כמעט כל אחד רוצה להיות "הכי", או לפחות "יותר", או שיהיה בבעלותו משהו שהוא "יותר" או "הכי". הגברים שבינינו בוודאי חושבים שאני מתכוונת לאיבר החשוב ביותר שלהם, אבל צר לי להכזיבכם. הרי על כך כבר נאמר: הגודל לא קובע… (ואת האמרה הזאת טבע, כידוע לכם, אחד עם קטן…).

כך גם מדינות מתחרות ביניהם למי יש "הכי". וזה יכול להיות בכל תחום, אפילו ההזוי ביותר, ובלבד שיהיה "הכי" או "יותר".

מרחוק רואים את פיסגת המון בלאן

 ההר הגבוה ביותר באירופה

אז מהי הפיסגה הגבוהה ביותר באירופה?

גם על תואר זה יש שני מתחרים, ומנצח זה שיש לו יחצנים טובים יותר.

ההגדרה המקובלת לפסגה הגבוהה באירופה הוא הראלברוס, הר בהרי הקווקז המערביים, ברוסיה, ליד הגבול עם גיאורגיה, שגובהו 5642 מטר. זאת על פי הגדרת הרי אורל כגבולות אירופה. החולקים על הגדרה זו, מחשיבים את מון בלאן (4,808) כפסגה הגבוהה באירופה. ולמי יש יחצנים טובים יותר? כמובן למון בלאן הנגיש יותר והידוע יותר.

קרחון במון בלאן

מון בלאן  Mont Blanc – הר לבן

בהרי האלפים, הוא ההר הגבוה ביותר במערב אירופה לבטח ההר המרשים והפראי ביותר באירופה. גובהו מוערך בכ-4,807 מטרים אך הוא משתנה משנה לשנה במספר מטרים, בהתאם למצב האקלים ולכמות השלג בפסגתו.

חלק אחד של המון בלאן נמצא בשטחה של צרפת ונקרא Mont Blanc וחלקו האחר שייך לאיטליה ונקרא מונטה ביאנקו Monte Bianco. בין צרפת ואיטליה יש מחלוקת בשאלה למי שייכת הפסגה. האיטלקים גורסים שבשטחם, ואילו הצרפתים טוענים שהפסגה בתחומי צרפת. שני היישובים המפורסמים ביותר לרגלי המון בלאן הם העיירה שמוני (Chamonix) בצרפת והכפר קורמיור ( Cormaiore) באיטליה. מנהרת המון בלאן מחברת בין שני היישובים (ושתי המדינות). בנייתה החלה ב-1957 ונמשכה שמונה שנים. אורכה של המנהרה 11.6 קילומטרים והיא אחד מנתיבי התחבורה העיקריים שבהם חוצים את האלפים.

מבט פנורמי מהמון בלאן כלפי סביבתו

המון בלאן הוא אתר פופולרי מאוד בקרב מטפסי הרים וחובבי סקי. רכס המון בלאן הוא הרכס המטויל ביותר בעולם, למעלה מ- 3,000 מטפסים מנסים מידי שנה לטפס אל פסגת ההר, מיקומו של ההר ורכבות ההרים המשוכללות מאפשרות למטפס להתמודד במהלך היום עם קשיים ואתגרים טכניים מורכבים ובסוף היום לחזור לעיירה שמוני וליהנות מכל הפינוקים שעיירת קייט צרפתית יכולה להציע.

הטיול המרשים ביותר הוא עלייה ברכבל מקורמאיור אל פסגת מונטה ביאנקו או לפחות לאמצע הדרך. מלמעלה נשקף נוף משכר חושים של העמק הירוק והפסגות המושלגות העוטרות אותו.  רכבל נוסף חוצה את הגבול מעל ראשי הפסגות, מעל שפע של לובן של שלג עולמים עד למון בלאן. משם ניתן לרדת ברכבל נוסף אל העמק היפהפה של שמוני. לאחר שוטטות בשמוני ובסביבתה, אפשר לשוב באוטובוס חזרה אל קורמיור או להישאר בשמוני. שתי האפשרויות טובות.

