פרשת במדבר – מאמר שלישי

פרשת השבוע – במדבר (במדבר א – ד, כ)

השבוע שבין כח באייר – ה בסיוון, ה'תשע"ב, 20 – 26 במאי 2012).

ההפטרה היא בספר הושע, פרק ב' פסוקים א-כב. ההפטרה נפתחת בפסוק "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא יִמד ולא ייספר", המתקשר למפקד בני ישראל בפרשה.

 למה דוקא לוי?

במדבר ג

א וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי. ב וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-אַהֲרֹן הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. ג אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים הַמְּשֻׁחִים אֲשֶׁר-מִלֵּא יָדָם לְכַהֵן. ד וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְהוָה בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהוָה בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא-הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל-פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם. {פ}
ה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ו הַקְרֵב אֶת-מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ. ז וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת-מִשְׁמֶרֶת כָּל-הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. ח וְשָׁמְרוּ אֶת-כָּל-כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. ט וְנָתַתָּה אֶת-הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. י וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת-כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת. {פ}
יא וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יב וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל-בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. יג כִּי לִי כָּל-בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל-בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהוָה. {פ}

 

שבט לוי הוא אחד משנים עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. על פי סדר אבני החושן שלובש הכהן הגדול על לבו, האבן המייצגת את שבט לוי היא אבן הברקת.

שבט זה היה השבט היחידי שלא קיבל נחלה. לפי המסורת נבחר שבט לוי בידי ה' לעבוד ולשרת בבבית המקדש. לפני ייחוס הלוויים הוקדשו לשירות הבכורות מכל משפחות עם ישראל, אך לאחר חטא העגל מאס ה' בבכורות והחליפם בשבט היחיד שלא חטא, שבט לוי. מתוך השבט נבחרו אהרן ובניו לשמש בתור כהני העם. אדם שהינו צאצא לשבט לוי (מצאצאי לוי בן יעקב) מכונה לוי .

מאחר ששבט לוי לא קיבל נחלה בתחומי ארץ ישראל, לעתים אינו נכלל במניין שנים-עשר השבטים. כאשר הוא נמנה כאחד משנים עשר השבטים, נכללים שבטי מנשה ואפרים כאחד: שבט יוסף.

שבט לוי כולל שלוש משפחות מרכזיות, בניו של לוי בן יעקב:

משפחת גרשון

משפחת קהת, ממנה יצאו משה ואהרן, שהוא וצאצאיו הם הכהנים.

משפחת מררי

הלויים היו מעובדי בית המקדש יחד עם הכהנים. ללויים היו שני תפקידים עיקריים בבית המקדש:

שוערים – שמירה בשערי המקדש והגפת השערים בסוף היום. מבין עשרים וארבע נקודות שמירה במקדש, היו עשרים ואחת נקודות מאוישות בידי הלויים, ויתר השלוש אוישו על ידי כהנים.

משוררים – שירה בפה, בליווי כלי נגינה.

לוי שנתמנה לתפקיד מסוים – אסור היה לו לעסוק בתפקיד אחר. "מעשה ברבע יהושע בן קרחה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל רבי יוחנן בן גודגדא. אמר לו: בני! חזור לאחוריך, שאתה מן המשוררים, ולא מן השוערים". הגמרא אף קובעת, שלוי ש"משורר ששיער – במיתה" (חייב מיתה בידי שמים אם עשה זאת במזיד; אך לא ייהרג בידי בית דין).

מלבד שני תפקידים אלה, היו הלויים מסייעים לכהנים בעת הצורך בעבודות שונות במקדש, כגון בשחיטת הקרבן והפשטת עורו.

