איש הברזל הפיסח וצאצאיו

טימור או טימור לנג (9 באפריל 1336 – פברואר 1405), שליט וכובש מונגולי-טורקי, מגדולי הכובשים בכל הדורות, מייסדה של האימפריה הטימורית, ואבי השושלת הטימורית. נתפס כ"אבי האומה" האוזבקית. טימור לנג משמעו בשפה הצ'אגאטאית טורקית איש הברזל הפיסח. "טימור" משמעו "ברזל"; "לנג" משמעו "פיסח". הכובש הגדול קיבל את הכינוי "איש הברזל" עקב ניצחונותיו הגדולים באינספור כיבושים.

ואלה תולדות
טימור נולד בטראנסאוקסאניה ליד קש (בעיר שחריזבס המכונה גם "העיר הירוקה") כשמונים קילומטרים דרומית לסמרקנד אשר באוזבקיסטן המודרנית. שחריסבז Shakhrisabz מקום הולדתו וארמונו של טימור הצולע (טימור לנג). בעיר ישנם מספר מונומנטים מגאלומנים, המעידים על היותה לא פחות מרהיבה מסמרקנד בעבר. המונומנט המרשים ביותר הוא הארמון הלבן (אק סאראי), שממנו נשאר רק שער כניסה אדיר ממדים בגובה 40 מטר, המצופה פסיפס חרסינה (כניסה ועליה לשאריות השער עולה כדולר, ופתוחה לקהל בשעות 09:00 – 18:00). במרחק קצר משם נמצאת כיכר עם פסלו של טימור. בעיר גם מסגד יום שישי (Ipak Yuli), ומוזוליאום אבותיו של טימור.
אביו, טאראגאי, היה ראש שבט הבלארס וראש מחוז אשר היה צאצא לראשוני השבטים המונגולו-טורקים שפנו לאיסלאם. כבר בשנתו העשרים נודע טימור לא רק במחויבותו לתרגילי שדה מפרכים אלא גם להתעמקות בקוראן. טימור ביסס את רוב הלגיטימיות המוקדמת שלו כמנהיג על קשר משפחתי לג'ינגיס חאן אשר הקים את האימפריה המונגולית, על אף שקשר זה לא הוכח מעולם.
בערך בשנת 1358 הוא החל לבלוט כמנהיג צבאי. פלישותיו הראשונות כמנהיג נעשו בראש אלף פרשים לחויריאז'ן ולאחר מכן הוביל את כיבושן של ח'וארזם ואורג'אנג'. לאחר מות אביו קיבל את השליטה על השבט, לאחר מספר שנות מאבקים בין טימור לנסיכי האזור, ולאחר סיכסוך בין טימור לאחיו למחצה חוסיין שליווה אותו בראשית דרכו ונגמר ברציחתו של האחרון, עלה טימור על כס המלכות בסמרקנד. טימור לא לקח על עצמו את התואר חאן כמקובל אלא הסתפק בתואר "בק" או אמיר בשם בית קאגאטאי טראנסאוקסאניה המשוייך ישירות לג'ינגיס חאן, ובכך זכה למירב הלגיטימיות הנובעת משיוך רב עוצמה זה.
שלושים השנים הבאות יוחדו להמשך המאבקים וההתרחבות הטריטוריאלית, לא רק בתחומי מולדתו אלא גם בארצות השכנות ומעבר להן. בשנת 1382 כבש את מוסקבה. כיבושים במערב וצפון מערב כללו את שטחי גדות הים הכספי הוולגה ואורל, ובדרום-דרום מזרח את פרס וכורדיסטן. אחד מיריביו הידועים הוא טוקטאמש – נסיך אורדת הזהב המונגולית, אשר עלה בתחילה לשלטון בסיועו הישיר של טימור, שסייע לו לנקום ברוסים את חרפת קרב קוליקבי. אך טוקטאמש התחזק ופלש לאזור אזרבייג'ן וטראנסאוקסניה ונוצח על ידי טימור ב-1391, אך זה פלש בשנית לקווקז בשנת 1395 עד שנהדף על ידי פלישת טימור לרוסיה, וברח אל נסיך ליטא ויטאוטס. ב-1399 יצאו טוקאמש וויטאוטס למאבק האחרון בטימור בראש צבא גדול של רוסים, ליטאים, פולנים ואף צלבנים מהמערב, והובסו על הנהר וירסקלה. בהגיעו לגיל שישים יצא טימור למערכה קצרה בהודו ב-1398, במהלכה שעטו כוחותיו לאורך הנהר אינדוס דרך מדינת פינג'אב ועד לדלהי, בהותירם אחריהם שובל של ערים הרוסות ואת גופות תושביהן. לאחר השיבה מהודו כוחותיו פרצו מחדש מערבה תוך מאבק במצרים ובטורקים העות'מאנים תוך כיבוש סוריה ובגדד, ש-20,000 מתושביה נטבחו. מספרים שטימור תבע מכל אחד מחייליו לשוב כשבידיו לפחות שני ראשים כרותים מוצגים לראווה. ב-1402 פלש לאנטוליה תוך שהוא מביס את באיזיט הראשון, סולטן העות'מאנים ותופס את סמירנה (איזמיר של היום) מידי הצלבנים של רודוס. זאת הייתה מערכתו האחרונה. בדצמבר 1404 יצא למסע מלחמה נגד סין אך הלוחם הזקן נתקף בשפעת בדרכו לשם ומת בעיר אטאר בפברואר 1405. במותו התפרשה נחלתו מהוולגה והמפרץ הפרסי ועד האינדוס.

