פרשת חיי שרה – מאמר שלישי

פרשת השבוע – חיי שרה (בראשית כג- כה, יח)

השבוע שבין טז במרחשוון – כב במרחשוון ה'תשע"ב (19-13 בנובמבר 2011)

הפטרה: מלכים א', פרק א' א-לא.

העברת הכסא

בראשית כה

א וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. ב וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-זִמְרָן וְאֶת-יָקְשָׁן וְאֶת-מְדָן וְאֶת-מִדְיָן וְאֶת-יִשְׁבָּק וְאֶת-שׁוּחַ. ג וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת-שְׁבָא וְאֶת-דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים. ד וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל-אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה. ה וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ לְיִצְחָק. ו וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם. ז וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר-חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים. ח וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו. ט וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל-שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מַמְרֵא. י הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר-קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי-חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ. יא וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי. {פ}

מלכים א א

א וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. ב וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי-לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. ג וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת-אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. ד וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד-מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ. ה וַאֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו. ו וְלֹא-עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ וְגַם-הוּא טוֹב-תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. ז וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה. ח וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד לֹא הָיוּ עִם-אֲדֹנִיָּהוּ. ט וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת אֲשֶׁר-אֵצֶל עֵין רֹגֵל וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל-אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. י וְאֶת-נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת-הַגִּבּוֹרִים וְאֶת-שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא. יא וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-בַּת-שֶׁבַע אֵם-שְׁלֹמֹה לֵאמֹר הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן-חַגִּית וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע. יב וְעַתָּה לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה וּמַלְּטִי אֶת-נַפְשֵׁךְ וְאֶת-נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה. יג לְכִי וּבֹאִי אֶל-הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא-אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר כִּי-שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל-כִּסְאִי וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ. יד הִנֵּה עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם-הַמֶּלֶךְ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִי אֶת-דְּבָרָיִךְ. טו וַתָּבֹא בַת-שֶׁבַע אֶל-הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת אֶת-הַמֶּלֶךְ. טז וַתִּקֹּד בַּת-שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה-לָּךְ. יז וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי-שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל-כִּסְאִי. יח וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ. יט וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא-וְצֹאן לָרֹב {פ}

וַיִּקְרָא לְכָל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא. כ וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל-כִּסֵּא אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו. כא וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ עִם-אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים. כב וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת עִם-הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא. כג וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל-אַפָּיו אָרְצָה. כד וַיֹּאמֶר נָתָן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל-כִּסְאִי. כה כִּי יָרַד הַיּוֹם וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא-וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ. כו וְלִי אֲנִי-עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא. כז אִם מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא הוֹדַעְתָּ אֶת-עבדיך (עַבְדְּךָ) מִי יֵשֵׁב עַל-כִּסֵּא אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו. {ס} כח וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר קִרְאוּ-לִי לְבַת-שָׁבַע וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כט וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי-יְהוָה אֲשֶׁר-פָּדָה אֶת-נַפְשִׁי מִכָּל-צָרָה. ל כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי-שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל-כִּסְאִי תַּחְתָּי כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה. לא וַתִּקֹּד בַּת-שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם. {פ}

בבלי, שבת ל א-ב

ודקאמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהילים לט) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הודיעני ה' קצי אמר לו גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם ומדת ימי מה היא גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם ואדעה מה חדל אני אמר לו בשבת תמות אמות באחד בשבת אמר לו כבר הגיע מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא אמות בערב שבת אמר לו (תהילים פד) כי טוב יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח .

כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא ההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה דלא הוה פסק פומיה מגירסא אמר מאי אעביד ליה הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה אתא מלאך המות סליק ובחיש באילני נפק למיחזי הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה אישתיק ונח נפשיה שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה שלחו ליה חתוך נבלה והנח לפני הכלבים ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו ולא יפה אמר שלמה (קוהלת ט) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.

תרגום:

כל יום השבת היה יושב (דוד) ולומד כל היום. ביום שהיה צריך למות בא מלאך המוות אליו ולא היה יכול לו (להרגו), שלא פסק פיו (של דוד) מלימודו. אמר (מלאך המוות) מה אעשה לו? היה לו (לדוד) גן מאחורי ביתו, בא מלאך המוות והרעיש בין האילנות, יצא (דוד) לראות. כאשר ירד במדרגות (לגן) נפלה מדרגה תחתיו, השתתק ונחה נפשו. שלח שלמה לבית המדרש: אבא מת ומוטל בחמה, וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה? שלחו לו: חתוך נבלה והנח לפני הכלבים, ואביך, הנח עליו כיכר או תינוק וטלטלו. ולא יפה אמר שלמה 'כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת'?

