פרשת בהר – מאמר שני
פרשת השבוע – בהר סיני (ויקרא כה – כו ב)
השבוע שבין יד באייר – כ באייר, ה'תשע"ב, 6 במאי – 12 במאי 2012).
בשנים שאינן מעוברות קוראים בדרך כלל את פרשת בהר ביחד עם פרשת בחוקותי.
מפטירים בספר ירמיהו, פרק ל"ב פסוקים ו-כז. בהפטרה מתוארת עסקת מכירת שדה שנערכה בין ירמיהו לבין דודו חנמאל בן שלום, שסמלה את התקווה לשוב לארץ ישראל אחרי הגלות.
ביטויים בעברית
מה עניין שמיטה אצל הר סיני?
מה לכהן בבית הקברות?! ביטוי של תמיהה על אדם שנקשר למקום או לאירוע, שלכאורה לא היה אמור להמצא בו מחמת פחיתותו של המקום או האירוע. מקורו של הביטוי הוא במדרש רבה, שם מסופר:
| אמר רבי לוי: משל למה הדבר דומה? לכהן שהיה לו עבד שוטה. יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות. התחיל צווח לבני אדם, שעומדים שם: לא ראיתם בכאן רבי? אמרו לו: רבך לאו כהן הוא?! אמר להן: הן! אמרו לו: שוטה,מי ראה כהן בבית הקברות?! |
||
| – שמות רבה, פרשה ה | ||
הביטוי מתבסס על ההלכה, האוסרת לכהן להיטמא בטומאת מת ולכן גם אוסרת עליו להיכנס לבית קברות.
בצורה אחרת המובאת בפירוש רבינו בחיי (על ספר שמות ה' ב') נאמר "מה למלך בבית המטבחיים ומה לכהן בבית הקברות?!". צורה זו היא הנפוצה בשפה, אך רק חציו השני של המשפט, התמה על הכהן הנמצא בבית הקברות.
אופי דומה יש לביטוי "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" המביע תמיהה על שני עניינים שנקשרו, אף שלכאורה אין כל זיקה ביניהם.
גאולה
גאולה היא שחרור והצלה של אדם או של קבוצה מצרה או משיעבוד. אצל האדם המאמין הגאולה מבטאת את הציפייה לישועה הבאה מידי כוח עליון כמו אלהים.
בתנ"ך ישנם ביטויים רבים למושג הגאולה. סיפורים מקראיים רבים מדברים על הציפייה לגאולה מפורענות וממאורעות קשים שפוקדים את עם ישראל. תפיסת הגאולה נשענת על האמונה במידותיו של ה', ביכולתו הבלתי מוגבלת, בצדקתו וברחמיו.
בתורה עצמה, ההקשר הפשטני הישיר של המונח גאולה, הוא "עצמאות". כך לגבי שיחרור קרקעות משעבוד לאדם אחר, נמצאת המילה גאולה. וכן בעניין שחרור עבדים התורה מזכירה את המילה גאולה. במונחים של עם-אומה, הגאולה היא בעצם העצמאות של האומה. מצב שבו האומה איננה משועבדת לאומה אחרת.
כך ניתן לחלק את הגאולה למספר סוגים: גאולת היחיד מול גאולת העם, גאולה קרובה מול גאולה עתידית רחוקה (אחרית הימים או ימות המשיח).
בספרי הנביאים ניתן מקום מיוחד לתקווה לגאולה – הגלות היא עונש שבא על עם ישראל בשל חטאיו, ובעתיד תבוא הגאולה מידי הקב"ה. היה זה רק אחרי ימי דוד המלך שהחלה לרקום הגאולה עור וגידים. אל סיפורי השיבה התווספו סיפורי מלוכה.
הציפיה לגאולה היא אחת החובות העיקריות ביהדות. הרמב"ם מונה את האמונה בביאת המשיח כאחת מ-13 עיקרים. בתלמוד הבבלי (מסכת שבת, לא, א) מובאת השאלה: "צפית לישועה?" כשאלה השלישית שהאדם נשאל לאחר מותו, בשעה שנכנס לדין. בנוסף, נקבעה עבורה ברכה מיוחדת בשמונה עשרה, הנאמרת שלוש פעמים ביום.
