פקיד הסוחרים – וַכּיל אַלתֻג'אר

פקיד הסוחרים – וַכּיל אַלתֻג'אר;

שיתוף פעולה כלכלי-חברתי בין יהודים ומוסלמים בימי הביניים המוקדמים (מאות 12-7)

(The Representative of Merchants: The Economic and Social Co-operation  Between Jews and Muslims in Early Medieval Egypt (7th-12th centuries

 

"הווזיר יעקוּבּ אִבּן יוּסוּף אִבּן כּלִּס אַבּוּ אלפַרַג' היה יהודי מתושבי בגדאד, בעל טבע רע ובוגד, בעל תחבולות וערמה, אך גם בעל שכל וכוח תפיסה. בראשית דרכו יצא לארץ ישראל, התיישב ברמלה ונעשה שם פקיד הסוחרים. לאחר שהפסיד את כספי הסוחרים ברח למצרים ושם נכנס בקשרי מסחר עם כּאפוּר אלאִח'שידי".

אִבּן חַ'לִכּאן, ז, עמ' 34-27; גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 283, הערה 549)

 

מטמון של דינרי זהב שנמצא ברמלה

מטמון של דינרי זהב שנמצא ברמלה

קטע זה נכתב במאה ה-13, מאתיים שנים לאחר המתואר בו. יש להניח שתיאורים מסוג זה חזרו והועתקו, אם כי בשיבושים ובטעויות, במהלך השנים, סופר מסופר וכרוניקאי מכרוניקאי, ושוב, יש להניח, על פי מידע העולה מכרוניקאים מוסלמים אחרים, שבסיס הידיעה אמין. לעניינינו חשוב האזכור של המשרה פקיד הסוחרים, וַכּיל אלתֻג'אר.

כתבי הגניזה, כמו גם כתבים מוסלמים, מרבים להזכיר פקידי סוחרים שונים, מוסלמים ויהודים, וגם יהודים שהתאסלמו. פקידים מוסלמים טפלו גם בענייניהם של סוחרים יהודים וההיפך. לעתים קשה אפילו להבחין מיהו מוסלם ומיהו יהודי כי היהודים נכרים בכתבים מסחריים לרוב בשמותיהם הערביים.

חציית הגבולות בענייני הכלכלה של יום יום מהדהדת בכל המקורות היהודים והמוסלמים של אותה תקופה. מכתבי הסוחרים היהודים בגניזה וכתבי כרוניקאים מוסלמים מלאים אזכורים אקראיים של סוחרים מוסלמים ויהודים בתור חלק מקהילה כלכלית אחת, מאוחדת , לא-כיתתית. האווירה הנינוחה יחסית של הקשרים בין-דתיים בכיכר השוק האסלאמית יצרה אמון, שעודד שותפויות למען רווח בין בני המיעוט היהודי לבין ידידיהם ברוב המוסלמי. פוסקים משתי הקבוצות דנו לעתים בבעיות הלכתיות שנבעו מקשרים אלה. מפסקי הלכה שנמצאו בין אצל היהודים, למשל אצל הרמב"ם, או אצל פוסקי הלכה מוסלמים, עולה שלא תמיד שמרו שני הצדדים בשותפות מעורבת על הלכות דתם, ולעתים קרובות הפרו אותן במטרה להביא ליד שותפות מסחרית מניבת רווחים (כהן, 157-151).

על פי אזכורים רבים בתעודות ובמכתבי הגניזה, בעיקר מכתבי סוחרים, עלה בידי חוקרים לצייר דמות משוערת, או משרה משוערת, או מינוי משוער של התפקיד הזה, פקיד הסוחרים, שעדיין רב בו הנסתר על הנגלה.

