פרשת כי תבוא – מאמר ראשון
פרשת השבוע – פרשת כי תבוא (דברים כו – כט, ח)
השבוע שבין י באלול – טז באלול ה'תשס"ט (30 באוגוסט – 5 בספטמבר 2009)
הסוגיות העומדות לדיון:חג הבכורים; מעשרות; הקללה, הברכה והקללה; נוסחת הברית.
פרשת 'כי תבוא' לעולם תהיה הפרשה האחת לפני האחרונה בשנה היהודית, כיוון שבה כלולה פרשת הברכות והקללות, ואין רוצים לסיים את השנה בדבר רע.
ההפטרה של פרשת כי תבוא היא השישית בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, פרק ס', פסוקים א-כב ("קומי אורי").
בכורים
דברים כו
א וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. ד וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי-שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. ט וַיְבִאֵנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. י וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי יְהוָה וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ. {ס}
מ' בובר במאמרו "ביכורים" ('בין עם לארצו' עמ' 15-7; 'דרכו של מקרא' עמ' 87-82)
בעוד השורש בו"א משמש לתיאור יחס הדדי בין ה' לאדם, משמש שורש אחר בפרשה לציוןפעולתו החד-צדדית של ה' כלפי ישראל – השורש נת"ן. ה',שהביאאת ישראל אלהארץ, גםנתנהלהם. אולם הבאת הביכורים על ידי האדם לעולם אינה נקראת נתינה.אדרבה: אף "ראשית פרי האדמה" היא מתנת ה' לאדם, כאמור בפסוק י. שבע פעמים מופיעהשורש הזה בפרשה, ובכך נרמז לקורא כי תודעת הנתינה האלוהית היא עיקר עניינה שלהפרשה ושל המצווה שבה:
וְהָיָה כִּי תָבוא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשית כָּל פְּרִ יהָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לָךְ וּבָאתָ אֶל הַכּהֵן הִגַּדְתִּי הַיּום לַה' אֱלהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵינוּ לָתֶת לָנוּ וַיָּרֵעוּ אתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבדָה קָשָׂה וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׂית פְּרִי הָאֲדָמָהאֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוב אֲשֶׁרנָתַן לְךָ ה' אֱלהֶיךָ
בשלוש הפעמים הראשונות ובשלוש האחרונות מכוונת המילה למתנת אלוהים לישראל, ואילו בין אלה לאלה נמצא נת"ן מוזר, ודאי לא כדי להשלים את מספר השבע בלבד,אלא קודם כול כדי להמחיש ביותר את הרקע השלילי שמאחורי הנתינה האלוהית; המצרים הם ש'נתנו עלינו עבודה קשה'. מסוג זה היא ה'נתינה' ההיסטורית של עולם הגויים לישראל. נתינת אלוהים משחררת אותו ממנה. ומתנתו הגדולה של אלוהים לישראל היא הארץ; דבר זה נחרת במוחנו בחזרה מרובעת. לבסוף (בפסוק יא) מתנסח הדבר בצורה יותר כללית כדי שלא להניח מקום לטעות: 'כל הטוב', ובכן לא הארץ בלבד, אלא גם יבולה השנתי בא במתנה מידי אלוהים.
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי
רש"י על פי הספרי (מדרש): מזכיר חסדי המקום, ארמי אבד אבי – לבן ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב, ובשביל שחשב לעשות, חישב לו המקום כאילו עשה.
ר' אברהם אבן עזרא (ראב"ע): מלת אבד מהפעלים שאינם יוצאים. ואילו היה ארמי על לבן, היה הכתוב אומר מאביד או מאבד… והקרוב שהארמי היה יעקב. כאילו אמר הכתוב: כאשר היה אבי בארם היה אבד, והטעם עני בלא ממון… והנה הוא ארמי אובד היה אבי.. כי עני היה כאשר בא אל ארם…
הרב יובל לוי: יש יצר הרע, המכונה בשם לבן הארמי ( אותיות נ'ב'ל' ה'ר'מ'א'י'. י.ל. ). ומדוע, משום שהוא מרמה את האדם, ומתהדר בבגדי לבן, כצדיק. מפתה הוא את האדם לומר שעבירה פלונית מצווה היא. האדם עלול שלא להבחין בפח, ועלול שלא לשוב בתשובה. עליו אמרו שהוא מבקש לעקור את הכל. אכן מצבנו השנה קשה במיוחד, ויש לא מעט צדיקים בעיני עצמם, אובדי דרך אבותם, שיצרם הרע מפתה אותם לאמור שלעקור את הכל זוהי מצווה שאין למעלה ממנה.
