פינוקיו בקולודי

"בוקר טוב עולם. מה שלום כולם? אני יורד מן החוטים. אני כבר ילד אמיתי."
לא מזהים? לכו לכתבה אחרת (מה, לא ראיתם טלוויזיה באייטיז?). פינוקיו, אלא מי. הילד-בובה שבגללו אינסוף פעמים שמענו ואחר-כך גם השמענו את האיום: 'אם תשקר, האף שלך יגדל!'
פינוקיו, או בשמו המלא "פינוקיו – הרפתקאותיה של בובת עץ", הוא ספר ילדים מפורסם, המתאר את עלילותיה של בובת עץ שובבה בשם פינוקיו שקמה לתחייה. הספר נחשב לאחד מספרי הילדים הקלאסיים של העולם המערבי. הספר נכתב על ידי הסופר האיטלקי קרלו לורנציני תחת שם העט קרלו קולודי.

קרלו לורנציני – גירסה 1

(איטלקית: Carlo Lorenzini/Collodi) ‏ (24 בנובמבר 1826 – 26 באוקטובר 1890) קרלו קולודי הוא שמו הספרותי של הסופר קרלו לורנציני, שנולד בפירנצה שבאיטליה בשנת 1826. כשהחל לחבר את "פינוקיו" כסיפור בהמשכים בחר בשם ספרותי, כי רצה להבחין בין כתיבה לילדים לבין הכתיבה הרצינית בעיניו, שהקדיש למבוגרים. השם שבחר – קולודי – היה שמו של כפר הולדתה של אמו וכהשראה לסיפור הרפתקאותיה של בובת העץ שימשו המריונטות של תיאטרון הקומדיה דל-ארטה שהיה פופולארי באיטליה. לורנציני לא ידע אז כי דווקא "פינוקיו" יקנה לו תהילה, כי בהמשך יוכר רק כקרלו קולודי וכי הכפר הקטן קולודי יהפוך ברבות השנים למקום עלייה לרגל של תיירים מכל העולם.
קרלו לורנציני נולד כבן למשפחה ענייה, לאביו הטבח ואמו המשרתת, שעבדו אצל מרקיז עשיר. זה הכיר בכישרונו ושלח אותו ללמוד להיות כומר. הוא סיים בהצטיינות לימודי פילוסופיה, דת ורטוריקה, אך גם נודע כמהמר, קלפן ובזבזן. כשהתבגר ברור היה לו כי לא נועד לכמורה, והוא פנה לקריירה ספרותית ועיתונאית וכן השתתף במלחמות ארצו בשנים 1848 ו-1859. לורנציני עבד במשרות ציבוריות שונות והמשיך לכתוב. הוא לא הצליח במיוחד בכתיבתו הספרותית למבוגרים, אך היה ידוע כעיתונאי פוליטי שנון. כמו כן תרגם את שירי "אמא אווזה" לאיטלקית והשתתף בחיבור אנציקלופדיה לילדים. לורנציני פרסם סיפורים קצרים, קומדיות, מאמרי ביקורת, רשימות פדגוגיות, וסדרת סיפורים דידקטיים לילדים. בהיותו בן 55 הסכים לכתוב את פרקי "פינוקיו" הראשונים כטובה למוציא לאור שהחליט להקים עיתון לילדים, ויש האומרים שעשה זאת רק משום שנקלע לחוב כספי גדול שנבע מהימוריו. פינוקיו הופיע בתחילה בתור סיפור בהמשכים בכתב עת לילדים בשם "ג'ורנאלה פר אי באמביני" בעריכתו של פרדינאנדו מארטיני. הפרק הראשון של פינוקיו פורסם ב 7 ביולי 1881 והוא הופיע לסירוגין בכתב העת במשך השנתיים הבאות. כך או כך, הפך העיתון להצלחה בזכות פינוקיו. כאשר איים קולודי על בעל העיתון לסיים את הסיפור בתליית פינוקיו על העץ סירבו הקוראים לקבל זאת והאיש נאלץ להכפיל את שכרו של קולודי ובלבד שימשיך לכתוב. במשך שנתיים וחצי המשיכו פרקי פינוקיו להופיע בעיתון ואחר כך יצאו לאור כספר שהתקבל בהתלהבות חסרת תקדים. קולודי מת בשנת 1890, כשהוא בן 64. הוא לא נשא אישה ולא הביא ילדים לעולם, אך "פינוקיו" נשאר גם היום אחד הספרים האהובים ביותר על ילדים בכל רחבי העולם.

