פרשת נצבים-וילך – מאמר ראשון
.פרשת השבוע – פרשת נצבים-וילך (דברים כט, ט – לא)
השבוע שבין יז באלול – כג באלול ה'תשס"ט (6 בספטמבר – 12 בספטמבר 2009)
הסוגיות העומדות לדיון:הברית לכל הדורות, חשיבותה של האחדות, ובחרת בחיים, חילופי מנהיגים, חילופי עונות.
פרשת ניצבים פותחת את סדרת ארבע הפרשות האחרונות שבתורה – ניצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה – שהן גם ארבע הפרשות הקצרות ביותר בתורה. את פרשת ניצבים קוראים תמיד בשבת שלפני ראש השנה. בשנים שבהן אין שבת בין יום הכיפורים ובין סוכות קוראים ביחד איתה את פרשת וילך. פרשת וילך היא הקצרה שבפרשות השבוע, ויש בה שלושים פסוקים בלבד.
בשנים שבהן אין שבת בין יום הכיפורים לסוכות קוראים את פרשת וילך ביחד עם פרשת ניצבים בשבת שלפני ראש השנה. בשאר השנים קוראים אותה בשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, היא שבת שובה.
ההפטרה של פרשת ניצבים – וילך היא השביעית והאחרונה בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו פרק ס"א פסוק י ("שוש אשיש") עד פרק ס"ג פסוק ט.
הברית לכל הדורות
דברים כט
ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. יא לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. יב לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. יג וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת-הָאָלָה הַזֹּאת. יד כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם.
בבלי, עירובין, נג, ב: אמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת. אשה מאי היא? פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת. עשתה לי פולין ביום ראשון. אכלתים ולא שיירתי מהן כלום. שנייה ולא שיירתי מהן כלום. ביום שלישי הקדיחתן במלח. כיון שטעמתי משכתי ידי מהן. אמרה לי: רבי מפני מה אינך סועד? אמרתי לה: כבר סעדתי מבעוד יום. אמרה לי: היה לך למשוך ידיך מן הפת. אמרה לי רבי: שמא לא הנחת פאה בראשונים? ולא כך אמרו חכמים אין משיירין פאה באילפס אבל משיירין פאה בקערה. תינוקת מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: רבי לא שדה היא זו? אמרתי לה: לא. דרך כבושה היא. אמרה לי: ליסטים כמותך כבשוה. תינוק מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין. חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי קצרה? אמר לי: ולא אמרתי לך ארוכה? נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם.
חשיבותה של האחדות המביאה את השכינה
ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.
דברים כט א: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם
דברים לא א: וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל
דברים לא ל: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם.
למה נצבים?
שמות לג, לד: "וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר…וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר … וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'… וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת….
ראש השנה דף יז ע"ב: אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם.
הרב יוסף דוב סולובייצ'יק: כל שליח ציבור בימים נוראים מייצג כביכול גם את השכינה.
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' … וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו" (בראשית י"ח א-ב).
"הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם…" (שם כ"ד יג).
"לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתו" (שמות ז' טו).
"וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ" (במדבר כ"ב כג).
"אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה'" " (שמו"א א', כו).
"וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה" (שם י"ט, כ),
מכילתא דרבי ישמעאל בשלח פרשה י: ותתצב אחותו מרחוק – א"ר יצחק: פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר; ותתצב – וכתיב: "ויבא ה' ויתיצב" (שמואל א ג' י) (סוטה דף יא עמוד א, עיינו גם שם יג ע"א מבואר שחז"ל ראו במעמד זה מבחן למרים, כמי שמדברת בשם השכינה). או בהגדרתם המכלילה, ואין יציבה אלא נבואה, שנ' ראיתי את ד' נצב על המזבח (עמוס ט' א).
כדי להגיע למצב של נוכחות שכינה יש צורך באחדות של כלל ישראל. כדי להיות ניצבים לפני הקב"ה במשמעות ובמובן של גילוי שכינה, יש צורך בנוכחות של כל חלקי העם מן הגדול ועד הקטן מראשי השבטים ועד חוטבי העצים ומן הזקנים ועד שואבי המים. אחדות זו, אין פירושה אחידות.
מדרש תנחומא דברים, א: וכך אמרה כנסת ישראל, דרך קשתו ויציבני וגו' (איכה ג יב). משל למה הדבר דומה, לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בו את החצים. חציו כלין והקורה במקומה עומדת. [אף ישראל כל זמן שהיסורין באין עליהן, היסורין כלין והם במקומן עומדין ואינן כלין. לכך נאמר, הפוך רשעים ואינם. אמר חזקיה בנו של רבי חייא, למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות. לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר (אחת או) שתים שנאמר' בפרשה זו חוץ מארבעים ותשע שנאמרו בתורת כהנים, מיד הוריקו פניהם ואמרו, מי יכול לעמוד באלו. מיד קרא אותן משה והיה מפייסן.
אתם נצבים היום, מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם, עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר, והיה לך ה' לאור עולם (ישע' ס יט). אימתי. בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר, חיים כלכם היום (דב' ד ד). בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת. ואלו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר, בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו וגו' (ירמיה נ ד). כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה:
ובחרת בחיים
דברים ל
יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ. {ס} טו רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע. טז אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. יז וְאִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם. יח הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. יט הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. כ לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם. {פ}
תנחומא ג': משל לזקן שהיה יושב עלהדרך והיו לפניו שני דרכים, אחת תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחילתה מישור וסופהקוצים. והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר העוברים ואומר להם אע"פ שאתם רואים תחילתה שלזו קוצים, לכו בה שסופה מישור. 'וכל מי שהיה חכם', שומע לו והיה מהלך בה ומתייגעקמעא, הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו היו הולכים ונכשלין בסוף.כך היה משה פירש לבני ישראל ואמר להם 'הרי דרך החיים ודרך המות, ברכה וקללה, ובחרתבחיים למען תחיה אתה וזרעך.