פסגות רכס מון בלאן

מתחילים את העלייה למון בלאן משמוני ברכבל עד פסגת ההר הסמוך, ה-  Aiguille du Midi. כל עשר דקות יש רכבל. עולים עם עצירה והחלפה באמצע עד לגובה של 3842 מטר. הנוף פשוט מדהים. אין מילים לתארו. תצפית מדהימה על כל עמק שמוני, הרכסים מצפון כל ההרים למזרח עד המונטה רוזה והמטרהורן. כל ים הקרח עד לאיטליה וכמובן פסגת המון בלאן שמסתתרת לה אי שם בין פסגות שכנות, 4807 מטר. ההר הכי גבוה במערב אירופה. אל הפסגה עצמה קשה להגיע ורוב המטיילים מסתפקים בפסגה הנמוכה. יורדים מהרכבל ויוצאים לתור את הנופים והקור. בדרך לנופים ולתצפית תפגשו, איך לא, מסעדה וחנות מזכרות. ואחר כך הליכה על קרח חלק (זהירות, לא להחליק ולשבור רגל), לכל מיני מרפסות נוף. אם אתם רגישים למחלת גבהים, זה הרגע שבו תתחילו להרגיש את רגליכם כבדות כעופרת, את בטנכם מתהפכת, את נשימתכם מתקצרת ואת ראשכם סחרחר. אבל אל דאגה, ספסלים מפוזרים בכל מקום ואפשר לשבת ולהירגע, ויש גם מרפאה למקרה הצורך.

בין שמיים וארץ

יוצאים לתצפית. גם אם אתם בקיץ הקור עז, נניח חמש מעלות מתחת לאפס, רוח חזקה נושבת, ורצוי להצטייד בבגדים חמים, כובע צמר, צעיף וכפפות. אבל הכל שווה – הנופים מדהימים ועוצרי נשימה (ממילא אתם מתקשים לנשום בגובה הזה). חבל רק שאי אפשר לעמוד יותר מכמה דקות בתצפית הפתוחה, מפאת הקור.

הדרך חזרה לשמוני, כמעט 3,000 מטר למטה (יש כאלו שעושים זאת ברגל), מעניקה למטייל מראה של עמק ירוק מנוקד במאות בקתות קטנות, כשפסגות ההרים חודרות את העננים שפתאום נראים כה נמוכים.

עמק שמוני

שמוני Chamonix

שאמוני-מון-בלאן (Chamonix-Mont-Blanc) היא עיירת קיט במזרח צרפת.

העיירה שוכנת בליבו של עמק שאמוני. בשטח של 245.5 קמ"ר, היא מכסה 16 כפרים (לרבות זה הנושא את שמה) שבהם יחד חיים מעט יותר מ-9,000 תושבים. שאמוני יושבת בסמוך למשולש הגבולות שוייץ-איטליה-צרפת בגובה שנע בין 995 מטר מעל פני הים ל-4,810 מטר, על מורדותיה הצפוניים של האֶגוּי-די-מידי Aiguille du Midi, פסגה במסיב המון בלאן. פירוש שמה בצרפתית עמק או קומפלקס המוקף קירות (כלומר הרים), כי משני צדיה הרי האלפים הבלתי נגמרים שאת פסגותיהם מכסה פדחת לבנה של שלג צחור. כבר לפני מאות שנים משך ההר הגבוה ביבשת מטיילים רבים, שאומנם לא יכלו לכבוש אותו ברגליהם ופחדו מאמונות תפלות לגבי מפולות השלגים, אבל לבטח נהנו לשתות שיכר חם לנוכח שיאו המכוסה שלג עולמים.

רחוב בשמוני, ברקע רכס המון בלאן

שמוני היא אתר סקי יוקרתי ויקר למרגלות המון בלאן, שמספק לגולשים נופים מרהיבים ומסלולים מאתגרים. הגישה מהעיירה למעליות לא נוחה במיוחד והמסלולים מתאימים בעיקר לגולשים מתקדמים, אך מפינוקי העיירה היפהפייה כולם יכולים ליהנות.

באוגוסט 1876 קמו שני נועזים, ז'אק באלמה וד"ר מישל פאקאר והיו לשניים הראשונים שלא חששו וכבשו את פחדם, ומאוחר יותר גם את פסגת ההר הלבן. עבור תושבי העיירה והאזור היתה זו מעין ה"הליכה על הירח" של המאה ה-18. פסל של השניים עומד בגאווה במרכז העיירה, מזכיר לכל את הרגע ההיסטורי.

העיירה מטופחת ומזמינה. שופעת פרחים, בתי קפה ומסעדות. ופשוט תענוג לטייל בה וגם לצאת ממנה לשאר האתרים היפים שבסביבה.

