אודסה: עיר התרבות והרוח

 

אודסה היא עיר נמל מרכזית וכשכזו, כל מהותה סובבת סביב הים, הנמל והמסחר. רבים מאוד מתושביה היו סוחרים, גדולים וקטנים, והדבר ניכר היטב בחיי החברה שלה. אבל אנשיה תמיד היו חלק מחברה שואפת וצורכת תרבות על כל סוגיה. את חיי התרבות שלה מרגישים ורואים על כל צעד ושעל.

באודסה עשרות מוזיאונים ותיירות ובה פועל אולפן הסרטים של אודסה, המארגן את פסטיבל הסרטים הבינלאומי של אודסה. בעיר פועלים מספר בתי תיאטרון, לרבות: התיאטרון האקדמי הלאומי לאופרה ובלט של אודסה, ששוכן במבנה שנבנה בשנים 1887-1884 ועל בימתו הופיע בין היתר גם שליאפין. באודסה פועלים גם התזמורת פילהרמונית המחוזית של אודסה, התיאטרון האקדמי לקומדיה מוזיקלית של אודסה, תיאטרון הדרמה הרוסי האקדמי של אודסה, תיאטרון הדרמה המוזיקלי האקדמי האוקראיני של אודסה והקרקס הממלכתי של אודסה. בין המוזיאונים של אודסה מוזיאון חשוב לארכאולוגיה, שמול חזיתו מוצב פסלם הידוע של לאוקון ובניו. אודסה מהווה למרכז גדול של מדע והשכלה ובה שוכנת האוניברסיטה הלאומית של אודסה, שקיימת מאז מאי 1865 ובה למד גם הפיזיקאי הנודע ג'ורג' גאמוב. בנוסף פועלים בעיר מוסדות להשכלה גבוהה כדוגמת: האוניברסיטה הלאומית לרפואה של אודסה, האוניברסיטה הלאומית לכלכלה של אודסה, האקדמיה למשפטים של אודסה והאוניברסיטה הממלכתית לחקלאות של אודסה ומכוני מחקר רבים נוספים.

התיאטרון האקדמי הלאומי לאופרה ובלט של אודסה

 בית האופרה והבלט של אודסה, אשר נבנה ב-1887, הוא אחד מבתי האופרה היפים והמרשימים באירופה ואחד מהסמלים הבולטים של העיר. הוא נחשב לאחד מבין המונומנטים הארכיטקטוניים הבולטים ביותר באוקראינה, ובין התיאטראות היפים בעולם. חזית המבנה מעוצבת בסגנון הבארוק הניאו-רנסנסי האיטלקי, עם כיפה מרשימה ומעוטרת בפסלים מהמיתולוגיה היוונית. חזית התיאטרון משובצת פסלי אבן המתארים סצנות מתוך המחזות של אווריפידס ואריסטופנס, לצד פסלים אלגוריים של קנטאור, אורפיאוס ואלת הטרגדיה במרכבה רתומה לארבעה פנתרים. החזית משובצת בפרוטומות רבות של פושקין וגוגול. פנים המבנה מרהיב לא פחות, כאשר האולם הגדול מעוצב בסגנון לואי ה-16 ומקושט בעיטורי זהב ושנדלירים מפוארים השוקלים מעל שני טון. ציורי תקרה מתארים סצנות מתוך "חלום ליל קיץ" ו"הלילה השנים-עשר" של שייקספיר. צמד האדריכלים שעיצבו את המבנה המרהיב אמונים גם על תכנונו של בית האופרה המפורסם בווינה. לאחר שהיה סגור במשך כמה שנים לצורך עבודות שיקום, בית האופרה והבלט של אודסה נפתח מחדש ב-2007, מעבר להיותו פנינה ארכיטקטונית, המקום הוא אתר חובה לאוהבי המוזיקה והמחול ומומלץ מאוד לא להסתפק בביקור במקום אלא לצפות באחד המופעים שמתקיימים פה. המקום מצטיין בהפקות איכותיות ואירח רשימה מכובדת של מלחינים, מוזיקאים ולהקות מחול. מתקיימות בו הופעות נחשבות ואיכותיות של בלט ואופרה. כדאי גם לקחת סיור במבנה עצמו, אחד העתיקים מסוגו באוקראינה, ובמוזיאון המעניין שבו.

