פרשת בא – מאמר ראשון

פרשת השבוע – בֹּא (שמות ב, י – שמות יג, טז)

השבוע שבין ב בשבט – ח בשבט ה'תשס"ט (17 בינואר – 23 בינואר 2010)

כמו בפרשת וארא, גם בפרשת בא מפטירים בנבואות שנבאו הנביאים על מצרים. התימנים והתוניסאים מפטירים ב"משא מצרים" של ישעיהו (פרק י"ט, פסוקים א-כה), והספרדים והאשכנזים מפטירים בנבואת מצרים של ירמיהו (פרק מ"ו, פסוקים יג-כח).

מידה כנגד מידה

שמות י

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בֹּא אֶל-פַּרְעֹה  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ.  ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה.

בראשית טו

יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.  יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.  טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם  תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.  טז וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה.

ישעיהו ו

 י הַשְׁמֵן לֵב-הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע  פֶּן-יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ.  יא וָאֹמַר עַד-מָתַי אֲדֹנָי וַיֹּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם-שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה.  יב וְרִחַק יְהוָה אֶת-הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.  יג וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר  כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ.  {פ}

שמות רבה יג, ד: כי אני הכבדתי את לבו. אמר ר' יוחנן: מכאן פתחון פה למינים לומר: לא הייתה ממנו שיעשה תשובה. אמר לו ר' שמעון בן לקיש: ייסתם פיהם של מינין, אלא (משלי ג', ל"ד) : "אם ללצים הוא יליץ", שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם הראשונה, שנייה ושלישית, ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע, כיוון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.

רש"י (1040- 1105): ואני אקשה – מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי לפני שאין נחת רוח בעובדי גלולים לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותיי, ותכירו את גבורתי. וכן מידתו של הקדוש ברוך הוא: מביא פורענות על עובדי הגלולים כדי שישמעו ישראל וייראו…

אבן עזרא (1092-1164) ודע כי שורש כל המעשים והתנועות [הן] גזרות השם; וכל הנמצאים תחת השמים כוחם ותולדותם כפי המערכת העליונה… וזה טעם וַיְחַזֵּק ה' את לב פרעה (יד 8), ובמקום אחר: וַיַּכְבֵּד [פרעה את] לבו הוא ועבדיו (ט 34). (כלומר: "וַיְחַזֵּק ה' את לב פרעה" כמו "וַיַּכְבֵּד [פרעה את] לבו", כי גם האחרון הוא תוצאה של גזרה מה'). והכול אמת. והנה טעם "אקשה את לבו" למען רבות מופתי..

הרמב"ם (1135-1204), ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ו, ג': לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו… נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו. לפיכך חיזק הקב"ה את לבו… וכן סיחון, לפי עוונות שהיו לו, נתחייב למונעו מן התשובה, שנאמר כי הקשה ה' אלוהיך את רוחו ואימץ את לבבו (דברים ב 30). וכן הכנענים, לפי תועבותיהם מנע מהם התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל, שנאמר כי מאת ה' הייתה לחזק את לבם לקראת המלחמה עם ישראל למען החרימם (יהושע יא 20)… נמצאת אומר, שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב… אלא כולם חטאו מעצמם וכולם נתחייבו למנוע מהם התשובה.

רמב"ן (1194-1270): ואני אקשה את לב פרעה – והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכול: אם השם הקשה את לבו, מה פשעו? ויש בו שני טעמים, ושניהם אמת. האחד – כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חינם, נתחייב למנוע ממנו דרכי התשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני… כי נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו, ואז הקשה השם את רוחו ואימץ את לבבו למען סַפֵּר שמו, כעניין שכתוב "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים" (יחזקאל לח 23).