בתקופת נדודי עם ישראל במדבר סיני בדרכו ארץ ישראל כאשר בית המקדש התקיים באופן ראשוני על ידי משכן נייד הניתן לפירוק והרכבה, היה ללויים תפקיד נוסף: לפרק ולהרכיב את המשכן, ולשאתו בדרך ממקום למקום. משפחת קהת נשאה את כלי המשכן – ארון הברית, שולחן לחם הפנים ועוד, ומפאת קדושתם של הכלים נדרשו הקהתים לשאת את הכלים בידיהם, ולא בעגלה, ככתוב: "כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו". משפחות גרשון ומררי, הנושאות את קרשי המשכן ויריעותיו, קיבלו לשם כך עגלות.

כיום, לאחר חורבן בית המקדש נותר כסמל וכזיכרון להיות הלוי משרת בבית המקדש, טקס נטילת ידי הכהנים לפני ברכת כהנים.

"לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּ ם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן": שבט לוי הינו השבט היחיד שלא זכה לקבל חלק ונחלה בארץ ישראל. כחלופה לנחלה קיבל השבט 48 ערים שהיו מפוזרות בכל רחבי הארץ. הדבר נרמז כבר בדברי יעקב על שמעון ולוי לפני פטירתו: "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". הדבר איפשר ללויים למלא את תפקידם בהוראת התורה ברחבי הארץ, כדברי משה לשבט לוי לפני פטירתו: "וּלְלֵוִי אָמַר…יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". ערי הלויים שימשו גם כערי מקלט.

בנוסף, נאסר על שבט הלוי ליהנות מן הביזה והשלל ממלחמות ישראל.

כתחליף לנחלתם בארץ ישראל קיבלו הכהנים והלוויים מתנות כהונה ולוויה. הכהנים קיבלו 24 מתנות המיוחדות להם, ואילו שאר שבט לוי קיבל מתנה הנקראת מעשר ראשון, עשרה אחוזים מכל יבול הארץ. בזמן עזרא הסופר נקנסו הלוויים בשל סירובם לעלות לארץ. עזרא ציווה על העם שלא להפריש את המעשר הראשון ללויים ובמקום זה לתת את המעשר לכהנים.

עדות נוספת למתנה מיוחדת וחד פעמית שניתנה לשבט לוי אנו מוצאים בספר במדבר: "וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה" (לא ל). שם מסופר על משה שצווה להעניק לשבט לוי מכס אחד מחמש מאות משלל המלחמה במדיין.

ייעודם של שבט לוי כמורי הוראה הוא העדיפות שחנן יעקב את בנו לוי ללמד ולהורות תורה לשאר אחיו. הייעוד התבסס בתורה בברכת משה (במשנה תורה) שמעודדת את שבט לוי לעסוק בתלמוד תורה והוראת הלכותיה אל בני ישראל. בברכת משה לשבטי ישראל טרם מותו בירך את שבטו, שבט לוי ביכולת מיוחדת להורות הלכות התורה אל כלל ישראל; " וּלְלֵוִי אָמַר.. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל "(דברים לג).

למרות שלפי המקורות בתנ"ך ניתן משמעות רב לבני לוי כמורי דת, בדברי חז"ל הוברר שאין הוראת התורה נחלה הפרטית של בני לוי לבד אלא גם שאר שבטי ישראל מוכשרים ללמד בהלכות התורה. ואכן במאמרי חז"ל מופיעים גם ציטוטים רבים אודות כשרונם של בני שבט יהודה ושבט יששכר כמורי הוראה.

בספרים החיצוניים: העדיפות של בני לוי כמורים נקבעה – עוד בימי יצחק אבינו ועל ידיו, אולם, כפי המובא במדרש הגדול ובכתבי הרמב"ם הייעוד נקבע על ידי יעקב אבינו. בלשון הרמב"ם: יעקב אבינו..הבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך ה' ולשמור מצוות אברהם וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה כדי שלא ישתכח הלימוד (הלכות עבודה זרה א טו).

נחלת שבט לוי 

שבט לוי מוזהר שלא לקחת חלק בארץ ואם נטל נחלה מוציאים ממנו בכוח, כיצד אם כן ללוים והכהנים נכסים בארץ?

