ארמניה ממעוף הציפור

"געגועי לארץ המופלאה הזאת
שוב ושוב היא קוראת לי אליה
ונשמתי נישאת על כנפי הגעגועים
חוזרת ישר אל הבית, שם לפני האח המבוערת
משפחתי ובני ביתי כולם מחכים
כולם מייחלים לשובי"
הובנס טומניאן (Hovhannes Tumanyan 1923-1869)

ארמניה של היום

הקווקאז כולו הוא חבל ארץ הררי בדרום מערב ברית המועצות לשעבר, בין הים השחור והים האזובי במערב, לבין הים הכספי במזרח. הקווקאז כולו נחלק לשלושה חלקים: קדם קווקאז – המרגלות הצפוניים של הרכס הראשי והמישורים והגבעות שמצפונו. הקווקאז הגדול – הרכס הראשי, שהוא עמוד השדרה לחבל כולו. עבר הקווקאז – מדרום לקווקאז הגדול, כולל את הקווקאז הקטן ורמת ארמניה.
ארמניה של היום, שהיא רק חלק קטן של ארמניה הגדולה, ההיסטורית, מתחלקת ל-11 אזורים, אבל באופן גיאוגרפי ואקלימי ניתן לחלקה שלושה חלקים: הצפון, המרכז והדרום.
צפון ארמניה מאופיין בהיותו חלק מהרי הקווקאז, החלק המכונה "הקווקאז הקטן", והרים אלה מהווים מסגרת, ביחד עם הרכס הדרומי, לשקע הנמצא ביניהם, שהוא מרכז ארמניה. ההרים מגיעים לגובה של 4,000-3,000 מטרים ומדרונותיהם תלולים. בהרי המסגרת יורדים משקעים מרובים ולכן מצוי בהם יער. עונת המשקעים העיקרית היא באביב, אבל רוב השנה יורד כאן גשם. ההתיישבות ההיסטורית בצפון היתה בעיקר של שבטי ההר, שרובם ממוצא כורדי שהתאסלמו, ולכן איבה רבה בינם לבין הארמנים הנוצרים. רוב הכורדים יושבים היום בשטחי תורכיה והם גם אחראים במידה רבה לרדיפות שנרדפו הארמנים בתורכיה. האזורים המסורתיים הכלולים בצפון הם Lori ,Tavush ו-Shirak.
מרכז ארמניה הוא השקע הנמצא בין שתי שלשלאות הרים שמצפון ומדרום. מרכז היישוב והכלכלה שבארמניה היא בקעת ירוואן, שהיא חלק מבקעת אראס, הנהר המרכזי, והאגן של ימת סוואן, שהוא האגם היחיד בארמניה. הגידולים העיקריים הם דגנים ותירס, גפנים ועצי פרי, בעיקר תפוחים ואגוזים, טבק וכותנה. לצרכי השקאה משמשות תעלות גדולות אחדות ורשת צפופה של תעלות קטנות. הבקעה, לעומת ההרים, סובלת מחוסר במשקעים, ולכן נאלצו יושביה לחפור בה תעלות השקייה. מרכז ארמניה הוא מרכזה בכל מובן, כלכלי, חברתי, פוליטי ודתי. רוב האתרים החשובים מרוכזים בבקעת ירוואן ובאגן סוואן. האזורים המסורתיים של המרכז הם harkunik ,Kotayk ,Yerevan ,Armavir ו-Aragatsotn.
הדרום מאופיין, כמו הצפון, בשלשלת הרים הסוגרת על בקעת המרכז. הוא דומה מאוד לאזור הצפון, אבל מצויים בו, על יד קווי השבר של בקעת אראס, שני הרי געש גדולים, האררט, הגבוה בהרי ארמניה (5,156 מטרים), המתנשא מדרום לנהר ולעיר הבירה ירוואן, אבל למרבה הצער נמצא בשטח תורכיה, וארגאץ (Aragats) המתנשא מצפון לבירה. המשקעים מועטים מאשר בצפון. בדרום יש בקיץ חודשים שלמים ללא גשמים, ולכן האזור צחיח יותר. האזורים המסורתיים הכלולים בדרום הם Syunik ,Vayots Dzor ו-Ararat.
המטייל העושה דרכו בארמניה, טוב יעשה אם יפקוד את האתרים הבאים, שיש בהם עניין היסטורי, תרבותי וחברתי. אם תבקרו מצפון לירוואן אל תפסחו על האתרים הבאים:

