מבצר המלח – זלצבורג (לא רק מוצרט)

מלח

פירושו של שם העיר זלצבורג בגרמנית הוא מבצר המלח; בעבר נחצב מלח רב מהרי הסביבה, ושוּנע לאורך הנהר העובר בזלצבורג. כבר לפני 2,500 שנה החלו הקלטים לכרות מלח באזור.

המלח הוא אחד היסודות החיוניים לקיומו של האדם, ולא רק התבלין שגואל את האוכל מתפלות. גוף האדם מכיל כ-0.9 אחוז מלח. במזג-אוויר חם הגוף זקוק ליותר מלח לאיזון הנוזלים. ייצורו החל כבר בתקופה הניאוליטית והמסחר בו פרח בתקופת הברונזה.

צילום תקריב של גבישי מלח. ממדי התמונה המקוריים הם 2×2 ס"מ.

בעבר השתמשו במלח בתור תשלום, בתור מטבע עובר לסוחר. התשלום שקיבלו החיילים בשירות האימפריה הרומית נקרא סאלריום, שפירושו "קצבת מלח", וזה המקור למילה סאלרי, משכורת באנגלית ובשפות לטיניות אחרות (עוד מלים נפוצות שמקורן במילה מלח הן סולדאט, שפירושו חייל, וגם סלט). במסעות הכיבוש שלהם, נהגו הצבאות הרומאיים לפזר מלח על השדות על מנת לעקר אותם. כשאדריינוס הקיסר הרומי דיכא את מרד בר כוכבא בשנת 136, הוא הרס את ירושלים, חרש אותה ופיזר עליה מלח לאות ששוב לא תיבנה ולא תתחדש.

בעבר התייחסו אל המלח כאל מחצב יקר וכמתנת הטבע ובשל חשיבותו הרבה הוא קיבל תפקיד פולחני בתרבויות שונות ויוחסו לו תכונות ומיתוסים שונים. אין כמעט תרבות בעולם שהמלח אינו עטוף בה בסמליות, הנובעת מתכונותיו, מחיוניותו הקיומית ומנצחיותו: המלח הוא סמל לטוהר – בשל היותו מגן מפני ריקבון וקלקול, ולכן הוא שימש חלק חשוב בפולחנים דתיים. המלח הוא סמל להכנסת אורחים – במזרח-התיכון, ביפאן וגם ביוון העתיקה נהגו לכבד אורחים או לקדם את פני השליטים בלחם ומלח. המלח, שלא ניתן לחבל בו, הוא סמל להבטחה שאין להפר או לברית עולם. יהודים נוהגים לטבול את הלחם במלח אחרי שמברכים עליו ולפני שטועמים ממנו. המלח הוא סמל להסתפקות במועט – פת במלח היא המינימום ההכרחי לקיום – אך גם לדבר שחשיבותו ראשונה במעלה.

בלאוס ובסיאם העתיקות האמינו שמלח מסיר כישופים ומגרש אותם. גם במרוקו האמינו שמלח הוא בעל תכונות לגירוש עין הרע, ונהגו גם להזות מעט מים ומלח על הריחיים לפני הטחינה כסגולה והגנה מפני הרוע. בחלק מקהילות עדות המזרח נהגו גם להזות מים ומלח נגד עין הרע, או אפילו רק לומר "מלח מים" לגירוש עין רעה. בגרמניה נהגו לפזר מלח סביב מיטות של תינוקות וילדים נגד רוחות ומזיקים, מנהג שעדין קיים במקומות מסוימים. אבלים בהודו נמנעים ממלח. כוהנים ורופאים במצרים העתיקה היו מתנזרים ממלח. בני השבט האינדיאני יוצ'י לא אוכלים מלח במשך חגיגות הקציר שלהם. הומרוס באיליאדה, מכנה את המלח כ"מלח הקודש".

מקורו של המלח המשמש לתעשייה ולתיבול בשכבות תת-קרקעיות באדמה (מלח סלע) או במי ים. הפקתו נעשית, משום כך, בשתי שיטות בסיסיות.

