אודסה: מדרגות פוטיומקין

מבט אל הנמל

סיפור המרד

אנית הקרב פוטיומקין הייתה אנית מערכה רוסית בצי הים השחור שעגנה סמוך לנמל אודסה ונקראה על שם הגנרל הרוסי גרגורי אלכסנדרוביץ פוטיומקין. ב-14 ביוני, תוך כדי מהפכת 1905(שהיוותה מעין שלב מקדים לקראת המהפכה שפרצה ב-1917) מרדו מלחיה נגד קציניהם ונגד שלטון הצאר הרוסי. המרידה פרצה בעקבות הגשת בשר מקולקל למלחים, ובמהלכה הרגו המלחים את רוב הקצינים ואת האחרים אסרו. לאחר שהמלחים השתלטו על הספינה היא הפליגה, תחת דגל אדום, אל נמל אודסה, שבו שררה אז שביתת פועלים כללית. הלווייתו של מנהיג המורדים ואלינצ'וק, שנהרג בעימותים עם קציני האונייה, הפכה להפגנה פוליטית גדולה באודסה, ובמהלכה ירתה האנייה שני פגזים אל מפקדת הצבא הצארי בעיר. הממשלה הצארית דרשה מצוות האנייה להיכנע, שאם לא כן תוטבע הספינה, ושלחה שייטת לעצור את האנייה פוטיומקין. המלחים סירבו להיכנע והפליגו לקוסטנצה שברומניה היישר דרך השייטת, שבסופו של דבר לא פתחה עליהם באש.

שלטונות רומניה סירבו לתדלק את האנייה, והיא ננטשה לידיהם ב-25 ביוני. רוב אנשי הצוות חזרו לרוסיה. במאי הקולנוע הסובייטי-קומוניסטי סרגיי אייזנשטיין צילם בשנת 1925 את הסרט "אניית הקרב פוטיומקין", המספר את סיפור המרד. הסרט זכה להצלחה גדולה במערב, ונחשב עד היום אבן דרך בתולדות הקולנוע.

כרזת הסרט

סרגי אייזנשטיין

אייזנשטיין נודע בעיקר בשל סרטו זה וסרט אחר שלו "אוקטובר", שניהם מבוססים על סיפורים אמיתיים ומוצגים באופן ריאליסטי. לסרטים אלו הייתה השפעה רבה על הבמאים התיעודיים המוקדמים, בעיקר בזכות השימוש היצירתי של אייזנשטיין בטכניקת המונטאז' במהלך העריכה. אייזנשטיין היה חלוץ בשימוש בעריכה. הוא חשב כי עריכת סרטים היא יותר מאשר שיטה לחיבורן של סצנות לכדי סרט; עריכה זהירה יכולה לשמש להשפעה של ממש על רגשות הצופים. הוא ערך מחקרים ארוכים בתחום, ופיתח את מה שכינה "מונטאז'". לשיטתו של אייזנשטיין הייתה השפעה רבה על במאים רבים.

"אוניית הקרב פוטיומקין" הוכתר כסרט הטוב ביותר של כל הזמנים בתערוכה העולמית של בריסל (1958). הוא נלמד עד היום בבתי ספר לקולנוע בזכות טכניקת העריכה שלו, שהייתה אבן דרך בהתפתחות הקולנוע המוקדם.

הסרט הוזמן בידי הרשויות הסובייטיות כדי להנציח את השורשים שמהם צמח המשטר הסובייטי החדש, והוא קיבל לשם כך תקציב נכבד ותמיכה מלאה. לנין אמר כי: "מכל האמנויות, החשובה לנו ביותר היא אמנות הקולנוע". מהפכת הנפל של שנת 1905 נתפשה כחזרה גנרלית לקראת המהפכה של שנת 1917 ולכן בחרו השלטונות להנציח אותה בסרט שיעורר רגשות הזדהות עם רעיון המהפכה. במקום לשחזר אירועים כבירים משנת 1905 בחר אייזנשטיין לקחת אפיזודה היסטורית זניחה, ודרכה ליצור דרמה סוחפת רגשות.

