אודסה: עולם מתחת לאדמה – הקטקומבות
ציור קיר בקטקומבות
כשמדובר באודסה צריך לדייק. אם נגדיר אודסה – עולם תחתון, יכולות להיות להגדרה זו שני מובנים ושניהם נכונים לגבי אודסה. לכן נבהיר שהפעם אנחנו מדברים על עולם תחתון באמת, זה שמתחת לפני הקרקע ואינו רואה אור שמש, הקטקומבות.
המטבח של הפרטיזנים
חדר המצב. בתמונות על הקיר: סטלין ולנין
הקטקומבות של אודסה (Odessa Catacombs)
מתחת לאדמת אודסה מסתתרת רשת סבוכה של מנהרות תת קרקעיות אשר מהוות חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של העיר. במאה ה-19 מרבית בתי העיר נבנו מאבן גיר ובסמוך לעיר פעלו מחצבות אבן תת קרקעיות, שמהן כרו את חומר הבנייה. המחצבות ננטשו ושנים מאוחר יותר הגיעו למקום מבריחים אשר השתמשו במחצבות והרחיבו אותן ליצירת מנהרות תת קרקעיות. השלב הבא בתולדות הקטקומבות היה במלחמת העולם השנייה, אז הסתתרו בהן פרטיזנים סובייטיים רבים. עומק המנהרות מגיע לכ-60 מטר מתחת לפני הים, ולמעשה – עד היום היקף המנהרות אינו ידוע בוודאות, כיוון שהן לא מופו באופן יסודי (וזו גם הסיבה לכך שאין רכבת תחתית בעיר). ידוע על 1,000 פתחים שונים של מנהרות. כיום רק חלק קטן מהמנהרות פתוח לציבור הרחב. הסיור בקטקומבות אפשרי רק במסגרת סיור מודרך עם מדריך מוסמך. בחלק הצפוני של הקטקומבות Nerubayskoye, נמצא מוזיאון לתהילת הפרטיזנים.
ביקור בקטקומבות מזכיר מאוד את ביצורי דומון שבצפון מזרח צרפת, אתר המנציח את מלחמת העולם הראשונה. אבל הקטקומבות של אודסה מנציחות את פעילות הפרטיזנים הסובייטים נגד הכובשים הנאצים והרומנים במלחמת העולם השנייה.
חדר הרחצה
בית הספר: א"ב על הקירות
המצור והכיבוש
במלחמת העולם השנייה הטילה רומניה מצור על העיר אודסה וכבשה אותה. המצור החל ב-5 באוגוסט והסתיים ב-16 בספטמבר 1941. הפיקוד הסובייטי החליט על פינוי הצבא מהעיר לאור המצב האסטרטגי שנוצר ולמרות שהיה ניתן להמשיך בהגנה על העיר. בהתאם להסכמים בין גרמניה הנאצית לבין רומניה, הרומנים הצטרפו למלחמה והתקדמו בחלק הדרומי של החזית. באזור אודסה לחמו יחידות של הארמייה הרביעית הרומנית בפיקוד ניקולאי צ'ופרקה. לצבא הרומני הייתה עדיפות ברורה בכוחות היבשה. חיל האוויר הרומני לא הצליח להשיג עליונות אווירית וגם הצי הרומני לא הצליח להפריע לספינות של צי הים השחור הסובייטי להעביר לעיר הנצורה תחמושת ותגבור כוחות. להגנה על מתחם העיר הוקם "מרחב ההגנה אודסה" בפיקודו של תת-אדמירל גבריאל ז'וקוב. לאחר כמה תפניות נאלץ הצבא האדום לפנות את העיר. עד ל-16 באוקטובר 1941, 86 אלף חיילים, אלפי אזרחים וציוד צבאי כולל ציוד כבד הועמסו על ספינות הצי ועזבו את העיר. היחידות פונו לסבסטופול והצטרפו למגננה עליה. לאחר נפילת אודסה שלטו בה כוחות גרמניים ורומניים משנת 1941 ועד שנת 1944. העיר סבלה הרס רב והרוגים רבים. כ-280,000 תושבי אודסה, ברובם יהודים, נרצחו או גורשו במהלך המלחמה, במה שקרוי הטבח באודסה. חלקים רבים מאודסה נפגעו באפריל 1944, כאשר הצבא האדום שחרר את העיר. העיר הייתה אחת מארבע הערים הראשונות שקיבלו את התואר "עיר גיבורה" בשנת 1945.
שולחנות התלמידים בבית הספר
גלרית הקריקטורות על הקירות. משמאל: היטלר.
החיים מתחת לאדמה
במשך ארבע שנות הכיבוש חיו פרטיזנים סובייטיים ואוקראינים רבים בתוך הקטקומבות. הם קיימו שם חיים מלאים ומשם הגיחו לפעולות גרילה והתגרות בחיל הכיבוש הגרמני והרומני. החיים בקטקומבות היו כרוכים בסודיות מוחלטת ובסכנת נפשות. היו שם גברים, נשים וילדים שהסתתרו מפני הכובשים. סיור ארוך ומרתק במנהרות החצובות, הקרות והאפלות, המוארות בעששיות נפט מדגים כיצד קיימו הפרטיזנים חיים מלאים מתחת לאדמה. הוקצו חדרי שינה נפרדים לגברים ולנשים. פינה אחרת היתה בית החולים שבה הוענקה לפצועים עזרה ראשונה בתנאים לא תנאים. מטבח שבו כמה פינות שבהן הבעירו אש ובישלו לכל הפרטיזנים. חדר כביסה ורחצה, עם גיגית גדולה וכד ליציקת המים. הוקצה גם בית ספר לילדים שבו עדיין אפשר לראות את אותיות הא"ב האוקראיני חרותות על היקרות, מספרים וחשבונייה ללימוד מתמטיקה. השולחנות לילדים נחצבו מהאבן, שולחן לכל שני ילדים. בפינה מיוחדת אפשר לראות גלריה של ציורים, שציירו הפרטיזנים, כגון קריקטורות בענייני השעה. כך הולכים שעה ארוכה בין המתקנים השונים ואפשר לדמיין איך חיו כך אנשים במשך תקופות ארוכות בסכנת נפשות ובתנאים לא תנאים. לקראת הסוף מוצג מוזיאון קטן ובו נתונים, צילומים וממצאים שונים.
לבסוף יוצאים אל האור באחת מהיציאות הרבות שיש לקטקומבות, נפעמים מהמחשבה על גדולת נפש האדם מצד אחד, ועל בבזבוז המשווע בחיי אדם ובכישרונותיו שגורמת המלחמה, כל מלחמה.
קיר בכיתת הלימוד
בכל זאת ולמרות הכל – אור בקצה המנהרה
אודסה – עיר גיבורה
אתר הנצחה לנופלים בקרב על אודסה
אודסה – עיר גיבורה
אתר הנצחה לנופלים בקרב על אודסה
נעזרתי בערכים מהויקיפדיה
תודה לאנה סוקולובסקה, מדריכת תיירים באודסה, על ההסבר והצילומים.
כרגיל כתיבתך נעימה ומאירת עיניים ולב. שיהיה לך חג שמח, אוהבת!
רונית היקרה,
תודה על דברייך הנעימים.
חג שמח גם לך וכל משפחתך.
דרישת שלום חמה במיוחד למורן, העוסק בדברים הקרובים ללבי.
אוהבת
אלינער