ציפור ביד – Bird in Hand

מאז יצא לאקרנים הסרט "העד" עם האריסון פורד וקלי מק'גיליס בשנת 1985 השתנו לחלוטין חייהם של חברי כת האמיש במדינת פנסילבניה שבארצות הברית. מעדת תמהונים המבקשים להיבדל מהעולם הזה הם היו לאטרקציה תיירותית מבוקשת. כל מי שצפה בסרט, כלומר כל העולם, הוקסמו מקסמו הגברי של הריסון פורד, מיופייה התמים של קלי מקגיליס, אבל בעיקר מנופי חבל האמיש בפנסילבניה ומאורחות החיים שנחשפו לעולם.

 

US_NEWS_SCHOOLSHOOTING_5_BZ_wa[1]

צילום: סמדר שיר

מי ומה

אמיש (באנגלית: Amish) הוא שמה של כת נוצרית אנבפטיסטית (פרוטסטנטית) שהמאמינים בה חיים בצפון ארצות הברית. יישוביה פזורים ב-22 מדינות בארצות הברית (בעיקר במדינת פנסילבניה) ובחבל אונטריו בקנדה. מקור כת האמיש הוא בשווייץ וגרמניה. עד המאה ה-17 היו האמיש חלק מן המנוניטים – קהילה אנבפטיסטית ("מטבילה בשנית") שהאמינה, כי אין כל משמעות לטבילה בילדות, כאשר הילד אינו מסוגל לעמוד על דעתו, והטבילה האמיתית היא טבילת מבוגרים, המסוגלים לקבל על עצמם סקרמנט זה. אנשי הכת האמינו גם בחיי פשטות וצניעות ובפציפיזם. עקב חילוקי דיעות בנושאי פירוש הדת והתנהגות מוסרית בקרב הקהילה המנוניטית , פרש אחד המנהיגים בקהילה השווייצרית – יעקב אמאן (1656-1730) יחד עם קבוצת חסידיו מהמנוניטים והקים קהילה חדשה. על מנת לגבש את הקהילה ולקבוע לה סמלי זהות, הורה לגברים להפסיק להתגלח, ועל כל הקהילה פקד ללבוש בגדים אחידים חסרי כפתורים.
פשר השם אמיש הוא: אלה השייכים ליעקב אמאן. יש גורסים, שאיימיש הוא שיבוש המילה heimisch שפירושה מקומיים.
חברי הקהילה נרדפו הן על ידי הממסד הדתי והן על ידי הממסד המדיני בגרמניה , ולכן כבר במהלך המאה ה-18 היגרו ברובם לארצות הברית, והתיישבו במדינת פנסילבניה, ממנה התפשטו מאוחר יותר למדינות אחרות בצפון אמריקה. גם בארצות הברית, כתוצאה מאמונתם בשלטון אלוהי בלבד, ומכאן חוסר אמונתם במדינה ומוסדותיה, הם נמנעים מלהשתתף בפעילות פוליטית ארצית או מדינתית או להצביע בבחירות, ומסיבות פציפיסטיות אינם מתגייסים לכוחות הביטחון.

image003[1]

עקרונות
עקרונות הכת מבוססים על הפרדה מן העולם ומנהגיו והסתגרות בקהילה ובמשפחה, עד כדי חרמות ונידוי בני משפחה שאינם הולכים בתלם. חבריה חיים בקהילות סגורות, חקלאיות ברובן. למרות כל זאת מאמינים האמיש בחובת הבחירה בדת מרצון. חברי הקהילה, בהגיעם לגיל בגרות, נדרשים לקחת על עצמם את ההתחייבות הדתית מתוך בחירה לאחר תקופה, המהווה מעין טקס מעבר (ונקראת רומשפרינגה – Rumspringa). במהלך תקופה זו – הנמשכת מספר חודשים או יותר – משוחרר הצעיר המגיע לגיל בגרות מחוקי החברה והכנסייה ובסופה הוא מקבל על עצמו את מצוות הדת ומוטבל בשנית. חברי האמיש דוגלים באורח חיים צנוע ונמנעים משימוש בטכנולוגיה מודרנית. בתחבורה הם עושים עד עצם היום הזה שימוש בסוס ועגלה במקום מכוניות. חזותם העבדקנית מזכירה את היהודים החרדים, אך בשונה מהיהודים החרדים חברי האמיש מגלחים את שפמם. כחלק מעקרון הצניעות הנשים אינן עונדות תכשיטים.