במאה ה-14, הכובש טימור לנג (1336 – 1405) הידוע במערב בכינוי טמרליין, האפיל על המונגולים והקים אימפריה חדשה. במסעותיו הצבאיים טימור לנג הגיע עד המזרח התיכון. הוא הביס את הקיסר בייזיד והציל את אירופה מכיבוש טורקי. כאות הוקרה, צרפת הקימה מצבת זיכרון לכבודו בפאריס.

הבירה – סמרקנד
טימור לנג ביקש לבנות בירה לאימפריה שלו בסמרקנד. בכל מסע הוא שלח אמנים לעיר, וחס על חייהם. סמקרנד נהפכה לביתם של אנשים רבים; ביניהם יוונים, סינים, מצרים, פרסים, סורים וארמנים. האורח הכי מפורסם באוזבקיסטן בא משושלת טימור. שוב החלה אוזבקיסטן לשגשג, וסמרקנד הפכה לבירה מוסלמית נוצצת, בזכות טימור, שהיה פטרון האמנויות.
לפי מסורות קדומות, ההתיישבות בסמרקנד החלה לפני למעלה מ-2,500 שנים, כמספר שנותיה של רומא. היא נחשבה לפנינת העולם המוסלמי. מקור שמה 'מרקנדה' (עיר המסחר). העיר נכבשה על-ידי אלכסנדר הגדול בשנת 329 לפנה"ס, שאמר עליה כי נוכח שהיא יפה אפילו יותר ממה שתיארו לו. במאה השביעית היא נכבשה על ידי הח'ליפים הערבים, ובמאה השלוש-עשרה צבאות צ'ינגיס חאן המונגולים הרסו אותה וצאצאי צ'ינגיס חאן התאהבו בעיר ובנו אותה מחדש כבירת האימפריה שלהם. הם בנו בה מדרסות ומבנים הכובשים עד היום את ליבו של המבקר בה.
היום היא העיר השנייה בגודלה באוזבקיסטן, בעלת 400,000 תושבים. סמרקנד היא מהערים העתיקות בעולם, ובשיא כוחה היתה בירת ממלכתו של טימור לנג, הכובש המונגולי האגדי, שהשתרעה מהודו ועד טורקיה. טימור לנג (Timur Lang), "הברזל הפיסח", בנה ופאר את העיר במאה ה-14, שיכן בה אמנים וארכיטקטים, והפך אותה לאחת הערים היפות באסיה. הכניסה לעיר היא דרך מעבר הרים יפהפה, שנקרא, כמובן, "מעבר טימור", ולאורך הדרך אפשר לראות שלטים המברכים את הנוסעים בברכת "אק יול!" (Ak Yol – דרך צלחה!).
אין עוד שם שמעלה את ניחוחה של דרך המשי כמו סמרקנד (Samarkand). עבור רבים היא אגדית כמו אטלנטיס. העיר מלאה במונומנטים הענקיים של טימור לנג (Timur Lenk) ושל נכדו, אולוג בג. סמרקנד שוכנת בבקעת זרוושאן (Zeravshan), על צומת "דרכי המשי". כשג'ינגיס חאן הופיע מול חומות סמרקנד במאה ה-13, היו בעיר ספריות נפלאות, שווקים, ארמונות פאר וחיל מצב שמנה 100,000 חיילים. סמרקנד לא נהרסה כמו בוכרה, ובעיר חיו אז בני כל העמים והדתות של אסיה התיכונה והמערבית. בשנת 1370 הפך אותה טימור לנג לבירתו ועיצב עיר חדשה.

