24 שעות בחיי רובע (סן תלמו בואנוס איירס)
שבת לפנות ערב. ההכנות מתחילות. בעלי דוכנים, אמנים, אומנים, יוצרים מכל הסוגים ושאר בעלי מלאכת יד ומציעי סחורות מתחילים להקים את דוכניהם. לתוך הלילה כבר נשמעת המוסיקה הבוקעת מבית הקפה הפתוח במשך כל שעות הלילה, ואיתה קולות המבלים וצחוקיהם. רחוב דפנסה Defensa, אחד הרחובות הארוכים בבואנוס איירס, מרכזו של רובע סן תלמו San Telmo, ולבו: כיכר דורגו Plaza Dorrego.
רובע סן תלמו הוא אחד הרבעים העתיקים של בואנוס איירס והוא חלק מהעיר העתיקה, ששימר את מסורת הבנייה הישנה: הרחובות מרוצפים באבנים, הבתים נמוכים, החצרות חלקן עדיין עם בארות. הרובע מתאפיין בהרבה בתי קפה, הרבה בתי טנגו Tangerias, ובעיקר בהיותו מרכז של ממכר וינטג' ועתיקות – זוהי מומחיותו של הרובע ובשל כך נוהרים אליו התיירים והאספנים.
פדרו גונסלס תלמו Pedro Gonzalez Telmo הוא הקדוש הפטרון של הימאים. הוא היה נזיר דומיניקני ספרדי, בן המאה ה-13, שנשא תפילות עבור ימאים שבאו מאזור גליסיה שבספרד ומפורטוגל. המאה ה-17 נסבו חיי הרובע סביב נמל בואנוס איירס הקרוב, ולכן בחרו תושבי הרובע בסן תלמו בתור הקדוש הפטרון שלהם.
לב הרובע הוא כיכר דורגו Plaza Dorrego. כיכר זו היה הכיכר השנייה שהוקמה בבואנוס איירס לאחר כיכר מאיPlaza Mayo (בבואנוס איירס מבטאים את השם: פלסה מאשו), שהיא הכיכר המרכזית של העיר ומקום בית הנשיא – הבית הוורוד Casa Rosada.
כיכר דורגו נודעה פעם בשם תחנת המרכבות. מרכבות מובלות על ידי סוסים או שוורים נהגו לחנות בכיכר הזאת. בין השנים 1882-1868 היתה כיכר שוק. ב-1900 קיבל הכיכר את השם כיכר דורגו. מנואל דורגו Manuel Dorrego 1787 –1828) היה חייל ומדינאי ארגנטיני. הוא היה מושל בואנוס איירס פעמיים, בשנת 1820 ואחר כך בשנים 1828-1827. היום כיכר זו מפורסמת בהיותה המרכז של סחר וינטג' ועתיקות וביריד יום ראשון המתקיים בה מידי שבוע בשבוע.
המבקרים לראשונה בבואנוס איירס, ובעיקר ברובע סן תלמו, אינם יכולים של להבחין במפגעים רבים: בהעיר מלוכלכת; נראית מוזנחת; המדרכות הרוסות ופעורות בורות ומכשולים בדמות צואת כלבים הפזורה ברוחב לב על פני כל סנטימטר על המדרכות; ברוב מעברי החצייה להולכי הרגל אין רמזורים וצריך לפעול על פי אינטואיציות מסוכנות… ובכל זאת: שוררת בעיר אווירה של עליצות, של אנרגיה עצומה, של שמחת חיים. אי אפשר שלא להתאהב בה.
יום ראשון בבוקר – עמלנות בלתי פוסקת. בעלי הדוכנים ממשיכים להקים את דוכניהם ומתחילים לפרוש את הסחורות. התכונה היא לאורך כל רחוב דפנסה, לכל אורכו, וגם פולשת לרחובות צדדיים. מאות דוכנים עמוסים מכל טוב שהדמיון האנושי מעלה על דעתו: מלאכות יד מכל הסוגים ומכל החומרים האפשריים, עתיקות, וינטג', ספרים, בגדים, נעליים, שעונים. רוב הדוכנים מציגים את מלאכת היד של בעליהם. רוב בעלי הדוכנים יושבים לאורך כל היום ועוסקים במלאכתם: זאת סורגת, זה רוקע ממתכת את כלי השתייה של המַטֶה המפורסמת, שבלעדיה שום ארגנטיני שמכבד את עצמו אינו מתקיים; וזה מעבד תקליטים ישנים והופכם לתיקים או לשעונים.
החל משעות הבוקר מתחיל הקהל להגיע ולסרוק את הדוכנים. ככל שהיום נמשך, הולך הקהל ורב. בשעות הצהריים ואחרי הצהריים הצפיפות לאורך הרחוב קשה לתיאור. פשוט קשה לפלס דרך. את היריד מנצלות גם חבורת נגנים, תזמורות חובבים, להקות נגינה, הניצבות בכל פינת רחוב וקוצרות את תשואות הצופים. לא חסרים גם מופעי טנגו ותזמורות טנגו שמנצח עליהן הבנדוליאון של הטנגיירים. פסלי רחוב ומופעי רחוב מקשטים את רחוב דפנסה לכל אורכו.
לב ההתרחשות הוא בכיכר דורגו שבמרכזו בית קפה פתוח מוקף בדוכנים רבים. במרכז בית הקפה משטח ריקודים שעליו מתקיימים מופעי טנגו לאורך כל היום.
לקראת רדת החשכה מתחילים בעלי הדוכנים לקפל את דוכניהם. לאט לאט נעלמים כל הדוכנים, הקהל מתפזר לביתו, המוסיקה דועכת. הלילה יורד.
למחרת בבוקר יום שני: הרחוב נשטף הכיכר נקייה. אין זכר לדוכנים, כאילו דבר לא היה. שבוע רגיל של עבודה בפתח, עד ליום ראשון הבא.