פרשת בלק – מאמר ראשון
פרשת השבוע: פרשת בלק (במדבר כב, ב – כה, ט)
השבוע שבין ו תמוז לבין יב בתמוז ה'תשס"ט (28 ביוני – 4 ביולי 2009)
בלעם – רשע או צדיק?
במדבר פרק כב
ב וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד–כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ–לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. ו וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי–אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר.
יח וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדֵי בָלָק, אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב–לֹא אוּכַל, לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה, אוֹ גְדוֹלָה. יט וְעַתָּה, שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם-אַתֶּם–הַלָּיְלָה; וְאֵדְעָה, מַה-יֹּסֵף יְהוָה דַּבֵּר עִמִּי. כ וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ–אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. כא וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנוֹ; וַיֵּלֶךְ, עִם-שָׂרֵי מוֹאָב. כב וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ;
משנה, מסכת אבות, ה',י"ט: כל מי שיש בו שלשה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים, הוא מתלמידו של בלעם הרשע, עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבהה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע, מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של אברם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין עולם הבא, שנאמר להנחיל אהבי יש ואוצרתיהם אמלא (משלי ח' כ"א) , אבל תלמידו של בלעם הרשע יורשין גהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר ואתה אלוהים תורדם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך (תהילים נ"ה כ"ד).
בבלי, מכות י ע"ב: בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו מן התורה דכתיב (במדבר כב) לא תלך עמהם וכתיב (שם) קום לך.
בבלי, זרעים, ברכות ז, א: עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקא"ל בלעם לבלק (במדבר כג) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה', מלמד שכל אותן הימים לא זעם.
בבלי, סנהדרין, קה, ע"ב: (במדבר כב) ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו תנא משום רבי שמעון בן אלעזר אהבה מבטלת שורה של גדולה מאברהם דכתיב (בראשית כא) וישכם אברהם בבקר שנאה מבטלת שורה של גדולה מבלעם שנאמר ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות.
מדרש תנחומא במדבר, סימן ב: אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם. מכאן אתה למד, שבדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו. שמתחלה נאמר לו, לא תלך עמהם. כיון שהעיז פניו להלך עמהם, הלך. שכן כתוב בו, ויחר אף אלהים כי הולך הוא. אמר לו הקדוש ברוך הוא, איני חפץ באבודן של רשעים. הואיל ואת רוצה ליאבד מן העולם, קום לך אתם. וכתיב, ואך את הדבר, ללמדך, שבהתראה הלך. מיד השכים בבקר, שנאמר, ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו. וכי לא היה לו עבד ולא שפחה. אלא מרוב שנאה ששנא את ישראל, קדמתו ועמד בזריזות הוא בעצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, כבר קדמך אברהם אביהם לעקידת יצחק בנו, שנאמר, וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו (בראשית כב ג). וילך עם שרי מואב, ללמדך, שהיה שמח בפורענות של ישראל כמותם.
מדרש תנחומא במדבר, סימן יב: ויקר אלהים אל בלעם. אמר לו, רשע, מה אתה עושה. אמר, את שבעת המזבחות ערכתי. משל לשולחני שהיה משקר במשקלות, בא בעל השוק הרגיש בו. אמר לו, מה אתה עושה, מעולה ומשקר במשקל. אמר לו, כבר שלחתי דורון לביתך. אף כך בלעם, רוח הקדש אומרת לו, מה אתה עושה, רשע. אמר לו, את שבעת המזבחות ערכתי. אמר לו, טוב ארוחת ירק (משלי טו יז), טובה סעודה שאכלו במצרים על מצות ומרורים, משוורים או מפרים שאתה מקריב על ידך בשנאה. וישם ה' דבר בפי בלעם, שעקם את פיו ופקמו, כאדם שקובע מסמר בלוח.
ילקוט שמעוני, תורה פרשת בלק רמז תשע"א: וגדולה ברכה שברך בלעם את ישראל מברכות שברך יעקב את השבטים ומברכות שברכם משה כשברך יעקב את השבטים הוכיח את ראובן ואת שמעון ולוי אף משה לא ברכן עד שהוכיחן תחלה, אבל בלעם כשברכן היו ברכותיו שוות ואין בהם פגם לפיכך גבה דעתן של ישראל ובאו לידי תקלה בעצת בלעם.