אתרים בסמרקנד

טימור בנה את המאוזוליאום המפואר שלו עוד בחייו, לזכר נכדו האהוב מוחמד סולטאן. שנתיים אחר כך נקבר טימור לנג לצד נכדו. באחוזה המשפחתית נקבר גם נכדו השני, האסטרונום והמתימטיקאי, אולוג בג (Ulugh Bek) שנחשב לאחד האסטרונומים החשובים של כל הזמנים. אגדה מספרת, כי לפני צאתם למערכה שתו לוחמיו מיץ רימונים, מאגן אבן ענק בפתח המתחם, ובשובם שתו את דם אויביהם. המסורת אומרת, כי בכל פעם שניסו לגעת בקבר פרצה פורענות; כך שילמו הפרסים במגפה, והפלישה הגרמנית לרוסיה החלה בשנת 1941, בדיוק ביום שבו פתחו ארכיאולוגים רוסיים את הקבר. קברו של טימור לנג הוא מבנה מפואר שפירוש שמו באוזבקית "קברו של המלך". במבנה קבורים גם בנו של המצביא, מיראן שך (Miran Shah), נכדו אולוג בק, וכן צאצאים נוספים של בית המלוכה. הכיפה שבראש קומפלקס הקברים עשויה מקשה אחת של אבן ירקן, אחד מסמליו של טימור. אבן הקבר עצמה סדוקה בכמה מקומות, והאמונה אומרת שמי שנוגע במקום הסדק גורם למלחמה או לאסון טבע, וכי מלחמת העולם הראשונה החלה בדיוק בגלל סיבה זו. כיפתו של המוזוליאום עשויה עשרות קילוגרמים של זהב טהור ועל קירותיו של האולם המרכזי ציורים גיאומטריים מוזהבים משולבים בפסוקים מן הקוראן ובצורות גיאומטריות.

המסגד והמאוזוליאום של ביבי ח'נום Bibi Khanum
מסגד ביבי ח'נום היה בשעתו המסגד הגדול ביותר בעולם המוסלמי. ולפי המסורת הוא נבנה כשי לאמיר טימור על ידי אשתו הסינית היפהפיה בזמן היעדרו לרגל כיבושיו ומלחמותיו. כשטימור לנג יצא לאחד ממסעותיו, החליטה ביבי ח'נום, אישתו האוהבת, להפתיעו לפני חזרתו ובנתה לכבודו מסגד מפואר. למעשה זהו מסגד מהאחרונים שנבנו על ידי טימור בסוף המאה ה-14, והיה אמור להיות המפואר ביותר בממלכתו. המסגד נפל קורבן למגלומניות, כשהתחיל לקרוס בשל גודלו תוך זמן קצר מבנייתו. הוא היה המסגד הגדול בעולם – רק שערו היה בגובה 35 מטר, והחזיק 500 שנה עד לרעידת האדמה של 1897, אז קרס ראשו. המסגד נקרא על שם אשתו הסינית האהובה של טימור, וניתן לבקר במסגד בשעות היום, ולשלב ביקור עם שוק ביבי חאנום, הנמצא צפונית לו.
מעבר לכביש מהשוק וממסגד ביבי חאנום, נמצא המוזוליאום של ביבי חאנום, אישתו הסינית האהובה של טימור. זהו מבנה בודד עם כיפת טורקיז, מוקף חומה, שנבנה בסוף המאה ה-14.