קרלו לורנציני – גירסה 2

איך מתחיל כל הסיפור של פינוקיו? זה מתחיל עם קרלו לורנציני, שחי במאה ה-19, והיה עיתונאי וסופר איטלקי שנוי במחלוקת. בשלב מסויים בקריירה שלו הוא החליט שנמאס לו לכתוב למבוגרים. בדיוק אז הוא החל לתרגם ספרי ילדים ובמקביל החל לכתוב על דפי טיוטה את עלילות ילד העץ פינוקיו שרוצה להיות ילד אמיתי. בתחילה היתה דמותו של פינוקיו לא ממש חיובית: זה היה ילד מעץ שהוא בעצם דמות אגואיסטית ועצלה שהעקרון המנחה אותה הוא לעשות כיף. הסופר בעצם יצר מטמורפוזה בדמות הזו, ומילד עצלן וסורר, הוא הפך את פינוקיו לילד בוגר שמבין ומתחשב ברגשות האחרים. פירוש השם פינוקיו באיטלקית של מחוז טוסקנה הוא צנובר. את ההשראה לסיפור שאב לורנציני מהצגה של תיאטרון בובות מסורתי. הדמות של פינוקיו היא של ילד שובב ופרוע, שסקרנותו מסבכת אותו בצרות רבות. יחד עם זו הדמות מתוארת כטובת לב ורגישה הנאבקת תמיד ביצרה הרע.
בשנת 1881 החליט הסופר להוציא את כתב היד שלו לאור, ולכן שלח את כל הפרקים הראשונים של סיפור פינוקיו אל חבר טוב שלו שעבד כעורך עיתון ילדים ברומא, 'ג'ורנל דה במביני'. עורך העיתון קרא את הפרקים, אהב את הרעיון, התלהב מסגנון הכתיבה המיוחד של הסופר, והחליט בו במקום לפרסם את הסיפור בעיתונו. התגובות הנלהבות לא איחרו לבוא. כמו הארי פוטר של היום, כך היה פינוקיו של הימים הם. הילדים אהבו את הדמות ורצו לדעת עוד ועוד עליה ועל קורותיה. עורך העיתון פנה אל הסופר וביקש פרקים נוספים וזה כמובן הנפיק פרקים נוספים אודות עלילות ילד העץ. בפרק 16, אגב, פינוקיו נתלה על עץ ונראה כי זה סופו. אבל הקוראים הנאמנים הביעו אז תרעומת וקבעו כי לא יתנו לו למות בשום אופן.
בשנת 1883 איחד הסופר את כל הפרקים שפורסמו בעיתון, הוסיף פרקים נוספים ואת כל זה פירסם בספר "הרפתקאותיו של פינוקיו". מיותר לציין שהספר זכה להצלחה כבירה מיד עם צאתו לאור ותורגם לשפות רבות. לורנציני השתמש בפסבדונים קרלו קולודי, על שם העיירה בה נולדה אמו המשרתת. על-פי האגדה, קולודי כתב את פינוקיו במטבח המסעדה בה דודו שימש כשף. זהו, אגב, הסיפור היחיד של קולודי שבאמת הצליח. הסופר ניסה לשחזר את ההצלחה עם סיפורים נוספים, אבל אף אחד מהם לא תפס כל כך חזק כמו הסיפור של פינוקיו. קולודי ניסה לאחר פינוקיו לכתוב סיפורים נוספים המבוססים על דמויות חדשות, אך נכשל בגדול לשחזר את היסטריית בובת העץ.