חזקוני (חזקיה בן מנוח) (1310-1250 צרפת), פס' כ"ב: שהרי לא נתן לו רשות בפנים מאירות כדכתיב: 'אם לקרוא לך'..והיה לו להבין מפעם ראשונה שלא היה בדעתו של הקב"ה שילך הוא,ודוגמא זומצינו במרגלים: 'שלח לך אנשים', וגלוי וידוע לפניו שלא היתה דעתו שלמה של הקב"השישתלחו.
ספורנו פס' כ"ב (ר' עובדיה ספורנו (1470 – 1550): פרשן מקרא מן העיר ספורנו שבאיטליה): והנה המלאך יצא להתנגד לבלעם שיהיה דרכו בלתי נכון לפניו, אוליינחש כמנהגו ולא ידחוק את השעה,וזה למען לא יחטא ויאבד.
עם לבדד ישכון: בדלנות או מעורבות
כג
ז וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: מִן-אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ-מוֹאָב, מֵהַרְרֵי-קֶדֶם–לְכָה אָרָה-לִּי יַעֲקֹב, וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל. ח מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל; וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם יְהוָה. ט כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ: הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. י מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל; תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ. יא וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, מֶה עָשִׂיתָ לִי: לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ. יב וַיַּעַן, וַיֹּאמַר: הֲלֹא, אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְהוָה בְּפִי–אֹתוֹ אֶשְׁמֹר, לְדַבֵּר.
שמות,יט ו: ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש
מגילת אסתר, ג ח: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם
רבינו בחיי: בחיי בן אשר אבן חלואה (1255-1340), מפרשני המקרא, סרגוסה, ספרד
כי הוא עם מיוחד לא יתחשב בשאר העכו"ם, אבל הוא מובדל מהם בתורתו ואמונתו וכענין שכתוב (ויקרא כ) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי וכשאמר לבדד הכוונה שהם עם מיוחד לבדד כלומר לשם המיוחד.
המלבי"ם: רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר (1809- 1879): שאינם כמו אומות קדומות שיתערבו בם אומות אחרות, ובטל יחוסם , וגם אם לא נתערבו זרים בתוכם הם דומים במנהגיהם ובאים עמהם בחשבון אחד כי אין הבדל ביניהם.
הרב שמשון בן רפאל הירש (1808– 1888) (המכונה בקיצור "רש"ר הירש"), היה מנהיגה החשוב של היהדות האורתודוכסית בגרמניה במאה ה-19 ואבי שיטת "תורה עם דרך ארץ".
הוא יקיים את תפקידו ה'פנימי' הלאומי כ'עם' בעל חברה לאומית, והוא לא יבקש את גדולתו כ'גוי' בין גויים, כ'גוף' לאומי המרשים בכוחו ובגבורתו.
בפרשנותו על "ממלכת כוהנים וגוי קדוש": "כשם שכלפי פנים יהיה כל אחד ואחד מכם כהן, כן תהיה הופעת קהלכם כלפי חוץ הופעה של קדושה לה'. גוי אחד ויחיד הוא יהיה בין הגויים אשר אינו חי למען תהילת עצמו, גדולת עצמו ותפארת עצמו, אלא למען כינון מלכות שמים ותפארתה עלי אדמות. גוי זה לא יבקש גדולה בעוצמתו, אלא בממשלתו המוחלטת של חוק המוסר האלוהי-והלוא זה משמעה של 'קדושה' .
ג'וזף ארנסט רֶנָן (בצרפתית: Ernest Renan; 1823-1892) פילוסוף, היסטוריון, פילולוג וארכיאולוג צרפתי. כתבי רנן העוסקים בשפות השמיות ובהיסטוריה שמית נגועים במידה מסוימת של אנטישמיות. המונח אנטישמיות עצמו, נטבע לראשונה ככל הנראה על ידי מוריץ שטיינשניידר כביקורת על רנן, שתיאר את הגזעים השמיים כנחותים. יש לציין שבמקרה של רנן, המונח אנטישמיות (ולא אנטי-יהודיות) הוא אכן במקום, משום שבכתביו התייחס לכלל העמים השמיים יחד, בעיקר בהקשר של לשונותיהם. בין אם היה אנטישמי ובין אם לא, אין להכחיש את תרומתו של רנן להכרת היהדות בקרב משכילי אירופה, כפי שבאה לידי ביטוי בתרגומיו הרבים, כמו גם ב"היסטוריה של עם ישראל" שחיבר ובחקר השפה העברית עצמה.