כאשר בודקים את נושא בעלי התפקידים בעיר המוסלמית מבחינת מעמדם, תאריהם וסמכויותיהם, עולה תמונה מעורפלת למדי. אפשר שהסיבה נעוצה במבנה בכללי של החברה המוסלמית ושל העיר המוסלמית שהמאפיין אותה הוא רפיון במבנה שלה והיעדר מוסדות עירוניים מוצקים. לשווא נחפש בעיר המוסלמית דפוסים יציבים של הנהגה ומנהל. כל מה שנוכל למצוא הוא סידרת נוהגים מקובלים ותארים או כינויים, שלא תמיד ניתן לדעת בבירור מה התוכן הממשי המסתתר מאחוריהם. כך גם לגבי המשרה פקיד הסוחרים (שטרן, העיר, 26).

בחיי היום יום, הרבה סוחרים לא נזקקו לפקיד רשמי כגון דא, כי נהגו לבקש מחבר או סוחר מקורב אליהם, שנסע לארץ רחוקה, לייצג אותם שם בענייני מסים ומכסים, או לגבות עוברם חובות מבעלי חוב שונים. אבל לא לכל אחד היה חבר או אדם שהיה מוכן לטפל בענייניו. עניינים משפטיים תבעו בדרך כלל השקעת זמן מרובה. כך צמחה משרת פקיד הסוחרים, שנבעה מצרכים מעשיים. כשהמשרה התמקצעה, כבר העדיפו רוב הסוחרים לשכור את שירותיו של פקיד סוחרים מקצועי (גויטיין, חברה, א, 187). כשהשלטונות היו ממנים פקיד סוחרים, היה זה לרוב הודות לקשרים משפחתיים ופוליטיים, בשים לב לכישוריו בתחום. פעמים רבות היתה המשרה עוברת בירושה מאב לבן והשלטונות היו מחדשים את המינוי לבן. כשסוחר גדול היה מעוניין בשירותים ייחודיים, היה שוכר לעצמו פקיד סוחרים. לרוב חברו כמה סוחרים יחד ושכרו לקבוצתם פקיד סוחרים אחד.

פקיד הסוחרים – וַכּיל אַלתֻג'אר, ממונה, בעל ייפוי כוח, אפוטרופוס, משרה בעלת חשיבות רבה וכוח כלכלי רב, לעתים ממונה על ידי שלטונות העיר ולעתים נשכר על ידי סוחר אחד או על ידי קבוצת סוחרים. הוא יכול להיות יהודי או מוסלם, הכל לפי כישוריו, שירותיו, שוכריו. פקידי סוחרים מוסלמים התמנו פעמים רבות מקרב שופטים או אנשי דת. פקידי סוחרים יהודים היו לרוב סוחרים בעצמם. בכל מרכז עירוני היה לפחות פקיד סוחרים אחד, לעתים יותר. פקיד הסוחרים עסק בעיקר בשלוש פונקציות שונות: הוא ייצג את הסוחרים שאינם בני המקום מול השלטונות ותווך בינם לבין השלטונות בכל הנוסע למסים ומכסים; הוא דאג לאחסון סחורות לתקופה ממושכת במחסן שהוא היה אחראי עליו ושנקרא דאר אלוַכּאלה (בית הפקידות); הוא תווך בין הסוחרים לבין עצמם בנושאים שונים ומגוונים.