אגם סוואן

אגם סוואן ((Sevan הוא האגם היחיד בארמניה. הוא שוכן במרחק של כ-100 ק"מ צפונית-מזרחית לירוואן. בדרך לאגם אפשר לראות אזור שלם הזרוע אבני אובסידיאן, אבנים שרובן שחורות, אבל יש גם בצבעי לבן-שחור וחום, כל החפץ בא ואוסף. זוהי אבן הניתנת לעיבוד, וזהו אחד מענפי האומנות הנפוצים בארמניה. בשווקי המזכרות ניתן למצוא הרבה מאוד עבודות כגון תכשיטים ותחריטים העשויים מאובסידיאן מלאכת מחשבת. כשמתקרבים לאגם הדרך נעשית יותר ויותר צחיחה, זרועה גלי אבנים. ענני שחפים צורחים ומבשרים שמתקרבים אל האגם. האגם הוא אתר נופש וקיט, אבל לא רואים שם פיתוח של ממש. רק באזורים מאד מוגבלים שלו יש כמה בתי מלון וחופים. בפינות אחרות מתקנים מאולתרים. האגם משמש גם מקור פרנסה לתושבי הכפרים הגרים לידו. פעם היו שם דגי פורל טעימים במיוחד, שנמכרו במחירים גבוהים. אחר כך הביאו מרוסיה דגי סיק, והם גדלים עכשיו באגם ומהווים מקור פרנסה לדייגים. על שפת האגם מצידו המערבי ניצבת כנסייה קטנה מן המאה העשירית. הנוף הנשקף ממנה נעים וזהו מקום יפה לנוח ולאכול בו. סביב הכנסייה הרבה עצי משאלות קשורים בכל ענפיהם, והרבה מאוד חצ'קרים עתיקים ויפים.

אגם סוואן

אגם סוואן

ביורקאן

צפונית-מערבית לירוואן שוכן מחוז ארגאצוטן (Aragatsotn). פירוש השם בארמנית: "שוכן לרגלי הר הארגאץ".העיר אשתראק ((Ashtarak היא מרכזו של החבל, והיא אחת הערים העתיקות בעולם. שתי כנסיות בעלות עניין באשתראק הן קרמראוור (Karmravor- הכנסייה האדומה), וטסירנוור (Tsiranavor) – הכנסייה הכתומה. הדרך מאשתראק נמשכת עד הכפר ביורקאן (Byurakan), שנזכר לראשונה בכתבים מן המאה העשירית והיום ידוע בזכות מצפה הכוכבים הגדול, שנבנה בו בשנת 1946. את מצפה הכוכבים האסטרופיסי, ששלוחתו נמצאת על הר ארגאץ, מתפעלת האקדמיה הארמנית למדעים. המצפה הוקם בזכות פעילותו החשובה של האסטרונום הארמני הידוע ויקטור אמברטסומיאן (Ambratsumian) והפך בזכותו לאחד המרכזים האסטרונומיים החשובים של ברית המועצות. במצפה הזה התגלו מאות תגליות אסטרונומיות חשובות כגון קבוצות כוכבים שונות וגלקסיות לא ידועות. לאחר התפרקותה של ברית המועצות נקלע המצפה לקשיים כספיים, שהוא מנסה להיחלץ מהם בעזרת פתיחת המקום לטיולים מאורגנים לתיירים, כשהוא קורא להם לבוא לבקר ולצפות ב"טלסקופ השני בגודלו באירופה" (מה שקצת מוזר, שהרי ארמניה נמצאת למעשה באסיה). הטלסקופ הראשי של מצפה ביורקאן הוא טלסקופ של 2.6 מטרים. הטלסקופ הנודע אפילו יותר של ביורקאן הוא טלסקופ שמידט, של מטר אחד, שבעזרתו נעשו רוב התגליות החשובות. גם צורתו של המבנה עצמו ייחודית ומקורית. בכפר ביורקאן נמצא גם מעון הקיץ של הקתוליקוס גרגין השני (Garegin II), שהוא הקתוליקוס הנוכחי של הכנסייה הארמנית. למעונו צמודה כנסיה. על יד הכפר מכרה טוף ענק, המהווה אחד המקורות העיקריים לחומרי הבניה שמהם בנויה כל ארמניה. בכפר הזה ניצבת אנדרטה גדולה ומרשימה לחיילים הארמנים שנהרגו במלחמת העולם השנייה במסגרת הצבא האדום. בערך 300 אלף חיילים ארמנים נלחמו במסגרת הצבא האדום, מחצית מהם נהרגו. זהו אחוז עצום בשביל העם הקטן הזה. הארמנים מספרים שסטאלין דאג תמיד להציב את החיילים הארמנים בקו הראשון של הלחימה, גם משום שהם ידועים במסירות ובאומץ ליבם, וגם כדי לחסוך בהרוגים רוסים…

