פרשת וארא – מאמר חמישי
פרשת השבוע – וָאֵרָא (שמות ו, ב – ט)
השבוע שבין יט – כה בטבת ה'תשע"ד (22 – 28 בדצמבר 2013)
מפטירים בנבואתו של יחזקאל על פרעה ומצרים: "הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים (=התנין) הגדול הרובץ בתוך יאוריו". ההפטרה היא בספר יחזקאל, מפרק כ"ח פסוק כה.
פפירוס איפוור
פפירוס איפוור או השיחה של איפוור עם אדון הכל הוא פפירוס מצרי עתיק. שמו הרשמי של הפפירוס הוא "ליידן מספר 344", כמספרו במוזיאון הארכאולוגי הלאומי שבליידן, הולנד. הטקסט מתוארך לסוף המאה ה-13 לפני הספירה ומתאר תקופה קשה מאד במצרים, תיאור הדומה בחלקו לתיאור המקראי את מכות מצרים.
הפפירוס מתוארך לסוף המאה ה-13 לפני הספירה; אך ככל הנראה מדובר בהעתקה של פפירוס מוקדם יותר, ולכן לתיארוך זה חשיבות משנית. אין הסכמה לגבי זמן יצירתה של היצירה עצמה, אך מספר חוקרים קובעים אותו לסוף השושלת ה-12 ותקופת הביניים השנייה (סביבות 1850 לפנה"ס – 1600 לפנה"ס).
התוכן
הפפירוס מתאר תקופה קשה הבאה על מצרים. אין הסכמה מהו אופיו של הטקסט: האם מדובר בקינה בהשראת התוהו של תקופת הביניים השנייה, במעשייה היסטורית המתארת את נפילת הממלכה הקדומה כמה מאות שנים לפני כן, בנבואה קדומה על העתיד לבוא, ואולי אף שילוב כלשהו של אלמנטים אלו.
מצרים מתוארת בפפירוס במצב של אנרכיה וכאוס – אסונות טבע, הפיכת מעמדות, מרד העבדים באדוניהם, תקופה שבה הכול בוזזים, שודדים ורוצחים. העשירים נעשו עניים, העניים עשירים, ומלחמה, מגיפות, רעב ומוות נמצאים בכל מקום. הנשים הפכו לעקרות ואינן מסוגלות להרות. אנשים נקברים בנהר. המדבר מתפשט במצרים, יישובים נהרסים, פראים באים מבחוץ להתיישב במצרים, והמלך נלקח ביד עניים. סממן של ההתרסקות הוא הקינה על כך שמשרתים עוזבים את שירותם ונוהגים במרדנות. בשל כך ובשל הצהרות כגון "הנהר נעשה לדם", "אין למצוא פירות, גם לא ירק", "אבוי, בני הנסיכים הוטחו אל הקירות. אבוי בני הנסיכים הושלכו לרחובות", "בכל מקום נמצא קובר אחיו באדמה", "אנחות מלאו את הארץ, אנחות, קינה ומספד" היו שפירשו את המסמך כמתאר את מכות מצרים ויציאת מצרים המופיעות בתנ"ך, והוא מצוטט לרוב על ידי ארגונים דתיים שונים כהוכחה לתיאור התנ"כי.
דוגמאות מתוך הפפירוס (בתרגום חופשי):
"אכן, עניים היו לבעלי הון, ואשר לא היה מסוגל לייצר לעצמו סנדלים, הוא כעת בעל עושר".
"אכן, מתים רבים קבורים בנהר; זרם הנהר הוא קבר ומקום החניטה נהיה כזרם".
"אכן, מבנים ציבוריים נפרצים ונבזזים; העבד הפך להיות מחזיק בעבדים".
"אכן, הנהר הוא דם, אך עדיין אנשים שותים ממנו. אנשים נרתעים מבני אדם וגוועים למים".
"כל החיות לבם בוכה"
"אמנם כן..נאכלו על ידי האש"
"אין למצוא פירות ולא ירק"
"הייתה צעקה גדולה במצרים..הנהמה נשמעה בכל הארץ מעורבת בקינות"
פרשנויות
על פי מרבית ההיסטוריונים, הפפירוס מתאר את נפילתה של ממלכת מצרים הקדומה מספר מאות קודם לכן, או לחלופין, נכתב על רקע השתלטותם של החיקסוס על מצרים (בערך 1750 לפנה"ס). היו ששיערו בעבר כי הפפירוס מהווה מעין נבואה קדומה (כחלק מהרצון לראות את מצרים כערש הנבואה), אך גישה זו לא התקבלה. לאחרונה אף הועלתה השערה כי הפפירוס נכתב בתור מטאפורה ואגדה בלבד.
