנו יחד את הספינה "ארגו" ויצאו למסע מטורף ומלא סכנות כדי להשיג את גיזת הזהב. כשהגיעו סוף סוף אל קולכיס התאהבה מדיאה, בתו של אאיטס מלך קולכיס, ביסון ועזרה לו ולארגונאוטים להשיג את גיזת הזהב, בתנאי שיישא אותה לאשה. יסון נשא אותה לאשה, אבל נטש אותה לטובת קריאון בתו של מלך קורינתוס. בנקמתה האיומה שלחה מדיאה מתנת נישואים שמלת זהב מפוארת, שעלתה בלהבות על גופה של הכלה. מדיאה לא הסתפקה בנקמה הזאת, וכדי לזעזע את יסון הרגה את שני ילדיהם המשותפים ובמרכבה רתומה לדרקונים מכונפים טסה לאתונה ונישאה למלך איגאוס. גם שם הסתבכה במזימות ותכננה להרוג את בנו תיסאוס, ואז גורשה מאתונה, חזרה לקולכיס וסייעה לאביה מלך קולכיס לחזור לשלטון. ועד היום היא יושבת שם ואורבת לתיירים תמימים.
דמותה של מדיאה וגיזת הזהב היו נושא ספרותי לאורך דורות לטרגדיות ולשירה אפית, לאופרות. אמנים רבים לאורך הדורות צירו את דמותה על כדים וציורי קיר, תבליטים וסרקופגים ובכל מקום אפשרי. זהו סיפור שזכה לשפע של גרסאות לאורך הדורות, כולל בימינו, גם קולנועיות וטלוויזיוניות. רק לפני כמה חודשים נמסר שחבורה של ספנים יווניים אמיצים יצאו בספינה שנבנתה בדייקנות על פי המודל של הספינות היווניות הקדומות לשחזר את המסע הקדום מיוון לגרוזיה.

