סיפורים קטנים מבית קברות גדול (בואנוס איירס, ארגנטינה)

בית הקברות לה רקולטה - מראה כללי

בית הקברות לה רקולטה – מראה כללי

בית הקברות של רקולטה Cementerio de la  Recoleta

בית הקברות של רובע רקולטה בבואנוס איירס הוא אחד מאתרי התיירות המפורסמים ביותר. רבים נוהרים אל פתחו ומבקשים לסייר בו. רוב המבקרים מעוניינים לראות דווקא את קברה של אוויטה פרון, ואילו אני לא אגיד מילה על אוויטה. וכל כך למה? נמאס!!!

לעומת זאת בית הקברות הזה, כמו כל בית קברות, מספק הרבה מאוד סיפורים קטנים ואנושיים, מהם פרטיים ומהם היסטוריים, מהם אמיתיים ומהם אגדות אורבניות.

דגל הגדוד של סן מרטין שרקמה רמדיוס

דגל הגדוד של סן מרטין שרקמה רמדיוס

אשת הגיבור

קברה של רמדיוס סן מרטין (María de los Remedios de Escalada y La Quintana 1797 – 1823). רמדיוס היתה אשתו של המנהיג הנערץ גנרל חוסה דה סן מרטין, הידוע בתור המשחרר של כמה ממדינות דרום אמריקה מעול הספרדים, הגיבור הלאומי של כמה ממדינות אלה ובעיקר של ארגנטינה. סן מרטין היה בן 31 כשנשא את רמדיוס בת ה-14 לאישה בשנת 1812. עם זאת מספרים שהיתה ביניהם אהבה ממבט ראשון.

מסירות של הצעירה לבעלה לא ידעה גבול והיא תמכה בכל פעולותיו. היא היתה גם זאת שרקמה עבורו את הדגל כשיצא למסע המלחמה של בהרי האנדים ב-1817. הדגל הזה מוצג היום בארון זכוכית סמוך לקברה. למרבה צער לא יכלה להתלוות אליו למסע זה כי חלתה בשחפת. היא מתה בהיותה בת 25 בלי שבעלה יזכה לראותה עוד. קברה היה אחד הקברים הראשונים בבית הקברות לה רקולטה.

קברה של רמדיוס

קברה של רמדיוס

הנערה בלבן

כשנכנסים לבית הקברות, הקבר הראשון מצד ימין הוא קברה של נערה צעירה שכרוך בו סיפור טרגי, או לית דיוק אגדה אורבנית טרגית. שמה של הנערה Luz

Maria Garcia Velloso, והיא מתה מלוקמיה בהיותה בת 15 בלבד. אמה, שלא יכלה להשלים עם מותה, הורתה להציב לה מצבת פסל בדמות נערה ישנה, וישנה איתה שם בבית הקברות לילות רבים. הנערה במשך הזמן התחילו שמועות על נערה לבושה לבן המסתובבת בסביבת בית הקברות. הגירסה המפורסמת היא שהנערה התלוותה אל חבורת צעירים שעברה ליד בית הקברות בדרכם לבאר הסמוך. כשהתלוננה על קור ביקשה מבן זוג לבאר את מעילו, וכהלכה ונעלמה לקחה את המעיל איתה. למחרת איתר הבחור את אמה של הנערה וביקש את מעילו בחזרה. האם המופתעת ענתה לו שבתה כבר מתה לפני זמן רב. הבחור המאוכזב מיהר לבית הקברות ומצא את מעילו מונח על גבי מצבתה של לוז…

אביה של לוז קבור גם הוא בבית הקברות רקולטה. האב, אנרקה גרסיה וויוסו, היה מעורב בעסקי התיאטרון, הקולנוע והאמנות של בואנוס איירס בראשית המאה ה-20 והיה הנשיא הראשון של אגודת קסה דל תיאטרו, אנשי התיאטרון והקולנוע בבואנוס איירס.