חיי יום יום
האמיש קוראים לעצמם ה"אנשים הפשוטים" כלומר, האנשים הקרובים לאדמה. בחייהם קיים קשר חיוני לעבודת אדמה ומסגרות חקלאיות ורובם איכרים או חוואים, העוסקים בגידול בעלי חיים ובעיבוד הקרקע ועל כך עיקר פרנסתם. לאחר תקופה מסוימת של שפל, קיבלו בשנים האחרונות עידוד כלכלי בגלל הנטייה הגוברת למוצרים חקלאים אורגנים. התוצרת שלהם נחשבת כיום טעימה ובריאה במיוחד.
הבגדים השחורים (בדומה לחרדים) של איכר גרמני הנם אחד מהסממנים הבולטים של התבדלות הקבוצה. סממן לבוש בולט נוסף הנו הכובע השחור רחב השוליים שהגברים נוהגים לחבוש וכן העובדה, כי אין כפתורים בבגדי הקבוצה, אלא ווים ולולאות. הלבוש מאפשר להם לזהות את הדומים להם ולהבחין בהם, להתחבר עימם בקלות ובד בבד להקשות עליהם להתחבר לאחרים. כל המאפיינים שותפים לשמירת הגבולות. הבגדים אינם מאפשרים חופש פיזי וחופש חברתי. האמיש מרגישים, שההקפדה על השוני בבגדים מעודדת ענווה והפרדה מהעולם שבחוץ. בגדיהם אינם תחפושת, אלא ביטוי לאמונתם. הכרכרה האמישית, הבאגי – תהיה תמיד שחורה. סימן חיצוני מעניין אצל האמיש הוא העדרו של השפם. בכלל, כל האזור סביב הפה מגולח לגמרי בגלל מנהג דתי הכרוך בכניסה לאחווה וכולל את "נשיקת הקודש", ששער פנים עלול להפריע לה.
מבחינה לשונית האמיש הם תלת-לשוניים. בבית הם מדברים בדיאלקט גרמני (Pennsylvania Dutch), בקשרי עבודה הם משתמשים בגרמנית גבוהה (Hoch Deutsch), והם לומדים אנגלית כדי לשוחח עם מי שאינו חבר בכת.
ראיה חשובה לעצמאות האמיש מסביבתם היא העובדה, שאינם רוצים או מוכנים לקבל כל שרות או תקציב מהמדינה ואינם מקבלים דמי אבטלה, רווחה וביטוח רפואי. הדבר הפך אצלם לעיקרון תאולוגי – הם מבקשים לחיות מעמלם ובשעת הצורך הם דואגים לחברי הכת במסגרת משפחתית וקהילתית. גישתם זו באה לביטוי בסירוב להזדקק לכל סוג של ביטוח, אם לאומי ואם רפואי, ויש להם סידור מיוחד בנוגע למסים. אין להם גם חשבון בנק, או חסכונות. הכול מושקע במשק.
נשי האמיש עובדות מגיל צעיר בשדות אבל בעיקר במטבח, המצריך עבודה קשה וממושכת, בהיותו נטול חשמל. הכוח היחיד שהם משתמשים בו הוא כוח הרוח, המפעיל את משאבת המים להשקיית השדות. מקור פרנסה נוסף הוא ייצור חפצים בעבודת יד למכירה, כמו רקמה מיוחדת של הנשים, שלשם יצירתה הן יושבות יחד בערבים הארוכים, אישה אישה ומעשה הרקמה שלה בידה. חלקן יולדות בביתן, מתוך בחירה, בעזרת מיילדות מבנות הכת, ויש שנוסעות לקבל שירותים רפואיים מחוץ לקהילה. נשים נשואות עובדות קשה אבל בדרך כלל בבית. נשים רווקות עובדות בעבודות שונות במקביל למשק הבית, חלקן במסעדות, חלקן בתור חדרניות במלונות או בבתי אנשים שאינם אמיש, בתור עובדות משק בית.
מנגנון פיקוח חברתי חשוב מבוסס על עידוד שיחות מעמיקות ומפגשי פנים אל פנים. לכן נאסר על בני הקהילה להחזיק טלפון. כיום מקובל להחזיק מכשיר בקצה המרוחק של החווה והוא מצוי מחוץ לבניין, בתוך מבנה ארעי המקשה על שיחות ארוכות ולא נחוצות. בני האמיש מארחים ומתארחים כל הזמן. הקהילה מוגבלת במספרה. כשהמספר גדול מדי ליחסי קירבה שוטפים בין כלל החברים בה, הקהילה מתפצלת. הזיקה האישית נתפסת כבעלת משמעות גבוהה ולכן גם העזרה ההדדית חזקה מאד. כאשר הילדים גדלים ומתחתנים צריך לדאוג להם לבית. כיוון שאין חסכונות, הצורך ברכישת אדמה ובניית בית מביא להתגייסות הקהילה כולה לנושא. כל אחד תורם משהו לקניית האדמה ואת הבית בונה הקהילה כולה במשותף.