שוק במזרח האסלאמי

שוק במזרח האסלאמי

המונח וַכּיל, פקיד, מתפרש על פי כרוניקאים מוסלמים וכתבי הגניזה שלא כמו היום, אלא בהרבה מובנים אחרים: מיופה כוח, אפוטרופוס, משגיח, ממונה. למעשה פקיד הסוחרים משמעו בא כוח הסוחרים. פקיד הסוחרים היה מתמנה מעם השלטונות. על פי דעתו של כאהן, וכיל אלתג'אר אינו נציג הסוחרים או מייצגם כלפי השלטונות אלא ההיפך, נציג השלטון המפקח מטעמם על הייבוא. אבל לא בכל המקרים כשמוזכר פקיד הסוחרים במסמך או במכתב, הדברים מתפרשים כפי שטוען קלוד כאהן (כאהן, 217). בכל מרכז עירוני חשוב היה נושא משרה מעין זה. תפקיד זה היה גמיש, חופשי והולם את אופי התקופה, שבה עדיין שלטה התחרות חופשית במסחר. בעיקר היה פקיד הסוחרים בא כוחם של סוחרים זרים, ולעתים קרובות היה פקיד הסוחרים עצמו זר או בנו של מהגר. המשרה התפתחה לצורה שבה דאג הפקיד לכל ענייניהם של מפקידיו, קיבל את הסחורות והדואר שנשלחו להם, מכר וקנה עבורם, חילק את הסחורות וההכנסות שהגיעו מהם בין השותפים (כי רוב סחרם היה בשותפות). לרוב היה פקיד הסוחרים גם יודע ספר, שידע לערוך מסמכים משפטיים או החזיק לפחות סופר בית דין קבוע אצלו. רוב פקידי הסוחרים המוסלמים החזיקו גם במינוי של קאדי, שופט, והיו מומחים בהלכה ובחוק המוסלמים.

פקיד הסוחרים טיפל בירושתו של סוחר זר, שנפטר באזורו, הגן על זכויותיו בפני מושלים גזלנים או בעלי חוב משתמטים והעביר את עזבונו אל אלמנתו ואל יתומיו הרחוקים. פקיד הסוחרים מחזיק אצלו את כספי פדיון הסחורה והוא משחררם על פי הוראה מהסוחרים. אצלו מופקדים כספים ויש לשלוח המחאה (דיוקני, הוראת תשלום) כדי לקבלם. הוא כנראה ממונה על גביית המסים שהיה על היבואנים לשלם (העֻשׁר), וזוהי כנראה הסיבה העיקרית שבגללה היו השלטונות מעורבים במינויים.

נתיבי המסחר בים התיכון בימי הביניים המוקדמים

נתיבי המסחר בים התיכון
בימי הביניים המוקדמים

מוסד מרכזי בפעילות המסחרית היה דאר אל וַכּאלה, ביתו או מרכז פעילותו של הוַכּיל. ולפי זה גם דאר אלוַכּאלה אפשר לשער עליו השערות, ואין לנו לגביו תמונה חדה, כפי שאין לנו אף לגבי וַכּיל אלתֻג'אר. מכל מקום נראה שדאר אלוַכּאלה היה מעין מוסד פיקוח, אבל גם סיוע, כגון באחסון הסחורות ובהתקנת המסמכים הרשמיים. הוא שימש גם מרכז למשא ומתן מסחרי לסוגיו ולתנועות הכספים, במזומן ובאשראי. אמנם סוחרים רבים נהגו להפקיד את סחורותיהם בידי חברים, או לשכור באופן פרטי מחסן. אבל ככל שהמשרה התמקצעה, נהגו כבר רוב הסוחרים לאכסן את סחורותיהם אצל הוכיל אלתג'אר בדאר אלוכאלה ולהפקיד ביד פקיד הסוחרים גם את השיווק של סחורותיהם. בדאר אלוַכּאלה איסֵם פקיד הסוחרים את כל הסחורות והכספים שהגיעו אליו, ובו היה המשא והמתן המסחרי. בית הפקידות שימש בתור בורסה. התקבל הנוהג בין הסוחרים שהסכם בעל פה לא היה בעל תוקף אלא אם כן נעשה בדאר אלוַכּאלה. (גויטיין, חברה, א, 188-187; גיל, ארץ ישראל, א 205; גיל-פליישר, 262; גויטיין-פרידמן, ב, 7-6).