שקופית מהסרט "אוניית הקרב פוטיומקין" עם הסצנה המפורסמת שצולמה על המדרגות

הסרט "אוניית הקרב פוטיומקין" אמנם מבוסס על האירוע האמיתי, אבל אייזנשטיין הכניס שינויים רבים בעלילה, כדי להעצים את הדרמה ולגרום להזדהות הצופים:
קציני הצאר האכזריים על סיפון האנייה נוגשים במלחים הרעבים והמדוכאים. האוכל המזוויע מניע את המלחים להתקומם, ומוטל עליהם עונש מוות. הדבר מוביל לסירוב פקודה ולמרד כללי. תושבי אודסה מזדהים עם המתקוממים. על מדרגות העיר הצופות אל הים מתרחש טבח עקוב מדם בתומכי המרידה השלווים (סצנה שלא התרחשה באמת בהיסטוריה). רק התערבות תותחי פוטיומקין מפסיקה את שפיכות הדמים. אניות הצי מוכנות מתוך סולידריות לתת לאניית הקרב פוטיומקין להפליג לדרכה והסרט מסתיים.

אייזנשטיין ערך את הסרט כך שהוא יחולל את התגובה הרגשית המרבית, כך שהצופה יחוש סימפטיה למלחים המורדים ושנאה כלפי הנוגשים בהם. הסיפור נכתב באורח תעמולתי ובצורה פשוטה ככל האפשר, כך שהקהל יוכל לזהות בבירור מי הם הטובים ומי הרעים.

הסרט לא נחל הצלחה בברית המועצות, אולם למרבה האירוניה דווקא במערב קנה לו אוהדים רבים, בעיקר בקרב אינטלקטואלים בברלין, בפריז ובלונדון. הסרט קנה את לבם משלוש סיבות שחברו יחדיו: כמיהתם למדיה העולה – הקולנוע, הצדק החברתי שעמד בבסיס תפישת עולמם, וכשרונו הנדיר של אייזנשטיין לחולל יצירה דרמטית סוחפת.

סצנת "מדרגות אודסה" שבסרט נחשבת עד היום למופת של עריכה, ומאוזכרת בסרטים רבים, לעיתים באופן פרודי.

המדרגות במבט מלמעלה כשברקע נמל אודסה – המדרגות עצמן חבויות ורק הפודסטים בטווח הראייה

מדרגות אודסה (מדרגות פוטיומקין)

מדרגות פוטיומקין הם מגרמי המדרגות המפורסמים בעולם, והפכו לאחד מסמלי העיר, בזכות סצנת המדרגות הנודעת מהסרט "אוניית הקרב פוטיומקין". אורכו של גרם המדרגות הוא 142 מטר אך התחושה היא שהוא ארוך הרבה יותר. מבנה המדרגות יוצר אשליה אופטית, כך שהעומד למרגלותיהן רואה גרם מדרגות אחיד ללא עשרת הפודסטים (מישור אופקי המהווה הפסקה בין שני מהלכי מדרגות. מישור כזה דרוש כדי לאזן את מאמץ העלייה במדרגות וכדי לאפשר בניית מדרגות במתלול נוח בצמוד לשטח קרקע שאינו תלול דיו.) אשר ביניהן. העומד במרומי הגרם, רואה לעומת זאת את הפודסטים בלבד, כאשר המדרגות עצמן מחוץ לטווח הראייה. בנוסף, למביט מלמטה נראה כי גרם המדרגות ארוך מאורכו האמיתי ושכל המדרגות בו ברוחב אחיד, אף שבפועל המדרגות התחתונות רחבות יותר מהעליונות.

המדרגות במבט מלמטה – הפודסטים מחוץ לטווח הראייה

על המדרגות האלה נאמר שהן כמו החיים עצמם: כשמתחילים לעלות ומסתכלים כלפי מעלה, רואים את כל המדרגות האינסופיות ואת כל המכשולים שבדרך. כשמסיימים ומגיעים לסוף ומסתכלים אחורה אל עבר המדרגות, רואים רק מעין משטח ישר, רק את החלק הקל והנעים שהיה בדרך. הסצנה המפורסמת בסרטו של אייזנשטיין, במהלך הטבח שעורכים חיילי הצאר במורדים ובאזרחי אודסה הבורחים במורד המדרגות, נשמטת עגלה ובה תינוק מידי האם המבוהלת ומדרדרת מטה מטה במורד המדרגות. הסצנה הזאת היא בלתי נשכחת.