זאת לא מדיאה. חתונה גיאורגית

זאת לא מדיאה.
חתונה גיאורגית

גיזת הזהב בספרות המודרנית

בהוצאת הספרים "אודיסאה" יצא לאור בימים אלו תרגום חדש ועדכני בידי איתמר פארן של הרומן ההיסטורי הפנטסטי המפורסם "גיזת הזהב" של רוברט גרייבס, ספר שתורגם לראשונה ב-1959 בידי משה דור. זהו אינו עוד רומן היסטורי רגיל, זהו ספר שהביא ליצירת תיאוריה היסטוריוסופית – דתית שלמה. הרומן ההיסטורי של רוברט גרייבס, "גיזת הזהב", הוא הרבה יותר מעוד רומן המבוסס על סיפור מיתולוגי מפורסם. זהו ספר ששימש כמקור השראה למחבר עצמו ליצור תיאוריה היסטורית ודתית שהייתה לה השפעה עצומה על אלפי אנשים ועל הפאגאניזם המודרני. המחבר, רוברט רנקה גרייבס, היה אחד המשוררים הבריטיים הידועים והחשובים ביותר של המאה העשרים. הוא גם היה נכדו של אחד ההיסטוריונים הגרמניים הגדולים, המפורסמים והמשפיעים ביותר של כל הזמנים, לאופולד פון רנקה. אדם שלא היה סתם היסטוריון אלא "היסטוריוסוף" , פילוסוף של ההיסטוריה, שנודע כמי שפיתח את הטענה שיש "היסטוריה אובייקטיבית". הוא האמין כי העבר ניתן למדידה, לתיוק ולסיווג, כי יש לו משמעות, חוקים והיגיון כמו בחוקי המכניקה, חוקים שניתן להגיע אליהם ולהבין אותם וכי על ההיסטוריון לפעול ללא משוא פנים על מנת להגיע לאמת אובייקטיבית זאת.
אולי במפתיע למרות שזהו רומאן למדני מאוד המלא בשפע הידיעות של רוברט גרייבס על העולם היווני המיתולוגי הקדמון, זהו גם רומן מעולה ומבדר במאוד וללא ספק אחת מיצירותיו הטובות ביותר של גרייבס.
הסיפור הוא גירסה נוספת של אחד הסיפורים המפורסמים ביותר של המיתולוגיה היוונית, אולי המפורסם ביותר אחרי סיפור מלחמת טרויה (שאמורה הייתה להתרחש דור אחד לאחריו). הסיפור של מסע הארגונאוטים מיוון הקדומה בספינתם הארגו לארץ קולכיס (גיאורגיה של היום) בקווקאז בחיפוש אחר גיזת זהב נסתרת וקדושה.
סיפור זה הוא הגירסה הראשונה לסיפור המסע וההרפתקאות של מפגש עם תרבויות חדשות ועולמות לא ידועים שאנחנו מכירים כיום מסדרות כמו "מסע בין כוכבים". ה"ארגו" ואנשי צוותה האמיצים (אם כי המלאים וגדושים בחולשות אנוש שונות) הם המודל הראשון לצוות ספינות מחקר כמו "האנטרפרייז".
רוברט גרייבס לא רצה ליצור בספרו "רק" עוד גרסה של סיפור הרפתקאות הארגונאוטים במסע הארוך והמסוכן בין שפע עמים מקורבים פחות ויותר ליוונים ולאמונותיהם, אלא יצירה שתהיה לא פחות מהגרסה האולטימטיבית של הסיפור ושתהיה הרבה יותר מסיפור מסע מרתק. רוברט גרייבס משתמש במסע כדי לתאר את סיפור המאבק בין חסידי הדת היוונית החדשה של מעריצי האולימפוס והאלים שבו, דת שנוצרה ממש בשנים שלפני המסע כתוצאה מסדרת החלטות פוליטיות ובין חסידי הדת הישנה של האלה האם שבה מאמינים העמים שנכבשו זה מקרוב בידי הפולשים היווניים וכעת תרבותם מדוכאת בידי הפולשים.
המאבק מתואר כמתנהל בצורות שונות ומגוונות כמעט בכל מקום אליו מגיעים הגיבורים הארגונאוטים וכל מה שהם עושים תורם לו בצורה זאת או אחרת. במיוחד מרשימה בספר דמותו של הרקולס הגיבור היווני הקדום בעל הכוח האדיר שעם זאת יש לו נטיות מוזרות עבור רומן שנכתב בשנות ה-40 של המאה הקודמת אבל הם נראות כטבעיות ברומאן שנכתב היום. כמו משיכה הומוסקסואלית לנערים צעירים ורצון לחיות ולהתלבש כאישה. גדולתו של רוברט גרייבס היא שהוא מסוגל תאר דמויות כאלו בהומור ואם זאת להראות לקורא למה הם יצרו משיכה כזאת בבני דורם ובדורות הבאים. הסיפור עצמו אינו פנטסטי ממש. גם לאירועים הפנטסטיים ביותר המתוארים במיתולוגיה ניתן בדרך כלל הסבר רציונאלי כל שהוא. אבל הרושם שנשאר אצל הקוראים הוא שלמרות המסווה הרציונאלי הרי "מתחת לפני השטח" ישנם כוחות על טבעיים המכוונים את ההתרחשויות ובראשם האלה האם.
בסופו של דבר חשיבותו האמיתית של הספר היא בהיותו כמקור ההשראה לתיאוריה היסטורית פילוסופית דתית שפיתח רוברט גרייבס מאז אבל הרומאן עדיין עומד בפני עצמו כיצירה מהנה ומרתקת שמצליחה לתת תמונה אותנטית, לפחות לכאורה, של העמים היוונים הקדמונים ודרכי חשיבתם, גם אם לתמונה זאת אין כל קשר למציאותה ההיסטורית האמיתית כפי שנתגלתה בידי הארכיאולוגים בעשרות השנים שחלפו מאז שרוברט גרייבס פרסם את הספר.
הדברים על הספר "גיזת הזהב" של רוברט גרייבס נכתבו על פי אלי אשד, "בלש תרבות" וחוקר של תנ"ך ותרבות וספרות פופולארית ותרבות המיסטיקה בישראל ובעולם, סופר עיתונאי ותחקירן.

מבט על טביליסי

מבט על טביליסי

השאר תגובה