שמות כג
יד שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. טו אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. טז וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה.
מעשרות
דברים כו
יב כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת–שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר: וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂבֵעוּ. יג וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן-הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל-מִצְוָתְךָ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: לֹא-עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ, וְלֹא שָׁכָחְתִּי. יד לֹא-אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, וְלֹא-בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, וְלֹא-נָתַתִּי מִמֶּנּוּ, לְמֵת; שָׁמַעְתִּי, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי–עָשִׂיתִי, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. טו הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ–כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. {ס}
טבלת המעשרות שהתקינו חז"ל:
את המעשרות מפרישים לאחר שכל המלאכה נגמרה, וכמות התבואה נקבעה. את כמות המעשר מפרישים במדידה מדויקת – מנייה, מדידה או שקילה (האפשרות העדיפה).
על המעשר אמר רבי עקיבא: "מעשרות סייג לעושר" (משנה, מסכת אבות). חז"ל אומרים שבכל התורה אסור לנסות את הקב"ה לראות אם מתקבל שכר על קיום ההמצווה, אולם במעשרות מותר לבחון את הקב"ה. דבריהם מבוססים על הפסוק בספר מלאכי "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת…"
מעשר ראשון – המעשר הראשון הוא עשירית מהיבול שניתן ללוי בכל שנה (במדבר י"ח, כ"א – כ"ד).
תרומת מעשר – כל לוי מפריש עשירית מהמעשר שקיבל כמתנה לכוהנים (במדבר י"ח, כ"ה – כ"ט).
מעשר שני – בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין שנות מחזור השמיטה צריך החקלאי להפריש מעשר שני בנוסף על המעשר הראשון. על החקלאי לאכול את המעשר השני בירושלים. החקלאי רשאי להמיר את היבול בכסף ולעלות עם הכסף הזה לירושלים ושם לקנות בכסף אוכל (דברים י"ד, כ"ב – כ"ז).
מעשר עני – בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, במקום מעשר שני, מופרש מעשר עני, אשר ניתן כמתנה לעניים נוסף על שאר מתנות העניים המוזכרות בתורה (דברים י"ד, כ"ח – כ"ט).
ביעור מעשרות – החובה ליתן את התרומות והמעשרות איננה מיידית, והבעלים רשאים לחכות עד לזמן מתאים. בערב פסח של השנה הרביעית והשביעית למחזור השמיטה, חלה חובת ביעור מעשרות, חובה לתת כל מעשר לבעליו או "לבערו" (דברים כו יג)
וידוי המעשר – אחרי ביעור המעשרות יש לומר "וידוי המעשר" (משור וידוי או משורש הודאה) ובו מצהיר האומר על שקיים את המצוה כדינה, ומודה לבורא על הפירות שנתן לו ועל ירושת ארץ ישראל בכלל (דברים כו יג-טו).
הקללה, הברכה והקללה
12 פסוקי ארור
13 פסוקי ברוך
51 פסוקי קללה
דברים כח
ל אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה) בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ.
דברים כ
ה וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל-הָעָם לֵאמֹר מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. ו וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. ז וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה.
דברים כח
נב וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל-אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ בְּכָל-אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ. נג וְאָכַלְתָּ פְרִי-בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר-יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ. נד הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר. נה מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר-לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ. נו הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא-נִסְּתָה כַף-רַגְלָהּ הַצֵּג עַל-הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ. נז וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי-תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר-כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ.
