פרשות החודש 2: חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח (בראשית כ"ג- ל"ו)

פרשות החודש בקיבוץ בית ניר 2

מרחשוון – כסלו ה'תשע"ו, נובמבר 2015

חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח (בראשית כג- לו)

בראשית כה, כב: וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ

מדרש אגדה: אמר עשו ליעקב: בוא ונחלוק העולם. אמר לו יעקב: טול אתה העולם הזה ואני אטול עולם הבא, וכן עשו אמר ליעקב: טול אתה העולם הבא ואני אטול העולם הזה.

בראשית רבה, ס"ג: "בשעה שהייתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשיות, יעקב מפרכס לצאת; ובשעה שהייתה עוברת על בתי עבודת כוכבים, עשו רץ ומפרכס לצאת" (מדרש אגדה, ארץ ישראל, נערך במאה החמישית או השישית).

בראשית כה, כו: וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב

אברהם בורג, פרשת השבוע בלשון בני אדם, דביר 2009, עמ' 65-64: מרגע בואו לעולם דבק בו כינוי הגנאי "יעקב", כשם נרדף למרמה, לעורמה ולתחמנות… נולד ילד, תם ותמים, אבל השם שהעניקו לו לא עזב אותו לרגע… ראו כמה פעמים שינה יעקב את סביבתו, עבר למקומות חדשים, שינה את שמו ואת עיסוקו, אבל גורלו הוא שתווית השקרנות שדבקה בו לא עזבה אותו מעולם.

 

יחסים בין אחים תאומים

מה תחושות ההורים לגבי התאומים? והתשובה בפרשה שלנו – "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב" (בראשית כ"ה כ"ח ). כלומר, עם הזמן מתפתחת העדפה שמתבטאת באהבה וקידום אינטרסים.

יצחק הוא בחור שקט ופסיבי. הוא אינו פועל, אלא מופעל על ידי אחרים.

רבקה לעומת זאת, אקטיבית. נעזרת בכל אמצעי אפשרי.

כל מי שגדל עם אחים ואחיות, וכל מי שמגדל יותר מילד אחד בבית מכיר, זוכר ויודע שלא תמיד יש שקט, שלום ושלווה בין אחים. אחד הבסיסים בגידולו של יותר מילד אחד הוא שאי אפשר לגדל ילדים אם מסרבים להבחין ביניהם ולתת לכל אחד את מקומו.

 

בראשית רבה ס"ז, ד:  "א"ר חנינא: כל מי שהוא אומר שהקב"ה וותרן הוא – אינו מבין. זעקה אחת הזעיק יעקב לעשיו, דכתיב "כשמוע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה". והיכן נפרע לו? בשושן הבירה, שנאמר אסתר פרק ד , א וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.

 

זוהר חדש (כרך א', דף ל"ט עמוד ב) נאמר: "אמר רבי אלעזר – בוא וראה כמה יש לאדם ללכת בדרך ישרה, בוא וראה, מפני שנטל יעקב הברכות מעשיו ברמאות, תדע לך שלא ניתן רשות לשום אומה בעולם להשתעבד בישראל זולתי אומה של עשיו."

אין לעשות עוול גם לרשע.

יהודית כפרי

וְרִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב,
כָּתוּב.
וְרִבְקָה אָמְרָה לְיַעֲקֹב בְּנָהּ,
כָּתוּב.
וּמָה עֵשָׂו?
לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹמַעַת
אֶת הַצְּעָקָה הַהִיא הַגְּדוֹלָה וְהַמָּרָה עַד מֵאֹד
עוֹלָה מִכָּל קַצְוֵי הַשָּׂדֶה
שֶׁשָּׂם הוּא רָץ בְּעִקְבֵי הַצְּבָאִים
כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ.
טַל הַשָּׁמַיִם יוֹרֵד עַל רֹאשׁוֹ
רְסִיסֵי לַיְלָה,
וְלִבּוֹ מָלֵא מַשְׂטֵמָה
וְהוּא מְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג.
אַחַר-כָּךְ יֹאהַב נָשִׁים
לְאַט-לְאַט דְּבַר מָה יַּגְלִיד בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹ,
יִרְפָּא.
מִקֵּץ הַרְבֵּה שָׁנִים
וְאַהֲבָה רַבָּה
אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ
יוֹצֵא לִקְרַאת אָחִיו.
יֵשׁ לִי רָב, אָחִי, הוּא אוֹמֵר
וּבוֹכֶה
וְכָל הָעוֹלָם
בּוֹכֶה אִתּוֹ.

 

עוד בחייהם נקבעת דרכו של כל אחד מהם באמצעות השם שניתן לו והמבטא את ייעודו. בפרשת וישלח נקבע כי שמו הנצחי של יעקב  יהיה ישראל, שם המסמל את עתידו, כפי שנמסר מפי ה': "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל" (לה:י). באחרית ימיו, נמנה השם יעקב רק כשם נוסף בבני ישראל: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו" (מו:ח).