כריית המלח התבצעה בעבר על ידי שבירת גושים ואחר כך פירורם במחבטי עץ מיוחדים ובפטישים. בסופו של דבר היו גורסים את המלח לגרגירים באמצעות ריחיים. היום במכרות חוצבים מלח שנכלא בין שכבות קרקע כתוצאה מהתאדות של ימים קדומים. ההפקה נעשית על-ידי הזרמת מים ושאיבת תמיסת המלח שמתקבלת. לאחר מכן מאיידים את המים והמלח נדחס לגושים. ממי ים, לעומת זאת,  המלח מופק על-ידי כליאת המים בבריכות או באגני אידוי. מניחים למים להתאדות באופן טבעי על-ידי העברתם מבריכה לבריכה.

 מלח הארץ אדם שורשי התורם רבות לעם ולמדינה. אדם שמעשיו נעשים בצנעה, ללא בקשת תגמול או הכרה ציבורית. בביטוי משתמשים בדרך כלל כשבאים ללמד זכות על אדם שפעל בעבר למען המדינה או שמשפחתו ידועה בתרומתה הציבורית.

המקור הוא מתוך הברית החדשה: "אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ וְאִם־הַמֶּלַח יָפוּג טַעְמוֹ בַּמֶּה יָמְלָח תָּפֵל?" (מתי ה 13)

//

המכרה האליין, בבאד דורנברג

זלצבורג ( Salzburg)

בתחילת דרכה היתה זלצבורג ישוב קלטי ולאחר מכן תחנת מסחר רומית. בשנת 696 היא הוכרזה כבישופות על ידי המיסיונר הפרנקי רופרכט הקדוש, ולאחר מכן אף הועלתה לדרגת ארכיבישופות, שסמכותה נתונה על מחוז בוואריה. במשך הזמן נעשו הארכיבישופים מעורבים יותר ויותר בעניינים אזרחיים, ומאז המאה ה-13 זכה כל ארכיבישוף בתואר נסיך הקיסרות הרומית הקדושה. נהר salzach, הוא נהר המלח, הנשקף מהר קפוצינר, איפשר לספינות רבות להוביל את המלח המצוי בשפע באזור אל כל רחבי אירופה. המסחר במלח הביא עושר רב לזלצבורג, מה שחיזק את יכולתה להיות מחוז אוטונומי במשך כ- 800 שנים. הנהר, ששימש בעבר גבול טבעי לעיר, מייצר כיום חלוקה מלאכותית של זלצבורג העתיקה, דרומית לנהר, וזלצבורג החדשה מצפון לו.

זלצבורג, העיר השנייה בגודלה במדינה (מתגוררים בה כ- 150,000 אלף תושבים), היא עיר אידיאלית לבקר בה במסגרת חופשה באוסטריה. זלצבורג היא עיר יפהפייה, שיש בה כיכרות רחבות, סמטאות צרות, טירות, כנסיות, בתים צבעוניים, גנים פורחים ושפע מגדלים וצריחים. נהר הזלצאך (Salzach) הזורם לכל אורכה, מהווה תפאורה מהממת לעיר, נשפך אל האין (Inn), אשר בתורו נשפך אל הדנובה.

ציור של זלצבורג ב-1914

זלצבורג היא העיר הרביעית בגודלה באוסטריה. זוהי עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר במדינת זלצבורג, הנמצאת במרחק קילומטרים בודדים מהגבול של אוסטריה עם גרמניה, במרחק של כ-150 ק"מ ממזרח למינכן וכ-300 ק"מ ממערב לווינה. למרות גודלה הצנוע (כ-148,000 תושבים) זלצבורג היא בין הערים הידועות והמתויירות ביותר באירופה, ונחשבת לאחת היפות שבה. זלצבורג נחשבת גן עדן לאוהבי הבארוק והמוסיקה, או אלו שחשקה נפשם בתפאורה התת-האלפית עוצרת הנשימה. העיר ספוגת אווירה, שרבות ממנה העניק לה בנה המפורסם מוצרט, אותו מוסיקאי מחונן שנולד כאן, יצר והותיר את חותמו על זירת המוסיקה העולמית,

בין האישים הידועים האחרים שנולדו בזלצבורג ניתן למנות את הפיזיקאי כריסטיאן דופלר (מגלה התופעה הקרויה על שמו). הסופר היהודי שטפן צוויג התגורר בעיר במשך 15 שנים; ב-1934 עקר מהעיר עקב התגברות הנאציזם. בנימין זאב הרצל התגורר בעיר בזמן התמחותו במשפטים ב-1884.