"המקור העיקרי לתקוות הגאולה היא האופטימיות ההיסטורית שבאמונת הייחוד, שיוצריה האמינו בכל להט אישיותם כי העולם נוהג לפי רצונו של האל הטוב והמיטיב. בשעת הגאולה יתגשמו היעודים הפנימיים החבויים בהיסטוריה, ובכך תגיע הבריאה לכלל שלימות ושכלול. ברם, לפי דברי הנביאים, זמן קיומם והגשמתם של ייעודים אלה אינו קבוע מראש, שכן הוא תלוי במידה מכרעת בשיתוף מצד האדם." (ע"פ בנימין אופנהיימר)
זרמים מסוימים בציונות, ובעיקר בציונות הדתית רואים בתקומה הממלכתית-מדינית בארץ ישראל שלב בגאולת עם ישראל. הרציונל העומד מאחורי תפיסה זו הוא בין היתר ההבנה כי פשט המילה גאולה מורה על עצמאות. בזרמים אלה, אין רואים את תקומת מדינת ישראל כתכלית הגאולה, אלא כתחילת התהליך, אשר שלבים רבים עתידיים עוד להתרחש בו. הציבור החרדי, חלוק על תפיסה זו.
דת זרטוסטרא (אמגושיות), שהיא דת איראנית, מבטיחה שהגאולה תבוא לאחר היאבקות מכרעת בין האור (האמת) ובין החושך (הכזב).
לפי הדתות ההודיות גאולת האדם מגיעה על ידי ניתוק מהשיעבוד לחומר.
לפי הנצרות ישו גאל בעזרת ייסוריו את האנושות מהחטא הקדמון, ובעתיד יופיע פעם נוספת על מנת לגאול את האנושות מחטאיה.
רעיון תחיית המתים מהווה את החוליה העיקרית של כל תורת הגאולה הנוצרית. בלעדי רעיון זה – מה שמכונה במעשי השליחים "החדשות הטובות" – מתמוטטים כל דברי בשורתו של ישו הנוצרי. הדבר מודגש באופן ברור ביותר בברית החדשה באיגרת הראשונה אל הקורינתים פרק חמישה עשר פסוקים 13 – 15:
"אם אנו מכריזים כי ישו הנוצרי קם לתחייה מבין המתים, כיצד אחדים מאתנו יכולים לומר כי תחיית המתים איננה קיימת? כי ללא תחיית המתים ישו הנוצרי לא היה קם לתחייה, וכל בשורתנו ואמונתנו היו לשווא."
המדובר איננו בתחיית הנפש בלבד, אלא בתחיית הגוף והנשמה בשלמותם, ולכן בתחייתו האישית של האדם בתור שכזה:
"אם רוחו של מי שהשיב לתחייה את ישו הנוצרי מבין המתים שוכנת בתוככם, מי שהשיב לתחייה את ישו הנוצרי מבין המתים, יוכל להחיות גם את גופכם בן התמותה באמצעות רוחו השוכנת בתוככם." (איגרת אל הרומאים פרק שמונה פסוק 11).
גאולה זה ערך דתי או פוליטי? דתי, או מעשי?
ניסן הוא חודש הגאולה: פסח, יום העצמאות ויום ירושלים מתחברים זה לזה בקשר דתי ולאומי. אבל האם הגאולה היא ערך דתי – או פוליטי? ואיך זה מסתדר עם הכרזתו של הגאון מוילנה לפני כשלוש-מאות שנים, ששני ימים מסוגלים לגאולה: ה-20 בעומר וה-40 בעומר – לימים יום העצמאות ויום ירושלים?
האם "גאולה" זה משהו רוחני , מטאפיזי , "סוף העולם" או "עולם חדש"? האם גאולה זה משיח או בית מקדש או שלום אוניברסאלי? מהי אותה גאולה שאנו כ"כ מצפים לה ומאחלים להשלמתה?
