מסע באוזבקיסטן (1)

מסע באוזבקיסטן 

1. הבניית לאומיות

פרולוג

לראשונה הייתי באוזבקיסטן בשנת 1992, כלומר שנה לאחר צאתה לעצמאות. זכיתי להשתתף בחגיגות יום העצמאות הראשון שלה, שנחגגו בהמון עם. טשקנט, שבה שהיתי כששה שבועות, עדיין היתה סובייטית להחריד. רק ניצנים ראשונים של יציאה מהתרבות הרוסית נראו בה. הפארק הגדול עדיין היה פארק גורקי, ובמרכזו פסלו של קרל מרכס עם הכיתוב הידוע: 'פועלי כל העולם – התאחדו'. התיאטרון הגודל היה תיאטרון גורקי. כל השלטים בעיר, כולל שמות הרחובות, היו כתובים באותיות קיריליות וברוסית. אחת הכיכרות החשובות היתה כיכר 'דרוז'בה נרודוב' – אחוות עמים, ובמרכזה פסל בולשביקי אופייני. כולם דיברו רוסית. החנויות התנהלו על פי השיטה הסובייטית הידועה של קופונים, פתקים, תורים, ואדישות של המוכרים, שממילא קיבלו שכר, אם התאמצו או לא.

עם כל זאת, כבר נכרו במדינה הצעירה סימני התנערות מהמורשת הרוסית השנואה וראשית הקמת הנרטיב שלהם. הנשיא אסלאם כרימוב, שמאז ועד היום הוא הנשיא המכהן (מזה כעשרים שנה) ולמעשה שליטה היחיד והבלתי מעורער של אוזבקיסטן, התחיל מייד בניפוץ הסמלים הסובייטיים. את פסל לנין שניצב בכיכר הראשית, כיכר הממשלה, – סילק, והחליף אותו בגלובוס ענק, שעליו מתנוססת מפת מדינה אחת בעולם- אוזבקיסטן, ללמדך: אנחנו על המפה ונישאר על המפה. שמה של הכיכר הוסב לכיכר העצמאות. שמות הרחובות הוחלפו משמות רוסיים וסובייטיים לשמות של אישים תורכים, פרסים וערבים-מוסלמים, ונכתבו באוזבקית. גם הכתב הוחלף. האותיות הקיריליות הוחלפו באותיות לטיניות. הומצאו דגל, המנון, מטבע, ושאר סממנים של מדינה מודרנית.

המסע השני שלי לאוזבקיסטן הונע בעיקר מהרצון לראות את השינויים שהתחוללו בה במהלך עשרים שנות עצמאות. או במלים אחרות: איך מדינה בונה לעצמה נרטיב לאומי במדינה שנולדה באופן שרירותי על פי רצונם של אדונים סובייטיים. אם אתם חושבים שיש לזה איזה שהוא קשר עם בניית הנרטיב הציוני בישראל, אינכם טועים. הייתי סקרנית לראות את התהליך במקום שאני מנותקת ממנו רגשית, כדי שאוכל להבין את התהליך במקום שבו הרגש שלי הוא המניע העיקרי לתובנה.

המסלול שלי כלל נחיתה בטשקנט, טיסה לאורגנץ', נסיעה לחיווה, ביקור בחיווה וסביבותיה, נסיעה לבוכרה, טיול בבוכרה ובסביבותיה, נסיעה לסמרקנד, טיול בסמרקנד ובסביבותיה, כולל שחריזבס, נסיעה לטשקנט וטיול בה, ומשם טיסה הביתה.

הערה: פעם בשבוע יש טיסות ישירות לאורגנץ'.

 

פתיחה

אוזבקיסטן היא ליבה של מרכז אסיה וחלק מנתיבי דרך המשי עברו בתחומה לאורך 2000 השנים האחרונות. תרגום שמה הוא ארץ האוזבקים.

אוזבקיסטן במקורה היא מדינה קולוניאלית שהוקמה על ידי לנין וסטאלין על מנת לבתר את מה שהיה חאנת בוכרה עד לסופה של מלחמת האזרחים הרוסית ב- 1922. כך גם נראים הגבולות הישרים על המפה שאינם מתחשבים בקבוצות האוכלוסייה השונות. להוציא הגבולות עם  טג'יקיסטן וקירגיזיה. שם הגבולות כה מפותלים שאיש אינו יודע בדיוק היכן נמצא מה. האגדה מספרת שסטאלין עשה זאת בכוונת מכוון כדי לגרום לסכסוכים בין המדינות, בחינת 'הפרד ומשול'. למעשה אין הפרדה אמיתית בין קירגיזיה לאוזבקיסטן והמעבר בין שתי המדינות בגבול שבין פרגנה לאוש הוא דרך בקעה הדומה מאוד באופייה בשני הצדדים. גם הגבול בצפון אינו מתבסס על תוואי נוף בולטים.