פינה בשמוני המטופחת, ברקע רכס המון בלאן

הנהר הארוך ביותר באירופה

ניחשתם נכון – זוהי הוולגה.

איליה רפין / אנשי הסירות על הוולגה, 1870-73 (המוזיאון הרוסי, סנקט פטרבורג)

כל מי שהיה בתנועות הנוער בשנות הארבעים-חמישים מכיר את השיר הרוסי הידוע שהיינו שרים אותו בארשת של געגועים שפוכה על פנינו עם המלים האלמותיות: וולגה וולגה, וולגה וולגה, וולגה וולגה… וחוזר חלילה. זהו שירם המיתולוגי של מושכי הסירות, שהלכו על גדת הנהר ומשכו בחבלים את הסירות במקומות שהנהר רדוד בהם לקצב השיר הנוגה.

מילים: אוסיפ יאקובלביץ' קוליצ'ב
תרגום/נוסח עברי: אברהם לוינסון
לחן: אלכסנדר וסילייביץ' אלכסנדרוב
שנת הלחנה: 1933

נהר הוולגה הוא הנהר הארוך ביותר באירופה. אורכו הוא 3,692 קילומטרים, והוא מרכזה של מערכת הנהרות הגדולה באירופה. הנהר זורם ממקורותיו בגבעות ואלדאי, ברום 225 מ' מעל פני הים, צפונית מערבית למוסקבה וכ-320 קילומטרים מדרום מזרח לסנקט פטרבורג. משם הנהר זורם מזרחה אל הערים ירוסלבל, ניז'ני נובגורוד וקאזאן, ופונה דרומה תוך שהוא חולף בטוליאטי, סמרה, אנגלס, סרטוב ווולגוגרד, עד שהוא נשפך אל הים הכספי באזור אסטרחן, 28 מטר מתחת לפני הים. אל הוולגה נשפכים יובלים רבים, הגדולים הם נהר הקאמה, האוקה, הוטלוגה והסורה. יחד הם מנקזים שטח של כ 1.38 מיליון קמ"ר באזור המאוכלס ביותר ברוסיה. הדלתא של הוולגה משתרעת לאורך כ 160 ק"מ ומתפצלת ללמעלה מ 500 ערוצים קטנים. נהר הוולגה קופא ברובו במשך שלושה חודשים בשנה. הנהר מהווה נתיב תחבורה חשוב, כמו גם מקור מי השקיה וכוח הידרואלקטרי. תעלת הוולגה-דון, תעלת מוסקבה-וולגה ותעלת מרינסק מהוות מערכת נתיבי מים המחברת את מוסקבה, הים הלבן, הים הבלטי, ים אזוב, הים השחור והים הכספי. עמק נהר הוולגה הוא אזור מסורתי משובח לגידול דגן, כמו גם אזור עשיר במחצבים כנפט, גז טבעי, מלח ואשלג. הדלתא מהווה אזור דיג חשוב ואסטרחן הנמצאת בה היא בירת הקוויאר העולמית. בעיר ניז'ני נובגורוד, שהייתה סגורה לזרים בזמן השלטון הקומוניסטי, ייצרו ציוד צבאי כמו גם מכוניות ה"וולגה" שנקראו על שם הנהר.
וולגוגרד (בעבר סטלינגרד) הייתה מרכזו של קרב סטלינגרד, הניצחון החשוב של הצבא האדום על הוורמאכט במלחמת העולם השנייה. רגשותיהם העזים של רוסים רבים כלפי הוולגה מוצאים ביטוי באמנות ובשירה, בעיקר בהתייחסות ל"אמא וולגה" שהיא ליבה המיתולוגי של רוסיה.

הוולגה ליד העיר ירוסלבל

המלומד תלמי מאלכסנדריה במאה השנייה לספירה הזכיר את הוולגה בספרי הגיאוגרפיה שלו. אגן הנהר היה ערש גידולן של אימפריות חשובות כאימפריה הבולגרית (המאות השביעית עד ה-13 לספירה) ואימפריית הח'זרים (שרבים נוהגים לכנותם בטעות כוזרים). העיר איטיל, בירת ממלכת הח'זרים שהייתה עיר מסחר חשובה מהמאה השמינית עד להחרבתה במאה העשירית, נבנתה על גדות נהר הוולגה. איטיל הוא גם שמה הקדום של הוולגה עצמה.

