פרשת תרומה – מאמר שלישי
פרשת השבוע – תרומה (שמות כה – כז, יט)
השבוע שבין כו בשבט – ב באדר, ה'תשע"ב, 25-19 בפברואר 2012).
מפטירים בספר מלכים, בתיאור בית המקדש שבנה שלמה המלך: מלכים א', מפרק ה' פסוק כו עד פרק ו' פסוק יג.
תרומה – מרצון או בכוח
שמות כה
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. ג וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. ד וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. ה וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. ו שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. ז אַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן.
תרומה – נתינת רכוש או כסף באופן וולנטרי ללא קבלת תמורה.
מקבילות:
נדבה: נתינת כסף מרצון חופשי ללא תמורה, בדרך כלל לאנשים פרטיים. להבדיל מתרומה, שניתנת למען מטרה כלשהי (ניתוחים יקרים, הפעלת ארגונים, ועוד) הנדבה ניתנת ללא מטרה מוגדרת, כמתנת חסד לקבצן או עני.
מנחה: שי שנותנים לבעל השררה ולמי שמבקשים לרצות אותו. "וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לאדני" (בראשית ד,ג).
שי: חפץ המוענק ללא תמורה.
דורון: "כל אותם הדורונות שנתן יעקב אבינו לעֵשו עתידים אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבוא" (שמות רבה, וישלח, פרשה ע"ח).
תרומה, על-פי הגדרתה, ניתנת באופן וולונטרי. לעתים ניתנת התרומה מבלי לצפות לתמורה כלשהי, כאשר מימוש קיצוני של מצב זה נוצר בעת "מתן בסתר", שבו מקבל התרומה כלל אינו יודע מי התורם, וממילא אינו יכול לתת כל תמורה. התמורה העיקרית שמקבל התורם הוא תחושת הסיפוק על שהפנה את כספו למטרות ראויות. לעתים מקבל התורם תמורה נוספת. כאשר תורמים ציוד, בציוד נעשה למעשה שימוש חוזר ולכן יש גם תרומה לאיכות הסביבה.
התמורה המקובלת ביותר לתורם היא כבוד והוקרה שמעניק לו מקבל התרומה, בין אם באמירת תודה ובין אם בדרך בולטת יותר.
רש"י: ויקחו לי תרומה – לי לשמי . תרומה – הפרשה יפרישו לי מממונם נדבה. ידבנו לבו – לשון נדבה והוא לרצון טוב. זהב וכסף ונחשת וגו' – כולם באו בנדבה איש איש מה שנדבו לבו חוץ מן הכסף שבא בשוה מחצית השקל לכל אחד. ולא מצינו בכל מלאכת המשכן שהוצרך שם כסף יותר שנא' (שמות לח) וכסף פקודי העדה וגו' בקע לגלגלת וגו'. ושאר הכסף הבא שם בנדבה עשאוה לכלי שרת.
רמב"ן: וזאת התרומה – על דרך האמת הוא. כנסת ישראל שהיא תרומה, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (ירמיה ב ג). ושם (שמו"ר לג א) עוד אמר להן הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי וכביכול נמכרתי עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה (פסוק הקודם) (עכ"ל), כי התרומה תהיה לי ואני עמה, כדרך דודי לי ואני לו (שה"ש ב טז).
מקדש פיזי ומקדש רוחני
מגילת אחימעץ (אחימעץ בן פלטיאל, מאה 11 איטליה)
(קטע)
אז נכנס אל הספינה / ועלה לקוסטנטינא / אשר קוסטנטינו המלך בנה / האלוהים ישבר גאונה / ועמה וכל המונה / וה' אלוהים נתנו / לפני המלך ובחִנו / ומצא חן בעינו / ובעין כל המונו / אז נכנס עמו בדברי תורה / ושאלו מבנין בית הבחירה / ומבנין הטומאה אשר סופיאה קרואה / באי זה ארמון / נכנס יותר ממון /…
והוא השיבו בדִבּרה / מילה נכונה וסדורה / אם מלפני אדוני גזרה / יביאו לפניו המקרא / ושם תמצא העיקר / אי זה בנין היה יותר יקר / מיד עשה כן / ומצא כל התוכן / אשר דוד ושלמה תִכֵּן / יותר על המידה / אשר בסופיאה נמדדה / מזהב כיכרים / מאה ועשרים / ומן הכסף / כיכרים חמש מאות בתוסף / אז אמר המלך באימרתו / נצחני רבי שפטיה בחכמתו / והוא ענה ואמר אדוני / נצחך המקרא ולא אני.
רבי אחימעץ בן פלטיאל (1017, קפואה, איטליה – 1054/1060, אוריה, איטליה) היה היסטוריון ופייטן יהודי-איטלקי, שנודע בשל חיבור כרוניקה, בשם: "ספר היוחסין" (היא "מגילת אחימעץ").