שד"ל (1800-1865) הביא את דעת רמבמ"ן (רבי משה בן מנחם-מנדלסון, 1729-1726) ותמך בה: "שלא היה בזה עונש אלוהי ונס ממש, אלא כי פרעה עצמו הקשה את לבו. אלא שכל המעשים ייחסו אל האל בצד מה , כי הוא הסיבה הראשונה… כיוצא בזה 'ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה' (דברים כט 3), וכן "כי ה' אמר לו קלל את דוד" (שמ"ב טז 10).

רבי עובדיה ספורנו: ד"ה 'וַאֲנִי אַקְשֶׁה. הִנֵּה בִּהְיות הָאֵל חָפֵץ בִּתְשׁוּבַת רְשָׁעִים וְלא בְמִיתָתָם, כְּאָמְרו "חַי אָנִי נְאֻם ה' אִם אֶחְפּץ בְּמות הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב הָרָשָׁע מִדַּרְכּו וְחָיָה", אָמַר שֶׁיַּרְבֶּה אֶת אותותָיו וְאֶת מופְתָיו, וְזֶה לְהָשִׁיב אֶת הַמִּצְרִים בִּתְשׁוּבָה, בְּהודִיעַ לָהֶם גָּדְלו וְחַסְדּו בְּאותות וּבְמופְתִים, כְּאָמְרו "בַּעֲבוּר זאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאתְךָ אֶת כּחִי". וְעִם זֶה הָיְתָה הַכַּוָּנָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִרְאוּ וְיִירָאוּ, כְּאָמְרו "לְמַעַן שִׁתִי אתתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּו וּלְמַעַן תְּסַפֵּר".

הרב אביגדר הלוי נבנצל , רב ישיבת הכותל בשיחתו מביא את הדברים לעיל ועובר לדון בלקח לעם ישראל. למרות שהוא מציין "שאין להשוות את ישראל לפרעה", הרי יש לנו ללמוד מהתנהגותם: אחרי שלושה ימים במדבר מתלוננים שאין מים. מנסים את הקב"ה נסיון אחרי נסיון, גם אחרי שראו מה שקרה במצרים עד שבספר במדבר נאמר:"כִּי כָל-הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת-כְּבֹדִי וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי". אחרי מות יהושע בן נון נאמר בספר שופטים :"וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת ה'.

ישראל מנצלים את מצרים

שמות יא

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם אַחֲרֵי-כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה  כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה.  ב דַּבֶּר-נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב.  ג וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם.  {ס}

שמות יב

לה וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת.  לו וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת-מִצְרָיִם.  {פ}

מסכת סנהדרין דף צא ע"א: פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר (י"ב, לו) "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם" – תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. אמר גביהה בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס… אמר להן: מהיכן אתם מביאים ראיה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר (י"ב, מ) "וּמושַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאות שָׁנָה" – תנו לנו שכר עבודה של שישים ריבוא ששעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה… בדקו ולא מצאו תשובה…

פילון 'על חיי משה' ספר ראשון 142-140:10, פילון האלכסנדרוני 20 לפנה"ס עד 50 לספירה; נודע גם בשמו היהודי: ידידיה) היה פילוסוף יהודי-הלניסטי שחי באלכסנדריה שבמצרים. הרבה לעסוק באפולוגטיקה של הדת היהודית, והצגתה כתואמת לעקרונות הפילוסופיה היוונית. כתב ביוונית ורוב חיבוריו אבדו. השפיע רבות על התפתחות התיאולוגיה הנוצרית. על שמו נקרא כיום המושב כפר ידידיה שבעמק חפר.