וולגוגרד (בעבר סטלינגרד) הייתה מרכזו של קרב סטלינגרד, הניצחון החשוב של הצבא האדום על וורמאכט במלחמת העולם השנייה. הרוסים אוהבים את הוולגה ומבטאים את אהבתם באין ספור שירים וביצירות אמנות. כמו שרוסיה היא אמא רוסיה, כך הוולגה היא אמא וולגה, ליבה המיתולוגי של רוסיה.

היום אפשר לחוות את נופי רוסיה, תרבותה וההיסטוריה שלה באמצעות שיט על הוולגה, שיט שאורך 13 ימים בערך.

אגם ביקאל

האגם הגדול והעמוק ביותר בעולם

ושוב רוסיה. לא די לה בכך שהיא המדינה הגדולה ביותר בעולם מבחינת שטחה, היא רוצה שיאים נוספים.

אגם ביקאל  Baykal

הביקאל הוא המשאב החשוב ביותר של דרום-מערב סיביר מכל בחינה, כלכלית, חברתית ותרבותית. האגם אורכו 636 ק"מ ואילו רוחבו נע בין 81 ק"מ במקום הרחב שלו, עד 27 ק"מ בנקודה הצרה  (הדלתא של נהר סלנגה). שטח פני האגם הוא 31,470 קמ"ר והעומק המרבי שלו הוא 1637 מ'. הוא נחשב לגדול שבין אגמי המים המתוקים בעולם. 336 נהרות ונחלים זורמים אליו, על מחצית מכמות המים הנשפכת אליו אחראי נהר הסלנגה, ורק מוצא אחד יש לאגם והוא אפיק נהר האנגרה. רבות נכתב על מקור שמו ביקאל. יש הסוברים שמקור השם בשפה הטורקית,Bai Kul   פירושו האגם העשיר. ויש הסוברים שמקור השם בשפה המונגולית Dalai Baigal  שפירושו האגם הגדול. שקיפות המים באגם מגיעה לכדי 40 מ'. שקיפות גבוהה זו מעידה על היעדרותם של מינרלים במים שהרכבם דומה להרכב של מים מזוקקים. האגם מהווה 20% מכמות המים המתוקים שיש בעולם ו-90% מכמות המים המתוקים שיש ברוסיה. המערכת האקולוגית מעניקה לאגם 60 ק"מ מעוקבים של מים צלולים בכל שנה. אין אידוי משמעותי של מים מהאגם בשל הטמפרטורה הנמוכה של המים שאינה מאפשרת לעננים לטפס מעל האגם. כך שהאגם אינו ניזון מעצמו אלא מענני גשם שמקורם במקווה מים אחרים.

יש יותר מ-2600 מינים ותת מינים של בעלי חיים בביקאל, 2000 מיני צמחים הגדלים לחופיו. 58 מיני דגים כשדג המאכל הפופולארי שבהם הוא דג האומול,  200 מיני עופות והיונק הימי נרפה Nerpa.  חוקרים טוענים שיונק זה הגיע לאגם מהאוקיאנוס הארקטי דרך נהר היניסיי ונהר האנגרה. היום, אומדים את מספרם של הנרפות בכמה עשרות אלפים. אפשר לצפות בהם בעונת הקיץ לאורך החוף המרכזי והצפוני של האגם.

בקשות לברכות מהביקאל

במקום שבו יוצאת האנגרה מתוך הביקאל, במרכז הזרם, בולט סלע גדול. אגדה בוריאטית מספרת: לביקאל היו 336 בנים ורק בת אחת, אנגרה, שאותה אהב יותר מכל. אנגרה התאהבה בבחור בשם יניסיי שמקום משכנו היה הרחק מביתם. אבל אבא ביקאל לא הסכים לנישואים אלה כי טען שאיננו רוצה שבתו תתרחק כל כך מהבית. אבא ביקאל כלא את בתו אנגרה כדי שלא תתראה יותר עם יניסיי. באו האחים לבקר את אחותם הכלואה והיא שכנעה אותם לעזור לה לברוח. כשברחה, שמע הביקאל את קול בריחתה וזרק סלע גדול כדי לחסום את דרכה. אבל אנגרה כבר הצליחה לעבור ורק קצה שמלתה הכחולה נתפס בסלע. היא רצה ורצה, ושמלתה נמתחה ונמתחה, כך על פני 1779 ק"מ, עד שהגיעה ליניסיי ונישאה לו, כלומר, נשפכה אליו. ועד היום אפשר לראות את הסלע הזה מבצבץ מתוך המים הכחולים, שמלתה הכחולה של אנגרה. עוד יודעים לספר הבוריאטים מעשה שהיה בגבר בוריאטי שעזב את ביתו והותיר את שתי נשותיו. לימים כשחזר הגבר לביתו, הוא ביקש לבדוק עד כמה הן נותרו נאמנות לו ואז הוא הטיל עליהן משימה להגיע אל הסלע ומי מהן שלא תשוב ממנו, היא הבוגדת.

