אודסה: יהודים וציונים

בית הכנסת ברחוב אבריסקאיה (היהודים)

אודסה במאה ה-19 היתה עיר ואם בישראל. חיים יהודיים ענפים ופורים שקקו בה, בכל התחומים, החל ביהדות אורתודוכסית על מוסדותיה, עבור ביהדות חילונית ואולי קצת מתבוללת, אנשי הרוח וראשוני התנועה הציונית גרו בה ובה התחילו במסעם להפצת רעיונות הציונות, ואפילו עולם תחתון, גנגסטרים ובכירים וגנבים קטנים – הכל בכל היה באודסה. אודסה היא עיר שזוכרת את עברה ויודעת לחלוק כבוד לאנשים שפעלו בה והשאירו רבדים של היסטוריה, ספרות ואמנות. העובר ברחובות העיר נדהם לשפע האיזכורים בצורת שלטים מאיר עיניים. כמעט על כל בית מגורים באודסה מתנוסס שלט המאזכר את האישיות שגרה בו ופעלה באחד מתחומי הספרות, ההגות, האמנות והמוזיקה. גם חלקם של האישים היהודים הרבים שפעלו בה לא נגרע. אפשר ללמוד על תולדת היהודים ועל תולדות התנועה הציונית רק משלטי האיזכור הרבים.

תולדות הקהילה

כאשר כבשו הרוסים את המקום מידי התורכים ב- 1789 נמצאו באודסה ששה יהודים. ב- 1794, משעלה מספרם, ניתנו ליהודים מגרשים להקמת בתים, חנויות וגינות, וכעבור ארבע שנים הוקם בית-כנסת. משנות ה- 80 של המאה ה- 19 ועד שנות ה- 20 של המאה העשרים היתה אודסה הקהילה השנייה בגודלה בקיסרות רוסיה (אחרי ורשה), ובעלת השפעה עצומה בזכות פעילותה הכלכלית, צביונה ה"מערבי" ופריחתה התרבותית והספרותית, בפרט בתחום השפה העברית. חלקם של היהודים במסחר הקמעוני ובמלאכה היה בולט מלכתחילה, ובמחצית השנייה של המאה ה- 19 ריכזו בידיהם את יצוא התבואה, ומילאו תפקיד חשוב בבנקאות, בתעשייה ובמקצועות החופשיים. באודסה היה גם פרולטריון יהודי גדול.

אודסה היתה הקהילה החילונית ביותר ב"תחום-המושב" והראשונה ברוסיה בשליטת המשכילים. הטמיעה בלשון ובתרבות הרוסית הקיפה חוגים נרחבים ושימשה מנוף להפצת החינוך החדש ביישובים היהודיים בדרום-רוסיה. על האפיקורסות הרווחת בעיר פסק העם באמירה "אודסה אש גיהינום סביב לה מרחק עשר פרסאות".

אודסה היתה מרכז ראשי של תנועת "חיבת ציון" מתחילתה; מכאן יצאה קריאתם של מ"ל ליליינבלום ול' פינסקר, שאליהם הצטרף גם מאיר דיזנגוף (לימים ראש העיר הראשון של תל אביב). כאן הורכבה המנהיגות אחרי ועידת-היסוד בקטוביץ (1884), והוקמה אגודת "בני משה" מיסודו של אחד-העם (1889). בשנים 1917-1890 פעל באודסה "הוועד ליישוב ארץ-ישראל" (הוועד האודסאי"), המוסד החוקי היחיד של התנועה ברוסיה, בהנהגת מ.מ. אוסישקין.

שלט הנצחה על ביתו של יוסף קלוזנר

שלט הנצחה על ביתו של שלום עליכם

מ- 1907 הופיעו באודסה כתבי-עת חשובים ,פעלו הוצאות ספרים גדולות ובעיר נוצר "אקלים עברי" שהפרה עשרות סופרים וחוקרים דוגמת ש' דובנוב, מ' בן-עמי, ש"ש פרוג, ש' טשרניחובסקי, נ' סלושץ, ש' בן-ציון, י' ברקוביץ, י' פיכמן, ז' שניאור, א"א קבק, א' שטייינמן, שלום עליכם.

במאה ה־19 התגבשה באודסה תנועת ההשכלה היהודית: יהודים רבים למדו בבתי־ספר רוסיים ובאוניברסיטאות, ונוסד בה בית־ספר יהודי מודרני. בסוף המאה היא נעשתה לבסיס תמיכה חשוב ברעיונות הציונות. בעיר פעלו מלומדים וסופרים ציוניים בולטים, בהם אחד העם, יוסף קלוזנר, מנדלי מוכר ספרים, יהושע חנא רבניצקי וחיים נחמן ביאליק שכתב בה חלק נכבד משיריו.