אמברד

למרגלות הארגאץ, 55 ק"מ צפונית-מערבית לירוואן, יושב מבצר אמברד (Amberd), שבין המאות 13-10 היה חלק מאחוזתם של נסיכי פהלבוני (Pahlavouni). זוהי אחת מהטירות הפיאודליות היחידות שנשתמרו עד ימינו. המבצר יושב על צוק תלול ונישא שגובהו 2,300 מטרים, מוקף משלושת צדדיו בגיאיות ובקניונים עמוקים, למעשה הוא ניצב על מפגש שני קניונים שנחלים זורמים בהם ומיקומו מרשים מבחינת הנוף המקסים שנשקף ממנו. גם שרידי המבצר, שהיה בשעתו מרשים ביותר, עדיין מעוררים התפעלות. את המבצר התחילו לבנות במאה השביעית, אבל מי שחיזקו וביצרו היטב היה המלך בגרטוני במאה העשירית. המבצר עבר כמה גלי הרס, של התורכים הסלג'וקים במאה ה-11, ושל המונגולים במאה ה-13, והיום שוקדת הממשלה הארמנית לשחזרו כפי שהיה, באמצעות עבודה מאומצת של עשרות פועלים. עדיין אפשר לראות בשרידיו את הבניה המדויקת באבני בזלת עצומות. לרגלי המצוק יש בית מרחץ קטן ומשוחזר מאותה תקופה וגם אשפר לראות שרידים של מתקני העברת המים. נשמרו גם שרידי מעבר סודי מהמבצר אל הקניון, מעבר שאיפשר הימלטות בשעת סכנה. קרוב למבצר עומדת כנסיה השייכת למכלול המבצר, שנשתמרה בשלמותה. את הכנסייה בנה שר הצבא של המלך, בהרם פהלבוני (Vahram Pahlavouni) במאה ה-13. הכנסייה בעלת מבנה ארמני טיפוסי, בנויה מאבן בזלת, מעוטרת בפנים ומבחוץ, וסביבה הרבה חצ'קרים יפים. את הכנסייה הזאת פוקדים מבקרים רבים, עדות לכך ניתן למצוא בריבוי של עצי משאלות סביבה. אלו הם הרבה עצים שעל ענפיהם קשורים חתיכות בד, חתיכות נייר ופלסטיק, ממחטות, כל דבר שאפשר לקשור איתו. כל קשר כזה מייצג משאלה של אחד המבקרים.

אמברד

אמברד

הכנסייה מבעד לחלון המבצר

הכנסייה מבעד לחלון המבצר

דיליז'אן

אחת החוויות המרתקות ביותר בצפון היא הנסיעה לעיר הצפונית דיליז'אן (Dilijan). העיקר בעיר הזאת היא הדרך אליה, 110 ק"מ צפונית-מזרחית לירוואן. הדרך הררית וירוקה, ובסתיו משתלטים עליה צבעי האדום-צהוב-כתום של הסתיו הזהוב. בדרך עוברים על פני כפרים של מלקנים. המלקנים הם רוסים שגורשו על ידי יקטרינה השניה במאה ה-17, בעוון פעילות פוליטית, לארץ הגזירה ארמניה, והקימו להם כפרים משלהם. היום רוב הגרים בכפרים הם ארמנים, והמלקנים רובם עברו לירוואן. בדרך עוברים מנהרה של שלושה ק"מ, ואחריה הנופים הם מרהיבים. הכביש מתפתל בסרפנטינה בין ההרים, לפעמים נכנסים לתוך ענן, ונוסעים שעה ארוכה מבלי לראות דבר. ביערות שבהרים יש בעלי חיים לרוב כגון דובים, זאבים, נמיות, חזירי בר, ארנבות. את כל בעלי החיים לבד מדובים מותר לצוד בהתאם לרשיון ציד חוקי. היערות הם של עצי מחט, בעיקר אשוחים. דיליז'אן נמצאת במחוז טאווש (Tavush), ומכונה בפי המקומיים "שוויצריה הקטנה של ארמניה". העיר, השוכנת בתוך היערות משמרת דוגמאות מרהיבות של הארכיטקטורה האופיינית לאזור. רחוב שרמביאן (Sharambeyan), שלידו נמצאת התחנה המרכזית, נשמר בתור המייצג את העיר העתיקה, ובו חנויות של אומנים ובעלי מלאכה, גלריה ומוזיאון. שני המנזרים המרתקים הגרטסין (Haghartsin) וגושאוואנק (Goshavank), נמצאים לא רחוק מהעיר והם יעד מועדף לטיולים קצרים מן העיר.