חשיבותו של המוסד דאר אלוַכּאלה מתבטאת היטב בדברי הכרוניקאי המצרי אִבּן מֻיַסַר 1278-1231)). הוא מתאר איך בשנת 1075, לאחר כמה שנות בצורת קשות הביא הוזיר הפאטִמי בַּדר אלגַ'מאלי, במצוות האִמאם הפאטִמי שרצה לשקם את כלכלת מצרים, קבוצת סוחרים עשירים מסוריה. ביניהם היה אביו של הקאדי לעתיד לבוא של קיסריה, אותו אחד התמנה להיות הדרשן והמטיף הראשי במסגד של האִמאם בקהיר, והקים בפֻסטאט דאר אלוַכּאלה, שבו כיהן עד יום מותו. בפיסקה זו אנו רואים כיצד אדם, שמוצאו מחוץ למדינה, יכול לייצג את הסוחרים הזרים, ואם הוא עשיר, מלומד ובעל השפעה, הוא יכול להשתלב בחיי הכלכלה ולהתמנות פקיד הסוחרים מטעם הממשל. אותו כרוניקאי מוסיף בפסקה אחרת שבשנת 1123 הורה הווזיר המכהן על הקמת דאר אלוַכּאלה בקהיר, לטובת הסוחרים המגיעים מעיראק ומסוריה. קהיר היתה עיר חדשה יחסית, שבה היה המרכז השלטוני, בעוד פֻסטאט היתה המרכז הכלכלי. יש כאן מגמה להתחיל להעביר את חלק מהפעילות הכלכלית גם לקהיר.

תפקידו של דאר אלוַכּאלה עולה יפה מן השורות הבאות: "מכרתי את הגבינה בדאר אלוַכּאלה לאדון אלעֻמַיד באשראי לארבעה חודשים, ולקח האיש מאלעֻכּאז השולחני חמישים דינר בשער החליפין של שלושים וחמישה בדינר, ומסרתי אותם לאבו אלפַצ'ל והוא יגבה ויחזיר לו. אבל לא שילמו לו הקונים אלא מקצתו, והיו להם טענות על הריח הרע של הסחורה, כלומר הגבינה הסיצילית". בכמה שורות נפרש עולם כלכלי מסובך: אחסון, חלפנות כספים, ערך מטבע, גבייה, סוחרים, קונים, תלונות, הפסדים, רווחים.

בדאר אלוכאלה ישב בדרך כלל גם נוטריון, כדי לשרת את הסוחרים המבקשים לחתום על שטר שותפות. רוב מעשי המסחר היו נעשים על ידי שותפויות בין סוחרים, לעתים קרובות גם בין יהודים למוסלמים, ולא על ידי סוחר יחיד. כשנני סוחרים או יותר החליטו לבצע עסקה מסוימת ולערוך שותפות ביניהם, היה צורך בחוזה משפטי מנוסח וחתום כחוק. לצורך זה ישב נוטריון בדאר אלוכאלה, כי זה היה המקום שבו נפגשו הסוחרים ובאו לידי הסכמות. הנוטריון הזמין איפשר להם מיד לקבל גושפנקה חוקית משפטית על ההסכם שעשו ביניהם. מכתב הכתוב באותיות ערביות שנמצא בגניזה מוען ל"לדאר אלוכאלה, למסור לידי הקאדי האציל והנכבד צדר אלדין, המשמש בתור עד (הכוונה לנוטריון)…" (גויטיין, חברה, א, 188)

כתבי הגניזה, כמו גם כתבים מוסלמים, מרבים להזכיר פקידי סוחרים שונים, מוסלמים ויהודים, וגם יהודים שהתאסלמו כמו יעקוּבּ אִבּן כִּלִס. פקידים מוסלמים טפלו גם בענייניהם של סוחרים יהודים וההיפך. לעתים קשה אפילו להבחין מיהו מוסלם ומיהו יהודי כי היהודים נזכרים בכתבים מסחריים לרוב בשמותיהם הערביים.