גאולת הארץ
ויקרא כה
כג וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי. כד וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ. {ס}
רות פרק ד
א וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב. ב וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, מִזִּקְנֵי הָעִיר–וַיֹּאמֶר שְׁבוּ-פֹה; וַיֵּשֵׁבוּ. ג וַיֹּאמֶר, לַגֹּאֵל, חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ: מָכְרָה נָעֳמִי, הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב. ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר, קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי–אִם-תִּגְאַל גְּאָל, וְאִם-לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע (וְאֵדְעָה) כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ; וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֶגְאָל. ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז, בְּיוֹם-קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי; וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת-הַמֵּת, קניתי (קָנִיתָ)–לְהָקִים שֵׁם-הַמֵּת, עַל-נַחֲלָתוֹ. ו וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל, לֹא אוּכַל לגאול- (לִגְאָל-) לִי–פֶּן-אַשְׁחִית, אֶת-נַחֲלָתִי; גְּאַל-לְךָ אַתָּה אֶת-גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא-אוּכַל לִגְאֹל. ז וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל-הַגְּאֻלָּה וְעַל-הַתְּמוּרָה, לְקַיֵּם כָּל-דָּבָר, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ, וְנָתַן לְרֵעֵהוּ; וְזֹאת הַתְּעוּדָה, בְּיִשְׂרָאֵל. ח וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז, קְנֵה-לָךְ; וַיִּשְׁלֹף, נַעֲלוֹ. ט וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל-הָעָם, עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם, כִּי קָנִיתִי אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן–מִיַּד, נָעֳמִי. י וְגַם אֶת-רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה, לְהָקִים שֵׁם-הַמֵּת עַל-נַחֲלָתוֹ, וְלֹא-יִכָּרֵת שֵׁם-הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו, וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ: עֵדִים אַתֶּם, הַיּוֹם. יא וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר, וְהַזְּקֵנִים–עֵדִים; יִתֵּן יְהוָה אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה-חַיִל בְּאֶפְרָתָה, וּקְרָא-שֵׁם בְּבֵית לָחֶם. יב וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ, אֲשֶׁר-יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה–מִן-הַזֶּרַע, אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לְךָ, מִן-הַנַּעֲרָה, הַזֹּאת. יג וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת-רוּת וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ; וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן, וַתֵּלֶד בֵּן. יד וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים, אֶל-נָעֳמִי, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם; וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל. טו וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, וּלְכַלְכֵּל אֶת-שֵׂיבָתֵךְ: כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר-אֲהֵבַתֶךְ, יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר-הִיא טוֹבָה לָךְ, מִשִּׁבְעָה בָּנִים. טז וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת-הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּהִי-לוֹ לְאֹמֶנֶת. יז וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר, יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי; וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד. {פ}
יח וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. יט וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. כ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. כא וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. כב וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד. {ש}
ירמיהו לב
ו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ הָיָה דְּבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ז הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן-שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת. ח וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי כִּדְבַר יְהוָה אֶל-חֲצַר הַמַּטָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר-בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי-לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה-לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר-יְהוָה הוּא. ט וָאֶקְנֶה אֶת-הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקְלָה-לּוֹ אֶת-הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף. י וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם. יא וָאֶקַּח אֶת-סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת-הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת-הַגָּלוּי. יב וָאֶתֵּן אֶת-הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל-בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה בֶּן-מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה לְעֵינֵי כָּל-הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. יג וָאֲצַוֶּה אֶת-בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר. יד כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת-הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה וּנְתַתָּם בִּכְלִי-חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים. {ס} טו כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת. {פ}
בין האזכורים היחידים בתורה למושגי גאולה, את רובם אנו מוצאים בפרשת "בהר", ויקרא כ"ה, במובן של יציאה מבעלות זרה וחזרה לבעלים האמיתיים המקוריים, הן בפדיון הארץ והן בפדיון בן ישראל – "ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ". "גאולה" היא שחרור משעבוד משפטי בידי בעלות זרה. כך גם חזרתם של ישראל לארצם בזמן הגאולה היא בד בבד עם היציאה משעבוד זרים, ירושת הארץ ועצמאות מדינית.
כתב הרמב"ן: "ואמר "גאולה" כמו גאל ה' עבדו יעקב (ישעיהו מח כ) שהוציא עבדו מיד המחזיקים בו וכן וגאלתי אתכם בזרוע נטויה (שמות ו ו) אף זה תתנו גאולה לארץ שאני רוצה לגאול ארצי מיד המחזיקים בה שלא נתתיה אני להם בחלק אחוזתם". האור החיים הקדוש מרחיב על ההקבלה בין הפסוקים לגאולת ישראל וכותב שם (ויקרא כה כה): "והגאולה תהיה בהעיר ליבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שולחן אביכם… כי קץ ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו".