בעקבות התיאורים על מרד עבדים באדוניהם, ומספר ביטויים כגון "הנהר הוא דם", יש הטוענים כי המסמך מתאר את עשר המכות ויציאת מצרים. לעתים מוצג המסמך כראיה אפשרית לאמיתות הכתוב בתנ"ך. אחד הבולטים מן הדוגלים בטענה זו הוא עמנואל וליקובסקי, שביקש לבצע הזזה של כ-540 שנים, של התיארוך של מצרים העתיקה לזמננו על פי ההבנה הבסיסית כי המתואר בפפירוס הוא המתואר במכות מצרים (טבלה להמחשת השיחזור). טענה זו מצוטטת לרוב גם על ידי ארגונים דתיים. הקבלה זו בין הפפירוס לבין יציאת מצרים, בדרך כלל נדחית על ידי מרבית חוקרי מצרים העתיקה, כאשר גם אלו המתייחסים ליציאת מצרים בתור מאורע אמיתי, מתארכים אותו, על פי מאפייניו הלשוניים, לתקופה המוקדמת ליציאה.
דייוויד רוהל הציע לאחרונה כרונולוגיה מתוקנת, שמתארכת את יציאת מצריים לתקופת המעבר השנייה, ולפיכך מתאפשר לאיפוור להתייחס למאורע, אך הכרונולוגיה של רוהל נדחית על הסף על ידי רוב הרשויות הארכאולוגיות. יותר מכך, גם הקישור של איפוור עם יציאת מצרים נדחה בכללותו על ידי אגיפטולוגים רבים, שאם בכלל מפרשים את יציאת מצרים כאירוע היסטורי, משייכים אותו לתקופה מאוחרת יותר, תקופת שלטונו של רעמסס השני (ראו: יציאת מצרים בביקורת המקרא). יש שפירשו את ההתייחסויות של היצירה לאסונות בצורה שונה, כמתייחסים להתפרצות של הר הגעש סנטוריני, אשר לפי וולקנולוגים התרחשה בסביבות 1600 לפנה"ס.
עם זאת, ההתייחסויות ליציאת מצרים ולסנטוריני מניחות שהיצירה מתעדת מאורע היסטורי, עובדה הנתונה לוויכוח בקרב אגיפטולוגים. לאחרונה קיבלה היצירה פרשנות כיצירה בלתי היסטורית ביסודה, העוסקת בנושא העל-זמני של "סדר אל מול תוהו". על פי צורת קריאה זו, התיאורים של נהרות דם ומרידות עבדים באיפוור יכולים להוות תיאור כללי של קינה על כך ש"העולם התהפך" ולא דיווח על אירוע היסטורי מסוים.
הפסקאות האחרונות של היצירה מכילות דיאלוג בין הדמויות שמזוהות רק בתור "איפוור" ו"הוד מלכותו אדון הכל" (ביטוי שיכול לשמש כהתייחסות לאל השמש או למלך). למרות שחלקים אלו ביצירה נפגעו קשות, נראה שהם עוסקים בגורמים לרוע ולתוהו בעולם ובאיזון שבין האנשים לאחריות האלוהית עליהם. השיחה מהווה את אחת הבחינות העתיקות ביותר בעולם הספרות של שאלת התיאודיציה.
מקבילות בין שמות לפפירוס איפוור
שמות ז, 20 ויהפכו כל המים אשר ביאֹר לדם.
פפירוס 2: 10 הנהר הוא דם.
שמות ז, 21 ויהי הדם בכל ארץ מצרים.
פפירוס 2: 5-6 מגפה בכל הארץ, דם בכל מקום.
שמות ז: 24 ויחפרו כל מצרים סביבֹת היאֹר מים לשתות, כי לא יכלו לשתות ממימי היאֹר.
פפירוס 2: 10 אנשים נרתעים מלטעום – בני אדם צמאים למים.
שמות ט, 25 ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר
פפירוס 4:14 עצים הושחתו
שמות ט, 24-23 ותהלך אש ארצה… ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד…
פפירוס 10:2 אבוי, שערים, עמודים וחומות היו למאכולת אש
שמות י, 15 ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ
פפירוס 6:1 אין למצוא פרי, גם לא ירק.
שמות י, 15 ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים.
פפירוס 6:3 אבוי, התבואה נכחדה בכל מקום
פפירוס 12:5 אבוי, נשמד כל מה שנראה עוד אתמול, האדמה נותרה שוממה כמו לאחר קציר הפשתה.
שמות י, 22 ויהי חֹשך אפלה בכל ארץ מצרים
פפירוס 11:9 הארץ אינה אור
שמות י“ב, 29 ויהי בחצי הלילה וה‘ היכה כל בכור בארץ מצרים, מבכֹר פרעה היֹשב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור…
פפירוס 3:4 ו 6:12 אבוי, בני הנסיכים הוטחו אל הקירות. אבוי בני הנסיכים הושלכו לרחובות.
פפירוס 3:6 בית הכלא חרב
שמות י"ב, 30 ותהי צעקה גדֹלה במצרים
פפירוס 14:3 אנחות מלאו את הארץ, אנחות, קינה ומספד.
שמות י"ב, 30 כי אין בית אשר אין שם מת.
פפירוס 13:2 בכל מקום נמצא קובר אחיו באדמה.
תהלים ע“ז, 21-20 רגזה ותרעש הארץ… נחית כצאן עמך ביד משה ואהרון
פפירוס 6:1 אהה לו רק תחדל הארץ מן הרעש, והמולה לא תהיה עוד
תהלים קי“ד בצאת ישראל ממצרים… ההרים רקדו כאילים, גבעות כבני צאן…
פפירוס 4:2 אין קץ לרעש