כרכרת אמיש פנסילבניה. 123RF stockphoto

כרכרת אמיש פנסילבניה. 123RF stockphoto

משפחה ודת
הבסיס הראשוני הוא המשפחה, המהווה יחידה כלכלית וחברתית כאחד. הדבר יוצר בעיה כאשר קיימת סטייה ממנהגי הקהילה מצד אחד הילדים או אחד ההורים, או כאשר נוצר חיכוך בין שתי משפחות. ההחלטות במקרה זה מובאות לפני הבישופים והעדה כולה והם המחליטים על אופן הפעולה. בדרך כלל, הפעם הראשונה גוררת אזהרה, לאחר מכן עונש מוגבל (חרם לשבוע, שבועיים ) ולאחר מכן העונש האולטימטיבי, הרחקה סופית. מי שזקני האמיש הכריזו עליו כסוטה, או מי שלא נכנס בבגרותו לאמיש, אינו רשאי לקיים עימם יחסים מסודרים ובייחוד נאסר עליו להשתתף איתם בכמה פעולות חברתיות בסיסיות, כמו אכילה או שתייה משותפת. לאמיש אסור לאכול בנוכחות זרים. האוכל הוא טקס דתי המיועד אך ורק לחברים בכת. אין מגישים אוכל לאורחים וכמובן שאין אוכלים אצל אחרים.
לא קיים בית תפילה, בית כינוס. אין מבנה מיוחד לעבודת האל. לצורך קיום הטקסים הדתיים נפגשים האמיש פעם בשבועיים באסם של אחד החברים בסבב מסודר. כל העדה מתכנסת יחד, גברים נשים וטף. עיקר הטקס הוא בשירת המנונים אבל הוא כולל גם דרשות. מסורת הקבוצה של חיים בחווה וקיום עבודת האל שם הינם הבסיס לקיום הדרשות והתפילות בבתים ולא בכנסיות. גרסה אחרת אומרת, שהנוהג לערוך את התפילות בבתי החברים ולא בבית תפילה רשמי הוא שריד לתקופת הרדיפות, כשהאמיש לא יכלו להתפלל בכנסיות כבני פלגים אחרים בנצרות. כת האמיש מתווה קוד התנהגות לא כתוב הדוגל בהפרדה בין דת למדינה, שם במרכז את הקהילה ואת המשפחה ומעודד ערכים של צניעות, אי אלימות ו"התנתקות מן העולם"

בני כת האמיש  צילום אי. פי.

בני כת האמיש
צילום אי. פי.

שינוי
כן, השינויים הגיעו גם לכאן, לא רק לקיבוצים בישראל. וזהו בקצרה סיפור המהפך. יש סרטים המטלטלים את חיי מי שצפה בהם. מעט מאוד סרטים משנים את חייה של קהילה שלמה. משהו ב"העד" נגע ללבם של האמריקאים, משהו בנופים המרהיבים – שדות התירס הרחבים, החוות, האסמים וכרכרות הסוסים. פתאום נתפסו האמיש כמלח הארץ אנשי משפחה ועובדי אדמה המעלים על נס ערכים של אהבת אדם ועזרה הדדית. האמריקאים, שלא יכלו לוותר על הנוחות שהביאה להם המודרניזציה, אך רצו בכל זאת לגעת באושר האידילי שהציגה הקהילה, עלו על כלי הרכב המשפחתיים ודהרו לפנסילבניה.
אין ספק, מאז פלט פס הייצור של הוליווד את "העד" בשנת 1985, צריכים האמיש מדי פעם לסתום אוזניים ולעצום עיניים. הסרט היה לשובר קופות, והוא ממשיך לחיות בזכרונם של צופיו גם היום – לא רק משום שהצליח לרגש אותם, אלא גם מפני שחשף בפניהם חלון אל עולם לא מוכר. לפני שיצא הסרט נחשבו אנשי קהילת האמיש לקוריוז – עדת תמהונים המתגוררים בחוות מבודדות במדינת פנסילבניה, לובשי שחורים שמגדלים זקן משונה, מחבבים כובעים מגוחכים ונמנעים מלהשתמש בחשמל ובמכוניות. כאשר יצא "העד" לאקרנים, התאהבו במחוז לנקסטר לא רק התיירים אלא גם חובבי הנדל"ן. עשירי פילדלפיה וניו יורק החלו לקנות באזור אדמות במטרה להקים לעצמם בתי נופש. הקרקע החקלאית התמעטה, מועצת המחוז החמדנית העלתה את המסים באופן ניכר, והחקלאות איבדה מרווחיותה יותר ויותר. האיימיש מצאו את עצמם במצוקה כלכלית, ובפניהם עמדו שתי אפשרויות. האחת, שבה בחרו רבים, היתה לעבור למדינות סמוכות. השנייה לחפש פרנסה בתיירות המקומית, שכאמור, נהנתה מגלים הולכים וגדלים של תיירים מארצות הברית ומרחבי העולם. כך החלו אנשי האיימיש למסחר את הווי חייהם ולהעמיד כמעט כל דבר למכירה: עבודות יד, רהיטי עץ בסגנון פנסילבני גרמני מסורתי ומוצרי מזון. במחוז לנקסטר אפשר לחלוב פרות בחוות איימיש, לטייל בכרכרת איימיש, ואם מזמינים די זמן מראש, אפשר גם לישון בבית איימיש אמיתי לגמרי. יש חווה שניתן לבקר בה ולראות את חיי היום יום של כת זו, מעין מוזיאון חי.