תוספתא שבת פי"ז הי"ט

וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומר: אפילו קטן בן יומו חי מחללין עליו את השבת ואפילו דוד המלך מת אין מחללין עליו את השבת, שכל זמן שאדם חי עוסק במצוות לפיכך מחללין עליו את השבת. מת בטל מן המצוות לפיכך אין מחללין עליו את השבת.

 רות רבה ג:ב: ומת בעצרת שחל להיות בשבת, ועלתה הסנהדרין להראות לפני שלמה (לנחמו). אמר להם: להעביר אותו (את הגופה) ממקום (שמש) למקום (צל)? אמרו לו: ולא משנה היא: 'סכין ומדיחין ובלבד שלא יזוז אבר'? אמר: כלבים של בית אבא רעבים: אמרו לו: ולא משנה היא : 'מחתכין את הדלועים ולפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים'. מה עשה? נטל בד ארוג ופרש עליו כדי שלא תרד השמש. ויש אומרים: לנשרים קרא ופרשו עליו כנפיהם כדי שלא תרד עליו השמש.

רות רבה ג:ב: אדריינוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בן חנניה. אמר לו: אני טוב ממשה רבך. אמר לו: למה? אמר לו: שאני חי והוא מת. וכתוב  'כי לכלב החי הוא טוב מן האריה המת.

מוֹת דָּוִד

ח"נ ביאליק

קטורה אשת אברהם וצאצאיהם

מדרש רבא לבראשית, סא:

ר' דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן: אם היו לך בנים בנערותך, קח לך אשה בזקנותך והעמיד בנים.
וממי אתה למד?
מאברהם, שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו, והעמיד בנים, הה"ד ויוסף אברהם וגו':

ד [קטורה אשת אברהם]

ושמה קטורה
רב אמר: זו הגר.
אמר ליה רבי נחמיה: והכתיב: ויוסף?!
אמר לו: על פי הדבור נשאה. היך מה דאת אמר: (ישעיה ח): ויוסף ה' דבר אלי עוד.
אמר לו: והכתיב: ושמה קטורה?!
אמר לו: שמקוטרת מצות ומעשים טובים.

ישמעאל עיקר, ובני קטורה על ידי שהן לשון תוספת, ותלד לו את זמרן וגו':

ה [בני קטורה]

רמי בר יחזקאל אמר: זמרן, שהיו מזמרין בעולם.
יקשן, שהן מתקשין בעולם.

ורבנן אמרי: זמרן, שהיו מזמרין לעבודת כוכבים.
יקשן, שהיו מקשין בתוף לעבודת כוכבים.

ויקשן ילד את שבא ואת דדן
רבי שמואל בר נחמן אמר: ראשי אומות הן:

ו [ברכת אברהם ליצחק]

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן
רבי יהודה אמר: בכורה.
רבי נחמיה אמר: ברכה.

רבי חמא אמר: לא ברכות, אלא מתנות נתן לו.
משל למלך, שהיה לו פרדס, מסרו לאריס והיה בו שתי אילנות כרוכים זה לזה בכרך אחד. אחד של סם חיים, ואחד של סם המות.
אמר אותו אריס: אם משקה אני זה של סם חיים, זה של סם המות שותה עמו. ואם איני משקה זה של סם המות, היך זה של סם חיים חי?!
כך אמר אברהם: אם מברך אני את יצחק עכשיו, בני ישמעאל ובני קטורה בכלל.
ואם אין אני מברך בני ישמעאל ובני קטורה, היך אני מברך את יצחק?!
חזר ואמר: בשר ודם אני, אני היום כאן ומחר בקבר!
כבר עשיתי די. מכאן ואילך, מה שהקב"ה רוצה לעשות בעולמו יעשה.
כיון שמת אברהם אבינו, גלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו, הדא הוא דכתיב (בראשית כה): ויהי אחרי מות אברהם, ויברך אלהים את יצחק בנו:

ז [הויכוח על הבכורה]

ולבני הפלגשים וגו'
בימי אלכסנדרוס מוקדון, באו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנענים ומצרים.
אמרו: מי הולך ודן עמהם?
אמר גביעה בן קוסם: אני, הולך ודן עמהם.
אמרו לו: הזהר שלא תחליט להם את הארץ.
אמר: אני הולך ודן עמהם, אם נצחתי אותם הרי מוטב, ואם לאו, אתם אומרים מה הגרוע הזה, שיעמיד עלינו?! הלך ודן עמהם.
אמר להם אלכסנדרוס מוקדון: מי תובע מיד מי?

אמרו ישמעאלים: אנו תובעים מידן ומתורתן אנו באים עליהם, כתיב (דברים כא): כי את הבכור בן השנואה יכיר, וישמעאל בדין שיטול פי שנים!
אמר לו גביעה בן קוסם: אדוני המלך! אין אדם עושה מה שהוא רוצה לבניו?!
אמר לו: הין.
ואמר לו: והכתיב: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק!
אמרו לו: והיכן שטר שילוח שחילק בין בניו?
אמר לו: ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, ונסתלקו משם בבושת פנים.