איה סופיה – "כנסיית החוכמה הקדושה", כנסייה יוונית אורתודכסית, הנמצאת באיסטנבול שבטורקיה ונחשבת לאחת הדוגמאות הבולטות של האמנות והאדריכלות של האימפריה הביזנטית וכאחד הבניינים המפורסמים בעולם. לאחר התפרקות האימפריה, הפכה למסגד וכיום היא משמשת כמוזיאון.
הקיסר יוסטיניאנוס הראשון הורה על בניית הכנסייה, לשם בניית הכנסייה אספו הבנאים עמודים, כותרות ואבנים מסותתות ממקומות שונים ואף ייבאו אבנים ממצרים, על מנת לעמוד בלוח הזמנים שקבע הקיסר עבדו בהקמת הכנסייה ובשירותים לבנאים קרוב ל-10,000 פועלים. הקיסר חנך את המבנה ב-26 בדצמבר 536 אולם חלק מהפסיפסים הושלמו במועד מאוחר יותר. בעת ההיא, ולמשך כ-1,000 שנים, כאשר נבנתה קתדרלת סביליה, הייתה זו הכנסייה הגדולה בעולם.
ספר נצחון ישן
מעשה בר' קלונימוס בשפַּיְרַא (שפייר שבגרמניה) ששלח אחריו מלך הינריך (הרביעי, 1016-1056) הרשע אחרי כלותו לבנות את התהום (לשון גנאי במקום דוֹם)המכוער (במקום המפואר) בשפירא, ואמר לו: בנין בית המקדש מה היה רבותא יותר מזה שכתבו עליו כמה ספרים? אמר לו: אדוני, אם תרשני לדבר ותשבע לי שלא להרע לי, אבאר לך. אמר לו: בשבועתי, סמוך על אמונתי וממלכתי שלא יאונה לך כל רע. אמר לו: אם היה כל הממון אשר הוצאת כבר וכל הזהב והבסף שבאוצרותיך, לא יכולת לשכור הפועלים ובעלי המלאכה הרודים בעם העושים במלאכה, שכן כתוב (מלכים א ה כט) וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר. וכתוב (דברי הימים ב ב יז) וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מְנַצְּחִים לְהַעֲבִיד אֶת-הָעָם. ושמונה שנה טרחו בבית המקדש (מלכים א ו לז) בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית יְהוָה בְּיֶרַח זִו. לח וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים. מה שאתה לא עשית לתהום הזה. ולאחר שבנה שלמה את בית המקדש ויכלהו , ראה מה כתוב (דברי הימים ה, יד) וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה אֶת-בֵּית הָאֱלֹהִים. ואילו היו מטעינים חמור קיא צואה והיו מוליכים אותו בתהום הזה לא היה מזיק לו דבר. אמר לו המלך הינריך: אלמלא שנשבעתי לך, הייתי גוזר עליך להכרית את ראשך.
"ספר נצחון ישן" הוא ספר שנכתב על ידי יהודים במסגרת הפולמוס היהודי-נוצרי. הספר נכתב ככל הנראה בתחילת המאה ה-14, וכלל אסופת טענות אנטי-נוצריות
קָלוֹנִימוּס בן יצחק הזקן היה מגדולי חכמי יהדות אשכנז בסוף המאה ה-11. מוצא המשפחה באיטליה.
הינריך הרביעי (11 בנובמבר 1050 – 7 באוגוסט 1106) מלך גרמניה מ־1056 וקיסר האימפריה הרומית הקדושה מ־1084 ועד ויתורו על הכתר ב־1105.
האפיפיור גרגוריוס השביעי הטיל על היינריך חרם ב־22 בפברואר 1076, ושחרר את הוואסאלים שלו מחובת הנאמנות כלפיו. כאשר היה האפיפיור בדרכו לוועידה באוגסבורג, שמע כי היינריך בדרכו אליו. מאחר שחשש מהתקפה, מצא מחסה בטירת קנוסה, שהשתייכה למטילדה רוזנת טוסקנה. עם זאת, כוונתו של היינריך הייתה לבקש מהאפיפיור מחילה כדי לבטל את החרמתו. הוא שלח אליו שליחים מספר פעמים, אך האפיפיור סירב לקבלם. לבסוף בא היינריך בעצמו, בלוויית אחדים מאנשיו, אל שער הטירה, ובמשך שלושה ימים ניצב שם, בשלג, וביקש מהאפיפיור רחמים ומחילה. בסופו של דבר ניאות האפיפיור להסיר את החרם ולמחול לו, אירוע זה נודע כ"הליכה לקנוסה".