מבט על זלצבורג מן המצודה

לטייל בזלצבורג

תקופת הזוהר של העיר החלה במאות ה-16 וה-17, הודות לשאיפות הגדולות של הארכיבישופים וולף דיטריך ופריס לודרון, שהביאו לפיתוח סגנון הבארוק וצמיחתו בעיר. השניים שכרו אומנים ובעלי מלאכה מהאזור במטרה שאלו יעזרו בעיצובה של זלצבורג על פי המודל של רומא, כך שההשפעה האיטלקית ניכרת בה עד היום. מרכז העיר קומפקטי ורוב האטרקציות התיירותיות נמצאות במרחק הליכה זו מזו. ריכוז המבנים בעלי האופי הכנסייתי נמצאים במרכז העיר, על הגדה המערבית של הנהר.

על גדות הזלצאך

העיר העתיקה של זלצבורג, הנמצאת על הגדה הדרום-מערבית של נהר זלצך, ידועה בבאדריכלות הבארוק המפוארת של בנייניה ובכנסיותיה העתיקות, ובהן קתדרלה גדולה. בעיר 34 מוזיאונים- יותר מכל עיר אוסטרית אחרת, כולל וינה. בניגוד לרוב ערי גרמניה ואוסטריה, מרבית מבני התרבות והדת של זלצבורג לא נפגעו במלחמת העולם השנייה, ועברה נשמר היטב. זלצבורג נמצאת כשלוש שעות נסיעה מווינה ופחות משעתיים נסיעה ממינכן, ואפשר לשלבה בטיול לאחת מערים אלו.

זלצבורג היא עיר מושלמת לחופשה באוסטריה, כיוון שהיא גם עיר שוקקת חיים ותוססת, המשופעת בבתי קפה מעולים, מסעדות, חנויות, תיאטראות, מוזיאונים וגלריות. רחוב Getreidegasse בעיר העתיקה הוא לב לבה של זלצבורג העתיקה. הרחוב מכונה "רחוב החיטה" לזכר הימים בהם עברו בו מרכבות עמוסות בחיטה. גם כיום שומר המדרחוב על צביונו המסורתי. שימו לב לשלטי החנויות, המהוות סימן היכר של הרחוב כולו. עבודות הפרזול המקוריות התלויות מזה מאות שנים כשלטי חוצות מעל החנויות תורמות לאווירה המיוחדת לרחוב. בעלי החנויות שומרים על העיצוב המקורי ומוסיפים ליד הסימונים המסורתיים את הסמל העכשווי, כך שניתן למצוא M של מקדונלדס ושלט של ZARA בעיצוב מסורתי. מסגרייה קטנה במרכז הרחוב הוקמה ב- 1415 ופועלת מאז ועד היום בייצור השלטים האלה.

שלט מעוצב

כיכר רזידנץ Residenceplatz

מכיכר מוצרט נפתחת כיכר רזידנץ שהיא הגדולה שבכיכרות זלצבורג. במרכזה ניצב פסל מרשים עם מזרקות. הכיכר מוקפת שלושה בנייני ציבור גדולים:

מעון הרזידנץ החדש (Neue Residenz) – בניין משרדי הממשל של מחוז זלצבורג. הבניין שנבנה במאה ה-17 נמצא בקצה המזרחי של הכיכר. מאה שנים לאחר השלמת בניין זה, בשנת 1702, הוסיפו לו את מגדל הפעמונים (Glockenspiel) שפעמוניו (35 במספר) מנגנים מנגינות של מוצרט שלוש פעמים ביום. החל משנת 2006 הבניין מאכלס ברובו את מוזיאון זלצבורג.