ספינה טרופה

ספינה טרופה

אחד מתפקידיו הטעונים והרגישים ביותר של פקיד הסוחרים היה טיפול בעיזבונם של סוחרים שאבדו בים. אחד המכתבים משנת 1130 מספר לנו על פקיד הסוחרים בעַדן שטיפל בעיזבונם של שני סוחרים מן המַגרִבּ שטבעו בים. הפרשה היתה סבוכה וכואבת, כי שני הסוחרים הללו היו סוחרים זוטרים ולא מנוסים, ולא היו להם קרובי משפחה או מכרים בעַדן. כל משפחה מהשתיים שלחה מיופה כוח מטעמה כדי לייצג אותה בפני בית הדין בעַדן, ובית הדין לא הצליח להכריע למי מן השניים עדיפות בפיצויים הכספיים. הפתרון כמו הבעיה, היה מסובך למדיי. את העיזבון החזיק במחסניו פקיד הסוחרים של עַדן, מַצ'מוּן בן יפת בן בֻּנדאר, שגם אביו לפניו וגם צאצאיו אחריו היו פקידי סוחרים. בית הדין קבע שהשניים יכולים לגבות את הכסף ממַצ'מוּן, לקנות בו סחורה, ולהפקידה בידי צד שלישי שיובילנה לפֻסטאט מצרים. שם בית הדין המקומי יפסוק סופית למי העדיפות. את המכתב כתב מצ'מון עצמו וייעד אותו לפקיד הסוחרים בפֻסטאט, אבו זכרי יהודה בן יוסף הכהן (גויטיין- פרידמן, ב, 224). מקרים כאלה היו נפוצים מאוד ומשקפים את אחריותו הרבה של פקיד הסוחרים כלפי הסוחרים וגם כלפי משפחותיהם במקרה של אובדן יקיריהם. התכתבות זאת, בין שני האישים הנזכרים מעלה את השאלה מי ומי התמנו להיות פקידי סוחרים. שני אישים אלה ידועים לנו ממספר רב של איזכורים במכתבים ותעודות מהגניזה, ושניהם היו מנהיגי קהילותיהם, עשירים ולמדנים, עמדו בראש בית הדין והיו בעלי סמכות רבה בקהילה. מכאן וממקרים רבים אחרים עולה כי פקידי הסוחרים הידועים ובעלי ההשפעה היו סוחרים גדולים ועשירים, בעלי קשרים מתאימים ויכולת עמידה במשא ומתן עם משרדי ממשלה, עם השלטונות, מצד אחד, ועם הסוחרים והקהילות מן הצד האחר. היו כמובן גם פקידי סוחרים פחותי השפעה מהם, אבל הסוחרים הגדולים בטחו בעיקר באנשים מן השורה העליונה (גויטיין, חברה, א, 189).

במכתב אחר, משנת 1055, של נסים בן חלפון מצור, אל נהוראי בן נסים בפסטאט, אפשר למצוא רמזים חשובים על מהות המשרה. וכך נאמר בו: "המצא נא את מכתבך ואת מכתבו של אדוני אַבּו נַצר בן סַגיר אל פקיד הסוחרים שישלם לי את הדינרים, שאם לא כן לא אוכל לעשות דבר עבורך". הכותב נמצא בשליחות מסחרית בצור והוא מטפל בשחרור מטענים מהנמל וברכישת סחורות. משתמע שפקיד הסוחרים מחזיק אצלו את כספי הפדיון והוא משחררם על פי הוראות הסוחרים. הכותב מבקש מנהוראי להעביר הוראת שחרור לפקיד הסוחרים (גיל, ארץ ישראל, ב, 195-194, שורות 5-4; שם, א, 205).