"ואלה (- העברים) בהיותם נדודים ומגורשים נתנו אל לבם את אצילות יחשם, ולבשו עוז כיאה לבני חורין שאינם שוכחים את המזימות שנחרשו עליהם.כי לקחו אתם שלל רב – קצתו העמיסו ונשאו על גבם, וקצתו הטעינו על בהמותיהם – לא מתוך אהבת בצע, או כפי שיאמר המאשים מתוך חמדת נכסי הזולת – מניין להם זו? – אלא ראשית כול נטלו בזה את השכר המגיע להם בעד עבודתם כל הזמן; שנית, גמלו רעה תחת רעת שעבודם – במידה פחותה ולא שווה כלל, שהרי מה דמיון בין הפסד בממון ובין שלילת החירות…? בין כך ובין כך היטיבו לעשות: בין נטלו, כבעת שלום, את השכר ששללו מהם המסרבים לשלמו במשך זמן רב; בין החליטו, כבעת מלחמה, לקחת את רכוש האויב כחוק המנצח. כי המצרים פתחו בפעולות איבה כאשר העבידו זרים… ואילו הם נקמו נקמתם לעת מצוא, ללא מערך מזוין, בחסות הצדק ובעזרתו.

יוסף בן מתתיהו בספרו ההיסטוריוגרפי הגדול 'קדמוניות היהודים': יוסף בן מתתיהו (נולד בשנת 38 – נפטר בשנת 100 לערך) נודע גם בשם יוספוס פלאוויוס (בלטינית: Josephus Flavius), שם שניתן לו עם לקיחתו לרומא (השם המלא: טיטוס פלאוויוס יוספוס) היה היסטוריון, סופר ומצביא יהודי בתקופת המרד הגדול. ברבות הימים יצא לו שם של בוגד בעמו, בגלל הצטרפותו לרומאים לאחר שנפל בשבי ביודפת.

…והמצרים כיבדו אותם במתנות, אלה כדי שימהרו, ואלה מתוך ידידות של שכנים שהיו רוחשים להם. והם יצאו, והמצרים בוכים ומתחרטים שנהגו בהם ברשע.

מכילתא דרבי ישמעאל (על הפסוק י"ג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" – להודיע חכמתו וחסידותו של משה, שכל ישראל עוסקין בביזה, ומשה עוסק במצוַת עצמות יוסף. עליו הכתוב אומר (משלי י', ח) "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְות, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט".

מכילתא דרשב"י (מהדורת אפשטיין-מלמד עמ' 32-31) אנו מוצאים מעין תגובה לדרשה שבמכילתא דרבי ישמעאל: יכול היה בהן אחד שלא נטל? תלמוד לומר (תהילים ק"ה, לז) "וַיּוצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב" וגו'… יכול משה ואהרן, שהיו עסוקין במצוה, לא נטלו מביזת מצרים? תלמוד לומר (ג', כא): "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לא תֵלְכוּ רֵיקָם", איפשר משה ואהרן שהיו עוברין על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה? תלמוד לומר (י"א, ג) "גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדול מְאד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם….

רבנו חננאל: לְ-ג', כב: "ושאלה אשה משכנתה" – חס ושלום שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות, שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם, אבל לשון "ושאלה" הוא שתתן לה במתנה, שכן מצינו בגדעון (שופטים ח', כד): "וַיּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעון: אֶשְׂאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה, וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלו (וגו'), [כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם, כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם]". וכן מצינו בבת שבע (מל"א ב', כ-כא) "שְׂאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנכִי שׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ… יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית" וגו', הרי מתנה שנקראת בלשון שאלה.

ראב"ע. לְ-ג', כב: ויש מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו. ואלה הלא יראו, כי מצוה עליונה היתה. ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל, והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר. ואין זה רע, כי הכל שלו הוא.

בראשית ט"ו, יג-יד: יָדעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאות שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוי אֲשֶׁר יַעֲבדוּ דָּן אָנכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׂ גָּדול.

מזמור ק"ה בתהילים: וַיַּךְ כָּל בְּכור בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אונָם, וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּושֵׁל, כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם, וַיּוצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב, שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם.

מכת בכורות

שמות יב

כט וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.  ל וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם  כִּי-אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת.  לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם-אַתֶּם גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם.  לב גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם-אֹתִי.  לג וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ  כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים.