ארמון הרדזינץ

ארמון הרזידנץ (Residenz Palace) – בניין ששימש בעבר כמקום מושבם של הארכיבישופים של זלצבורג. זהו אחד הבניינים ההיסטוריים החשובים ביותר של העיר אם לא החשוב שבהם. בנייתו החלה בשנת 1120 והוא שימש מקום מושבם של הארכיבישופים של זלצבורג שדירותיהם הראוותניות (וגם גלריית אמנות עם ציורים מהמאות ה- 16 עד ה- 19) פתוחים לציבור. בחצר הבית תראו מזרקה בארוקית יפה בדמות הרקולס. קומפלקס בנייני הבארוק שמימין לכיכר מבטא את עוצמת הכוח הדתי והיומיומי שהייתה לארכיבישופים של זלצבורג. ה-Residenz ששימש כאזור המגורים שלהם חולש על חלקה המערבי של ה-Residenzplatz הסמוכה. סיורים מודרכים בקומפלקס יובילו אתכם דרך סדרה של חדרים ממלכתיים, ואל הקומה העליונה שם נמצאת Residenzgalerie – המכילה אוסף מרשים של רכישות הכוללות עבודות של רמברנדט, קרווג'יו, ועבודות פלמיות.

הקתדרלה של זלצבורג

 קתדרלת זלצבורג (Salzburger Dom)

כדאי לעבור בפתח המקשר את כיכר רזידנץ בפינתו הדרום-מערבית עם כיכר דום DOMPLATZ  כדי להתרשם ממש מקתדרלה זו, שהיא הגדולה באוסטריה ויש בה מקום לכ-10,000 מתפללים. הקתדרלה של זלצבורג (Dom) היא אחד מיעדי החובה ומסמליה של העיר. זהו עוד מבנה שקשה לפספס בעיר העתיקה, בזכות הארכיטקטורה הבארוקית המצודדת מהמאה ה-17. מרשימה במיוחד היא הכיפה היפהפייה, בגובה של 71 מטר, ועליה ציורי קיר של סצנות תנכיות. הקתדרלה המרשימה הבנויה בסגנון הבארוק היא הגדולה ביותר

הקתדרלה עברה שורה של מהפכים לאורך השנים. היא הוקמה לראשונה ע"י וירג'יל הקדוש בשנת 774. בסוף המאה ה-12 נבנתה מחדש בסגנון רומנסקי אך נשרפה בשנת 1598. בימיו של וולף דיטריך תוכננה מחדש והתוצר שעמד להיבנות היה אמור להיות מבנה ענק גדול מהכנסייה שברומא. לאחר שהשלטון עבר לידיו של הבישוף מרקוס סיטיקוס החלה הבנייה אבל הממדים צומצמו. בשנת 1628 נחנכה הקתדרלה שעוצבה ע"י סנטינו סולארי האיטלקי בזמנו של הנסיך-הארכיבישוף פאריס לוברון. הכיפה נהרסה בשנת 1944 ונבנתה מחדש בשנת 1959. היא נהרסה בחלקה בהפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, אבל שופצה לאחר מכן.

האורגן והכיפה

הקתדרלה ידועה בזכות העובדה שבה הוטבל התינוק וולפגאנג אמדאוס מוצארט, ובעיקר בזכות האורגן המפורסם שבה, שבו 4000 צינורות. היא נחשבת כגן עדן ארכיטקטוני לחובבי ארכיטקטורה והיסטוריה. בכיכר שבחזית הקתדרלה, כיכר דום, ניצב פסל של מאריה משנת 1771.

בתוך הקתדרלה אפשר להתרשם מהכיפה העצומה המתנשאת מטבורה של הכנסייה. חדרים ובהם מזבחות קטנים מובילים אל המזבח המרכזי. עוגב ענק נמצא מעל הכניסה, ועוד ארבעה עוגבים קטנים נמצאים בחללה. העוגבים שונים בצלילם, ולעולם אין מנגנים בהם ביחד, אלא משתמשים בכל אחד מהם בהתאם לסוג המוסיקה שרוצים להשמיע.

ברחבה (Domplatz) שבחזית הקתדרלה נערכים אירועים שונים במסגרת פסטיבל זלצבורג. כמו כן מתקיים בה שוק חג המולד מסוף חודש נובמבר ובחודש דצמבר.