image002[1]

תיירות

אוקטובר ותחילת נובמבר הם החודשים המתאימים ביותר לביקור בפנסילבניה. השלכת, שסיימה את המקצה הראשון שלה בניו אינגלנד, מתפנה להתנפל על המדינה, והדרך מניו יורק מלווה בנופים המבקשים בלית ברירה את התואר הקלישאתי "עוצרי נשימה". את שני עברי האוטוסטרדות של ניו ג'רסי ופנסילבניה מאכלסים בצפיפות יערות אדומים, חומים, ורודים וצהובים. כל עצירה בתחנת דלק מזדמנת היא חגיגה: האוויר גדוש בניחוח מתקתק של יער וטחב, בצדי הדרך מחכים דוכנים לממכר תפוחים, ובסופו של דבר, כאשר יורדים מהדרך הראשית לכיוון מחוז לנקסטר (Lancaster), מתגלים גם השדות המפורסמים של "העד", עם יבול התירס המצהיב בין העלים הירוקים ועם השמים הכחולים שממעל.
ברוכים הבאים למחוז לנקסטר. כאן, במרחק נסיעה של ארבע שעות מניו יורק או שעה וחצי מפילדלפיה, נמצא הריכוז הגדול ביותר של בני האמיש, וכאן גם צילם פיטר ווייר את "העד". בעשרים השנים האחרונות היה לנקסטר למוקד עלייה לרגל. יותר מחמישה מיליון תיירים פוקדים אותו בכל שנה, ולכן הוא השני ברשימת אתרי תיירות הפנים הפופולריים ביותר בארצות הברית. העיר לנקסטר, הנמצאת בלב המחוז, אינה מרשימה במיוחד, אבל היא משמשת נקודת מוצא טובה לנסיעה לשאר עיירות המחוז בירד אין הנד
(Bird-in-Hand), שטרסבורג (Strasburg), אפרתה (Ephrata) ועיירת האמיש היפה מכולן, הנושאת את השם המופלא אינטרקורס (Intercourse). עולים על הכביש ועוברים עיירה עיירה. מובטח נוף מופלא ואנשים ששווים תמונה. בין אנשי האמיש לתושבים המקומיים שאינם משתייכים לכת שוררים לרוב יחסי קרבה הבאים לידי ביטוי גם בסיוע הדדי בחיי היום יום.
בעיירה "ציפור ביד" Bird in Hand, אפשר לערוך סיור בכרכרת אמיש בכפרי האמיש. במהלך הסיור מקבלים הסבר על מקור האמיש, אורח החיים, החינוך, הנישואים וכל זה מחבר קהילת האמיש. ממש ליד טיולי הכרכרות נמצא The Amish Experience Theater בו ניתן לראות מייצג מולטי מדיה (עשוי טוב) המציג את ההתלבטות של נער האמיש הצריך לבחור בין חיי האמיש לחיים המודרניים. בקהילת האמיש יש לנערים אפשרות בחירה בגיל 17-16 בין חיי האמיש לחיים בחוץ. באותו מתחם נמצא בית חווה איימיש (The Amish Country Homstead), בית לדוגמה ובו רהיטים וציוד המשקפים את סגנון חייהם של בני אמיש. מסתובבים עם המדריך ברחבי הבית, מקבלים הסברים נוספים על חיי הקהילה, על הלבוש, על המנהגים ועל הקהילה בכלל ומקנחים בארוחת ערב במסעדה מיוחדת. כל הסועדים מתיישבים יחד סביב שולחנות ארוכים (כמו חדר אוכל בקיבוץ) ואוכלים בצוותא מתפריט מוכן מראש המוגש בכלים מרכזיים לשולחן. דרך נחמדה להכיר עוד אנשים ולהרגיש אווירת אמיש.

 

השאר תגובה