לתל אביבים שביניכם: אם המבנה נראה לכם מעט מוכר, זה לא בכדי: בית העירייה הישן של תל אביב, ששוכן ברחוב ביאליק שבעיר, תוכנן בהשראתו.

כשרואים את בניין האופרה מלפנים הוא נראה יפה אבל לא גדול במיוחד. מראה זה מטעה, הבניין גדול מאוד ואת גודלו הממשי רואים רק אם הולכים מסביבו. מאחורי בית האופרה יש חצר גדולה המכונה :פלה רויאל", על שם ה"פלה רויאל" המפורסם של פריז. המסורת מספרת שנשות החברה הגבוהה, שהיו מגיעות למופעי האופרה במאה ה-19, היו מתוסכלות מהעובדה שבזמן האופרה יש באולם חשכה, וכך אין הן יכולות להתנאות בשמלותיהן המהודרות. לצורך זה הוקמה החצר האחורית, ה"פלה רויאל". לפני האופרה ואחרי תום ההצגה, הין כולם מתכנסים ב"פלה רויאל" ושם כל אישה הפגינה את שמלתה המיוחדת, כדי למשוך את עיני הגברים, ועוד יותר את עיני הנשים, שתתפקענה מקנאה. עוד מספרת האגדה, שפרנסי העיר אודסה רצו שבניין האופרה שלהם יהיה יותר גדול מזה של מוסקבה. באולם האופרה של מוסקבה יש 1500 מקומות. האדריכל קיבל הוראה, ובבניין האופרה של אודסה יש 1501 מקומות.

שדרת הכוכבים

קרוב מאוד לבית האופרה ולמוזיאון לארכאולוגיה ניצב עוגן אדמירלי גדול ויצוק. זהו סמלה הרשמי של העיר אודסה, עיר הנמל. ליד העוגן, הקצו מדרכה מיוחדת שהיא שדרת הכוכבים. על המדרכה מעוצבים מדליונים. כל מדליון מוקדש ליוצר בכל תחמי האמנות שנולד או חי באודסה. ליד שם היוצר מצויר סמל האמנות שבה הוא עסק, כגון מכחול לציירים או עט לסופרים. אודסה יודעת לכבד את היוצרים שקמו בקרבה, וזוהי אחת הדרכים להנצחתם. בין היוצרים נמצא את:

אנה אחמטובה (1966-1889). היא היתה משוררת רוסיה, מגדולי היוצרים בשפה הרוסיתבמאה ה-20 ומהבולטים שביוצרי המאה הזו. יצירתה של אחמטובה כוללת הן שירים ליריים  קצרים, והן מחזורים שיריים ארוכים. שירתה עוסקת במגוון נושאים, החל מזמן וזיכרון, עבור דרך גורלה של האישה היוצרת, וכלה בקורותיו של העם הרוסי. רחל, ולאה גולדברג, שתי המשוררות שלנו, הושפעו מאוד מאחמטובה ורחל גם תרגמה משיריה לעברית.

איסָאק בַּאבֶּל (1940-1894). היה עיתונאי, מחזאי וסופר רוסי-סובייטי יהודי. ידוע בעיקר בשל הסיפורים הקצרים שכתב. מגדולי הסופרים הרוסים במאה ה-20. הוצא להורג על ידי הנ.ק.ו.ד. בתקופת סטלין.

ולדימיר (זאב) ז'בוטינסקי (1940-1880).  היה מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם, פובליציסט ונואם מפורסם; ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, ויחידת הגנה עצמית של יהודי אודסה; מכונן הציונות הרוויזיוניסטית, ראש בית"ר, מנהיג האצ"ל ונשיא הצה"ר; מההוגים היהודים הליברליים הבולטים בעת החדשה.

וסילי קנדינסקי (1944-1886). היה  צייר רוסי ותאורטיקן של האמנות. נחשב לאחד הציירים המפורסמים במאה ה-20 ומפורצי הדרך בציור המופשט. כתאורטיקן, נחשבת הגותו במאמרים ובספרים שפרסם, כאבן יסוד בלימודי תולדות האמנות המודרנית.

ולנטין קטייב (1986-1897) היה סופר סובייטי. על פעילותו הספרותית זכה בפרס סטלין. על פעילותו הספרותית והציבורית הוענקו לקטייב מספר עיטורי ברית המועצות כולל עיטור לנין שלוש פעמים, עיטור הדגל האדום של העמל, עיטור מהפכת אוקטובר וגיבור העמל הסוציאליסטי.