דסח

כפר דסח (Dsegh) שבאזור לורי (Lori), נמצא בצפון ארמניה, כ-70 ק"מ מגבול גיאורגיה בגובה של 1200 מטרים. הכפר היפה יושב על נחל דבט (Debet). מעליו נשקף הר ששמו ארה (Ara), על שמו של אחד המלכים מן האפוס הארמני, ארה ירציק, כלומר ארה היפה. ההר נראה כמו איש השוכב על צידו וישן, עם פרופיל פנים ברור, והוא תמיד מכוסה בעננים כמו בשמיכה. הדרך אל הכפר יפה ומוקפת הרים, יערות, מצוקים קניונים תלולים ונחלים. הצייר הארמני המפורסם מרטירוס סריאן (Martiros Saryan) הגיע פעם אל הכפר כדי לצייר את נופיו. זקני הכפר אוהבים לספר שהצייר ניצב משתאה מול הקניון ואמר: "איזה קניון מופלא. מה רבים הדברים בעולם שאנשים עוד לא ראו". כך עמד וצפה בקניון ימים אחדים, ולא הצליח להתחיל לצייר. מרוב אכזבה התבטא בחריפות ואמר: "אין פה דבר הראוי להתבוננות של ממש". אחד מהכפריים ענה לו: "אולי המראות והצבעים הם כל כך מופלאים, עד שאינך יכול לחלוק עמם את יופיים". למחרת העלה סריאן את הנוף על הבד, והוא נחשב לאחד הציורים היפים שלו.
בכפר דסח נמצא ביתו של הסופר הארמני הובנס טומניאן (,Hovhannes Tumanyan 1923-1869), שהיום משמש בתור מוזיאון לזכרו. במרכז הכפר ניצב פסלו של טומניאן. ביתו של טומניאן מוקף גינה גדולה ומטופחת שבמרכזה ניצב פסל נוסף שלו. ליד הפסל מבנה זיכרון מעוצב, ועל ידו כנסיה קטנה ועתיקה מן המאות 5 – 7, שרק שרידיה נותרו, אבל שיפצו אותה בשנת 1900. טומניאן נולד בשנת 1869 בבית כפרי קטן בכפר לאביו, כומר כפרי. היום הבית הקטן הוא חלק מן המוזיאון. במטבח רצפת אבן, כלי מטבח מעץ, תנור לאפיית לחם. על ידו חדר שינה, מיטות, נול שאמו טוותה בעזרתו, תמונה של סבא החייל. החדרים האחרים במוזיאון נבנו בתור המוזיאון עצמו ובהם תמונות, תיעוד, איורים לספריו הרבים של טומניאן והספרים עצמם. טומניאן כתב ספרים רבים, מהם אגדות רבות לילדים, שעד היום קוראים אותם ומדקלמים אותם. כל יצירתו טבועה בחותם כפרו ומקומו. הנוף, הנחל וההרים שימשו רקע תמידי בספריו של טומניאן. ספריו תורגמו לשפות רבות, והוא היה מאוד מקובל בארצות רבות. הוא מת במוסקבה בשנת 1923, ונקבר בטביליסי שבגיאורגיה, שבה בילה את מרבית חייו הבוגרים. הסופר לא הרבה לצאת למסעות. למעשה, אחד המסעות הבודדים שעשה היה במרכבת סוהר, שבה נלקח לפטרבורג ולמוסקבה כדי להישפט על פעילות אנטי-צארית בשנת 1908. טומניאן היה עד ראייה למאורעות גדולים שזעזעו את ארצו ואת אזורו, ביניהם היה עד למהפכת אוקטובר שבה תלה תקוות גדולות לשיפור מצבה של ארמניה. ליצירותיו של טומניאן יש אופי מקומי ואוניברסאלי כאחד, והן מדברות אל לבם של גדולים ושל קטנים. כל ארמני פוגש לראשונה את סיפוריו של טומניאן בהיותו עדיין על ברכי אמו, וברגע שהוא לומד לקרוא, קורא בעצמו את אגדותיו. ככל שהוא גדל הוא מתוודע לסיפוריו ולשיריו הרבים. ספריו העשירו אותו והוא היה בעל רכוש רב, אבל תמיד עזר לאנשים רבים ועשה זאת בענווה ובצנעה. מספרים שהוא אמר על עצמו: "מה כבר עשיתי? כתבתי כמה סיפורים…".