מעורבות השלטונות במינוי פקיד הסוחרים עולה יפה מהמכתב הבא משנת 1060: "קראתי מה שכתבת על פטירתו של אַבּו עַלי חֻסַין בן יוּנֻס עליו השלום. לפני כן הגיע אלי מכתב מרמלה מידיד המזכיר את העניין הזה וכי הם החליטו לשלוח פקיד לארץ ישראל ואני מקווה שתצמח טובה מיציאתו. הוא יגיע בקרוב ויזדמן לי לפגשו כאן לפני צאתנו למצרים" אותו אבּוּ עַלי אַלוַכּיל, פקיד הסוחרים מרמלה נזכר גם במכתבים אחרים. מהמכתב הזה עולה כי הוא היה מינוי של שלטונות , ועכשיו לרגל מותו הם שולחים פקיד אחר שיחליפנו. סביר מאוד שעל רמלה הקפידו השלטונות מאוד כי היתה מרכז מסחרי גדול וחשוב, והם רצו אדם מהימן שיעסוק בגביית העֻשֹר מן הסחורות המיובאות. מהמכתב אפשר להבין שהסוחרים היהודים ופקידי הסוחרים המוסלמים היו בקשרי עבודה טובים ותקינים. למעשה, יהודים ומוסלמים שימשו בתפקיד זה את הסוחרים, יהודים ומוסלמים (גיל, ארץ ישראל, ב, 202-201, שורות 14-12; שם, א, 205). מכתב מפֻסטאט במאה ה-12 מזכיר כי "פלוני הוא היום וַכּיל אלתֻג'אר ביחד עם אבו מוחמד". אין ספק בעובדה כי לבעלות משותפת אל דאר אלוַכּאלה ליהודי ולמֻסלם היו יתרונות רבים ביכולם לשרת את קהל הסוחרים בלי להבחין בדתם ובשייכותם החברתית (גויטיין, חברה, א, 189).

שיירות מסחר

שיירות מסחר

אופיו המעורפל משהו של התפקיד ושל המוסד, מתבטא גם בעובדה שהיו ככל הנראה גם אנשים בעלי תפקיד ביניים, שלא קיבלו מינוי ממשלתי של ממש לתפקיד רב החשיבות, אלא מילאו תפקידים דומים באופן חצי רשמי. אחת הדוגמאות הבולטות היא של הסוחר היהודי הנודע נהוראי בן נסים, שחי בפֻסטאט במחצית השנייה של המאה ה-11. נהוראי בן נסים הגיע מן המַגרִבּ, כמו רבים וטובים אחרים שנהרו מהמַגרִבּ בעקבות הפאטִמים וכלכלתם המשגשגת מהמַגרִבּ למצרים. ממסמכים רבים עולה שכנראה שימש נהוראי בפֻסטאט, בין יתר פעולותיו הרבות, בתור סוכן ומייצג של הסוחרים יהודים מן המַגרִבּ בבואם לענייני מסחר לפֻסטאט. אבל בשום מסמך מעשרות המסמכים המזכירים אותו או שנכתבו על ידו ואליו,  לא נזכר נהוראי בן נסים בתור פקיד הסוחרים. כנראה לא קיבל את התפקיד באופן רשמי וממשלתי, אולי משום שחסר היה את ההון הדרוש להקמת דאר אלוַכּאלה

היו כמובן בעלי דאר אלוַכּאלה נפרדים. אבל יש עדויות לכך שסוחרים יהודים היו מפקידים את סחורותיהם בדאר אלוַכּאלה השייכת למוסלִם, וההיפך. מכתב יהודי מן הגניזה, אולי מהמאה העשירית, שולח ברכות "לכל פקידי הסוחרים בחַלַבּ, יהודים ומוסלמים". מסמך בית דין משנת 1094, מציין כי סוחר קנה סחורות בטריפולי של לבנון, עם ממון שהופקד בידו. העביר אותן לפֻסטאט ומכר אותן  באמצעות "כמה בתי וַכּאלה".

דאר אלוַכּאלה שימש גם בתור סוכנות דואר. סוחר מטריפולי כתב לפֻסטאט וביקש מחברו הסוחר שלהבא ישלח לו את המכתבים לפקיד הסוחרים ברמלה. מכתב שנשלח מצרפת לרמב"ם בפֻסטאט הועבר לו באמצעות פקיד הסוחרים. אבל שירותי דואר כאלה נעשו לא רק באמצעות דאר אלוַכּאלה אלא גם באמצעות כל חנות גדולה וידועה בפֻסטאט (גויטיין, חברה, א, 189).