תנחומא שמות: ויקם פרעה לילה. יכול בג' שעות כדרך שהמלכים עומדין, תלמוד לומר לילה. יכול על ידי שדה ושדות, תלמוד לומר הוא. הוא היה מחזיר על פתחיהן של עבדיו ומעמידן כל אחד ואחד ממקומו והולך עמהם ואומר, היכן משה ואהרן שרוין, שנאמר, ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו. אמר ליה משה, כך צונו הקדוש ברוך הוא, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, וכי גנבים אנחנו שנצא בלילה, לא נצא אלא ביד רמה לעיני כל מצרים. ולמה בא הוא ועבדיו, לומר לך שבשעה שאמר ליה פרעה אל תוסף ראות פני, אמר ליה משה, כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך, ולא נצא מכאן עד שירדו כל עבדיך אלה אלי וגו'. מכאן שחלק משה כבוד למלכות, שלא אמר ליה אתה וכל עבדיך. אף הקדוש ברוך הוא צוה למשה ולאהרן לחלוק לו כבוד, שנאמר, וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה. ויוסף חלק כבוד למלכות, בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה (ברא' מא טז). יעקב חלק כבוד למלכות, ויתחזק ישראל וישב (שם מח ב). אליהו חלק כבוד למלכות, ויד ה' היתה אל אליהו וגו' (מ"א יט א). חנניה מישאל ועזריה חלקו כבוד למלכות, וכן דניאל. קומו צאו. אמרתי לכם מי ומי ההולכים, אמרתם בנערינו ובזקנינו נלך, קומו צאו גם אתם גם בני ישראל. אמרתי רק צאנכם ובקרכם יוצג, אמרתם גם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה, גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו, ולואי שתלכו כבר. אמרתם גם אתה תתן בידינו וגו', קחו כאשר דברתם ולכו, וברכתם גם אותי:

נתן אלתרמן, תש"ד, שירי מכות מצרים, י. בכורות

 

כּוֹכַב גֵּרִים, חֲזֹר. תִּלְבַּשׁ אָמוֹן שָׁנִי.

צְפַרְדֵּעַ, בַּת מְלָכִים, עַל הַחוֹמוֹת חֲנִי.

עֲפַר הָאָרֶץ, קוּם וּכְמוֹ הַחַי הַבֵּט.

חֻלְדַּת הַבָּר, עִמְדִי. כֻּלְּכֶם קְרוּאִים לָעֵת!

 

רְאוּ מַה יֵעָשֶׂה. הַלֵּיל סָהוּר וָזַךְ.

לַפִּיד הַנֶּגֶף, זְרַח. הַלֵּיל סָהוּר כָּל-כָּךְ.

אֶת עַפְעַפֶּיךָ, שְׁחִין, הָרֵם נָא בַּשֵּׁנִית.

בָּרָד, עֲמֹד נִשְׁעָן כְּמֶלֶךְ עַל חֲנִית.

 

אַרְבֶּה וָחֹשֶׁךְ, בּוֹאוּ כְּבָנוֹת עַל שׁוּר.

רְאוּ מַה יֵעָשֶׂה. הַלֵּיל סָהוּר, סָהוּר.

אִישׁ בִּמְקוֹמוֹ עִמְדוּ, קָהָל גָּדוֹל וָרָב.

אָבִי, קוֹרֵא הַבֵּן. בְּכוֹרִי, עוֹנֶה הָאָב.

 

אָבִי, עֲלֵי חָזִי שִׁלַּבְתָּ אֶת יָדַי.

אָבִי, הַחֲרָסִים הֵנַחְתָּ עַל עֵינַי.

סְבִיבִי עָפָר וָחֹשֶׁךְ וְכוֹכָב נוֹצֵץ,

רַק בִּכְיְךָ, אָבִי, רוֹעֵשׁ עָלַי כָּעֵץ.