במדבר (פרק יח' פס' כ'):

ויאמר יהוה אל אהרון בארצם לא תנחל, וחלק לא יהיה לך בתוכם, אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל

 ספר במדבר (פרק יח' פס' כג'):

ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד והם ישאו את עוונם חקת עולם לדורותיכם ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללויים לנחלה, על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה

ספר דברים (פרק יח' פס' א'):

לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, אשי ה' ונחלתו יאכלון, ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו יהוה הוא נחלתו, כאשר דבר לו

 ספר המצוות לרמב"ם (מצות לא תעשה קסט'):

הזהיר שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ. והוא אמרו: "לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם אחיו, יהוה הוא נחלתו"

הרמב"ם בספרו היד החזקה (הלכות שמיטה ויובל פרק יג' הלכה י' – יא'):

כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הם מוזהרים שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים שנאמר: "לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל", חלק- בביזה ונחלה – בארץ … ובן לוי או כהן שנטל חלק בביזה לוקה. ואם נטל נחלה בארץ מעבירין אותה ממנו.

במילים שלנו, להיות מיוחס כלוי או ככהן אינו מסתכם רק בשם המשפחה אלא יש לכך השלכות מרחיקות לכת גם על בעלות על קרקע. שבט לוי מוזהר שלא לקחת חלק בארץ ואם נטל נחלה מוציאים ממנו בכוח. ברם ידוע כי הלווים כן התנחלו בארץ, כאמור:

בספר במדבר (פרק לה' פס' א'): צו את בני ישראל ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם …

מילים שלנו, לאחר חלוקת הארץ לשבטים, נתנו בני ישראל ללוים מנחלתם. אם כן, כיצד ניתן להבין את הפסוקים הלכאורה סותרים, האם המיוחס כלוי או ככהן יכול להתנחל בארץ או לא? אם שבט לוי מוזהר שלא לנחול את הארץ אז מדוע נתנו בני ישראל ללוים נחלה?

לכאורה הסתירה בין הפסוקים קשה, ברם המעמיק מגלה שאין זו סתירה כלל אלא הוראה ברורה המקרינה אור יקרות לעתיד להיות באחרית הימים ובעולם הבא.

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא (דף קכב' ע"א):

תניא, עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים … ולא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא, העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק …

תורת הנגלה, התלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא, מגלה כי לעתיד לבוא (ימות משיח הם הכניסה לעולם הבא שבחומר) לא תתחלק ארצנו הקדושה ל- 12 חלקים אלא ל- 13 חלקים. שבט לוי שלא קיבל נחלה בחלוקה הראשונה בימי יהושע בן נון, יקבל נחלה בעולם הבא, בשווה לשאר השבטים. אם כן השאלה רק הולכת וגדלה, היות ובתורתנו מצאנו איסור ואזהרה לשבט לוי שלא לנחול בארץ, כיצד יתכן ולעתיד ינחלו בארץ שלא בהתאם לציווי מפורש שניתן למשה רבנו מאת הבורא, הייתכן שתורתנו תשתנה? ותשובתנו הקצרה כי הכהן והלוי יכולים לנחול בארץ ואינם עוברים על איסור ובלבד שנחלה זו תהיה בתורת מתנה או חלף תמורה ובשום אופן לא כתוצאה ממלחמה.

ספר החינוך (מצוה ת"ח):

ידוע הוא כי שבט הלוי מבחר השבטים … ומפני גודל מעלתם וכושר פועלם וחן ערכם, נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה יותר מארצות שאר השבטים אולי תכפר עליו אדמתם המקודשת בקדושתם. ועוד טעם אחר בדבר כי בהיותם אנשי לבב ידועים במעלת המדות וחכמות נכבדות, ידוע לכל שלא ישטמו את הרוצח שינצל אליהם ולא יגעו בו אף כי יהרוג אחד מאוהביהם או מגואליהם …

 

 

השאר תגובה