ייבוש דגי האומול

ליסטויאנקה  Listvyanka

הכפר קרוי כך על שם העץ ליסטויניצה Listvinitsa הצומח סביבו ביער עבות. בתוך היער יש נקודת רכבל הלוקח את נוסעיו לנקודת תצפית יפה הצופה על הביקאל, על שפכו לאנגרה ועל נמל ביקאל. גם שם נוהגים המקומיים לקשור סרטים צבעוניים למזל.

בכניסה לכפר יש חניון המיועד לתיירים ומבקרים ובו דוכנים המציעים דגי אומול מעושנים. הדגים היו תלויים כבמלאכת מחשבת על קולבים ונראו כמשתלשלים מהתקרה. כפיסי עץ שננעצו לתוך רוחבם, היו הקולבים. את האומול מכינים בכמה דרכים: אומול בעישון חם, אותו צריך לאכול על המקום. אם משאירים אותו כמה שעות, הוא כבר פחות טעים וגם יכול להתקלקל, וזה טעים במידה שאין לתארה; אומול בעישון קר. אותו אפשר לשמור לכמה ימים. אבל מי יכול להתאפק, זה כל כך טעים;  אומול מיובש. אותו פורשים, מנקים, תוקעים בו כפיסים שישאירו אותו פתוח, ונותנים לו להתייבש כמה ימים. אותו אפשר לשמור לאורך זמן; אומול מלוח. פותחים, מנקים וממליחים בכמות הגונה של מלח. הוא יכול להשתמר זמן רב, אבל הוא מאוד מלוח; המקומיים אוכלים את האומול גם חי, ללא גינוני טקס. פשוט מוציאים את הדג מהמים ואוכלים אותו כמות שהוא. את דגי האומול דגים תושבי הכפר. בחצר של כל בית יש מתקני ייבוש ועישון דגי אומול. כל המשפחה עסוקה בתעשייה הזאת. כשהדגים מוכנים הם יוצאים למכור אותם.

בחניון הזה יש גם מסעדה מקומית קטנה המציעה לאורחיה מאכלים אסיאתיים אופייניים כגון כיסנים בצק ממולאים בבשר, בכרוב, בגבינה. לכל מאפה יש שם אחר ואפשר לראות שם היטב את השפעות המטבח של המזרח הרחוק. מרק אופייני הוא הסולנקהSolanka: מרכיביו הם נקניק, מלפפון חמוץ, תפוחי אדמה, זיתים שחורים וירוקים – כל אלה חתוכים לקוביות קטנות ומבושלים במים עד ליצירת מרק תערובת מוזר אך טעים.

 מוזיאון ומכון לחקר הביקאל

בדרך לליסטויאנקה נמצא המוזיאון והמכון לחקר הביקאל. במוזיאון מוצגים מימצאים, תעודות, צילומים, אבל החלק החשוב שבו הוא האקווריום הנמצא בקומת הקרקע. שם אפשר לראות את כל בעלי החיים הנמצאים בביקאל. מקום של כבוד תופס דג האומול, שהוא דג אנדמי לביקאל. את הדג הזה מכנים גם בשם 'דג המלכים', כי הוא כל כך טעים עד שהמלכים היו אוכלים אותו. התחנה האחרונה באקוואריום היא מיכל זכוכית ענק שבו מוחזקות שתי נרפות. נרפה Nerpa היא היונק היחיד החי באגם, וזה שמו העממי של כלב הים הביקאלי (Phoca sibirica) זהו יונק אנדמי לביקאל ולים הכספי והיום יש ממנו כ-60 אלף פריטים והוא אסור בצייד.