הרגיסטן

רגיסטן, "מקום החול", הוא מרכזה של סמרקנד העתיקה, ואטרקציית התיירות העיקרית בעיר. האתר מורכב מרחבה המוקפת שלוש מדרסות (בתי ספר) הבנויות דומה, אם כי נבנו בתקופות שונות. כל מדרסה כוללת שער וחדר כניסה, ומאחוריה חצר, ששימשה ללימוד ומשמשת חנויות תיירות כיום.  הרגיסטן, על שלוש המדרסות שבו, שבהן למדו ולימדו גדולי המלומדים של ימי הביניים. וביניהם המלך והמדען אולוג בג והמשורר אלישר נבואי. במדרסות שהן אוניברסיטות קדומות, למדו אסטרונומיה, מתמטיקה, פילוסופיה וספרות. הן משופעות באריחים בגוני הטורקיז ויוצרים קומפוזיציה ארכיטקטונית מיוחדת במינה. שלוש המדרסות הן:

המדרסה המכוסה זהב (טילה קארי Tila Kari Madrasah), המדרסה המרכזית והמאוחרת ביותר, שהושלמה בשנת 1660, משמשת גם כמוזיאון בו מוצגות תמונות מרגיסטן בעבר, וגם לה, כמו ליתר המדרסות חצר פנימית ללימוד ומגורים לסטודנטים. בתוך המדרסה נמצא המסגד "החדר המוזהב", הנותן למדרסה את שמה, ובצד שמאל של החצר הפנימית חנויות שטיחים בעלות היצע גדול. בצידה החיצוני המדרסה היא המרשימה פחות, אבל בחלקה הפנימי זוהי המדרסה המעניינת והיפה מכל המדרסות במתחם;

מדרסת אולוגבק Ulughbek Madrasah, בצד שמאל (מערב) של רגיסטן נמצאת מדרסת אולוגבק העתיקה, שנבנתה על ידי נכדו של טימור בשנת 1420, והיתה היחידה במשך 200 שנה, עד שנבנו שתי המדרסות האחרות. בכניסה כיפה מוזהבת מעוצבת בטכניקת פפיירמשי, מנייר מוקשה, ומצידיה חנויות גלריה. ברחבה הפנימית חנויות עבודות יד תיירותיות, במקום בו גרו הסטודנטים ונעשה הלימוד בעבר. למגדל הרעוע יזמינו אתכם השומרים, שתפקידם למנוע עליה, לצפיה בזריחה או בשקיעה בתמורת שוחד – שווה בהחלט את המחיר;

מדרסת האריה (שר-דור Sher Dor Madrasah), בצידו הימני (מזרחי) של רגיסטן ניצבת המדרסה השניה, שנבנתה בכיכר ב-1636, ומסמלת יותר מכל את הקומפלקס כולו, כאשר העיטור העליון שלה, פסיפס של טיגריסים או אריות, מודפס על שטר כסף. לא ברור איך על מבנה דתי חשוב התירו לעבור על מצוות "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", אבל האריות הפכו לסמל עוצמה. בתוך המדרסה כיכר פנימית מלאה חנויות של עבודות יד ושטיחים.