הנערה בלבן

הנערה בלבן

האישה פונה לכאן

האישה פונה לכאן

הזוג המוזר

סלבדור מריה דל כריל (1883-1798) Salvador María del Carril היה בן למשפחה עשירה ובעלת השפעה בבואנוס איירס, ולאורך כל חייו כיהן במשרות רמות דרג בשלטון והיה גם סגן נשיא ארגנטינה בין השנים 1860-1854. אשתו Fiburcia Dominguez היתה גם היא בת למשפחה עשירה ובעלת השפעה. הוצאותיה היו רבות מכפי שיכול היה לעמוד בהן ועל כן הוא פנה לבעלי החוב של אשתו והודיע להם באמצעות העיתונות של בואנוס איירס שאין הוא אחראי לחובותיה של אשתו – בקיצור, שירדו ממנו ויתעסקו בה בנוגע לחובותיה כלפיהם. כתוצאה מצעד רדיקלי זה היא לא יכלה יותר לשאת את רעיון חייהם המשותפים. להתגרש לא בא בחשבון, לא בעידן ההוא, לא במעמדם, והאישה נשבעה לבעלה שלא תדבר איתו יותר עד יום מותה. היא אמרה לו: אתה לא קיים יותר עבורי. אשאר לחיות איתך תחת קורת גג אחת אבל אתעלם ממך עד יום מותי  – וכך עשתה. בצוואתה הורתה לילדיה להמשיך את שבועתה גם לאחר המוות… וכך נבנו קברם ומצבתם. אחוזת קבר גדולה ומפוארת כיאות למעמדם, וגם מצב מפוארת לשניהם. אלא מה? הבעל יושב על כיסא ופניו לצד מזרח. האישה ניצבת עם הגב אליו ופניה לצד מערב. ילדיהם קיימו את צוואתה ככתבה וכלשונה. ועל כך כבר נאמר "הנאהבים והנעימים בחיים ובמותם לא נפרדו…"

והגבר לשם

והגבר לשם

האב ובנו

מעשה באב ובנו שעבדו שנים רבות באחזקת בית הקברות ובניקיונו. הבן הצעיר אהב מאוד את בית הקברות וראה בו את כל חייו. כתוצאה מכך גמלה בלבו החלטה לרכוש לשניהם חלקה בבית הקברות לעתיד לבוא. החלקות בבית הקברות רקולטה יקרות מאוד ובמשכורת הדלה שקיבלו השניים היה זה מאמץ ממושך של שנים, לחסוך פרוטה לפרוטה, עד שהצליחו לשמחתם לרכוש לעצמם חלקה קטנה, צנועה ומוצנעת. באותו יום שבו רכשו השניים את חלקתם התאבד הבן. חלומו היה להיקבר בבית הקברות רקולטה וכך הגשים את חלומו באופן מיידי. פסלו ניצב על קברו מחזיק בידיו את כלי העבודה שלו.

ליליאנה וכלבה סבו

ליליאנה וכלבה סבו

אהבה שאינה תלוייה בדבר

מעשה באב ממוצא איטלקי שבתו הצעירה היתה נשמת אפו ובבת עינו. הבת Liliana Crociati de Szaszak 1970-1944, נישאה לאיש כשהיתה בת 26 ונסעה עם בעלה הטרי לירח דבש לחופשת סקי באוסטריה. בעת שהותם במלון באתר הסקי התרחשה מפולת שלגים והשניים נספו עם קריסת המלון. אמה עיצבה את הקבר בסגנון ניאו-גותי, מנוגד לגמרי לסגנון הרווח בבית הקברות. מתחת למצבה עיצב אביה את חדר השינה שלה. על הקבר ניצב פסלה של ליליאנה מברונזה ירוקה, בגודל טבעי, לבושה בשמלת הכלולות שלה. ואוחזת זר פרחים בידה. כשכלבה האהוב, סַבּוּ, מת, הציבו גם את פסלו עשוי ברונזה לידה, כשידה מלטפת את ראשו.

בתחתית הפסל קבוע לוח ברונזה שעליו חרוט שיר שאביה של ליליאנה כתב. השיר כתוב באיטלקית וזהו תרגומו לאנגלית:

To My daughter

Only I ask myself why
You left and left my heart destroyed
That wanted only you, why?
Why? Only destiny knows the reason, and I ask myself why?

Because we can’t be without you, why?
You were so beautiful that invidious nature destroyed you. Why?
I only ask myself why, if God exists, does he take away that which is His name.
Because He destroys us and leaves us to an eternity of sadness!

Why? I believe in fate and not in you. Why?
Because I only know that I always dream with you, why is that?
For all the love my heart feels for you.
Why? Why?

Your Papá

החתול והכלב

החתול והכלב

ועוד תופעה הקשורה בקבר הזה ואין לי דרך להסבירה, רק להשתאות אליה: הייתי פעמים רבות בבית הקברות הזה ופקדתי תמיד את קברה של יוליאנה וגם שמעתי על כך עדויות מפי מבקרים אחרים: חתול ג'ינג'י גדול רובץ באופן קבוע לצידה השני של יוליאנה, לא בצד של הכלב אל בצד השני, ותמיד הוא שם, יום ולילה. לא היתה פעם אחת שביקרתי שם שהחתול נעדר משם. הוא תמיד רובץ שם.