ארנסט רנן, ההיסטוריה של ישראל: מלאי רגשי העליונות שלהם, אנשי ריב, לעגנים, מונחים על ידי החוק שלהם להתבודדות שנראתה כבוז.
הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (1817, מיר- 1893, ורשה), הנצי"ב מוולוז'ין, היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19.
הנצי"ב: לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם משיגים בזה אהבה וחשיבות כל אחד בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם, אבל לא כן עם ישראל כשהוא לבדד ואינו מתערב עמהם ישכון במנוחה ובכבוד. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו ואין איש מתחרה עמו. ובגויים כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם לא יתחשב. אינו נחשב בעינם להיחשב כלל לאדם.
הרב בנימין לאו (אחיינו של הרב לאו):
"בגויים" – בהתנהלות המדינית, הפוליטית והאנושית – "לא יתחשב" – לא יתבדל וייספר לבד, אלא יהיה חלק מהכלל. כל יהודי, בארץ ועולם כולו, מחפש את נקודת הזהות היהודית המגדירה ומבדילה אותו כמיוחד. רוב העולם היהודי אינו רוצה ואינו מוכן לוותר על השותפות והאזרחות במשפחת המדינות. ההתנהלות הכפולה – השתתפות בעולם עם שמירת הייחוד – עשויה להוביל אותנו למחוזות עדינים יותר וברורים יותר של זהות יהודית בעולם הפתוח.
נביא, קוסם, מכשף או סתם שרלטן?
במדבר רבה פרשה כ': "וירא בלק בן צפור". זה שאמר הכתוב: (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". לא הניח הקב"ה לעובדי כוכבים פתחון פה לומר שאתה רחקתנו. מה עשה הקב"ה? כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לעובדי כוכבים. העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ, וכן עשה לנבוכדנצר. זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים, וזה החריבו וחרף וגדף ואמר: (ישעיה יד) "אעלה על במתי עב". נתן לדוד עושר – ולקח הבית לשמו. ונתן להמן עושר – ולקח אומה שלימה לטובחה. כל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה. העמיד משה לישראל, ובלעם לעובדי כוכבים. ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים: נביאי ישראל מזהירין את ישראל מן העבירות שנא': (יחזקאל ג) "ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו' ". ונביא שעמד מן הגוים העמיד פרצה לאבד את הבריות מן העולם. ולא עוד אלא שכל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל עובדי כוכבים שכן ירמיה אומר: (ירמיה מח) "לבי למואב כחלילים יהמה". וכן יחקאל: (יחזקאל כז) "בן אדם שא על צור קינה". וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלימה חנם על לא דבר. לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סלק הקב"ה רוח הקדש מעובדי כוכבים – שזה עמד מהם, וראה מה עשה.
סנהדרין, י, ע"ב: שלושה מלכים וארבעה הדיוטות, אין להם חלק לעולם הבא: שלושה מלכים-ירבעם, ואחאב, ומנשה. ורבי יהודה אומר, מנשה–יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר "ויתפלל אליו, וייעתר לו וישמע תחינתו, וישיבהו ירושלים, למלכותו" (דברי הימים ב לג יג). אמרו לו, למלכותו השיבו, ולא השיבו לחיי העולם הבא. ארבעה הדיוטות–בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגיחזי.
נזיקין, בבא בתרא, טו ב: אימא כמשעה שנכנסו ישראל למצרים ועד [שעה] שיצאו מיתיבי שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם ואלו הן בלעם ואביו ואיוב אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי <א"ל>
קודשים, זבחים קטז ע"א: כשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] <עובדי כוכבים> {גוים} אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר (תהלים כט) ובהיכלו כולו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם <אמר להם> (שם) ה' למבול ישב [אמר להם] וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' (ישעיהו סו) כי <הנה> באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר תהלים כט) ה' עוז לעמו יתן [מיד] פתחו כולם ואמרו (שם) ה' יברך את עמו בשלום.
בלעם – ישוע?