הקבוצות האתניות המרכיבות את המדינה הן : אוזבקים (כ- 70%) טג'יקים (10%) רוסים (10%) טטארים, קירגיזים, יהודים ותורכמנים מהווים את האחוזים הנותרים. חלק מאלו הנקראים אוזבקים אינם אוזבקים למעשה וזאת מכיוון שבמפקד שנערך עם סופה של מלחמת האזרחים, מי שלא הצהיר שהוא אוזבקי, הוגלה למקום בו ישבה הקבוצה האתנית שלו. רבים מתושבי בוכרה למשל, שהם טג'יקים במוצאם, הצהירו עם תום מלחמת האזרחים שהם אוזבקים כדי שלא יועתקו ממקומם. בין השנים 1922 ועד 1991 הייתה אוזבקיסטאן חלק מברית המועצות ומאז 1991 הפכה לרפובליקה עצמאית שבירתה טשקנט. זוהי עדיין מדינה חילונית שבה הפרדה של דת ממדינה. האסלאם עדיין מתון ורוב המדרסות, שהפכו למוזיאונים בתקופה הסובייטית, אינן פעילות דתית אלא גם היום משמשות בתור שווקים ומלכודות תיירים.

השפה האוזבקית  שייכת לקבוצת השפות התורכיות. הטג'יקית (פרסיסקי) שהיא ניב ממקור פרסי, מדוברת בעיקר בבוכרה, בסמרקאנד ובדרום אוזבקיסטן. חלקים רחבים מהאוכלוסייה (כל מי שלמד בבית ספר לפני 1991) דוברי רוסית.

רוב שטחה של המדינה הוא מישורי או ערבתי עם גבעות לא גבוהות פרט לרכסי ההרים שצוינו. חציה הצפוני של המדינה הוא מדבר ענק – הקיזיל קום (המדבר האדום) שבו מרבצי נפט, גז וזהב.

שני נהרות גדולים, האמו-דריה (האוקסוס) והסיר-דירה (ג'קארטס), חוצים את אוזבקיסטן מדרום לצפון – מהפמיר (גג העולם) לימת אראל. האמו-דריה מהווה את הגבול בדרום עם אפגניסטן. הסיר-דריה מהווה לאורך רוב מהלכו עד שהוא נשפך לשרידי ימת אראל את קו הגבול עם תורכמניסטן. שני הנהרות עוברים במהלכם הסופי דרך הקראקום (המדבר השחור) ובחלקו הצפוני מפריד האמו-דריה בין הקיזיל קום (המדבר האדום) לקראקום (המדבר השחור).

אוזבקיסטן היא המדינה השנייה בעולם המוקפת טבעת כפולה של מדינות ואין לה כל גישה לים (הראשונה היא שווייץ). בהתאם לכך אקלימה יבשתי. קיץ חם ויבש במקומות הנמוכים והטמפרטורות יכולות להגיע לסביבות 40 מעלות צלזיוס וחורף קר מאד שבו הטמפרטורות יכולות להגיע ל- 10 – 20 מעלות מתחת לאפס.

רוב האוכלוסייה מוסלמית סונית (כ- 85%) אם כי הדת נינוחה מאד. יש מיעוט של מוסלמים שיעים (בעיקר טג'יקים) והנוצרים הם אוכלוסייה רוסית בעיקרה שהיגרה למרכז אסיה בשל סיבות מסחריות וכן עם הגירה הרוסית גדולה במלחמת העולם השנייה כשהרוסים העמיסו את מפעלי התעשייה הגדולים מאזור מוסקבה על רכבות והעבירו אותם למרכז אסיה. באוזבקיסטן חיו עד לעצמאות מאות אלפי יהודים ממקור מזרח אירופאי שהגיעו לשם בזמן מלחמת העולם השנייה והתיישבו ברובם בטשקנט וכן יהודים מהקהילות הקדומות שהיגרו מפרס לבוכרה לאורך דרכי המסחר. קהילת יהודי בוכרה (שם כללי ליהודי מרכז אסיה שחיים באוזבקיסטן ובטג'יקיסטן) היא מהקהילות העתיקות של מרכז אסיה. היהודים הגיעו לשם כנראה כבר במאות הראשונות לפני הספירה.

הבניית לאומיות 

הלאומים באירופה שהחלו לתבוע הגדרה עצמית בראשית המאה ה-19, הצדיקו את תביעותיהם בטיעונים שקשרו אותם לאירועים ואנשים בעבר הרחוק, אשר ראו עצמם ממשיכיהם. כך טענו הלאומנים היווניים כי הם מחדשיה של תרבות יוון העתיקה אשר הייתה רדומה במשך מאות שנים. משל ההתעוררות מתרדמה הפך פופולרי אצל קבוצות רבות אחרות, במיוחד בהקשר של שפות.