השפחה המסורה

עד שנת 1813 היו בארגנטינה עבדים ושפחות – רובם שחורים מאפריקה. בשנת 1813 הוכרז על שחרור העבדים בארגנטינה. למשפחה עשירה ומיוחסת, משפחתה של Maria Rita Damasia o'Doggan Soria, היתה שפחה שחורה ששוחררה עם השחרור הכללי. אבל השפחה העדיפה להישאר עם המשפחה שאותה שירתה עד ליום מותה. מריה ריטה מתה ב-1808, אבל היתה לה בת ולבת צאצאים. המשפחה רכשה אחוזת קבר מפוארת בלה רקולטה ושם נקברו כולם. גם לשפחה המשוחררת הקצו חלקה באחוזה המשפחתית. בצד האחוזה המפוארת קבורה השפחה ולה מצבה קטנה.

ועכשיו סיפורי פוליטיקאים. הגרעין תמיד היסטורי אבל לרוב נוספו עליו שכבות של אגדות אורבניות.

קברו של פלקון, על המצבה כתובת גרפיטי המדברת בגנותו

קברו של פלקון, על המצבה כתובת גרפיטי המדברת בגנותו

הרוצח במדי משטרה

רמון לורנסו פלקון Ramón Lorenzo Falcón) 1805 – 1909) היה קצין צבא בארגנטינה, פוליטיקאי, ובסוף ימיו היה ראש המשטרה הפדרלית של ארגנטינה. בתור ראש המשטרה הפדרלית ייזכר לעד בתולדות ימי ארגנטינה כאחד המדכאים האכזריים של מרידות שונות. הקריירה שלו בתור מדכא התחיל במרד הדיירים בשנת 1907. 2000 דיירים, בעיקר נשים וילדים, יצאו לרחובות בואנוס איירס במחאה על מחירי הדירות המופקעים. המחאה הזאת דוכאה באכזריות בעזרת שוטרים רכובים על סוסים והדיירים גורשו מדירותיהם בחורף בעזרת סילוני מים קפואים. בשנת 1909 באחד במאי הוציא ארגון FORA The Argentine Regional Workers) Federation (Spanish: Federación Obrera Regional Argentina; abbreviated FORA), צעדת מחאה ושביתת מחאה. פלקון הוציא לרחובות את המשטרה שנודעה בכינוייה "הקוזקים", והתוצאה היתה 11 הרוגים ולמעלה ממאה פצועים. FORA הגיבו בשביתה כללית. אירועי השבוע הזה נודעו בשם "השבוע האדום" Semana Rojava . 60 אלף איש נאספו ובאו לבית הקברות צ'קריטה כדי ללוות את הרוגי אחד במאי. פלקון הורה על כוחותיו לפזר אותם בכוח ולהחרים את ארונות הקבורה. כמו כן הורה על הוצאת האירגון אל מחוץ לחוק והחרמת כל מוסדותיו ובתי הדפוס שלו. הוא הוציא צווי מאסר לראשי הארגון. בשעה זו קם נשיא הסנאט הארגנטיני עם קבוצת תומכים ודרשו את פיטוריו של פלקון, שסירב להתפטר. באותה שנה חזר פלקון עם סגנו מלוויה של אישיות מסויימת, ומתנקש אנרכיסטי צעיר, סימון רדוביצקי, השליך עליהם פצצה תוצרת בית. השניים נהרגו ופלקון נקבר בבית הקברות רקולטה. קברו ומצבתו מאוד מפוארים, כיאות למעמדו, אבל האנשים אינם שוכחים. עובדי הניקיון של רקולטה נדרשים מידי פעם לצבוע או למחוק כתובות שמופיעות חדשות לבקרים על המצבה או על גבי המדרגות העולות אליה: Assassino (רוצח) עד היום הזה. שאלתי אחד מעובדי הניקיון לפשרה הכתובת שראיתי על מדרגות המצבה, והוא טען שאלה מעשי ידיהם של ילדים פרחחים שלא יודעים מה הם כותבים. אבל אני בדעה אחרת.

המתנקש נדון למאסר עולם, אבל בשנת 1930 חנן אותו הנשיא איפוליטו איריגוז'ן (Hipólito Yrigoyen) בנימוק שהצעיר ביצע מעשה צודק.

רצח פקונדו

רצח פקונדו קירוגה

גלגולה של גופה

לפני שארגנטינה הכריזה על עצמאותה ונלחמה את מלחמות השחרור שלה, בלט בה איש צבא בשם חואן פקונדו קירוגה Juan Facundo Quiroga) 1835-1788). כשארגנטינה נאבקה על עיצוב דמותה היו בה שתי מפלגות: אלה שגדלו בריכוזיות היוניטרים (unitarios), שצבעם היה לבן; ואלה שדגלו בשיטה הפדרלית, הפדרליסטים (federales), שצבעם היה אדום. קירוגה עמד בראש הפדרליסטים.