גרני

בביקורכם ממערב לירוואן, אל תפסחו על מקדש גרני ((Garni. גרני היא כפר גדול ומשגשג, הנמצא במרחק שלושים ק"מ ממערב לירוואן במחוז קוטאיק ((Kotayk). הדרך לגרני זרועה כפרים, מטעי אגוזים ותפוחים ודוכנים רבים לצד הכביש. אנשי הכפרים כובשים ירקות ופירות, רוקחים ריבות בצנצנות גדולות, ומוכרים אותם בצד הדרך. בכל הכפרים בארמניה, הבתים בנויים מאבן טוף והגגות מפח. הכפר עצמו שופע סוכות גפנים ועצי פרי. הדרך מובילה לעבר אתרי העתיקות המפורסמים של גרני. בגרני נמצאים כמה אתרים מיוחדים במינם אשר אין כמוהם בכל ארמניה. שרידי שוק מן השנה השנייה לספירה נמצאים ליד האתר המרכזי, שהוא המקדש היווני בגרני. המלך הארמני הפגאני טירידאטס (Tiridates ,Terdat) שמלך בסוף המאה הראשונה לספירה, נכנע להפצרותיה של בתו ובנה לה מקדש בסגנון יווני, ולידו בית מרחץ. את הכסף קיבל מהקיסר הרומי נירון, לאחר שביקר אצלו ברומא. המבנה הוקדש למיטרה, אל השמש והחום. לימים קיבל המלך את הנצרות והרס את כל המקדשים, והשאיר רק את המקדש של בתו, מעתה שימש המקדש בתור ארמון הקיץ של המלכים כרוניקה ארמנית עתיקה מתארת את המקום בתור "ארמון הקרירות". המקדש נהרס ברעידת אדמה בשנת 1679, אבל שופץ כחדש בזמן השלטון הסובייטי. השיפוץ נעשה מתוך הוקרה למבנה הקדום, ולכן את כל מה שחידשו בנו מאבן חלקה, להבדיל מהאבן המקורית העשוייה פיתוחים. המקדש עומד על תילו עד היום, מקדש יווני אופייני, המזכיר את הפרתנון באתונה, עם חזית של עמודים דוריים. זהו המקדש הפגאני היחיד שנשאר בארמניה, כולו בנוי מאבני בזלת, סוף המאה הראשונה במיטבה. על יד המקדש שרידים קדומים של תרבות אוררטו שקדמה לארמנים, כתובות בכתב יתדות. מבית המרחץ נשארו כמה חלקים, ביניהם שרידי רצפת פסיפס יפה וכתובת ביוונית: "עבדנו ולא שילמו לנו", כתבו הפועלים הממורמרים שבנו את בית המרחץ. במאה הרביעית בנו כאן גם כנסיה שנשארו ממנה רק שרידים. כל המכלול המרתק הזה בנוי על מצוק המתנשא מעל קניון מדהים שנחל זורם בו וסביבו מצוקים מחורצים.
מזה כמה שנים פועלת בארמניה קבוצה קטנה ושולית, אבל היא מונה בין אנשיה גם לפחות חבר פרלמנט אחד, הטוענים שאינם נוצרים אלא אנשי כת האש. הם רוצים לחזור לאמונות הפגאניות שהיו נחלתם של הארמנים לפני הנצרות. מקדש גרני הוא המרכז הטבעי שלהם, ובו הם מקיימים את הטקסים שלהם. בזמן הטקס הם לובשים גלימות תכולות שסמל הזמן הנצחי מצויר עליהן. הטקס כולל קריאת טקסטים קדומים בקול לפני הקהל הנאסף, הדלקת אש בחצובה לפני המזבח, וזבח כבש. החברים מסתדרים בשתי שורות, מניפים חרבות ונשבעים לאש. הם מצדיעים במועל יד וקוראים "חייך!" (Hayk), שפירושו חיים. כך קראו הארמנים הקדומים לעצמם, ולארצם קראו חייאסטן. על יד הכניסה למקדש ניצבים דוכנים המוכרים בעיקר מחרוזות של פירות מיובשים, מחרוזות של סוז'וח (אגוזים טבולים במיץ ענבים מעורב בדבש ובקמח) ולדר (יריעה הנראית כמו עור ועשויה משמש או ענבים מיובשים), אבל מוכרים בהם גם לבש (Lavash), מעין פיתה גדולה, דקה מאוד ומיובשת. מכל מקום, ולאן שלא תיסעו, בארמניה רעבים לא תישארו.

מקדש גרני

מקדש גרני

ארמניה מחכה לכם, כדי לספק לכם חוויה בלתי נשכחת.

השאר תגובה