מלכים ב ו
כד וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-כָּל-מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן. כה וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ-חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חרי (דִּב-) יוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה-כָסֶף. כו וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל-הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. כז וַיֹּאמֶר אַל-יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן-הַגֹּרֶן אוֹ מִן-הַיָּקֶב. כח וַיֹּאמֶר-לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה-לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת-בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת-בְּנִי נֹאכַל מָחָר. כט וַנְּבַשֵּׁל אֶת-בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת-בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת-בְּנָהּ. ל וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו וְהוּא עֹבֵר עַל-הַחֹמָה וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל-בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת.
לסיום הברכות
דברים כח
יד וְלֹא תָסוּר מִכָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם. {פ}
את הסכנה הרובצת לפיתחו של אדם הנוטה ממצוה אחת ממצוות התורה, תיארו כבר חז"ל (שבת קה, ב): רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא, שאמר משום רבי יוחנן בן נורי: המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו – יהא בעיניך כעובד עבודה זרה; שכך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד.
לסיום הקללה, הברכה והקללה
דברים כח
סט אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב. {פ}
בבלי, ברכות, דף ה' ע"א: "דאמר רבי שמעון בן לקיש: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין; נאמר ברית במלח, דכתיב (ויקרא ב') 'ולא תשבית מלח ברית', ונאמר ברית ביסורין, דכתיב: (דברים כ"ח) 'אלה דברי הברית'. מה ברית – האמור במלח – מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין – יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם."
נוסחת הברית
נוסחת הנישואין במזרח הקדום: אני אהיה לך לאיש ואת תהיי לי לאישה.
נוסחת הגרושין: הושע בד: רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי-הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ
כה ְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי-אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי. {פ}
חידוש הברית פעם אחר פעם
בראשית יז
(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
שמות ו
(ה) …וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי:
(ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְדֹוָד וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים:
(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:
שמות כט
(מה) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
ויקרא כו
(יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם:
(יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:
ויקרא כו
(מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְדֹוָד:
דברים כו
(יז) אֶת יְדֹוָד הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ:
(יח) וַידֹוָד הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:
דברים כח
(ט) יְקִימְךָ יְדֹוָד לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו:
דברים כט
(יב) לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
לקינוח – בהשפעת ההפטרה:
"שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם, מִשְּׁבָא יָבֹאוּ; זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ.(ספר ישעיהו, ס',ו').
נמל תל אביב, אשר נפתח רשמית בשנת 1938 היה הנמל היחידי בארץ ישראל, אשר נבנה על ידי יהודים עבור יהודים. היוזמה להקמתו החלה לאחר שספני חיפה ויפו מנעו ייבוא של סחורות ליהודים ועלייה יהודית לארץ. המקום שנבחר לנמל היה דרומית לשפך נחל הירקון, במקום בו נעלם רכס הכורכר הצמוד לים, דבר שאפשר להקים רציף תפעולי לנמל. הנמל הוקם וסוורים להפעלתו היו מיהודי סלוניקי. האוניות לא נכנסו עד הרציף, היו ספינות גרר, אשר קלטו את המטען מהאוניות בלב ים. הספינות הגיעו לרציף. חלק של הפריקה בוצעה בעבודת ידיים.
לכבוד חנוכת הנמל נכתב "שיר הנמל" על ידי המשוררת לאה גולדברג (המקור: זמרשת – פרוייקט לשימור הזמר העברי המוקדם).
לַמֶּרְחַקִּים מַפְלִיגוֹת הַסְּפִינוֹת.
אֶלֶף יָדַיִם פּוֹרְקוֹת וּבוֹנוֹת,
אָנוּ כּוֹבְשִׁים אֶת הַחוֹף וְהַגַּל
אָנוּ בּוֹנִים פֹּה נָמָל פֹּה נָמָל.
מֻצָּק הַבֶּטוֹן וּמוּרָם הַמָּנוֹף
סִירוֹת הַמִּטְעָן מַגִּיעוֹת אֶל הַחוֹף
תְּכֵלֶת מִלְּמַטָּה וּתְכֵלֶת מֵעַל,
כָּכָה נִבְנֶה הַנָּמָל הַנָּמָל.
עם הקמת המדינה הוחלט להקים נמל עמוק מים באשדוד ובשנת 1965 נסגר נמל תל אביב.