בלשונות הגאולה ממצרים מדויק בכתוב: "והוצאתי אתכם מתחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם" – ההוצאה וההצלה הם מהשעבוד ובעלות זרים ואז מגיעה הגאולה שהיא בעצם ה"לקיחה" וה"הבאה" חזרה לרשות ה' כעם בארצו– "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ…" – הגאולה מתחילה ביציאה משעבוד האומות והמשכה הוא גיבוש עם ישראל ואמונתו עד השלמת הגאולה בירושת כל הארץ. ירושת הארץ היא יציאת ארץ ישראל וישראל יושביה משעבוד זרים, "ירשו ארץ – היינו גאולה" (רש"י סנהדרין צח). בגאולתנו, השחרור מהשעבוד מלכויות וההצלה ממוות לחיים באו בד בבד יחד עם ירושת הארץ וקיבוץ גלויות.
ביאליק: כמה אדמה צריך אדם
דברים שאמר המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, לפני למעלה משמונים שנה לרגל חג " הקרן הקיימת" :
" … פרופסור אחד שאל את השומעים: בכמה אדמה יש צורך לאדם, שירגיש עמידה בטוחה ומאוששת?
" ענו השומעים: די לו רק בכברת אדמה, כדי עמידה על כפות הרגלים. מפני שאין האדם עומד אלא על אותו הקרקע שכפות רגליו נעוצות בה, ומיד הוא מרגיש עצמו עומד עמידה איתנה וחזקה.
" אמר להם: כן הדבר בשעה שעומד אדם במישור, אבל אם יעמוד במקום גבוה שאין סביבו שטח גדול, כמה אדמה צריכה לו שלא ירגיש חרדה ברגליו ובברכיו מפחד הנפילה? שאל והשיב:
צריך אדם להרגיש סביבו אדמה מלוא קומתו. שאם ייכשל ויפול יהא בטוח שיתמתח על האדמה ולא יהא תלוי באוויר אף במקצת גופו…
פורסם ב-4יוני 2009
ללא דיון ציבורי כלשהו, ממש מתחת לאפנו, מתחולל מהפך במדינת ישראל, אשר ישנה אותה מן הקצה אל הקצה. בין מאות העמודים של חוק ההסדרים, תחת מסווה של מהלך ליעול מנהל מקרקעי ישראל, מסתתרת רפורמה חסרת תקדים ובלתי-הפיכה –
הפרטת הקרקע הלאומית שלנו.
כידוע, יסוד מכונן מראשית הציונות היה כי הקרקע צריכה להיות רכוש הציבור-המדינה והלאום – ולא לשמש סחורה. יסוד זה נתפס על ידי הרצל וממשיכיו כתנאי הכרחי בשביל לכונן מדינה לעם היהודי. מאז ועד היום הרוב המכריע של קרקעות ישראל (93 אחוז) נמצא בבעלות ציבורית (בעלות המדינה או קק"ל) ומנוהל על ידי מנהל מקרקעי ישראל. אדמות אלו לא ניתן לקנות, אלא רק לחכור.
המהלך החברתי-כלכלי המכריע שממשלת נתניהו מובילה, הוא העברת הקרקעות מבעלות המדינה לבעלות פרטית. מהלך זה, שיבטל במחי יד הישגיהן של 100 שנות ציונות אמור לעבור במחטף בחודש וחצי הקרובים! (במהלך אישור התקציב במסגרת חוק ההסדרים).
הקרן לאדמות ישראל ILF היא עמותה ישראלית יהודית, הפועלת לקניית קרקעות בבעלות ערבית בארץ ישראל. בנוסף עורכת הקרן פעילות הסברה בקרב הציבור היהודי בישראלי על הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל.
הקרן הוקמה במהלך שנת 2008 על ידי אריה קינג הקשור גם לעמותת אלע"ד היא פועלת לקניית אדמות מערבים או מיהודים העשוים למוכרם לערבים. הקרן פעילה במיוחד באזורי מזרח ירושלים, הגליל והנגב. הקרן מרכזת אפשרויות רכישה של אדמות חקלאיות או בתים בערים מעורבות, ומציעה לרוכשים הפוטנציאליים ליווי מלא, הכולל עורכי דין וייעוץ.