המדינות של ימינו אינן זהות עם עמים. העמים של ימינו הם תולדה של שינויים צבאיים, פוליטיים וכלכליים שהתרחשו בעולם במהלך המאות ה-19, ה-20 וה-21. המדינות של ימינו הן פרי השינויים הללו, וגם הלאומים וגם המדינות נתונים כל הזמן בתהליך של השתנות מתמדת
כשמדינה נוצרת לאחר תהליך פוליטי, צבאי או חברתי, היא חייבת להבנות לעצמה מכנה משותף, שיהפוך את אוסף האנשים, שהוא בדרך כלל מקרי, לאומה אחת, ללאום אחד, שיש לו שפה משותפת, היסטוריה משותפת, תרבות משותפת ובעיקר אינטרסים משותפים, כלומר עליה ליצור לעצמה זיכרונות משותפים, נרטיב שיאחד את כולם. התהליך הזה נעשה בדרך מלאכותית ומאולצת, ובעיקר מאלצת.

ההיסטוריון, התייר המתבונן, המבקר האקראי, הצופה מן הצד לרגע, יכול לראות את התרחשותו של התהליך הזה במו עיניו, אפילו אם הוא נמצא במדינה המתהווה למשך תקופה קצרה. מספיק שיתבונן היטב, שיפעיל את ההיגיון ואת חדות המחשבה. האנשים שנמצאים בתוך התהליך הזה לא תמיד ולמעשה לרוב, לא מסוגלים לראות אותו, להבחין בו או להבינו, והם נסחפים בתוכו בלי יכולת לשנות או לעצור.

 

מה גיליתי?

במהלך עשרים שנה הצליח הנשיא הנצחי, אסלאם כרימוב, בעזרת צוות עובדיו, להבנות לאומיות חדשה עם נרטיב חזק ומשכנע. עם עלייתו לשלטון פרסם הנשיא אסלאם כרימוב את ה"אני מאמין" שלו לגבי בעיותיה ועתידה המקומי והבינלאומי של אוזבקיסטאן. הספר נקרא אוזבקיסטאן על סף המאה ה-21, תורגם לעברית על ידי יעקב רואי ולא ניתן להשגה. ספר קטן עם כריכה קשה. על הכריכה שימוש מתוחכם בצבעים ודימויים גראפיים במטרה לצור סמלים מקומיים. במרכז תחום בעיגול הסמל האוזבקי. במרכזו סימורג (טווסה אגדית), סמל הנצחיות פורשת את כנפיה לשני מקורות החיים באוזבקיסטן. מימין הכיוון אליו מופנה ראשה – החיטה, ומשמאל – פרח הכותנה. מאחוריה אדמה, מים שני הנהרות הגדולים של אוזבקיסטאן האמו דרייה והסיר דרייה ועל כולם מאירה השמש הגדולה. מעליהם במרכז הסהר עם כוכב אחד.

מערכת סמלים המחברת את יסודות הקיום אדמה, מים, שמש, כותנה וחיטה למרחב קיום גיאופוליטי ואתנוגרפי חדש, הנובע ממקורות היסטוריים, כיבוש רוסי ולצורך בקדמה ובחיבור למודרנה המערבית.

הספר מתייחס לאיומי הביטחון, לקיצוניות הדתית, לבעיות אקולוגיות, לשבטים ויחסי חמולות, לתחיית ערכים ותודעה לאומית, משאבי טבע ומשאבי אנוש, ציפיות ותהליכי חיבור למערב ובעיקר התייחסות חוזרת ונשנית לחשיבות מיקומה של אוזבקיסטן בתהליכים הפוליטיים והאקולוגיים הבינלאומיים.

כרימוב נקט בכל הצעדים הדרושים כדי להקים אומה חדשה יש מאין, אומה שתתאים את עצמה להגדרת הלאומיות המבוקשת במאה העשרים: תרבות לאומית, סמלים לאומיים, שפה לאומית, מוסדות וטריטוריה לאומיים.

 

טריטוריה: מישות בלי גבולות ברורים שהיתה חלק מאימפריה, אוזבקיסטן היא מדינה עם גבולות קבועים, שהיא מעתה המולדת הדרושה לכל מדינת לאום, והאומה תגן עליה ואם יש צורך תקריב את בניה במלחמה;

לאום: מאוסף מקרי ושרירותי של אנשים ממוצאים אתניים שונים, שהיו במקרה על אותה פיסת אדמה בזמן נתון, אוזבקיסטן היא מדינת הלאום האוזבקי. לא חשוב אם אתה יהודי, רוסי או טג'יקי, מעתה נאמנותך נתונה ללאום האוזבקי ובתעודה שלך אתה מוגדר בתור אוזבקי. לכל האזרחים האוזבקים יש אותה תעודת זהות.