אמרו כנעניים: מתורתן אנו באים עליהם. בכל מקום כתיב: ארצה כנען, ארץ כנען יתנו לנו את ארצנו!
אמר לו גביעה בן קוסם: אדוני המלך! אין אדם עושה לעבדו מה שהוא רוצה?!
אמר לו: הין!
אמר: מה כתיב (בראשית ט): ארור כנען עבד עבדים וגו', הרי הארץ שלנו והם עבדים לאדוני המלך! ונסתלקו משם בבושת פנים.

אמרו מצרים: מתורתן אנו באים עליהם, ששים רבוא יצאו מאצלנו טעונים כלי כסף וכלי זהב, דכתיב (שמות יב) וינצלו את מצרים יתנו לנו את כספינו ואת זהבינו!
אמר לו גביעה בן קוסם: אדוני המלך! ששים ריבוא בני אדם עשו אצלם רד"ו שנים, מהם כַסָפִים, ומהם זַהָבִים, שנוטלים בשכרן דינר ליום. ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיעו למאה שנה, עד שנמצאת ארץ מצרים לטימיון, ונסתלקו משם בבושת פנים.

רש"י, בראשית, כ"ה, א: על פי פשט הדברים מדובר באשתו השלישית שנשא אברהם לעת זקנותו לאחר שכבר גרש את הגר ושרה נפטרה. אולם חז"ל טוענים שקטורה זו הגר ונקראת קטורה "על שם שנאים מעשיה כקטֹרת, ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם".

 

הרב דהאן:

לפני ששרה אמנו נפטרה, היא ציוותה את אברהם שבנם יצחק לא יגדל יחד עם בני השפחות האחרים. לאברהם היו הרבה נשים. כשבא אברהם למלא את בקשתה וביקש מהבנים לעזוב, סירבו הבנים לעזוב. ביקש לתת להם אברהם כסף וזהב ורכוש גדול, בכל זאת סירבו הבנים לעזוב את הארץ.

השתמש אברהם בשמות הקדושים והראה להם כישופים (כמו כוס שעפה באוויר), הבנים שלו "נדלקו" על זה, והסכימו לעזוב בתנאי שילמד אותם את סודות הכישוף.

מאז ועד היום האנשים שם עוסקים בכישוף. איך זה שבמדינות כל כך נחשלות שבהן אין לאנשים לחם לאכול, הם "בורכו" בנשק גרעיני? הסיבה היא שהכוחות שלהם הם מהסיטרא אחרא, בזכות הכישופים שלהם.

שני מלאכים כעס עליהם הקב"ה וזרק אותם שם. והם כועסים ורוצים להחריב את העולם, לא מתאים להם שהעולם עומד על תילו.

באסיה מעולם לא היו יהודים. היהודים מטיילים אמנם שם כיום, אך אין היסטוריה יהודית במקומות האלה. באירופה כן, באיראן וצפון אפריקה כן, אבל לא שם. אבל כל יהודי שנוסע לארצות המזרח מחזק את כוחות הטומאה במזרח, כאילו הרג יהודי. כוחות המלאכים בארץ ישראל חלשים מאד, ממש משותקים.

המקומות האלה במזרח יעלמו, הם מאד מסוכנים רוחנית. אולי טוב שנשלחים הפיליפינים לפה במקום שישראלים יילכו לשם, מעין חסד של הקב"ה.

ישראלי אחד נסע להודו, והגיע שם למקדש אחד בחפשו אחר אמת רוחנית כדרכם של התרמילאים. דיבר אליו אחד הנזירים שם ורצה להראות לו משהו סודי. הגיעו למקדש עתיק, ושם הראה לו הנזיר ספר עתיק מאד, כנראה בן כמה אלפי שנים. פתח הנזיר את הספר ושאל אותו: "אתה יודע לקרוא את זה?" הסתכל הישראלי על הספר וראה שהוא כתוב עברית והתחיל לקרוא. אמר לו הנזיר: תדע לך שזה הספר מאברהם. אתה יודע לקרוא בו, ומה אתה עושה פה? חזור למקומך, שם נמצאת האמת הרוחנית שלך. וחזר הישראלי לישראל, לבסוף נרשם לישיבת אור חיים.

מתוך ויקישיבה; אתר למושגי יהדות:

בני אברהם שנולדו לו מקטורה. בני קטורה, אינם מתייחסים לזרע אברהם. לכן, למשל, מי שנדר שלא ייהנה מזרע אברהם, מותר לו ליהנות מבני קטורה.

בני קטורה, חייבים במילה, שנאמר: "את בריתי הפר" – לרבות בני קטורה. ושלוש שיטות בדבר: יש אומרים, כי רק ששת בני קטורה שנולדו לאברהם בעצמו נתחייבו במילה, אבל זרעם אחריהם לא נתחייבו; ויש אומרים, שאף זרעם של בני קטורה חייבים במילה; ויש אומרים, שחיובם של בני קטורה במילה נמשך רק עד למתן תורה, וממתן תורה ואילך נפטרו ממילה.