לעומתו, שמו של עשיו נקשר מרגע צאתו לאוויר העולם עם אדום: "ויצא הראשון אדמוֹני כֻּלו כאדרת שער" (כה:כה) ולמען הסר ספק באשר לייחוסו, קובעת התורה בהמשך: "ואלה תֹלדות עשו הוא אדום" (לו:א), "ואלה תֹלדות עשו אבי אדום בהר שעיר" (לו:ט).

ההבדל המסתמן ביניהם כבר בלידתם מתעצב בבגרותם: "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יֹדע ציִד איש שדה". לעומתו: "ויעקב איש תם יֹשב אֹהלים" (כה:כז). חז"ל ופרשני המקרא ניסו לדלות מן התיאור הקצר פרטים על אישיותם של השניים:

א. איש ציד – מלאכת הציד נתפסה בעיניהם כמלאכה בזויה. ראב"ע רואה בה אומנות של רמייה: "כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו". רש"י (בשם המדרש) מייחס את התיאור לציד אנשים בתחבולות ובחלקלקות, כפי שצדים חיות.

ב. איש שדה – רש"י רואה בתיאור זה "אדם בטל" (שם), והבטלה נתפסת בעיני חז"ל כראשיתו של תהליך התפקרות שאחריתו חמורה, כפי שקובעת המשנה: "שהבטלה מביאה לידי זימה". [1] בכיוון זה הלך ר' חייא בפרשנותו: "שהפקיר עצמו (עשיו) למשכב זכור כשדה שהכול חורשים בה".

גם ליעקב נקשרו שני תארים:

א. איש תם – "יעקב הֵפך עשו, כי איש תם" (ראב"ע, שם). התיאור "איש תם" נתפס כהיפוכו של התיאור "איש ציד" המיוחס לעשיו, דהיינו איש ישר, שלבו ופיו שווים. הרס"ג רואה בביטוי זה תואר של איש מחשבה וידען. בדומה לכך מיוחס לאברהם התואר "תמים" (בר' יז:א), ולפי אחד הפירושים מובנו שלם, כפי שמתרגם אונקלוס: "גבר שלם" (שם)

ב. יֹשב אהלים – בניגוד למרחב מחייתו הטבעי של עשיו בשדה, יעקב יושב ושוקד על לימודו: "משמיש בית אולפנא" (אונקלוס, שם). בדרך זו פירשו חכמי המדרש, ובעקבותיהם רש"י: "אהלו של שם ואהלו של עבר". אחרים ביססו את הסברם על התיאור בפסוק: "הוא היה אבי יֹשב אֹהל ומקנה" (ד:כ), שכך דרכו של הרועה הנאמן שעוקר את אוהלו בהתאם למקום המרעה לבהמותיו.

תיאורים ראשוניים אלה מקבלים חיזוק בסיפור מכירת הבכורה; עשיו הרעב, המנוכר למלאכות הבית, שאינו יודע את שמו של התבשיל המתבשל, נכנע בקלות רבה לתחושת הרעב הבלתי-נשלטת ומקריב, תמורת תבשיל עדשים, את עתידו כבכור וממשיך דרכו של האב. הביטוי שבו משתמש עשיו – "הלעִטני", מבטא את התמכרותו לרעבונו ולסיפוק צורכי הרגע, יחד עם חולשה ותלותיות – תכונות שאינן מאפשרות להשאיר בידו את הבכורה. יעקב מבחין בחולשותיו של האח ומנצל את הזדמנות שניצבת בפניו כדי להבטיח את עתידו כבכור הראוי לתפקיד הבכורה.

הביטוי "תאומים" מופיע 38 פעמים

במאגר התנ"ך התקבלו 2 פרקים בהם הביטוי "תאומים" מופיע 2 פעמים.

במאגר המשנה התקבלו 1 מסכתות בהן הביטוי "תאומים" מופיע 1 פעמים.

במאגר התלמוד הירושלמי התקבלו 2 מסכתות בהן הביטוי "תאומים" מופיע 2 פעמים.

במאגר התלמוד הבבלי התקבלו 3 מסכתות בהן הביטוי "תאומים" מופיע 8 פעמים.

במאגר במאגר משנה תורה להרמבם התקבלו 7 ספרים בהן הביטוי "תאומים" מופיע 25 פעמים.

 

התלמוד הבבלי

סדר נשים, מסכת יבמות

דף צח  א, גמרא: שני אחין תאומים דטפה אחת היה ונחלקה לשתים.

 

דף סה, ב, גמרא: יהודה וחזקיה תאומים היו אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה ואחד נגמרה צורתו לתחלת שבעה.

 

סדר נזיקין, מסכת סנהדרין

דף מו, ב, גמרא: משל למה הדבר דומה לשני אחים תאומים בעיר אחת אחד מינוהו מלך ואחד יצא לליסטיות צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומר המלך תלוי צוה המלך והורידוהו

 

משנה תורה לרמב"ם

ספר נשים, הלכות אישות

פרק יב: ילדה תאומים, אין כופין אותה להניק שניהם, אלא מניקה אחד, ושוכר הבעל מניקה לשני.

יחסי אחים במקרא

התפיסה הכללית לגבי יחסי אחים במקרא היא מאד שלילית.