שאה אי זינדה

עיר הקברים של שאה-אי-זינדה היא אחד המקומות המדהימים והמרהיבים באוזבקיסטן ובמרכז אסיה. באתר קבורים מאות ואלפי אנשי החצר של שושלת טימור לנג, נשים, בנים ומצביאים מהמאות 14 – 15. באתר, שפירוש שמו הוא "המלך החי", קבור אחד מקרובי משפחתו של הנביא מוחמד, ובעקבותיו הפך המקום לאתר עלייה לרגל, בדומה למכה שבערב הסעודית. המוסלמים מאמינים במצוות העליה לרגל לפחות פעם אחת בחיים, והמקומיים עולים לרגל לשאה-אי-זינדה במקום. האמונה אומרת שמי שעולה שלוש פעמים לאתר "המלך החי" יחזור לחיים לאחר מותו. זהו 'נקרופוליס' שבו שורה של מוזוליאומים בהם נקברו בני משפחת המלוכה. המקום התקדש והפך לאתר עלייה לרגל בשל קברו של קוסאם איבן עבאס, דודנו של הנביא מחמד, המכונה השאה החי. כיום מעל עיר הקברים העתיקה ישנו בית קברות חדש שנותן מבט אוונגרדי מוזר לעיר הקברים העתיקה. בתוך האתר נמצאות מדרגות החטאים. זה הוא גרם מדרגות אבן בשאה-אי-זינדה, שהאמונה המקומית טוענת כי מי שיעלה בו ויתעייף הוא חוטא. ארבעים המדרגות אינן מהוות אתגר גדול מדי למטיילים של היום, ואין סכנה או חשש למקום בטוח בגן עדן.

מצפה אולוג בק
נכדו של טימור, אולוג בק, היה ידוע יותר כאסטרונום מאשר כמנהיג נערץ. הוא הקים את מצפה הכוכבים הזה בראשית המאה ה-15, ובתוכו בנה אצטרולב ענק, בגובה שלוש קומות, כדי למדוד בעזרתו את המרחקים בין גרמי השמיים. המצפה הוא עוד אחד מהאתרים הרבים ברגיסטן, ואחד הייחודיים שבהם.

שוק ביבי חאנום Bibi Khanym
השוק המרכזי של סמרקנד, והגדול ביותר באוזבקיסטן, הוא מקום צבעוני, יפהפה ושוקק חיים. אפשר למצוא פה ירקות מכל סוג, מין וגודל, וכן את המאכלים הרבים האופייניים לאוזבקיסטן. במרכז השוק נמצא קברה של ביבי חאנום (Bibi Khanym), אחייניתו של ג'ינג'יס חאן, ואחת הנשים המועדפות על טימור לנג. האגדה מספרת שכאשר בנה הארכיטקט את המסגד לכבודה, הוא התאהב בה, וסרב לסיים אותו עד שתיתן לו נשיקה. טימור התרגז, הרג את שניהם, וציווה על כל נשות הממלכה ללבוש רעלות מאז ואילך. מסביב למסגד קשרו המקומיים בדים צבעוניים רבים על העצים, כסגולה לחיים ארוכים וטובים בהשפעת האישה הנערצת. הבזאר המרכזי הוא שוק ססגוני ובו שפע של מוצרי מזון – תבלינים, לחם מיוחד למקום, מוצרי חלב, פירות טריים ובמיוחד אבטיחים ומלונים בעונתם. מספרים כי הרון אלראשיד נתן שפחה יפהפיה תמורת מלון מתוק מסמרקנד.
בשוק ערימות ערימות של פירות יבשים וביניהם הקשמיש המפורסם של סמרקנד, ירקות מכל מין וזן ותה הגדל במורדות ההרים. כאן ניתן לרכוש בדי משי וכובעים אתניים. בבתי התה מציעים שפע של מזון מקומי – פלוב, סמסה (כיסונים ממולאים בבשר ובצל ואפויים בתנור חימר) ובשרים על האש.

שוק צ'ורסו Chorsu
בפינה הצפון מזרחית של מתחם רגיסטן, על גבולו, נמצא מבנה השוק המתומן, שהפך לחנות גדולה ולא מיוחדת מבפנים, בעוד שהחזית נשארה בעלת צביון יחודי ביותר. המבנה הוא מהמאה ה-19, אבל על תכולתו השפיעה התרבות הסובייטית, והגידור של הרגיסטן, שלמעשה הוציא את הצ'ורסו מהמתחם.

קרדיטים: בן ציון יהושע, יובל נעמן