מצודת זלצבורג

מצודת הוהנזלצבורג  (Festung Hohensalzburg)

מצודת הוהנזלצבורג  (מילולית: המבצר הגבוה של זלצבורג) היא טירה בגובה 542 מטרים, בראש גבעת המבצר בעיר זלצבורג. את מצודת זלצבורג המרשימה אי אפשר לפספס. המצודה העתיקה, שמתנשאת מעל העיר העתיקה, נחשבת לאחד מאתרי התיירות המרכזיים בזלצבורג, היא אחד מסמלי העיר ונחשבת לאחת ממצודות ימי הביניים הגדולות באירופה. בנייתה החלה במאה ה-11 ונמשכה מאות שנים (600!!!).
בניית הטירה החלה בשנת 1070, על פי הוראת הארכיבישוף של העיר, במטרה לספק לארכיבישופים מקום מפלט מהנסיכים הגרמניים הלוחמניים. בראשיתה שימשה כעמדת משמר בעלת חומות עץ אשר נבנתה במטרה להגן על האינטרסים של הכנסייה, אשר בתקופה זו העומד בראשה היה בעל עוצמה פוליטית וכלכלית משמעותית.

העימותים בין הארכיבישוף שתמך באפיפיור גרגוריוס השביעי לבין הייניך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בתקופת ריב אינבסטיטורה, במאה ה-11, חייבו אותו להרחיב ולעבות את ממדי המבנה ותהליך הבנייה וההרחבה נמשך גם במהלך מאות השנים הבאות.

חומות האבן והמגדלים נבנו בשנת 1462. בשנים 1519-1495 נמשכה הבנייה וההרחבה של שטחי הטירה, ובין היתר תוכנן ונבנה דגם ראשוני של פוניקולר (Reisszug), המוביל מרגלי הגבעה אל תוך הטירה. זהו ככל הנראה קו הרכבת העתיק ביותר בעולם שעדיין פעיל גם בימינו.

בשנת 1525במהלך מרד האיכרים הגרמני הושמה הטירה תחת מצור כאשר קבוצת כורים, איכרים, ואנשי העיר ניסו לגרש את הארכיבישוף אך לא הצליחו לכבוש את הטירה. בשנת 1612מת בין כתלי הטירה ארכיבישוף שהודח וסירב לפנות אותה.
במהלך מלחמת שלושים השנים חוזקו הטירה וביצוריה כחלך מחיזוק ההגנה על העיר זלצבורג כולה. בין היתר נוספו לטירה מחסנים לנשק ואבק שריפה וכן בתי שער נוספים.
בשנת 1800, בתקופת הקואליציה השנייה של המלחמות נגד נפוליון, נכנעה הטירה לכוחות הצרפתיים ללא קרב, והארכיבישוף נמלט לווינה. במהלך המאה ה-19שימשה הטירה כמחנה צבאי, מחסנים ובית כלא עד שנת 1861בה ננטשה משימושים צבאיים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נעשה שימוש בטירה כבית כלא לאסירים איטלקייםובשנות ה-30 של המאה ה-20 נעצרו בה פעילים נאציים בתקופה שקדמה לאנשלוס. מסוף המאה ה-19 מתנהלת בטירה סדרה של שיפוצים, כולל שיפוץ וחידוש מודרני של הפוניקולר, והיא הפכה למוקד תיירותי מרכזי של העיר זלצבורג.

כיום הטירה משמשת כאתר תיירות וכוללת מוזיאון ותצוגת נשק קטנה. מהטירה נשקף נוף פנורמי של העיר זלצבורג ובפרט העיר העתיקה וונהר הזלצאך.

המצודה במבט מהרחוב

הטירה כוללת מספר אגפים וחצר. השטח הבנוי הוא כ-7000 מ"ר, וכ-14000 מ"ר כשהוא כולל גם את המגדלים. זוהי אחת מן הטירות הגדולות באירופה והגדולה ביותר מן המאה ה-11.