אחד הסוחרים הידועים בסחר הודו היה יוסף בן דויד אללֶבּדי. לֶבּדה, מקום מוצא המשפחה, היא עיר במַגרִבּ. אבל המשפחה עקרה מלֶבּדה לטריפולי שבלוב, ולכן נקרא הסוחר גם יוסף אלטַראבֻּלֻסי אלתאגִ'ר, כלומר יוסף הסוחר איש טריפולי. בשורה של מכתבים ומסמכים נזכרים מסעות המסחר של יוסף איש טריפולי: ממַהדייה, עיר הנמל של המַגרִבּ, הפליג יוסף אל אלכסנדריה ומשם הלך לפֻסטאט. בפֻסטאט קיבל שליחות גדולה מאת יקותיאל פקיד הסוחרים, שליחות העוסקת בסחורות רבות כגון: בדים, כלי כסף, נחושת, אלמוגים, תרופות בשמים וסבון. יקותיאל נתן בידי יוסף גם כיס של 20 דינרים חדשים, ואלה היו יעודים לתשלומים בעד הובלה ומכס. פקיד הסוחרים נתן לפי עדותו ליוסף הוראות מדוייקות: את חצי המשלוח עליו למסור לחַסַן הוא יפת בן בֻּנדאר, פקיד הסוחרים של עַדן, כדי לקנות בשבילו פלפל בדרום הודו. והמחצית השנייה תלך עם יוסף אל נַהרוארה, עיר אחרת בהודו' שם היה עליו לקנות לכה, חומר צביעה וציפוי, אחד המוצרים המצויים ביותר בסחר הודו. יוסף קיבל באמצעות פקיד הסוחרים שליחות גם מסוחר אחר. כשהגיע יוסף לנַהרוארה הגיע אליו מכתב ומשלוח של דינרים מאת יפת בן בֻּנדאר, פקיד הסוחרים של עַדן, בהוראה לקנות בשבילו מוצרים שונים של התעשייה ההודית. יוסף קנה את הסחורות מכספו, ואילו את הדינרים מסר לסוכן מקומי, בין מפני שהיתה כאן התערבות הממשלה, כי נאמר שהסוכן נשפט עם הווזיר, בין שיוסף רצה להשתמש במטבע המקומי של נַהרוארה שהיה בידו. יש לנו עוד פרטים רבים על סחורות שקנה יוסף עבור פקיד הסוחרים יקותיאל ועל דרכו בחזרה מעדן למצרים. בשובו מהודו הפקיד יוסף את סחורותיו בדאר אלוַכּאלה של יקותיאל, ששימש גם מחסן וגם בורסה למשא ומתן מסחרי. יקותיאל מכר עבורו את הסחורה אך לא היה מוכן לתת לו את התמורה עבור סחורותיו קודם שיספק את תביעותיו בקשר למשלוחו לארץ הודו. בכל המסמכים האלה אין זכר לחוזה בכתב. שיתוף פעולה ללא חוזה כתוב, כלומר לא פורמלי היה שכיח בחברה המוסלמית והוא מתועד היטב בכתבי הגניזה. התנאי לקיומו היה הסיוע ההדדי, כלומר, יקותיאל טרח בסחורותיו של יוסף במידה שהצדיקה את טרחותיו של יוסף בשביל יקותיאל בהודו. בשובו למצרים התכוון יוסף, לנסוע למַהדייה אבל הוכרח לשוב אל פֻסטאט, כי שם היו לו דין ודברים עם יקותיאל פקיד הסוחרים שהתפתחו למשפט ארוך שנמשך על פני 12 מושבי בית דין, מיום 9 בנובמבר 1097 ועד 18 באוגוסט 1098 לפחות. אף לא באחד ממושבי בית הדין ניתן פסק דין. הדיין מנסה לקבוע את העובדות על ידי חקירת הצדדים המעורבים וקבלת עדויות, ועל סמך זה להגיע להסכמים. צורה זו של ניהול משפט אופיינית למשפט היהודי וגם למוסלמי (גויטיין-פרידמן, א, 31-27).