שלט הנצחה על ביתו של חיים נחמן ביאליק

שלט הנצחה על ביתו של זאב ז'בוטינסקי

יהודי אודסה היו הראשונים ברוסיה שנחלצו להגנה אמיצה ושיטתית על זכויות היהודים בעיתונות היהודית והכללית, ובתחילת המאה הנוכחית ניכר בה סגנון חדש בוויכוחים על הבעיה היהודית מסביב לזאב ז'בוטינסקי וחוגו, שהיכה גלים בציבור כולו. להתעוררות היהודית נתלוו גילויי שנאה ואלימות מצד האוכלוסייה הכללית בשנים 1821, 1859, 1871, 1881 והפוגרום החמור מכולם, בשנת 1905 – בעידוד השלטונות והמשטרה – שבו נהרגו 300 יהודים ובתוכם 50 חברי ההגנה העצמית. במלחמת-האזרחים בשנים 1919-1917 ניצלו יהודי אודסה בזכות איגוד הקצינים והחיילים היהודיים שהתארגן בעיר. עם התבססות השלטון הסובייטי הקיץ הקץ על התנועה העברית; ביוני 1921 הפליגה מאודסה לקושטא קבוצת סופרים וביניהם ח.נ. ביאליק, סמל לחורבן התרבות הלאומית ברוסיה. בתום מלחמת העולם הראשונה היגרו רבים מתושבי אודסה היהודים לארצות אחרות – בעיקר לארצות הברית. שכונת ברייטון ביץ' בדרום רובע ברוקלין בעיר ניו יורק זוכה לכינוי "אודסה הקטנה"' בגלל מספרם הרב של מהגרים רוסים ואוקראינים החיים בה. חלק מהעוזבים עלו לארץ ישראל. למרות הפוגרומים גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר בזכות היהודים שהגיעו מהאזורים הכפריים.

גן הזיכרון לזכר הנספים בשואה – יהודים ומציליהם האוקראינים

תקופת השואה

לפני מלחמת העולם השנייה הייתה באודסה קהילה יהודית גדולה שמנתה כ-180,000 יהודים, כ-38% מכלל תושבי העיר. ב-16 באוקטובר 1941 נכנסו לאודסה הגרמנים והרומנים לאחר שהסובייטים נסוגו ממנה. בעת שהגרמנים והרומנים כבשו את העיר, נותרו בה בין 80,000 ל-90,000 יהודים, לאחר שהאחרים נמלטו או פונו בידי הסובייטים. לאחר הכיבוש ריכזו הגרמנים את יהודי הסביבה באודסה ובמחנות ריכוז רומניים שהוקמו בסביבה.

שדרת הזיכרון: לכל איש (ולכל עץ) יש שם

ב- 22 באוקטובר 1941 נהרס חלק מבניין המטה הראשי הרומני (לשעבר מטה המשטרה החשאית הסובייטית) בפיצוץ גדול. המושל הצבאי של העיר וקצינים וחיילים רומנים וגרמנים רבים נהרגו. למחרת התרחשה פעולת התגמול הראשונה. 5,000 תושבים, רובם יהודים, נרצחו. רבים מהם נתלו בצמתים ובכיכרות. הגנרל יון אנטונסקו ציווה להוציא להורג 200 קומוניסטים על כל קצין שנהרג בפיצוץ, ו- 100 על כל חייל. כמו כן הורה שמכל משפחה יהודית יילקח אסיר אחד. 19,000 יהודים נלקחו אל הכיכר בנמל, שם שפכו עליהם דלק ושרפו אותם. 16,000 יהודים אחרים נלקחו למחרת לפרברים, ונטבחו כולם. עוד 5,000 יהודים נעצרו וגורשו זמן קצר אחר כך למחנות בכפרים, שם כבר היו מרוכזים כ- 70,000 יהודים מדרום טרנסניסטריה. כמעט כולם נרצחו בדצמבר 1941 ובינואר 1942, על ידי יחידות מיוחדות של זונדרקומנדו מרוסיה בסיוע חיילים רומנים, אנשי מיליציה אוקראינים, ובמיוחד על ידי יחידות  SS, שאויישו על ידי מתיישבים גרמנים לשעבר באזור. ב- 7 בדצמבר 1941, אודסה נהייתה בירת טרנסניסטריה אז התחילו בצעדים ל"טיהור" אודסה מיהודים. אחרי שעזבה השיירה האחרונה את העיר ב- 23 בפברואר 1942, הוכרזה אודסה "יודנריין" – נקייה מיהודים. התושבים המקומיים וכוחות הכיבוש בזזו וחיללו רכוש יהודי. בית העלמין היהודי הישן חולל ומאות מצבות גרניט ושיש נשלחו למכירה ברומניה. על פי מוזיאון השואה האמריקאי "הכוחות הרומניים והגרמניים רצחו כמעט 100,000 יהודים באודסה במהלך שליטתם בעיר."