בסרט "הבלתי משוחדים" ( The Untouchables) , יש סצנה מרתקת, קרב יריות אכזרי, המתקיים במהלך מרדף אחרי אנשי אל קפונה על גרם ממדרגות גבוה בתוך תחנת הרכבת וזה הומאז' לסצנת מדרגות אודסה מתוך הסרט "אניית הקרב פוטיומקין" של סרג'יי אייזנשטיין. הסרט "הבלתי משוחדים" הוא סרט מאפיה דרמטי משנת 1987. סרט זה מבוסס על סדרת טלוויזיה משנת 1959 ועל אוטוביוגרפיה של אליוט נס בנוגע למאמציו להביא את הגנגסטר האיטלקי-אמריקאי אל קאפונה למשפט במהלך תקופת היובש בארצות הברית. במאי הסרט הוא בריאן דה פלמה והתסריטאי הוא דייויד מאמט. בסרט מככבים קווין קוסטנר בתור נס, שון קונרי בתור שוטר המקוף האירי-אמריקאי ג'ים מאלון ורוברט דה נירו בתור קאפונה.

המדרגות מחברות את שדרות פרימורסק לטרמינל הנוסעים של נמל אודסה. הן מהוות את אחת האטרקציות התיירותיות המרתקות בעיר אודסה. צעירים רבים נוהגים להתחרות ביניהם מי יעלה בריצה את כל 192 המדרגות ויגיע ראשון.

תולדות המדרגות

עד ראשית המאה ה-19 החיבור היחיד בין העיר אודסה, היושבת על מישור ערבתי מוגבה, לבין המעגן שתחתיה היה באמצעות שביל מתפתל או מדרגות מאולתרות העשויות בולי עץ. גרם המדרגות הראשון, שמנה 200 מדרגות, נבנה בשנת 1825. המדרגות בצורתן הנוכחית נבנו בין השנים 1837 ו-1841 מאבן חול שהועברה דרך הים מנמל טריאסטה שבאיטליה.

עם הזמן נשחקו המדרגות עקב תהליך סחיפה וב-1933 שופצו תוך החלפת אבן החול בגרניט בגוון אפור-ורדרד שמקורו באזור נהר הבוג הדרומי, והפודסטים כוסו באספלט. עקב עבודות הרחבת נמל אודסה, כוסו שמונה המדרגות התחתונות, וכך מספרן כיום הוא 192.

לצידו של גרם המדרגות הוקם בשנת 1906 מסלול פוניקולר, אשר שינע אנשים בין הנמל לבין העיר, וחסך את העלייה והירידה במדרגות. בשנת 2005 נחנכה במקום מערכת פוניקולר חדשה.

שמו המקורי של גרם המדרגות היה "פרימורסקי" (ליד הים), עד שבשנת 1955, בתקופת ברית המועצות, הוחלף השם ל"מדרגות פוטיומקין" לציון 30 שנים למרד על אניית הקרב פוטיומקין.

צללית פסלו של רישליו בראש גרם המדרגות

במרומי המדרגות ניצב פסל ברונזה בדמותו של ארמן עמנואל דה פולסי, דוכס רישליו, פוליטיקאי צרפתי, אשר בשנות גלותו היה ראש העיר הראשון של אודסה, ובהמשך כיהן פעמיים כראש ממשלת צרפת. הפסל הוא המונומנט הראשון שהוקם באודסה אי פעם. הדוכס מעוצב בתדמית יוונית קלסית, עטוי בטוגה. מישהו חמד לו לצון ועטה את צווארו של פסל הדוכס בחולצת מלחים בעלת פסים כחולים. היא החולצה המסמלת את אודסה, עיר הנמל והימאים. חולצות כאלה בגדלים שונים מוצעות למכירה בכל דוכן או חנות מזכרות ברחבי אודסה, לצד כובעי מלחים או כובעי קברניטים.

מבט אל הנמל

קרדיט: ערכים בויקיפדיה

השאר תגובה