שתי נרפות במוזיאון הביקאל

ונסיים בשתי זוטות (הכי בעולם)

מסלול הקניות הארוך ביותר באירופה והמדרחוב הארוך ביותר בפולין

העיר לודז'

בדיחה יהודית ישראלית:

שני יהודים נפגשים. אומר האחד: אני מלודז', ומהיכן אתה? עונה לו השני: אני מרמלהז'…

לודז' היא העיר השלישית בגודלה בפולין‏. יושבת במרכז המדינה, מדרום־מערב לוורשה, והיא בירת מחוז לודז'.

רחוב פיוטרקובסקה

גאוות העיר היא רחוב פיוטרקובסקה (Piotrkowska), המדרחוב הארוך ביותר בפולין. זהו גם מסלול הקניות הארוך ביותר באירופה. רחוב זה במרכזה של לודז' ידוע כרחוב המסחרי הארוך ביותר בכל יבשת אירופה. אורכו כמעט 5 ק"מ והוא משתרע מכיכר החירות כל הדרך עד לכיכר העצמאות. בתקופת הכיבוש הנאצי קראו לרחוב אדולף היטלר שטראסה. הרחוב מקסים באווירתו הייחודית. זהו מקום נהדר לקניות בחנויות בגדי המעצבים הרבות, כמו גם לביקור באחד ממאה המסעדות, בתי הקפה, הפאבים והדיסקוטקים. החל ממאי, בתי הקפה לאורך הרחוב פותחים גינות ישיבה קטנות. ברחוב פיוטרקובסקה ניתן לראות גם מונומנטים ייחודיים: המונומנט Łodzian Przełomu Tysiącleci – מרצפות עם שמות התורמים לאורך רחוב פיוטרקובסקה; וגלריית מפורסמי לודזGaleria Sławnych  Łodzian – פסלי מתכת לאורכו של הרחוב בדמותם של תושבי העיר המפורסמים כגון הספסל של יוליאן טובים (סופר ומשורר פולני יהודי.-1894 -1953. יוליאן טובים נחשב לאחד מגדולי הסופרים הפולנים במאה ה-20. תרומתו לשירה  הפולנית בתחום השירה לילדים עצומה, אך הוא ידוע בעיקר עבור תרומתו לשירה הפולנית המודרנית בין שתי מלחמות העולם); או הפסנתר של רובינשטיין (הפסנתרן היהודי הידוע, ארתור רובינשטיין 1887-1982. רובינשטיין יליד לודז' עזב את העיר בגיל 16 ונסע לברלין כדי ללמוד ומאז לא חזר לחיות בעיר. מחוץ לבית הולדתו הוצב פסל בדמותו עשוי ברונזה מנגן בפסנתר. אם תכניס לתיבת המוסיקה שני זלוטי, תזכה לשמוע את אחד מן הקונצרטים שנהג לנגן. מקובל לשבת לידו על השרפרף בשעת הנגינה, לשים את היד על ידו הימנית ולברך); בין פסלי הרחוב מיוצגים גם תעשייני לודז' (בתקופת השלטון הרוסי במאה ה-19 התפתחה לודז' מכפר קטן לעיר של תעשיית הטקסטיל, במידה רבה הודות ליוזמת תושביה היהודים – עיר התעשייה של האימפריה הרוסית, של המדינה הפולנית, אחת מערי הכלכלה הגדולות באירופה. האורגים שואבן ופראנקן בחרו בה לניסיונותיהם בתעשייה צנועה באריגי כותנה צמר ופשתה והשאר היסטוריה).

ולקינוח

הספסל הארוך ביותר בעולם משקיף מטיילת טריי על העיר העתיקה של ז'נבה

הספסל הארוך ביותר בעולם

ושוב יריבות בין שני טוענים לכתר: יש אומרים שבפארק גואל בברצלונה נמצא הספסל המעוצב הארוך ביותר בעולם מעשה ידיו של גאודי שאורכו 220 מטרים. אבל ז'נבה טוענת לכתר ועומד בתוקף על כך שאצלה, בטיילת טריי Promenade de la Treille, נמצא ספסל העץ הארוך ביותר בעולם. הספסל נבנה בשנת 1767, אורכו 120 מטרים, והוא בנוי מ-180 לוחות עץ. כך או כך, נעים לשבת בטיילת הזאת על הספסל ולהשקיף על ז'נבה מלמעלה.

הספסל הארוך ביותר בעולם