גיבורים לאומיים: אומצו גיבורים לאומיים כדי להתנאות וכדי להעריץ. אימצו את תימור לנג בתור אבי האומה האוזבקית, המצביא, המדינאי, המחוקק, המתקן. שוב, למרבה האירוניה, תימור היה נצר למשפחה מונגולית. כשלומדים את מעשיו לעומק, קשה להגיד שהוא מודל אידיאלי לחיקוי (אבל אותה קביעה נכונה גם לגבי דויד המלך, המודל שלנו למשיח).

אימצו את אלישר נבואי למשורר הלאומי של אוזבקיסטן. למרבה הפרדוקס נבואי נולד ומת בעיר הראת שבאפגניסטן, אך למד ולימד במדרסה של סמרקנד. נבואי עצמו בוודאי לא היה מגדיר את עצמו בתור משורר אוזבקי. הוא ניזון בעיקר מהתרבות הפרסית. אבל דמותו ויצירתו התאימו מאוד למגמה הלאומית החדשה, וכך הפך להיות גיבור התרבות האוזבקית, המשורר הלאומי. שמו נקרא על אתרי תרבות, פסלו ניצב במקומות מרכזיים והאוזבקים החדשים סוגדים לו בעיקר בטקסי החתונה שלהם (מנהג רוסי טיפוסי שהאוזבקי אימצו במהלך השליטה הרוסית).

אימצו את חוג'ה נצר אלדין בתור הגיבור העממי. על פי הסיפורים דמותו של נצר אלדין נפוצה על פני כל אסיה. אבל הרי זה טבעם של גיבורים לאומיים.

סמלים לאומיים: דגל, המנון, מטבע – כל אלה הן יצירות מלאכותיות שנוצרו על ידי קבוצת ממסד שתפקידה לתת אלמנטים משותפים למדינה נבנית. נוספת להם שורה של סמלים שהמוסדות מחליטים עליהם שהם מייצגים ומתאימים ומתחילים להפיצם עד שבסופו של דבר הם הופכים להיות מקובעים בתרבות הלאומית, וכל ילד משנן אותם בבית הספר: סימורג – הציפור האגדית, סמל לקיום ולהשרדות; פרח הכותנה (פַּחטָה גוּלֶה) – סמל לגידול המרכזי שעליו גאוות האומה; דברים מהסוג הזה מלכדים סביבם יוצאי קבוצות אתניות שונות לאומה אחת גאה.

שפה: השפה האוזבקית היא ניב תורכי שדובר בפי שבטי האוזבקים. מבליל של שפות שונות, שנהגו במרחב לפני השלטון הסובייטי, דאגו הרוסים לקבוע שהשפה הרוסית תהיה השפה העיקרית והמחייבת. בבתי הספר למדו ברוסית, שפת הפקידות היתה רוסית. כך נאלצו כל בני הלאומי שחיו במרחב לדבר רוסית. ברגע שאוזבקיסטן הכריזה על עצמאות, הממסד מיהר להכריז שרק דוברי אוזבקית יתקבלו למשרות בכירות ולמשרות פקידות, בבתי הספר עברו ללמד אוזבקית, החליפו באופן רשמי את הכתב הקירילי בכתב לטיני. שמות הרחובות והשילוט ברחובות שהיו עד כה בכתב קירילי, וגם היו שמות רוסיים וסובייטיים, הוחלפו לכתב לטיני ולשמות המביעים את העצמאות החדשה ואת שלטון השפה האוזבקית.

דת: האסלאם הוא הדת השלטת. למרבה השמחה, כרימוב, שליט עם נטייה מערבית, מחזיק את האסאלם על אש קטנה. אין ספק, שלעומת התקופה הסובייטית שבה נאסרו הדת והפולחן, יש פריחה גודלה לאסלאם באוזבקיסטן, אך לא עד כדי פנאטיות. רוב המדרסות העתיקות לא משמשות עוד בתור מדרסות פעילות אלא בתור מלכודות תיירים. אבל מרכזי קודש וקברים קדושים משגשגים.

לסיכום: האנתרופולוג סמית מגדיר מהו לאום: אוכלוסיה של אנשים, בעלת מרכיבים משותפים שיש לה שם ונמצאת על שטח משותף ויש להם כקבוצה סיפורים, אגדות והיסטוריה משותפים. לקבוצה זו יש מטרה להקים מסגרת מדינית ובה לקיים ולטפח תרבות אוטונומית משותפת.

על פי הגדרה זו האוזבקים הם לאום, ועבודתו של כרימוב וחבר נאמניו נחלה הצלחה מרובה.