קין והבל. התחרות ביניהם נגמרה ברצח.

יצחק וישמעאל. גם פה ישנה תחרות על הירושה שנגמרת בגירוש. בסופו של הסיפור יש כעין פיוס, כאשר הם קוברים ביחד את אברהם.

יעקב ועשיו שוב אנו נתקלים בתחרות על הבכורה, רצופה במעשי מרמה, מזימות רצח, נתק מוחלט ופחד בין האחים במשך עשרות שנים, עד לפיוס הסופי.

לאה ורחל. הקנאה מרעילה את יחסיהן. הן נאבקות על ליבו של יעקב, ועל כמות הבנים שכל אחת תביא לו.

יוסף ואחיו. סיפור מעניין של פיוס בין אחים.

מרים, אהרון ומשה. לכאורה הם שיתפו פעולה ביציאת מצרים, מרים הצילה את משה מטביעה, אהרון התייצב עם משה לפני פרעה, מרים הובילה את המחולות לאחר צליחת ים סוף. אבל – בבניית עגל הזהב, אהרון ניסה להכשיל את מנהיגותו של משה (וגם של הקב"ה). משה אמנם נתן לאהרון ולבניו את הכהונה לעולמי עד, אך יש האומרים כי יש פה נפוטיזם (העדפת קרובים פסולה) וזה פן נוסף שלילי של יחסי אחים. מרים ואהרון מדברים סרה במשה על התנשאותו (במדבר י"ב), ומרים מצטרעת.

יפתח גורש מעירו ומבית אביו ע"י אחיו.

אבימלך בנו של גדעון הרג 70 מאחיו כדי לזכות בשלטון.

דוד היה שנוא ע"י אחיו, שניסו לגרש אותו מהמערכה כנגד גולית במילים מאד מכוערות: "אני ידעתי את זדון לבך ואת רוע לבבך" אומר לו אחיו הגדול אליאב (שמ"א, י"ז, כ"ח).

שלמה הורג את אחיו מצד אביו אדוניהו כדי להבטיח את שלטונו.

לכן אם אנחנו מוצאים קבוצת אחים שהיו בינה יחסי רעות ונאמנות, זה היוצא מן הכלל שצריך להסביר אותו.

חריגים: הם בני הדוד של דוד, בניה של צרויה, שהיו שלושה לוחמים מופלאים: יואב (שר המלחמה של דוד), אבישי ועשהאל. הם היו נאמנים עד כלות גם לדוד, וגם זה לזה. כאשר אחד מהם נפל, הם נוקמים את דמו, גם במחיר סכסוך עם דוד. הם היו כל-כך חזקים בגלל אחדותם, שדוד עצמו מודה כי הם חזקים ממנו: "והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני" (שמ"ב, ג, ל"ט).

אבל את החריגים האלה הסופר המקראי לא אוהב, ורוצה לחסלם, וזה שוב מראה לנו את תפיסת הסופר המקראי.

לסיכום, המסקנה המתבקשת היא שלדעת מחברי התנ"ך יחסי אחים זה בד"כ דבר שלילי. זה כרוך בתחרות, על מעמד ורכוש (כידוע הבכור ירש פי שניים מאחיו). יחסים יפים יכולים להיות רק כאשר ישנה מטרה משותפת, בדרך כלל מאבק על אידיאל גדול, וכאשר אין איזה נתח חומרי, ירושה, לריב עליה.

 

חז"ל מנסים ליפות את יחסי האחים. למשל את יחסי רחל ולאה:

לפי המדרש שלפנינו רחל ידעה על מזימתו של אביה לחתן את לאה תחתיה, ואפילו סיפרה על-כך ליעקב, אך ברגע האחרון חמלה על אחותה, והפרה את ההסכם החשאי עם יעקב.

אמר לה יעקב: ומהי רמייתו של אביך?

אמרה לו: יש לי אחות קשישה ממני, ולא ישיאני לפניה.

מסר לה (יעקב) סימנים (כדי שידע שהיא רחל ולא לאה).

כשהגיע הלילה אמרה, עכשיו תתביש אחותי.

מסרה לה את הסימנים.

והיינו דכתיב 'ויהי בבקר והנה היא לאה'. (מגילה, י"ג, ע"ב).

ברית אחיות:

מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו,

והייתה אחת נשואה בעיר אחת ואחת נשואה בעיר אחרת.

בקש בעלה של אחת מהן לקנאות לה

ולהשקותה מים המרים בירושלים.

הלכה לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם.

אמרה לה אחותה: מה ראית לבוא לכאן?

אמרה לה: בעלי מבקש להשקות אותי מהמים המרים.

אמרה לה אחותה: אני הולכת תחתיך ושותה.

אמרה לה לכי.

לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה

ושתתה מי המרים ונמצאת טהורה.

וחזרה לבית אחותה, ויצאה שמחה לקראתה,

חיבקה אותה ונשקה לה בפיה,

כיוון שנשקו זו לזו, הריחה במים המרים ומיד מתה.

(מדרש תנחומא, פרשת נשא, סעיף ו')