ב- 10 באפריל 1944 חזרו כוחות סובייטים בפיקודו של הגנרל מלינובסקי אל אודסה. בעת השחרור, מעריכים כי היו באודסה כמה אלפי יהודים, חלקם עם מסמכים מזוייפים ובמקומות מסתור, אחרים אצל משפחות לא יהודיות. בקרב הרוסים והאוקראינים היו מלשינים, אבל גם אנשים שסיכנו את חרותם ואפילו את חייהם כדי להציל יהודים.

גן הזיכרון Prohorovski Garden לנספי השואה

באודסה הקימו גן זיכרון לזכר היהודים שנטבחו על ידי הגרמנים והרומנים, ולזכר אזרחים אוקראינים שחרפו את נפשם והצילו יהודים ושלמו על כך בחייהם. Prohorovski Garden הוא שדרת עצים ארוכה, ליד כל עץ נטוע שלט עם שם האיש שנספה. בראשית השדרה לוח זיכרון גדול עם פירוט המעשים, ובאמצע השדרה פסל זיכרון של קבוצת אנשים, בהם ילדים, המסמלים את מעשי הרצח הנתעבים שהתרחשו באודסה על ידי הגרמנים והרומנים.

יהודי אודסה היום

אחרי שחזרו ניצולי השואה אל העיר, הייתה אודסה אחד המרכזים היהודים הגדולים בגוש הסובייטי, אולם לא התקיימו בה היו חיי קהילה גלויים. השלטונות הסובייטיים פיזרו קבוצות מתפללים מבתים פרטיים, והחרימו תשמישי קדושה. ב- 1964 הופיעה בעיתון מקומי כתבה בגנותה של הקהילה היהודית. בשנים 1959-1965 חל איסור על אפיית מצות (בוטל בשנת 1966).

במפקד האוכלוסין של 1959 נמנו באודסה 102,200 יהודים, אך המספר האמיתי מוערך ב- 180,000, שהיוו כ- 15 אחוזים מכלל האוכלוסייה. בעקבות מלחמת ששת הימים (1967) גבר זרם הבקשות ליציאת יהודים לישראל, ומשנת 1968 ואילך הורשו כמה משפחות לעלות לישראל. ההגירה לישראל ולמקומות אחרים גברה בשנות ה- 70 וגברה עוד יותר אחרי התפוררות הגוש הסובייטי.

כיום, בתחילת שנות האלפיים, פועלים באודסה מגוון מוסדות יהודיים. מספר היהודים בעיר הוא 45,000, כ- 3.5 אחוזים מאוכלוסיית העיר. לקהילה היהודית יש קשר נרחב עם יהדות התפוצות ומדינת ישראל. התושבים היהודים, נוטלים חלק פעיל בניהול העיר, ומהם אף נבחרו כחברים במועצת העיר.

בית הכנסת ברחוב אבריסקאיה (היהודים)

לטייל ברחובות אודסה

העין לא מתייגעת והפה נפער בתמהון: מבית אל בית, מרחוב לרחוב, כל השמות שהכרתי, שידעתי, וגם כאלה שלא ידעתי, כולם עד אחד מתנוססים על שלטי זיכרון שנושאים בתי הרחובות. בעיקר ברחוב אבראיסקה (רחוב היהודים), כאן הם גרו, האחד ליד השני. בית ליד בית. הדמיון פועל: בערב הם מתכנסים בבית אחד החברים ברחוב שלהם או ברחוב הסמוך, מדברים, מחליפים רעיונות, מייסדים את הציונות, כותבים מאמרים לעיתוני הארגונים השונים, מתווכחים, כנראה כולם מעשנים, ומוחם לא פוסק מלהגות בקדחתנות על פתרונות לשאלות הרות גורל. העם היהודי, גורלו, מאבקיו, כל אלה ועוד, הרוויזיוניסטים, הציונים, הקומוניסטים, כל אחד תורם משלו. יצירה גדולה נוצרה כאן באודסה, יצירה שהיא התשתית למדינה שלנו. וכל זה נשתמר כאן, בשלטי בתים, מהם קטנים וצנועים, מהם גדולים ומעוטרים, מהם בעברית, מהם ברוסית, מהם ביידיש. כאן נולדה מדינת היהודים.

קרדיט:

ערכים בויקיפדיה

אתר בית התפוצות https://dbs.bh.org.il/he/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%A1%D7%94/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D

 

 

 

השאר תגובה