מפרסומים בעיתונים שונים בישראל עולה כי בשנים 2008-2009 הקרן לאדמות ישראל השיבה לידי יהודים את נכסיהם לאחר שלעתים עשרות שנים התגוררו בהם אחרים. אזורים בהם הייתה הקרן מעורבת בשנים 2008-2009: בית צפאפא, "שער המזרח", הר הזיתים, נחלת שמעון ועוד.
לדברי קינג, הקרן קמה בתגובה למהפך שחל במדיניות הקרן הקיימת לישראל והסיוע שהחלה קק"ל לתת להקמת עיר ערבית ליד רמאללה. הקרן לאדמות ישראל מוצגת כחלופה לקק"ל עבור התורמים הפוטנציאליים. באתר האינטרנט שלה, הקרן מפרסמת כתבה מעיתון הארץ על סיוע הקק"ל להקמת עיר פלסטינית.
הקרן לאדמות ישראל קיימה מספר הפגנות על אדמות הנמצאות בבעלות יהודית לטענתה, באזור עטרות וענתא. כן נתנה הקרן חסות לכנס רבנים שקרא שלא למכור ולהשכיר נכסים לערבים.
במרץ 2010 טען אריה קינג, כי בירושלים ובסביבתה ישנן עתודות קרקע, של קרקעות בבעלות פרטית יהודית או של אדמות קק"ל ומדינה היכולות, אחרי שינוי ייעוד הקרקע, לענות על צרכיי מגורים של האוכלוסייה היהודית בירושלים למשך עשרות שנים. לדבריו, בשטח העתודות הללו ניתן לבנות קרוב ל-200,000 יחידות דיור. קרקעות אלו מצויות בין גבעת זאב לירושלים, בסמוך לעטרות, בין מעלה אדומים לירושלים (E1) ובאזור גוש עציון.
בתחומי ישראל פועלות היום למיטב ידיעתנו (והיא איננה מעודכנת בוודאות!) לפחות שמונה קרנות ערביות ברכישת נדל"ן בישראל! ומה אנחנו עושים? הקרן לאדמות ישראל איתרה שמונה קרנות ערביות שממומנות על ידי בנקים ערביים ובעלי הון ממדינות ערב שפועלים לשנות את מאזן הקרקעות באזורים מסוימים במדינת ישראל.
אריה קינג:
הקרן לאדמות ישראל איתרה שמונה קרנות ערביות שממומנות על ידי בנקים ערביים ובעלי הון ממדינות ערב שפועלים לשנות את מאזן הקרקעות באזורים מסוימים במדינת ישראל.
כיהודים בארץ ובעולם לימדונו שלנו (לעם היהודי) יש את הקק"ל, שמטרתה לרכוש קרקעות בארץ ישראל למען העם היהודי…
מאז הרבה מים זרמו בירדן ואפילו בים המלח, הקרן הקיימת לישראל ממעטת (אם בכלל) לרכוש קרקעות בארץ ישראל, שיקול הדעת של העומדים בראשה הוא שיקול פוליטי וכלכלי, ציונות? לא בבית ספרנו.
הקרנות הערביות מרכזות מאמץ באזורים הבאים:בערים מעורבות- יפו, עכו, ירושלים, לוד; בגליל; באזור יהודה ושומרון; בנגב.
כמענה לקרנות אלו הוקמה הקרן לאדמות ישראל , שנרשמה כעמותה רשומה בישראל והציבה לעצמה מטרה אחת: לטפח את אהבת הארץ, לסייע ולעודד קיום מצוות כיבוש הארץ וגאולת הארץ. הקרן לאדמות ישראל מאפשרת לכל יהודי באשר הוא, לרכוש קרקעות בארץ ישראל
ולקיים את מצוות גאולת הארץ וכיבושה, ללא סיכונים, ללא עמלות ותוך כדי ליווי מקצועי של הקרן, עד לרישום הקרקע על שם הרוכש, כמו-כן, נסייע לרוכש ביצירת קשר עסקי-חקלאי- כלכלי, עם חקלאים או יזמים מקומיים.