הדירות הפרטיות של הארכיבישוף נמצאות בקומות העליונות של הטירה. באחד ממגדלי הטירה מוצב עוגב (המכונה "השור של זלצבורג") ובו יותר מ-200 צינורות. העוגב נבנה בשנת 1502 וחודש בשנת 1735. קפלת התפילה של הארכיבישוף עשירה בעיטורים ובציורי קיר. בקיר הצפוני שלה קיימת יציאה לתוך הכנסייה.
מערכת החדרים הציבוריים של הארכיבישוף, המיועדים לאירוח נבנו בשנת 1498בקומה השלישית של הטירה מעל מערכת החדרים הפרטית שלו. האולם המוזהב בעל העיטורים העשירים מוכיח כי הטירה שימשה את הארכיבישוף לא רק כמקום מקלט אלא גם לאירוח ולמגורים בימים רגילים. הלשכה המוזהבת היא החדר המעוטר ביותר בטירה והיא עשירה בציורים ותחריטים של פירות ובעלי חיים. חדר השינה של הארכיבישוף כולל חדר שירותים הבנוי מעץ ואשר בתקופת בנייתו נחשב לאביזר חדשני במיוחד.

במצודה המבוצרת והממוגנת היטב, אפשר במסגרת סיור מודרך, לבקר בבקתה של מוצרט (Zauberflotenhauschen) שבה הוא כתב את האופרה "חליל הקסם". אפשר גם לבקר במוזיאון שבו מוצגים מדים וכלי נשק של אבירים, מריונטות וגם חדרי עינויים.

פוניקולר המשא-קו הרכבת העתיק בעולם

פוניקולר המשא (Reißzug), הפוניקולר הראשון שהותקן במעלה הגבעה לצורך קישור אל הטירה. זהו ככל הנראה קו הרכבת העתיק ביותר שהוקם בעולם ועדיין פעיל. השימוש העיקרי בקו זה כיום הוא לצורך שינוע של מוצרי אספקה שונים לתוך הטירה.

רייסצוג נבנה בשנים 1495או 1504ומופיע לראשונה במקורות כתובים בשנת 1515. הקו הנוכחי מתנהל בתוואי המקורי זה למעלה מ-500 שנה ומוליך מרגלי הגבעה בצידה המזרחי של הטירה. הקו מתנהל בשיפוע של 65% עד לתוך החצר המרכזית של הטירה, ועובר בדרכו חמש מן החומות המקיפות אותה. בכל נקודה שבה הקו חוצה את החומה מותקן שער אשר ניתן לפתיחה עם מעבר הקרונית וסגירה לאחר המעבר.

הקרוניות בקו הרכבת המקורי נעו על מעין מגלשיים בדומה למזחלת שלג, ובשלב מאוחר יותר הוחלפו המגלשיים בגלגלים. עד שנת 1910 התנועה התבצעה באמצעות משיכת חבלים בכיוון כלפי מעלה, ושחרור איטי שלהם בדרך למטה. את הכוח למשיכה והשחרור סיפקו בעלי חיים אשר סובבו כננת ומערכת גלגלים. במשך השנים שופץ הקו מספר פעמים ולאחרונה בשנים 1990-1988. כיום נעות הקרוניות על גבי גלגלי פלדה והמשיכה מתבצעת באמצעות כבל פלדה ומנוע חשמלי.

פוניקולר הנוסעים ((Festungsbahn: משמש לצורך העלאה והורדת נוסעים אל הטירה מכיכר Kapitelplatz וממנה. הקו מחבר אל הטירה ממרגלות צידה הצפוני של הגבעה. הקו נפתח בשנת 1892, לאחר שפעילות הטירה כאתר פעילות צבאי נפסקה והיא החלה לשמש כאתר תיירותי, על מנת לאפשר את עליית הנוסעים המטיילים בנוחות. בתחילה הופעלה הרכבת באמצעות מנגנון איזון בעזרת משקולת מים. בשנת 1960חודשה מערכת ההסעה ובשנים 1976-1975 נבנו תחנות חדשות בקצות הקו. בשנת 1991 עבר הקו שיפוץ ומודרניזציה נוספת. הקרונות הוחלפו והוגדלו ומערכת ההנעה הותאמה לגודלם החדש. בשנת 2011 שוב עבר הקו שיפוץ במטרה להתאימו לתנועת התיירות המתגברת, ומערכת ההסעה הוחלפה כולה בציוד גדול חדיש ומהיר באופן משמעותי.