איליה אִילְף )1937-1897). היה סופר הומוריסטי סובייטי ממוצא יהודי, שהיה פופולרי בשנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20. את רוב עבודתו הספרותית עשה ביחד עם פטרוב וכמעט תמיד מתייחסים אל השניים כ"אילף ופטרוב".

יבגני פטרוב (קטייב) (1903–1942). את רוב עבודתו הספרותית עשה ביחד עם אילף, וכמעט תמיד מתייחסים אליהם כ"אילף ופטרוב".

אלה רק חלק מהרוכבים בשדרת הכוכבים והשורה פתוחה לכוכבים שיזרחו בעתיד.

המועדון האנגלי

קרוב לבית האופרה ניצב מבנה שהיה בשעתו מועדון בסגנון האנגלי. רק גברים יכלו להיות חברים בו, וכמובן רק עשירים ונכבדים. חברים במועדון הזה היתה גם משפחת אפרוסי. משפחת אפרוסי הייתה שושלת של בנקאים וסוחרים יהודים שעלו לגדולה במאה ה-19 באירופה. מוצאה של המשפחה באודסה, שם הם ניהלו בית עסק לסחר בתבואה, ונכנסו עם הזמן לסחורות אחרות, ביניהן נפט. בהמשך דרכה של "חברת אפרוסי ושות'" היא התחילה להלוות כספים ולממן גופים ממשלתיים, בין השאר את האימפריה האוסטרו-הונגרית וכך הפכה החברה לבנק חשוב, שהיו לו סניפים בווינה, בפריז ובסנקט פטרבורג.

בדומה למשפחת רוטשילד, משפחת אפרוסי השתלבה בחיי החברה הגבוהה באירופה, וכמה מבניה זכו בתוארי אצולה שונים. היו בהם מי שלקחו על עצמם להמשיך את ניהול העסקים חובקי העולם, ומי שהיו נואפים, ומי שהיו סנובים נהנתנים או למדנים שעסקי הבנקאות נכפו עליהם, ואוצרים אמנותיים ומבקרי ספרות, כל בני משפחות אפרוסי לענפיה השונים היו מוקפים בשפע חפצִי מופרז. היו להם נכסים שונים ברחבי אירופה, וכמה מבני המשפחה החזיקו באוספי אמנות חשובים, שרבים מהם נתרמו מאוחר יותר למוזיאונים או למטרות ציבוריות אחרות. המשפחה נפגעה מאוד מבחינה כלכלית במלחמת העולם הראשונה, ואיבדה את רוב כספה ונכסיה בנלחמת העולם השנייה, שבה הוחרם כל רכושם וכספם של בני המשפחה. בנק אפרוסי הוחרם על ידי הנאצים. כולם הגיעו לבסוף אל התחנה הנאצית האחרונה, שבה איבדו את ארמונותיהם וממונם, ורובם איבדו בה גם את חייהם. בספר "הארנבת עם עיני הענבר" מתאר אדמונד דה ואל, אמן אנגלי ונצר למשפחת אפרוסי, את קורות המשפחה ואוספי האמנות שלה. פרק מיוחד בספר מדבר על ימי המשפחה באודסה.

גולים מפורסמים

לב העיר הוא מדרחוב דריבסיבסקה (Deribasivska) שלארכו כמה מהבניינים והמונומנטים החשובים בעיר, לצד חנויות, מסעדות ובתי קפה. גם הגן העירוני של אודסה נמצא פה. מופעי הרחוב הרבים, לצד אינספור המקומיים והתיירים, הופכים את הרחוב למלא חיים. רחוב הקניות, מסעדות או סתם לטייל לאורכו, ולשבת לנוח על אחד הספסלים הרבים הפזורים בו. הרחוב נמצא ממש במרכז העיר ונחשב לרחוב הידוע באודסה. הרחוב מתחיל במוזיאון הארכיאולוגיה, ונמשך עד לגן העיר ולמלון פסאז'. המדרחוב הזה הוצג כבר באלפי ספרים, סרטים ושירים, והוא אחד הרחובות המפורסמים באוקראינה. על הרחוב כולו נדבר בפוסט אחר, אבל פה המקום להזכיר שהרחוב הזה נקרא פעם רחוב הגימנסיה, כי נמצא בו מבנה ארוך וגדול שהיה פעם הגימנסיה (ליצאום) של אודסה. על קירות הגימנסה, שהיום היא שורה של חנויות פאר, מתנוססים דיוקניהם של שלושה אנשי רוח מפורסמים, שבילו באודסה תקופות קצרות של גירוש והגלייה ממקומם בהוראת השלטונות.