 

בְּכוֹרִי, בְּכוֹרִי הַבֵּן. עָפָר, כּוֹכָב וָבֶכִי,

נָתְנוּ לָנוּ תֵּבֵל שֶׁל אֹשֶׁר עַז מִבֶּכִי.

עָפָר, כּוֹכָב וּבְכִי, הֵם כְּתֹּנֶת הַפַּסִּים

בַּלַּיְלָה בּוֹ יוּשָׂמוּ שְׁנֵי הַחֲרָסִים.

אָבִי, עָלַי הַכְּתֹּנֶת. אָב, אֲנִי נָכוֹן.

בְּכוֹרִי וּבֶן זְקוּנַי. בְּכוֹרִי, וּבְכוֹר אָמוֹן.

– – צָנַח הָאָב עַל בְּנוֹ. נִצָּב הַשֶּׁקֶט רָם.

שָׁלְמוּ מַכּוֹת אָמוֹן. עַמּוּד הַשַּׁחַר קָם.

ישראל נגאלים מהשעבוד

שמות יב

מ וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.  מא וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  מב לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.  {פ}

מדרש שיר השירים: קול דודי הנה זה בא. המדרש עונה על כך : "זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל: בחדש זה אתם נגאלין. ר' יהודה אומר: משה רבינו! היאך אנו נגאלים? והלא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ועדיין אין בידינו, אלא מאתים ועשר שנה?! אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מדלג על ההרים. אין הרים וגבעות האמורין כאן, אלא קצים ועיבורין. מדלג על החשבונות ועל הקצים ועיבורין ובחדש הזה אתם נגאלין. שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.

ר' נחמיה אמר: משה רבינו! היאך אנו נגאלין, והלא אין בידינו מעשים טובים? אמר להם: הואיל וחפץ בגאולתכם, אינו מביט במעשיכם הרעים. ובמי הוא מביט? בצדיקים שבכם, ובמעשיהם, כגון: עמרם ובית דינו.

רבנן אמרי: היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו?

אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם, אלא מדלג על ההרים ואין הרים, אלא עבודת כוכבים. היך מה דאת אמר: (הושע ד') על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו. ובחדש הזה אתם נגאלים שנאמר: החדש הזה לכם.

ר' יודן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ור' חוניא בשם ר' אליעזר בן יעקב: קול דודי הנה זה בא – זה מלך המשיח. בשעה שהוא אומר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין… הדא הוא דכתיב: החדש הזה לכם ראש חדשים.

דומה דודי לצבי: " מה צבי זה, מדלג מהר להר ומבקעה לבקעה, מאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, ומגדר לגדר. כך הקדוש ברוך הוא, קפץ ממצרים לים, ומים לסיני, ומסיני לעתיד." הנה זה עומד אחר כתלנו:"אחר כתלנו של סיני. הדא הוא דכתיב: כי ביום השלישי ירד ה'. משגיח מן החלונות וירד ה' על הר סיני, אל ראש ההר. מציץ מן החרכים וידבר אלוהים את כל הדברים. ענה דודי ואמר לי מה אמר לי ? אנכי ה' אלהיך.

"ר' יודן בשם ר' ליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ר' חונה בשם ר' ליעזר בן יעקב: "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה-זֶה בָּא" זה מלך המשיח, בשעה שהוא בא ואומר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין. הם אומרים לו: רבינו מלך המשיח, היאך אנו נגאלין?! לא כך אמר הקב"ה שהוא משעבדינו בשבעים אומות! והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם: אחד מכם גלה לברבריה ואחד מכם לסרמטיה, כגון שגליתם כולכם. ולא עוד אלא שהמלכות הרשעה הזאת מכתיבת טירונין (מגייסת חיילים) מכל אומה ואומה. כותי אחד בא ומשעבד, כגון ששיעבדה כל אומתו. כושי אחד בא ומשעבד, כגון ששיעבדה כל אומתו. ובחדש הזה אתם נגאלין "החדש הזה לכם ראש חדשים".