לאחר הקרבות ביסס קירוגה את מעמדו בתור ראש הפדרליסטים. בשנת 1834 התמנה על ידי מושל בואנוס איירס לנהל משא ומתן בין שתי ערים יריבות. כהתכונן לצאת לדרך הגיעו לאזניו שמועות שמתכוונים להתנקש בחייו בדרכו בחזרה. הוא לא שם לב לשמועות וחזר באותה דרך שהגיע בה לבואנוס איירס. בדרכו חזרה עצרה אות קבוצת רוכבים חמושים. קירוגה בטח מאוד בעצמו ובכריזמה שלו, יצא מהמרכבה וגער בחמושים. רובם ברחו אבל מנהיגם ירה בו למוות. את הגווייה קברו, אבל הרוצחים והמעורבים חפרו את הגווייה מקברה, השחיתו אותה והחביאו אותה בכל פעם במקום אחר, כדי שלא יוכלו להאשימם. בסופו של דבר החביאו אותות תחת קברו של מת אחר בבית הקברות רקולטה. את הרוצחים והמעורבים העמידו לדין והוציאו אותם להורג בתלייה. אבל את הגווייה לא מצאו. הוא נרצח בשנת 1835 אבל את גווייתו מצאו רק בשנת 2009, כשביצעו עבודות חפירה בבית הקברות. קברו הוא הקבר הראשון מצד ימין בכניסה לבית הקברות.

קברו של

קברו של פקונדו קירוגה

צעדת המפלגה ב1990

צעדת המפלגה ב1990

מהפכת הפארק

בשנת 1890 הקימה קבוצת חברים ארגון שנודע לימים בשם קבוצת הרדיקלים המאוחדת Unión Cívica Radical, UCR. מטרת הארגון היתה להביא ליתר ליברליזם בשלטון של ארגנטינה ומרבית חבריו באו מהמעמד הבינוני. זאת היתה המפלגה הפוליטית המוצהרת הראשונה בארגנטינה. בראשה עמדו  ברתולומאו מיטרה  Bartolome Mitre וליאנדרו אלם Leandro Alem. הם נקטו בצעדים נגד נשיא ארגנטינה דאז, קלמן Celman בסדרת אירועים שהם כינו בשם מהפכת הפארק (Revolución del Parque). כתוצאה ממהפכת הפארק נאלץ הנשיא לנקוט בשורה של שינויים והטבות ליברליות.

אלם היה מנהיג נערץ אבל היה טיפוס חולמני משהו. הוא לא ממש הבין את המציאות. אחיינו הצעיר והכריזמטי איפוליטו איריגוז'ן (Hipólito Yrigoyen), היה אדם מעשי יותר. הוא רצה להגיע לשינויים בדרך של הידברות עם השלטון. אלם אמר: אי אפשר להגיע להידברות איתם, הם כולם מושחתים. עדיף להישבר מאשר להכנע! וזה באמת מה שקרה לו. דרכיהם של השניים נפרדו. צעירי המפלגה, בהנהגתו של איפוליטו איריגוז'ן Hipólito) Yrigoyen), אחיינו של אלם, לא הסתפקו בשינויים אלה, ובשנים 1893 ו-1905 הוליכו שתי מערכות בחירות מוצלחות. בשנת 1916 ניצחה המפלגה את הבחירות ואיריגוז'ן נבחר להיות נשיא ארגנטינה. ליאנדרו אלם עצמו לא הצליח להיבחר בבחירות של שנת 1893. מוכה אכזבה ותחושת כישלון, חש שכל מעריציו בגדו בו ועזבו אותו ועברו לתמוך באחיינו. הוא התאבד בירייה בראשון ביולי 1896.

איריגוז'ן נבחר לנשיאות פעמיים: כהונה ראשונה 1922-1916; כהונה שנייה 1930-1928. הוא נתמך בעיקר על ידי המעמד הבינוני והעובדים והביא לצמיחה כלכלית של ארגנטינה, אם כי נקט גם בשיטות שיש בהן יותר משמץ של דיקטטורה. בכהונתו השנייה, בספטמבר 1930, הודח על ידי חונטה צבאית בראשות גנרל אוריבורו (Uriburu). לאחר הדחתו הושם במעצר בית וגרוש פעמים אחדות עד למות בבואנוס איירס בשנת 1933.

לכל הרוגי קבוצת הרדיקלים, שנלחמו במהפכת הפארק ב-1890, הוקמה מצבה משותפת בבית הקברות רקולטה. שמות כל ההרוגים חקוקים בה ובראש ליאנדרו אלם ואיפוליטו איריגוז'ן. המצבה הזאת מושכת תשומת לב רבה, וכמעט בכל יום מישהו מניח זר פרחים טריים למרגלותיה. ההערצה לאישים אלה לא חלפה עד היום.

הפנתיאון ללוחמי מהפכת הפארק בבית הקברות לה רקולטה

הפנתיאון ללוחמי מהפכת הפארק בבית הקברות לה רקולטה

 

תודה לנטליה, המורה לספרדית בבואנוס איירס.

השאר תגובה