מסכת סנהדרין ק"ו ע"ב: א"ל ( אמר לו ) ההוא מינא (מיןאחד או צדוקי)לר' חנינא: מי שמיע לך
(האם ידוע לך) בלעם ברכמה הוה ( בן כמה היה) א"ל מיכתב לא כתיב (בכתוב לא נאמר) אלא מדכתיב (כיווןשנאמר) (תהילים נה)אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם.בר תלתין ותלת שנין (בןשלושים ושלוש שנים) או בר תלתין וארבע ( או בן שלושים וארבע שנים) – ( מחצית משבעיםשנה – ימי חייו הרגילות של האדם ). א"ל שפיר קאמרת (אמר לו: יפה אמרת) לדידי חזילי פנקסיה דבלעם (אני עצמי ראיתי את ספרו של בלעם) והוה כתיב ביה (והיה כתוב בו)בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה (בן שלושים ושלוש שנהשנים בלעם החיגר כאשר הרג אותו פנחס השודד). א"ל מר בריה דרבינא לבריה (לבנו)בכולהו לא תפיש למדרש
(בכל אלה שאין להם חלק בעולם הבא אל תרבה לדרוש – דברים שלגנאי) לבר (חוץ) מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה (כמה שאתה מוצא בו דברי גנאידרוש בו) והוסף בגנותו שכן ראוי לייחס לרשע דברי רשע.
מכאן לחז"ל היתה סיבה לטעון מדוע ישוע נהרג דווקא בן 33 שנה. היו שטענו שגם במקרה זה משמש השם "בלעם" כתחליף לשם ישו, וש"פנחס ליסטאה" הוא שיבוש של פונטיוס פילאטוס. כלומר, החכם עונה לו שב"פנקסו של בלעם" (האוונגליון) נכתב ש"בלעם" (ישו) היה בן 33 כשהרג אותו פונטיוס פילאטוס.
ילקוט שמעוני, במדבר כג, רמזתשסה: ר' אלעזר הקפר אומר נתן האלהים כח בקולו (של בלעם) והיה הולך מסוף העולם ועד סופו. בשביל שהיה צופה וראה את האומות שמשתחוין לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, וצפה וראה שיש אדם בן אשה שעתיד לעמוד, שמבקש לעשות עצמו אלוה להטעות כל העולם כולו, לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם. וכן הוא אומר תנו דעתכם שלא לטעות אחר אותו האיש, שנאמר 'לא איש אל ויכזב.ואם יאמר שהוא אל הוא מכזב. ועתיד הוא לומר שהוא בן אלהים ואינו אלא בן אדם, שנאמר 'ובן אדם ויתנחם'. שהוא עתיד להטעות ולומר שהוא מסתלק ובא לקיצים, ההוא אמר ולא יעשה. ראה מה כתוב 'וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משֻׂמו אל' (במדבר כד כג), אמר בלעם אוי מי יחיה מאותה אומה ששמעה אחר אותו האיש שעשה עצמו אלוה.
שמות בלעם:
בלעם – בן בעור הארמי, ישב בפתור בארם נהרים על נהר פרת. שמו היה בלעם משום שרצה לבלוע את ישראל. דרשו חז"ל: בלעם = בלא עם (גרסא אחרת: בלע עם). דבר אחר: שבלה עם, שבלבל ישראל בעצתו הרעה.
בן בעור – שרצה לבער את בית ישראל מן העולם.
פתורה -מלשון פותר חלומות.
חכמי הקבלה משווים את בלעם לעמלק בשנאתו לישראל. אם נכתוב "בלעם" ותחתיו "עמלק" – ונחלק שמותיהם, אז אפשר לקרא שמותיהם מימין לשמאל ומלמעלה למטה:
בל עם
עמ לק
ארכיאולוגיה
נוסף לעדות המקראית על בלעם בן בעור ישנה גם המצבה שנתגלתה בירדן, בחירבת דיר עלא ב-1968. דיר עלא מזוהה עם סוכות המקראית, והכתובת נמצא באתר מקדש מהמאה השמינית לפני הספירה. כתובת בלעם, שנכתבה על גבי טיח בדיו אדום ושחור מציגה פותחת במילים: "חזון בלעם בן בעור, איש חוזה אלוהים". למרות זאת אין בהכרח זיהוי ודאי של בלעם הזה עם בלעם המקראי.
בכתובת מתואר בלעם כנביא אפוקליפטי החוזה את אחרית הימים, ומזהיר אותו מפני הרעה המתקרבת, דבר המתקשר לנבואותיו במקרא. אבל שבעוד שבמקרא לא מתוארים אלים אחרים מלבד ה', בכתובת זו מתוארים האלים שגר ועשתורת.
למרות שהכתובת נשמרה רק בחלקה, אנו מקבלים עדות לכך שבלעם היה נביא גם לעמים אחרים (מואב, אדום) ושאינו קשור רק בעם ישראל.