חילופי מנהיגים – חילופי משמרות
דברים פרק לא
א וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. ב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם–לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.
ז וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ–כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. ח וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ–לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת.
יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת–קְרָא אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ; וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
דברים רבה, ט, ט:"קרא את יהושע" "אמר לפניו: רבונו של עולם, יטול יהושע ארכי (מנהיגות) שלי, ואהא חי. אמר הקדוש ברוך הוא: עשה לו כדרך שהוא עושה לך. מיד השכיםמשה, והלך לביתו של יהושע. נתיירא יהושע ואמר, משה רבי, בוא אצלי. יצאו להלוך. הלךמשה לשמאלו של יהושע. נכנסו לאוהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם. משנסתלק עמודהענן הלך משה אצל יהושע ואמר: מה אמר לך הדיבור? אמר לו יהושע, כשהיה הדיבור נגלהעליך, יודע הייתי מה מדבר עמך?! אותה שעה צעק משה ואמר, מאה מיתות ולא קנאה אחת.
בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך! אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי (שמות לג) "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל"? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו. אמר לו הקב"ה: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה, שנאמר (יהושע א) "ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו' ". (תמורה טז, א)
רש"י: ד"ה כי אתה תבוא: "ארי את תעול עם עמא הדין" – משה אמר לו ליהושע, זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן. אבלהקב"האמר ליהושע: "אתהתביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם, תביא בעל כרחם.הכל תלוי בך.טול מקל והך על קדקדם. דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור.
משה ויהושוע/ אלזה לסקר שילר
מגרמנית: יהודה עמיחי
כשמשה היה בגיל האלוהים
הוא לקח את היהודי הפראי יהושע
ומשח אותו למלך על שבטיו.
אז עברו געגועים רכים בישראל –
כי לב יהושע הרווה כמעין.
הגוף היהודי של עם התנ"ך היה מזבחו.
השפחות אהבו את אחיהן המוכתר –
שערו בער במתיקות כסנה קדוש;
ובת צחוקו ברכה את כוכב המולדת הנכסף,
שאותו ראה עין המוות הזקנה של משה עולֶה,
בצעוק נשמת אריה לאה שלו אל אדוני.
חילופי עונות
שמואל הנגיד (המאה ה-11, גרנדה)
מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָם / גַם נֶאֱסַף תִשְרֵי וּמֵת עִמָם,
בָאוּ יְמֵי הַקר, וְהַתִירוֹשׁ / אָדַם וְקוֹלוֹ בַכְלִי דָמַם.
לָכֵן, יְדִידִי, סב אֱלֵי רֵעִים / כָל אִישׁ וְאִישׁ יַעַשׂ אֲשֶר זָמַם!
אָמְרוּ: חֲזֵה עָבִים בְהַגְשִימָם / וּשְמַע שְמֵי מָרוֹם בְהַרְעִימָם
וּרְאֵה כְפוֹר וּלְשׁוֹן מְדוּרָה – זֶה / יֵרֵד וְזֶה יַעַל וְיִתְרוֹמָם.
קוּמָה, שְתֵה בַכּוֹס וְשׁוּב וּשְתֵה / בַכַד, וּבַלַיִל וְגַם יוֹמָם!
מלים: נתן יונתן, לחן: צביקה פיק
מת אב ומת אלול ומת חומם
גם נאסף תשרי ומת עימם
רק נשארה גחלת עמומה
של אהבת הקיץ הקדומה.
במערת דוד, השונמית,
הצמידה את ירכיה הקרות
אל חום האבנים שעל קברו.
וילד זר הולך ותר כמו שאול,
את עקבותיו של אב ושל אלול
ובעמום הוא מחפש את הצלול.
לך, ילד, לך אולי בסוף המערב,
בין ים ויבשה, בין אב לסתיו,
יהא אור שלך יאיר בין חטאיו:
חטאי האיש והאישה והנחש,
חטאת דוד ואוריה, כבשת הרש,
ויונתן ויערת הדבש.
מת אב ומת אלול, הקיץ שב.
סיפור שלך, ילדי, מתחיל עכשיו.
עם כל הדבש והנחש והאישה.
הודעה חשובה
ביום שישי של ראש השנה לא תהיה פגישה.
ביום שישי של ראש השנה אנו מדלגים על פרשת האזינו הנהדרת – אותה אנחנו שומרים לשבת שבין כסה לעשור – וביום הראשון של החג אנו קוראים את פרשת לידת יצחק וגירוש הגר (בראשית כא).
ביום השני של ראש השנה – אם לא הספיקו לנו סיפורים מטרידים – אנו קוראים את פרשת עקדת יצחק (בראשית כב) – פרשה מטרידה הרבה יותר.
ראש השנה- יום של חשבון נפש – עלינו להבין שבבסיס הפסיכולוגיה של שני העמים האלה – ישמעאל ואנחנו – עומדת חוויה שלילית, חוויה של בגידת אב. לא נעים. על הרקע הזה, קל יותר להבין אותנו ואותם,