קולודי

ברוכים הבאים אל העיירה הרגועה והשלווה קולודי. לכאן תגיעו אם תסעו 60 ק"מ צפון מערבית מפירנצה ו-15 ק"מ מערבית מלוקה (Lucca). זהו כפר קטן ממוקם בנוף יפהפה בחבל טוסקנה. ייחודו של הכפר הוא בכך שבו נולדה אמו של קרלו לורנציני, האיש ש'המציא' את פינוקיו. הוא כתב את הספר בשם קרלו קולודי, על שם הכפר שבו חיה אמו. הכפר זעיר, ומקיפים את כולו תוך רבע שעה. בכיכר המרכזית דוכני מזכרות עמוסים כל מיני 'פינוקיו'. על יד הכיכר גן שעשועים עם מתקני 'פינוקיו'. על אחד הבתים מתנוססת טבלת נחושת, ועליה כתוב כי זהו ביתו של הסופר קרלו לורנציני. בשנת 1954 הוקמה אנדרטה לכבוד פינוקיו בכפר קולודי שבאיטליה. ואם כבר הגעתם לקולודי, תדעו שהעיירה היפה, על שביליה הצרים ובתי האבן הקטנים שלה, בהחלט שווה סיור. האטרקציה הנוספת בה היא הגנים המטריפים של ווילה גרזוני (Villa Garzoni). תראו כאן מזרקות, חבצלות מים, שטיחי פרחים, דשא כמו בסרטים. ואם תיתקלו בחוטם עץ מוארך צף במים, תדעו לאן להחזיר אותו.
העיירה הטוסקנית הזו מושכת אליה מדי שנה אלפי תיירים סקרנים. פארק פינוקיו הוקם כאן בשנת 1951, כמעט 70 שנה אחרי פרסום הספר.

פארק פינוקיו

הפארק כולו אמנם מוקדש לבובת העץ הזו, אבל זה אינו פארק שעשועים מהסוג המוכר לנו עם רכבות הרים, מתקני אימה שונים ושלל צרחות של ילדים. כאן זה אחרת. פארק פינוקיו הוא פארק שקט, השם דגש רב על עיצוב ואסתטיקה. תמצאו כאן את פינוקיו במאות וריאציות שונות. מקימי הפארק פנו אל עשרות פסלים ואמנים וביקשו מהם לתרגם את הסיפור של פינוקיו ליצירות אמנות. וכך מלא הגן הנפלא הזה בפסלים, מוזאיקות ופסיפסים צבעוניים המתארים סצנות מובחרות מהסיפור של פינוקיו. ואם זה לא מספיק, אז התמקמו כאן בתאטרון הבובות וצפו בהצגת מריונטות נפלאה, שהילדים יהנו ממנה ללא ספק, גם אם אינם מבינים מילה באיטלקית.
הפסל הראשון בו תתקלו בפארק פינוקיו הוא של אמיליו גרקו. פסל הברונזה הזה, גובהו 5 מטרים, מתאר את הפיכתו של פינוקיו ממריונטה לילד. פסל נוסף שכדאי לראות הוא בעצם עבודת פסיפס נפלאה של וונטוריו וונטורי. אחר כך תמצאו כאן דמויות מפוסלות נוספות מהסיפור – השוטר עם השפם הענק, השועל והחתול, הפיה הטובה ועוד. מי חסר? כמובן, הלוויתן האימתני שבולע את סבא ג'פטו. פסל ענק של הלווייתן ממוקם בבריכת מים בפארק. תוכלו לקחת את הילדים ולהכנס את פי הלוויתן. שם יחכה לכם כמובן סבא ג'פטו. ויש כאן גם מסעדה בצורת לוויתן, יש חנות מזכרות שבה תרכשו מזכרת או אחד אחד מאלפי המוצרים שעליהם מוטבעת דמותו של כוכב הפארק.עשרות אמנים בחרו מוטיבים מרכזיים מהסיפור ותירגמו אותם לפסלים, ציורים ומוזאיקות. על דיסני לא שמעו כאן.
בכל שנה, אגב, ב-25 במאי, חוגגים כאן את יום הולדתו של פינוקיו בפסטיבל נפלא שמומלץ להיות בו ולהנות משלל הארועים שלו.
איך תגיעו לכאן ומתי פתוח? פארק פינוקיו פתוח כל יום מ-8:30 בבוקר עד השקיעה. מפירנצה נוסעים בכביש מספר 11 ועוקבים אחר השילוט לפארק.