פוניקולר הנוסעים

עוד בזלצבורג

*ארמון הלברון Schloss Hellbrunn, הוא וילה בסגנון בארוק מוקדם, הנמצאת ליד מורצג (Morzg), המחוז הדרומי של העיר זלצבורג באוסטריה. הארמון נבנה בשנים 1619-1613 על ידי מרקוס סיטיקוס פון הוהמנס (Markus Sittikus von Hohenems), הנסיך-ארכיבישוף של זלצבורג. הארמון מפורסם בזכות משחקי המים (Wasserspiele) שבו, שהיום מהווים את אחת האטרקציות המרכזיות של זלצבורג בחודשי הקיץ וזוכה לפופולריות רבה בקרב התיירים. מזרקות השעשועים הן המצאה של מרקוס סיטיקוס, שהיה ידוע בחוש ההומור שלו. מטרתן הייתה להשתעשע עם אורחיו על ידי מזרקות מוסתרות שהרטיבו אותם בהפתעה. לצידן היו גם מזרקות גלויות ומתקנים שמופעלים על ידי מים שנועדו לעשות רושם. בין המזרקות המפורסמות הן שולחן אוכל מאבן ולצידו כיסאות מאבן ובו חבויים מזרקות בתוך הכיסאות (למעט הכיסא של הארכיבישוף) ועל הרצפה. כמו כן ישנו תיאטרון בובות המופעל על ידי מים, שנבנה ב-1750. בגן מספר כוכים: כוך ובו קולות ציפורים המופקים בידי מים וכן כוך ובו כתר המועף כלפי מעלה על ידי סילון מים, המסמל את עלייתו ונפילתו של הכוח השלטוני. בכל אותם פעלולים ומזרקות ישנה נקודה אחת שאיננה נרטבת: הנקודה שבה ישב או עמד הבישוף וממנה הפעיל את המזרקות (כיום נמצאים בה מדריכי הסיורים באתר שמפעילים את המזרקות להנאת התיירים). הארמון שימש לשהייה ביום במשך הקיץ, אך בערבים חזר סיטיקוס לזלצבורג, ולכן אין בווילה חדר שינה. לצד הארמון וגני המזרקות פארק עירוני רחב ידיים. בפארק נמצא ביתן הקיץ ("גזיבו") שכיכב בסרט "צלילי המוזיקה", ולידו גן חיות, תיאטרון אבן ובניין קטן הידוע בשם Monatschlossl, או "ארמון החודש הקטן" שכן הוא נבנה תוך חודש אחרי שמבקר העיר לסיטיקוס שבניין על הגבעה ישפר את הנוף מהארמון. סיטיקוס הקשיב לעצתו וכאשר המבקר חזר תוך חודש המבנה היה בנוי. כיום הוא משמש כאגף האתנוגרפי במוזיאון קרולינה אוגסטאום.

מזרקות השעשועים שליד שולחן האוכל בחצר

*הכנסייה הפרנציסקנית Franziskanekirche, כנסייה גותית מרשימה. תחילתה בארמון מהמאה ה-8, ששוחזר במאה ה-13, וכיום היא מכילה מזבח בארוקי מדהים שעוצב על ידי Fischer von Erlach. המזבח מוקף בקשת של תשע קפלות מקושטות. בסמוך נמצאת ה-Rupertinum, גלריית תמונות המוקדשת לעבודות מהמאה ה-20 ותערוכות מתחלפות.

*מוזיאון קרולינו אוגוסטום Augusteum Carolino, מכיל ממצאים רומיים ממרכז העיר הכוללים מוזאייקות משוחזרות, שנתגלו מתחת לכיכר מוצארט, אמנות דתית בסגנון גותי, ואגף המוקדש כולו לעבודות מורליסטיות של האמן Hans Makar מסוף המאה ה-19.

*מוזיאון הצעצועים Spielzeugmuseum, פעם שכן במקום בית החולים של זלצבורג, ובתפנית של 180 מעלות הוא הפך למוזיאון מקסים לצעצועים מכל העולם ומכל הזמנים (ליתר דיוק: משנת 1500 ועד ימינו).

* רחוב Getreidegasse המוכר בשל היותו רחוב הקניות הראשי של זלצבורג בעיר העתיקה. ברחוב זה (מספר 9) שוכן בניין מקום הולדתו של מוצרט (המשמש כיום כמוזיאון למלחין).

*ארמון מיראבל והגנים. בגנים אלה צולמו חלק מסצינות השיר "דו-רה-מי" בסרט צלילי המוזיקה.