אלכסנדר פושקין, המשורר הרוסי הגדול, הסתבך לא אחת עם הצאר וגם הוגלה כמה פעמים למקומות שונים. את שנת 1823 בילה באודסה. אנשי אודסה, כמו כל האמונים על התרבות הרוסית, מעריצים את פושקין. נוסף לדיוקנו על קירות הליצאום מתנוסס גם פסל גדול מאוד שלו בכניסה לשדרות פרימורסקי.

אדם מיצקביץ', סופר ומשורר, מגדולי אנשי הרוח של פולין. נחשב לאחד המשוררים המייצגים של התקופה הרומנטית של המאה ה-19, ולאחד מאנשי הספר שעוררו את הלאומיות הפולנית. בעטיה של פעילותו נגד המשטר הרוסי בשנת 1822 נידון לארבע שנות גירוש באודסה.

דמיטרי מנדלייב, כימאי רוסי, מפתח בלה המחזורית של היסודות נשלח לאודסה בשנת 1891 בהיותו בן 57.

פושקין ומיצקביץ, שניהם שהו ביחד באותו זמן באודסה, ושניהם היו מאוהבים באותה אישה.

פושקין היה ידוע בנטייתו אחרי המין היפה. לפי הערכה היה מאוהב בלמעלה ממאה נשים וכתב להן שירי אהבה.

נוסף לשלושת אלה, פזורים ברחבי אודסה, על חזיתות בתים רבים, טבלאות המנציחות אמנים, סופרים, אדריכלים והוגי דעות מפרוסמים שחיו באודסה בבתים שעליהם הונצחו.

אחד באפריל

הראשון באפריל הוא חג גדול לתושבי אודסה. הם קוראים לו הומורינה – חג ההומור ומתנהגים בו כמונו בפורים, כלומר, מתאפרים, לובשים מסכות, מתחפשים, יוצאים בהמוניהם לדריבסיבסקה וחוגגים שם בתהלוכות ובקרנבלים. הרחוב מתמלא מבעוד ערב קודם בדוכנים המוכרים אמצעי תחפושות, בלונים, זיקוקים, פאות נכריות, אפים אדומים, מסכות. לצידם דוכני אוכל, בעיקר של מנגלים. מוקמות שתי במות בידור, האחד בראשית הרחוב והשנייה במרכזו, ולאורך כל היום המציגים בהן להקות ובעקר קומיקאים המבדרים את ציבור הצופים הצפוף.

הראשון באפריל הוא גם חג ראשית האביב. האביב באירופה הוא עונה של הפשרת השלגים. העצים כולם עדיין עומדים עירומים מעלים ומצטיירים כצלליות שחורות. העצים הראשונים המתחילים להנץ את עליהם הן הערבות. נוהג הוא בארצות ברית מזרח אירופה, ברוסיה וגם באוקראינה, שכל אחד מצטייד לכבוד ראשית האביב בצרור של ענפי ערבה. דוכנים לארוך הרחובות מספקים צרורות כאלה בשפע (ואני תוהה מה קורה לעצי הערבה האלה שגוזמים מהם כל כך הרבה ענפים). ביום הזה אין אדם ברחוב שאינו נושא צרור ענפי ערבה, מביאם לביתו ומקשט בהם את חדריו. כל זה מתבחר עם חג הפסחא, שבו קם ישו לתחייה ועלה השמיימה. אנשי אודסה, שרובם נוצרים פרבולסבים, אינם מקפידים במיוחד על דתם, אבל בפסחא הכנסיות מלאות עד אפס מקום. נכנסים, מצטלבים, שומעים אל הרינה והתפילה. הגברים מסירים את כובעיהם, הנשים עוטות מטפחות, הכומר מזה על כולם מים קדושים ובא לציון גואל.

אפשר לראות את ענפי הערבה המנצים בידי הקהל

 

קרדיט:

ערכים בויקיפדיה

תודה לאנה סוקולובקה, מדריכת טיולים באודסה, על סיפוריה המרתקים