גלגוליו של פינוקיו

פינוקיו הפך לאהוב הילדים בכל העולם ברגע בו פורסם הסיפור בשפה האנגלית. זה קרה בשנת 1892 ופינוקיו זכה בהצלחה כבירה בין לילה. שנים רבות אחר כך, בשנת 1940 הבינו באולפני דיסני את הפוטנציאל בסיפור הזה. והפכו את פינוקיו לדמות מצויירת. הסיפור של דיסני הפך את פינוקיו לסופרסטאר, וכיום, גם מי שלא קרא את הספר של פינוקיו, לפחות מכיר את הדמות המצויירת של דיסני. חשוב לציין שפינוקיו האיטלקי, כלומר האמיתי, הוא סיפור הרבה יותר קודר ואפל מפינוקיו המיופייף של דיסני, זה שרובנו מכירים. קולודי מלמד בספרו את פינוקיו לציית לכללי המוסר הנוצרי בדרך נוקשה, על סף האכזריות. פינוקיו נכלא, נכבל בשרשראות, רגליו נצרבו, הוא נתלה, איימו על חייו, שלחו לו אוזני חמור, מסכת עינויים שנחסכה מהילדים שצופים בגרסה העדינה והמצחיקה של דיסני. פתאום אף ארוך לא נשמע כל-כך נורא.
הספר תורגם למאות שפות, אמנים רבים איירו אותו שוב ושוב וכן הוא זכה לעיבודים אינספור לבמה, לטלוויזיה ולקולנוע. בשנת 1981 חגגה פירנצה 100 שנה להולדת פינוקיו. העיר הוצפה בבובות עץ קטנות וגדולות בדמותו של פינוקיו, ונערכה תערוכה גדולה של 100 שנות מאיירים שעיטרו את הספר בשלל סגנונות אומנותיים.
לספר המקורי נעשו עיבודים ספרותיים רבים, בין השאר על ידי אחיו של לורנציני, פאולו לורנציני שכתב את ספר ההמשך, "לבו של פינוקיו", לאחר מות אחיו. אביגדור המאירי כתב עיבוד עברי לפינוקיו בשם "פינוקיו בארץ ישראל".
הספר עצמו הומחז והוצג בצורת מחזות, הצגות ילדים ומופעי תיאטרון בובות מאות אם לא אלפי פעמים.כמו כן נעשו מספר סדרות טלוויזיה מונפשות שמתבססות על עלילתו.
בשנת 1939 הספר עובד לראשונה לסרט קולנוע על ידי חברת וולט דיסני כסרט מצוייר באורך מלא אשר זכה להצלחה רבה. בשנת 1976 הופקה לטלוויזיה סדרת אנימה יפנית בת 52 המבוססת על הספר. הסידרה אשר שודרה בארץ בטלוויזיה החינוכית בשנות השמונים ובשידורים חוזרים רבים לאורך השנים זכתה לפופולאריות רבה במשך כל השנים בקרב ילדי ישראל. יש הטוענים שהסרט "המספריים של אדוארד" הוא עיבוד חופשי של סיפור פינוקיו. בשנת 2002 יצר הבמאי רוברטו בניני עיבוד קולנועי חדש לסרט שזכה להצלחה אדירה באיטליה.

חוויות אישיות

כשביקרתי בכפר קולודי הייתי מאוד מאוד נרגשת. לראות את הכפר שבו נולד לורנציני, שעל ברכי פינוקיו שלו גדלים כל ילדי העולם, אינו דבר של מה בכך. כמובן שמטרתי הראשונה היתה לראות את הבית שבו נולד לורנציני. נכנסנו לעיירה הקטנה ומיד ראינו בית קפה קטן, שבפתחו ישבה (כרגיל) חבורת גברים לוגמי בירה ומשחקים בקלפים. היה ברור שמיד יראו לנו את הבית. הרי הם חיים בכפר. נגשנו אליהם ובתערובת של כמה מלים איטלקיות, אנגליות ושפת גוף שאלנו היכן נמצא ביתו של לורנציני. התגובה היתה מפתיעה. איש מהם לא ידע במה מדובר. לא. לא שמעו. לא יודעים, על מה אנחנו מדברים. מופתעים ומאוכזבים המשכנו להסתובב בכפר. ראינו בכיכר דוכני מזכרות של פינוקיו, אבל גם שם איש לא ידע להגיד לנו היכן הבית. הכפר קטן ונגמר מהר. הסתובבנו בכל סמטאותיו ואיש לא ידע ולא שמע. בסופו של דבר חזרנו אל נקודת ההתחלה, אל בית הקפה והגברים המשחקים. עמדנו שם והסתכלנו סביב, חסרי אונים. הרמתי את עיני לשמים לשאול מאין יבוא עזרי. וכשהרמתי את מבטי ראיתי מעל בית הקפה, מעל ראשי האנשים המשחקים, קבוע בקיר שלט מתכת שעליו חרות: ביתו של לורנציני.