המפה של קרסקס (Cresques)  אברהם ובנו יהודה, בכירי הקרטוגרפים של מיורקה, 1300

המפה של קרסקס (Cresques) אברהם ובנו יהודה, בכירי הקרטוגרפים של מיורקה, 1300

לפקיד הסוחרים היה גם תפקיד משמעותי בחיי הקהילה היהודית הפנימיים, כמו גם לפקיד הסוחרים המוסלמי שלרוב כזכור היה קאדי או שופט בדרגה אחרת. כפי שראינו, הרבה פעמים פקיד הסוחרים היה מראשי הקהילה ומגדולי הנכבדים שבה. מכתב מעניין העוסק  בין היתר גם בסוגיית התנהגותו החברתית של פקיד הסוחרים הוא המכתב שכתב שלמה הכהן גאון בן יהוסף בשנת 1025 אל מישהו מנכבדי פֻסטאט: "ובעד רבנא מוּחַסן  בן חוּסין בן אחות סַמעאן פקיד הסוחרים אשר אמרת כי נשבע שלא…". מהמשך המכתב אפשר להבין שעקב סכסוך מסויים בקהילה, או עקב התנגדותו לפעולה מסויימת שנעשתה בקהילה,  פרש מוּחַסן בן חוּסין לאות מחאה מבית הכנסת, והתפלל בביתו. הגאון במכתבו מביא דברי הלכה ואימרות חז"ל בגנות הדבר הזה. ברור שלפרישתו של פקיד הסוחרים מבית הכנסת יש משמעות חברתית עצומה והשפעה רבה על התנהלות הקהילה. אותו מוּחַסן בן חוּסין, ששמו העברי היה מבורך, נזכר בעוד מסמכי גניזה, וברור שהיה אחד מעמודי התווך של הקהילה בפֻסטאט, ועוד קודם לכן כנראה היה גם פקיד הסוחרים ברמלה (גויטיין, היישוב, 72-71; גיל, ארץ ישראל, א, 205).

לסיכום: היבט חשוב ביותר מבחינתנו בנוגע למשרה זו, הוא העובדה שהיהודים היו חלק אורגני ובלתי נפרד מחיי הכלכלה בארצות האסלאם בימי הביניים המוקדמים, בעיקר באִמאמות הפאטִמית (מאות 12-11, מצרים), וכתבי הגניזה מעידים על כך בצורה שאין עליה עוררין.

מפתח ביבליוגרפי

אבן ח'לכאן – אבן ח'לכאן, אחמד בן מחמד אבו אלעבאס, חי בחלב, דמשק, מצרים 1282-1211, ופית אל אעיאן (חיי אנשים מפורסמים), ביירות 1969, ז, עמ' 34-27.

גויטיין, היישוב – ש"ד גויטיין, היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית האיסלאם ובתקופת הצלבנים, יד יצחק בן צבי, ירושלים תש"ם.

גויטיין, חברה – S. D. Goitein, A Mediterranean Society, vol. I, University of California, 1967., 186-192.

גויטיין-פרידמן א – ש"ד גויטיין, מ"ע פרידמן, יוסף אללבדי סוחר הודו הגדול, ספר הודו א, מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים תשע"א.

גויטיין-פרידמן ב – ש"ד גויטיין, מ"ע פרידמן, מצ'מון נגיד ארץ תימן וסחר הודו, ספר הודו ב, מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים תשע"א.

גיל, ארץ ישראל – מ' גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה 634-1099, אוניברסיטת תל אביב ומשרד הבטחון תשמ"ג, שלושה כרכים.

גיל-פליישר – מ' גיל, ע' פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשס"א.

כאהן – .(C. Cahen, Review of S.D.Goitein, A Mediterranean Society, I, JESHO 12 (1969

כהן – מ"ר כהן, בצל הסהר והצלב, אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן, תל אביב, 2001.

שטרן, העיר – S. M. Srern, 'The Constitution of the Islamic City', The Islamic City, Oxford 1970, pp. 25-50.

 

 

השאר תגובה